שמואל א פרק כ״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל־שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן

   מצודת דוד:ויבאו הזפים. באו עוד הפעם:

2. (ב)וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל־מִדְבַּר־זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד בְּמִדְבַּר־זִיף

   מצודת דוד:אל מדבר זיף. ובמדבר ההוא, היתה גבעת החכילה:

3. (ג)וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל־הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה

   מצודת דוד:וירא. היה נראה לו שבא, ולא ידע עדיין בבירור:

4. (ד)וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי־בָא שָׁאוּל אֶל־נָכוֹן

   מצודת דוד:אל נכון. כמו בנכון, רצה לומר: ידע בבירור:

5. (ה)וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה־שָׁם שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר שַׂר־צְבָאוֹ וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סְבִיבֹתָיו

   מצודת דוד:ויבא. בתחילה הלך לרגל: סביבתיו. סביבות שאול:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   במעגל. דרך המחנה לחנות בעגול, למען יראו מסביב כל הבא עליהם:

   רלב"ג

   ושאול שוכב במעגל. ר"ל במחנה והוא היה בדמות עגול למען יראו הבאים אליהם מכל הצדדים:

6. (ו)וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל־אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל־אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי־יֵרֵד אִתִּי אֶל־שָׁאוּל אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ

   מצודת דוד:ויען דוד. אחרי שובו אליהם:

7. (ז)וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל־הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה־בָאָרֶץ מְרַאֲשֹׁתָיו וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סְבִיבֹתָיו

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   מעוכה. נעוצה, וקרוב הוא מלשון (ויקרא כב כד): ומעוך וכתות:

   מראשותיו. סמוך לראשו:

   רש"י

   מעוכה. נעוצה:

8. (ח)וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל־דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת־אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ

   מצודת דוד:ובארץ. עד שתנעץ החנית גם בארץ: פעם אחת. את זה אעשה בפעם אחת, ולא אצטרך להכותו מכה שניה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   סגר. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום:

   אשנה. מלשון שנים:

9. (ט)וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֲבִישַׁי אַל־תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְנִקָּה

   מצודת דוד:ונקה. ויהיה נקי מעונש, בתמיה:

10. (י)וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי־יְהוָה כִּי אִם־יְהוָה יִגָּפֶנּוּ אוֹ־יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה

    מצודת דוד:חי ה׳. חזר לישבע ואמר: חי ה׳ שלא יאריך עוד ימים רבים, כי או ה׳ יגפנו בלא יומו, או מהר יבוא יומו וימות במיתה טבעית, או ימות במלחמה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ונספה. ענין כליון, כמו (לקמן כז א): עתה אספה:

    רש"י

    חי ה'. יש אומרים, ליצרו נשבע, ויש אומרים, לאבישי נשבע, אם תהרוג את הצדיק, אני אערב דמך בדמו:

    כי אם ה' יגפנו. יקרב מיתתו:

    או יומו יבא. יום שזמן מיתתו בו:

    רלב"ג

    חי ה' כי אם ה' יגפנו. ר"ל להמיתו בלא עתו על צד העונש:

    או יומו יבא ומת. ר"ל הקץ המוגבל לו לחיות כי זה הקץ מתחלף לפי עת הליד':

    או במלחמה ירד ונספה. ר"ל שהוא בעצמו מצד בחירתו יסבב שימות בלא עתו וזה כי מי שלא בא עתו עדין הנה יתכן בבאו במקום הסכנה שימות בלא עתו וכבר זכרו זה בעלי חכמת משפטי הכוכבים בספריהם והוא עוד דעת תורתנו השלמה ולזה צותה לעשות מעקה לגגים למלט הבאים שם מהנפילה:

11. (יא)חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְעַתָּה קַח־נָא אֶת־הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ

    מצודת דוד:חלילה לי. עם שגם אני משיח ה׳ כמותו, מכל מקום חלילה גם לי מחמת מצות ה׳, משלוח ידי וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    צפחת. צלוחית, כמו (מלכים א וז יד): וצפחת השמן:

    רש"י

    צפחת. צלוחית:

12. (יב)וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־הַחֲנִית וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת יְהוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:ויקח דוד. חזר דוד לקחתו בעצמו, כי לא האמין לאבישי פן יכה עמו נפש שאול: ואין רואה וכו׳. בעבור השינה לא היה מי רואה אותם, ואף לא ידעו בהרגשת השמע מקול ההולך והדבור, ולא היה מי מהם מקיץ מן השינה במשך הזמן ההוא, כי מה׳ נפלה עליהם תרדמה, ולא היה הדבר בדרך הטבע:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מקיץ. ענין הערה מהשינה:

    תרדמת. שינה עמוקה וכן (יונה א ו): מה לך נרדם:

13. (יג)וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר וַיַּעֲמֹד עַל־רֹאשׁ־הָהָר מֵרָחֹק רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם

    מצודת דוד:העבר. מעבר המים שהיה שם: על ראש ההר. להשמיע קולו למרחוק: רב המקום. כי פחד לנפשו שלא יתפשוהו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רלב"ג

    רלב"ג

    ויעמד על ראש ההר מרחוק רב המקום ביניהם. הנה עמד על ראש ההר כדי שיהיה קולו יותר נשמע כי היה רוצה לדבר אל שאול מרחוק למלט עצמו מהסכנה אם יסכימו לרדוף אחריו:

14. (יד)וַיִּקְרָא דָוִד אֶל־הָעָם וְאֶל־אַבְנֵר בֶּן־נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל־הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:הלא תענה אבנר. רצה לומר: עליך להשיב על דברי: מי אתה. רצה לומר: איך מלאך לבך לקרא בקול על המלך, להקיצו משנתו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    אל המלך. כמו על המלך:

15. (טו)וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אַבְנֵר הֲלוֹא־אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל־אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי־בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת־הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ

    מצודת דוד:הלא איש אתה. רצה לומר הלא אתה גדול וחשוב, ומי כמוך בחשיבות, ולפי גודל המעלה תגדל האשמה: כי בא. פן יבוא, וכאשר באמת בא אבישי ורצה להשחיתו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    איש. רצה לומר גדול וחשוב, כמו (במדבר יג ג): כולם אנשים:

    אל אדוניך. על אדוניך:

16. (טז)לֹא־טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי־יְהוָה כִּי בְנֵי־מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא־שְׁמַרְתֶּם עַל־אֲדֹנֵיכֶם עַל־מְשִׁיחַ יְהוָה וְעַתָּה רְאֵה אֵי־חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו

    מצודת דוד:כי בני מות אתם. בעבור כבוד אבנר, חזר לדבר אל כולם ולפסוק עליהם המיתה: ראה אי חנית. רצה לומר: ואם תאמר שמרתם, איה החנית׳ מי לקחו: אשר מראשתיו. אשר היו מראשותיו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בני מות. אנשי מות, רצה לומר חייבי מיתה:

    אי חנית. איה החנית:

    ואת צפחת. ועם צפחת:

17. (יז)וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת־קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ

18. (יח)וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה־בְּיָדִי רָעָה

19. (יט)וְעַתָּה יִשְׁמַע־נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם־יְהוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהוָה כִּי־גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים

    מצודת דוד:אם ה׳ וגו׳. אם הדבר מה׳ ומצד העונש, אקריב מנחה לה׳, ויהי רצון שיקבל לריח ניחוח, וירף ממני: ואם בני האדם. הם הסיתו אותך עלי, כי הבחירה חפשית באדם באין מעצור: ארורים הם. בני האדם האלו: מהסתפח. מלהיות מאוסף בארץ ישראל היות עד הנה חשבתי, כאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו, יחדול עוד מדלוק אחרי אבל עתה שעם כל זה רודף אחרי, בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל: לאמר. כאלו יאמרו אלי לך עבוד וכו׳, כי גורשים אותי מבין ישראל, ללכת בין פלשתים ויונתן תרגם: איזל דוד ביני עממיא פלחי טעותא:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    הסיתך. מלשון הסתה ופתוי:

    ירח. מלשון ריח:

    מנחה. רצה לומר תשורה וקרבן:

    מהסתפח. ענין הקבוץ והדבוק, ואסיפת דבר אל דבר, כמו (לעיל ב לו): ספחני נא:

    רש"י

    הסיתך בי. לשנאתי, כל הסתה לשון שומה, אמיטמינ"ט בלע"ז:

    ירח מנחה. יקבל ברחמים תפלתי, להשיב חמתך ממני:

    כי גרשוני. מארץ ישראל:

    לך עבוד אלוהים אחרים. היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית, כאלו עובד עבודה זרה ויונתן תרגם: איזיל דוד ביני עממיא פלחי טעותא:

    רלב"ג

    אם ה' הסיתך בי ירח מנחה. אמר זה כי אם היה נסבה מאת הש"י הנה יהיה זה לחטא דוד ולזה אמר שהש"י ירח מנחה ממנו ויהיה בה נרצה לש"י:

    כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו'. אמר זה לפי שמן המסבבים שירדפהו ישר' יהיה סבה שיצא דוד מכל ארץ ישראל למלט את נפשו מיד מלך ישראל וילך לו בין עובדי עבודת אלילים:

20. (כ)וְעַתָּה אַל־יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְהוָה כִּי־יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת־פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים

    מצודת דוד:אל יפל דמי. רצה לומר: מה שאני תמיד בסכנה וכאלו דמי נשפך, הדם ההוא לא יפול ארצה מנגד פני ה׳, כנגדו תעמוד לבקש נקם: כאשר ירדוף. רצה לומר: המלך מתמיד ומתענג לבקש פרעוש הקופץ ממקום למקום, כאשר מלך מהמלכים מתענג לרדוף בהרים אחר הקורא, והוא שם עוף אשר יתענגו המלכים לרדוף אחריו ולצודו, ורצה לומר: רודף הוא אחר הדיוט, כאלו אחר שר גדול וחשוב:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    פרעש. הוא כינה שחורה:

    הקורא. שם עוף, כמו (ירמיהו יז יא): קורא דגר:

    רש"י

    הקורא. עוף ששמו קורא, ובלע"ז פרדי"ץ, וכן (ירמיהו יז יא): קורא דגר ולא ילד, ומרדף אחר קני שאר עופות, ויושב על בציהם:

21. (כא)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי־דָוִד כִּי לֹא־אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד

    מצודת דוד:שוב. חזור לביתי, כי לא אעשה לך עוד רעה, בעבור כי חשובה ויקרה נפשי בעיניך: הנה הסכלתי. במה שאני רודפך עשיתי סכלות, על כי ראיתי שה׳ עמך, ואף הרביתי לשגות לרדפך על לא דבר:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    יקרה. ענין חשיבות:

    הסכלתי. מלשון סכלות וטפשות:

    ואשגה. מלשון משגה ושגגה:

    רלב"ג

    הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד. הרצון בו כי בזולת מה שגמלתני עתה מן הטובה הייתי משועבד מאד, לבלתי רדוף אותך כמו שנתבאר מענין כריתת דוד את כנף המעיל אשר לשאול ולזה היה סכלות רב ממני ושגגה, אמנם הסכלות היא שככר נתפרסם לי עוצם השגחת השם יתברך עליך ולזה היה ראוי שנסיר מלרדפך ואולם השגגה היא שלא זכרתי מה שגמלתני מן הטובה בנפלי בידך בהיותי במערה:

22. (כב)וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ

    מצודת דוד:ויעבר. כי עם כל זה, לא האמין לשאול ולהשיב בעצמו:

23. (כג)וַיהוָה יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת־צִדְקָתוֹ וְאֶת־אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָד וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה

    מצודת דוד:איש. לכל איש ישיב צדקתו, וכלל עצמו בתפלתו על הרבים:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ביד. רצה לומר בידי:

    ולא אביתי. ולא רציתי:

    רש"י

    ישיב לאיש. לכל צדיק וצדיק:

24. (כד)וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְהוָה וְיַצִּלֵנִי מִכָּל־צָרָה

    מצודת דוד:גדלה נפשך. יקרה נפשך:

25. (כה)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ

    מצודת דוד:ברוך אתה. רצה לומר: רואה אנכי שאתה ברוך, וגם עשה תעשה מעשים נפלאים, וגם תצליח בהם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יכול תוכל. מלשון יכולת: