שמואל א פרק ד׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי דְבַר־שְׁמוּאֵל לְכָל־יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל־הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק

   מצודת דוד:ויהי דבר שמואל לכל ישראל. רוצה לומר שהיה ונתקיימה נבואת שמואל לכל ישראל, והוא מה שנאמר לו: הנה אנכי עושה דבר בישראל וכו׳, וחוזר ומפרש איך נתקיימה, ואמר: ויצא ישראל וכו׳, ואז לא משלו פלשתים על ישראל, ועיין בקונטרס בחשבון הדורות: אבן העזר. הוא דברי כותב הספר, כי שם האבן העזר לא נקראה עד אחר המלחמה האחרת שעשה שמואל, וישראל נצחו אז (לקמן ז יב):

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רד"ק, רלב"ג

   רש"י

   ויהי דבר שמואל לכל ישראל. נהיה הדבר שנאמר לשמואל, ובא לכל ישראל, והאיך היה הפורענות, ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה:

   האבן העזר. עדיין לא היה כן שמה, כי בימי שמואל נקראת כן (לקמן ז יב), וכאן קרא על שם סופה:

   רד"ק

   על האבן העזר והכתוב אמר זה, כי כשהיתה זאת המלחמה – אבן-נגף היתה, ולא אבן-עזר, ועדיין לא נקראה "אבן העזר". כי על המלחמה האחרת שעשה שמואל עם פלישתים (בין המצפה ובין השן), שקרא אותה שמואל אבן העזר (שמואל א ז יב) - שעזרם האל יתברך באותה מלחמה. אבל, מה שנכתב הנה אבן העזר — דברי הסופר הם. וכן: וירדוף עד דן (בראשית יד יד).

   רלב"ג

   אחר זה ספר שכבר יצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה מעצמם ולא שאלו באלהים עם היות אצלם אורים ותומים ונביא איך יתנהגו בענין המלחמה הזאת ובסוף הענין מתו רבים מישראל וארון האלהים נלקח ובזה נתקיים מ"ש איש האלהים לעלי ומה שאמר לו שמואל:

2. (ב)וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ

   מצודת דוד:ותטוש המלחמה. אנשי המלחמה נתפשטו כדרך הנלחמים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויערכו. ענין סדור, כמו (ויקרא ו ה): וערך עליה העולה, ורצה לומר, סדרו אנשי החיל לעמוד מול המלחמה:

   ותטוש. ענין פזור והתפשטות, כמו (במדבר יא לא): ויטוש על המחנה:

   וינגף. ענין הכאה, כמו (תהלים צא יב): פן תגוף באבן רגליך:

   במערכה. היא מקום המלחמה, שעומדים שם סדורים:

   רש"י

   ותטש המלחמה. ותתפשט המלחמה, כמו (לקמן ל טז): והנם נטושים על פני הארץ, וכן (שופטים טו ט): וינטשו בלחי:

   רלב"ג

   ותטוש המלחמה. הרצון בו שפשטה המלח מה:

3. (ג)וַיָּבֹא הָעָם אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת־אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ

   מצודת דוד:אל המחנה. לאותן שלא הלכו במערכה: למה נגפנו. כי חשבו אשר המה מנוקים מעון: את ארון. כי אמרו: כאשר ישגיח ה׳ בארון בריתו, ישגיח גם בנו:

4. (ד)וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי עִם־אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס

   מצודת דוד:יושב הכרובים. אשר שוכן על הכרובים אשר על הכפורת: ושם וכו׳. רוצה לומר: הם נשאו הארון:

5. (ה)וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ

   מצודת דוד:וירעו. לכבוד ביאת הארון: ותהום הארץ. הוא מלשון גוזמא והפלגה, ורוצה לומר: קול התרועה נשמע למרחוק:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ותהום. מלשון המייה:

6. (ו)וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן יְהוָה בָּא אֶל־הַמַּחֲנֶה

   מצודת דוד:ויאמרו. אלו לאלו: וידעו. אחר החקירה, נודע להם שבא הארון אליהם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון

   מצודת ציון

   העברים. בני ישראל נקראים עברים, כי אברהם אביהם היה מעבר הנהר:

7. (ז)וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם

   מצודת דוד:לא היתה כזאת. להביא הארון אל המלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   שלשם. יום השלישי שלפני היום:

8. (ח)אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַכָּה בַּמִּדְבָּר

   מצודת דוד:במדבר. על ים סוף שהוא במדבר:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   האדירים האלה. בכל המקרא הזה אמר בלשון רבים, לפי שאמר ׳האלהים׳ שכתוב בכל מקום בלשון רבים, לזה אמר הכל בלשון רבים:

   רש"י

   בכל מכה במדבר. על ים סוף ויונתן תרגם: ולעמיה עבד פרישן במדברא. ובספרי שנינו: שהפרשה הזו עירוב דברים, מי שאמר זה לא אמר זה, כשרין שבהם אמרו: מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, והרשעים אמרו: אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה, כל מכות שהיו לו, על המצרים הביאם, אין לו עוד מכה מעתה:

   רלב"ג

   אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר. ר"ל ובמדבר כי ענין קריעת ים סוף היה במדבר אשר בו מתו פרעה וחילו וכבר הכם קודם זה במצרים במינים רבים מהמכות:

9. (ט)הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם

   מצודת דוד:התחזקו. אמרו אלו לאלו אתם פלשתים התחזקו: והיו לאנשים. רצה לומר לגבורים ואמיצי הלב: והייתם. רצה לומר: אבל אם תהיו לאנשים, אז תוכלו על כל פנים להלחם בהם, לבלי היות מנוצחים לעבוד אותם, ותהיו על כל פנים דומה להם בדבר הנצחון:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   לאנשים. רצה לומר גבורים ואמיצי לב:

   רלב"ג

   פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם. זה מורה כי לא היו פלשתים מושלים בישראל ולא ישראל בפלשתים ואפשר שמזמן קרוב יצאו בני ישראל מעבודתם או אפשר שיארך זמן עבודתם את הפלשתים עד מות עלי ויהיו אם כן שנות שמשון נכללות בשנות עלי ונמנו לשניהם כי רוב ישיבת שמשון היה בישיבת שדה פלשתים וכשלא היה שמשון שר היה שופט אותם עלי:

10. (י)וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון

    מצודת ציון

    רגלי. הולכי רגל, לא רוכבי סוסים:

11. (יא)וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס

12. (יב)וַיָּרָץ אִישׁ־בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל־רֹאשׁוֹ

    מצודת דוד:ומדיו קרועים. דרך צער ואבלות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ומדיו. ומלבושיו, כמו (לקמן יז לח): וילבש וגו׳ מדיו:

    ואדמה. עפר:

    רש"י

    איש בנימן. זה היה שאול, שחטף את הלוחות מיד גלית וברח לו:

13. (יג)וַיָּבוֹא וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל־הַכִּסֵּא יַד דֶּרֶךְ מְצַפֶּה כִּי־הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר וַתִּזְעַק כָּל־הָעִיר

    מצודת דוד:ויבא. רצה לומר: בעת בואו לשילה, ישב עלי על הכסא וכו׳: יד דרך מצפה. אצל מקום דרך ההולך למקום המלחמה, והיה מצפה ומייחל לשמוע מה מהמלחמה, כי היה לבו חרד על הליכת הארון: והאיש בא. מדרך אחר בא להגיד בהעיר: ותזעק. זעקת שבר ויללה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    יד. מקום:

    מצפה. ענין תוחלת ותקוה, כמו (מיכה ז ז): ואני בה׳ אצפה:

    רש"י

    יד דרך מצפה. אצל יד הדרך היה מצפה:

    רלב"ג

    והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה. ר"ל שהיה הכסא במקום שהיה מצפה ומביט הדרך אם יבא מבשר להגיד לו מה שקרה לארון האלהים:

    כי היה לבו חרד על ארון האלהים. ולזאת הסבה היה הכסא אצל מקום השער לראות העוברים והשבים וזה מורה על רוב חסידתו שלא היה חרד לבניו עם מה שגלה לו איש האלהים ששניהם ימותו ביום אחד גם בשמעו מות חפני ופנחס לא חרד מאד עד ששמע שארון האלהים נלקח כי אז נפל אחורנית מעל הכסא מרוב החרדה ובסבת הנפילה נשברה מפרקתו מרוב החולשה ומת מכובד גופו ורוב הזקנה כי הכובד ההוא היה סבת מיתתו בנפלו:

14. (יד)וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת־קוֹל הַצְּעָקָה וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ההמון. העם הרב:

15. (טו)וְעֵלִי בֶּן־תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    קמה. רצה לומר כל אחת קמה, כי בעת הראות, דרך העין להתנענע, ושל עלי קמה ועמדה, כי לא ראה עוד:

16. (טז)וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל־עֵלִי אָנֹכִי הַבָּא מִן־הַמַּעֲרָכָה וַאֲנִי מִן־הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶה־הָיָה הַדָּבָר בְּנִי

    מצודת דוד:מה היה הדבר. מה נעשה בהמלחמה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    נסתי. ברחתי:

17. (יז)וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם־שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה

    מצודת דוד:וגם מגפה. כי הפלשתים רדפו אחריהם והכום:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    המבשר. כל המספר חדשות בין טוב בין רע, נקרא מבשר:

18. (יח)וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל־הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי־זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה

    מצודת דוד:בעד יד השער. נגד מקום השער: כי זקן האיש וכבד. רצה לומר: לפי שהיה זקן וכחו תש והיה בעל בשר, לזה לא היה יכול להתחזק בעת נפלו להטות עצמו על צדו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    אחורנית. לאחוריו:

    בעד. נגד:

    מפרקתו. הוא עצם הצואר, על שם שעשוי פרקים פרקים:

    רש"י

    מפרקתו. אפרקותיה, עצם הצואר:

19. (יט)וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת־פִּינְחָס הָרָה לָלַת וַתִּשְׁמַע אֶת־הַשְּׁמֻעָה אֶל־הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי־נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ

    מצודת דוד:הרה ללת. רצה לומר: נשלם ימי הריונה ללדת: כי נהפכו. מחרדת השמועה, נהפכו ונתגלגלו עליה פתאום חבלי הלידה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ללת. רצה לומר ללדת, ובא בחסרון הדל״ת, לפי שילדה ביללה:

    ותכרע. נפלה על ברכיה:

    נהפכו. ענין סבוב וגלגול, על כי בעת הגלגול מתהפך הדבר מצד אל צד, וכן (שופטים ז יג): מתהפך במחנה מדין:

    צריה. הם חבלי הלידה, הבאה מהשמטת קשרי הרחם התקועים זה בזה, והוא מושאל מן צירי הדלתות, וכן (ישעיהו יג ח): צירים וחבלים יאחזון:

    רש"י

    ללת. על כרחו 'ללדת' פירושו, ואין לו דמיון ומנחם חברו בחלק 'יללה', לפי שחבלי לידתה ביללה באו לה, ויסוד יללה, אין אות ביסודה אלא למ"ד לבדה:

    נהפכו. נשתנו מכדרכן, לכך מתה:

    צריה. צירי דלתי בטנה, קרדוני"ל בלע"ז:

    רלב"ג

    הרה ללת. אחשוב שיהיה שרשו נלה ויהי מקור וענינו ענין שלמות כאילו יאמר שמלאו ימי הריונה ללדת כאמרו וימלאו ימיה ללדת וכבר פירשוהו מענין יללה והוא חסר למ"ד אחרת כי היה משפטו לללת:

    ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. ולא יכלה להתאמץ על דבר הלידה כראוי, והיא קראה שם הנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל:

20. (כ)וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ אַל־תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ וְלֹא עָנְתָה וְלֹא־שָׁתָה לִבָּהּ

    מצודת דוד:וכעת מותה. וכאשר בא עת מותה על ידי הלידה הפתאומית: אל תראי. היות חשבו שמתפחדת שלא תמות גם היא בעבור רוע המזל, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (שבת קה ב): אחד מן המשפחה שמת, ידאגו וכו׳, ולזה אמרו לה, דעי כי בן ילדת, ושוב אין לך לפחד, כי אם נולד בן זכר, נתרפאת כל המשפחה, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי מועד קטן ג ז): ולא שתה לבה. אל דבריהן:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ענתה. השיבה:

    שתה. שמה, כמו (שמות י א): למען שיתי:

21. (כא)וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִי־כָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל־הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל־חָמִיהָ וְאִישָׁהּ

    מצודת דוד:לאמר. רצה לומר: השם יורה, אשר בעת שנולד, גלה כבוד מישראל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    אי כבוד. כמו אין כבוד, ותחסר הנו״ן, כמו (איוב כב ל): ימלט אי נקי. והיא בחיר״ק, ודוגמתו (לקמן כא ט): ואין יש פה, שהיא בחיר״ק:

    רש"י

    אי כבוד. אין כבוד, וכן (איוב כב ל): ימלט אי נקי, אין נקי:

    אל הלקח. כמו על הלקח, ואין צריך לזוזו מלשון אל, למי שיודע להבין דברו:

    אל הלקח. איטיויר"ש לאישטריפו"ש בלע"ז:

    ואל חמיה. ואל הרעה הזאת, שמת חמיה ואישה:

    רלב"ג

    ואל הלקח ארון האלהים ואל מות חמיה ואישה. כי חמיה היה נביא וכהן גדול ואישה היה ראוי לשמש בכהונה גדולה אחריו כי ידמה שהיה יותר ראוי לכהונה מחפני כי לא היה רע כ"כ כמו חפני ולזה נתקיימה הכהונה גדולה מזרע פינחס עד מלכות שלמה כמו שיתבאר במה שיבא ולזה הקדים בפורענות לזכר חפני קודם פינחס בסוף הענין שכא לזכר כי הסבה החזקה למה שאמרה גלה כבוד מישראל הוא הלקח ארון האלהים כי כבר נשאר לישראל נביא והיה שם מהכהני' גם כן מי שיתמנה כהן גדול תחת עלי:

22. (כב)וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:ותאמר. וחזרה ואמרה, עיקר גלות הכבוד, הוא בעבור כי נלקח הארון: