ירמיהו פרק כ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלִָם אֶל־יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה וְאֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים וְאֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה

   מצודת דוד:אל יתר וכו׳. על אותן שבירושלים:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון

   מצודת ציון

   הספר. האגרת:

   יתר. מלשון יתרון:

2. (ב)אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה־הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:אחרי צאת וכו׳. שהגלה אחר שיצא יכניהו וכו׳ להיות נמסרים ביד נ״נ כמ״ש במלכים: והגבירה. המלכה והיא אם המלך כי היא יצאה עמו כמ״ש שם: והסריסים. וחזר ופירש שרי יהודה וירושלים: והחרש והמסגר. הם האומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעתם כן ת״י:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   והסריסים. כן יקראו השרים כמו והיו סריסים בהיכל מלך בבל (ישעיהו ל״ט:ז׳):

   והחרש. קבוצת האומנות כמו חרש ברזל (שם מד):

   רש"י

   והגבירה. אם המלך:

3. (ג)בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן־שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה לֵאמֹר

   מצודת דוד:ביד אלעשה. ר״ל הספר ההוא שלח ביד אלעשה וכו׳: בבלה. לבבל: לאמר. דברי הספר היו לאמר את האמור למטה:

4. (ד)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה

5. (ה)בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת־פִּרְיָן

   מצודת דוד:ושבו. ותשבו בהם כי לא תצאו מבבל בזמן קרוב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ונטעו גנות, אע"ג שנטיעת גנות מורה יותר על העכבה במקום מבנין בית, כמ"ש לא יבנו ואחר ישב (ומוסיף שאף) לא יטעו ואחר יאכל (ישעיה ס"ה כ"ב):

6. (ו)קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ־שָׁם וְאַל־תִּמְעָטוּ

   מצודת דוד:והולידו. עד לא תצאו משם: ורבו שם. ר״ל קחו נשים למען תרבו שם וכפל הדבר במ״ש: ואל תמעטו. ר״ל אל תמנעו לקחת נשים לבל תמעטו כי כשימותו הם ולא ישארו בנים במקומם ימעטו א״כ במספר:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   קחו נשים ואל יחדלו מלפרות ולרבות שם, וקחו לבניכם נשים לבל תחשבו כי בניכם ישובו וישאו נשים בא"י, ואת בנותיכם תנו לאנשים לבל ישלחו אותם לא"י להנשא שם כי בני א"י יהרגו:

7. (ז)וְדִרְשׁוּ אֶת־שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל־יְהוָה כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם

   מצודת דוד:ודרשו. בקשו את שלום העיר וכו׳: כי בשלומה. כשיהיה בה שלום יהיה גם לכם שלום כמאמ׳ חכמינו ז״ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ודרשו את שלום העיר כי תקבלו השפע ע"י בבל והם יקבלו ראשונה, וז"ש כי בשלומה יהיה לכם שלום:

8. (ח)כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל־יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים

   מצודת דוד:אל ישיאו וכו׳. נביאי השקר והקוסמים אשר בקרבכם אל יפתו אתכם במה שאומרים שמהר תשובו לירושלים בהפך מדברי וקצר בדבר המובן מעצמו: חלומותיכם. האומרים לכם מה שראו בחלום: אשר אתם מחלמים. רצה לומר שאתם שואלים מהם שהם ישאלו שאלת חלום:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ישיאו. ענין פתוי והסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

   וקוסמיכם. הוא מין כישוף:

   רש"י

   ישיאו. ל' הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

   מלבי"ם

   אשר אתם מחלמים, ר"ל אתם מסבבים החלומות ע"י רעיונות היום כמעשה דקיסר וריב"ח (בפרק הרואה) הרהר ביה כולא יומא ולאורתא חזא:

9. (ט)כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם־יְהוָה

   מצודת דוד:כי בשקר. מה שאומרים בשמי הוא שקר כי לא שלחתים:

10. (י)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת־דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה. כאשר יושלם לבבל שבעים שנה מהתחלת התפשטותה על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה והיא היתה בשניה למלכות נ״נ והוא מלך מ״ה שנים א״כ נשארו עוד משנותיו מ״ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ״ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס״ו שנים וימי בלשאצר בנו ג׳ שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א״כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם וכמ״ש בדניאל: אפקוד אתכם. אז אזכור בכם ואז אקיים עליכם את דברי הטוב וכו׳ אבל לא קודם הזמן הזה כדברי הנביאים המשקרים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לפי. לשעור כמו איש לפי אכלו (שמות יב):

    מלאת. ענין השלמה:

    אפקוד. ענין זכרון:

    מלבי"ם

    כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, זה נחשב מיום שמלך נבוכדנצר עד כורש שאז בטלה מלכות בבל והיה פקודה, וז"ש אפקד אתכם, אבל בנין הבית לא היה עד שבעים מהחורבן שהוא י"ט שנה אח"ז והקימותי עליכם את דברי הטוב ר"ל כי ה' גבל הגאולה וקצב הזמן (לא כמו בגלות אדום שלא נתגלה קצם וזכו אחישנה) וע"כ שראה בחכמתו שצריכים להיות זמן הזה בגלות לטובתם:

11. (יא)כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם־יְהוָה מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה

    מצודת דוד:כי אנכי ידעתי. אשר אנכי ידעתי את המחשבות וכו׳ שהמה לשלום ולא לרעה ר״ל מה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לכם לטובה כי אז יכנע לבבכם הערל וזהו יהיה סבה לתת לכם אחרית טוב ותקוה טובה אחר שתשובו הנה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אחרית. סוף:

    מלבי"ם

    כי אנכי ידעתי מחשבות שלום ולא לרעה, כי לפעמים יחשב מחשבות שלום לרעה, כמו שגלות צדקיהו נתאחרה והיה לרעה, כמ"ש במשל השני דודאי תאנים (למעלה כ"ד), אבל עליכם אני חושב מחשבות שלום שאינם לרעה ולזה יאריך שבעים שנה כדי לתת לכם אחרית שתתקיימו בארץ, ועד הזמן הזה יהיה לכם תקוה:

12. (יב)וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם

    מצודת דוד:וקראתם אותי. ר״ל אחר שיכנע לבבכם תשובו ותהיו במקום המקודש מקום המוכן ביותר לעבוד את ה׳ אז כאשר תקראו אלי ותלכו בדרכי ותתפללו אלי להשיב את כל בני הגולה מכל המקומות: ושמעתי אליכם. אז אשמע אליכם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וקראתם אותי והלכתם. בדרכי והרי זה מקרא קצר:

    מלבי"ם

    וקראתם אותי, והגם שלא תהיו בירושלים להקריב קרבנות תקראו אותי לבא אליכם ע"י שתלכו ותתפללו אלי ותפלה תעמוד במקום קרבן:

13. (יג)וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל־לְבַבְכֶם

    מצודת דוד:ובקשתם אותי. וכאשר תבקשו אותי אז תמצאו אם תדרשו אותי בכל לבבכם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובקשתם כמבקש את הנאבד, ומצאתם שתשוב השגחתי עליכם:

14. (יד)וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם־יְהוָה וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הַגּוֹיִם וּמִכָּל־הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם־יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם

    מצודת דוד:ונמצאתי לכם. אז אהיה נמצא לכם למלאות משאלותיכם ואשיב את שבותכם ר״ל את הדבר הראוי להשיב לכם והוא הממשלה הראשונה: וקבצתי אתכם. ר״ל את כל הגולה אקבץ מכל הגוים וכו׳ ואת כולם אשיב אל המקום הזה וכאומר מה שתשובו מבבל אין עצם הכוונה על הגאולה ההיא לשיהא נחשב מהירת ההשבה לטובה כי עצם הכוונה היא למען תהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה׳ להתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם א״כ לטובה תחשב מה שתתעכבו שמה למען יכנע לבבכם לשוב לה׳ ויקובל תפלתכם (אבל הם לא כן עשו והוסיפו עוד לחטוא לכן גלו שוב ממנה):

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    שבותכם. מל׳ השבה:

    מלבי"ם

    ונמצאתי ואח"כ אמצא לכם בעצמי בבוא הזמן המיועד, ושבתי הוא השבת המדרגה שתשובו למעלתכם, וקבצתי קיבוץ גליות, והשבותי אתכם הוא השבת הגליות למקומם:

15. (טו)כִּי אֲמַרְתֶּם הֵקִים לָנוּ יְהוָה נְבִאִים בָּבֶלָה

    מצודת דוד:כי אמרתם. אם תאמרו הנה ה׳ העמיד לנו נביאים בבבל והמה מתנבאים שמהר נשוב וקצר בדבר המובן מעצמו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הקים. העמיד:

    מלבי"ם

    (כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים הוא מאמר מוסגר) ומלת בבלה שב למעלה, ושעורו והשבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם בבלה, (כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים) שבעבור זה הגליתי אתכם, יען שאמרתם שה' הקים לכם נביאים, היינו יען שהאמנתם לנביאי השקר, וסדר הכתובים, אל ישיאו לכם נביאיכם כי הגאולה תלויה רק בזמן בתפלה, שאז תהיה גאולה שלימה מן הגלות שהגלה אתכם בסבת שהאמנתם לנביאי השקר שהתעו אתכם מני דרך:

16. (טז)כִּי־כֹה אָמַר יְהוָה אֶל־הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל־כִּסֵּא דָוִד וְאֶל־כָּל־הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה

    מצודת דוד:כי כה אמר ה׳. רצה לומר לא אמת ידברו כי כה אמר ה׳ על המלך היושב על כסא המלוכה ועל כל העם וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אל המלך. צדקיהו אשר לא גלה:

    מלבי"ם

    (טז-יז) כי כה אמר ה' שלא לבד שלא ישובו בני הגולה כי גם אלה שלא הגלו עדיין יגלו וילקטו כתאנים השוערים כמשל הנ"ל סי' כ"ד:

17. (יז)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ

    מצודת דוד:כה אמר ה׳. בעבור שארכו הדברים באמרו אחיכם וכו׳ אמר שנית כה אמר ה׳: הנני משלח בם. אגרה בם חרב האויב והרעב והדבר וכאומר ואיך אם כן תשובו אתם מהרה אם אמסור ביד האויב גם את היושבים פה: כתאנים השוערים. כתאנים המגונים אשר אין לאכל בעבור רעתן השנואים ומרוחקים מבני אדם וכמ״ש וכתאנים הרעות וכו׳ כן אתן את צדקיהו וכו׳ (לעיל כד):

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    משלח. ענין גרוי והשסה כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים לב):

    השוערים. ענין דבר מגונה ומאוס כמו שמה ושערורה (לעיל ה):

    רש"י

    כתאנים השוערים. ל' שערוריה (הושע ו):

18. (יח)וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחֶרְפָּה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּים שָׁם

    מצודת דוד:ורדפתי. אפרע מהם בחרב האויב וברעב ובדבר: ונתתים לזעוה. ר״ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה כי כולם יחרידום: לאלה. ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים: ולשמה. כולם יתמהו על גודל חורבנה: ולשרקה. ישרקו על גודל האבדון: ולחרפה. יחרפו אותם: הדחתים. כמו אדיחם עבר במקום עתיד:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לזעוה. ענין רעד ורתת:

    לאלה. ענין שבועה:

    ולשמה. ענין תמהון:

    ולשרקה. ענין השמעת קול בקבוץ השפתים ודרכו לעשותו כשרואים דבר חשוב שנחרב:

    רש"י

    ולחרפה. שיחרפו אותם דשטרווי"ר בלע"ז וכן כל חרפה שבמקרא:

    מלבי"ם

    ורדפתי אחריהם אח"כ בצאתם למצרים, ונתתים לזעוה כנ"ל כ"ד ט':

19. (יט)תַּחַת אֲשֶׁר־לֹא־שָׁמְעוּ אֶל־דְּבָרַי נְאֻם־יְהוָה אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת־עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:תחת. בעבור אשר לא שמעו את דברי: השכם ושלוח. עם כי הייתי משכים ומשלח בזריזות רב עכ״ז לא שמעתם וכאלו ידבר אל מול יושבי ירושלים:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אשר לא שמעו וכו' ולא שמעתם, ר"ל לא הם ולא אתם גולי בבל, ולכן ואתם שמעו מכאן ולהבא, אחר שכבר קבלתם ענשכם:

20. (כ)וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה כָּל־הַגּוֹלָה אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה

21. (כא)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־אַחְאָב בֶּן־קוֹלָיָה וְאֶל־צִדְקִיָּהוּ בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם

    מצודת דוד:אל אחאב וכו׳. על אחאב ועל צדקיה: שקר. דבר אשר לא צויתי: והכם. ר״ל ימיתם:

22. (כב)וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ יְהוָה כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר־קָלָם מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאֵשׁ

    מצודת דוד:לכל גלות. לכל בני הגולה: לאמר. שיאמרו בקללתם ישימך ה׳ כצדקיה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    וכאחב. הוא אחאב:

    קלם. ענין חרוך ושריפה כמו קלוי באש (ויקרא כ):

    רש"י

    אשר קלם. לשון קלוי באש (ויקרא ב):

23. (כג)יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת־נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הו הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:יען. בעבור שעשו נבלה וזנו עם נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר: הידוע. אשר דברו שקר כי לא צויתים: ועד. כי ראיתי את אשר נאפו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נבלה. דבר כעור ומגונה וכן כי נבלה עשה בישראל (בראשית ל״ד:ז׳):

    ועד. מל׳ עדות:

    רש"י

    וינאפו את נשי רעיהם. כמו שמפורש בסנהדרין כה אמר הקדוש ברוך הוא שכבי עם חבירי:

    ועד. לשון עדות:

    מלבי"ם

    ואנכי היודע ועד היודע שהם נביאי שקר, ועד על הניאוף:

24. (כד)וְאֶל־שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי תֹּאמַר לֵאמֹר

    מצודת דוד:ואל שמעיהו. גם זה מדברי הספר ששלח לבבל ואמר שה׳ אמר לו שיאמר כזאת על שמעיהו הנחלמי:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הנחלמי. שם מקום חלם כן ת״י:

    רש"י

    הנחלמי. שם מקום:

25. (כה)כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים אֶל־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וְאֶל־צְפַנְיָה בֶן־מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְאֶל כָּל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר

    מצודת דוד:יען. בעבור ששלחת הנה אגרות משמך לבד לא בשם כל בני הגולה וכאלו הכל תלוי בך לבד: לאמר. וכה דברת בהאגרות:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בשמכה. כמו בשמך והה״א נוספת כמו אשר צויתי אותכה (שמות כ״ט:ל״ה) והדומים:

26. (כו)יְהוָה נְתָנְךָ כֹהֵן תַּחַת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית יְהוָה לְכָל־אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל־הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל־הַצִּינֹק

    מצודת דוד:ה׳ נתנך. כן כתב לצפניה הנה ה׳ העמיד אותך להיות כהן רצה לומר להיות שר הכהנים במקום יהוידע הכהן: להיות פקידים. להשגיח להיות ממונים בבית ה׳ על כל איש משוגע ומתנבא דברי שגעון מלבו: ונתתה אותו. ר״ל על פי דבריך יתנהו הממונים אל המהפכת וכו׳ להיות כלוא שם:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    פקידים. ממונים כמו פקודי החיל (במדבר לא):

    המהפכת. שם של בית הסוהר:

    הצינוק. שם הכלי העשוי לסגור בו ידי התפוש:

    רש"י

    נתנך כהן. אל צפניה כתב כן:

    פקידים. ממונים:

    מהפכת. כיפה:

    הצינוק. סדן ציפ"ש בלע"ז:

27. (כז)וְעַתָּה לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם

    מצודת דוד:ועתה. הואיל וכן למה אפילו לא גערת נזיפה בירמיה המנבא לכם דברי שגעון מלבו וקצר בדבר המובן:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    גערת. ענין צעקת נזיפה:

    הענתתי. מן ענתות והוא שם עירו של ירמיה:

28. (כח)כִּי עַל־כֵּן שָׁלַח אֵלֵינוּ בָּבֶל לֵאמֹר אֲרֻכָּה הִיא בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת־פְּרִיהֶן

    מצודת דוד:כי על כן. ר״ל כי נראה בו שמדבר שגעון מלבו על אשר שלח וכו׳: ארוכה היא. הגלות הזה שאתם בה תהיה לזמן ארוך לכן בנו שם בתים ותשבו בהם כי לא תצאו משם בזמן קרוב וכאומר הלא הדברים האלה לשגעון יחשבו כי לא כן דבר ה׳ עמדי (ויתכן שעד לא שלח ירמיה הספר ביד אלעשה שלח ירמיה מקודם הדברים האלה בע״פ או במכתב):

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    כי על כן. כי על אשר וכן כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל״ג:י׳):

    רש"י

    כי על כן שלח. כי יש לך לגעור בו על אשר שלח אלינו בבל לאמר ארוכה היא גלותכם שם:

    על כן. כמו על אשר:

29. (כט)וַיִּקְרָא צְפַנְיָה הַכֹּהֵן אֶת־הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא

    מצודת דוד:ויקרא צפניה וכו׳. גם זה מדברי הספר שכתב אליהם שצפניה קרא הספר לפניו וראה כי כן כתב (ואף שירמיה עצמו כתב הדבר לא אמר באזני כמדבר בעדו כי אם כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ״ש וישלח ה׳ וכו׳ ואת שמואל (ש״א יב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו היה המדבר):

    עוד פירושים על פסוק כט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויקרא צפניה הוא כמאמר מוסגר שבעת קרא צפניה את האגרת באזני ירמיה אז נאמרה לו נבואה זו מן פסוק כ"ה יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים ואמר לו ה' יען ששלח ספרים והם עשו פרי עזות עד שקרא את הספרים באזני ירמיה לכן כה אמר ה' אל שמעיה, יען אשר נבא לכם שמעיה, כי ממה שנקראו הספרים בפרהסיא נראה שהיו מחזיקים דבריו בנבואה בשם ה' ולכן יקבל ענשו, אם על העזות נגד ירמיה, אם על נבואת שקר:

30. (ל)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר

    מצודת דוד:ויהי דבר ה׳. בעבור שארכו הדברים באמרו הסבה ושצפניה קרא הספר באזניו לכן אמר שוב ויהי דבר ה׳ וכו׳:

31. (לא)שְׁלַח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל־שָׁקֶר

    מצודת דוד:על כל הגולה. אל כל הגולה: אל שמעיה. על שמעיה: על שקר. על הבטחת שקר:

32. (לב)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה הִנְנִי פֹקֵד עַל־שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל־זַרְעוֹ לֹא־יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ־הָעָם הַזֶּה וְלֹא־יִרְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה־לְעַמִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי־סָרָה דִבֶּר עַל־יְהוָה

    מצודת דוד:הנני פוקד. העון הזה אזכור להשיב גמול על שמעיה ועל זרעו: לא יהיה לו. ר״ל לא יהיה מזרעו איש יושב במושב השרים והזקנים: ולא יראה בטוב וכו׳. הוא ההשבה מן הגולה: על ה׳. בעבור ה׳ דבר דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פוקד. ענין זכרון: