ירמיהו פרק י״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ומלבי"ם.

1. (א)הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר

2. (ב)שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתָּם אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:שמעו. אתה ושאר הנביאים שמעו ר״ל תנו לב להבין את דברי הברית הזאת כלומר הברית הידוע המוזכר בתורה והם הברכות והקללות שבערבות מואב אשר כרת עליהם ברית כמ״ש שם אלה דברי הברית וכו׳ (דברים כ״ח:ס״ט): ודברתם. אתם הנביאים תדברו דברי הברית אל אנשי יהודה ואל יושבי ירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שמעו. ענין הבנה:

   איש יהודה. אנשי יהודה וכן איש ישראל ראו (ש״א יג):

   ועל יושבי ירושלים. ואל יושבי ירושלים:

   מלבי"ם

   שמעו את דברי הברית הוא כלל דברי התורה שכרת עליו ברית כמ"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו, שמעו תחלה תזכירם שישמעו מעצמם מאהבה, ודברתם אתה וכל השומעים מאהבה ידברו ליתר העם ויפחידום בפחד העונש לבלתי שומע:

3. (ג)וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת

   מצודת דוד:אשר לא ישמע. אשר לא ירצה לשמוע:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ארור. ענין קללה:

   מלבי"ם

   ואמרת, תודיע העונש, כי ארור האיש שהוא ארור מעצמו, כי בעזבו דברי הברית יעזוב ה' אותו:

4. (ד)אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי־אוֹתָם מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים

   מצודת דוד:מכור הברזל. ר״ל נצרפתם שם בצרוף הצרות כמו שצורפין זהב בכור ברזל: לאמר שמעו וכו׳. ר״ל אשר תכלית הברית ההוא כולו לאמר שמעו בקולי ועשיתם את המצות ככל אשר וכו׳: והייתם לי לעם. ולא אחליפכם באומה אחרת:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מכור. הוא הכלי שצורפין בו הזהב כמו וכור לזהב (משלי יז):

   מלבי"ם

   אשר, יבאר ארבעה טעמים על חיוב שמירת הברית, א. אשר צויתי את אבותיכם הבנים מחויבים לשמור מצות שקבלו אבותם עליהם ועל זרעם אחריהם, ב. שהיה הצוי ביום הוציאי אותם מארץ מצרים ומצד זה נתחייבו לשמור פקודתי כי כשהוצאתים מבית עבדים הם עבדים לי וע"מ זה הוצאתים, ג. שתליתי בזה התנאי שעל ידי שתשמעו בקולי והייתם לי לעם ומבואר שבעוזבם הברית לא עמי אתם ואיני אלהיכם:

5. (ה)לְמַעַן הָקִים אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יְהוָה

   מצודת דוד:למען הקים. ר״ל וזהו לתועלתם למען הקים וכו׳: זבת. מתוך רבוי חלב ודבש זב ויורד בארץ: כיום הזה. שהנכם כיום בארץ זבת חלב ודבש: ואען. אמר ירמיה עניתי ואמרתי אתה ה׳ כן יאומן הדבר שיהיה ארור האיש אשר לא ישמע וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הקים. מל׳ קיום:

   זבת. ענין נטיפה כמו זב עמקך (לקמן מט):

   רש"י

   אמן ה'. שיהא ארור:

   מלבי"ם

   ד. למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח ואען ואומר אמן ה', הנביא ענה אמן כמקבל ע"ע לקיים את דברי הברית, ור"ל שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו וא"כ לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו:

6. (ו)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם

   מצודת דוד:את כל הדברים. אשר אני אומר אליך: ועשיתם אותם. עשו המצות אשר בעבורם כרתי הברית:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ובחוצות. בשוקים:

   מלבי"ם

   ויאמר ה' עתה עשאהו שליח לקרוא זאת בחוצות ירושלים בפרהסיא כקורא ומזהיר על העונש המיועד:

7. (ז)כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי

   מצודת דוד:כי העד העדתי. מאז התרתי על זה באבותיכם ביום העלותים ממצרים ומשם והלאה עד היום הזה: השכם והעד. אני משכים ומתרה על ידי הנביאים לאמר שמעו בקולי:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   העד העדותי. ענין התראה כי ע״פ רוב מתרין בעדים לבל יכחשו:

   השכם. מל׳ השכמה ור״ל בזריזות:

   רש"י

   העד העדותי. ל' התראה:

   מלבי"ם

   כי העד, כי כבר העדתי באבותיכם והתראה זאת היתה תיכף ביום העלותי ונמשכה עד היום הזה, ולא תאמר שהיה לפרקים רק השכם והעד, ובכ"ז ולא שמעו לא קבלו הדברים, וגם לא הטו את אזנם, ואביא עליהם וכו' בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם, כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה, ר"ל שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על שאני צויתי לעשות והם לא עשו, ולא קיימו מצות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר:

8. (ח)וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַבְּרִית־הַזֹּאת אֲשֶׁר־צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ

   מצודת דוד:ולא שמעו. והם אינם שומעים: וילכו איש. כ״א הולך במה שלבם הרע מראה אותם ומתאוה לה: ואביא. ולכן אביא עליהם את כל דברי הברית הזאת והם הקללות הנזכרות בברית: אשר צויתי לעשות. יען אשר צויתי אותם לעשות מצותי והם לא עשו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   בשרירות. במראית:

   רש"י

   ואביא עליהם את כל דברי הברית. האלות האמורות בברית על הדברים אשר צויתי לעשות ולא עשו:

9. (ט)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי נִמְצָא־קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:נמצא קשר. נמצא אגודת מרד באנשי יהודה כו׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   קשר. ענינו אגודת מרד כמו ותקרא קשר קשר (מ״ב יא):

   באיש. כמו באנשי:

   מלבי"ם

   ויאמר ה' אלי, הראה לו ה' כי הדור הזה גרוע יותר, כי נמצא בם קשר, שהם לא לבד כי שבו על עונות אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי, הם מוסיפים עליהם שהראשונים חטאו רק בשב ואל תעשה, והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם, שזה בקום ועשה, ושחוץ מה שלא חגו חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו הם עושים חגים לע"א ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל, ובזה הפרו את בריתי שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחר שבחרו להם אלהים אחרים:

10. (י)שָׁבוּ עַל־עֲוֺנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת־דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם

    מצודת דוד:שבו. חזרו על עונות אבותם וכו׳ כי אחזו בדרך הזה: והמה. ועוד הוסיפו המה ללכת אחרי אלהים אחרים: הפרו. א״כ כולם יחד הפרו את הברית כמו בית ישראל כן בית יהודה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מאנו. מל׳ מיאון:

    הפרו. בטלו:

11. (יא)לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:אשר לא יוכלו. בכח הזרוע: וזעקו אלי. להושיע למו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    לכן, הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה, ר"ל כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם, וזה רק במי שחוטא מצד התאוה, לא כן הם יביא עליהם מכה שאין לה רפואה, מפני שהם עשו קשר ובחרו אלהים אחרים שהם לא ישובו בתשובה, כי אם יביא עליהם יסורין יתלו שזה בא מפני שלא עבדו את הע"א, כמ"ש שאם יזעקו אלי ולא אשמע אליהם יתלו שהעבודת אלילים הענישה אותם על שלא עבדוה כראוי וילכו לזעוק אל הע"א:

12. (יב)וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְהוֹשֵׁעַ לֹא־יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם

    מצודת דוד:ערי יהודה. אנשי ערי יהודה: והושע. אבל לא יוכלו להושיע להם בעת בוא עליהם הרעה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ערי יהודה. מערי יהודה:

    מלבי"ם

    והלכו ערי יהודה כל עיר ועיר שביהודה תלך לזעוק אל הע"א שלה, וישבי ירושלם כל שכונה ושכונה מירושלים בפ"ע ילכו לזעוק אל הע"א המיוחדת להם, ועז"א וזעקו אל האלהים אשר המה מקטרים להם, ואז יראו כי לא יושיעו להם הגם שזעקו לכולם:

13. (יג)כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל

    מצודת דוד:מספר. כחשבון מספר הערים כן מספר אליליהם: ומספר. כמספר שוקי ירושלים כמספר הזה עשיתם מזבחות לבושת היא עכו״ם אשר היא לבושת לעובדיה על כי צועקים אליה ואינם נענים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי מספר, מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו ע"א אחרת, ומספר חוצות זה טעם למה ילכו יושבי ירושלים מזבחות לבושת, היה להם שני מיני ע"א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה, והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה:

14. (יד)וְאַתָּה אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם

    מצודת דוד:ואתה. לירמיה אמר שאל יתפלל בעדם: כי אינני וכו׳. ר״ל אף אם הם עצמם היו קוראים ומתפללים אלי בעבור הרעה הבאה להסירם מעליהם ומבלי תשובה וחרטה על העונות אינני שומע להם וכש״כ שהם אינם מתפללים לפני ואיך א״כ אשמע לך מה שאתה מתפלל עליהם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בעד. בעבור:

    תשא. ענין הרמת קול:

    רנה. היא ענין תפלה:

    רש"י

    רנה ותפלה. בבעו ובצלו:

    מלבי"ם

    ואתה, ה' אומר לירמיה תפלתם לא אקבל, ואתה שתפלתך מקובלת לפני אצוך אל תתפלל בעד הדור, ואל תשא בעדם, כש"ץ המתפלל ונושא רנה ותפלה עם הציבור והם עונים אחריו, אחר שאינני שומע בעת קראם אלי איני רוצה שאתה תמליץ בעדם:

15. (טו)מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי

    מצודת דוד:מה לידידי בביתי. ישראל שהיו מקדם עם סגולתי מה להם לבוא בבה״מ לעשות שמה המזמות הרבים מאד: ובשר קדש. ר״ל הקרבנות שאתה מקריב שמה יעברו ממך כי אינני חפץ בהם: כי רעתכי. בעת תעשי הרעות אז תשמחי ולא תדאג עליהם ומה לי א״כ בהקרבנות ולמה תבואו בבה״מ:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לידידי. אהובי:

    המזמתה. ענין מעשה רע כמו זמה היא (ויקרא יח):

    רעתכי. מלשון רעה:

    תעלוזי. ענין שמחה כמו יעלזו חסידים (תהלים קמט):

    רש"י

    מה לידידי בביתי. מה לעם סגולתי לבא עוד בביתי:

    עשותה המזמתה. לעשות היא מזמת עצת חטאים שלה:

    הרבים. שבהם:

    ובשר קודש יעברו מעליך. אף המילה בטלו מבשרם שעל ידה היו מקודשים לי:

    כי רעתכי אז תעלוזי. כשאתם עוברים עבירה אתם שמחים:

    מלבי"ם

    מה לידידי בביתי, ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה ומה אתה עושה בביתי למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות כי ירמיה היה כהן עובד עבודה עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך! וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי"כ יעברו המזימות והתועבות מעליך.? וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, כי רעתכי אז תעלזי, לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה:

16. (טז)זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו

    מצודת דוד:זית רענן. אל מול המקדש אמר הנה מאז קרא ה׳ שמך זית רענן שהוא אילן מפואר: יפה. בך נמצא היופי של פרי בעל תואר מהודר: לקול המולה. אבל עתה לעת בוא קול המייה גדולה של חיל הכשדים הבאים למלחמה אז המקום ב״ה בעצמו יהיה המצית והמבעיר אש עליה וישברו ענפיו ולפי שהמשילו לזית אמר בלשון הנופל באילן:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    רענן. רטוב ומלוחלח כמו דשנים ורעננים יהיו (שם צב):

    תואר. מהודר:

    המולה. ענין המייה ושאון וכן קול המולה (יחזקאל א):

    הצית. מל׳ הצתה והבערה:

    ורעו. ענין שבירה כמו ירעוך קדקד (לעיל ב):

    דליותיו. ענפים גדולים כמו לפנות דליותיו אליו (יחזקאל וז):

    רש"י

    לקול המולה. ל' שאון עם רב שיבוא עליהם:

    ורעו דליותיו. ורצצו את ענפיו:

    מלבי"ם

    זית רענן, בעת נטע ה' אותך, אז קרא שמך שאתה זית רענן יפה פרי תאר, שהוא ג' מעלות, הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה:

17. (יז)וַיהוָה צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל

    מצודת דוד:הנוטע אותך. הבונה הבית והשכין בה שכינתו הוא גזר הרעה ולא באה בכח הזרוע של הכשדים (ועל כי המשילו לזית אמר לשון נטיעה הנופל באילן): רעת. היא הבעל: עשו להם. עשו לעצמם למען הכעיסני לקטר לבעל:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בגלל. בעבור כמו בגלל הדבר הזה (דברים ט״ו:י׳):

    מלבי"ם

    וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש, ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מבעת שנטע אותך, כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים ואתה עשית פרי מות ומשכלת, וז"ש בגלל רעת בית ישראל, כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים אשר עשו להם, ר"ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח"כ עשו להכעיסני, ואח"כ עשו לקטר לבעל, שאח"ז דבקו בבעל והאמינו בו:

18. (יח)וַיהוָה הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם

    מצודת דוד:וה׳ הודיעני. ה׳ הודיע לי הרעה הבאה ולכן ידעתיה: אז. כשהודיע לי הרעה אז גלה לי מעשיהם אשר לא טובים ובגמול תבוא הרעה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מעלליהם. מעשיהם:

    רש"י

    וה' הודיעני. כך אמר הנביא הקדוש ברוך הוא הודיעני את פורענותם:

    מלבי"ם

    וה' הודיעני, שעורו וה' דבר עליך רעה וה' הודיעני, שבעת דבר עליך רעה הוא ג"כ הודיעני את הגזרה ואדעה, ואז ג"כ הראיתני מעלליהם, וראיתי שראוים הם לגזרה זאת כפי מדת מעלליהם הרעים, וגם אז הראני מה שרוצים לעשות לי, שאז ראיתי שאני ככבש אלוף, שתחת שאני השתדלתי להתפלל בעדם רצו הם להרגני, והייתי דומה לכבש המלומד ללכת אחרי בעליו שבעת יובל לטבוח הולך מעצמו בלא דעת כי רגיל ללכת אחרי בעליו ואינו נזהר ממנו, כן לא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות להרגני, ורצו להרגני באופן שלא יודע כלל שנהרגתי על ידם, כי אמרו נשחיתה עץ בלחמו ניתן בלחמו עץ משחית ר"ל סם המות, ובזה נכריתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד, כי הנביא הנהרג ע"י חרב, שמו נזכר בכל דור שנהרג על קידוש השם אבל הוא יומת באופן שלא יודע לאיש:

19. (יט)וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ וְלֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא־יִזָּכֵר עוֹד

    מצודת דוד:ואני. ר״ל לא מדעתי אני הולך לנבאות עליהם הרעה כי יד ה׳ היתה חזקה עלי ללכת אליהם ולנבאות ואני ככבש ואלוף אשר כל אחד מהם יובא לטבוח שלא מרצונו כי אין חפצי לנבאות עליהם רעה: ולא ידעתי. ולא אדע מה פשעי בזה אשר המה חשבו עלי מחשבות רעות ואומרים נשחית מאכלו בעץ הממית ר״ל נשים סם המות במאכלו ובזה נכרית אותו מארץ חיים כי ימות ואין לו ולא יזכר עוד שמו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    אלוף. כמו ואלוף ותחסר הוי״ו והוא הפר כמו שגר אלפיך (שם ו):

    יובל. יובא כמו יובל שי (ישעיה יח):

    לטבוח. לשחוט:

    עץ בלחמו. כמו בעץ לחמו ועץ ר״ל מין עץ שהוא סם המות ועליו נאמר ויורהו ה׳ עץ (שמות ט״ו:כ״ה) והיה נס בתוך נס כמ״ש רז״ל:

    בלחמו. כל מין מאכל קרוי בשם לחם:

    רש"י

    ואני ככבש אלוף. אשר יובל לטבוח:

    יובל. לפי שאני מודיעם הרעה הם אומרים להרגני:

    ככבש. אלוף דונש ויהודה בן קוריש פתרוהו ככבש ופר אשר יובל לטבח ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כ״ח:ד׳) ואע"פ שלא נאמר אלוף יש לנו כיוצא בו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג׳:י״א) כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל״ח:י״ד) ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ"ח בפרש"י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר:

    נשחיתה עץ בלחמו. נרמי סמא דמותא במכליה:

20. (כ)וַיהוָה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי

    מצודת דוד:וה׳ צבאות. אבל אתה ה׳ צבאות הלא אתה שופט צדק ובוחן לדעת מחשבות כליות ולב ותדע שאין שמחה בלבי בהנבאות להם הרעה: אראה. לכן אראה הנקמה שתקח מידם: כי אליך. לבד אליך אני מגלה את הריב שיש לי עמהם אבל הוכחתים על זה להודיעם שאני יודע מחשבתם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בוחן. מל׳ בחינה ונסיון:

    כליות. בהם מקום העצה:

    גליתי. מל' גלוי:

    רש"י

    אראה נקמתך מהם. את אנשי ענתות היה מקלל:

    מלבי"ם

    וה' צבאות שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב, ר"ל א"א שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק, ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר ע"י שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות, אבקש מאתך אראה נקמתך מהם, איני מבקש נקמתי רק נקמתך, כי אליך גליתי את ריבי, כי ריבי היה אליך ובעבורך, וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך וא"כ בזה תנקום מהם את נקמתך:

21. (כא)לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה עַל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ

    מצודת דוד:המבקשים. אשר הם מבקשים לקחת את נפשך: לאמר. אשר אומרים לך לא תנבא בשם ה׳ ואז לא תמות בידינו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    לכן כה אמר ה' על אנשי ענתות המבקשים את נפשך ולא בעבור שיש להם דו"ד עמך רק בעבור שאמרו לא תנבא בשם ה':

22. (כב)לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב

    מצודת דוד:פוקד. אזכור עליהם עוונם להשיב גמול: הבחורים. ההולכים במלחמה: בניהם. הקטנים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    פוקד. ענין זכרון:

    מלבי"ם

    לכן הנני פוקד עליהם כי הוא ריב ה', הבחורים היוצאים להלחם בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב המצור:

23. (כג)וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי־אָבִיא רָעָה אֶל־אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם

    מצודת דוד:שנת פקודתם. השנה אשר אזכור עליהם עוונם להשיב גמול:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ושארית. ענין שיור:

    רש"י

    אל אנשי ענתות. כמו על אנשי ענתות:

    מלבי"ם

    ושארית לא תהיה, להזקנים כי אביא עליהם רעה מיוחדת בעת החורבן: