שמואל א פרק ט״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל עַד־מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל־שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל־יִשַׁי בֵּית־הַלַּחְמִי כִּי־רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ

   מצודת דוד:ואני מאסתיו. ואין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה: לי מלך. רצה לומר: שהוא יהיה מלך לי, לשמור מצותי:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   קרנך. כלי מה, עשוי דמות קרן:

   בית הלחמי. בית לחם:

   רש"י

   בית הלחמי. בבית לחם, וכן דרך כל דבר ששמו בשתי תיבות, כמו: בית לחם, בית שמש, בית אל, קרית ארבע, אם בא להטיל בו ה"א, מטיל בין שתי התיבות, כגון: קרית הארבע, בית האלי, בית הלחמי:

2. (ב)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי

   מצודת דוד:ואמרת. לבני העיר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רלב"ג

   רלב"ג

   ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. ר"ל שאם ידע שאול שאני הולך למשוח מלך אחר יהרגני:

   ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך. ידמה שהרצון בזה שלקחה לזבוח זבח שלמים וכבר היה אפשר לו זה כי אז נתרו הבמות והיה אפשר לו להקריבו בבמת יחיד ואע"פ שהיה המשכן בנוב, וכבר אמר לי אחד מחכמי דורינו שמו ר' שלמה הנשיא בפי' זה הפסוק דבר נאות מאד לפי הפשט וזה שהוא רואה שכבר בחר השם יתעלה עגלה להעיר על שכבר נמצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו יהיה הולך לערוף העגלה ולזה לא היה לשאול לחקור איך היה הולך במקום ההוא עם העגלה כי העגלה תערף באי זה מקום ימצא בו החלל באדמה והיה אומר על צד מליצת השיר כי היה לשאול לירא מהריגתו כי אתה העגלה שהיה הכונה בו לאמת מי הוא המכה ולזה היה לו להתרחק מהריגת שמואל והנה אמרו ואמרת לזבוח לה' באתי לפי זה הפי' הוא לפי הנראה בעיני כי כאשר יבא לבית לחם ויתבאר להם שלא נמצא חלל באדמה על זה האופן יאמר לאנשי המקום ההוא שהוא בא לזבוח לה' וזה נאות מאד ולזה תמצא שלא דרש שמואל מאנשי בית לחם יהודה כי אם ישי ובניו כדי שלא יתגלה סודו:

3. (ג)וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון

   מצודת ציון

   בזבח. באכילת בשר הזבח:

4. (ד)וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ

   מצודת דוד:ויאמר. הגדול שבהם אמר לו, אם בואו הוא בהיות עמו השלום, או הוא בעבור העדר השלום:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   ויחרדו. מהרו בחרדה:

   רש"י

   ויחרדו. מהרו לצאת לקראתו:

5. (ה)וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ אֶת־יִשַׁי וְאֶת־בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח

   מצודת דוד:ויאמר שלום. הנה השלום עמי ואין רע, ובאתי הנה לזבוח לה׳ וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון

   מצודת ציון

   התקדשו. ענין הזמנה, כמו (ירמיהו ו ד): קדשו עליה למלחמה:

6. (ו)וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת־אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ

   מצודת דוד:אך נגד ה׳. רצה לומר למלכות הוא הגון, אך שיהיה משיחו נגד ה׳, רצה לומר: שיהיה ה׳ עמו:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   ויאמר אך נגד ה' משיחו. ויאמר בלבו, אך אמת הוא זה:

   רלב"ג

   אך נגד ה' משיחו. יש שפירשו שהוא כאשר ראה אליאב בלתי ראוי למלוכה אמר על שאול כי נגד ה' משיחו וקרא משיחו שאול כי הוא היה משוח על יד שמואל והנה אמר לו השם שלא יביט אל מראה שאול ואל גבה קומתו כי מאסהו כמו שקדם באמרו כי מאסת דבר ה' וימאסך ממלך אלא שכבר יקשה לזה השי' אמרו גם בזה לא בחר ה' כי לפי זה הפי' לא תהיה הורא' מדברי הש"י לשמואל שלא בחר באליאב אבל יראה ממנו הפך זה באולי והנראה בעיני כי אמר שמואל אך נגד ה' משיחו כאשר ראה אליאב חשב שיהיה הוא הראוי למלוכה מצד מראהו שהיה טוב וגובה קומתו שהוא ראוי למלך למען יהיה לו כח גבורה להלחם מלחמות ה' וענהו ה' שלא יביט אל מראה אליאב ואל גובה קומתו כי מאסהו מצד שאין לבבו ישר כי הש"י יראה ללב והנראה בעיני ה' איננו ראוי למלך וכאשר הבין זה שמואל מדברי הש"י אז אמר לישי שיקרא לאחר מבניו כי לא בחר ה' בזה וקרא אל אבינדב אך קצר הכתוב ובסוף הענין נמשח דוד וידמ' שכבר נמשח בשמן המשח' ולא צוהו בלכתו שם שימלא קרנו:

7. (ז)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל אַל־תַּבֵּט אֶל־מַרְאֵהוּ וְאֶל־גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב

   מצודת דוד:כי לא. רצה לומר: איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם: יראה לעינים. אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה: וה׳. אבל ה׳ יראה ללבב, הטובה היא, ובזה הדבר תלוי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   אל תבט אל מראהו אל יופי תארו:

   כי מאסתיהו. לפי שכעסן הוא, כמה שנאמר (לקמן יז כח): ויחר אף אליאב בדוד:

   כי לא אשר יראה האדם. אף על פי שקראת לעצמך רואה, שאמרת לשאול (לעיל ט יט): אנכי הרואה, כאן אני מודיעך שאינך רואה:

8. (ח)וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל־אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם־בָּזֶה לֹא־בָחַר יְהוָה

9. (ט)וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם־בָּזֶה לֹא־בָחַר יְהוָה

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   שמה. הוא שמעא:

   רש"י

   ויעבר ישי שמה. הוא שמעא:

10. (י)וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי לֹא־בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה

    מצודת דוד:שבעת בניו. בדברי הימים (א ב טו) לא חשב כי אם שבעה עם דוד, שנאמר: דוד השביעי. ובמדרש יש שהיה לישי עוד בן, ושמו אליהו המוזכר בין הנגידים, שנאמר (שם א כז יח): ליהודה אליהו מאחי דוד, וכן נאמר (לקמן יז יב): ולו שמנה בנים [ומה שלא חשבו בדברי הימים, יראה שהיה מאשה אחרת. וצרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב, וכמו שנאמר (שמואל ב יז כה): אשר בא אל אביגיל בת נחש. ומזה יראה שהיתה בת נחש, ולא בת ישי, ובהיות כן לא היו אחיות לאליהו, לא מן האב ולא מן האם והנה בדברי הימים (א ב טז) נאמר: ואחיותיהם צרויה ואביגיל, ולזה לא חשב אליהו עמהם, כי לאליהו לא היו אחיות כאמור, אולם חז״ל לא קבלו כן, כי אמרו (בבא בתרא יז א): שנחש הוא ישי]:

11. (יא)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא־נָסֹב עַד־בֹּאוֹ פֹה

    מצודת דוד:התמו. האם נשלמו: הנערים. בניך: כי לא נסוב. על השלחן לאכול, עד בואו פה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    התמו. מלשון תם והשלמה:

    שאר. נשאר:

    נסוב. הישיבה לאכילה קרויה מסיבה, כי דרכם היה לשבת מסובים:

    רש"י

    שאר הקטן. נשאר הקטן:

    לא נסוב. לא נשב לאכול, כל מושב סעודה קרויה הסבה:

12. (יב)וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם־יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא

    מצודת דוד:כי זה הוא. אשר בחרתי בו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    אדמוני. מראה אדום:

    עם יפה עינים. רוצה לומר ויפה עינים, וכן (עמוס ד י): עם שבי סוסיכם:

    רואי. מראה:

    קום. הוא ענין זרוז:

13. (יג)וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ־יְהוָה אֶל־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותצלח. ועבר, כמו (לעיל י י): ותצלח עליו רוח אלהים:

    רוח ה׳. רוח גבורה מה׳:

    רש"י

    ותצלח רוח ה'. רוח גבורה:

    רלב"ג

    והנה ספר שהיום ההוא צלחה רוח ה' אל דוד בדרך שהיה מצליח בכל אשר היה עושה וסרה רוח ה' מעם שאול שהיתה לו תחלה בכל אשר יפנה וסבב הש"י שבעתהו רוח רעה להמיתו בלא עתו כי מאסהו ממלך עם שזה היה כלי להתקרב דוד אל המלוכה ברוך השם אשר לו נתכנו עלילות:

14. (יד)וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ־רָעָה מֵאֵת יְהוָה

    מצודת דוד:מאת ה׳. ולא באה לו במקרה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ובעתתו. מלשון בעתה וחרדה:

    רוח רעה. רוח מחריד ומרעיד:

15. (טו)וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי־שָׁאוּל אֵלָיו הִנֵּה־נָא רוּחַ־אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ

    מצודת דוד:רוח אלהים. רצה לומר: רוח גדול וחזק, כי כשרוצה להגדיל דבר מה, סומכו למלת אלהים. וכן (לעיל יד טו) ותהי לחרדת אלהים או רצה לומר: רוח רעה הבאה מאלהים:

16. (טז)יֹאמַר־נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ־אֱלֹהִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ

    מצודת דוד:עבדיך לפניך. רצה לומר: אתה תצוה, והלא עבדיך המה לפניך, ונכונים המה לעשות אשר תצוה, ואמור להם אשר יבקשו איש יודע חכמת הנגון ומנגן בכנור: וטוב לך. כי בעבור שמחת קול הזמר, תלך הרעדה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י

    רש"י

    עבדיך לפניך. הנה עבדיך לפניך אשר יעשו מצותיך:

17. (יז)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־עֲבָדָיו רְאוּ־נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי

    מצודת דוד:מטיב לנגן. מנגן טוב ויפה:

18. (יח)וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ

    מצודת דוד:וגבור חיל וכו׳. המה הדברים הראוים לעומד בהיכל המלך: וה׳ עמו. שהוא איש מוצלח, ובהצלחתו יועיל לך:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ונבון דבר. מבין כל דבר חכמה:

    רש"י

    אחד מהנערים. מיוחד שבהם, דואג האדומי:

    יודע נגן. כל עצמו נתכוון להכניס עין רעה של שאול בדוד, שיתקנא בו:

    רלב"ג

    וגבור חיל ואיש מלחמה. הנה קרא גבור חיל מי שהוא בעל אומץ ותוקף ואיש מלחמה מי שהוא יודע להמציא תחבולות עם אויביו וינצחם והנה תאר דוד באלו התארים כי מי שיש לו אלו המדות יותר ראוי לבא בהיכל מלך ואף על פי שלא היה המבוקש ממנו תחלה כי אם שיהיה מטיב לנגן:

    ונבון דבר. הוא האיש המכלכל דבריו במשפט ובתבונה:

    ואיש תאר. ולזה הוא יותר ראוי לבא בהיכלי מלך:

    וה' עמו. כל אשר הוא עושה ה' מצליח ולזה אפשר שתסור הרוח הרעה ממך בהיותו עמך כי מברכת המצליחים יתברכו אדניהם שזה גם כן היה סבה אל שיהיה דוד ראוי יותר לבא בהיכלי מלך ולזה שבחוהו בכל אלו התארים כי כבר ימצאו רבים מטיבים לנגן אך אינם שלמים באלו הענינים כדוד ולזה בחרוהו מבין שאר המנגנים:

19. (יט)וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל־יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת־דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן

    מצודת דוד:אשר בצאן. אשר רועה בצאן:

20. (כ)וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד־דָּוִד בְּנוֹ אֶל־שָׁאוּל

    מצודת דוד:חמור לחם. חמור אחד טעון לחם:

21. (כא)וַיָּבֹא דָוִד אֶל־שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי־לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים

    מצודת דוד:נושא כלים. כלי מלחמתו:

22. (כב)וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל־יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד־נָא דָוִד לְפָנַי כִּי־מָצָא חֵן בְּעֵינָי

23. (כג)וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ־אֱלֹהִים אֶל־שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת־הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה

    מצודת דוד:ורוח לשאול. באה לו ההרוחה, וסרה ממנו החרדה: