ישעיהו פרק ס״ה

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל־גּוֹי לֹא־קֹרָא בִשְׁמִי

   מצודת דוד:נדרשתי. כאלו האל משיב לבני הגולה על תלונתם לומר איך אגאל אתכם הלא המצאתי עצמי להיות נדרש בצרה אבל היתה בלא תועלת כי היא היתה לעם אשר לא שאלו לדרוש אלי: נמצאתי. הייתי ממציא עצמי והיא היתה מבלי תועלת כי היתה לעם אשר לא בקשו אותי וכפל הדברים פעמים רבות להפלגת הענין והתמדתו כי הרבה לשלוח נביאים להחזירם למוטב ולא הועיל: אמרתי הנני. לקבל תפלתך: אל גוי. ר״ל אבל היתה אל גוי אשר לא רצו לקרוא בשמי:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   נדרשתי ללא שאלו. הקב"ה משיבו א"א שלא להנקם מהם כי נדרשתי מהם להוכיחם על ידי נביאי והם לא היו שואלים:

   אמרתי הנני הנני. שובו אלי והנני מוכן לקבל:

   אל גוי לא קורא בשמי. אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי:

   אבן עזרא

   נדרשתי. הנה תשוב' השם, כי אבותיכם הכעיסוני, ואני נדרשתי, הטעם המצאתי עצמי בצר', לעם לא שאלו שאמצא להם:

   אמרתי הנני הנני. פעם אחר פעם על יד הנביאים:

   לא קורא. לא היה נקרא בשמי בימים ההם, כי אם בשם הבעל:

2. (ב)פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל־הַיּוֹם אֶל־עַם סוֹרֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא־טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם

   מצודת דוד:פרשתי ידי. שיתקרבו אלי ואקבל תשובה כאדם המרמז לחבירו לבוא אליו: אל עם סורר. אבל היתה אל עם סורר אשר הולכים בדרך לא טוב אחר מחשבות לבם:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   סורר. מעוות וכן בן סורר ומורה (דברים כא):

   רש"י

   פרשתי ידי. כדי לקבלם בתשובה:

   סורר. סר מן הדרך:

   אבן עזרא

   נדרשתי [צ"ל פרשתי]. אמר רבי משה הכהן כי הכתוב הראשון על אומות העולם, והטעם כי אפילו לגוים שלא נקראו בשמי נדרשתי, ולעמי פרשתי ידי, והטעם שאקבל אותם:

   הדרך. ימשך עצמו ואחר עמו, וכן הוא הדרך דרך לא טוב כמו ועץ הדעת טוב ורע (בראשית ב' ט'):

3. (ג)הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל־פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל־הַלְּבֵנִים

   מצודת דוד:העם. הם העם המכעיסים וכו׳: על פני. לפני בירושלים מקום השראת השכינה זובחים. לעכו״ם: בגנות. דרכם היה להעמיד עכו״ם בתוך הגנות וכן נאמר המתקדשים והמטהרים אל הגנות (לקמן סו): על הלבנים. בשעה שהיו שורפין הלבנים היו משימין עליהם קטורת לשם עכו״ם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   על פני. לפני וכן על פניך יברכך (איוב א):

   הלבנים. עשוים מחומר ושורפין בכבשן לשומם בבנין:

   רש"י

   זובחים בגנות. מעמידים עכו"ם בגנותיהן ושם מקטרין בשמים על הלבנים:

   אבן עזרא

   העם המכעיסים אותי על פני. כעבד שיכעיס אדוניו והוא רואהו בעיניו:

   זבחים בגנות. לע"ז:

4. (ד)הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם

   מצודת דוד:היושבים בקברים. שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים: ובנצורים ילינו. היו לנים בין פגרי המתים שאינם יכולים לצאת ממקומם כמו הנתונים במצור והוא כפל ענין במ״ש: ומרק פגולים כליהם. כל כליהם בלוע מרוטב מתועב מדבר טמא:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ובנצורים. מלשון מצור כמו כעיר נצורה (לעיל א):

   ומרק. רוטב מבישול הבשר כמו ואת המרק שפך (שופטים ו):

   פגולים. ענין תעוב כמו פגול הוא לא ירצה (ויקרא י״ט:ז׳):

   רש"י

   היושבים בקברים. שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים:

   ובנצורים. הם פגרי המתים שהם כנתונים במצור שאינם יכולים לצאת:

   ומרק פגולים. רוטב נתעב כמו ואת המרק שפך (שופטים ו׳:כ׳):

   אבן עזרא

   היושבים. לדרוש אל המתים ודברי השדים:

   ובנצורים. חרבות, כעיר נצורה (ישעיהו א' ח'):

   האוכלי' בשר החזי'. להכעיסני:

   ומרק. ידוע, ואת מרק שפוך (שופטים ו' כ') וכתיב ופרק והם שני שמות לטעם אחד:

5. (ה)הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל־הַיּוֹם

   מצודת דוד:האומרים. לאלה שאינם אוכלים ממאכלים יאמרו גשה אליך לעמוד במקומך אל תגש לנגוע בי כי קדשתי ממך ואל תטמא אותי: אלה. הדברים האלה העלו עשן באפי להיות חמתי בוערת כל היום כאש הבוער:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עשן. ענין כעס כמו עלה עשן באפו (תהלים יח):

   יקדת. בוערת כמו אש תמיד תוקד (ויקרא ו):

   רש"י

   האומרים. אל הצדיקים קרב אליך עמוד בעצמך ואל תגש בי:

   כי קדשתיך. כי קדשתי וטהרתי יותר ממך כן ת"י:

   אלה. התועבה אשר עשו הנה לעשן חמה באפי:

   אבן עזרא

   האומרים. הם טמאים, והם אומרים לאחרים שלא אכלו בשר החזיר:

   קרב אליך. כמו גשה אליך:

   כי קדשתיך. פעל עומד כמו בני יצאוני (ירמיה י' כ'), וכן הוא כי קדשתי ממך, אני קדוש ממך:

   אלה. שמו עשן באפי:

6. (ו)הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם־שִׁלַּמְתִּי וְשִׁלַּמְתִּי עַל־חֵיקָם

   מצודת דוד:הנה כתובה לפני. הרעות שעשו כתובה לפני ולא נשכחו: לא אחשה. לא אשתוק עליהם כי אם אשלם גמול והתשלומין יהיה על חיקם ולא לבניהם אחריהם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אחשה. ענין שתיקה:

   על חיקם. ר״ל על עצמם ובשרם:

   רש"י

   הנה כתובה. חטאתם לפני כבר נגזר דינם ונחתם:

   אבן עזרא

   הנה וגו'. זאת הרעה שעשו כתוב' היתה לפני לא שכחתיה:

7. (ז)עֲוֺנֹתֵיכֶם וַעֲוֺנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר יְהוָה אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל־הֶהָרִים וְעַל־הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה אֶל־חֵיקָם

   מצודת דוד:עונותיכם. תשלום הגמול יהיה על עונותיכם ועל עונות אבותיכם יחדיו: אשר קטרו. לעכו״ם: חרפוני. במה שעבדו שמה לעכו״ם בפרסום רב: ומדותי. בראשונה אמדוד אל חיקם גמול פעולתם ואח״ז אפרע מהם עון אבותם הואיל ואחזו במעשה אבותם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חרפוני. מל׳ חרוף וגדוף:

   ומדותי. מלשון מדידה:

   רש"י

   עונותיכם. שלכם ושל אבותיכם יחדיו אשלם לכם:

   אבן עזרא

   עונותיכם וגו'. והנה אתם הוספתם עונות על עונות אבותיכם, וטעם ראשונה שהלכו בגלות אבותיכם, בעבור עבודה זרה:

8. (ח)כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל־תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל

   מצודת דוד:כאשר ימצא. ר״ל עכ״ז אל תתייאשו מן הגאולה כי כמו כאשר ימצא באשכול ענבים גרגרים מבושלים כל צרכם הראויים לעשות מהם יין: ואמר. ר״ל ואם מי רוצה להשחיתו יאמר האומר אל תשחיתהו כי יש בו תירוש שהוא ברכה וטובה ואף על פי שיש בו חרצנים וזגים שאינם ברכה מ״מ השאירהו בעבור התירוש: למען עבדי. הצדיקים אשר בקרבם: לבלתי השחית הכל. כלל וכלל לא אשחית בעבור עבדי הצדיקים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   התירוש. היין כמו ותירושך ויצהרך (דברים יא):

   באשכול. ענף מגרגרי ענבים כמו ואשכול ענבים (במדבר יג):

   ברכה. ר״ל דבר טובה:

   רש"י

   כאשר ימצא התירוש באשכול. ת"י כמה דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא:

   התירוש. זה נח שהיה מתוק:

   באשכול. בדור המשוכל ויש לפתור כמשמעו:

   למען עבדי. למען כל צדיק וצדיק הנמצא בם:

   אבן עזרא

   כה. אף על פי כן יהיה בימים ההם כאשר ימצ' התירוש באשכול לאמר אדם לחברו אל תשחיתהו ויאמר כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי הם צדיקי ישראל בגלות לבלתי השחית הכל:

9. (ט)וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ־שָׁמָּה

   מצודת דוד:זרע. רצה לומר זרע ברכה הראויה ליעקב: יורש הרי. הר ציון והר הבית וירשוה בחירי. העם שבחרתי לי הם ירשו את הירושה שהבטחתי להם זו ארץ ישראל: ישכנו שמה. ולא יגלו עוד ממנה:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא

   אבן עזרא

   והוצאתי וגו'. שיצאו בגלות, והם הצדיקים, והעד שאמר בחירי:

10. (י)וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי

    מצודת דוד:והיה השרון. מקום המישור והשמן יהיה לנוה צאן כי שמה ירעו כמאז ולא תהיה שממה כמות שהיתה בזמן הגולה: ועמק עכור. אף העמקים העכורים והמקולקלים יהיה לרבץ בקר כי שם ירבצו ושם ירעו מרעה שמן: לעמי. כל הטובה הזו תהיה לעמי אשר דרשוני בהיותם בגולה ולא עזבו את ה׳:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    השרון. מקום מישור ושמן כמו הרועים בשרון (דה״א כז) לנוה. ענין מדור:

    ועמק עכור. עמק מקולקל וכן ואת עמק עכור לפתח תקוה (הושע ב׳:י״ז):

    לרבץ. מלשון רביצה והוא השכיבה לנוח:

    רש"י

    השרון. שם מחוז שהיה בארץ ישראל:

    ועמק עכור. כמשמעו:

    אבן עזרא

    והיה. עמק עכור סביב ירושלם, וכתוב את עמק עכור לפת' תקוה (הושע ב' י"ז), ורבים אמרו כטעם עוכר ישראל (מלכים א' י"ח י"ז), ואין צורך:

    אשר דרשוני. כי יזכור אשר דרשו זולתי:

11. (יא)וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת־הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ

    מצודת דוד:ואתם. אבל אתם העוזבים את ה׳ וכפרו בו: השכחים. אשר שכחו את בית המקדש ולא זכרו שבו לבד ראוי להקריב קרבנות: העורכים. אשר ערכו מאכלים על השלחן להקריב לגד והוא כוכב צדק והיו ממלאים יין מזוג לנסך למני וגם הוא שם כוכב:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    העורכים. ענין סדור:

    לגד. למני שמות כוכבים:

    ממסך. יין מזוג כמו לחקור ממסך (משלי כז):

    רש"י

    עוזבי ה'. רשעי ישראל שהחזיקו בעכו"ם ומתו ברשעם:

    העורכים לגד. שם עכו"ם העשוים על שם המזל ובלשון משנה יש גד גדי וסינוק לא:

    למני. למניין חשבון הכומרים היו ממלאים אגנות מזג יין:

    ממסך. יין מזוג במים כמשפטו כמו לחקור ממסך (משלי כ״ג:ל׳) מסכה יינה (שם ט) ויש פותרים למני לע"ז שמניתם עליכם אבל ומניתי אתכם שלא נקוד ומניתי דגש יורה שהוא לשון מניין:

    אבן עזרא

    ואתם. השכחים, שם תאר על משקל יראים (שמואל א' כ"ג ג'):

    לגד. גדוד השמים, ויאמר רבי משה הכהן כי לגד הוא כוכב צדק שיורה על כל דבר טוב, כי כן לשון קדר, ואמר כי אין כמוהו בא גד (בראשית ל' י"א):

    למני. יש אומרים לצורת הגלגל, שכל צורה וצורה יש לה מניין ידוע מכוכבים, ור' משה הכהן אמר שהוא שם כוכב:

    ממסך. מגזרת מסכה יינה (משלי ט' ב'):

12. (יב)וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא־חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם

    מצודת דוד:ומניתי אתכם לחרב. במנין אמסר אתכם לחרב למען לא יפקד מי: וכולכם לטבח תכרעו. איש לא נעדר מן המנין: יען. בעבור אשר קראתי אליכם ביד עבדי הנביאים לעזוב דרך ההוא ולא עניתם לאמר נעזוב הדרך הרע הזה: ובאשר. בהדבר אשר לא חפצתי אני בחרתם אתם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומניתי. מלשון מנין ומספר:

    לטבח. ענין שחיטה:

    תכרעו. ענין נפילה על הברכים:

    עניתם. מלשון עניה ותשובה:

    אבן עזרא

    ומניתי. דרך צחות בלשון הקודש לאמר גד גדוד יגודנו (בראשית מ"ט י"ט) דן ידין עמו [שם ט"ז] ובעבור שאמר למני אמר אחריו ומניתי, ממספר כמו ע"י מונה (ירמיה ל"ג י"ג):

13. (יג)לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ

    מצודת דוד:לכן וכו׳. ר״ל מלבד העונש שיהיה לכם בעולם הזה עוד תקבלו עונש בעולם הבא כי עבדי הצדיקים יאכלו ר״ל יהנו מזיו השכינה וכן ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כ״ד:י״א) ור״ל שנהנו מזיו השכינה כאלו אכלו ושתו: ואתם. אבל אתם עוזבי ה׳ תהיו רעבים מזה ההנאה כי לא תזכו לזה: הנה עבדי ישתו וכו׳. כפל הדבר במ״ש ואתם תבושו. על אשר מעלתם בה׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    עבדי. הצדיקים (של ישראל):

    ואתם. הפושעים בי:

    אבן עזרא

    לכן וגו'. עבדי, הם השבים אל ציון:

    ואתם. אשר ישארו שלא עבדו השם ישארו ברעתם:

14. (יד)הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ

    מצודת דוד:מטוב לב. מסיבת טוב לב: ומשבר. מסיבת שבר רוח תעסקו ביללה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ומשבר רוח. ר״ל מצער ויגון:

    תילילו. מלשון יללה:

    אבן עזרא

    תיילילו. ראוי להיות תחת התי"ו פתח, על דרך יישירו נגדך (משלי ד' כ"ה), וכמוהו ממרחק יידע (תהלים קל"ח ט' ו'), ואלמנה לא ייטיב (איוב כ"ד כ"א):

15. (טו)וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי יְהוִה וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר

    מצודת דוד:והנחתם שמכם. לאחר שתמותון תניחו את שמכם להיות לשבועה לבחירו הצדיקים כי יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת יקרני כמקרה הרשעים ההם כמו ישימך ה׳ כצדקיהו וכאחאב וכו׳ (ירמיהו כ״ט:כ״ב): והמיתך. כל אחד מכם ימות מיתת עולם באבדן הנפש בעולם הבא: ולעבדיו. אבל לעבדיו שדבקו בו יקרא שם אחר לכבוד ולתפארת וכמ״ש ואתם כהני ה׳ תקראו וכו׳ (לעיל סא):

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    שמכם לשבועה. לוקח משמכם קללה ושבועה לדורות אם לא יקרינו כאשר אירע לפלוני:

    והמיתך. מיתת עולם:

    ולעבדיו יקרא שם אחר. שם טוב וזכר לברכה:

    אבן עזרא

    והנחתם שמכם לשבוע'. ואלה כמו ישימך כצדקיהו וכאחאב (ירמיה כ"ט כ"ב), ויאמר אדם לחבירו והמיתך יי:

    יקרא שם אחר. נכבד:

16. (טז)אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי

    מצודת דוד:אשר המתברך בארץ. ר״ל כ״כ יגדל שמם עד אשר שכל המתברך והמתהלל בפי אנשים בכל הארץ לא יתהלל בשום דבר כי אם בזאת יתהלל לומר עליו שנדבק באלהים אמת שאימן ושמר ההבטחה ההיא לגדל שמות הדבקים בו: ישבע באלהי אמן. כי כולם יאמינו בו על שהאמין הבטחתו ולכן ישבעו בו וכמ״ש ונשבעות לה׳ צבאות (לעיל יט): כי נשכחו. ר״ל כ״כ חרבה הטובה עד שיהיו נשכחים כל הצרות הראשונות שסבלו בהיותם בגולה: וכי נסתרו מעיני. גם מעיני יהיו נסתרים צרות כאלה כי לא יהיה עוד בעולם א״כ לא יהיה נראה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המתברך. ענין התפארות כמו מברך רעהו (משלי כז):

    אמן. ענינו כמו אמת:

    רש"י

    אשר המתברך בארץ. כי תהיה יראתי על כולם ומלא' הארץ דעה והמתהלל ומשתבח בארץ יתברך באלהי אמן יתהלל שהוא עבד לאלהי אמן אלהי האמת שאימן ושמר הבטחתו זאת:

    כי נשכחו הצרות. לכך יקראוני אלהי אמן:

    אבן עזרא

    אשר וגו'. אין מלת מתברך כמו ונברכו בו (בראשית י"ח י"ח) כי הפרש יש ביניהם:

    וטעם באלהי אמן שיכיר כל העולם כי אין אלוה אמת זולתו, כי אמן מגזרת אמונה (ישעיהו כ"ה א') והוא תאר השם, והטעם שיודה שזהו אמת או מתפלל שיתאוה להיותו אמת:

    וטעם כי [נשכחו], נסתרו הצרות שעברו על הצדיקים עובדי השם, כי בראות הרשעים שהצרות באות עליהם, היו מלעיגים בם ובעבודתם:

17. (יז)כִּי־הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל־לֵב

    מצודת דוד:כי הנני בורא שמים וכו׳. ר״ל יהיה רוב טובה בעולם כאלו נברא עולם חדש אשר לא ימצא שם צרות, או הדברים כמשמען וכמ״ש כי כאשר השמים החדשים וכו׳ עומדים לפני (לקמן סו): ולא תזכרנה הראשונות. לפי רוב הטובה שיהיה אז לא תזכרנה הצרות הראשונות: ולא תעלינה על לב. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    שמים חדשים. יתחדשו השרים של מעלה ויהיו שרי ישראל שרי עליונים ושרי האומות תחתונים, וכן בארץ ; ויש אומרים שמים חדשים ממש וכן עיקר כי מקרא מוכיח כי כאשר השמים החדשים וגו' (לקמן סו):

    אבן עזרא

    כי וגו'. יש אומרים כי הטעם כאילו, ורבי יהודה המדקדק נ"ע אמר כי טעם בריאת שמים והארץ על הפרטים, והנכון כי השמים הם הרקיע, והשם יחדש אויר טוב שיהיו בני האדם בריאי' בגופם, ויחיו שנים רבות, וגם יוסיף בכח הארץ, והנה היא חדשה, והאומר כי זה רמז לעולם הבא, איננו דבק בפרשה, כי אין לעולם הבא אכילה, וכן הורו קדמונינו ז"ל [ברכות י"ז], והוא אמת לבדו:

    הראשונות. יש או' על הצרות, והוא הנכון, ואחרים אמרו על השמים והארץ, ואין טועם לפירוש זה, והעד הפסוק הבא אחריו:

18. (יח)כִּי־אִם־שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי־עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת־יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ

    מצודת דוד:כי אם שישו. רצה לומר לא יאמר לכם שום דבר כי אם שישו וגילו עד עולם על אשר אני הוא הבורא את השמחה ותהיה מתקיימת לעולם: בורא את ירושלים גילה. אחדש שם ירושלים להקרא גילה ואחדש שם עמה להקרא משוש:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וגילו. ענין שמחה:

    עדי עד. עד עולם כמו בטחו בה׳ עדי עד (לעיל כו):

    אבן עזרא

    עדי עד. שנים ארוכות, כי הנה אחריו ימות, והנה בורא את ירושלם יוכיח, כי אין הבריא' להוציא יש מאין כאשר אמרו כל המפרשים, רק הוא מגזרת חדש':

19. (יט)וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא־יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה

    מצודת דוד:וגלתי בירושלים. כי כשהיתה ירושלים חריבה ועמה בגולה לא היתה שמחה לפני המקום לכן אמר כשתהיה בנויה ועמה יהיו בטובה יהיה שמחה לפני המקום: ולא ישמע וכו׳. כי לא יבוא עוד עליהם צרות:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וגלתי. מלשון גילה:

    אבן עזרא

    קול בכי. על חלל או מת בלא עתו, כי הפסוק הבא אחריו לעד:

20. (כ)לֹא־יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא־יְמַלֵּא אֶת־יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן־מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן־מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל

    מצודת דוד:לא יהיה משם. לא יצא משם לקבר אדם שהוא קטן בשנים ואף הזקן קצת שלא השלים כל ימיו ולא ימות גם הוא כי אז יאריכו ימי האדם באריכות נפלא: כי הנער בן מאה שנה ימות. ר״ל אם ימות מי בן מאה שנים יאמרו עליו נער מת: והחוטא. הנחסר מן העולם כשיהיה בן מאה שנה לקללה תחשב כי עודו נער לפי מרבית חיי האנשים שיהיה אז וכפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עול ימים. קטן בימים והוא מלשון עולל וכן התשכח אשה עולה (לעיל מט):

    לא ימלא. לא ישלים:

    והחוטא. ענין חסרון כמו משברים יתחטאו (איוב מא):

    רש"י

    עול ימים. נער כמו עולל (איכה ב) עול ימים קטן בשנים:

    בן מאה שנה ימות. יהא בן עונשין להתחייב מיתה בעבירה שיש בה מיתה כך מפרש בב"ר:

    יקולל. בעבירה שהיא צריכה נדוי:

    אבן עזרא

    לא וגו'. הנה תורה זאת הפרשה כי השבים אל ציון בימות המשיח יחיו שנים רבות, והנה הזקן ימלא את ימיו שהוא בתולדת לחיות, כמו הקדמונים מאדם ועד נח, וכן עול ימים שהוא העולל, והמת מת והוא בן מאה שנה, ואם מת יקולל, כי אם חיה פחות מאלה השנים, אז יאמרו עליו עדיין לא שלמה דעתו, וזה אמר שמת והוא נער והחוטא אם יהיה בן מאה. הכתוב לעד כי סוף העולם ישוב כראשיתו:

21. (כא)וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם

    מצודת דוד:ובנו בתים וישבו. לא ימותו טרם יכלה הבנין עד לא ישבו בה וכן ונטעו כרמים וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ובנו וגו'. הטעם שיהיו לבטח כי אין אויב, והפסו' הבא אחריו לעד, או טעמו שיבנו בית וישבו בה שנים רבות, ולא כמתי מלחמה:

22. (כב)לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל כִּי־כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי

    מצודת דוד:ואחר ישב. על כי ימותו הם עד לא ישבו בה: כי כימי העץ. כימי משך זמן עמידת העץ המתקיים הרבה כאילן חרוב וכדומה כימי עץ הזה יהיה ימי עמי: ומעשה וכו׳. כי יש מעשים שיעשה האדם והוא יזקין והם עדיין נראים חדשים כבנין והמכתב לכן אמר עמי בחירי יבלו מעשה ידיהם כי הם יראו בחורים וחזקים ומעשה ידיהם יזקינו וירקבו בימיהם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יבלו. ענין זוקן כמו יבלו בטוב ימיהם (שם כא):

    רש"י

    כימי העץ. ת"י עץ החיים:

    אבן עזרא

    כימי העץ. שיעמוד שנים רבות כמו החרוב גם אחרים:

    וטעם ומעשה ידיהם יבלו בחירי, כי יש מעשים שיעשה האדם ויזקין, והם יראו חדשים כבניין והמכתב. (והם) בחירי. הם פועלים:

23. (כג)לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יְהוָה הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם

    מצודת דוד:לא יגעו לריק. לא יהיה יגיעתם לריק ר״ל לא ימותו בניהם בחייהם: לבהלה. למות בחייהם להבהיל אותם וכפל הדבר במ״ש: כי זרע. כי זרעם המה זרע ברוכי ה׳ ולא ימותו בקוצר שנים: וצאצאיהם אתם. כל ימיהם יהיו צאצאיהם עמהם כי לא ימותו בחייהם וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כג: אבן עזרא

    אבן עזרא

    לא וגו'. הטעם לא ימותו בניהם, כי השם ברך אותם וברך בניהם להיות אתם:

24. (כד)וְהָיָה טֶרֶם־יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע

    מצודת דוד:והיה טרם יקראו. פעמים אענה להם למלאות שאלות לבבם עד לא יקראו להתפלל בפה פעמים כשעוד הם מדברים בתפלה אשמע אני לתת משאלותם:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אענה. ענין תשובה:

    אבן עזרא

    והיה טרם יקראו. לפי דעתי כי טרם כמו עוד, ואם בא בתוספת בי"ת כמו קוד', והטעם כל אשר ישאלו ממני אתן להם:

25. (כה)זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה

    מצודת דוד:) ירעו כאחד. ולא יטרוף הזאב את הטלה כי אף החיות הטורפות לא יטרפו עוד כמ״ש וגר זאב וכו׳ (לעיל יא): כבקר. כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה: ונחש עפר לחמו. הנה עפר יהיה מאכלו כתולדתו ונטבעו ולא יזיק למי: לא ירעו. לא יעשו רעה למי ולא ישחיתו את מי: בכל הר קדשי. הוא ארץ ישראל: אמר ה׳. כן יאמר ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ירעו. מל׳ מרעה:

    לחמו. מאכל:

    ירעו. מלשון רעה:

    רש"י

    יאכל תבן. ולא יצטרך להשחית בבהמה:

    ונחש. הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א׳:י״ח) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן:

    אבן עזרא

    זאב וגו'. הטעם השלום, ולפי דעת רבים שהשם יסיר תולדת הזאב, והעד כבקר יאכל תבן:

    וטעם נחש עפר לחמו, כתולדתו, ולא דבר אחר, והטעם שלא יזיק:

    כל אלה הנבואות עתידות בארץ ישראל לבדה כי כתוב כן בכל הר קדשי: