הפטרת פרשת האזינו

שמואל ב פרק כ״ב

1. (א)וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל

   מצודת דוד:ביום הציל. רוצה לומר: לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת או רוצה לומר: בכל עת שבאה עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת:

2. (ב)וַיֹּאמַר יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי־לִי

   מצודת דוד:ה׳ סלעי. ה׳ מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה:

3. (ג)אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה־בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי

   מצודת דוד:צורי. ה׳ הוא חזקי, אשר אחסה בו: וקרן ישעי. הוא לי לישע ועזר, כמו קרן לבעל הקרנים: ומנוסי. אנוס אליו מפחד האויב: מחמס. מאנשי חמס:

4. (ד)מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ

   מצודת דוד:מהולל. כאשר אני קורא אל ה׳ בהלל, אז אני נושע:

5. (ה)כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי־מָוֶת נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי

   מצודת דוד:כי אפפוני. כאשר סבבו אותי משברי מות, רוצה לומר: כאבי מות, וכאשר החליים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:

6. (ו)חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי־מָוֶת

   מצודת דוד:חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני, ובאו לפני מוקשים המביאים את המיתה:

7. (ז)בַּצַּר־לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל־אֱלֹהַי אֶקְרָא וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי בְּאָזְנָיו

   מצודת דוד:בצר לי. כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה׳, ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה:

8. (ח)וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי־חָרָה לוֹ

   מצודת דוד:ויתגעש. נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד: מוסדות השמים. הוא משל על השרים מכנען: כי חרה לו. כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתו:

9. (ט)עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ

   מצודת דוד:עלה עשן באפו. הוא ענין כעס, ואמר בלשון הנופל באדם, שעל ידי חמום הכעס, נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף, וכן (תהלים עד א): יעשן אפך: תאכל. את הקמים עלי: ממנו. רצה לומר: מעמו באו הגחלים, ובערו לשרוף בשונאי:

10. (י)וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו

    מצודת דוד:ויט. נטה את השמים למטה לארץ, וירד עליהם להתקרב אל שונאי להכות בהם, והוא מדרך משל, לומר שהיה ממהר ליפרע מהם: תחת רגליו. להיות מוכן להפרע מהם, בחושך של ערפל:

11. (יא)וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ

    מצודת דוד:וירכב. לבוא: וירא. היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף:

12. (יב)וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת־מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים

    מצודת דוד:וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב: חשרת. החושך ההוא בא מחשרת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:

13. (יג)מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי־אֵשׁ

    מצודת דוד:מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר להושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:

14. (יד)יַרְעֵם מִן־שָׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ

15. (טו)וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם בָּרָק וַיָּהֹם

16. (טז)וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל בְּגַעֲרַת יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ

    מצודת דוד:ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים: יגלו וגו׳. כי נבקע הארץ: בגערת. בעבור גערת ה׳ בהקמים עלי: מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:

17. (יז)יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים

    מצודת דוד:ישלח ממרום. ישלח עזרתו ממרום, ויקחני מיד האויב, ויוציאני מיד הרבים הקמים עלי, השוטפים כמים רבים:

18. (יח)יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי

    מצודת דוד:כי אמצו. כאשר התחזקו ממני, אז יצילני מידם:

19. (יט)יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְהוָה מִשְׁעָן לִי

    מצודת דוד:יקדמוני. האויב היה מקדים לבוא עלי בעת יקרני מקרה רע, בחושבו כאשר החילותי לנפול לא אוסיף לקום, אבל ה׳ היה לי למשען, ואף כי נפלתי, הנה קמתי:

20. (כ)וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי יְחַלְּצֵנִי כִּי־חָפֵץ בִּי

    מצודת דוד:למרחב. למקום רחב, להנצל מיד: יחלצני. יוציאני מן המיצר, כי חפץ בי:

21. (כא)יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי

    מצודת דוד:כצדקתי. כפי צדקתי, כי לא הרעותי את אחד מהם: כבור ידי. כפל הדבר במלות שונות:

22. (כב)כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי

    מצודת דוד:מאלהי. ממצות אלהי:

23. (כג)כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא־אָסוּר מִמֶּנָּה

    מצודת דוד:לנגדי. להתבונן בהם: וחקתיו. ואף החוקות, הם הדברים שטעמיהם נעלמים: לא אסור. אפילו מאחת ממנה, לא אסיר את עצמי:

24. (כד)וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֺנִי

25. (כה)וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְּצִדְקָתִי כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו

    מצודת דוד:וישב. ולכך וישב ה׳ לי וגו׳: לנגד עיניו. אשר הוא לנגד עיניו, ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

26. (כו)עִם־חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם־גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם

    מצודת דוד:עם חסיד וגו׳. רצה לומר: כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

27. (כז)עִם־נָבָר תִּתָּבָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל

    מצודת דוד:עם נבר. עם איש ברור ונקי, תתנהג בברירות, רצה לומר: תשלם לאיש כמעשהו:

28. (כח)וְאֶת־עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל־רָמִים תַּשְׁפִּיל

    מצודת דוד:עם עני. מוכנע כעני: ועיניך. תתן עיניך על המתגאים, ותשפיל אותם:

29. (כט)כִּי־אַתָּה נֵירִי יְהוָה וַיהוָה יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי

    מצודת דוד:כי אתה נירי. אתה תאיר לי כנר: יגיה חשכי. רצה לומר: יוציאני מן הצרה:

30. (ל)כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג־שׁוּר

    מצודת דוד:בכה. בעזרתך ארוץ אל גדודי האומות: אדלג שור. אקפוץ על החומה, לכבוש עיירות:

31. (לא)הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ

    מצודת דוד:תמים דרכו. לגמול לאיש כמפעלו: צרופה. ככסף צרוף מבלי סיג, כן אין באמרי הבטחתי דבור בטל: מגן. מחסה כמגן:

32. (לב)כִּי מִי־אֵל מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ

    מצודת דוד:כי מי אל. אשר יוכל לעמוד כנגדו, ולמחות בידו מלקיים הבטחתו:

33. (לג)הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי

    מצודת דוד:מעוזי חיל. מחזק אותי בכח: ויתר תמים דרכי. מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:

34. (לד)מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי

    מצודת דוד:משוה. משים רגלי קלות, לרוץ מהר אחר האויב, כאילה זו הרצה מהרה: ועל במותי. העמיד אותי על גבהי וגדולתי:

35. (לה)מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת־נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי

    מצודת דוד:למלחמה. להלחם בטוב, וכדרך תכסיסי המלחמה: ונחת. נתת בי כח לשבר קשת נחושה, בעת המתחי לירות:

36. (לו)וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי

    מצודת דוד:מגן ישעך. ישעך היה לי למגן: וענתך תרבני. הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:

37. (לז)תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי

    מצודת דוד:תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:

38. (לח)אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם

39. (לט)וָאֲכַלֵּם וָאֶמְחָצֵם וְלֹא יְקוּמוּן וַיִּפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי

40. (מ)וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי

    מצודת דוד:ותזרני. אזרת אותי כח להלחם, ואת שונאי תפיל לכרוע תחתי:

41. (מא)וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם

    מצודת דוד:תתה לי עורף. כי ינוסו ויהפכו לי עורף: משנאי. רצה לומר: וכן משנאי תתה לי עורף, והוא כפל ענין במלות שונות, כדרך מליצת השיר: ואצמיתם. רצה לומר: עם כי ינוסו, אשיגם ואצמיתם:

42. (מב)יִשְׁעוּ וְאֵין מֹשִׁיעַ אֶל־יְהוָה וְלֹא עָנָם

    מצודת דוד:ישעו. יפנו אל מלכי האדמה: אל ה׳. רצה לומר: לאחר זמן יפנו אל ה׳ להתפלל אליו, אבל לא יענם:

43. (מג)וְאֶשְׁחָקֵם כַּעֲפַר־אָרֶץ כְּטִיט־חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם

    מצודת דוד:כעפר. להיות דק כעפר: כטיט חוצות. כטיט המושלך בחוצות, אעשה אותם דק דק, וארדד אותם על פני האדמה:

44. (מד)וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא־יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי

    מצודת דוד:מריבי עמי. מאנשי מלחמתי אשר בבני עמי, הלוחמים עמדי: תשמרני. שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות ראש: עם לא ידעתי. רצה לומר: העם אשר המה מארץ מרחק:

45. (מה)בְּנֵי נֵכָר יִתְכַּחֲשׁוּ־לִי לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי

    מצודת דוד:יתכחשו לי. כדרך הירא, המתנצל בפני מי אשר ירא ממנו אף בדברי כזב, בעבור הפחד: לשמוע אוזן. בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:

46. (מו)בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם

    מצודת דוד:יבולו. רצה לומר: יהיו מיוסרים ואבודים: ויחגרו. יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים בידי בכבלי ברזל:

47. (מז)חַי־יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרֻם אֱלֹהֵי צוּר יִשְׁעִי

    מצודת דוד:חי ה׳. רצה לומר: הלא ה׳ חי לעולם, וכזאת יעשה כל הימים: וברוך צורי. וכן יהיה ה׳ צורי, ברוך לעולם: וירום. כי כשעושה נקמות בגוים, הוא מרומם ומנושא:

48. (מח)הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי וּמוֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי

    מצודת דוד:הנותן נקמות לי. רצה לומר: הנוקם נקמתי:

49. (מט)וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חֲמָסִים תַּצִּילֵנִי

    מצודת דוד:ומקמי. יותר מן קמי תרומם אותי:

50. (נ)עַל־כֵּן אוֹדְךָ יְהוָה בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר

    מצודת דוד:על כן. בעבור החסדים האלה: בגוים. לפרסם חסדך:

51. (נא)מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה־חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:מגדול. רצה לומר: וכן אודך, כי אספר לומר: דעו אשר ה׳ מגדול וגו׳, רצה לומר: עושה ישועות גדולות למלכו, ולא בעבור תשלום גמול, כי אם בחסד: ולזרעו. כמו שעשה לדוד, כן יעשה לזרעו עד עולם ואף שדוד עצמו אמרו, אמר לדוד ולזרעו, ולא אמר לי ולזרעי, כי כן דרך המקרא וכן (שמואל א יב יא): וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל, ועם כי שמואל עצמו אמרו, לא אמר ואותי: