תהילים פרק ב׳

תהילים פרק ב׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק:

   מצודת דוד:למה רגשו. ר״ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם. רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ז:) דָּרְשׁוּ אֶת הָעִנְיָן עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ וּלִתְשׁוּבַת הַמִּינִים יִהְיֶה נָכוֹן לְפוֹתְרוֹ עַל דָּוִד עַצְמוֹ, כְּעֵין שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם״ (שמואל ב ה:יז), וְנָפְלוּ בְיָדוֹ, וַעֲלֵיהֶם אָמַר לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וְנִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם:

   וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ. בְּלִבָּם רִיק:

   וּלְאֻמִּים. מְנַחֵם פָּתַר לְאֻמִּים וְאֻמִּים וְגוֹיִם כֻּלָּם קְרוֹבֵי עִנְיָן:

   אבן עזרא

   למה רגשו הנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ביום המשחו, על כן כתוב: אני היום ילדתיך, או על המשיח.

   ורגשו כמו חברו וכמוהו מרגשת פועלי און.

   ולמ"ד לאמים שורש כמו: ולאם מלאם יאמץ.

   יהגו ריק בדיבור כמו: ולשוני אם יהגה רמיה והדבור ננתקה את מוסרותימו.

   רד"ק

   למה רגשו גוים זה המזמור הוא המזמור השני; וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדויקים שהוא ראש מזמור. ובחשבון כותבין אותו שני; ומקצת מרבותינו אמרו (בבלי ברכות ט ב): כי אשרי ולמה רגשו גוים מזמור אחד הוא. ואמרו (שם י א): כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסים בה באשרי; וזאת הפרשה פתח בה באשרי האיש וסים בה באשרי כל חוסי בו. וטעם למה נסמך מזמור זה למזמור זה לא נודע לנו, ולמה סדר אותם בסדר שהם מחוברים; כי אינם נסדרים על סדר המעשים. כי הנה המזמור השלישי הוא על דברי אבשלום ואחריו כמה מזמורים שהיו עניניהם קודם מעשה אבשלום זמן רב. והנה בסוף הספר מזמור קמ"ב: בהיותו במערה תפלה, שהיה בימי שאול; לפיכך לא נוכל לפרש כי נסדרו המזמורים על סדר המעשים. וזה המזמור חברו ואמרו דוד בתחלת מלכותו שנתקבלו עליו הגוים כמו שנאמר (שמואל ב ה יז): וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד. וזה שאמר: למה רגשו, שכל הפלשתים עלו. ורגשו ענין קבוץ והמון רב, כמו מרגשת פעלי און (תהלים סד ג); ותרגום של והשבתי את המון מצרים (יחזקאל ל י): ואבטל ית איתרגושת מצראי.

   ולאמים יהגו ריק: כי בבואם למלחמה היו מדברים גבוהות, לפי שנצחו את ישראל במלחמת שאול ואת שאול ובניו ומגפה גדולה היתה בעם, ועד עתה לא היה מלך אחר לישראל מעת מות שאול; ואמר: ריק הוא כל דבריהם.

   מלבי"ם

   למה, אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה רק אם הוא שומר את הבר ונוטר את הצדיק, אומר אם כן למה רגשו גוים למרוד במשיח ה' ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה' ואת דוד מלכו. למה רגשו גוים, יש הבדל בין גוים ובין לאומים, גוי נקרא הקיבוץ מבלי השקף אם הוא בעל דת או לאו, ובשם לאום נקרא מצד שמתאחד תחת דת מיוחד, ומצייר שהקשר שהתקשרו נגדו היה אלהותיי וגם מדיניי, כמ"ש על ה' ועל משיחו, על ה', לפרוק עול הדת ושבע מצות שהכריחם דוד לקיימם, ועל משיחו, לפרוק עול מלכותו ועבודתו, והגוים רגשו ברגש ומרד למרוד במלכות בית דוד, והלאומים מצד ענין הדת הגו מחשבות נגד דת ומצות ה':

   מצודת ציון

   רגשו. ענין קבוץ והמון רב וכן מרגשת פועלי און (לקמן ס״ד):

   ולאומים. האומות כמו ולאם מלאם יאמץ (בראשית כ״ה:כ״ג):

   יהגו. ידברו:

   ריק. דבר שאין בו ממש:

2. (ב)יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ־יָחַד עַל־יְהוָה וְעַל־מְשִׁיחוֹ:

   מצודת דוד:יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה׳ ועל משיחו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד וְגוֹ׳. וְרוֹזְנִים. שִׁינְיוֹ״רְשׁ בְּלַעַ״ז:

   נוֹסְדוּ. לְשׁוֹן סוֹד, פורקונשילרוו״ט בְּלַעַ״ז. וּמַה הִיא הָעֵצָה?

   אבן עזרא

   יתיצבו עם הגוים המלכים והסגנים יחדו ונוסדו מגזרת סוד, והנה על דרך: ריבה ה' את יריבי שהוא מגזרת רב והוא מעלומי העי"ן, ריב וכן סוד מגזרת סיד.ויו"ד יריבי הפוך והוא תאר חסר, או הוא מטעם יסוד על דעת האומר שזה המזמור שאמר המשורר נאמר על דוד, או הוא התנבא על עצמו, הנה מצאנו גוים רבים היו תחת יד דוד. ואם על המשיח הדבר יותר ברור.

   וטעם על ה' שיצאו מתחת יד שקול הדעת שנטע השם בלב כל אדם.

   ועל משיחו שלא יכחישו לו ויסורו אל משמעתו לתת לו מס.

   רד"ק

   יתיצבו מלכי ארץ שהתיצבו כל סרני פלשתים בעצה אחת ובהסכמה לבוא להלחם עם דוד. וקראם מלכים ורוזנים אף על פי שלא ראינו בשום מקום שקראם אלא סרני פלשתים, הם בגאותם היו חושבים עצמם מלכים ואינם. ואפשר גם כן שנועדו עמהם מלכים אחרים מן הגוים.

   ורוזנים נוסדו יחד נתיעצו כלם כאחד. ונאמרה העצה בלשון יסוד כי כן העצה למעשה כמו היסוד לבנין.

   על יהוה ועל משיחו: כי ידעו, כי על פי יי' מלך דוד, ושמואל נביא יי' משחו למלך.

   מלבי"ם

   יתיצבו, המרד יהיה לפעמים מצד המלך שמורד בו כצדקיהו שמרד בנבוכדנצר ולפיהו נמשכו העם אחריו, ולפעמים יצא המרד מן העם שימרדו בהרודה בם ואחריהם ימשך גם מלכם בקשר המרד, ואמר שמרד זה יצא בין מן העמים, כמ"ש למה רגשו גוים, בין מן מלכיהם, כמ"ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים, מצייר שהגוים רוגשים ומורדים בצד אחד, ומלכיהם נצבים בצד השני עם הרוזנים שהם שרי העצה ונוסדו סודות יחד איך ללחום, והמרד הוא בין על ה' מצד הדת, ובין על משיחו מצד הממשלה:

   מצודת ציון

   ורוזנים. שרים:

   נוסדו. ענין עצה כמו נמתיק סוד (לקמן נ״ה) ע״ש שהעצה נעשה בסוד לבל יגולה או לפי שהעצה להמעשה הוא כהיסוד לבנין:

3. (ג)נְנַתְּקָה אֶת־מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ:

   מצודת דוד:ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול: ונשליכה. הוא כפל ענין במ״ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ. דִּישְׁרוֹנְפְרוֹיְמ״שׁ לוֹיְקוֹרַאנְגְל״שׁ בְּלַעַ״ז, אֵלּוּ רְצוּעוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין הָעוֹל בָּהֶם:

   עֲבוֹתֵימוֹ. לוֹיִקוֹרְדוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   ננתקה את מוסרותימו מגזרת מוסר.

   גם עבותימו חבלים עבותים. והטעם אחד במלות שונות, כי כן דרך צחות, כמו: מה אקוב ומה אזעום.

   יושב בעבור שהזכיר יתיצבו מלכי ארץ אמר כנגדם יושב בשמים שהם למעלה על האדם. אמר הגאון: כי טעם ישחק שישימם לשחוק וללעג. והנכון שהשם ברא הגשם שהוא העצם והצורות שהם מקרים כל אשר יעשה האדם או יצייר צורות חיות, ושמו נשגב לבדו מהיותו ביסוד ואף כי במקרה, רק בעבור שהמדבר אדם וככה השומע, דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומע וככה עשו שהארץ כדמות אדם, ותפתח הארץ את פיה, מירכתי ארץ.

   ולמו כמו להם.

   ומלת לעג לעולם עם אות למד, כמו ילעיגו לי על כן ואויבינו ילעגו למו, דרך כינוי כאשר אפרש.

   רד"ק

   ננתקה את מוסרותימו הם היו אומרים ננתק מוסרות ישראל וקשורם שקשרו יחד והסכימו להמליך את דוד. לפי שעמדו שבע שנים שלא הסכים כל ישראל עליו להמליכו, ועתה הסכימו עליו כלם, אמרו פלשתים: ננתק מוסרותיהם.

   ונשליכה ממנו עבתימו: והוא כפל דבר במלות שונות והענין אחד; וכן מנהג הלשון. והמוסרות והעבותים הם החבלים החזקים והם משל לעצה ולהסכמה החזקה.

   מלבי"ם

   ננתקה, עבותות הם חזקות יותר ממוסרות, שהם מוסרות הקלועים יחד ואי אפשר לנתקם, יאמרו שמוסרות החלושים ינתקו ועבותות החזקים ישליכו מעל צוארימו, וזה בין בענין הדת שמצות שאין להם טעם ויכולים להשיב עליהם יבטלום, ומצות השכליות החזקות בטעמם ישליכו אחרי גיום, ובין בענין העבדות יפרקו עולו, ודברים שנשבעו עליהם והתחייבו בברית ושבועה, יפרקו מעל צוארם במרד ובהפר אלה וברית:

   מצודת ציון

   ננתקה. ענין העתק ממקומו כמו נתקו מוסרות (ירמיה ה׳):

   מוסרותימו. הם קשורי רצועי העול:

   עבותימו. חבלים עבות בת ג׳ יתרים:

4. (ד)יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג־לָמוֹ:

   מצודת דוד:יושב בשמים. כאומר הלא ה׳ יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה וא״כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יִשְׂחָק, יִלְעַג, יְדַבֵּר. לְשׁוֹן הֹוֶה הֵם מְשַׁמְּשִׁין:

   רד"ק

   יושב בשמים ישחק, אדני ילעג למו: לפי שאמר, כי הם נוסדו יחד על יי' לבטל דברו, אמר: כי הוא יושב בשמים וישמע דבריהם וישחק וילעג להם. ובאמרו: ישחק וילעג על האל יתברך הוא על דרך משל כלשון בני אדם שישחק האדם וילעג למי שבוזה אותו ואינו נחשב בעיניו לכלום. וכן: ואתה יי' תשחק למו תלעג לכל גוים (תהלים נט ט); אדני ישחק לו כי ראה כי יבא יומו (תהלים לז יג). ובאמרו: יושב בשמים ענין יושב עומד, כמו ואתה יי' לעולם תשב (תהלים קב יג). וכן כל ישיבה שנמצאת על האל יתברך כמו הישבי בשמים (תהלים קכג א); המגביהי לשבת (תהלים קיג ה). ובאמרו: בשמים לפי שהם קימים ועומדים לעד לא יפסקו אישיהם כמו אישי הארץ.

   מלבי"ם

   יושב, שיעור הכתובים למה רגשו גוים וכו' יתיצבו מלכי ארץ ובכל זאת יושב בשמים ישחק ואינו מענישם? - משיב מה שיושב בשמים ישחק הוא כי בזה ילעג למו, ורצה לומר עפמ"ש טוב כעס משחוק טוב כעס שהקב"ה כועס על הצדיקים בעולם הזה משחוק שהקב"ה משחק על הרשעים, כי השחוק יש לו ענין מיוחד מבכל המדות שבכל המדות לא יתראה שינוי בין הפועל והמתפעל, הפועל יכעס והמתפעל יקבל עונש, הפועל ירחם והמתפעל ירוחם, לא כן השוחק על רעהו, הפועל שוחק ונדמה שטוב לבו, והמתפעל יקבל בושה וכלימה, וע"כ המשיל בזה את הצלחת הרשעים, שהגם שנראה שה' שוחק ואינו כועס עליהם, הם מקבלים בזה אך כלימה וחרפה במה שיגדל עונשם פתאום כשיתמלא סאתם, כמ"ש בושה אמכם מאד וכו' הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, וז"ש מה שנראה שיושב בשמים ישחק ואינו מענישם הוא מצד שילעג למו, (וע"כ קראו תחלה יושב בשמים שזה ציור על שנראה כאילו מסתיר פנים ועל השמים כבודו ובלתי משגיח אבל מצד שהוא אדון כל הארץ ילעג למו):

   מצודת ציון

   למו. להם ר״ל עליהם:

5. (ה)אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ:

   מצודת דוד:אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ. כְּמוֹ עֲלֵיהֶם, וּמַה הוּא הַדִּבּוּר?

   אבן עזרא

   אז יש אומרים: ידבר כמו יאבד, כמו ותדבר את כל זרע המלוכה שהוא לשון מות כמו אהי דברך מות, כמו: ותדבר את כל זרע המלוכה כי כתוב בספר אחר ותדבר מגזרת דבר כבד מאד.

   אלימו החזקים כמו ואת אילי הארץ לקח ואיננו נכון, כי אילי הארץ על דרך אבירי בשן, גם הוא ביו"ד כי הוא מגזרת אין איל. והנכון: כי ידבר כמשמעו ואלימו כמו אליהם ועלימו כמו עליהם, וככה ידבר אליהם למה רגשו גוים.

   רד"ק

   אז ידבר אלימו באפו אז כשישמע דבריהם וגאותם ידבר אלימו באפו.

   ובחרונו יבהלמו: ודבריו עמהם הם אפו וחרונו שישלח להם. ויש מפרשים: ידבר מענין דבר כבד מאד (שמות ט ג); וכן ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כב י). ויפרשו אלימו כמו אילי הארץ (מלכים ב כד טו) שפרושו תקיפי הארץ; והראשון קרוב.

   מלבי"ם

   אז, בעת שידבר אלימו פתאם באפו, אז יבהלמו בחרונו ששם במו להענישם, אז ידבר אלימו לאמר ואני נסכתי מלכי, אתם רוגשים למרוד, ואני בעת ההיא שחשבתם לפרוק עול מלכות בית דוד, בעת ההיא נסכתי מלכי, שעל ידי מרידתכם יתגלה שהוא הנמשח מאתי למשול על ציון הר קדשי:

   מצודת ציון

   אלימו. אליהם:

   יבהלמו. מלשון בהלה:

6. (ו)וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל־צִיּוֹן הַר־קָדְשִׁי:

   מצודת דוד:ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א״כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי. לָמָּה רְגַשְׁתֶּם, וַאֲנִי מִנִּיתִי לִי אֶת זֶה לִנְסֹךְ וְלִמְלֹךְ עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי?

   אבן עזרא

   ואני נסכתי המלכתי והטעם שהוא נסיכי כמו חמשת מלכי מדין שהיו נסיכי סיחון. ודע כי הסמיכה פעם היא מהנכבד לנבזה והפך הדבר כמו אתה הוא מלכי אלהים.

   ואני נסכתי מלכי ה' הוא נחלתו והם עמך ונחלתך וכמוהו להשתחות למלך ה' צבאות - שהוא המשיח, כדרך וישתחוו לו כל מלכים, כי אילו היה על השם היה הלמד פתוח.

   רד"ק

   ואני נסכתי מלכי אמר: איך יחשבו הם לעקור המלכות מבית דוד ואני המלכתי ונסכתי אותו! ומלת נסכתי ענין קצינות וגדולה כמו נסיכי סיחון (יהושע יג כא); וגם אלהיהם עם נסכיהם (דניאל יא ח). ומלכי רצונו לומר המלך שלי כי אני המלכתיו. כמו שנאמר (שמואל א טז א): כי ראיתי בבניו לי מלך. רצונו לומר: לי לעבודתי; וכן אמר מלכי. ונאמר בהפך (תהלים עד יב): ואלהים מלכי מקדם, רצונו לומר המולך עלי. וכן שמוש אותיות הכנוי. וכן הסר מעלי נגעך (תהלים לט יא); מנגד נגעי יעמדו (תהלים לה יב); ושמחתים בבית תפלתי (ישעיהו נו ז); שמעתי את תפלתך (מלכים א ט ג; שם ב כ ה; ישעיהו לח ה; דברי הימים ב ז יב), והדומים להם, כמו שבארנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו. ואמר:

   על ציון הר קדשי: לפי שלא נכבשה מצודת ציון עד שבא דוד לכבשה, לפיכך נקרא ציון וירושלם עיר דוד; ואחר שכבשה נאספו פלשתים להלחם בו.

   מצודת ציון

   ואני. הוי״ו במקום אבל כמו ועבדיך באו לשבר אוכל (בראשית מ״ב:י׳):

   נסכתי. ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון (יהושע י״ג):

7. (ז)אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ:

   מצודת דוד:אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳ אמר אלי בני אתה כמ״ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב-כ״ג) והמלך יחשב ככל העם: אני היום ילדתיך. ר״ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֲסַפְּרָה אֶל חוֹק. אָמַר דָּוִד: חֹק קָצוּב הוּא, וּמְקַבֵּל עָלַי לְסַפֵּר זֹאת וּלְהוֹדִיעַ:

   ה׳ אָמַר אֵלַי. עַל יְדֵי נָתָן וְגָד וּשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:ד; שמואל א ג:כא):

   בְּנִי אַתָּה. רֹאשׁ לְיִשְׂרָאֵל, הַקְּרוּיִין בַּתּוֹרָה ״בְּנִי בְכוֹרִי״ (שמות ד:כב), וְהֵם יִתְקַיְּמוּ עַל יָדְךָ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵר (שמואל ב ג:יח): ״כֹּה אָמַר ה׳ בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי אוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל״, וּבִשְׁבִילָם אַתָּה לְפָנַי כְּבֵן, שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִין בְּךָ:

   אֲנִי הַיּוֹם. שֶׁהִמְלַכְתִּיךָ עֲלֵיהֶם:

   יְלִדְתִּיךָ. לִהְיוֹת קָרוּי בְּנִי, וְחָבִיב עָלַי כְּבֵן בִּשְׁבִילָם; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יד:ב) ״וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי הֱכִינוֹ ה׳ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְכִי נִשֵּׂאת מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״, וּמָצִינוּ בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲבִיבִין לְפָנָיו שֶׁקְּרוּיִין בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז:יד) בִּשְׁלֹמֹה ״הוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב״. וְעוֹד מָצִינוּ בְּדָוִד בְּמִזְמוֹר פ״ט ״הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי״ (תהלים פט:כז):

   אבן עזרא

   אספרה דברי דוד עם הנבואה שלו, או דברי המשורר מדבר בעדו.

   וטעם אל חק זה שאספר אשים אותו לחק שיסופר והוא אמר אלי בני אתה לעבוד את השם, כבן יכבד אב.

   אני היום ילדתיך כמו: צור ילדך תשי.

   רד"ק

   אספרה אל חק זהו מאמר דוד שאומר: זה הספור אשים לי לחק ולמנהג. ומה הוא הספור? כי

   יהוה אמר אלי בני אתה וממנו באה לי המלוכה; ולכן אל יערער שום אדם עליה, כי יי' לקחני לבן, כמו שאמר לשמואל (שמואל א טז א): כי ראיתי בבניו לי מלך. כלומר: המלך הזה לי הוא, ובני הוא ועבדי הוא, ושומע אלי. כי כל מי ששומע לעבודת האל יקרא בנו, כמו שהבן שומע אל האב ומזומן לעבודתו. וכן בנים אתם ליי' אלהיכם (דברים יד א); אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז יד); ואמר: בני אל חי (הושע ב א).

   אני היום ילדתיך: היום שנמשח הוא היום שלקחו האל לו לבן, כמו שאמר (שמואל א טז א) לי מלך. ואמר: היום ילדתיך, כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים כמו שכתוב (שמואל א ט זיג) ותצלח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה. ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח הקדש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל. וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה. וכן אמר: (דברים לב יח) צור ילדך תשי, שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני. וכן הוא אומר (שם שם ו): הלא הוא אביך קנך; כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היו זו לישראל יותר משאר בני אדם. הלא תראה מה שאמר: הליי' תגמלו זאת? (שם) כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם! הלוא הוא אביך קנך?! ואמר: צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך (שם שם יח) כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו האב והמחללת והיא האם.

   מלבי"ם

   אספרה אל חק, כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים, חקים כוללים בכל המדינות למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה, אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה', שה' אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט (כמ"ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' עמים וכו' הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו') ומהו החק? ה' אמר אלי, אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך, ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה' והיה לו לבן למשול על הכל, כבן המושל בנכסי אביו, כמ"ש ואני נסכתי מלכי, ואם כן שאל ממני כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש, ואתנה גוים נחלתך שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי, ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו, ולא לבד גוים הקרובים כי גם תאחז ותכבש עד אפסי ארץ, וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית תרועם ותרוצצם בשבט ברזל, והם יהיו ככלי יוצר המוכן לקבל הניפוץ והשבירה לגמרי, רצה לומר שהרשה גם כן להכריתם ולהאבידם לגמרי:

   מצודת ציון

   אל חק. את חוק וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז׳:כ״ה):

   חק. מלשון חקיקה וכתיבה:

8. (ח)שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי־אָרֶץ:

   מצודת דוד:שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   שְׁאַל מִמֶּנִּי. הִתְפַּלֵּל אֵלַי בְּכָל עֵת שֶׁאַתָּה בָּא לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֶיךָ:

   אבן עזרא

   שאל מנהג האב להנחיל את הבן, על כן אמר: ואתנה גוים נחלתך.

   אפסי ארץ מגזרת: כי אפס כסף מקומות נגזרים מישוב.

   רד"ק

   שאל ממני והוא אמר לי: שאל ממני.

   ואתנה גוים נחלתך כמו שאמר לו: ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ (שמואל ב ז ט); ואמר (שם ח יד): ויהי כל אדום עבדים לדוד; ואמר (שם שם ו). ותהי ארם לדוד לעבדים; ואמר (דברי הימים א יד יז): ויצא שם דויד בכל הארצות ויי' נתן את פחדו על כל הגוים. זהו שאמר ואתנה גוים נחלתך.

   ואחזתך אפסי ארץ: הם קצות הארץ; ואפס וקץ קרובים בענין.

   מצודת ציון

   אפסי. קצות כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה:

9. (ט)תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם:

   מצודת דוד:תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   תְּרֹעֵם. תְּרוֹצְצֵם:

   בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הִיא הַחֶרֶב:

   תְּנַפְּצֵם. תְּשַׁבְּרֵם, וְהוּא לְשׁוֹן נָפוֹץ בְּכָל הַמִּקְרָא: חֶרֶס הַמְּשֻׁבָּר לִשְׁבָרִים דַּקִּים:

   אבן עזרא

   תרועם תשברם, והיה העי"ן ראוי להדגש לולי היותו מהגרון כמו תשוכם תסובם:

   בשבט ברזל החרב תנפצם הפך רגשו גוים.

   רד"ק

   תרעם בשבט ברזל וכן אמר לי על כל הגוים שיקומו עלי: תרעם בשבט ברזל.

   ככלי יוצר תנפצם: תרעם פרושו תשברם. וכן הירע ברזל (ירמיהו טו יב); ירע כבירים (איוב לד כד). וכן תנפצם הוא ענין שבר אבל עם הפזור, כי השובר כלי חרס מתפזרים שבריו. וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז יט). ועושה כלי חרס נקרא יוצר.

   מצודת ציון

   תרועם. תשברם כמו ורעות רוח (קהלת א׳):

   יוצר. אומן חרס:

   תנפצם. ענין הפזור עם השבר ורצוץ וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז׳):

10. (י)וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ:

    מצודת דוד:ועתה. הואיל והוא מובטח מה׳ על כ״ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ. נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל אַנְשֵׁי רַחֲמִים, וּמוֹכִיחִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם לָסוּר מֵרָעָתָם (תנחומא, בלק א), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹשֵׁט יָד לָרְשָׁעִים וְלַצַּדִּיקִים:

    אבן עזרא

    ועתה מלכים הם מלכי ארץ.

    והשכילו הפך על ה'

    והוסרו הפך מוסרותימו.

    ושפטי ארץ הם רוזנים.

    רד"ק

    ועתה מלכים. אמר להם דוד למלכים אשר באו להלחם עמו: מלכים!

    השכילו ודעו כי אין בכם יכלת לבטל מעשה האל, והוא צוה עלי להיות מלך; ואיך נועדתם על יי'? השכילו ותנו לב כי לא תוכלו לבטל מעשה יי'.

    הוסרו שופטי ארץ: ואם הייתם עד עתה סכלים ובמחשבה רעה השכילו וקחו מוסר ואל תגבהו.

    מלבי"ם

    ועתה, רצה לומר אחר שה' הרשה אותי על זה וכל ממלכות הארץ נתן בידי, ורק אם אשאל אכריתם ויאבדו, אם כן למה תמרדו ותמתינו עד עת שתאבדו, טוב שתשכילו עתה השכילו הוסרו רצה לומר השכילו זאת מצד הערת השכל וקבלו זאת מאהבה, או על כל פנים הוסרו מצד המוסר ויראת העונש העתיד לבא אליכם, ומצד זה עבדו את ה' ביראה, ובזה תרויחו שלבסוף תגילו ברעדה הזאת שחרדתם ויראתם מן העונש ומפרש דבריו, נגד מ"ש עבדו את ה' במה תעבדו את ה'? נשקו בר, התחברו אל המבורר מאת ה', שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' ידמה כאילו אתם עובדים את ה', וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ"ש ביראה, מפרש ממה יתיראו? פן יאנף ה' (הנזכר בכתוב הקודם) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו, רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ"ש ודרך רשעים תאבד, וכ"ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ"ש וגילו ברעדה מפרש כי אשרי כל חוסי בו ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה':

11. (יא)עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה:

    מצודת דוד:עבדו את ה׳. לקבל עול מלכותו: וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְגִילוּ בִּרְעָדָה. כְּשֶׁתָּבוֹא אוֹתָהּ רְעָדָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (ישעיהו לג:יד) ״אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים״, תָּגִילוּ וְתִשְׂמְחוּ אִם עֲבַדְתֶּם אֶת ה׳:

    אבן עזרא

    עבדו הפך דבריהם ננתקה ועבודת השם ליראה ממנו ולא יעברו פיו.

    וגילו אם בא גיל אל תשכחו שתרעדו מפחד השם.

    ויש אומרים: וגילו כמו תגילו על דרך: עלה ומות בהר, פרו ורבו שהוא ברכה על דגי הים. והטעם: שתגילו אם רעדתם מהשם.

    רד"ק

    עבדו את יהוה רצו במה שהוא רוצה ועבדוהו.

    ביראה שתיראו ממנו ותדעו, כי לו הכח והגבורה ולא עמכם שבאתם בעם רב.

    וגילו אל יחר לכם במלכותי, אבל תשמחו ותגילו כי רצון האל הוא.

    ברעדה: ורעדו מפניו.

    מצודת ציון

    ברעדה. בפחד ורתת:

12. (יב)נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ:

    מצודת דוד:נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה: פן יאנף. כי פן יחרה אף ה׳ בכם: ותאבדו דרך. ר״ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו: כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך: אשרי. זהו תהלות החוסים בה׳ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳ ועוצם זרועו ולזה חסו בו:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    נַשְּׁקוּ בַר. זָרְזוּ עַצְמְכֶם בְּבַר לֵב. (נוסח אחר) נַשְּׁקוּ בַר. אַרְנִישְׁמְנְט בְּלַעַ״ז, וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן תַּאֲוָה כְּמוֹ ״וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ״ (בראשית ג:טז):

    פֶּן יֶאֱנַף. פֶּן יִקְצֹף:

    וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד״ (תהלים א:ו):

    כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ. כִּי בְרֶגַע מוּעָט יִבְעַר אַפּוֹ עֲלֵיכֶם פִּתְאוֹם, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ – יִהְיוּ נִכָּרִים אִשּׁוּרֵי הַחוֹסִים בּוֹ:

    אבן עזרא

    נשקו בר הנה עבדו את ה' כנגד על ה'.

    ונשקו בר כנגד על משיחו. והנה פירוש בר, כמו: מה ברי ומה בר בטני. וכן כתוב: בני אתה ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך, וזה המנהג עד היום בארץ הודו.

    ופן יאנף שב אל השם הנזכר בפסוק הראשון ואם הוא רחוק כמו תבלעמו ארץ איננו שב אל מלת מי כמוכה באלים רק אל אמר אויב, וככה והקימו את המשכן עד בואם.

    ויש אומרים: כי נשקו מגזרת נשק. והטעם נשקו כלי בר והנה בר כמו ברי לבב והיה ראוי להיותו בור או יהיה תקנו הבר או כלי הבר.

    ותאבדו דרך תהיו אובדים מפאת הדרך כמו נובלת עליה, כי היא בעצמה איננה נובלת רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים. ורבי משה הכהן אמר: כי דרך כמו מדרך כף רגל. וזה רחוק כי אין לו טעם.

    כי יבער כמעט אפו פועל יוצא כאש תבער יער כדרך אש אוכלה והפעולה חסר, כי אין צורך כי חרי האף נמשל לאש.

    רד"ק

    נשקו בר כמו וינשק לכל אחיו (בראשית מה טו). ובר כמו בן; וכן מה ברי ומה בר בטני (משלי לא ב). או פרושו מן לברי לבב (תהלים עג א) ואם יהיה ענינו בן יהיה פרושו: נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר: בני אתה. וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון; ואם יהיה ענינו נקי פרושו: מה לכם ולי, כי אני בר לבב ואין בי עון שתבאו ותלחמו בי, אבל עליכם לנשק לי ולהודות שאני מלך במצות האל. ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש (שמואל א יז ח) על דרך: שאול בחיר יי' (שם ב כא ו).

    פן יאנף אם לא תשובו במהרה מדרכיכם הרעים יאנף האל עליכם.

    ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו כמעט שתעמדו על רשעכם יבער אפו עליכם, כלומר אם לא תשובו במהרה. ופרוש ותאבדו דרך כמו ודרך רשעים תאבד (תהלים א ו). והנה הדרך תאבד והם אבדים מצד דרכם שהיא אבדת, כמו נבלת עלה (ישעיהו א ל) שהעלים נבלים ותקרא האלה נבלת; וכן קרעי בגדים (שמואל ב יג, לב) ובמקומות אחרים: כי הבגדים קרועים ולא הם, ויקראו הם קרועים מצד בגדיהם שהם קרועים: וכן מגלחי זקן וקרעי בגדים (ירמיהו מא ה), והדומים להם. ואמר:

    אשרי כל חוסי בו: כמוני היום שאני חסיתי בו ונושעתי בו ואתם תאבדו; ואם תחסו בו גם כן יאמרו עליכם אשריכם.

    ויש מפרשים זה המזמור על גוג ומגוג, והמשיח הוא מלך המשיח; וכן פרשו רבותינו זכרם לברכה (בבלי ברכות ז ב). ומבואר זה המזמור על זה הדרך; אבל הקרוב הוא כי אמרו דוד על עצמו כמו שפרשנו.

    והנוצרים מפרשים אותו על ישו, והפסוק אשר מביאים ראיה ממנו ועושין בו סמך לטעותם הוא להם למכשול; והוא: יי' אמר אלי בני אתה. כי אם יאמרו לך הוא היה בן האל, אמור להם: כי לא יתכן לומר בן האל על בשר ודם, כי הבן הוא ממין האב. כי לא יתכן שתאמר הסוס הזה בן ראובן; אם כן מי שאמר לו יי': בני אתה צריך שיהיה ממינו ויהיה אלהים כמוהו. ועוד שאמר: אני היום ילדתיך, והילוד הוא ממין היולד. ואמור להם כי לא יתכן באלהות אב ובן, כי האלהות לא תפרד כי אינה גוף שתפרד, אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות לא ירבה ולא ימעט ולא יחלק. ועוד אמור להם: האב קודם לבן בזמן ומכח האב יצא הבן. ואף על פי שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות, כי לא יקרא אב עד שיהיה לו בן ולא יקרא בן אם לא יהיה לו אב, ומכל מקום אותו שיקרא אב כשיהיה הבן היה קודם בזמן בלי ספק. ואם כן האלוה שאתם אומרים ואתם קוראים לו אב ובן ורוח הקדש, החלק שאתם קוראים לו אב קודם לחלק האחר שאתם קוראים בן. כי אם היו כל זמן שניהם כאחד היו קוראים להם אחים תאומים, ולא תקראו להם אב ובן, ולא יולד וילוד; כי היולד קדם לילוד בלי ספק.

    ואם יאמרו: שלא יתכן לומר בן האל על דבר שאנו ממין האלהות, אמור להם: כי לא נוכל לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל, כמו שנאמר עליו: פי יי', עיני יי', אזני יי' והדומה להם. וידוע הוא שאינו אלא על דרך משל. וכן הוא על דרך משל כשאמר: בן אלהים, בני אלהים; כי מי שעושה מצותיו ושליחתו קוראים לו בן כמו שהבן עושה מצות האב. לפיכך קרא לכוכבים בני אלהים, כמו ויריעו כל בני אלהים (איוב לח ז).

    וכן האדם בעבור רוח העליונה שבו כשעושה האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו קורא לו בן; ולפיכך אמר: בני אתה אני היום ילדתיך; ואמר: בני בכרי ישראל (שמות ד כב); ואמר: בנים אתם ליי' אלהיכם (דברים יד א); ואמר: הלא הוא אביך קנך (שם לב ו); ואמר: אנכי אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז יד).

    ועוד אמור להם: האלוה שאתם אומרים האב אמר לבן: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך; איך ישאל הבן מהאב, והלא הוא אלוה כמוהו ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו? ועוד: קודם השאלה לא היו גם כן גוים נחלתו, אם כן קצר כח האלוה מתחלתו ואחר כך גדל כחו? וזה לא יאמר באלוה. ואם יאמרו לך: כנגד הבשר יאמר אחר שלקחה האלהות הבשר, ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו: לא היה זה, כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים, ואם יאמרו לך: כי על האמונה אמר שתקֻבל: הנה רוב הגוים, בין יהודים בין ישמעאלים, שלא קבלו אמונתו.

    הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור; ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים. ואם ישאלו ממך פרושו תפרשנו על אחד משני הפנים אתה תבחר: או על דוד, או על מלך המשיח, כמו שפרשתי לך.

    מצודת ציון

    נשקו. מלשון תשוקה וחמדה:

    בר. מלשון ברור ונקי:

    יאנף. מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיהו י״ב:א׳):