שמואל ב פרק כ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל

   מצודת דוד:ביום הציל. רוצה לומר: לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת או רוצה לומר: בכל עת שבאה עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   מכף. מיד:

   רש"י

   ביום הציל ה' אותו. לעת זקנתו, לאחר שעברו עליו כל צרותיו ונצול מכולם:

   ומכף שאול. והלא שאול בכלל היה, אלא שהיה אויבו ורודפו מכולם כיוצא בו (לעיל ב ל): תשעה עשר איש ועשהאל, כיוצא בו (יהושע ב א): לכו ראו את הארץ ואת יריחו וכיוצא בו (מלכים-א יא א): והמלך שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה (מלכים-א יא א):

   מלבי"ם

   וידבר דוד המזמור הזה כולו סידר נעים זמירות ישראל בספר תהלותיו (מזמור י"ח) ובפירושנו לספר תהלותיו. בארנו דבריו כיד ה' הטובה עלינו. אך למה הוצג גם כאן, ולמה באו פה שנויים רבים וחלופים בתיבות ובאותיות. צריכים אנו לשמוע לדברי מהרי"א חבר השירה הזאת בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו, ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה ה' מצילו מצרה היה משורר השירה הזאת, וזה שכתוב ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול בכל פעם שניצול שר לה' כדברים האלה, ובספר הזה לא נכתבו מזמירות דוד ותשבחותיו רק השירה הזאת שהיא כוללת וששר אותה תמיד, ודוד המע"ה לעת זקנותו קבץ ואסף כל תהלותיו בספר מיוחד לצורך הנהגת המתבודד, שישפוך שיחה לפני אל על כל הפרטים שיצרך איש איש בימי חלדו, ימצאו מזמור או תפלה יתפלל בה, ויש בה סגולות נפלאות כי חברה ברוח הקדש ככתוב בס' שמוש תהלים, וגם המזמור הזה כתב שם שנית שיתפלל אדם אשר סבבוהו מצוקות רבות וניצול מהם כדוד, ואולם יען שנעשה לצרכי המתבודד תפלה לעני כי יעטוף, שינה ענינים רבים באופן שיתכנו לצרכי היחיד, וע"ד זה מצא השר מהרי"א טעמים נכונים לכל החלופים שבאו פה מבספר תהלות, עיין עליו כי אין להוסיף על דבריו, ופירוש המזמור היקר הלז כתוב אתי בספר תהלות כי שם מקומו, ולא אכפלהו פה שלא לצורך, לשכנו תדרשו ובאתם שמה אם יהיה אלהים עמדי:

   רלב"ג

   וידבר דוד לה' עד סוף הספר. ביאור המלות:

2. (ב)וַיֹּאמַר יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי־לִי

   מצודת דוד:ה׳ סלעי. ה׳ מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ומצודתי. מבצר חזק:

   ומפלטי. מצילי, ואמר ׳לי׳, לתוספת ביאור:

   רש"י

   סלעי ומצודתי. לשון חוזק הם, 'סלע' כמשמעו, 'מצודה' היא מצודת יערים, שקורין פליישאי"ן בלע"ז ועל שם הנס שנעשה לו בסלע המחלוקת (שמואל-א כג ח), והמצדות בחורשה:

   ומפלטי לי. מפלטי עם צבא ישראל במלחמה, ופעמים שהוא מפלט לי כשאני לבדי, כגון מן ישבי בנוב (לעיל כא יז):

   רלב"ג

   סלעי ומצודתי. הם ענין חוזק כי ברוב יהיו הבנינים החזקים על שן סלע והמצודה הוא הבנין החזק:

   ומפלטי. ר"ל ומציל אותי מהרעות אשר אני בהם והרצון בזה ה' לי סלעי ומצודתי לא אצטרך למקום חזק ולמציל אחר:

3. (ג)אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי

   מצודת דוד:צורי. ה׳ הוא חזקי, אשר אחסה בו: וקרן ישעי. הוא לי לישע ועזר, כמו קרן לבעל הקרנים: ומנוסי. אנוס אליו מפחד האויב: מחמס. מאנשי חמס:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   צורי. מלשון צור וסלע, וכפל דבריו במלות שונות כדרך השיר:

   ומנוסי. מלשון ניסה ובריחה:

   מחמס. הוא כענין גזל:

   רש"י

   צורי. לשון סלע, שהסלע מחסה לעוברי דרך, מן המטר והרוחות, אבריאמ"ש בלע"ז:

   אחסה. לשון כיסוי, שהייתי מתכסה לעזרה:

   משגבי. סומכני:

   ומנוסי. שהייתי נס אליו לעזרה:

   רלב"ג

   אלהי צורי. ר"ל אלהי חזקי:

   וקרן ישעי. ותוקף ישעי והמשיל התוקף לקרן כי הוא כלי לבעל הקרנים להסיר ממנו כל מזיק ולפי שהוא ישתמש בה ג"כ להזיק וזה דבר לא יתכן שייוחד להש"י אמר קרן ישעי הוא להושיע ולהציל מהרע כי הש"י לא יעשה רע אם לא מצד מה שהוא טוב:

   משגבי. ר"ל חזקי ותקפי:

   ומנוסי. כמו שינוס האדם אל המקום הידוע לו שיתכן לו שימלט בו כי אין לי מנוס זולתי אל הש"י:

4. (ד)מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ

   מצודת דוד:מהולל. כאשר אני קורא אל ה׳ בהלל, אז אני נושע:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   מהולל אקרא ה'. כתרגומו ; בקראי לו אהודנו, לפי כי מאויבי אני בוטח שאושע ויתכן לפתור אקרא ואושע, לשון 'הוה':

   רלב"ג

   מהלל אקרא ה'. ר"ל כשאקרא לשם יתעלה ואתפלל לו הנה יהיה קודם זה מהולל ר"ל שאסדר שבחיו תחלה כי בזה יתכן שתהיה התפלה נשמעת כי בספור השבחים ישלם לאדם הדבקות עם הש"י ואז יתכן שתהיה תפלתו נשמעת מפני דבקות ההשגחה בו:

5. (ה)כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי־מָוֶת נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי

   מצודת דוד:כי אפפוני. כאשר סבבו אותי משברי מות, רוצה לומר: כאבי מות, וכאשר החליים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   אפפוני. סבבוני, כמו (תהלים מ יג): כי אפפו עלי:

   משברי. מלשון שבר:

   נחלי. מלשון חולי, כמו (נחום ג יט): נחלה מכתך:

   יבעתוני. מלשון בעתה וחרדה:

   רש"י

   אפפוני. הקיפוני:

   משברי מות. כתרגומו: כאתא דיתבא על מתברא, כן שם מושב האבנים שהאשה יולדת שם:

   נחלי. גייסות שוטפות כנחל:

   רלב"ג

   אפפוני משברי מות. רצה לומר הקיפוני רעות שוברות מובילות אל מות או יהיה אפפוני מענין אף והוא מענין פנים כאמרו ויפל לאפיו ארצה והרצון בו שמו פניהם אלי ואפשר שיהיה משברי מות מענין אמרו כל משבריך וגליך עלי עברו והרצון בו על צד המשל גלי הים המביאים אל מות שמו פניהם אלי:

   ונחלי בליעל. נחלי רשע והנה קרא נחלי רשע הנחלים השוטפים ורצים בכח וזה כלו משל על הרעות הגדולות:

6. (ו)חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי־מָוֶת

   מצודת דוד:חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני, ובאו לפני מוקשים המביאים את המיתה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   חבלי. מכאובי, כמו (הושע יג יג): חבלי יולדה:

   קדמוני. באו לפני, כמו (מיכה ו ו): במה אקדם ה׳:

   רש"י

   חבלי. כתרגומו: משרית, כמו (שמואל-א י ה): חבל נביאים:

   קדמוני. באו לפני:

   רלב"ג

   חבלי שאול סבוני. כאבי מות סבבוני והנה קרא שאול מות כי הוא שם לקבר וכאילו אמר שהכאבים ההם מובילים אל מות:

   קדמוני מוקשי מות. קדמו אותי אויבי לשי' בדרכי אשר אני הולך מוקשים אכשל בהם מוליכים אל מות:

7. (ז)בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל־אֱלֹהַי אֶקְרָא וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו

   מצודת דוד:בצר לי. כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה׳, ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   בצר לי אקרא ה' וישמע וגו'. כך דרך לשון הווה, מדבר לשון עבר ולשון עתיד בפעם אחת:

   רלב"ג

   בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע. ידמה שכפל העניז במלות שונות כי זה דרך השירים ואפשר עוד שהראשון יכוון שיקרא שם ה' והוא ההשתדלות בהשגתו יתברך באמצעות סדור שבחיו כי זה הוא קריאת השם לו ואחר זה היה מתפלל לש"י ובזה האופן עלתה שועתו באזני הש"י ואם חזקה מאד מדרגתו ממדרגת האדם:

8. (ח)וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ

   מצודת דוד:ויתגעש. נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד: מוסדות השמים. הוא משל על השרים מכנען: כי חרה לו. כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויתגעש. ענין התנודה והתנועה החזקה, כמו (ירמיהו מו ז): כנהרות יתגעשו מימיו:

   ירגזו. יחרדו:

   רש"י

   ויתגעש ותרעש. לא על נסים שאירעוהו נאמר, אלא על נסים שנעשו לישראל, וראש המקרא מחובר על סופו:

   כי חרה לו. 'כי' משמש כאן בלשון 'כאשר', וכן פתרונו, וכשחרה לו מפני מכעיסיו, נתגעשה ונתרעשה הארץ, ומוסדות השמים רגזו ורעשו:

   רלב"ג

   ויתגעש ותרעש הארץ. הגעש והרעדה הוא דבר אחד:

   מוסדות השמים. הם מקומות הארץ כי הם כמו מוסדותיהם להיות תנועותיהם סביב המרכז ואמר עליהם שירגזו וירעשו מצד היות האש בבטן הארץ וזהו אמרו כי חרה לו והוא מענין חום ושרפה על רוב הכעס וזה כלו משל על הנפלאות שהיה עושה השם יתברך בעבור הצלת דוד מאויביו ויתכן שרמז באמרו ומוסדות השמים על מוסדות ההרים כי הם גבוהים ולזה תארם בשם שמים כאמרו אשר תעוף בשמים וידמה שענין כן לפי שכבר נמצא תמורת זה בספר תהלים וממוסדי הרים:

9. (ט)עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ

   מצודת דוד:עלה עשן באפו. הוא ענין כעס, ואמר בלשון הנופל באדם, שעל ידי חמום הכעס, נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף, וכן (תהלים עד א): יעשן אפך: תאכל. את הקמים עלי: ממנו. רצה לומר: מעמו באו הגחלים, ובערו לשרוף בשונאי:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י

   רש"י

   עלה עשן באפו. כן דרך הכועס, יוצא עשן מנחיריו, וכן (תהלים יח ט): עלה עשן באפו. וזהו כל לשון חרון אף, שהאף נוחר ומעלה הבל:

   ואש מפיו תאכל. מגזרת דבר פיו, תאכל אש ברשעים:

10. (י)וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו

    מצודת דוד:ויט. נטה את השמים למטה לארץ, וירד עליהם להתקרב אל שונאי להכות בהם, והוא מדרך משל, לומר שהיה ממהר ליפרע מהם: תחת רגליו. להיות מוכן להפרע מהם, בחושך של ערפל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    וערפל. כעין עב הענן:

    רש"י

    ויט שמים. להנקם מאויביו, ממצרים ומפרעה:

    רלב"ג

    ויט שמים וירד. ר"ל שהוא הטה שמים אל מה שרצה שיגיע בנמצאות השפלות להציל דוד ויורה הפעלה הנאצלת ממנו על זה או רצה בזה והוא הנכון יותר שהוא כאילו נטה מהשמים אשר שם משכנו לפי מה שיחשב וירד בנמצאות השפלות להשגיח בי ולרוב החשך והאפל אשר בנמצאות האלו השפלות קראם ערפל ולזה אמר וערפל תחת רגליו:

11. (יא)וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ

    מצודת דוד:וירכב. לבוא: וירא. היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    כרוב. מלאך ורבותינו ז״ל אמרו (חגיגה יג ב): כרביא, והוא התרגום של נער, כי דמות אדם להנה:

    ויעף. ענין פריחה:

    רלב"ג

    וירכב על כרוב ויעף. אמר כי הש"י רכב על כרוב והוא השכל הפעל שהוא מלאכו השלוח ממנו להשגיח על אישי האדם כמו שנתבאר בספר מלחמת ה' והנהיג אותו אל שישגיח בדוד ומרוב מהירות הגלות פעלתו אמר שכבר עף על כנפי רוח ללכת אליו במהירות:

12. (יב)וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים

    מצודת דוד:וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב: חשרת. החושך ההוא בא מחשרת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    וישת. ענין שימה, כמו (תהלים עג ט): שתו בשמים פיהם:

    חשרת. ענין קשור, כמו (מלכים א ז לג): וחשוקיהם וחשוריהם:

    רש"י

    וישת חשך סביבותיו. לסוכה, כענין שנאמר (שמות יד כ): ויהי הענן והחשך, מפסיק בין מצרים לישראל:

    חשרת מים עבי שחקים. מאין היה החשך, עבי שחקים היו, שהן חושרין מים על הארץ:

    חשרת. לשון כברה הוא, שהוא נופל על הארץ דק דק (תענית ט ב) וכן הוא אומר באגדות הרבה: חושרין אותו בכברה. ויש לפתור 'חשרת', לשון 'קשר', שמתקשרין השמים בעבים על ידי המים, כמו 'וחשוריהם' האמור באופני המכונה (מלכים-א ז לג), שהם זרועות העץ המהדקין וקושרין עיגוליה יחד:

    רלב"ג

    וישת חשך סתרו סביבותיו סכתו. אמר זה על צד המשל למה שהמציא הש"י להיות לסכה ולמחסה לדוד מאויביו:

    חשרת מים עבי שחקים. ר"ל קשור המים בעבים ואמר זה לפי שמהם יצאו המים והם בו בכח וכאלו יאמר שמה שהמציא הש"י מזה הוא מכוון תחלה להשפיע טוב לדוד ולהצילו כמו שהמים היורדים מהעבים הם מצמיחים הצמחים ובו גם כן מה שיקרה בו רע והשחתה לאויבים דרך משל כמו הברק והאש היוצא מהאיד הקיטורי שלפעמים ירד המטר וירדו עמו הברקים והאש והברד ויתחדשו הקולות המרעידים והרעמים:

13. (יג)מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי־אֵשׁ

    מצודת דוד:מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר להושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מנגה. ענין הארה וזריחה:

    רש"י

    מנגה נגדו. שלא תאמר בחשך הוא שרוי, אלא הנוגה לפנים מן המחיצה, ומאותו נוגה אשר לפניו, בערו גחלי אש, שנשתלחו חצים על מצרים:

14. (יד)יַרְעֵם מִן־שָׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ

15. (טו)וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם בָּרָק וַיָּהֹם

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויהם. מלשון מהומה:

    רלב"ג

    וישלח חצים ויפיצם. הם האשים הבוערים שירדו בחוזק מהענן לאמ"ש בלע"ז והם גם כן מתחדשים מגוף הברק לזה אמר ברק ויהם:

16. (טז)וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ

    מצודת דוד:ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים: יגלו וגו׳. כי נבקע הארץ: בגערת. בעבור גערת ה׳ בהקמים עלי: מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    אפיקי. כן יקרא המים הנגרים בחוזק ורודפים, וכן (איוב ו טו): כאפיק נחלים:

    מנשמת. מלשון נשימה ונשיבת הפה:

    רש"י

    יגלו מוסדות תבל. שנבקע התהום, כשנבקע ים סוף נבקעו כל מימות שבעולם (ילקוט שמעוני רמז קסא):

    מנשמת. מכח נשיבת רוח אפו:

    רלב"ג

    ויראו אפיקי ים. הם מעמקי ים:

    יגלו מוסדות תבל. הם המקומות השפלים שאצל מרכז הארץ כאילו יאמר שהדברים הנסתרים שלא חשב איש שיתחדשו נתחדשו באלו הפעולות הנפלאות השופעת מהש"י והמשל כי לא חשב איש שיתחדש מהרע לשאול ולבניו בהר הגלבוע אשר נגלה בו מה שרצה הש"י לתת הממלכה לדוד שאם נשאר יהונתן לא היה דוד חולק עמו על דבר המלוכה ולזה סבב הש"י שמתו יחד וגם ענין איש בשת לא עלה בלב אדם שיהיה כך ר"ל שתתחדש מריבה בינו ובין אבנר ושיקומו עליו אנשים להרגו על משכבו בביתו:

17. (יז)יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים

    מצודת דוד:ישלח ממרום. ישלח עזרתו ממרום, ויקחני מיד האויב, ויוציאני מיד הרבים הקמים עלי, השוטפים כמים רבים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    ימשני. ענין הוצאה, כמו (שמות ב י): מן המים משיתהו:

    רלב"ג

    ישלח ממרום יקחני. ישלח ממרום מה שיקחני וינהגני על חפצי:

18. (יח)יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי

    מצודת דוד:כי אמצו. כאשר התחזקו ממני, אז יצילני מידם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    אמצו. ענין חוזק:

    רש"י

    כי אמצו. כאשר אמצו:

19. (יט)יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְהוָה מִשְׁעָן לִי

    מצודת דוד:יקדמוני. האויב היה מקדים לבוא עלי בעת יקרני מקרה רע, בחושבו כאשר החילותי לנפול לא אוסיף לקום, אבל ה׳ היה לי למשען, ואף כי נפלתי, הנה קמתי:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    אידי. ענין מקרה רע, כמו (איוב לא ג): הלא איד לעול:

    משען. ענין סעד:

    רלב"ג

    יקדמוני ביום אידי. ר"ל יקדמוני הרע ביום אידי להוסיף רעה על רעה כמו הענין בזיפים בעת היותו נרדף משאול וכמו הענין באחיתופל שהיה יועץ אבשלום להמית אביו בעת שפלתו והיותו נרדף:

20. (כ)וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי־חָפֵץ בִּי

    מצודת דוד:למרחב. למקום רחב, להנצל מיד: יחלצני. יוציאני מן המיצר, כי חפץ בי:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יחלצני. ענין הוצאה ושליפה, כמו (תהלים פא ח): בצרה קראת ואחלצך:

21. (כא)יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי

    מצודת דוד:כצדקתי. כפי צדקתי, כי לא הרעותי את אחד מהם: כבור ידי. כפל הדבר במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    יגמלני. מלשון גמול ותשלום שכר:

    כבור. מלשון ברור ונקי:

    רש"י

    כצדקתי. כשיצאו אחריו למדבר וסמכו על הבטחתו:

22. (כב)כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי

    מצודת דוד:מאלהי. ממצות אלהי:

    עוד פירושים על פסוק כב: רלב"ג

    רלב"ג

    ולא רשעתי מאלהי. ר"ל לא רשעתי לנטות מאלהי אך שמרתי כל מצות הש"י והנה הרשע הוא הנטייה מדבר הראוי כמו שהצדק הוא ההליכה בדרך הראוי:

23. (כג)כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא־אָסוּר מִמֶּנָּה

    מצודת דוד:לנגדי. להתבונן בהם: וחקתיו. ואף החוקות, הם הדברים שטעמיהם נעלמים: לא אסור. אפילו מאחת ממנה, לא אסיר את עצמי:

    עוד פירושים על פסוק כג: רלב"ג

    רלב"ג

    כי כל משפטיו לנגדי. ר"ל כי כל משפטי הש"י הם לנגד עיני חמיד להנהיג עצמי בהם:

    וחוקותיו לא אסור ממנה. ר"ל כי חקותיו הם תמיד לנגדי ובכלל הנה לא אסור מן התורה כלל או יהיה שבאמרו ממנה אל מה שאמר יגמלני ה' כצדקתי והרצון בזה שלא יסור מן הצדקה:

24. (כד)וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֺנִי

    עוד פירושים על פסוק כד: רלב"ג

    רלב"ג

    ואשתמרה מעוני. ר"ל שנשמרתי מעון ותהיה היו"ד נוספת או ירצה בזה כי כשעלה בלבי לחטוא בדבר נשמרתי מאותו עון ולא הוצאתי לפועל מחשבתי הרעה או ירצה בזה שאחר שחטאתי בדבר בת שבע ושבתי אל הש"י מאותו עון הנה נשמרתי מאותו עון שלא יגיעני נזק בעבורו או נשמרתי מחטא אחר זה במה שידמה לאותו עון:

25. (כה)וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו

    מצודת דוד:וישב. ולכך וישב ה׳ לי וגו׳: לנגד עיניו. אשר הוא לנגד עיניו, ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

26. (כו)עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם

    מצודת דוד:עם חסיד וגו׳. רצה לומר: כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    גבור. ענינו כמו גבר, וכן נאמר בתהלים (יח כו), והוא תרגום של איש:

    רש"י

    עם חסיד תמים נבר. כנגד שלשה אבות, ששלם הקב"ה גמול צדקתם לבניהם:

    רלב"ג

    עם חסיד תתחסד. אמר שהש"י עושה חסד לחסידים לא יענשם בחטאיהם באופן ענשו זולתם וכאילו אמר זה על החסד שעשה לו הש"י בדבר חטאת בת שבע והנה על חטאת קטן ממנו נענש שאול העונש הנפלא שנזכר בזה הספר ואמנם היה זה כן כי דוד היה רצונו שלם עם הש"י ומשתדל תמיד לעשות הישר והטוב בדברים וזה מבואר מספורי דוד אשר תמצא מהם מה שיורה על חסידות דוד הוראה נפלאה אלא שנתגבר יצרו עליו על דבר בת שבע ולא יכול לנצח אותו ואולם שאול נמצא ענינו בהפך זה עד שכבר תמצא ששאול היה רוצה להכחיש דברי הנביא כשגנה אותו על חטאו ולא היה בוש מזה ואולם דוד הודה תכף ואמר חטאתי לה':

27. (כז)עִם־נָבָר תִּתָּבָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל

    מצודת דוד:עם נבר. עם איש ברור ונקי, תתנהג בברירות, רצה לומר: תשלם לאיש כמעשהו:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נבר תתבר. מלשון ברור ונקי:

    עקש תתפל. ענין שניהם עקמימות, כמו (דברים לב ה): דור עקש ופתלתול, והוא בדרך ההופך:

    רש"י

    ועם עקש. פרעה:

    תתפל. לשון נפתל ועקש, ובספר תהלים (יח כז) כתוב: תתפתל. דבר אחר: ישלח ממרום יקחני. על עצמו אמר, כשהיה נחפז ללכת מפני שאול בסלע המחלקות והיה קרוב להתפש, ומלאך בא אל שאול לאמר: מהרה ולכה כי פשטו פלשתים: וישב וגו' כצדקתי. שלא הרגתיו בכרתי כנף מעילו:

28. (כח)וְאֶת־עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל־רָמִים תַּשְׁפִּיל

    מצודת דוד:עם עני. מוכנע כעני: ועיניך. תתן עיניך על המתגאים, ותשפיל אותם:

    עוד פירושים על פסוק כח: רלב"ג

    רלב"ג

    ועיניך על רמים תשפיל. ר"ל עיניך על רמים להוכיחם עד שתשפילם:

    כי אתה נרי ה'. ר"ל להאיר לי מחשך הצרות:

29. (כט)כִּי־אַתָּה נֵירִי יְהוָה וַיהוָה יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי

    מצודת דוד:כי אתה נירי. אתה תאיר לי כנר: יגיה חשכי. רצה לומר: יוציאני מן הצרה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יגיה. מלשון נוגה ואורה:

    חשכי. מלשון חושך:

30. (ל)כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג־שׁוּר

    מצודת דוד:בכה. בעזרתך ארוץ אל גדודי האומות: אדלג שור. אקפוץ על החומה, לכבוש עיירות:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    גדוד. צבאות עם:

    אדלג. ענין קפיצה:

    שור. ענין חומה, כמו (בראשית מט כב): בנות צעדה עלי שור:

    רלב"ג

    ארוץ גדוד. אשבר וארוץ חיל רב:

    אדלג שור. אקפץ החומה באופן שלא תמנעני מהכנס לעיר להכניע אויבי:

31. (לא)הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ

    מצודת דוד:תמים דרכו. לגמול לאיש כמפעלו: צרופה. ככסף צרוף מבלי סיג, כן אין באמרי הבטחתי דבור בטל: מגן. מחסה כמגן:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    צרופה. מלשון צרוף וזקוק:

    רש"י

    אמרת ה' צרופה. ברורה, מבטיח ועושה:

    רלב"ג

    האל תמים דרכו. ר"ל שדרך תורתו במצות ובאזהרות הוא שלם ונגלה התועלת ואמרת ה' והוא ספורי התורה היא צרופה ר"ל שאין בה דבר יהיה במדרגת הסיגים והדבר שאין בו תועלת או יהיה הרצון תמים דרכו שפעלו ודרך הנהגתו בזה העולם השפל הוא תמים ושלם ואמרתו והיא התורה צרופה שאין בה סיגים ודבר ללא תועלת:

32. (לב)כִּי מִי־אֵל מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ

    מצודת דוד:כי מי אל. אשר יוכל לעמוד כנגדו, ולמחות בידו מלקיים הבטחתו:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מבלעדי. ענינו כמו זולת:

    צור. ענין חוזק:

33. (לג)הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי

    מצודת דוד:מעוזי חיל. מחזק אותי בכח: ויתר תמים דרכי. מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מעוזי. מחזקי:

    חיל. כח:

    ויתר. ענין דלוג וקפיצה, כמו (חבקוק ג ו): ראה ויתר גוים:

    רש"י

    ויתר תמים דרכי. מכל מכשול, ומכל חטא, ומכל מסוכן, עד כי היה שלם וכבוש:

    רלב"ג

    האל מעוזי חיל. ר"ל האל הוא מעוזי מעוז חיל והרצון בו מעוז נפלא או ירצה בזה הנה האל הוא מעוזי לתת לי חיל וידמה שכן הוא כי כבר אמר בספר תהלים תמורת זה האל המאזרנו חיל:

    ויתר תמים דרכי. ר"ל כל כך מהר להגיע אלי הטוב עד שהוא כאלו יתר ויקפץ דרכי אל המקום היותר שלם ותמים וזה מבואר שכן היו הצלחותיו עם רודפיו כמו שמצאנו בשאול ובאבשלום ולזה אמר משוה רגלי קלות לרוץ כאילות ועם קלות המרוץ ההוא יעמידני על הצלחות רוממותי:

34. (לד)מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי

    מצודת דוד:משוה. משים רגלי קלות, לרוץ מהר אחר האויב, כאילה זו הרצה מהרה: ועל במותי. העמיד אותי על גבהי וגדולתי:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    משוה. משים, כי ׳וישם׳ (בראשית ד טו), תרגם אונקלוס ושוי:

    במתי. ענין גבהות:

35. (לה)מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי

    מצודת דוד:למלחמה. להלחם בטוב, וכדרך תכסיסי המלחמה: ונחת. נתת בי כח לשבר קשת נחושה, בעת המתחי לירות:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ונחת. מלשון חתת ושבירה:

    רש"י

    ונחת קשת נחושה זרעתי. ונדרכה קשת נחושה על זרועי, שיש בי כח לדרכה, קשתות היו תלוים לדוד בביתו, והיו מלכי האומות באין ורואין אותן, ואומרים זה לזה: אתה סבור שהוא יכול לדורכן, אין זה אלא ליראנו, ודוד שומע ונוטלן ומכתתן לפניהם. ודריכת קשת לשון חית היא, וכן תהלים חציך נחתו בי:

    רלב"ג

    ונחת קשת זרועותי. ר"ל והוריד קשת נחושה כל אחד מזרעותיו ואף על פי שהיתה הקשת ההיא חזקה וקשה מאד להכפף כאילו היא מנחושה שהוא הברזל היותר קשה וענין ההורדה בקשת היא הורדת ראשי הקשת בכפיפתו כדי לירות בו חצים או יהיה חסר יתר או יהיה הרצון והוריד יתר קשת נחושה כל אחד מזרועותי וענין היתר היא שיורידוהו אל המקום מהקשת המוגבל לירות משם החצים:

36. (לו)וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי

    מצודת דוד:מגן ישעך. ישעך היה לי למגן: וענתך תרבני. הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    וענתך. מלשון ענוה:

    תרבני. מלשון רבוי:

    רש"י

    וענתך תרבני. הגדלת לי מדת ענותנותך:

37. (לז)תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי

    מצודת דוד:תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:

    עוד פירושים על פסוק לז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    צעדי. פסיעותי, כמו (לעיל ו יג): ויהי כי צעדו:

    מעדו. ענין החלקה והשמטה מן המקום, כמו (תהלים לז לא): לא תמעד אשוריו:

    קרסולי. תרגום של ׳כרעים׳ (ויקרא יא כא), הוא קרסולין:

    רש"י

    תרחיב צעדי. כשאדם מדבק רגליו זו בזו, הוא נוח ליפול, וכן הוא אומר (משלי ד יב): בלכתך לא יצר צעדך:

    קרסולי. עקבי:

38. (לח)אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם

    עוד פירושים על פסוק לח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    כלותם. מלשון כליון:

39. (לט)וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי

    עוד פירושים על פסוק לט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ואמחצם. ענין הכאה ופציעה, כמו (תהלים קי ו): מחץ ראש:

40. (מ)וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי

    מצודת דוד:ותזרני. אזרת אותי כח להלחם, ואת שונאי תפיל לכרוע תחתי:

    עוד פירושים על פסוק מ: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ותזרני. מלשון אזור וחגורה:

    תכריע. ענין הנפילה על הכרעים:

    קמי. האויבים הקמים עלי:

41. (מא)וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם

    מצודת דוד:תתה לי עורף. כי ינוסו ויהפכו לי עורף: משנאי. רצה לומר: וכן משנאי תתה לי עורף, והוא כפל ענין במלות שונות, כדרך מליצת השיר: ואצמיתם. רצה לומר: עם כי ינוסו, אשיגם ואצמיתם:

    עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    תתה. נתת:

    עורף. הוא אחורי הפנים:

    ואצמיתם. ענין כריתה, כמו (שם קא ה): אותו אצמית:

42. (מב)יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל־יְהוָה וְלֹא עָנָם

    מצודת דוד:ישעו. יפנו אל מלכי האדמה: אל ה׳. רצה לומר: לאחר זמן יפנו אל ה׳ להתפלל אליו, אבל לא יענם:

    עוד פירושים על פסוק מב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ישעו. ענין הפנה, כמו (ישעיהו וז ח): ולא ישעה אל המזבחות:

    ענם. מלשון עניה ותשובה:

    רש"י

    ישעו ואין מושיע וגו'. הרי זה מקרא מסורס, ישעו אל ה' ולא ענם, ואין מושיע, כמו (ישעיהו יז ז): ישעה האדם אל עושהו, כמו יפנה. ומנחם חברו עם (בראשית ד ד): וישע ה' אל הבל, ופתר בו לשון עתירה, ונופל הלשון על המעתיר ועל הנעתר, כמו (שם כה כא): ויעתר יצחק לה', ויעתר לו ה', אף כאן 'ישעו ואין מושיע' נופל על המתפלל, וישע ה' נופל על הלשון, על מי שמתפללין לפניו:

    רלב"ג

    ישעו ואין מושיע. ר"ל יפנו אל הש"י שיושיעם ואין מושיע:

43. (מג)וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר־אָרֶץ כְּטִיט־חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם

    מצודת דוד:כעפר. להיות דק כעפר: כטיט חוצות. כטיט המושלך בחוצות, אעשה אותם דק דק, וארדד אותם על פני האדמה:

    עוד פירושים על פסוק מג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ואשחקם. ענין כתישה, כמו (שמות ל לו): ושחקת ממנה הדק:

    אדקם. מלשון דק:

    ארקעם. ענין רדוד ושטיחה, כמו (שם לט ג): וירקעו את פחי הזהב:

    רש"י

    ארקעם. ארמסם, והרבה יש בספר יחזקאל: (ו יא): ורקע ברגלך (כה ו): ורקעך ברגל:

    רלב"ג

    ארקעם. הוא מענין ורקע ברגלך והרצון בו ארמסם:

44. (מד)וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי

    מצודת דוד:מריבי עמי. מאנשי מלחמתי אשר בבני עמי, הלוחמים עמדי: תשמרני. שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות ראש: עם לא ידעתי. רצה לומר: העם אשר המה מארץ מרחק:

    עוד פירושים על פסוק מד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותפלטני. ענין הצלה:

    רש"י

    מריבי. מדואג, מאחיתופל, ושאול, והזיפים:

    תשמרני לראש גוים. צפנתני לכך ומדרש אגדה ; אמר דוד: רבונו של עולם, הצילני מדינו של ישראל, שאם אטהו או ארדה את ישראל בעבודתו, אני נענש, אלא לראש הפלישתים תשימני, והם יעבדוני, ועליהם לא אענש:

    רלב"ג

    ותפלטני מריבי עמי. ר"ל והצלתני מהמריבים עמי כמו שאול ונבל ואחיתופל ואבשלום:

    תשמרני לראש גוים. פירושו תשמרני להשים אותי לראש גוים ואמר כן כי גוים רבים היו עובדין אותו:

45. (מה)בְּנֵי נֵכָר יִתְכַּחֲשׁוּ־לִי לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי

    מצודת דוד:יתכחשו לי. כדרך הירא, המתנצל בפני מי אשר ירא ממנו אף בדברי כזב, בעבור הפחד: לשמוע אוזן. בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:

    עוד פירושים על פסוק מה: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    יתכחשו. מלשון כחש ושקר:

    רש"י

    יתכחשו לי. מחמת יראה, יאמרו לי כזבים:

    לשמוע אוזן ישמעו לי. אפילו שלא בפני, יגורו מפני, למשמע אזניהם לסור אל משמעתי:

46. (מו)בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם

    מצודת דוד:יבולו. רצה לומר: יהיו מיוסרים ואבודים: ויחגרו. יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים בידי בכבלי ברזל:

    עוד פירושים על פסוק מו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    יבולו. ענין כמישה, כמו (ירמיהו ח יג): והעלה נבל:

    ויחגרו. מלשון חגר ופסח:

    רש"י

    בני נכר יבולו. ילאו, לשון (ירמיהו ח יג): והעלה נבל פלישטירונ"ט בלע"ז:

    ויחגרו. לשון פסחים:

    ממסגרותם. מקושי יסורי מסגר שאני מייסרן בהם:

    רלב"ג

    יבולו. ילאו מענין נבול תבול או יהיה מענין הבלוי וההשחתה:

    ויחגרו. ר"ל ויפחדו מהמקום שהם נסגרים בו ר"ל כי מחדרים תהיה להם אימות מות או יהיה הרצון בזה שהם יחגרו כלי מלחמה מהמקום שהם נסתרים בו אך לא יצאו חוץ להלחם לרוב פחדם:

47. (מז)חַי־יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרֻם אֱלֹהֵי צוּר יִשְׁעִי

    מצודת דוד:חי ה׳. רצה לומר: הלא ה׳ חי לעולם, וכזאת יעשה כל הימים: וברוך צורי. וכן יהיה ה׳ צורי, ברוך לעולם: וירום. כי כשעושה נקמות בגוים, הוא מרומם ומנושא:

    עוד פירושים על פסוק מז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    צורי. חזקי:

    רש"י

    חי ה'. העושה לי אלה:

    רלב"ג

    חי ה' וברוך צורי. ר"ל ה' העוזר אותי הוא חי וקיים ומי שהוא תקפי וחזקי הוא כרוך על כל ברכה ותהלה ולזה אין לי לירא שיחדל עזרו ממני והאלהים שהוא תוקף ישעי הוא רם על כל רמים ולזה לא אירא שתקצר ידו מלהושיעני:

48. (מח)הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי וּמוֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי

    מצודת דוד:הנותן נקמות לי. רצה לומר: הנוקם נקמתי:

    עוד פירושים על פסוק מח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ומוריד. מלשון ירידה:

49. (מט)וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִי

    מצודת דוד:ומקמי. יותר מן קמי תרומם אותי:

    עוד פירושים על פסוק מט: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    ומקמי. האויבים הקמים עלי:

    רלב"ג

    ומקמי תרוממני. ר"ל שתשימני נשא ורם בממשלה יותר מקמי והנה אמר זה כנגד שאול ואבשלום או היה הרצון בזה ומקמי תסתירני ותגביהני שלא תחול בי ידם:

50. (נ)עַל־כֵּן אוֹדְךָ יְהוָה בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר

    מצודת דוד:על כן. בעבור החסדים האלה: בגוים. לפרסם חסדך:

    עוד פירושים על פסוק נ: רלב"ג

    רלב"ג

    אודך ה' בגוים. ר"ל בפרסום לעיני הגוים:

51. (נא)מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה־חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:מגדול. רצה לומר: וכן אודך, כי אספר לומר: דעו אשר ה׳ מגדול וגו׳, רצה לומר: עושה ישועות גדולות למלכו, ולא בעבור תשלום גמול, כי אם בחסד: ולזרעו. כמו שעשה לדוד, כן יעשה לזרעו עד עולם ואף שדוד עצמו אמרו, אמר לדוד ולזרעו, ולא אמר לי ולזרעי, כי כן דרך המקרא וכן (שמואל א יב יא): וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל, ועם כי שמואל עצמו אמרו, לא אמר ואותי:

    עוד פירושים על פסוק נא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    מגדול. מלשון גדול:

    רלב"ג

    מגדול ישועות מלכו. ר"ל שהוא תוקף ישועות מלכו והוא דוד כמו המגדל שהוא תוקף העיר: