ירמיהו פרק ל׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

2. (ב)כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּתָב־לְךָ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אֶל־סֵפֶר

   מצודת דוד:אשר דברתי אליך. הם הדברים האמורים במקראות שלאחריו וכמ״ש ואלה הדברים וכו׳ ולפי שיכתבם אחר שידבר אליו לכן אמר אשר דברתי: אל ספר. על ספר וקראו ספר ע״ש סופו שאחר שיכתב יהיה ספר וכן וטחני קמח (ישעיה מו):

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   כתב לך ר"ל כי נבואות האלה לא שלחו בשליחות פרטית לנבא אותם אל העם, רק הודיעם לירמיה בדרך הודעה, וצוהו שיכתוב אותם על ספר למזכרת לדור אחרון, כי הם דברי תנחומים, וכמו שיתקיימו היעודים הרעים כן יתקיימו הטובים:

3. (ג)כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ

   מצודת דוד:ושבתי את שבות. אשיב בהשקט ובמנוחה את בני השבי של עמי ישראל ויהודה והיא הגאולה האחרונה בימי המשיח ר״ל לכן כתוב הדברים בספר למען יקראו בו ויקוו אליה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ושבתי. ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו):

   שבות. מל׳ שביה:

   והשיבותים. מל׳ השבה:

   רש"י

   כי הנה ימים באים. ולא תאמר למה אכתבנו כי יאבדו כולם ואין קורא בו ואין זוכרו עוד כי הנה ימים באים וגו':

   מלבי"ם

   כי הנה ימים באים, ולכן יכתוב אותם שידעו דור אחרון הבא, ושבתי למעלתם, והשיבותים לארצם:

4. (ד)וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל־יִשְׂרָאֵל וְאֶל־יְהוּדָה

   מצודת דוד:אל ישראל. על ישראל ועל יהודה:

5. (ה)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם

   מצודת דוד:כי כה. אשר כה אמר ה׳ הנה שמענו קול חרדה והיא בעת בוא גוג ומגוג: פחד ואין שלום. כפל הדבר במ״ש לגודל הפחד שיהיה אז:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   קול חרדה שמענו. יש פותרין על שמועת בבל שהיו חרידים ממנה אותם שגלו שם ומדרש אגדה על מלחמת גוג ומגוג:

   מלבי"ם

   קול חרדה שמענו, בעת מפלת בבל חרדו ישראל מאד, וגם אח"כ פחדו פחד מחרב אויב, כי לא היה שלום בארץ אז:

6. (ו)שַׁאֲלוּ־נָא וּרְאוּ אִם־יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל־גֶּבֶר יָדָיו עַל־חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל־פָּנִים לְיֵרָקוֹן

   מצודת דוד:שאלו נא וראו. אמר בדרך מליצה שאלו עתה לאנשים וראו מה הנעשה בעולם אם דרך הזכר ללדת בנים להיות לו חבלי יולדה וכאומר הלא זה לא יהיה מעולם ומדוע א״כ ראיתי כל גבר תומך ידיו על חלציו כדרך היולדה בעת יבואו לה חבלים וכל פני האנשים נהפכו למראה ירוק כדרך האשה הכורעת ללדת:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   כל גבר. כל איש:

   חלציו. מתניו:

   לירקון. למראה ירוק:

   רש"י

   אם יולד זכר. אם דרך לזכרים ללדת שיאחזום חבלים כיולדה:

   חלציו. כמו מתניו:

   מלבי"ם

   שאלו נא וראו אם יולד זכר, יאמר להם למה תפחדו אתם, והמליצה תמליץ מדינה הנכבשת מני צר כאשה הרה שבאו לה חבלי יולדה, כי כן תפלט האם, שהיא העיר, את בניה מבטנה, ותפתח את מקור דמיה, אולם הזכר שהוא גרם ההריון שע"י באו לה חבלי יולדה הוא לא יחיל ויכאב בעת הולדת, וכן ימשיל שישראל הם גרמו החבלים לבבל והם כדוגמת הזכר שהוא גורם החבלים ואין להם לחיל ולזעוק בחבליהם ועז"א וכי הזכר יוליד ויבא עד משבר בחבלי יולדה, וא"כ מדוע ראיתי כל גבר מישראל ידיו על חלציו כיולדה, ולמה יחרדו מן החבלים שבאו על בבל:

7. (ז)הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת־צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ

   מצודת דוד:הוי. יש להתאונן כי היום ההוא יהיה גדול מאד רצה לומר צרות גדולות ומרובות יהיו אז: מאין כמוהו. ר״ל כמה שאנו רואים בו שאין כמוהו לכן יקרא גדול ודוגמתו מאין כמוך ה׳ (לעיל י): ועת צרה. אז יהיה עת צרה לישראל אבל מן הצרה ההיא תצא לו עוד תשועה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   היום ההוא. יום הריגת בלשאצר ומפלת בבל, ע"א יום מפלת גוג:

   מלבי"ם

   הוי, ר"ל כי גבר ידיו על חלציו צועק הוי כי גדול היום ההוא וגם הזמן שאחריו עת צרה היא ליעקב, משיב להם הנביא הלא ממנה יושע, כי והיה ביום ההוא אשבור עלו מעל צוארך, שמאז נשבר עול גלות בבל, והעול הוא כובד המס והעבודה, ולפעמים ישבר העול ועדיין אסורים במוסרות השיעבוד, שהם תחת ממשלתו, כמו שהיו תחת מוסרות כורש בלא עול כבד, אומר שאח"כ גם מוסרותיך אנתק כי לא יעבדו בו עוד זרים:

8. (ח)וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא־יַעַבְדוּ־בוֹ עוֹד זָרִים

   מצודת דוד:אשבור עולו. עול הכשדים אשבור מעל צואריך וקשורי רצועות העול אעתיק ואסיר ממך ר״ל האומות לא ישעבדו עוד עמך ולתוספת ביאור אמר ולא יעבדו בו עוד אומות אחרות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ומוסרותיך. הם קשורי רצועות העול:

   אנתק. ענין העתק והסרה:

   זרים. נכרים:

   רש"י

   אשבר עלו. יסור עול האומות מעל ישראל:

9. (ט)וְעָבְדוּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם

   מצודת דוד:ועבדו וכו׳. רק את ה׳ יעבדו: ואת דוד מלכם. זהו מלך המשיח הבא מזרע דוד: אשר אקים להם. אשר אעמיד עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ועבדו, ואם יעבדו את ה' אלהיהם אז יעבדו את דוד מלכם ויהיה להם מלך מבית דוד, כי כבר בארתי בכ"מ שאם היו ישראל עובדים את ה' בבית שני, היתה אז הגאולה העתידה, וע"י העונות נתעכב הדבר עד עת קץ:

10. (י)וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־יְהֹוָה וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד

    מצודת דוד:ואתה אל תירא. לכן מעתה אל תירא שלא תשתקע בגולה: ואל תחת ישראל. כפל הדבר במילות שונות כי הנני מושיעך מרחוק. כי אני הוא המוכן להושיעך ולגאלך מארץ מרחק ממקום שאתה שם: ואת זרעך. ר״ל לא אותך אגאל כי אם זרעך הנולדים לך אותם אגאול מארץ שבים: ושב יעקב. ומאז והלאה ישב יעקב בשובה ונחת והשקט ושאנן ולא ימצא עוד מי יחרידו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תחת מפניהם (לעיל א):

    ושב. ענין השקט ומנוחה:

    ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב מנעוריו (לקמן מח) וכפל הדבר במ״ש לרוב השלוה וההשקט:

    מחריד. מלשון חרדה:

    רש"י

    ואתה אל תירא. מכל הרעות אשר תראה באה על בבל אשר אתה בתוכה:

    ושאנן. כמו ושקט:

    מלבי"ם

    ואתה מסיים דבריו שאמר קול חרדה שמענו, והלא ממנה יושע, ולכן אתה עבדי יעקב אל תירא בעת שיבאו מהומות בבל, ואל תחת ישראל, היראה הוא ענין גופני ומיוחס ליעקב שהם ההמון, והחתת הוא ענין נפשי ומיוחס לישראל שהם הגדולים שבאומה, לכן אמר אל תחת השפלה נפשיית, כי הנני מושיעך מרחוק, שבשעת חורבן בבל היה פקידה ע"י כורש, ואח"כ אושיע את זרעך מארץ שבים, שהוא הדור שאחריו בימי דריוש ואחריו ששבו מן הגולה שהם זרע הדור הקודם, ושב יעקב לארצו, ושקט מרגש פנימי, ושאנן ממחריד מבחוץ, כי אין מחריד שלא יהיה מחריד במציאות כלל, ומפרש כי אעשה כלה בכל הגוים בכשדים ואשור שהיית מודח שם בגולה, ולכן אין מחריד במציאות כי יכלו כולם, ואותך לא אעשה כלה, כי הגם שאיסר אותך ביסורים, זה יהיה רק למשפט על עונך כדי נקה לא אנקך שע"י היסורים יתכפרו עונך ולא אעשה אותך כלה, כמ"ש רק אתכם ידעתי וכו' ע"כ אפקד עליכם את כל עונתיכם, משא"כ יתר העמים שלא נפרע מהם תיכף נתמלא סאתם ויאבדו:

11. (יא)כִּי־אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם־יְהוָה לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הפיצותיך. ענין פיזור:

    למשפט. כמו במשפט ובאה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ור״ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה׳ אך במשפט (לעיל י):

    רש"י

    ויסרתיך למשפט. בדין חסוך:

    ונקה לא אנקך. ל' טיאוט השמד:

12. (יב)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ

    מצודת דוד:אנוש לשברך. הן אמת את השבר שהיה לך היה כאוב ביותר: נחלה מכתך. המכות שבאו עליך היו מחליאים מאד:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אנוש. ענין מכאוב חזק כמו ומכתי אנושה (לעיל טו):

    לשברך. הלמ״ד היא במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ג):

    נחלה. מל׳ חולי:

    רש"י

    אנוש לשברך נחלה. שברך אנפר"ש בלעז:

    מלבי"ם

    אנוש לשברך, השבר החיצוני אנוש ומסוכן מאד, וגם מכתך הפנימית נחלה מאד, וכשיש שבר ומכה ביחד קשה לרפואתם, והנמשל שאתה חולה חולי הגוף בעניך וחולי הנפש בעונך, וגם א"א לרפא החולי ע"י רופא, כי אין דן דינך למזור בשביל שרפואת תעלה אין לך שלא נמצא שיקוי עצמות וכח הטבעי שיסבול הרפואה עד שהטבע יתגבר על החולי, והנמשל א"א שתתרפא ע"י הנביאים והמורים כי לא הקבעו בלבך יסודות האמונה והיראה והמוסר שעל ידם תשמעו לקול מורה:

13. (יג)אֵין־דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ

    מצודת דוד:אין דן דינך. לא היה מי מהרופאים שופט משפט מכתך לקבל רפואה ולכן להיותו חולי נואש לא עשו לך רפואה כלל כי כן הדרך כשהרופאים מתייאשים לרפאות החולי לא יעשו עוד רפואה כלל:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    למזור. ענין רפואת המכה ותקרא כן לפי שדרך לפזר על המכה סממנים לרפאותה כמו לא זורו ולא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳) וגם המכה עצמה תקרא כן כמ״ש ויהודה את מזורו (הושע ה׳:י״ג) וזהו לפי שעליה מפזרים הסממנים:

    תעלה. ענין רפואה כמו תעלה אין לו (לקמן מו) וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

    רש"י

    למזור. רפואה אין אדם סבור שתהא לך תשועה:

    תעלה. רפואה לשון הועיל:

14. (יד)כָּל־מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֺנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ

    מצודת דוד:כל מאהביך. כל האוהבים אותך שכחו בך ולא ידרשו אותך לבקרך בעת החולי: כי מכת אויב הכיתיך. הכיתי אותך כאויב המכה בייסורי אכזרי ולכן חשבו כולם שמאסתי בך: על רוב עוונך. ר״ל אולם לא על חנם הכיתיך כי אם על רוב עוונך כי רבו חטאתיך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מוסר. מלשון יסורים:

    עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (לעיל טו):

    רש"י

    מוסר אכזרי. ייסורי אכזריות המוסר אכזרי הוא:

    מלבי"ם

    כל מאהביך, וגם היית כחולה שהכל מתיאשים ממנו שכל מאהביך שכחוך, וגם כשיבואו לראותך, אותך לא ידרשו, לשאול אם הוקל החולי, כי נדמית כחולה שאינו מקוה עוד לחיות, כי מה שהכיתיך מכת אויב היה על רוב עונך, האויב ממית ואינו מיסר ביסורין, ואם הוא אכזרי מוסיף ליסר את המוכה ביסורים קשים ואני הכיתיך מכת אויב מכת מות, וגם ביסורים גדולים, כי מה שעשיתי אלה לך היה על רוב עונך בכמות ועל שחטאתיך עצמו באיכות, וא"כ, מה תזעק על שברך הלא על רוב עונך עשיתי אלה לך, ויש לך לזעוק על עונך שהם גרמו זאת, בשגם שאחר שעשיתי זאת בסבת עונך הלא אם תשוב בתשובה יחדלו המכות והיסורין:

15. (טו)מַה־תִּזְעַק עַל־שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֺנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ

    מצודת דוד:מה תזעק. לכן מה תצעק להתרעם על שברך באמרך שאנושה מכתך הואיל ועל רוב עוונך ומרבית חטאתיך עשיתי אלה לך לשלם גמול ולא באו בחנם:

16. (טז)לָכֵן כָּל־אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל־צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל־בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז

    מצודת דוד:לכן. הואיל ואני משלם גמול המפעל לכן כל אוכליך יאכלו ר״ל המשחיתים אותך ישחתו גם המה בגמולם: וכל צריך. כל הצרים אותך ילכו בשבי: והיו שאסיך למשיסה. הרומסים אותך יהיו לרמיסה וכל השוללים אותך אתן לשלל ביד האויב כי גמול אני משלם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שאסיך למשיסה. ענין רמיסה ודריכה כמו מי נתן למשיסה יעקב (ישעיה מב):

    רש"י

    לכן. שבועה:

    שאסיך למשסה. לשון ביזה וכת"י ויהון עדיך לעדי:

    מלבי"ם

    לכן, שעורו לכן כל אוכליך יאכלו וכו' כי אעלה ארוכה לך, ר"ל אחר שהמכות היו רק בשביל עונך, לא יתקיימו המכים רק בעוד שלא נתכפרו עונך, אבל בעת שאעלה ארוכה לך, אעניש את המכים אותך כמו שיפרש אח"כ והנה יש מהם שהרעו לישראל בגוף, ויש שהרעו להם בממון, וכל אחד יקבל ענשו מדה כנגד מדה, אלה שהרעו להם בגופם היה או שהמיתו אותם או שלקחו אותם לשבי ועבדות, נגד אלה שהמיתו אותם אומר כל אוכליך יאכלו ונגד אלה שהצרו להם בשבי, כל צריך בשבי ילכו, ואלה שהרעו להם בממון היו מהם שהשחיתו את ממונם ע"ד להשחית, אומר והיו שאסיך למשסה (שהשוסס הוא להשחית), ומהם שבזזו את ממונם להנאתם לא על כוונה להשחית אומר וכל בזזיך אתן לבז:

17. (יז)כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם־יְהוָה כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ

    מצודת דוד:כי אעלה. רצה לומר אלא לך לבד אעשה חסד ואעלה רפואה וארפאך ממכתך לשוב להיות כמאז: כי נדחה. ר״ל עם כי יקראו לך נדחה ואמרו ציון היא עיר אשר אין לה דורש לא כן היא כי אני אקבצם ואדרוש אותם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (לעיל ח):

    רש"י

    ארוכה. רפואה:

    מלבי"ם

    כי אעלה ארוכה לך שיתרפא השבר שמבחוץ, וממכותיך הפנימית ארפאך, בענין שיתרפא בין השבר בין המכה, כי נדחה קראו לך עתה באר הטעם מדוע יענשו אלה שהרעו לך והלא היו שלוחי ה' להעניש אותך, כי הם קראו לך בשם נדחה ציון היא, שאמרו שציון היא נדחה, ר"ל שהם לא זכרו שאתה דומה כבן שחטא לאביו ומסרו לאיש ליסר אותו כדי שישוב מדרכו הרעה, שצריך האיש לזהר לבל יאבד אותו לגמרי, רק ייסרהו כפי הצורך להשיבו למוטב ובחמלה רבה, אבל הם אמרו שציון היא נדחה שה' הדיח אותה מפניו, ולא ישיב אותה עוד, ולכן דורש אין לה לריב ריבה ואין מי שיבקש דמה מידיהם, ולכן עשו בם כלה ונחרצה:

18. (יח)כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי־שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל־תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל־מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב

    מצודת דוד:הנני שב. אושיב בהשקט את שבי אהלי יעקב שגלו מהם: ומשכנותיו ארחם. לבל יהיו שוממים: עיר. זה ירושלים: על תלה. ר״ל על גבהה וחזקתה שהיתה לה מאז: וארמון. זה בה״מ: על משפטו. ר״ל בדרך ובענין שהיה מאז:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שב. ענין השקט:

    שבות. מלשון שביה:

    ומשכנותיו. מל׳ משכן ומדור:

    תלה. מלשון תל וגל ור״ל על גבהה וחזקתה:

    וארמון. ענין היכל ופלטרין וכן כי ארמון נוטש (ישעיהו ל״ב:י״ד):

    משפטו. דרכו ומנהגו וכן עומד על העמוד כמשפט (מ״ב יא):

    רש"י

    וארמון. המקדש:

    מלבי"ם

    כה אמר ה', אינה נדחה, כי הנני שב שבות אהלי יעקב, ואח"כ ישכנו במשכנות קבועים ומשכנותיו ארחם, ואח"כ ונבנתה עיר על תלה, ר"ל תחלה ישבו שם באהלים, ואח"כ יבנו משכנות, ואח"כ תבנה ציון כמו שהיתה לפנים, ואח"כ יבנה המקדש ובית המלך וארמון על משפטו ישב כפי משפטיו וחקתיו כי בנין המקדש צריך להיות כפי אשר בכתב מיד ה' השכיל. ויצא מהם תודה הודאה על הנסים שנעשו להם וקול משחקים מרוב טוב, והרבתים ברוב עם, והכבדתים בכבוד ומשרה:

19. (יט)וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ

    מצודת דוד:ויצא מהם. מאהלי יעקב יצא השמעת הודאה למקום וקול משחקים ושמחים על רוב הטובה: והרביתים. בבנים ובבנות ולא ימעטו כדרך שהיו מתמעטים והולכים בהיותם בבבל: והכבדתים. יהיו עם כבד וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    תודה. מלשון הודאה:

    משחקים. מל׳ שחוק ושמחה:

    והכבדתים. ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ):

    יצערו. ענין מיעוט כמו ויצערו ולא יבין למו (איוב י״ד:כ״א):

    רש"י

    והכבדתים. שיהיו עם כבד:

    ולא יצערו. כמו ימעטו:

20. (כ)וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן וּפָקַדְתִּי עַל כָּל־לֹחֲצָיו

    מצודת דוד:כקדם. חביבים עלי כבימי קדם: לפני תכון. יהיו נכונים לפני רצה לומר אשגיח בם להכן אותם ברוב טובה: ופקדתי. אשגיח להשיב גמול על כל הלוחצים אותו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ופקדתי. ענין השגחה:

    לוחציו. הדוחקים ומצירים לו כמו וגר לא תלחץ (שמות כב):

    מלבי"ם

    והיו בניו כקדם בני אל חי, ועדתו הכללית וסנהדריהם לפני תכון שאשכון בתוכם, ולא יהיו כמו בתחלה שעזבו אותו ונתנם ביד האומות, כי עתה ופקדתי על כל לוחציו:

21. (כא)וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:והיה אדירו ממנו. רצה לומר מלכו יהיה מישראל: ומושלו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: והקרבתיו. אני אקרב אותו והוא יהיה נגש אלי להתקרב ר״ל אטע בלבו יראת ה׳ והוא יהיה מוסיף והולך: כי מי הוא זה. בא ליתן טעם למה בתחלה אקרבו ואח״ז יגש אלי ואמר כי מי הוא זה האיש אשר התחייב את לבו לגשת אלי להתקרב אם לא אסייעו לקרבה ולהתדבק בי:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אדירו. ענין חוזק ועל המלך יאמר שהוא החזק מכל:

    ונגש. ענין הקרבה:

    ערב. ענין התחייבות ודוגמתו התערב נא את אדוני וכו׳ (ישעיהו ל״ו:ח׳):

    רש"י

    אדירו. שר שלו:

    ערב את לבו. לשון ערבון פרוויל"א הטינ"א בלע"ז:

    לגשת אלי. למלחמה למחות בידי:

    מלבי"ם

    והיה אדירו ממנו, האדיר יהיה מקרב העם לא בן נכר, ולא יהיה כמו בבית שני שנבחרו אדיריהם ע"י העמים המושלים עליהם, כי מושלו מקרבו יצא מבחירת העם, והקרבתיו אני אקרב אותו שיהיה מקרובי ה' העומדים בהיכלו, כמ"ש אשרי תבחר ותקרב, כי הבדיל ה' אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו, שזה יהיה ע"י רצון ה' שבוחר באיש אחד להיות לו סגולה כמו שבט לוי וזרע אהרן ודוד, וע"י שאקרב אותו יגש אלי, כי מי זה ערב לבו לגשת אלי מעצמו, שזה לא יהיה רק ברצון ה':

22. (כב)וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים

    מצודת דוד:והייתם לי לעם. ר״ל כולכם תאמינו בי ותהיו עמי ואני אהיה לכם לאלהים להשגיח בכם ולהיטיב אתכם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    והייתם, אולם כלל האומה יהיו לי לעם תחלה ע"י צדקתם ומעשיהם, ועי"כ אנכי אהיה לכם לאלהים, שעל ידי אתערותא דלתתא יתער אתערותא דלעילא לפי מעשיהם:

23. (כג)הִנֵּה סַעֲרַת יְהוָה חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל

    מצודת דוד:חמה יצאה. תצא בחמה עבר במקום עתיד: סער מתגורר. הסער הזה הוא מלא מכריתה וחתוך והוא יהיה חל ושוכן על ראש הרשעים:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    סערת. רוח סערה:

    מתגורר. ענין כריתה וחתוך כמו מגוררות במגרה (מ״א ז):

    יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש״ב יג):

    רש"י

    מתגורר. חונה ודר ל' ארץ מגורי ודוגמתו וסער מתחולל (לעיל כב) האמור במקרא האחר הוא זה ששניהם ל' חנייה:

    על ראש רשעים. על ראש עכו"ם:

    מלבי"ם

    הנה, ר"ל כ"ז יהיה תחלה קודם שיגיע התקון הגמור, אבל עוד יבא יום ה' שהוא יום הדין הגדול, שאז סערת ה' חמה יצאה החמה העצורה בלבו על מעשה הרשעים תהיה לסערה והסער הזה יתגורר ויחול על ראש רשעים להענישם, ואז לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו מזמות לבו לעשות משפט ברשעים, כמ"ש הנה היום בא בוער כתנור וכו' ועסותם רשעים וכו' וזה יהיה באחרית הימים שאז תתבוננו בה, ותכירו יד ה' ומעשהו, ואז לא יהיה כמו מקודם שהייתם לי לעם תחלה והיה צריך אתערותא דלתתא, כי בעת ההיא אהיה לאלהים תחלה ואח"כ והמה יהיו לי לעם, כי אז יהיה דבקות אלהים בהם ע"י החסד הבלתי מביט על הכנת המקבל אם ראוי אליה או לא וחסד זה הוא דבר הקיים לעולם אחר שאינו תלוי במעשה האדם והתערותו, וכמ"ש זה בארך בפי' תהלות סי' פ"ו עיי"ש, ותקדים השראות האלהית תחלה וע"י דבקות ה' בם יהיו לו לעם, וזה לא יובטל בשום פעם:

24. (כד)לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף־יְהוָה עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ

    מצודת דוד:לא ישוב וכו׳. לא ישיב מהם חרון אפו עד יעשה ויקיים מחשבות לבו: באחרית הימים. רצה לומר אם יתמהמה הנה בסוף הימים כשתתקיים תתבוננו בה שלא שב ה׳ מחרון אפו עם כי נתארך הזמן:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מזימות. מחשבות כמו על בבל מזמתו (לקמן נא):

    באחרית. בסוף:

    תתבוננו. מל׳ בינה: