ישעיהו פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן

   מצודת דוד:לידידי. אמר הנביא אשירה נא במקום ידידי ובשליחותו: שירת דודי. השירה אשר שר דודי על עסקי כרמו: כרם. וזהו השיר הנה כרם היה לידידי וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   לידידי. אהובי וכן דודי:

   בקרן. פנה וזויות וכן על קרנות המזבח (ויקרא ד׳:ז׳):

   בן שמן. הראויה לעשות פירות שמנים וכן בן מות הוא (ש״א כ) שר״ל ראוי למות:

   רש"י

   אשירה נא לידידי. הנביא אומר אשירה נא לידידי, תחת ידידי ובמקומו ובשליחותו כמו ה' ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד) בשבילכם:

   שירת דודי. היא זו אשר שר בשביל כרמו על עסקי כרמו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳):

   כרם וגו'. בן שמן בזויות העושה פירות שמנים כשמן טוב:

   בן שמן. זויות ראוי לשמן לזיתים לעשות שמן כמו בן מות (שמואל ב' ב') ראוי למות ודוגמ' הוא זו ובסוף הענין יפרשנה:

   אבן עזרא

   אשירה נא. כל נא כמו עתה:

   לידידי. בעבור ידידי כמו אמרי לי (בראשית כ' י"ג) בעבורי:

   לכרמו. בעבור כרמו:

   ידידי. עקרו משולש, ודודי מהשניים:

   בקרן בן שמן. מקום נכבד היה בכרמי ירושלם, ויש אומרים בקרן שהוא במקום גבוה, בן שמן מגזרת והיה דשן ושמן (ישעיהו ל' כ"ג), וכמו לשד השמן (במדבר י"א ח'), ואיננו רחוק:

2. (ב)וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם־יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים

   מצודת דוד:ויעזקהו וגו׳. גדרו מסביב ופנה אותו מן האבנים ונטע בו זמורות יפות ועשה בו גת וחפר בו יקב: ויקו. על פי המעשים והתקונים האלה היה מקוה שיעשה הכרם ענבים טובים ולא כן היה כי עשה באושים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ויעזקהו. תרגום של טבעת עזקא ור״ל גדר סביבו בהיקף כעין טבעת:

   ויסקלהו. הסיר האבנים מתוכו וכן סקלו מאבן (לקמן סב):

   שורק. זמורות נבחרים כמו ואנכי נטעתיך שורק (ירמיהו ב׳:כ״א):

   מגדל. הגת שעוצרים בו הענבים להוציא היין יקב. הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו:

   חצב. החפירה באבנים נקרא חציבה בל׳ המקרא:

   ויקו. מל׳ תקוה:

   באושים. פירות דומים לענבים וגרועים מהם וכן תחת שעורה באשה (איוב ל״א:מ׳) שר״ל שעורה גרועה:

   רש"י

   ויעזקהו. סייגו וגדרו סביב מוקף כמין טבעת דמתרגמינן עיזקא:

   ויסקלהו. הוציא אבנים מתוכו הרעים לגפנים כמו סקלו מאבן (לקמן סב):

   ויטעהו שורק. הם זמורות היפות לנטיעה משאר זמורות:

   ויבן מגדל בתוכו. גת לעצור ענבים:

   וגם יקב חצב בו. הבור שלפני הגת לקבל היין וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא וכן עד יקבי המלך (זכריה י״ד:י׳) ת"י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס ולכן נופל בו כאן ל' חציבה כמו ובורות חצובים (דברים ו):

   ויקו לעשות ענבים. ויקו ידידי לעשות לו הכרם הזה ענבים:

   ויעש באושים. דומים לענבים וקורין אותם (לנברווייש"ט בלע"ז):

   אבן עזרא

   ויעזקהו. יש אומרים חיתמו מגזרת תרגום טבעת (ישעיהו ג' כ"א) עזקתא, ואין לו טעם, והנכון שאין למלה הזאת אח, רק תמצא בלשון קדר, וטעמו כמו גדר ומשוכה:

   ויסקלהו. מהבנין הכבד, וטעמו הסיר האבנים, ואם היה מהבנין הקל, אז יהיה לחבר האבנים, וכן ושרשך מארץ חיים (תהלים נ"ב ז'):

   ויטעהו שורק. מטעם שורק, כי שם הפועל הוא בכח כל פועל עבר או עתיד:

   ויבן מגדל בתוכו. מקום לשבת השומר:

   וגם יקב חצב בו. להוציא התירוש בכרם:

   באושים. כמו חוחים, כמו ותחת שעורה באשה (איוב ל"א מ'):

   וטעם ויעזקהו שהיתה ארץ ישראל בנויה בבתים נחמדים וחומות, ויסקלהו שגרש הכנענים, והמגדל הוא בית השם שהיה בהר המוריה והיקב משל למזבח העולה, ענבים כמו צדיקים:

3. (ג)וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ־נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי

   מצודת דוד:ועתה. הואיל וכן היה: יושב ירושלים. כל מי שיושב בירושלים וכל איש מאנשי יהודה: שפטו נא. בררו הדבר הנעשה ביני ובין כרמי וראו הדין עם מי:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה. כל איש שהוא מיהודה שהם סביבות ירושלם:

4. (ד)מַה־לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים

   מצודת דוד:מה לעשות. מה היה לי לעשות עוד לכרמי מכל הדברים שעושים לכרם ולא עשיתי לו אותן הדברים: מדוע קויתי. ר״ל מדוע לא היה כן כמו שקויתי:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא

   אבן עזרא

   מה וגו'. מה נשאר מטוב לעשות לכרם שלא עשיתיו:

   מדוע. שתי מלות כמו מזה בידך (שמות ד' ב') וכן מלכם תדכאו עמי (ישעיהו ג' ט"ו):

5. (ה)וְעַתָּה אוֹדִיעָה־נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס

   מצודת דוד:את אשר אני עושה. את אשר בלבבי לעשות לכרמי: הסר. להסר גדרו ותהיה למרעה: פרוץ. לפרוץ גדרו ותהיה למרמס הרגל והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   משוכתו. הוא הגדר הסוכך ומגין בעדו כמו הלא אתה סכת בעדו (שם ה):

   והיה. כמו ויהיה:

   לבער. למרעה כמו ובער בשדה אחר (שמות כ״ב:ד׳):

   למרמס. למדרך הרגל:

   רש"י

   הסר משוכתו. להסר גדר המסוכך ומגין עליו, מסוכה הוא סייג קוצים, גדר הוא גדר אבנים:

   והיה. הכרם:

   לבער. שירעו בו בהמה וחיה:

   אבן עזרא

   ועתה. משוכתו, כמו לשכים בעיניכם (במדבר ל"ג נ"ה):

   לבער. לרעות כמו ובער בשדה אחר (שמות כ"ב ד'):

   וטעם פרוץ גדרו שתפולנה החומות:

6. (ו)וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר

   מצודת דוד:ואשיתהו. אשים אותו שממה: לא יזמר. לא יחתכו הזמורות להרבות ענפים כדרך שעושים לכרמים: ולא יעדר. לא יחפרו תחת האילנות כדרך שחופרים בכרמים לתקון הגפנים: ועלה שמיר ושית. יגדל קוצים כדרך השדה שאינו נעבד: מפרש המשל ואמר שבית ישראל הם הכרם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ואשיתהו. אשים אותו:

   בתה. ענין שממון כמו בנחלי הבתות (לקמן ו):

   יזמר. כן יקרא קציצת ענפי גפן כמו וכרמך לא תזמור (ויקרא כה):

   יעדר. ענין חפירה כמו וכל ההרים אשר במעדר יעדרון (לקמן ז):

   שמיר ושית. שמות מיני קוצים:

   רש"י

   ואשיתהו בתה. ל' שממה וריקנות היא וכן (לקמן ז) בנחלי הבתות:

   ולא יעדר. ל' חפירת כרם היא:

   ועלה שמיר ושית. מיני קוצים פתר בהם מנחם בן סרוק ואני אומר שמיר ל' תולעת חזק הוא המבקע אבנים שבו בנה שלמה את בית המקדש כענין שנאמר (יחזקאל ג׳:ט׳) כשמיר חזק מצור:

   שית. ל' השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) ל' תשאה שממה (לקמן ו) צדו מאין דורש ליכנס בו ומתוך כך תעלה בו תולעת:

   אבן עזרא

   ואישתהו בתה. כמו שממה וכמוהו בנחלי הבתות (ישעיהו ז' י"ט):

   לא יזמר. מגזרת זמורה, לתקנה לכרות ממנה הזמורה:

   יעדר. תקון כמו חפירה, וכמוהו אשר במעדר יעדרון (ישעיהו ז' כ"ה):

   שמיר ושית. מיני קוצים, והטעם שיגברו הרשעים:

   וטעם על העבים על הנביאים וכן כתיב גם נביאיה לא מצאו חזון (איכה ב' ט'):

7. (ז)כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה

   מצודת דוד:נטע שעשועיו. הנטיעה שהוא משעשע ומשמח בו: ויקו. לפי מרבית הטובה שעשה להם היה מקום שיעשו משפט והנה לא כן הוא כי אספו חטאים רבים או עשו מעשים מגונים כנגע צרעת: לצדקה. היה מקוה שיעשו צדקה והנה נשמע צעקת עשוקים:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שעשועיו. ענינו התעסקות בדבר מה לשמוח בו:

   משפח. ר״ל אסיפת חטא כמו ונספחו על בית יעקב (לקמן יד) או הוא מל׳ ספחת הצרעת ולפי של׳ משפח נופל על ל׳ משפט אמר כן:

   רש"י

   כי כרם ה' צבאות בית ישראל. לכרם הזה אתם משולים בית ישראל כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל, והכרם הוא אדם הראשון כי מצינו במ"א במקומות הרבה בתנחומא ובבראשית רבה שמקראות הללו נדרשין עליו לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף שנאמר ויקו לעשות ענבים וגו' ובמקו' אחר מצינו הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים שנאמר ועל העבים אצוה וכן נדרשנו עליו:

   (כרם. זה אדם הראשון:

   לידידי. זה הקב"ה:

   בן שמן. בג"ע):

   ויעזקהו. בעשר חופות האמורות (ביחזקאל כח) בפ' חירם מלך צור:

   ויסקלהו. מיצר הרע עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע:

   ויטעהו שורק. תחילת יצירתו ממקום המזבח:

   ויבן מגדל בתוכו. ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים:

   וגם יקב חצב בו. מעיין נובע מקור חכמה:

   ויקו לעשות ענבים. שיודה וישבח לפניו:

   ויעש באושים. דברים נבאשים חירף וגידף:

   שפטו נא. לפי שסוף המשל בא לומר שאף הם עשו כמותו שואל להם המשפט:

   אודיעה נא אתכם. מה נראה בעיני לעשות לו ועשיתי:

   הסר משוכתו. טרדתיו מתוך חופותיו:

   והיה לבער. סופו למות ולמשול בו חיות רעות:

   פרוץ גדרו. טרדתיו ממחיצת גן עדן:

   ואשיתהו בתה. צדו הושבתיו, שלא נתתי תורה בימיו:

   לא יזמר ולא יעדר. לא ילמדו ממנו לא זכות ולא מעשה טוב:

   ועלה שמיר ושית. שלט בו יצר הרע ובדורותיו אחריו לעשות מעשים מקולקלים:

   ועל העבים אצוה. צויתי עליו שומרים לשמור את דרך עץ החיים:

   כי כרם ה' צבאות בית ישראל. כי כאותו הכרם לי בית ישראל עשרת השבטים הם היו לי ככרם יין ככרם זית כקרן שמן בארץ שמינה שמן כהונה שמן מלכות שמן מנורה שמן מנחות עזקתים תחלה בהיקף ענני כבוד במדבר וסקלתים ונקיתים מפושעי הדור נטעתים שורק שש מאות ושש מצות כמניין שורק הוספתי עליהם, על שבע מצות שנצטוו בני נח בניתי מגדל בתוכו משכני ומקדשי וגם יקב המזבח והשיתין:

   ויעש באושים. קילקלו מעשיהם:

   ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה אשר לא גליתים עדיין ישפטו נא ביני וביניהם על הרעה שהבאתי עליהם מי סרח על מי מה היה לי לעשות עוד טובה לכרמי ולא עשיתי לו:

   אודיע נא אתכם. גם אתם המכעיסים אותי את אשר הגון בעיני לעשות לכרמי ככל אשר עשיתי לאדם הראשון:

   הסר מסוכתו. אסלק שכינתי מעליה' המסוככ' עליהם כמה שנאמר (לקמן נב) ויגל את מסך יהודה:

   פרוץ גדרו. אתוץ חומותיו:

   ואשיתהו בתה. ואשוינון רטישין:

   לא יזמר ולא יעדר. לא אסתעדון ולא יסתמכון:

   ועלה שמיר ושית. ויהיו מטלטלין ושביקין דוגמת שמיר ושית של כרם ואצל הכרם ממש במקום אחר הוא מתורג' הובאי ובור:

   ועל העבים אצוה. ועל נבייא אפקד דלא יתנבון עליהון, הנבואה נמשלה למטר שהעבים מקבלין אותה מן השמים כך הנביאים מקבלין הנבואה מפי הקדושה:

   נטע שעשועיו. כמו נטע ולפי שהוא דבוק נקוד (פתח) כמו בקר זבח השלמים (במדבר ז׳:פ״ח):

   ויקו. שיעשו משפט והנה משפח אסיפ' חטא על חטא כמו מהסתפח (שמואל א כו), דבר אחר ל' נגע ולפי שהוא לשון נופל על הל' בקריאתו דומה משפט למספח וכן צעקה לצדקה נפל בו רוח הקודש בפי הנביא:

   אבן עזרא

   כי. הנה פירש הנמשל בכרם:

   מספח. מגזרת שאת המספחת היא (ויקרא י"ג ו'):

8. (ח)הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

   מצודת דוד:הוי. ר״ל יש להתאונן על מה שהמה מגיעים בית בבית כשאדם חלש היה לו בית בין בתי אנשים חזקים בעלי זרוע היה החזק שמצד זה מגיע ביתו בתוך גבול בית החלש ולקח מגבולו וכן זה שמצד השני עד שלא נשאר מקום להחלש שביניהם: והושבתם. אמר הנביא לבעלי הזרוע וכי סבורים אתם שרק אתם לבדכם תשבו ותתקיימו בקרב הארץ ואין להחלש מקום עמכם:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אפס. הוא כמן אין:

   רש"י

   הוי מגיעי בית בבית. עשרים ושנים אשרי נאמר בספר תהלים על מקיימי התורה ועשרים ושנים הוי אמר ישעיה על הרשעים, הוי ל' צעקת אנחה על פורענות העתידה לבא:

   מגיעי בית בבית. מקרבים בתיהם זה אצל זה ומתוך כך גוזלים קרקע העניים החלשים שבין ב' הבתים, וכן:

   שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום. שאין מקום לעני לישב:

   והושבתם לבדכם בקרב הארץ. כסבורים אתם שאין חלק להקדוש ברוך הוא ולא לעניים בארץ חלקו במעשרות אתם גוזלים ולעניים את ארצם שתהיו אתם לבדכם יושבים בה:

   אבן עזרא

   הוי מגיעי. הוי כטעם קריאה, או כמו אוי, והטעם מסיגי גבול הבתים והשדות:

   עד אפס מקום. עד שאין מקום והטעם שלקחו הכל:

   והושבתם. מבנין שלא נקרא שם פועלו, מהפועלים בעלי הי"וד וכן והורד המשכן (במדבר י' י"ז):

9. (ט)בְּאָזְנָי יְהוָה צְבָאוֹת אִם־לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב

   מצודת דוד:באזני ה׳ צבאות. באזני אמר ה׳ צבאות ותחסר מלת אמר ומאליו יובן: אם לא. הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא יהיה כן אזי יהיה ענשי כך וכך ומגזם ואינו אומר וכן אם לא כאשר דמיתי (לקמן יד): בתים רבים וכו׳. וכאומר הואיל וכן מה תועלת להם מה שלוקחים עוד מגבול החלשים:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   באזני ה' צבאות. אמר הנביא שתי אזני שמעו כשנגזר עליהם גזירה מאת ה' ובשבועה אם לא על דבר זה בתים רבים לשמה יהיו ובתים גדולי' וטובים יהיו מאין יושב:

   אבן עזרא

   באזני. הטעם באזני אני יי' צבאות זה החמס שעשיתי, וכמוהו יי' במראה אליו אתודע (במדבר י"ב ז'), או הוא דברי הנביא, ותחסר מלת אמר או קול:

10. (י)כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי־כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה

    מצודת דוד:כי עשרת וכו׳. מקום עבודת עשרת וכו׳ יעשה בת אחת יין ומקום זרע חומר יעשה איפה אחת ובעבור הרעב יעזבו בתיהם וילכו להם וישארו שממה מבעליהן:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צמדי. ענין זוג כמו צמד בקר (ש״א יא) ועבודת יום אחד בצמד בקר קרוי צמד כרם:

    בת. מדת הלח מחזקת ג׳ סאין:

    חמר. הוא כור מחזיק ל׳ סאין:

    איפה מדת היבש מחזקת שלשה סאין:

    רש"י

    כי עשרת צמדי כרם. ומפני הרעב יגלו יושבי הבתים ואין יושב בה וגם זאת תהיה לכם מדה במדה על הקרבת השדה בשדה שגזלתם חלקו של מקום במעשר הארץ:

    עשרת צמדי כרם. (ארפינ"ט בלע"ז) ואומר אני כדי עבודת יום אחד בצמד בקר קרוי צמד:

    יעשו בת אחת. מדה אחת של יין, בת שלש סאין:

    וזרע חומר. בית כור שהיא שלשי' סאין של תבוא' יעשה איפה שלש סאין:

    אבן עזרא

    כי עשרת. סך חשבון והטעם רבים:

    וטעם צמדי כרם בעבור שהסיגו הגבול והנה רובי הכרמים נצמדים:

    בת אחת. מדה אחת והחומר הוא עשרת כורים והבת והאיפה שוות:

11. (יא)הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם

    מצודת דוד:משכימי בבקר. משכימים בבוקר ורודפים לבקש יין המשכר ומאחרים לשבת בערב לשתות הרבה עד אשר היין דולק ובוער בהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בנשף. בחשכת הלילה כמו נשף חשקי (לקמן כא):

    רש"י

    מאחרי בנשף. לשתות יין בלילות:

    יין ידליקם. בוער בם:

    אבן עזרא

    הוי משכימי. סמוך אף על פי שאחריו בי"ת, וכמוהו השכוני באהלים (שופטים ח' י"א):

    וכן מאחרי בנשף תחילת הלילה, וכן בנשף בערב יום (משלי ז' ט'). כוכבי נשפו (איוב ג' מ'), כי נשף יש שהוא סמוך אל הבקר:

    ומלת ידליקם יוצאה לשנים פעולים, מגזרת כי דלקת אחרי (בראשית ל"א ל"ו) ויש אומרים מתרגום יבעירם בארמית:

12. (יב)וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְהוָה לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ

    מצודת דוד:והיה כנור וכו׳. בידם היה הכנור וכו׳ לנגן בעת השתיה לתענוג וגם יין משתיהם היה בידם: פועל ה׳. אינם נותנים לב להסתכל פועל ה׳ שעל הכל יביא במשפט: ומעשה וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כנור ונבל תוף וחליל. הם שמות כלי נגון:

    רש"י

    כנור ונבל. נימין יתרות יש בנבל מן הכנור ולמה נקרא שמו נבל שמנבל כל מיני כלי זמר במדרש תהלים:

    תוף. של עור הוא:

    וחליל. אבוב של קנה, (צלמיי"ל בלע"ז):

    ואת פועל ה' לא יביטו. ובאורייתא דה' לא אסתכלו:

    ומעשה ידיו לא ראו. עשו עצמם כאילו לא ראו את גבורותיו, ד"א לא קלסוהו שחרית יוצר אור ולא ערבית המעריב ערבים:

    אבן עזרא

    והיה כנור. ידוע:

    נבל. שיש בו עשרה נקבים, גם חליל מגזרה חלול:

    ואת פועל יי לא יביטו. על דרך רבים שהמתעסק בשכרות לא ידע דרכי השם, וכן כל שוגה בו לא יחכם (משלי כ' א'), ולפי דעתי כי במקום הזה לא ידבר כי אם על הרעות שהביא השם על ישראל, כי גלו עשרות השבטים:

13. (יג)לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי־דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא

    מצודת דוד:מבלי דעת. על שמאנו לדעת דרכי המקום: וכבודו. אנשי הכבוד והחשובים יהי מתי רעב והמון העם ימותו בעבור יובש הצמאון ומלת מתי משמשת בשתים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מתי רעב. אנשי רעב:

    צחה. ענין יובש וצמאון כמו על צחית סלע (יחזקאל כ״ד:ז׳):

    רש"י

    מבלי דעת. לפי שהיה לבם בלי דעת:

    וכבודו מתי רעב. נכבדיו ימותו ברעב:

    צחה צמא. צמא כנגד רוב משתיהם:

    צחה. תרגום של צמאה:

    אבן עזרא

    לכן. וכבודו. הטעם ועם כבכודו, כמשפט מלות מושכות אחרות:

    וכן צחה צמא מתי צחה, וטעם צחה קרוב מצמא, וכן והשביע בצחצחות (ישעיהו נ"ח י"א), וגזרתו האור הזך והצח:

14. (יד)לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי־חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ

    מצודת דוד:הרחיבה. מדה במדה על שהרחיבו נפשם להתענג ביותר לכן תרחיב השאול נפשם לבלוע את הכל: הדרה. תפארת עדתם: בה. בהשאול ומוסב על וירד ור״ל הכל תרד אל השאול:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ופערה. פתחה ביותר כמו פי פערתי (תהלים קיט):

    לבלי חוק. בלא קצבה:

    והמונה. המון עמה:

    ושאונה. הוא כמו המונה וכפל הדבר במ״ש:

    ועלז. ענין שמחה:

    רש"י

    לכן הרחיבה. מדה במדה הם הרחיבו נפשם לבלוע מאכל ומשת' לרוב ופערו פה לבלוע אף שאול תרחיב נפשה לבלוע:

    ופערה. ופתחה:

    לבלי חק. באין סוף ולמה לבלי חק לפי שלא היה בידם של אלו חק וקצבה לתפנוקיהם:

    וירד. שם הדרה של ירושלים:

    ועלז בה. העליזים שבה:

    אבן עזרא

    לכן. נפשה. הוא הרוח היוצא מהפה, וכמוהו נפשו גחלים תלהט (איוב מ"א י"ד):

    ופערה כמו פתחה, וכמוהו ופיהם פערו למלקוש [שם כ"ט כ"ג]:

    לבלי חק. הפך המנהג:

    ועלז. וכל עזל שיש בה, או יהיה עלז לאחרים במפלתה, ויאמר רבי יונה ז"ל כי הוא כדרך השחוק שאירע לקצת המתים בעת המות:

15. (טו)וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל־אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה

    מצודת דוד:וישפל איש. כפל הדבר במ״ש: ועיני גבוהים. העינים שהיו מגביהים להסתכל כלפי מעלה כדרך גסי הרוח: תשפלנה. להסתכל למטה כדרך השרוי בצרה וצער:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וישח. ענין כפיפה כמו שחו רעים לפני טובים (משלי יד):

    רש"י

    וישח. ויחלש תקוף גברין ולפי מדרשו זה הקב"ה שהם גרמו לו להראות כאיש נדהם וכן הוא אומר צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח) ואומר בעצלתים ימך המקרה (קהלת י׳:י״ח):

    אבן עזרא

    וישפל. כל אדם משאר הגוים אשר הם סביבות יהודה:

16. (טז)וַיִּגְבַּה יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה

    מצודת דוד:ויגבה וכו׳. במשפט כשיעשה משפט יתרומם ויתעלה שמו: נקדש בצדקה. יתקדש שמו במה שיעשה צדקה להכשרים שבדור:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ויגבה ה' צבאות במשפט. כשיעשה משפטים בהם יגבה שמו בעולם, במשפט. יושטיצ"א בלע"ז:

    והאל הקדוש. יתקדש בתוך הצדיקים הנשארים בכם:

    אבן עזרא

    ויגבה. אז תראה גבהות השם בעבור המשפט שיעשה בישראל, ותגלה קדושתו בעבור הצדק שיעשה:

17. (יז)וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ

    מצודת דוד:כבשים. הצדיקים הנמשלים לעדר הרחלים המה ירעו בנחת והשקט כמנהגם מאז ולא יהיו נכללים עם הרשעים: וחרבות מחים. בתי החרבות של הרשעים בעלי המוח יאכלו הצדיקים שהמה עתה כגרים מול רשעי׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כדברם. כמנהגם כי וינהג תרגומו ודבר וכן אני אשימם דוברות בים (מ״א ה) שהוא ענין הנהגה:

    מחים. רשעים השמנים בעלי המוח:

    רש"י

    ורעו כבשים כדברם. צדיקים הנמשלים כעדר הרחלים:

    כדברם. כמנהגם ביושר ובמדה מכלכלים דבריהם במשפט ככבשים הללו, ורבותינו דרשו כדברם כמדובר בם נחמות הנדברות להם:

    וחרבות מחים. בתי הרשעים שהם שמנים:

    גרים יאכלו. הצדיקים שהם כגרים יאכלום:

    מחים. שמנים כמו עולות מחים אעלה (תהילים ס״ו:ט״ו):

    אבן עזרא

    ורעו וגו'. אז תהיה ארץ יהודה שממה, וירעו בה הכבשים כאילו נהוגים היו להיות שם:

    [כדברם]. מגזרת ארמית וכמוהו דוברו' בים (מלכים א' ה' כ"ג):

    מחים. הם הכבשים השמנים שיש בהם מוח וכמוהו ממוחים (ישעיהו כ"ה ו'), וחרבות מגזרת חרבן, והנה הוא סמוך ותחסר מלת הארץ, כמו ושכור' (ישעיהו נ"א כ"א) יגון ולא מיין משא חמור להם (שמות א' י"ו כ'), וטעם גרי' יאכלו אנשים נכרים שידורו שם, והנה מחים תאר השם, והם פעולים והגרים פועלים:

18. (יח)הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֺן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה

    מצודת דוד:מושכי העון. ממשיכים על עצמן את היצר הרע המסית על העון: בחבלי השוא. בחבלים דקין וכמעט שאין בהם ממש: וכעבות. לבסוף ממשיכים היצה״ר המחטיא בחבלים עבות שמושכים בהם את העגלה ר״ל בתחלה מעט נמשכים אחריו ולבסוף נמשכים הרבה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וכעבות. חבלים עבות:

    רש"י

    הוי מושכי העון. גוררים יצר הרע עליהם מעט מעט בתחיל' בחבלי השוא כחוט של קורי עכביש ומשנתגרה בהם מתגבר והולך עד שנעשה כעבות העגלה שקושרין בו את הקרון למשוך:

    השוא. דבר שאין בו ממש:

    חטאה. חטא:

    אבן עזרא

    הוי מושכי העון. הטעם שיחזקו העון:

    וכעבות העגלה חטאה, הם מושכים חטאה, והוא שם כמו חטאת, כמו נושא עון ופשע וחטאה (שמות ל"ד ז'), כי גם יהיה תאר השם:

19. (יט)הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה

    מצודת דוד:האומרים וכו׳. אומרים בלעג ימהר להביא מעשה הפורעניות שאומר למען נראה אם יוכל עשוהו: ותקרב ותבואה. כפל הדבר במ״ש: ונדעה. שיש בידו הכח:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחישה. הוא כמו ימהר וכן אחישה מפלט לי (תהילים נ״ה:ט׳) וכפל הדבר בשמות נרדפים וכך אדמת עפר (דניאל יב):

    רש"י

    יחישה מעשהו. הפורענות שהוא אומר להביא:

    למען נראה. דבר מי יקום:

    אבן עזרא

    האומרים וגו'. יתכן היות ימהר פועל יוצא כמו מהרו את המן (אסתר ה' ה'), ויתכן להיות יחישה לבדו יוצא, ובאו שניהם עתידים בלא דבק, וכמוהו אל תרבו תדברו (שמות א' ב' ג'), והטעם מי יתן ותבואנה אלה העתידו' ונראה אם הם אמת:

20. (כ)הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר

    מצודת דוד:לרע. על עבודת אלילי כנענים היו אומרים שהוא טוב: ולטוב. הוא עבודת המקום: שמים חושך וכו׳. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה ולהתמדת הדבר:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    האומרים לרע טוב. מקלסין לעכו"ם ורע בעיניהם לעבוד הקב"ה שהוא טוב:

    שמים חשך לאור. דבר שהוא עתיד להביא עליהם חשך אומרים שיאיר להם:

    שמים מר למתוק. עון שהוא עתיד להביא עליהם פורענות מר אומרים שימתיק להם:

    ומתוק למר. עבודת הקב"ה המתוקה אומרים מרה היא:

    אבן עזרא

    הוי. הטעם בעבור שהם מתאוי' שתבאנה הרעות והנה הם כמי שאין לו דעת:

21. (כא)הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים

    מצודת דוד:בעיניהם. מחזיקים א״ע לחכמים: ונגד פניהם. לפי הסתכלות פניהם וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כא: אבן עזרא

    אבן עזרא

    הוי. הטעם שלא יכירו בין טוב לרע והם חכמים בעיניהם:

22. (כב)הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר

    מצודת דוד:לשתות יין. מראים גבורות לשתות יין הרבה: ואנשי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למסוך. מזיגת היין קרוי מסך:

    רש"י

    למסוך שכר. למזוג שכר תיקון המשקה קרוי מסך:

    אבן עזרא

    הוי גבורים. הטעם נבערה חכמתם בעבור היין:

    למסוך כמו לנסוך. והן שני שרשים וכמוהו מסכה יינה (משלי ט' ב'):

23. (כג)מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ

    מצודת דוד:מצדיקי. מצדיקים בדין את הרשע בשכר שוחד: יסירו ממנו. מכ״א מן הצדיקים מסירים צדקתו לומר עליו שאינו צדיק בדינו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עקב. בשכר כמו והיה עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב):

    רש"י

    וצדקת צדיקים. שהן ראויין לזכות בבית דין יסירו ממנו ומחייבין אותו בדין וגוזלין ממונו:

    אבן עזרא

    מצדיקי. והיין יעור לבם גם השוחד יעור לבם:

    עקב. בעבור, כטעם שכר באחרונה, מגזרת ואת עקבו מים (יהושע ח' י"ג):

    וצדקת. כל אחד מהצדיקים יסירו ממנה כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ"ט כ"ב):

24. (כד)לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ־יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ

    מצודת דוד:לכן. בעבור הטיית המשפט: כאכול קש לשון אש. כמו לשון אש שורף את הקש וכמו להבה מרפה את החשש ומחלישו עד כי ישוב לאפר כן יחלש שרשם להיות כדבר הנימק: ופרחם. גדולתם יסתלק כאבק דק המסתלק ברוח קמעא:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קש. תבן:

    לשון אש. להב אש ע״ש שנמשך כלשון:

    חשש. היא תבן הדק וכן תהרו חשש (לקמן לג):

    ירפה. מל׳ רפיון:

    כמק. מל׳ המקה והמסה:

    ופרחם. המשיל הגדולה לפרחי האילן:

    יעלה. יסתלק כמו כעלות גדיש (איוב ה):

    נאצו. ענין בזיון:

    רש"י

    לכן. והיה הדבר הזה לכם וגו':

    כאכול קש לשון אש. כאכול את הקש לשון אש:

    וחשש. תירגם יונתן עמירא קשין של שבולין וכחשש אשר הלהבה תרפנו ותעשנו אפר:

    כמק. כדבר הנימוק:

    ופרחם. גדולתם כאבק העולה לפני רוח ומסתלקת כך תסתלק:

    אבן עזרא

    לכן. קש. פעול ולשון אש פועל:

    וחשש כמו קש וכמוהו תהרו חשש (ישעיהו ל"ג י"א):

    ויחסר אות בי"ת עם להבה, כמו כי ששת ימים (שמות כ' י"א) הנמצא בית יי' (מלכים ב' י"ח ט"ו), כי ירפה שב אל חשש, והוא פועל ועומד:

    כמק. שימק השרש והנה לא יעמד:

    כאבק. סמוך, ויחסר ארץ או הדומה לו, והנה הטעם האבות והבנים:

25. (כה)עַל־כֵּן חָרָה אַף־יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה

    מצודת דוד:עליו. על עמו: ההרים. מלכי יהודה ושריהם: כסוחה. כרוק המושלך בקרב חוצות: בכל זאת. עם כל הפורעניות הזאת לא שב אף ה׳ ועוד ידו נטויה להכות בהם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וירגזו. ענין תנועת החרדה:

    כסוחה. כרוק הניסח מן הגוף וכן סחי ומאוס תשימנו (איכה ג׳:מ״ה):

    רש"י

    על כן. על מעשיהם הללו:

    וירגזו ההרים. מלכי יהודה ושריהם:

    כסוחה. כרוק וקיא הניסח מתוך גופו של אדם שהוא מאוס ובלשון חכמי' קרוי סחי וכן סחי ומאוס (איכה ג'):

    בקרב חוצות. כן יהיו מאוסים בין הבבלים:

    בכל זאת. הבאה עליהם:

    לא שב אפו. לא נתקנו במעשיהם להשיב אפו מהם:

    נטויה. להרע להם:

    אבן עזרא

    על כן. על שעזב תורתו:

    וירגזו ההרים. מכובד המכה:

    כסוחה. מושלכת, והכ"ף שורש וכמוהו שרופה באש כסוחה (תהלים פ' י"ז), והם שנים משקלים:

26. (כו)וְנָשָׂא־נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא

    מצודת דוד:ונשא נס. ר״ל יעורר לב האומות היושבים ממרחק לבוא עליהם כאלו נשא להם נס וכאלו שרק להם להתאסף ולבוא:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נס. הוא כלונס ארוך ובראשו בגד ועשוי לרמוז בו ולהתאסף ולבא:

    ושרק. הוא קול הנעשה בקבוץ השפתים והוא סימן להתאסף וכן אשרקה להם ואקבצם (זכריה י׳:ח׳):

    רש"י

    ונשא. הקב"ה נס לגוים, ירמוז להם רמזים להתאסף ולבא עליהם, נשיאת נס הוא כמו כלונס ארוך ונותנין בראשו בגד ועולין בראש הר גבוה ורואין אותו מרחוק והוא סימן לקיבוץ בני אדם וכן על עמים ארים נסי (לקמן מ"ט) וכן ושים אותו על נס (במדבר כא ח), כלונס פירקא בלע"ז ועל שם שהוא לאות קרוי נס:

    ושרק. שיבליר בלע"ז אף הוא סימן לקיבוץ:

    מקצה הארץ. שיבאו מרחוק לצור על ישראל:

    קל יבוא. האויב עליהם כמו שמפרש והולך:

    אבן עזרא

    ונשא. כאילו ישא נס לכל גוי עד שיבא להלחם עם ישראל, וכן ושרק לו:

    קל יבוא. בזמן קל יבא, או הוא תואר הבא, והוא הנכון:

27. (כז)אֵין־עָיֵף וְאֵין־כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו

    מצודת דוד:אין עיף. בהעם הבא לא ימצא בו עיף וכושל: לא ינום. ר״ל לא יהיה מי מתעצל בדבר: ולא נפתח. ר״ל לא יהיה למי שום צד עכוב:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נפתח. ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח (איוב ל):

    אזור. חגורה:

    חלציו. מתניו:

    נתק. נעתק ממקומו:

    שרוך. ענין קשורים כמו מחוט ועד שרוך נעל (בראשית י״ד:כ״ג):

    רש"י

    אין עיף ואין כושל בו. לא ייעף ולא יכשל במרוצתו לקיים ימהר יחישה שהם אומרים לפניו:

    נפתח. לשון ניתר כמו ויפתח הגמלים (בראשית כד):

    ולא נתק. ולא יראו שם סי' כשלון לירא ממני מלבא:

    אבן עזרא

    אין וגו'. ינום, קל מישן, והטעם לא ינום אף כי שישן:

    ולא נתק מבנין נפעל:

28. (כח)אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל־קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה

    מצודת דוד:אשר חציו שנונים. יהיה עם אשר חציו יהיה שנונים ר״ל יהיה מוכן למלחמה כצר. חזקים כסלע ולא יתנגפו במרוצתם: כסופה. ימהרו ללכת כרוח סופה:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שנונים. חדודים:

    דרוכות. הדרך לדרוך ברגליו על הקשת למתחו היטב:

    פרסות. הוא כעין מנעלים:

    כצר. כסלע:

    וגלגליו. אופן העגלה:

    כסופה. רוח חזק:

    רש"י

    כצר. ת"י כטינרא כמו צור:

    וגלגליו. אופני מרכבותיו:

    אבן עזרא

    אשר. כצר, כמו חרבות צורים (יהושע ה' ג'), כי משקלי השמות משתנים:

    וגלגליו. כמו אופן מרכבותיו (שמות י"ד כ"ה), והם ידועים, וטעם כסופה שיבא מהרה, והפירוש כמוץ סופה:

29. (כט)שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל

    מצודת דוד:שאגה לו. להעם הזה: ויפליט. יציל הטרף לעצמו מיד הבא לחטוף מידו: ואין מציל. לא יהיה ביד מי להציל מידו:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כלביא. שם משמות האריה:

    וינהם. מל׳ המייה:

    ויפליט. ענין הצלה:

    רש"י

    שאגה. אימה זו תהיה עליכם כמו לביא:

    ויפליט. יצילנו לטרפו מיד כל הבאים להצילה יפליט אישקמוצייר בלע"ז:

    אבן עזרא

    שאגה. וינהום. מלה זרה בעבור שאות הגרון ירחב, ויבוא העתיד על משקל יפעל, שהיה עי"ן הפועל אחד מהגרון, רק אם היה לו לומר כן לא יתכן להיותו כלל על משקל יפעול:

    ויפליט. יראה שיפליט לראות אם יש מציל:

30. (ל)וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת־יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה־חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ

    מצודת דוד:עליו. על ישראל: ונבט לארץ. יביט למלכי ארץ אולי ימצא מהם עזרה: והנה חושך צר. יש לו חושך מהצר והאויב הבא עליו כי לא מצא עזר: ואור חשך בעריפיה. אור השמש חשך לו בשמים מרוב הצרה, או בעריפיה ר״ל בבוא מאפליה ועל כי בעת יערוף המטר מאפיל האור אמר בעריפיה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כנהמת. מל׳ המייה:

    ונבט. מל׳ הבטה וראיה:

    בעריפיה. כן נקראים השמים על כי יערפו ויזלו את הטל כמ״ש אף שמיו יערפו טל (דברים ל״ג:כ״ח) או ר״ל במאפליה:

    רש"י

    וינהום. אותו האויב על עם ה' הנזכר למעלה:

    כנהמת ים. אשר יהמו גליו כן יבוא בחיילות הומות:

    ונבט לארץ. לשון הבטה יביטו ישראל ויצפו שיעזרום מלכי ארץ שהם סומכין עליהם כענין שנאמר היורדים מצרים לעזרה (לקמן לא):

    והנה חושך. שלא יהא עוזר להם, ונבט לשון נפעל כמו לא נפתח ולא נתק והוי"ו גורמת לו להסב הדיבור להבא אייר"ט איסגרד"י בלע"ז:

    צר ואור חשך. כמו וכשל עוזר ונפל עזור (שם) מי שצר לו שבאת עליו הצרה וזה שבא להאיר לו שניהם חשכו ויש פותרין צר היא הלבנה שנתמעטה ואור היא החמה:

    בעריפיה. בבא מאפליה שלה לשון יערף כמטר (דברים לב) וכן דרך בערוף מטר האור מאפיל:

    אבן עזרא

    וינהום עליו. על ישראל:

    כנהמת ים. כי אז יחשך אור העולם וכתוב חשכת מים (תהלים י"ח י"ב):

    וטעם ונבט לארץ כי בארץ יהיו ולא בים, ויבוא החשך דרך משל על מצוקות הלב, יש אומרים כי ונבט מבנין נפעל והקרוב אלי שהוא מבנין הכבד הדגוש, והוא שב אל ישראל כאשר אמרתי במלת עליו:

    צר ואור. יש אומרים השמש והירח ואחרים אמרו הירח והשמש, כי הירח צר כנגד השמש, ור' אדוניה אומר שיחסר אות ה"א כאילו אמר צהר, כי אותיות יה"וא פעם הם יתרים גם ימצאו חסרים, והנה טעה כי ה"א איננה מאותיות המשך ולא יעלם [צ"ל תעלם] רק באחרונה שהיא תמורת אל"ף במבטא, והנכון בעיני להיות כמשמעו להיות צר כמו צר ומצוק מצאוני (תהלים קי"ט קמ"ג), או יהיה תואר השם, והטעם כי תחשך ארץ ישראל מפאת הצר, גם מפאת האור שיחשך בעת הריסותיה כי יעלה איך וכסה אור השמש:

    בעריפיה. כמו יערף מזבחתם (הושע י' ב') וקרוב מגזרת וערפתו (שמות י"ג י"ג):