ירמיהו פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)בָּעֵת הַהִיא נְאֻם־יְהוָה יוֹצִיאוּ אֶת־עַצְמוֹת מַלְכֵי־יְהוּדָה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו וְאֶת־עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי־יְרוּשָׁלִָם מִקִּבְרֵיהֶם

   מצודת דוד:יוציאו. האויבים הבאים יוציאום מקבריהם לבזותם: הכהנים. כהני הבעל: הנביאים. נביאי השקר: יושבי ירושלים. מיתר העם:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   בעת ההיא לא לבד שלא יקברו המתים אז כי גם יוציאו העצמות מקבריהם:

2. (ב)וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ

   מצודת דוד:ושטחום. ויפרשו אותם אל מול השמש וכו׳ לבזותם: אשר אהבום. לקבלם לאלהות: ואשר וכו׳. כפל הדבר במ״ש להתמדת הדבר: לא יאספו. לא יכניסום אל הקבר: ולא יקברו. כפל הדבר במ״ש: לדומן. יהיו מונחים ע״פ האדמה דומה לדומן:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ושטחום. ענין פרישה כמו משטח חרמים (יחזקאל כו):

   צבא השמים. הם הכוכבים ומזלות:

   יאספו. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים יט):

   לדומן. לזבל כמו כדומן על פני השדה (לקמן ט):

   רש"י

   ושטחום לשמש. והכשדים ישכנו לצור על העיר בקברי השרים שהיו נאים כפלטין:

   לדומן. לזבל:

   מלבי"ם

   ושטחום לשמש וכו' אשר אהבום, כי היה להם עבודות חלוקות, היו אצלם אלהות שאהבו אותם ויחסו להם השפע והטוב והיופי וכל הצלחות ויש שיראו מפניהם, כי יחסו להם כל רע חולי ודבר וחרב והיו עובדים אותם בקרבנות וזבחי אדם לשכך חמתם ולהסיר הרעה, עז"א אשר אהבום ואשר עבדום, שהוא מאהבה או מיראה ויש שהיו דורשים מהם לדעת עתידות ונסתרות ויש שהלכו אחריהם להתדמות למדותיהם ודרכיהם שהיו מיחסים להם ויש שהשתחוו להם לבד, לרוממם ולכבדם לא יאספו, דרך לאסוף עצמות השרים לארונות נכבדים, והם לא יאספו ויותר מזה שגם לא יקברו כלל:

3. (ג)וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן־הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת

   מצודת דוד:ונבחר מות מחיים. הנשארים מן המיתה ההולכים בגולה יהיו בצרה גדולה עד שיבחרו המיתה: המשפחה הרעה. אשר עבדו לבעל: בכל המקומות הנשארים. הוא הפוך כמו הנשארים בכל המקומות אשר הדחתים שם בגולה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הדחתים. מלשון דחיה:

   רש"י

   ונבחר מות מחיים. אע"פ שהם רואים את המתים נתונין בבזיון צרת החיים גדולה הימנה ויבחרו את המות:

   מלבי"ם

   ונבחר, והגם שיראו בזיון המתים יבחרו יותר במות מבחיים, וזה יהיה לכל השארית מן המשפחה שעבדו ע"א, ולא לבד בא"י כי גם בכל המקומות אף בח"ל, וזה יהיה לכל הנשארים באין הבדל:

4. (ד)וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ אִם־יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב

   מצודת דוד:היפלו. וכי בעוונם יפלו ולא יוכלו לקום ר״ל וכי אין תשובה מועלת לשיקומו מנפילתם: אם ישוב. וכי אם מי מהם ישוב בתשובה האם לא ישוב ה׳ מחרון אפו בתמיה דרך המקרא כשאומר שני תמיהות זא״ז נאמר בראשונה ה״א התימה ובשנייה מלת אם וכן המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך (לקמן יד):

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   היפלו ולא יקומו. הטוב להם שיפילו את עצמם לנפילה שאין להם תקומה:

   אם ישוב ולא ישוב. לכשירצו לשוב מרעתם לא ישוב הקב"ה מגזירתו, ד"א אף אם ישובו בתשובה לא תתקיים בידם כי ימהרו לשוב לרשעתם וכן ת"י אם למיתב גלי קדמי דלא יתובון:

   מלבי"ם

   היפלו, (ה' אומר) וכי היו נופלים בלי תקומה אם ישוב ולא ישוב שנית, ר"ל כי השב מדרך הרע לדרך הטוב נקרא שב מדרכו, ואם חוזר ושב אל דרך הרע הנהו שב שנית, וישראל שבים וחוזרים ושבים, שבים מדרך הרע וחוזרים ושבים אליו, ועי"ז אין תקומה למפלתם ה' שואל. מדוע שובבה, שהם שבים תשובה נצחת, ר"ל שהם שבים לנצח מדרכם, שבים מדרך הרע אל הטוב ושוב שבים מדרך הטוב אל דרך הרע, מה הסבה לזה? משיב, שזה הוא מפני שהחזיקו בתרמית ומאנו לשוב, רק ששבים תשובה של רמאות, אומרים ששבים והוא רמאות וזיוף כי לבם על דרכם הרע, כי הנה הקשבתי השם אומר אני הקשבתי דברי תשובתם ואשמע ואבין כי לא כן ידברו הוידוי שמתודים בעת התשובה אינה כראוי ונכון, אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, ר"ל כי בבוא עליהם פורעניות אז הם שבים מדרכם, אבל אין מתחרטים על רוע מעשיהם מצד עצמם, עד שיתודה על מעשיו הרעים מצד עצמם, רק מתחרטים ומתאוננים על הנזק שהגיע להם ע"י מעשיהם, כגנב שנתפס במחתרת ואינו מתחרט על מה שגנב רק ע"מ שנמצא, ולכן כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, הם דומים לסוס שבעת יפגע את האויב במלחמה וירוץ לאחור עקר תכלית מרוצתו לאחור הוא כדי שיוכל לחזור וליפול על האויב בכח יותר נמרץ, כן מה ששבים מן עונותיהם אינו על מנת שלא לשוב ושלא לעשותם עוד רק על מנת שישובו לעשותם שנית ביתר שאת עת ינוח להם מצרותיהם:

5. (ה)מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מֵאֲנוּ לָשׁוּב

   מצודת דוד:מדוע. למה מרדה העם הזה מרידה מתמדת עד העולם: העם הזה ירושלים. חסר הנסמך העם הזה עם ירושלים ורבים כמוהו: החזיקו. אוחזים בערמה וממאנים לשוב כאלו אין תשובה מועלת:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   שובבה. משובה, ענין מרד והליכה בדרכי הלב:

   נצחת. מלשון נצח ולעולם:

   החזיקו. ענין אחוזה:

   בתרמית. ענין מרמה וכן שקר תרמיתם (תהלים קיט):

   מאנו. מל׳ מיאון:

   רש"י

   משובה נצחת. משובת עולם כמו נצח:

   החזיקו. אחזו:

   בתרמית. במרמה:

6. (ו)הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא־כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ נִחָם עַל־רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה

   מצודת דוד:הקשבתי. אני מקשיב ושומע אשר לא ידברו כן לומר שממאנים לשוב בעבור כי חושבים שאין תשובה מועלת אבל גם אין איש מהם מתחרט על הרעה שעשה לאמר מה עשיתי הלא פגמתי בנפשי: כלה שב. ר״ל לא די שאין מי מתחרט אלא אפילו כולם כאיש אחד שב לרוץ במרוצתם שרצו מאז כמו שהיו רודפים מאז אחר הרעות כן הם רודפים גם עתה: כסוס. כמו הסוס הרודף במלחמה כנחל שוטף ועם כי הוא בנפשו כן הם רודפים אחר הרעות עם כי מאבדים נפשם בזה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   הקשבתי. ענין האזנה:

   נחם. ענין חרטה והפוך מחשבה כמו פן ינחם העם (שמות י״ג:י״ז):

   במרוצתם. ענין רדיפה ומהירת ההליכה:

   שוטף. ענין רדיפה ואמר בלשון שאלה מרדיפת המים:

   רש"י

   לא כן. לא בדין כמו כן בנות צלפחד (במדבר כ״ז:ז׳):

   כלה שב במרצותם. בדרך הראשון חוטאים וחוזרים וחוטאים, מרוצתם קורש"י בלעז:

   שוטף. אישפרידי"ן בלעז:

7. (ז)גַּם־חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת־עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהוָה

   מצודת דוד:גם חסידה בשמים. אפי׳ עוף החסידה השטה באויר השמים אשר איננה ברשות אדם הלא תדע זמניה מתי תלך ומתי תשוב כי דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמים ובזמן הקיץ תשוב לארצות הקרים: שמרו. גם המה בלכתם לארצות החמים ממתינים את עת בואם ולא יקדימו ולא יאחרו: ועמי וכו׳. ר״ל העופות ההם יודעים דרך מנהג העולם ועמי לא ידעו משפט והנהגת המקום ב״ה שמשלם לאיש כמפעלו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חסידה. שם עוף מה:

   מועדיה. ענין זמן כמו למועד אשוב אליך (בראשית י״ח:י״ד):

   ותור. שם תורים ידוע:

   וסיס ועגור. גם הם שמות עופות וכן כסוס עגור (ישעיה לח):

   שמרו. ענין המתנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א):

   רש"י

   חסידה. ציגוניא"ה בלעז:

   מועדיה. עת עברם אל איי הים מפני הצנה ועת שובם:

   שמרו. המתינו:

   ותור וסיס ועגור. ושפנינא וכורכיא וסנוניתא, כורכיא גרוא"ה בלעז סנונית ארונדיל"א בלעז:

   מלבי"ם

   גם, הם גרועים אפי' מבע"ח, שהעופות הנוסעים מרגישים בטבע עת החורף והשלג, עת שלא ימצאו מחסה ומזון, ומתרחקים אז אל ארצות החמות ולא ישובו עד בוא האביב, ועמי לא ידעו את משפט ה', להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם המשפט לפני בואה, ולדעת זמן העונש ולעזוב דרכם הרע לפני בוא יום המשפט:

8. (ח)אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים

   מצודת דוד:ותורת וכו׳. ר״ל יודעים אנו את התורה: אכן. באמת הנה לחנם עשה העושה את הקולמוס לכתוב ספר התורה ולחנם היו הסופרים שכתבו את התורה הואיל ואינכם מקיימים אותה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   איכה. כמו איך:

   לשקר. על חנם:

   עט. קולמוס כמו עט סופר מהיר (תהילים מ״ה:ב׳):

   רש"י

   אכן הנה לשקר. הנה חכמתכם לשקר בכם לרפאותכ' על נקלה:

   עשה עט שקר סופרים. נביאכם:

   מלבי"ם

   איכה תאמרו, הדור ההוא היו אומרים כי התורה והמצוה הוא דבר הנתון בשכל האדם, ר"ל שאמרו שא"א שיקבל אדם תורה ומצות בקבלה או בנבואה ושיקבל עליו דברים שאינו משיג בשכלו, והתורה והמצוה אינו דבר הבא אל האדם מחוצה לו ע"י תורה כתובה בספר ובדיו רק היא נמצאת בתבונתו ובהרגש לבו, וז"ש איכה תאמרו חכמים אנחנו שהחכמה נמצאת אתכם בטבע ובשכל, ותורת ה' אתנו התורה נמצאת אתנו בטבע הנפש והשכל, אכן אך לשקר עשה עט, אבל העט שעשה כותב התורה לכתוב בה תורה מקובלת מה', עשה לשקר, כי לא יקבל אדם תורה ע"י נבואה וקבלה, וכן שקר סופרים, כל הנביאים שכתבו ספרים ע"פ ה' בנבואה הוא שקר, כן אתם אומרים ומכחישים העקר של נבואה ותורה מן השמים, משיב להם הובישו חכמים, כבר התבאר שהחכמה שעקרה היא ידיעת ההנהגה בין טוב ורע, ולדעת מה טוב ומה רע בכל פרטי המדות וההנהגה, א"א שישיג האדם ארחותיה מעצמו, כי אין על חקי החכמה מופתי הדעת, וא"א שידע האדם בארחות הנהגת הנפש מה חכמה ומה סכלות, ואיך וכמה ומתי ישתמש בכחות נפשו לעשות או שלא לעשות, (כמו שהתבאר בארך בספר משלי) וחקי החכמה כולם נתנו מה' ע"י נביא ונכתבו בספר התורה, וא"כ אלה שמאסו בדבר ה' אין להם היסודות שעליהם תשען החכמה, שיסוד החכמה אינה בשכל האדם רק בתורת ה', וז"ש הובישו חכמים שאחר שמאסו בדבר ה' א"כ חכמת מה להם, מהיכן ישיגו חקי החכמה ומי יודיעוה להם, אחר שאינם נודעים מעצמם:

9. (ט)הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר־יְהוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת־מֶה לָהֶם

   מצודת דוד:הובישו חכמים. הם המחזיקים עצמם לחכמים הלא יבושו בעת יחתו וילכדו ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם: וחכמת מה להם. ר״ל מה היא החכמה שבידם הלא בחכמת התורה מאסו ואף לא יוכלו להציל נפשם בחכמה א״כ במה יתפארו:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   הובישו. מל׳ בושה:

   חתו. ענין שבר ופחד:

   רש"י

   הובישו חכמים. כמותכם ומה הבושת הנה בדברי ה' מאסו וחכמת מה להם:

10. (י)לָכֵן אֶתֵּן אֶת־נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד־כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר

    מצודת דוד:לאחרים. לעם אחר: ליורשים. כל מי שירצו לרשת: כלה בוצע בצע. כולם גוזלים הון: מנביא. נביא השקר: כהן. כהן הבעל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בוצע בצע. גוזל הון:

    מלבי"ם

    (י-יב) לכן אתן את נשיהם לאחרים ר"ל כי מי שלא נפל ברשת הכפירה, הגם שיחטא מצד התאוה יוכל להרפא ע"י מוסרי הנביאים ותוכחת התורה, אבל אחרי שמאסו בדבר התורה וכופרים בנבואה אין להם תקנה, שאם ירצו להתרפאות ע"י שיפקח עיני שכלו לראות כי חולה הוא בחולי הנפש, הלא הוא נדמה לו שהוא בריא אולם כמ"ש וירפאו את שבר עמי על נקלה, ואם ירצה להתרפאות ע"י מוסרי הנביאים שיבוש מדרכו, הלא יכחיש את הנבואה, ועל זה אמר הובישו וכו' גם בוש לא יבושו, וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה (ו' י"ג ט"ז):

11. (יא)וַיְרַפּוּ אֶת־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי עַל־נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם

    מצודת דוד:וירפו. הם מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבוא ר״ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה: על נקלה. עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבוא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    וירפו. מל׳ רפואה:

    בת עמי. עדת עמי:

    על. הוא כמו עם:

    נקלה. מלשון קלון ובזיון:

    רש"י

    וירפו. כמו וירפאו:

12. (יב)הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם־בּוֹשׁ לֹא־יֵבֹשׁוּ וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְהוָה

    מצודת דוד:הובישו. ר״ל עכ״פ היה להם להנביאים והכהנים להיות נכלמים כאשר עשו דבר תועבה כדרך החשובים אשר יכלמו אם בא לידם דבר תועבה במקרה: גם בוש וכו׳. ר״ל עשו התועבה וגם לא יבושו בעבורה: והכלם וכו׳. אינם יודעים מה היא כלימה וכפל הדבר במ״ש: לכן יפלו. הנביאים והכהנים ההם יפלו בעת יפלו כל הנופלים ע״י האויבים: בעת פקודתם. בעת שאזכור עליהם עוונם להפרע מהם והוא בזמן החורבן אז יכשלו גם המה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    תועבה. דבר איסור וגנאי:

    והכלם. מלשון כלימה:

    פקודתם. ענין זכרון:

    רש"י

    הובישו. בושת וכלימה תבוא להם:

    גם בוש לא יבושו. אינם מתביישים במעשיהם הרעים לתת לב לשוב:

13. (יג)אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם־יְהֹוָה אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם

    מצודת דוד:אסף אסיפם. אכלה אותם מן העולם: אין ענבים בגפן. באילני הגפן לא ישאר ענבים ר״ל לא יותר דבר: בתאנה. באילני תאנה: והעלה נבל. גם העלים יכמשו ור״ל לא ישאר שארית מה: ואתן להם יעברום. אזמין להם אויבים אשר יעברו אותם מן העולם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אסף אסיפם. ענין כליה כמו אסף אדם ובהמה (צפניה א׳:ג׳):

    נבל. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳):

    יעברום. ענין העברה מן העולם:

    רש"י

    אסוף אסיפם. ל' כלייה כמו אסוף אסף כל מעל פני האדמה (צפניה א׳:ב׳):

    אין ענבים בגפן. לא יותר דבר:

    והעלה נבל. ל' כמוש פליישטי"ש בלעז כמו וכנובלת מתאנה (ישעיהו ל״ד:ד׳) כאלה נובלת עליה (שם א):

    ואתן להם יעברום. כל זאת תהיה להם על כי נתתי להם חוקים ועברו עליהם:

    מלבי"ם

    אסף אסיפם, החוזה שם דבריו בפי מדברים שונים, הנביא והעם מדברים ומתוכחים, וה' מדבר ג"כ עמהם, (ה' אומר), אני אאסוף אותם, שיתאספו להתיעץ מה לעשות, ובאר שהאסיפה תהיה מפני שרצוני לעשות עמהם סוף וכלה (דברי העם) הלא אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, ואין אוכל להשיב נפש, (תשובת השם) ואתן להם יעברום, איך אתן להם ענבים ותאנים, הלא יעברו את מה שנתתי להם, שהוא התורה והמצוה:

14. (יד)עַל־מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל־עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה־שָּׁם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי־רֹאשׁ כִּי חָטָאנוּ לַיהוָה

    מצודת דוד:על מה וכו׳. כשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות על מה אנחנו יושבים בשדות להיות נמסרים ביד האויב הבא: ונדמה שם. כאומר אבל קרוב הדבר שגם בערי המבצר נהיה נכרתים ואבודים כי ה׳ הכרית אותנו ואין עצה נגד גזרת המקום: וישקנו. הוא השקה אותנו מים הנסחטים מעשב מר ר״ל המקום הכין לנו פורעניות ולא על חנם כי באמת חטאנו לה׳ ובגמול הוא:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונדמה, הדמנו. ענין כריתה כמו אל תדמו בעונה (לקמן לא):

    ראש. שם עשב מר וכן שורש פורה ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז):

    רש"י

    ונדמה שם. ונדום שם, נשב שם דומים ואבלים:

    מי ראש. כס דלווט ביש כרישי חיון ראש פתנים הוא ארס שבשיניו:

    מלבי"ם

    על מה, (דברי העם),הנאספים אומרים על מה אנחנו יושבים ואין אנו מכינים עצה וגבורה למלחמה? האספו ונבא אל ערי המבצר להלחם משם עם האויב, (תשובת הנביא), ונדמה שם, אבל שם בערי המבצר נשתוק ולא נעשה מאומה, כי ה' אלהינו הדמנו, מדמה אותם שם לאבלים היושבים ודוממים, ותחת שדרך להשקות את האבלים כוס תנחומים השקנו מי ראש, וזה יען שחטאנו לה':

15. (טו)קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה

    מצודת דוד:קוה לשלום. הם יקוו לשלום ולא יהיה טוב כי לא יבוא השלום: לעת מרפה. יקוו לעת מרפא והנה בא בעתה ורעד:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מרפה. מל׳ רפואה ועם היא בה״א:

    בעתה. מל׳ בעתה וחרדה:

    מלבי"ם

    קוה לשלום, (דברי העם),הלא ראוי לקוות לשלום, ומדוע אין טוב?,(תשובת הנביא),מפני שהיה ראוי לקוות לעת מרפא, שהחולים בחולי הנפש יעסקו ברפואה ובתשובה, והנה בעתה כי עודם מחזיקים ברעתם:

16. (טז)מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל־הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ

    מצודת דוד:מדן. בעוד יהיה האויב בדן בקצה גבול ארץ ישראל יהיה נשמע נחרת סוסיו: מקול מצהלות. מהרמת קול גבוריו רעשה כל הארץ: ומלואה. הדברים שהארץ מלאה מהם: עיר. יאבדו כל עיר והיושבים בה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נחרת. הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן הוד נחרו אימה (איוב ל״ט:כ׳):

    מצהלות. ענין הרמת קול גדול כמו אל אשת רעהו יצהלו (לעיל ה):

    אביריו. מלשון אביר וחוזק:

    רש"י

    מדן נשמע. על דפלחו לעגלא דבדן:

    נחרת סוסיו. עטישות נחיריו:

    מצהלות אביריו. צהלות משחק סוסיו ומצינו במקום אחר סוסים נקראים אבירים מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב) ל' סוס דוהר (נחום ג) וי"ת מקל פסיעות גברוהי:

    מלבי"ם

    (דברי העם) , מדן, ר"ל כי בברכת יעקב לבניו אמר, יהי דן נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, שבני דן היו מלומדים ללחום עם רוכבי סוסים (ולכן היה דן המאסף לכל המחנות כי דרך הרוכבים ליפול על אחורי המחנה ברדפם אחריהם), עפ"ז ישאלו איך היה עתה להפך שנחרת סוסי האויב נשמע מדן, ובכ"ז לא נשך הנחש עקבי סוס ורוכבו, כי מקול מצהלות אביריו רעשה כל הארץ, וגם באו לתוך הארץ ויאכלו ארץ ומלואה? (תשובת ה') , כי הנני משלח בכם, מה שאתם חושבים שדן דומה כנחש נהיה בהפך, כי אני השולח בכם נחשים צפענים שהם קשים מנחש והם נשכו אתכם עצמכם, לא את סוסיכם:

17. (יז)כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם לָחַשׁ וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:משלח בכם. אגרה בהם נחשים רעים אשר אין מועיל להם לחש והם ינשכו אתכם ר״ל לא תוכלו לרצות את האויב בדברים רכים ותחנונים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    משלח. ענין גרוי והשסה כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב:כ״ד):

    צפעונים. מין נחש רע:

    ונשכו. מלשון נשיכה וכן אם ישך הנחש בלא לחש (קהלת י׳:י״א):

    רש"י

    נחשים צפעונים. לסוף שבעים שנה נעשה צפע ואוטם אזנו שלא ישמע לקול חבר המלחשו שנאמר כמו פתן חרש יאטם אזנו (תהלים נח) הוא שנאמר אשר אין להם לחש:

18. (יח)מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי

    מצודת דוד:מבליגיתי. ר״ל אם אמרתי אתחזק על היגון לבל אתמיד בה אבל לא אוכל כי עלי לבי דוי:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מבליגיתי. ענין התחזקות כמו ואבליגה מעט (איוב י):

    דוי. מל׳ מדוה וחולי:

    רש"י

    מבליגיתי עלי יגון. כמו הבלגתי ושם דבר הוא מישאיטינמנ"ץ בלעז כלומר אם אמרתי אבליגה ואתאפק עלי יגוני:

    עלי לבי דוי. מקול נבואות הנגלות אלי בפורעניות הבאות:

    מלבי"ם

    מבליגיתי, (דברי העם), עתה אני רואה שמה שהתחזקתי עלי היגון, והייתי חושב שיש תקוה, זה בא מצד כי עלי לבי דוי, שאני דומה כחולה שהמדוה נוגע עד לבו, שאז אינו מרגיש בחליו כלל, וזה עצמו שאינו מרגיש בחליו הוא סימן שאבדו הרגשותיו ונגע החולי עד הנפש:

19. (יט)הִנֵּה־קוֹל שַׁוְעַת בַּת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים הַיהוָה אֵין בְּצִיּוֹן אִם־מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם בְּהַבְלֵי נֵכָר

    מצודת דוד:הנה קול. ר״ל איך לא ידוה לבי הלא הגליות בעיני כאלו כבר נעשה וכאלו אני שומע קול צעקת בת עמי מארץ מרחקים אשר הלכו שם בגלות בבל והלא בידם היה לתקן הדבר כי האם אין ה׳ בציון וכו׳ ולמה א״כ לא התפללו אליו לבטל הגזרה ומדוע הוסיפו עוד להכעיסני בפסיליהם בהבלי אל נכר הם העכו״ם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שועת. צעקת:

    רש"י

    הנה קול שועת בת עמי. אני שומע שסופן לצעוק בארץ מרחקים ולמה כל זאת הלא ה' בציון ואם ישובו אליו ימצא להם:

    מלבי"ם

    הנה קול שועת בת עמי (דברי השם),יספר הויכוח שהיה לו עם עשרת השבטים שהם עתה בארץ מרחקים מעבר לנהרי כוש והם היו מצפים להגאל ולשוב אל ארץ אבותם ונשמע להם הבשורה הרעה מגלות יהודה וחורבן בהמ"ק, שעי"ז אבד מהם תקוה, (עשרת השבטים אומרים) , הה' אין בציון, הלא בציון מקום שכינת ה' וראוי שיושעו בדרך הנס וההשגחה ע"י ה' מעוזם, וגם אם עזב ה' אותם והסתיר פנים, האם מלכה אין בה וראוי שינצלו בדרך הטבע ע"י מלחמה? (תשובת השם) מדוע הכעיסוני בפסיליהם שבא להם עונש השגחיי, א. על שהמירו אותו באלהים אחרים, ב. שהמירוהו בהבלי נכר, כמ"ש הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, כמש"פ שם:

20. (כ)עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ

    מצודת דוד:עבר קציר. מצפים אנו לתשועה והיא מתאחרת לבוא כי כבר עבר הקציר וכבר כלה זמן הקיץ ועדיין לא נושענו ר״ל זה זמן רב אנו בתוחלת ממושכה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כלה. מל׳ כליון:

    קיץ. היא עת שטיחת התאנים ליבשם וכן כשלג בקיץ (משלי כו):

    רש"י

    עבר קציר כלה קיץ. צפינו לעזרת מצרים ולא באה אמרנו יעבור הקציר ויהיו פנויין ויבאו והנה עבר זמן הקציר באייר וזמן הקיץ בתמוז ולא באו:

    מלבי"ם

    (דברי עשרת השבטים) , עבר, הלא כבר עבר קציר וגם הקיץ ובכ"ז אנחנו לא נושענו עדיין, ועתה אחרי צפינו לישועה ימים רבים, הנה על שבר בת עמי שהם שבט יהודה, השברתי לגמרי כי מעתה אין עוד תקוה? ושילש לשונו נגד ג' פעמים שבא נ"נ על ירושלים והגלה אותם:

21. (כא)עַל־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי

    מצודת דוד:על שבר. על הפורעניות העתידה לבוא השברתי גם אני: קדרתי. הושחר תארי והתמהון אחז אותי:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    השברתי. מלשון שברון:

    קדרתי. ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):

    שמה. תמהון ובלבול כמו ונשמו הכהנים (לעיל ד):

    החזיקתני. ענין אחיזה:

    רש"י

    קדרתי. לשון שחרות ואופל:

    שמה. תמהון:

    החזיקתני. אחזתני:

22. (כב)הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם־רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת־עַמִּי

    מצודת דוד:הצרי אין בגלעד. וכי אין בגלעד צרי לרפאות בו החלי הלא שם הוא מקום הצרי וכי אין שם רופא לדעת אופן הרפואה ומדוע לא נתרפאת בת עמי ר״ל וכי אין בידם תורה ומצות וכי אין להם חכמים להורותם הדרך ומדוע א״כ לא החזירום למוטב לבטל את הגזרה:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הצרי. הוא נטף המוזכר בסממני הקטורת והוא שרף אילן והוא מיוחד לרפואה וכן קחו צרי למכאובה (לקמן נא):

    ארוכת. ענין רפואה כמו הנני מעלה לה ארוכה (לקמן לג):

    רש"י

    הצרי אין בגלעד. שהצרי בא משם כמו שנאמר עלי גלעד וקחי צרי (לקמן מה) כלומר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם:

    ארוכת. רפואת אינפלשטר"א בלעז:

    מלבי"ם

    (תשובת ה') , הצרי, וכי היו שבט יהודה צריכים לרפואתם סמים ותרופות מארץ מרחקים, הלא הצרי, שבו ירפאו נמצא בגלעד ששם מקום הצרי, וכן הרופא המסדר איך יקחו את הצרי ואיך ירפאו בו ג"כ נמצא שם, וא"כ מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי? ר"ל הלא רפואת העם תלוי בשייטיבו מעשיהם וישובו ללכת בתורת ה' ובקרבם נמצא בין התורה והמצוה שנתתי לפניהם שהוא הצרי, בין הנביאים והחכמים המישרים ומלמדים אותם דרכי ה' שהוא הרופא, ומדוע לא נרפאו? וא"כ הם עצמם אשמים בדבר, שלא אבו להרפא מחלים:

23. (כג)מִי־יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת־עַמִּי

    מצודת דוד:מי יתן. הלואי והיה ראשי מלא מי בכי ועיני היה מקור הנובע דמעה והייתי אז בוכה יומם ולילה על חללי בת עמי:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מי יתן. עניינו כמו הלואי וכן מי יתן והיה לבבם וכו׳ (דברים ה׳:כ״ו):

    מקור. מעין:

    את חללי. על חללי כי ויתנכלו אותו (בראשית ל״ז:י״ח) ת״א וחשיבו עלוהי:

    מלבי"ם

    (דברי הנביא) , מי יתן וכו', מי יתנני וכו', יאמר בצד אחד כי מרוב אהבתו את עמו מתאוה לבכות יומם ולילה על חלליהם, ובצד השני יאמר כי משנאתו את מעשיהם הרעים מתאוה להתרחק מהם אל המדבר, מי יתן שראשי יהיה מים שיהיה מלא מי דמעה, ושעיני יהיו מקור דמעה, שמן המקור ההוא יזלו לחוץ כדי שאוכל לבכות יומם ולילה, והטבעיים כתבו כי התמדת הבכי מיבש את המוח עד שיכלו הדמעות, ע"כ מבקש שהגם שיבכה יומם ולילה יהיה ראשו מיסוד המים, שיביע תמיד דמעות אל המקור שהם העינים: