שמואל א פרק כ״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק ורלב"ג.

1. (א)וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי

2. (ב)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי

   עוד פירושים על פסוק ב: רד"ק

   רד"ק

   על פני צורי היעלים כי היעלים בצורים ובסלעים שוכנים, כמו שנאמר: גם כן יעלי סלע והוא אקו הנזכר בתורה.ואמרו: כי הוא תיש הבר. ויונתן תרגם: על אפי שקיפי כיפיא, ולא ידעתי מה היה דעתו לתרגם יעלים כיפיא.

3. (ג)וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל־פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים

   מצודת דוד:צורי היעלים. סלעים גבוהים אשר היעלים מקננים בהן וכן נאמר [איוב לט א]: הידעת עת לדת יעלי סלע:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, רלב"ג

   מצודת ציון

   בחור. כל אחד היה נבחר:

   רש"י

   צורי היעלים. סלעי היעלים:

   רד"ק

   להסך את רגליו להשתין מים. ויונתן תרגם: למיעבד צרכיה, ר"ל להפנות הנקבים הגדולים. וכן במשנה זה הכלל היה במקדש: כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים, והוא דרך כבוד והוא עניין יציקה מענין נסך, ואם הם שני שרשים או הוא לשון סכוך. וכן פרשוהו רז"ל, אמר ר' אלעזר: מלמד שעשה עצמו כסוכה כלומר מתוך צניעות גדולה שהיתה בו היה מסכך עצמו בעת היציאה, שלא יראה בשרו ערום ורגליו דרך כבוד והוא כינוי לאבר היציאה, וכן: את מימי רגליהם.

   בירכתי המערה נחבאו שם מפני שאול.

   רלב"ג

   על פני צורי היעלים. הם הצורים החזקים שנהגו לשבת שם היעלים כי היעלים הם שוכנים בסלעים כאמרו הידעת עת לדת יעלי סלע וזכר זה כי דוד עם ראותו יד הש"י הטובה עליו לא היה מוסר עצמו לסכנות אך היה מחביא עצמו במקומות אשר יתכן לו בהם בהעלם יותר:

4. (ד)וַיָּבֹא אֶל־גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל־הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת־רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   גדרות הצאן. דיר שהצאן רובצים בה:

   להסך את רגליו. לעשות צרכיו בנקבים, כי דרך הצנועים לסכך ולכסות הרגלים, וכן (שופטים ג כד): אך מסיך הוא את רגליו:

   בירכתי. בסוף, וכן (שמות כו כב): ולירכתי המשכן ימה:

   רש"י

   להסך את רגליו. להפנות לנקבים גדולים:

   רלב"ג

   להסך את רגליו. ר"ל לסכך את רגליו, והוא עשיית הצרכי' הגדולים כי מדרך הגדולים הצנועים לסכך רגליהם בבגדיהם שלא תראה ערותם:

5. (ה)וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר־אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת־אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת־כְּנַף־הַמְּעִיל אֲשֶׁר־לְשָׁאוּל בַּלָּט

   מצודת דוד:הנה היום. אולי נאמר לו על ידי נביא שימסור ה׳ אויביו בידו, וחשבו אנשיו שעל היום הזה נאמר, ולזה אמרו הנה זהו היום וכו׳, ולזה לך ועשית לו וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   כנף המעיל. שפולי המעיל:

   בלט. בחשאי, כמו (לעיל יח כב): דברו אל דוד בלט:

   רלב"ג

   ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל. יתכן לפי הפשט שכבר היה רצון דוד להרגו ולא השיג ממנו כי אם הכנף והתחרט אחר זה דוד על מחשבתו ואף על פי שהותר לו להורגו כי רודף היה ואמר חלילה לי מה' מעשות הדבר הזה וזה היה מהפלגת חסידותו עם שזה גם כן יהיה סבה אחר כך להקל בהריגת המלכים וידע דוד כי הממלכה תהיה לו ולזה רצה להרחיק ענין הריגת המלכים משיחי ה' ולזאת הסבה בעינה צוה להרוג הנער העמלקי אשר הגיד לו שהרג שאול אעפ"י שכבר צוהו שאול על זה ולזה גם כן צוה להרוג אשר הרגו איש בשת בן שאול:

6. (ו)וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל

   מצודת דוד:ויך וכו׳. לבו היתה מתנענעת ומכה בקרבו, כדרך החרד ומצטער, וזה בחשבו שלא עשה הטוב, והוא כמרים יד במשיח ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   ויהי אחרי כן וגו':

7. (ז)וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהוָה אִם־אֶעֱשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי־מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא

   מצודת דוד:ויאמר לאנשיו. האומרים אליו להרוג את שאול: חלילה לי מה׳. הדבר הזה הוא חולין לי מחמת מצות ה׳, וחוזר ומפרש הדבר ואמר: אם אעשה וכו׳ לשלוח ידי בו: כי משיח. והתורה הזהירה עליו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   ויאמר לאנשיו חלילה. שני מקראות הללו כתובין שלא כסדרן, אלא כיון שהתחיל לדבר בכריתת המעיל, כלה כל דבריו, ואמר שאף בכריתת המעיל נתחרט, ואחר כך חוזר לדברו הראשון, ואומר ; על שאמרו לו אנשיו הנה היום וגו', השיב להם, חלילה לי וגו':

8. (ח)וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת־אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל־שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ

   מצודת דוד:וישסע דוד. כי אנשיו עשו אגודה אחת להמית את שאול, ובא דוד ובקע להבדיל את האגודה באמרי פיו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   וישסע. ענין בקיעה וסדיקה, כמו (שופטים יד ו): וישסעהו כשסע הגדי:

   רש"י

   וישסע. הבדיל ודחה אותם בדברים:

   רלב"ג

   וישסע דוד את אנשיו בדברים. ר"ל שעם מה שהיו כלם נסכמים על הריגתו והיו לאגודה אחת על זאת ההסכמה הנה חלק דוד לבם בדבריו באופן שבלבל הסכמת' ומנעם בזה האופן מהריגת שאול:

9. (ט)וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי־כֵן וַיֵּצֵא מן־מֵהַמְּעָרָה וַיִּקְרָא אַחֲרֵי־שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויקוד. כפף הקדקוד:

   אפים. מלשון פנים:

10. (י)וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ

    מצודת דוד:את דברי אדם. המדבר רכיל: מבקש רעתך. מבקש להרע לך:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י

    רש"י

    למה תשמע. למה תקבל עלי לשון הרע של דואג:

11. (יא)הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר־נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא־אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי־מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא

    מצודת דוד:ואמר להרגך. כל אחד מאנשי, אמר להרגך, וחסה נפשי עליך, והוא מקרא קצר:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ואמר להרגך ותחס עליך. הרי כאן חסרים שתי תיבות, ואמר האומר שאהרגך, ותחס נפשי עליך, כמו (שמואל-ב יג לט): ותכל דוד לצאת אל אבשלום, ותכל נפש דוד:

    רלב"ג

    ואמר להרגך ותחס עליך. ר"ל אמר לבי תחלה להרגך ותחס עליך נפשי ונתחרטתי על המחשבה ההיא ואמרתי לא אשלח ידי באדוני כי משיח ה' הוא או יהיה הרצון באמרו ואמר להרגך שכבר אמר זה אחד מאנשי ותחס עליו נפש דוד והביאור הראשון יותר נכון לפי מה שאחשוב:

12. (יב)וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא־חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ

    מצודת דוד:ראה גם ראה. רצה לומר: ראה בראיה ברורה ומוחשת, אשר כנף מעילך בידי, ומזה תראה שהאמת אתי: כי בכרתי. במה שכרתי כנף המעיל שהיא לראיה שהיית בידי, ועם כל זה לא הרגתיך, מזה דע וראה כי מעולם לא חטאתי לך לבקש רעתך:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ואבי. ענין גדול ושר, כמו האב על בנו או לפי שהיה חותנו, חשבו כאב:

    צודה. אורב, כמו (שמות כא יג): ואשר לא צדה:

    רש"י

    ואבי ראה. כלומר תן לבך על הדבר, וגם ראה העדות, אשר כנף מעילך בידי, והייתי יכול להרגך:

13. (יג)יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ

    מצודת דוד:ונקמני ה׳. ינקום נקמתי ממך:

14. (יד)כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה־בָּךְ

    מצודת דוד:כאשר יאמר. רצה לומר: יקוים בך דברי המשל הקדום, אשר יאמר: מרשעים יצא רשע, רצה לומר: כל דבר תקלה ורשע, באה על ידי רשעים, וכן תומת אתה ביד רשעים, וידי לא תהיה בך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הקדמוני. רוצה לומר האמור בימים הקדמונים:

    רש"י

    כאשר יאמר משל הקדמוני. משל קדמונו של עולם, התורה, שהיא משלו של הקב"ה:

    מרשעים יצא רשע. הקב"ה מזמן לרשע, שנופל ביד רשע כיוצא בו, והיכן אמרה תורה (שמות כא יג): והאלהים אנה לידו כדאיתא במסכת מכות (י ב):

15. (טו)אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד

    מצודת דוד:אחרי מי. רצה לומר: וכי לא די לך בשלוח אחרי מלאכים מחבלים, עד שבעצמך תרדוף אחרי, הלא אין זה כבודך שמלך ישראל ירדוף אחר ההדיוט שנחשב למולך ככלב מת, וכפרעוש הקופץ ממקום למקום:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    פרעוש. היא כינה שחורה, הקופצת ממקום למקום:

16. (טז)וְהָיָה יְהוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת־רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    וירב. מלשון מריבה:

17. (יז)וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בני. רצה לומר חמלת עלי כבן על האב או לפי שהיה חתנו, חשבו כבן:

18. (יח)וַיֹּאמֶר אֶל־דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון

    מצודת ציון

    גמלתני. ענין תשלומין המעשה:

19. (יט)וְאַתָּה הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי

    מצודת דוד:הגדת. רצה לומר: הראית לכל בראיה ברורה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    סגרני. מסרני:

20. (כ)וְכִי־יִמְצָא אִישׁ אֶת־אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַיהוָה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי

    מצודת דוד:וכי ימצא. רצה לומר: וכי נעשה מעולם כזאת, שימצא איש אויבו וכו׳: וה׳. אבל ה׳ ישלם לך גמול, ולא לחנם עשית מה שעשית:

    עוד פירושים על פסוק כ: רלב"ג

    רלב"ג

    וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה. הנה קצר בזה ונשען על מה שזכר אחר זה:

    וה' ישלמך טובה תחת היום הזה. ומה שקצר בזה הוא שראוי שישולם גמול טוב מאת הש"י וקצר זאת ההקדמה להודות על פרסומה:

21. (כא)וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:הנה ידעתי. בראותי הצלחתך: וקמה בידך. בעבור כשרון מעשיך:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    וקמה. מלשון קיום:

    רש"י

    ידעתי כי מלוך תמלוך. שרואה אני שהקב"ה מצילך מידי ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קלד): סימן זה מסר לו שמואל, שהקורע מעילו, ימלוך תחתיו:

22. (כב)וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה אִם־תַּכְרִית אֶת־זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם־תַּשְׁמִיד אֶת־שְׁמִי מִבֵּית אָבִי

    מצודת דוד:אם תכרית וכו׳. אז יהיה עליך עונש שבועה: ואם תשמיד. כפל הדבר במלות שונות, כי אם יוכרת זרעו, אם כן ממילא יושכח שמו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    תשמיד. ענין כליון:

23. (כג)וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל־בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל־הַמְּצוּדָה