ירמיהו פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

2. (ב)עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְהוָה וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה כָּל־יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לַיהוָה

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   עמד בשער בית ה' כי היתה הנבואה מיוחדת אל הבאים בשער להקריב קרבנות, ועז"א שמעו דבר ה' הבאים בשערים האלה להשתחות לה' וחושבים כי הקרבנות וההשתחויה הוא עיקר המעשה הנרצה:

3. (ג)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה

   מצודת דוד:ואשכנה. אשכין אתכם במקום הזה ולא תגלו ממנו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   היטיבו. מלשון טוב ותקון וכן ותיטב את ראשה (מ״ב ט):

   ומעלליכם. מעשיכם:

   מלבי"ם

   כה אמר ה' לא הביאה להעזרה הוא המעשה הטוב והנרצה, רק המעשים הטובים הם תנאי אל הביאה לעזרה, וז"ש היטיבו דרכיכם תחלה ואז ואשכנה אתכם במקום הזה (ואמר ואשכנה אתכם ר"ל אתכם עצמכם אשכן פה, שעל ידכם אשכון בבית לא על הבית רק עליכם, כענין ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם), אבל אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר, אל תאמרו, כי היכל ה' הוא היכל ה' ר"ל אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' עי"כ הוא היכלו, ר"ל שעי"כ ישכן בו, לא כן כי היכל ה' המה, ר"ל דרכיכם ומעלליכם הטובים (הנז' בכתוב הקודם) הם היכל ה', ועל ידם ישכן שם בקדש, ומפרש (ה-ו-ז) כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ע"י שתעשו משפט בין איש ובין רעהו וכו' אז ושכנתי אתכם במקום הזה כי מעשיכם הטובים הם המעון לשכינת ה', היכל ה' המה, וע"י כן תשכנו גם אתם בארץ עד עולם ולא תגלו ממנה, (ומ"ש גר יתום ואלמנה לא תעשקו, הוא מאמר מוסגר כאומר אם תעשו משפט כ"ש שלא תעשקו גר יתום ואלמנה, וכ"ש שלא תשפכו דם נקי וכו', כי בהפך אם לא תעשו משפט סוף שתעשקו ויותר מזה שתשפכו דם נקי, ויותר מזה שתעבדו אלהים אחרים, ור"ל כי העושה הטוב בעבור שהוא טוב בעצמו שלא מיראת עונש כ"ש שימנע א"ע מהרע שיודע שיגיע לו ממנו נזק, וז"ש שאם תעשו משפט כ"ש שלא תעשקו ותשפכו דם נקי לרע לכם ר"ל שעי"ז בודאי יגיע לכם רע):

4. (ד)אַל־תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל־דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה

   מצודת דוד:אל דברי השקר. אל דבר שאין בו ממש שהם אומרים היכל ה׳ וכו׳ המה ר״ל הלא היכל ה׳ המה בתוכנו ולא יחריב ה׳ את היכלו ואמר שלשה פעמים היכל ה׳ על האולם וההיכל והדביר שכולם נקראים בשם היכל ולזה אמר המה בלשון רבים כי שלשה המה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י

   רש"י

   היכל ה' היכל ה' היכל ה'. תלת זימנין בשתא אתון מתחזין קדמוהי:

5. (ה)כִּי אִם־הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶם אִם־עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ

6. (ו)גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם

   מצודת דוד:לרע לכם. אשר מעבודתם תמשך לכם רעה ולא טובה:

7. (ז)וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן־עוֹלָם וְעַד־עוֹלָם

   מצודת דוד:ושכנתי. כאשר כן תעשו אז אשכין אתכם במקום הזה ולא בזולת זה: למן עולם. מעת בואכם שמה עד ימות עולם:

8. (ח)הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל־דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל

   מצודת דוד:על דברי השקר. הוא בטחון ההיכל שאין תועלת בבטחון הזה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לבלתי. עניינו כמו לא:

   הועיל. מלשון תועלת:

   מלבי"ם

   הנה, אבל אתם בטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל, כי לפעמים יבטח על שקר בעבור תועלת, שיעשה עבירה שירויח על ידה ממון וא"כ בטח על התועלת שהגיע לו מזה הגם שהדבר שקר, אבל אתם בוטחים על דבר שהוא שקר וגם אין בו תועלת:

9. (ט)הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתֶּם

   מצודת דוד:הגנוב. וכי תגנבו ותרצחו וגו׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   הגנוב רצוח וגו'. בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם:

   מלבי"ם

   (ט-י) הגנב רצח וכו' ובאתם ועמדתם, וכי אפשר שאתם תתמידו לעשות כל העבירות וע"י שתעמדו בבית הזה יען אשר שמי נקרא עליו תאמרו נצלנו ולא ישיגנו עונש, שתחשבו, א. שאחפה על הבא אל ביתי, ב. שלא אחריב הבית יען ששמי עליו, ויותר מזה כי לא תבואו שם ע"מ לשוב רק ע"מ לחזור לעשות הרע ותסמכו על זכות הבית לעשות כל התועבות, עד שתאמרו שלא לבד שע"י הבית תשיגו סליחה על העבר כי גם על העתיד למען עשות את כל התועבות האלה בעתיד, עד שע"י המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה:

10. (י)וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה

    מצודת דוד:ובאתם. אחר המעשים האלה תבואו אל ההיכל להתפלל שמה ותאמרו הנה בזה נצלנו מהעונש הראוי לבוא על מעשים כאלה: למען עשות. למען תשובו לחטוא ולעשות שוב המעשים האלה ותהיה בית ה׳ סיבה ועזר לעשות התועבות בבוטחכם בו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    נצלנו. מל׳ הצלה:

11. (יא)הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:המערת. האם חשבתם שהיה הבית הזה וכו׳ בעיניכם כמערת הפריצים שכאשר יעשו התועבות ילכו להחבא במערה: גם אנכי. ר״ל כמו שיש הדבר הזה עם לבבכם לעשות התועבות על בטחון ביאת הבית גם כן אני רואה שכן הוא עם לבבכם ולא נכחד ממני:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    המערת. ענין חפירה בקרקע:

    פריצים. רשעים וקלי הדעת:

    רש"י

    המערת פריצים. היה בעיניכם הבית הזה בתמיה:

    הנה ראיתי. שכך הוא בעיניכם:

    מלבי"ם

    המערת, אתם מחשיבים ביתי כמערה שהפריצים מתחבאים שם בל ימצאום, כי כן ע"י הבית תרצו להסתיר מעשיכם, כי הנה כן היה הבית הזה בעיניכם, שאם תראו איש משתחוה לאלהיו שם, תחשבו אותו לצדיק גמור, ותועבותיו יסתרו מעיניכם, אבל גם אם יסתר מעיניכם שאינכם יודעים נסתרות, הלא גם אנכי הנה ראיתי, ואני רואה תעלומות, ומי יסתר מפני?, ואם תחשבו שבכל זה לא אחריב ביתי, זה טעות:

12. (יב)כִּי לְכוּ־נָא אֶל־מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:לכו נא אל מקומי. ר״ל התבוננו עתה אל המשכן אשר עמד בשילו: בראשונה. עד לא נבחר ירושלים: את אשר עשיתי לו. שהחרבתי אותו מפני רעת ישראל בימי עלי הכהן ולא חששתי עליו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שם שכנתי שמי בראשונה והחרבתיו מפני רעת עמי ישראל, וכ"ש זה שהוא השני שאין הקביעות כ"כ כמו הראשון, (ועז"א אצל שילה שכנתי שמי, ואצל בהמ"ק אמר אשר נקרא שמי עליו ר"ל שאין שמי שוכן רק נקרא עליו לבד, כי כבר נסתלקה שכינה ע"י עונותיכם):

13. (יג)וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם־יְהוָה וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם

    מצודת דוד:השכם ודבר. אני משכים ומדבר ע״י הנביאים: ואקרא אתכם. לשוב אלי בתשובה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עניתם. מל׳ עניה ותשובה:

    מלבי"ם

    ועתה שהחטא יותר גדול, א. שהיה לכם ללמוד משילה, ב. יען עשותכם את כל המעשים האלה גנוב רצוח שלא היה בשילה, ג. ואדבר השכם ודבר שג"כ לא היה בשילה:

14. (יד)וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ

    מצודת דוד:ועשיתי. ולכן אעשה לבית וכו׳: ולמקום וכו׳. הוא ירושלים:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כאשר עשיתי לשילו. בימי עלי:

    מלבי"ם

    ועשיתי, לכן אעשה לבית, יען אשר אתם בטחים בו וחוטאים ע"י הבטחון הזה, וגם למקום שהוא לכל א"י שאחריב אותה:

15. (טו)וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶם אֵת כָּל־זֶרַע אֶפְרָיִם

    מצודת דוד:והשלכתי וכו׳. לארץ אחרת: כל אחיכם. וחוזר ומפרש את כל זרע אפרים והם בני עשרת השבטים וקראם ע״ש אפרים כי ירבעם שמלך בהם ראשונה היה מזרע אפרים:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כאשר השלכתי וגו'. עשרת השבטים:

    מלבי"ם

    והשלכתי אתכם לגולה כמו שהגליתי עשרת השבטים:

16. (טז)וְאַתָּה אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּי כִּי־אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ

    מצודת דוד:ואתה. לירמיה ידבר שאל יתפלל בעדם: ואל תשא וכו׳. כפל הדבר במ״ש: כי אינני. כי אין אני שומע אליך:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ואל תשא. ענין הרמת קול:

    בעדם. בעבור׳:

    רנה. הוא ענין ל׳ תפלה:

    תפגע. ענין בקשה וכן ופגעו לי (בראשית כג):

    מלבי"ם

    ואתה, ר"ל לך צויתי רק שתעמוד בשער בית ה' שהם באים להשתחוות ותוכיחם, אבל לא שאתה תתפלל בעדם, וגם אם ירצו המה להתפלל ואתה תהיה הש"ץ לשאת בעדם רנה ותפלה, כדרך שהש"ץ מרנן והקהל עונים אחריו, לא תעשה זאת, וגם אל תפגע בי שאעשה בזכותך כי אינני שמע אתך כלל, כי איך תוכל לבקש ולהתפלל בעדם:

17. (יז)הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:האינך. וכי אין אתה רואה מה המה עושים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    האינך. האין אתה וכן אינך יודע אי זה יכשר (קהלת י״א:ו׳):

    ובחוצות. בשוקים:

    מלבי"ם

    האינך רואה, א. מה המה עושים גוף המעשה, ב. איכות המעשה שאין עושים בצנעה רק בפרהסיא בערי יהודה ובערי ירושלים, ולא שיעשו זה יחידים, כי הבנים מלקטים עצים שכולם עוסקים בדבר, וגם מלאכה שאחד יכול לעשותה כמו עשיית הכונים הם מחלקים אותה ביניהם האבות והבנים והנשים כדי שיהיה לכולם חלק במעשה, ואין עושים זאת לתיאבון רק למען הכעיסני:

18. (יח)הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת־הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי

    מצודת דוד:הבנים וכו׳. ר״ל כ״א מהם מסייע לעבירה: לעשות כונים. לעשות מיני מאכלים להגיש מנחה למלכת שמים ר״ל לכוכב גדול שבשמים והוא השמש וכאלו מולך על כולם: והסך. ולהסך אז נסכים וכו׳: למען הכעיסני. ר״ל יודעים הם שאין תועלת בעבודתם אבל כל מעשיהם להכעיסני:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מלקטים. מל׳ לקיטה:

    מבערים. מדליקים:

    לשות. מל׳ לישה והוא גלגול העיסה:

    בצק. עיסה כמו מלוש בצק עד חמצתו (הושע ז׳:ד׳) ואמר בצק ע״ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיהו מ״ד:י״ט):

    כונים. מין מאכל ויתכן שנקרא כן על כי עשאום בכוונת הלב בתקון רב וכן עשינו לה כונים להעציבה (לקמן מד):

    למלכת השמים. הוא השמש וכן מקטרים למלכת השמים (שם):

    רש"י

    לעשות כוונים. דפוס הכוכב:

    למלכת השמים. כוכב הגדול היו קורין מלכת השמים ל' מלוכה וכן ת"י לכוכבת שמיא:

19. (יט)הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים נְאֻם־יְהוָה הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם

    מצודת דוד:האותי. ר״ל וכי הכעס הוא בעבורי כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי הלא הכעס יזיק להם כי יהיה להם לבושת ולכלימה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    האותי הם מכעיסים, הלא ה' לא יתפעל והכעס הנאמר אצל ה' הוא מה שהמקבל מקבל עונש ובו יתראה רושם הכעס לא בה', וז"ש הלוא אתם, הם מקבלים הכעס ומתפעלים ממנו לא אנכי, כי מה שהם עושים למען הכעיסני הוא למען בשת פניהם, כי עי"ז הנה אפי וחמתי נתכת למטה על המכעיסים, ועי"כ יוחרב המקום הזה, וכל אשר בו אדם ובהמה וצומח פרי העץ ופרי האדמה, והאש יהיה תמיד כי לא תכבה, (והנה בעת החולי יקבלו תרופה מהמאכלים והעשבים, אבל בשיהיה החמה גם על הצומח ויתעפשו יכלה האדם והבהמה באין תרופה):

20. (כ)לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה וְעַל־עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל־פְּרִי הָאֲדָמָה וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה

    מצודת דוד:נתכת. תהיה נשפכת אל המקום הזה וחוזר ומפרש על האדם וכו׳: ולא תכבה. ר״ל לא תפסק החמה עד תכלה הכל:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נתכת. ענין התכה והרקה כמו ותתך חמתי באפי (שם):

    תכבה. מלשון כבה:

    רש"י

    נתכת. יורדת ומגעת כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) לא מטא:

21. (כא)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר

    מצודת דוד:עולותיכם ספו וכו׳. העולות שאתם מביאים שהמה כולם כליל הוסיפו אותם על זבחי שלמיכם ואכלו הבשר ר״ל הואיל ואין העולות לרצון לפני למה תפסידו הבשר:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ספו. ל׳ הוספה:

    רש"י

    עולותיכם. שאתם מקריבים כליל טוב לכם שתוסיפו אותם על שלמיכם ותקריבו אותם שלמים ותאכלו הבשר שהרי אינם מקובלות לפני ולמה תפסידום:

    מלבי"ם

    כה אמר ה', שב לענין הראשון, מ"ש אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר היכל ה', אין ה' רוצה בקרבנותיכם, רק ספו וכלו והשביתו את עלותיכם עם זבחיכם, בל תביאו עולות וזבחים לה' ואכלו אתם את הבשר:

22. (כב)כִּי לֹא־דִבַּרְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח

    מצודת דוד:כי לא דברתי וכו׳. ביום שהוצאתים ממצרים לא דברתי עמהם אז על דבר עולה וזבח ואם היה עיקר ההוצאה בעבור הבאת הקרבנות כי בזה הכל תלוי אף בזולת שמוע בקול ה׳ היה אם כן מהראוי להצטוות עליה ביום שהוצאתים ממצרים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    על דברי. על ענין וכן על דבר כזבי (במדבר כה):

    רש"י

    ביום הוציאי אותם. תחלת תנאי לא היתה אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגול' (שם יט):

    מלבי"ם

    (כב-כג) כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם וכו' כי אם את הדבר הזה, ר"ל בעת שדברתי וצויתי את אבותיכם בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים שיביאו עולה וזבח כי כל ספר תו"כ מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות רק את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי, שעקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן, שמעו בקולי, ר"ל בתכליות של הקרבנות כונתי ג' דברים, א. שישמעו בקולי כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ב. והייתי לכם לאלהים שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו, ג. והלכתם בכל הדרך שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ"ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם למען ייטב לכם:

23. (כג)כִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם

    מצודת דוד:כי אם וכו׳. שמעו בקולי רק הדבר הזה צויתים אז שמעו בקולי וכו׳ כמ״ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו׳ (שמות י״ט:ה׳) א״כ זה העיקר והבאת הקרבנות היא כאחד מכל המצות שאין נחת בהם בזולת שמוע בקול ה׳: והייתי לכם לאלהים. ר״ל אני בעצמי אשפיע לכם טובה בזולת אמצעי: למען ייטב לכם. ר״ל לא יבוא לי תועלת מזה רק למען ייטב לכם:

24. (כד)וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים

    מצודת דוד:ולא שמעו. אף יוצאי מצרים לא שמעו וכו׳: במועצות. בעצתם מה שהראה להם לבם הרע ר״ל מה שחמדו והתאוו: ויהיו לאחור. הלכו לאחור ולא לפנים ר״ל בכל יום היו פוחתים והולכים בעבודת ה׳ ולא היו מוסיפים והולכים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    במועצות. מל׳ עצה:

    בשרירות. ענין הבטה וראי׳ כמו אשר שוררו אנשים (איוב לו):

    לפנים. להלן מול פנים:

    רש"י

    בשרירות לבם. במראה לבם ל' אשורנו (במדבר כד):

    מלבי"ם

    ולא שמעו, ר"ל ותכליות אלה שכונתי בציוי הקרבנות לא השגתי, שהגם שהרבו להביא קרבנות לא הביאום לתכלית הנרצה, לא עמ"ש שמעו בקולי כי לא שמעו וגם לא הטו את אזנם כלל, ולא שילכו בדרך אשר צויתי אותם כי הלכו במועצות שלא היה החטא בשגגה רק אחרי העצה והסכמת השכל ועם שרירות הלב והמינות, ולא שאהיה להם לאלהים כי היו לאחור ולא לפנים, ר"ל שהכונה האלהית היתה שילכו העם בשלמותם ממדרגה למדרגה לפנים עד שישרה שכינתו עליהם בתמידות ויהיה להם לאלהים, אבל הם היו לאחור ששבו לאחוריהם ממדרגה שהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד המדרגה השפלה שירדו ממדרגת המין האנושי ונמשלו כבהמות, כמ"ש בפי' ישעיה (א' ד') על מ"ש נזורו אחור, ולא הלכו כלל לפנים, שלא תאמר שהיו כמי שהולך אל השלמות וחוזר לאחוריו ושוב חוזר לפניו כי הם היו לאחור, כי כן היה למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה לא הלכו אף פעם אחת לפנים, ולא תאמר שלא הוכחתים ע"י הנביאים, כי ואשלח אליהם, ולא נביא אחד רק את כל עבדי הנביאים, ולא פעם א' לפרקים רק יום יום השכם ושלח, ובכ"ז ולא שמעו וגם לא הטו את אזנם, שאם היו עכ"פ מטים אזן ולא שומעים הייתי אומר שלא הוטבו הדברים בעיניהם אבל הם לא רצו כלל לבחון דברי הנביאים, וגם אם הראו להם עונשי ה' ומופתיו הקשו את ערפם ולא הסבו אותו לאחוריהם לראות, ובזה הרעו מאבותם, כי אבותיהם הלכו במועצות בשרירות לבם הרע, רצה לומר שחקרו והתיעצו על דרכם ונטו לשרירות לבם אחרי החקירה, והם לא רצו לדרוש ולהאזין ואף לא לראות בעיניהם:

25. (כה)לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ

    מצודת דוד:למן היום וכו׳. מאז ועד הנה המה פוחתים והולכים: יום השכם ושלוח. בכל יום אני משכים ומשלח:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י

    רש"י

    יום השכם ושלוח. מידי יום ביום השכם ושלוח:

26. (כו)וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם

    מצודת דוד:ולא שמעו אלי. אנשי הדור הזה: ויקשו את ערפם. הוא ענין מליצי כאלו נתקשה ערפם עד שא״א להם להחזיר הפנים מול המקום ואחז במשל מבן אדם לחבירו שאינו רוצה להחזיר הפנים מול חבירו לשמוע דבריו: הרעו. עשו רעות עוד יותר מאבותם:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויקשו. מל׳ קשה:

    ערפם. הוא מול הפנים:

27. (כז)וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה

    מצודת דוד:ודברת. אמר ה׳ לירמיהו כאשר תדבר אליהם את כל הדברים האלה ידעתי אשר לא ישמעו אליך ויברחו להם ואם תקרא אליהם ידעתי אשר לא יענו לך:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יענוכה. מל׳ ענייה ותשובה:

    מלבי"ם

    ודברת, אחר שתדבר אליהם ולא ישמעו ויתרחקו ממך, ואז תקרא שיתקרבו אליך ולא יענוך, אז ואמרת אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול ה' אלהיו שדבר עליהם מצד הערת השכל, וגם לא לקחו מוסר אחר שייסרם בעונשין, א"כ אבדה האמונה, מלבם וגם נכרתה מפיהם, שאין אף מעשה אבותיהם בידיהם, לכן גזי, תלשי שער ראשך לסימן היאוש ואבילות, ושאי קינה, בפרהסיא על שפים כי אין לך תקוה, ועקר הקינה יהיה על שמאס ה' ויטוש, שלא היתה הנטישה לפי שעה לבד כי היתה מחמת מאוס ואם מאיסה לית סבר, וזה היה בסבת ע"א:

28. (כח)וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא־שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם

    מצודת דוד:ואמרת אליהם. אז תאמר אליהם זה הגוי וכו׳ ר״ל אין אלה מבני ישראל אשר שמעו דבר ה׳ בסיני אלא כאלו אשר לא שמעו בקול ה׳ וכאלו לא למדו מעולם מוסר אבדה האמונה. אמונת האל אבדה מלבותם וגם נכרתה מפיהם ולא יזכרו בה:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    לקחו. ענין למוד:

    ונכרתה. ר״ל נפסקה:

29. (כט)גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי וּשְׂאִי עַל־שְׁפָיִם קִינָה כִּי מָאַס יְהוָה וַיִּטֹּשׁ אֶת־דּוֹר עֶבְרָתוֹ

    מצודת דוד:גזי נזרך. לכן תלוש שער ראשך והשלך אותם והוא דרך צער ואבלות: שאי. הרימי קול קינה על מקומות הגבוהות להיות נשמע למרחוק: ויטוש. עזב את הדור ששפך עליו עברתו:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    גזי. ענין תלישה כמו קרחי וגוזי (מיכה א):

    נזרך. גדול השער יקרא נזר כמו נזר אלהיו על ראשו (במדבר ו׳:ז׳):

    ושאי. ענין הרמה:

    שפים. כן נקראו מקומות הגבוהות:

    ויטוש. ענין עזיבה כמו ויטוש משכן שלו (תהילים ע״ח:ס׳):

    עברתו. מל׳ עברה וזעם:

    רש"י

    גזי נזרך. תלשי שערך כמו ויגז שלוים (שם ט) ויגז את ראשו (איוב א׳:כ׳) ל"א נזרך כתרך ל' גדולה וכן תרגם יונתן רברביך וכן חיברו מנחם:

    ויטוש. ויעזוב:

30. (ל)כִּי־עָשׂוּ בְנֵי־יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי נְאֻום־יְהוָה שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ

    מצודת דוד:שמו שקוציהם. עכו״ם המתועב שמו בבה״מ לטמא אותו:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שקוציהם. מל׳ שקץ ותועבה:

    מלבי"ם

    כי עשו בני יהודה וכו' ויותר מזה ששמו שקוציהם בבית כמושיב צרתה בצדה, ויותר מזה שקבלו ע"ע עבודות חמורות לע"א שבנו במות התופת לשרוף את בניהם אשר אנכי לא צויתי שיעשו לי עבודות כאלה, ולא תאמר שלא צויתי מפני שחשבתי שלא ישמעו לי לעשות זאת אבל הדבר עלה על לבי לצוות בעד שאדע שישמעון, כי לא עלתה על לבי כי היא עבודה משוקצת אצלי:

31. (לא)וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי

    מצודת דוד:במות התופת. במות של התופת אשר עמד בגיא בן הנום לשרוף על הבמות את בניהם וכו׳ (ולפי שהיו מקישין בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו קראו בית הבמות תופת ע״ש התופים ולהגיא קראו בן הנום ע״ש נהמת הבן): אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות: ולא עלתה על לבי. לשאול דבר כזאת:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    במות. מל׳ במה:

    בגיא. בעמק:

    רש"י

    במות התופת. הוא המולך שהיה של נחשת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות ונותנין את הילד על ידיו והוא נכוה ונוהם והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו, תופת על שם התוף:

    הנם. על שם נהמת הבן:

    לא צויתי. במצות שיקריבו בניהם לקרבן ולא דברתי לאחד מן הנביאים וכשדברתי לאברהם לשחוט את בנו לא עלתה על לבי שישחוט אלא להודיע צדקו:

32. (לב)לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְלֹא־יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן־הִנֹּם כִּי אִם־גֵּיא הַהֲרֵגָה וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם

    מצודת דוד:ולא יאמר עוד. אז לא יקרא עוד בית הבמות בשם תופת והגיא בן הנום כי אם יקרא גיא ההרגה כי שמה יפלו הרוגים רבים: וקברו. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד:

    עוד פירושים על פסוק לב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    מאין מקום, עד שלא ישאר מקום לקבר עוד, ואז והיתה נבלת העם למאכל כי לא ימצאו מקום קבר:

33. (לג)וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד

    מצודת דוד:והיתה נבלת העם. הנשארים אשר לא יקברו יהיה למאכל לעוף השמים וכו׳: ואין מחריד. לא יהיה מי להחרידם ללכת מן הנבלות:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נבלת. כן נקרא גוף ההרוג:

    מחריד. מל׳ @ חרדה ופחד:

    רש"י

    ואין מחריד. את העופות מעל הפגרים:

34. (לד)וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ

    מצודת דוד:והשבתי וכו׳. ר״ל לא ישמעו עוד שמה קול ששון וכו׳ כי לחרבה תהיה ולא ישאר בה איש:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    והשבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד):

    לחרבה. מל׳ חורבן:

    מלבי"ם

    והשבתי, כי הדרך הוא שאחרי המלחמות הגדולות והרג רב יתהוו זווגים רבים מהאלמנות שנהרגו בעליהם ואנשים שמתו נשיהם וישתדלו לקחת נשים ולהוליד בנים לישב את הארץ החרבה, כמ"ש (לקמן ל"ג) עוד ישמע במקום הזה קול ששון וקול שמחה וכו' כי אשיב שבות הארץ כבראשונה, עתה לא יהיה כן כי לחרבה תהיה הארץ: