תהילים פרק קכ״ב

תהילים פרק קכ״ב עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:

   מצודת דוד:שמחתי. הוא מאמר בני הגולה שאומרים הן מאז שמחתי בעת שהיו אומרים לי נלך אל בית ה׳ בזמן הרגל:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי. שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים: מָתַי יָמוּת אוֹתוֹ זָקֵן וְיִמְלוֹךְ שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל? וַאֲנִי שָׂמֵחַ (מכות י.):

   אבן עזרא

   שיר המעלות, שמחתי באומרים אמר רבי משה: כי זה השיר אמרו דוד שיאמר עם הזמירות בבית השם בעת שיבנה הבית. ורבי ישועה אמר: כי זה בעבור הבית שהקים לו דוד בציון. ויש אומרים: על הבית השלישי כל אחד מישראל אומרים: שמחתי באומרים - הם עולי רגלים.

   רד"ק

   שיר. אפשר כי שאר המעלות שלא נזכר בהם לדוד חברום המשוררים האחרים ולא נזכרו שמות המחברים, ואשר נאמר בהם לדוד חברם דוד, והמזמור הזה מאמר בני הגלות ומרוב תאותם לבנין בית המקדש יזכרו עלות ישראל לרגלים וידברו על לשון האבות שהיו בזמן הבית, ואמר כל אחד אומר שמחתי:

   מלבי"ם

   שיר המעלות לדוד, מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטים, להיות גוף שלם יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלהית, והנה בית ה' הנמצא בה היא הכלי המכין את הגויה הכללית אל חול השכינה ונפש האלהית בה, אמנם העיר עצמה היא כלב ומוח בגויה אשר יכינו אותה אל קבלת נפש החים ונפש המשכלת, עפ"ז יאמר הנה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, מצד ששם ה' שכן והוא משכן השכינה והאלהות בקדש, אמנם.

2. (ב)עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:

   מצודת דוד:עומדות. מרוב אדם הבאים והיוצאים היינו מתעכבים ועומדים בשערים זמן מה עד אשר נוכל לבוא בה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ. בַּמִּלְחָמָה בְּכָל מָקוֹם בִּשְׁבִיל שְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם, שֶׁעוֹסְקִין בָּהֶן בַּתּוֹרָה (מכות י.):

   אבן עזרא

   עומדות הטעם עמדנו להסתכל בנייני החומות ויופי השערים. והנכון: כי היא היתה מלאה אדם והיינו מתערבים בשערים לא נוכל להכנס מרוב העם הבאים והיוצאים.

   רד"ק

   עומדות. העולם הראשונים היו עומדים בשערים ומצפים הבאים אחריהם:

   ירושלים. אומרים בני הגלות כשהיתה בנויה ירושלים והיה השכינה בתוכה כמה היית מהוללה ואנה תמצא עיר כמוה שחברה לה עדת ישראל יחדיו שלש פעמים בשנה מי ראה עיר כמוה:

   מלבי"ם

   עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, גם עוד בטרם נבא אל בית ה' להביט במשכיות האור האלהי הזורח משם על הגויה הישראלית בכללה, גם בעת צעדו רגלינו בשערי ירושלים, כבר עומדות היו רגלינו, כי מצאנו שם מצב ומעמד שעל ידו תעמוד הגויה על רגליה להיות גוף חי ושלם, ומפרש כי.

3. (ג)יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו:

   מצודת דוד:ירושלים. זאת ירושלים אשר היא בנויה בכל מיני פאר כעיר אשר חוברה לה יחדיו כל הבונים לכללה בכל מיני פאר ויופי:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם

   רש"י

   יְרוּשָׁלַ͏ִם הַבְּנוּיָה. כְּשֶׁיִּבְנֶה שְׁלֹמֹה בְּנִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכָהּ, תְּהֵא בְּנוּיָה בִּשְׁכִינָה וּמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן וּמִזְבֵּחַ:

   כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ. כְּשִׁילֹה, שֶׁדִּמָּה הַכָּתוּב זוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב:ט) ״אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה״: מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה, נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם (ספרי דברים סו). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תענית ה.): יֵשׁ יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה בַּשָּׁמַיִם, וַעֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ:

   אבן עזרא

   ירושלם היתה דומה בשלש רגלים למדינה שהתחברו אליה כל בנותיה מסביב בעת הפחד.

   מלבי"ם

   ירושלים היא הבנויה כעיר שחברה לה יחדו, שאליה ובעבורה יתחברו האברים הפרטים של הגוף הכולל יחדיו להיות גוף אחד:

4. (ד)שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי־יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:

   מצודת דוד:ששם. אשר שם עלו השבטים שהם שבטי יה ר״ל עם ה׳: עדות לישראל. העליה הזאת היתה עדות לישראל שהשכינה שוכן בה לגודל הנס הנעשה אז כי היתה מכילה את כל ההמון הזה ולא היה צר להם המקום: להודות לשם ה׳. ומהראוי היה להודות לה׳ על הדבר ההוא:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים. אֲשֶׁר שָׁם, בְּשִׁילֹה, עָלוּ שְׁבָטִים כְּשֶׁעָלוּ מִמִּצְרַיִם, וְנִקְבַּע הַמִּשְׁכָּן בְּתוֹכָהּ:

   שִׁבְטֵי יָהּ. שֶׁהוּא עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מֵלִיזִין אַחֲרֵיהֶם כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְאוֹמְרִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מַמְזֵרִים, אִם בְּגוּפָם הָיוּ שׁוֹלְטִין הַמִּצְרִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם. הֵטִיל שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם: הָרְאוּבֵנִי הַשִּׁמְעוֹנִי (במדבר כו:ז,יד), הוֹסִיף עֲלֵיהֶם אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. נִמְצָא הַשֵּׁם הַזֶּה יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל:

   אבן עזרא

   ששם, שבטים שהם שבטי השם עדות וחק ומצוה לבא שלש פעמים והיו מודים השם בראותם מלכות דוד קיימת, ואם זה המזמור על שלמה, יהיו הכסאות לשלמה ואחיו ואם לעתיד למשיח ולבניו.

   רד"ק

   ששם. כי שם היו עולים שנים עשר שבטים שהיו שבטי יה שומרי מצותיו, וכולם היתה ירושלים מכילה היתה עדות לישראל שהאל יתברך בחר בם להודות לשם ה' על הניסים שהיה מראה להם, וזה אחד מהם, ועוד נס גדול מזה שהיו נקבצים כולם בעזרה עומדים צפופים ומשתחווים רווחים: או פי' עדות לישראל. זה שהיו עולים שם השבטים עדות ומצוה היתה להם לישראל שיעלו להודות לשם ה':

   מלבי"ם

   ששם, כי לשם עלו שבטים שבטי יה והתחברו כולם ע"י העיר הזאת, עד שהיא עדות לישראל שהם גוי אחד מתאחדים, במה שכולם מתקבצים שם בשלש מועדי השנה לתכלית אחד להודות לשם ה', עד שהתכלית הזה להודות לשם ה' הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים, והוא חיי הגויה הכללית, והעיר ששם יתקבצו היא כמו הלב שבו תחול רוח החיים המחיה את הגויה ומקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו.

5. (ה)כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:

   מצודת דוד:כי שמה. ר״ל ראויה היתה השראת שכינה כי שמה ישבו כסאות רבות לעשות משפט והם כסאות סנהדרין ואף שם היה כסאות לבית דוד הדנין דין אמת:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ וְגוֹ׳. כִּי גַם בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה, וְיָשְׁבוּ שָׁם כִּסְאוֹת לִשְׁפֹּט בָּהֶם אֶת הָאוּמּוֹת (תנחומא, קדושים א), וְכִּסְאוֹת מְלוּכָה לְבֵית דָּוִד:

   רד"ק

   כסאות. לשון רבים חד לשכינה וחד למלכות בית דוד:

   כסאות לבית דוד. היו שם ויהיו שם עוד:

   מלבי"ם

   כי שמה, והיא ג"כ כמו הנפש המדבר אשר בגויה, כי שמה ישבו כסאות למשפט שהם הסנהדרין ושופטי ישראל, ומשם תצא תורה ודת ודין ושמה ישבו כסאות לבית דוד שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל פרטי האומה:

6. (ו)שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:

   מצודת דוד:שאלו. לזאת שאלו מה׳ שלום ירושלים להיות בנויה כמאז: ישליו אוהביך. כאילו לירושלים ידבר לומר גם האוהבים אותך יהיו בשלוה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם. וְאִמְרוּ לָהּ יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ, וִיהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ:

   אבן עזרא

   שאלו פועל עבר, לעולם שואלים על שלום ירושלים כי אז יחוגו אליה ויתפללו לאמר לנכחה ישליו אוהביך שהם אנחנו, או השוכנים שם תמיד.

   רד"ק

   שאלו. אומרים בני הגלות שאלו מהאל יתברך שלום ירושלים ושלומה הוא קיבוץ הגליות כי עד אותו העת לא יהיה לה שלום כי נלחמים עליהם הרבה אומות, ואמר אחר כן כנגד ירושלים ישליו אוהביך והם ישראל בגלות שהם מתאבלים על חרבנה:

   מלבי"ם

   שאלו, אחר שבאר שירושלים היא המעמדת חבור הגויה הכללית ואחדותה, אומר כמו שאם תשאל לשלום הגויה האישיית נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים והכחות שבגויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו, כי בעת יעשה פירוד ביניהם אז יבא המות, כן אם ישאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה ששלומה תלוי אם ישליו אהביך, אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלוה פנימית בזה תלוי שלום ירושלים, אחר שעקר ענין ירושלים היא אחדות האומה, וא"כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים, כי עקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו, לא אם יתפרדו, והנה יש הבדל בין שלום ובין שלוה ששלום הוא השלום החיצוני ושלוה הוא השלוה הפנימית, אמר שע"י שישראל יהיה להם שלוה פנימית, שעל זה אמר אוהביך, שיהיה אהבה ביניהם הגם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצונים זה יגרום שלום ירושלים החיצון, ואז ע"י.

   מצודת ציון

   ישליו. מלשון שלוה:

7. (ז)יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:

   מצודת דוד:יהי שלום וגו׳. ר״ל לא יצור עליה האויב ולא ינתוץ את הארמונות:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   אבן עזרא

   יהי, בחילך הוא הסובב מחוץ לחומה בארמנותיך, לפנים מן החומה.

   רד"ק

   בחילך. החפירה שהיא סביב החומה יקרא חיל: אמר יהי שלום. שישובו ישראל אליך ושוב לא תהיה מלחמה בחילך:

   וארמנותיך. הם בתי המשגב בוך העיר:

   מלבי"ם

   שיהי שלום בחילך החיצון בהחומה הסובבת את ירושלים ע"י שיתאגדו השבטים השוכנים סביב ירושלים ולא יהיה מצות ומריבות סביב חומתה בין שבט לשבט, עי"כ יהיה גם שלוה בארמונותיך הפנימים:

   מצודת ציון

   בחילך. היא החומה הנמוכה אשר מחוץ להחומה הגבוהה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳):

   בארמנותיך. ענין היכלות ופלטרין:

8. (ח)לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:

   מצודת דוד:למען אחי ורעי. כאילו כ״א מבני הגולה אומר לא בעבור עצמי בלבד אתפלל על שלום העיר כ״א גם בעבור אחי ורעי המה כל בני ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לְמַעַן. יִשְׂרָאֵל אַחַי וְרֵעָי:

   אֲדַבְּרָה נָּא. אֲנִי, דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שָׁלוֹם בָּךְ:

   אבן עזרא

   למען לבקש שלומך בעבור אחינו הנכבדים הכהנים והלוים וחסידי ישראל, הדרים בירושלים.

   רד"ק

   למען. אמר כל אחד מבני הגלות למען אחי ישראל שגלו ממך למענם אדברה נא שלום בך שישובו להיות שכנים בך:

   מלבי"ם

   למען אחי ורעי, אומר הנה מה שנוגע לתועלות הקיבוץ המדיני לטובת אחי ורעי אדברה נא שלום בך, היא תלויה בהשלום הנמצא בך שבזה ימצא מה שהוא מהמועיל להצלחה המדינית, אולם.

9. (ט)לְמַעַן בֵּית־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:

   מצודת דוד:למען בית ה׳. ולמען המקדש אשר יבנה בה אבקשה טוב לך:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   למען ונבקש שלומך ושלום אחינו למען בית השם אבקש שיהיה טוב לך.

   רד"ק

   ועוד למען בית אלהינו. החרב אבקשה מה' יתברך טוב בעבורך.

   מלבי"ם

   למען בית אלהינו, מה שנוגע לבית אלהים לצורך הטוב הנפשי והאושר הרוחני מהקדושה והנבואה והשכינה אבקשה טוב לך זה תלוי בהטוב שיעשה במצות ובמע"ט, אולם באר בזה כי התועלת המדיני המושג מירושלים הוא דבר גלוי וא"צ לבקשו כמטמונים כי הוא דבר מבואר, ואוכל לדבר ולבארו תיכף, אולם הטוב המושג מבית אלהים הוא דבר צפון שצריך לבקשו לדרוש אחריו, כי ענינים ההאלהים לא יושגו רק אחר הדרישה והחיפוש: