שמואל א פרק ט״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ורלב"ג.

1. (א)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל־עַמּוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי יְהוָה

   מצודת דוד:אותי שלח וכו׳. רצה לומר, והנך רואה שנתקיים הדבר ודבר ה׳ בפי אמת, ולזה שמע לקול דברי ה׳ אשר אומר לך, ולא תפקפק בדבריו על היותו דבר זר להחרים את כל הנמצא לעמלק:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י

   רש"י

   ועתה שמע לקול דברי ה'. פעם אחת נסכלת, עתה הזהר בעצמך:

2. (ב)כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם

   מצודת דוד:פקדתי. זוכר אני את אשר עשה עמלק לישראל: אשר שם לו. כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   פקדתי. ענין זכרון:

   שם. מלשון שימה:

3. (ג)עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת־עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד־אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד־יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד־שֶׂה מִגָּמָל וְעַד־חֲמוֹר

   מצודת דוד:עתה וכו׳. רצה לומר: מאז הכיתם ולא החרמתם, עתה לך והחרימם מכל ומכל:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   והחרמתם. ענין כליון וכריתה:

   מעולל. הוא הרך בשנים, כמו (ישעיהו סה כ): עול ימים והוא גדול מן היונק:

   רש"י

   משור ועד שה. שהיו בעלי כשפים, ומשנין עצמן ודומין לבהמה:

   רלב"ג

   והמתה מאיש ועד אשה וגו'. בגדול החל ובקטון כלה וזה בהדרגה כי האיש יותר נכבד מהאשה וכל אחד מהם יותר נכבד מהעולל כי הוייתו חסרה עדיין כי לא נשלם הגדול בו והצמיחה והעולל יותר נכבד מהיונק כי היונק עם חסרון גופו הנה הוא חסר הכח עד שלא יוכל לעכל כי אם החלב שהוא מתדמה לטבעי מאד והשור יותר נכבד מהשה והגמל הוא כמו ממוצע בין טבע הטהור וטבע הטמא והחמור הוא מהמינים הנחותים שבבהמה הטמאה:

4. (ד)וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת־הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת־אִישׁ יְהוּדָה

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   וישמע. ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף, וכן (ירמיהו נ כט): השמיעו אל בבל רבים:

   ויפקדם. ענין מנין ומספר:

   בטלאים. שם מקום, כמו (יהושע טו כד): זיף וטלם ובעלות. ורבותינו ז״ל אמרו (יומא כב ב): בטלאים ממש, לפי שאסור למנות את ישראל לגולגולת, ומנאם בטלאים, וכל אחד לקח טלה מעדר שאול, והחזירו למקום מיוחד, ומנו הטלאים וידעו מספר בני ישראל:

   רגלי. הולכי רגל, לא רוכבים:

   רש"י

   וישמע שאול. לשון הכרזה, כמו (לעיל יד כ): ויזעק שאול:

   ויפקדם בטלאים. אמר לכל אחד ואחד, שיקח טלה מצאנו של מלך, ואחר כך מנה את הטלאים, לפי שאסור למנות את ישראל, שנאמר בם (בראשית לב יב): לא יספר מרוב:

   רלב"ג

   ויפקדם בטלאים. עשה זה כדי שיפקוד הטלאים ולא יפקוד העם פן יהיה בהם נגף בפקוד אותם כמו שקרה לדוד ולזאת הסבה גם כן מנה אותם בבזק במלחמת נחש מלך בני עמון:

5. (ה)וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד־עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   וירב. מלשון מריבה ומלחמה:

   רש"י

   וירב בנחל. וילחם בנחל ורבותינו אמרו (יומא כב ב): על עסקי נחל רב ודן את עצמו, ומה בשביל נפש אחת אמרה תורה ערוף עגלה בנחל, בשביל כל הנפשות האלו לא כל שכן, אם אדם חטא, בהמה מה חטאה:

   רלב"ג

   וירב בנחל. ר"ל שהוא נלחם עם עמלק במישור כי שם יצאו להלחם, הנה הריב והמלחמ' אח' כאמרו הרוב רב עם ישראל אם נלחם נלחם בם:

6. (ו)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן־אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק

   מצודת דוד:לכו סורו. הפרדו מעם עמלק, כי פן אוסיפך עמו בעת אחרימם, היות בעת כזאת אי אפשר להבחין ולהזהר: עשיתה חסד. על יתרו יאמר, והחסד הוא מה שיעץ להעמיד שופטים, שהיה טובה לכל ישראל, להקל עליהם מלעמוד על משה מבקר עד ערב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   הקיני. משפחת הקיני, מבני חובב חותן משה:

   אוסיפך. ענין כליון:

   רש"י

   אל הקיני. בני יתרו, שהיו יושבין במדבר יהודה בנגב ערד, שהלכו אצל יעבץ ללמוד תורה, וערד הוא עמלק, הכנעני מלך ערד, עמלק היה, שנאמר (במדבר כא א): יושב הנגב, ועמלק יושב בארץ הנגב (שם יג כט):

   עם כל בני ישראל. שנהנו מסעודתו משה ואהרן וכל זקני ישראל, והרי מעלה עליו כאלו עשה חסד עם כל בני ישראל:

   רלב"ג

   ויאמר שאול אל הקיני. הרצון בו וכבר אמר שאול אל הקיני קודם שילחם בעמלק:

   ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים. הנה זה החסד היה כשבא יתרו אל משה המדבר והראה עצמו שמח בהצלחת ישראל ונתן עצה למשה להשים על העם שופטים באופן שנזכר בפרשת יתרו וידמה שהכונה היתה בהחרמת עמלק בזה האופן שצוה השם ית' שלא יהנו ישראל כלל מנכסיהם להעיר כי הכונה האלהית היתה בזה ללקיחת הנקמה ממה שעשה עמלק לישראל בדרך בצאתם ממצרים אשר זנב בהם כל הנחשלים אחריהם למען ייראו הבאים מעשות כדבר הרע הזה ולא היתה הכונה בזאת המלחמה לקחת שללם וליהנות מנכסיה', וכאשר פשטו שאול וישראל ידיהם בשלל הראו כי לא היתה כוונתם בזה לנקמה אך להועיל לעצמם וזה היה הפך הכוונה האלהית וידמה שלזאת הסבה בעינה נשמרו ישראל בימי מרדכי ואסתר משלוח ידם בבזת אויביה' שהיו מעמלק כמו שספר ובבזה לא שלחו את ידם:

7. (ז)וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת־עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מִצְרָיִם

   מצודת דוד:בואך. עד אשר תבוא לשור, וכאלו מדבר מול האדם המכיר המקום:

8. (ח)וַיִּתְפֹּשׂ אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ־עֲמָלֵק חָי וְאֶת־כָּל־הָעָם הֶחֱרִים לְפִי־חָרֶב

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויתפש. ענין אחיזה:

9. (ט)וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל־אֲגָג וְעַל־מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל־הַכָּרִים וְעַל־כָּל־הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל־הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ

   מצודת דוד:ויחמול. חסים היו על אגג ועל מבחר הצאן וכו׳ ועל כל דבר טוב שמצאו שם, ולא רצו להחרימם, ולא החרימו כי אם המקנה הבזויה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   והמשנים. מלשון שנים, רוצה לומר כפולים בבשר ושמנים, ודוגמתו (עזרא א י): כפורי זהב משנים, ורוצה לומר כפולים:

   הכרים. הכבשים השמנים:

   ולא אבו. ולא רצו:

   וכל המלאכה. המקנה, נקראת מלאכה, לפי שבו עבודת האדם בעל המקנה, ובו יעסוק, כמו (בראשית לג יד): לרגל המלאכה:

   נמבזה. בזויה:

   ונמס. רוצה לומר דבר הנשחת:

   רש"י

   והמשנים. אין לו דמיון, והם הבריאים ואומר אני: לשון 'משנים', כמו (בראשית מג יב): כסף משנה, על שם שהוא כפול בבשר ובשומן, וכן (שופטים ו כה): ופר השני שבע שנים:

   נמבזה ונמס. כמו נבזה, והמ"ם טפילה בו:

   רלב"ג

   והנה ספר כי חמלו שאול והעם על אגג ועל מיטב השלל ולא אבו החרימם והמלאכה הפחותה החרימו וקרה מזה לשאול שנענש להסיר המלוכה ממנו:

10. (י)וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל לֵאמֹר

11. (יא)נִחַמְתִּי כִּי־הִמְלַכְתִּי אֶת־שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי־שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת־דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל־יְהוָה כָּל־הַלָּיְלָה

    מצודת דוד:כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים. כפל הדבר במלות שונות: ויחר לשמואל. דרך הדואג לכעוס על עצמו: ויזעק. להתפלל על שאול:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נחמתי. ענין הפוך מחשבה:

    רש"י

    נחמתי. מחשבה עלתה בלבי על מלכות שאול שהמלכתי:

12. (יב)וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא־שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל

    מצודת דוד:לקראת שאול. ללכת לקראת שאול: בבקר. מוסב על וישכם: מציב לו יד. עושה שם לעצמו מקום לחלק הבזה, ומשם יסוב וירד הגלגל, רצה לומר, כל זה הוגד לשמואל:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מציב. ענינו עשיה והעמדה:

    יד. מקום:

    רש"י

    מציב לו יד. בונה לו מזבח הוא המזבח שנאמר באליהו (מלכים-א יח ל): וירפא את מזבח ה' ההרוס. ויונתן תרגם: והא מתקן ליה תמן אתר לפלגא ביה ביזתא:

    רלב"ג

    בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד. ידמה שיהיה הרצון בזה שהוא היה מציב לו מקום לשבת בו ולעבוד הש"י שם ולתת לו תודה על כל הטובה אשר הטיב לישראל והנה היה המקום שהיה מציב לו יד בו הגלגל כי שם היו נקבצים ישראל תמיד על כל הדברים הגדולים ולזה אמר ויסב ויעבר וירד הגלגל:

13. (יג)וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה הֲקִימֹתִי אֶת־דְּבַר יְהוָה

    מצודת דוד:אל שאול. כשבא שאול אל הגלגל: ברוך אתה לה׳ וכו׳. רצה לומר: ה׳ יברך אותך, לפי שקיימתי דבר ה׳ אשר צויתני, והזכות הזה באה על ידך:

    עוד פירושים על פסוק יג: רלב"ג

    רלב"ג

    ויבא שמואל אל שאול עד לזבח לה' אלהיך בגלגל. והנה אפשר שחשב שאול שאם יזבחו לה' מן השלל ההוא לא יקשה בעיני הש"י אחר שאינם נהנים בשללם ולחולשת ההתנצלות הזה יחסו אל העם ועוד חשב כי מפני שלא צוה להחרים מלך עמלק ועמו שיוכל להציל מלכם וזהו אמרו ואביא את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי:

14. (יד)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל־הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ

    מצודת דוד:ומה קול. רצה לומר: ואם קיימת דבר ה׳, מה הוא קול הצאן וכו׳, האם המה מעמלק:

15. (טו)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל־מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ

    מצודת דוד:מעמלקי הביאום. רצה לומר: הן אמת מעמלק הובא, ועם כל זה אין רע, כי מה שחסו על מבחר הצאן, היה למען יזבחום לה׳, ולא להחזיק לעצמן, ולזה לא יכולתי למחות בידם, כי אמרו שעוד למצוה יחשב: ואת היותר. הדברים שאינם ראוים לזבוח, החרמנו:

16. (טז)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ דַּבֵּר

    מצודת דוד:הרף. רצה לומר: עזוב דבריך וחדל מהם, ואגידה לך וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    הרף. מלשון רפיון:

    רש"י

    הרף. כתרגומו: אוריך, פירוש המתן:

17. (יז)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם־קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:אם קטן אתה בעינך. אף אם בעיני עצמך נחשב אתה לקטן, מכל מקום הלא אתה הראש המולך על כל שבטי ישראל, ולא זו בלבד שהם המליכו אותך, אלא שגם ה׳ משחך למלך, ואם כן ידך תקיפה עליהם, ומדוע אם כן לא מחית בידם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י

    רש"י

    ראש שבטי ישראל אתה. תרגם יונתן: שבטא דבנימין עבר בימא בריש כל עמא, כמה שנאמר (תהלים סח כח): בנימין צעיר רודם:

18. (יח)וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת־הַחַטָּאִים אֶת־עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם

    מצודת דוד:וישלחך. הלא ה׳ שלחך בדרך הזה, וציוך להחרימם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י

    רש"י

    עד כלותם אותם. העם אשר אתך יכלו אותם:

19. (יט)וְלָמָּה לֹא־שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל־הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה

    מצודת דוד:ולמה לא שמעת. להחרימם מכל וכל, ורצה לומר, היתכן בעבור דברי העם לא שמעת בקול ה׳: ותעט אל השלל. כי על שלא מחית בהעם, הרי הוא כאלו אתה בעצמך מהרת לקחת השלל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ותעט. ענין פריחה, כמו (לקמן כה יד): ויעט בהם, ורוצה לומר מהירות ההליכה:

    רש"י

    ותעט. כמו ותעף, לשון עיט (בראשית טו יא):

20. (כ)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי יְהוָה וָאָבִיא אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת־עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי

    מצודת דוד:אשר שמעתי. רצה לומר: לא כאשר תאמר אתה, כי אשר שמעתי בקול וכו׳: ואביא. רצה לומר: עם שלא הרגתיו, מכל מקום לא שלחתיו לנפשו, רק הביאותיו, והנה בידי להרגו בכל עת:

21. (כא)וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל

    מצודת דוד:ויקח העם. ואף מהשלל לא לקחתי אני מאומה, כי אם העם לקחו, וזה לכונה טובה לזבוח לה׳:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ראשית החרם. מיטב מדבר הנחרם, כמו (עמוס ו ו): וראשית שמנים ימשחו:

    רש"י

    ראשית החרם. מיטב החרם, וכן (דברים יח ד): ראשית דגנך, כמה שנאמר (במדבר יח ל): בהרימכם את חלבו ממנו. ויונתן תרגם: קדם דיחרמון:

22. (כב)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים

    מצודת דוד:החפץ לה׳. וכי רצון ה׳ בעולות, דומה היא כרצונו לשמוע בקולו, הלא לא כן הדבר, כי הנה לשמוע בקולו, טוב בעיניו יותר מזבח, ולהקשיב דברו, טובה לפניו מחלב אילים, וכפל הדבר במלות שונות:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    החפץ. ענין רצון:

    להקשיב. לשמוע:

    רש"י

    הנה שמוע. בקולו, טוב מזבח:

    להקשיב מחלב אילים. זה מוסב על הנה שמוע מזבח טוב, ולהקשיב, מחלב אילים:

    רלב"ג

    החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'. הנה זה מבואר כי העולות והזבחים יבאו על החטאים כמו שהתבאר בתורה ולזה הוא מבואר כי הוא יותר טוב שישמר אדם מהחטא ולא יצטרך לאלו הקרבנות:

    הנה שמוע. למצו' השם הוא טוב מהבא' הזבח ולהקשיב למצותיו הוא יותר מהקרבת חלב אילים על מזבח ה':

23. (כג)כִּי חַטַּאת־קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת־דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:כי חטאת קסם מרי. החטא שיש במעשה הקסם, הוא החטא בעצמו שיש בהממרה בדברי ה׳, כי כמו השואל בקסם, הסיר בטחונו מה׳, כן הממרה בדברו בעבור הסתת או יראת אדם, מסיר בזה בטחונו מה׳: ואון ותרפים הפצר. רצה לומר: דבר התוהו והשקר שיש בתרפים, דבר התוהו ההיא בעצמה יש בהמרבה דברים, כי כמו שאף הרבה מן התרפים תוהו המה ואת כולם ישא הרוח, כן מרבית דברים לא צודקים, לתוהו נחשבו עם רבוים, ולפי שנאמר בשאול (לקמן כח ג) שהסיר את האובות ואת הידעונים, אמר לו: הנה נכשלת בדומה לקוסם ולעושה התרפים, כי המרי בדבר ה׳ מיראת העם, ידמה לקוסם, וההפצר בדברים לא יועיל בם, ידמה לעושה התרפים: יען. לזאת יען מאסת וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ואון. ענין דבר תוהו ושקר, כמו (זכריה י ב): התרפים דברו און:

    ותרפים. הוי״ו יתירה, כמו (תהלים עו ז): נרדם ורכב:

    הפצר. ענין רבוי הדברים, כמו (בראשית יט ג): ויפצר בם:

    יען. בעבור:

    רש"י

    כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר. וכעונש של און ותרפים, כן עונש של הפצר ויונתן תרגם: ארי כחוב גבריא וכו' וכחובי עמא דטעו בתר טעותא, כן חובת כל אנש דפצר ומוסיף וכו':

    הפצר. לשון תוספת, וכן (בראשית לג יא): ויפצר בו, הרבה עליו דברים:

    רלב"ג

    כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר. אחשוב שיהיה וי"ו ותרפים כוי"ו נרדם ורכב וסוס ואיה וענה והרצון בו ואון ותרפים כאמרו התרפי' דברו און והרצון בזה הוא כי מי שגורע ממצות השם בשיקיי' קצתה לבד הנה הוא ממרה את פיו וכן מי שמוסיף על דברי השם הוא חוטא ולזה אמר שמואל לשאול על מה שאמר אשר שמעתי בקול ה' וגומר שאע"פ שבמה שעשה קיים את דבריו הנה מרה את פיו במה שלא קיים מצותו להחרים את עמלק בכללו ושללם וענין המשל בזה לפי מה שאומר והוא כי חסרון הקסם הוא ענין דומה למרי וזה כי הקוסם יגיד מה שיגיד באמצעות שפע מה עלול מן הש"י אלא שהשפע ההוא חסר כמו שאמר ובארנו בספר מלחמו' ה' וחסרון השפע ההוא איננו מצד מה שיגיע ממגו כי כבר היה צודק מצד ההוא אבל החסרון הוא מצד מה שחסר להגיע ממנו ולא אוכל לפרש בזה המקום לעומק זה הענין אבל אעשה בזה הלמוד השיריי והמשליי כי הוא בלתי מזיק בזה המקום, והמשל שיהיה בכאן מרקחת מורכב מסמים רבים וידע אדם סגולות שם אחד מהסמים ההם וטבעו בשלמות הנה עדיין לא ידע פעל המרקחת ההוא כי מצד הסמים האחרים ישתנה הטבע ההוא ולא עוד אלא אפילו ידע טבע כל סם וסם מהרכבה בשלמות הנה עדיין לא יוכל לשפט באמתות על פעל המרקחת ההוא בגופותיו מה שלא ידע הצורה המתחדשת מההרכבה וכן הענין בעינו בקסם כי הכזב בו נכנס מזה הצד כמו שבארנו בספר מלחמות ה' כי לפעמים יתגלה לקוסם מה שישפע מאחד מן הפשוטים או מיותר מאחד מהם ולא יתגלה לו מה שישפע מכל אחד מהם ולא מה שישפע מכללם וזה כלו בלתי מבואר בזה המקום ולזה אמר שמואל כי חסרון הקסם הוא דומה למרי כי כמו שמה שחסר בקסם מההודעה מסיר בכללות הטוב שהיה ראוי שיגיע מההודעה ולא די בזה אלא שהרבה פעמים תהיה ההודעה החסרה סבה להגעת הרע כמו שבארנו בשני ממלחמות ה' כן הענין במי שימר' פי השם שיגרע ממצותו כי התועלת המכוון במצוה ההיא לא תתקיים אלא בכללה ויקרה גם כן קצתה זולת קצתה הפסד ורע תחת הטוב שכוון במצוה ההיא וזה כי הש"י צוה לעשות זאת הנקמה הנפלאה למען יוסרו שאר האנשים מהנהגת זאת המדה הפחותה ולזה רצה שלא יהנו ישראל מנכסיהם כדי שלא יביא זה לחשב כי אהבת הממון הביא לישראל לזאת המלחמה עם שבהחרמת כל שלל עמלק תועלת אחר והוא התועלת המגיע במה שצותה התורה שלא ליהנות בדבר מע"א פן יביא זה להמשך אחר ע"א אם יראה הנהנה מנכסים היות נכסיו מצליחים אולי ייחס זה למה שהגיע לו מע"א וכן הענין בנכסי עם עמלק בשוה כי בלי ספק היו דעותיהם ואמונותיהם נפסדות וכן יאמר שהאון שדברו התרפים הוא דומ' להפצר ההוא בהתעסק בדבר יותר מן הראוי והרצון בהוספה על מצות השם יגיע ממנה חסרון כמו הענין בהוספה שנהיה בדבור אשר יהיה באמצעות התרפים כי ההוספה ההיא תהיה סבה לטעות הנופל בהודעה המגעת באמצעותם וזה כי התרפים הוא דבר מעורר הכח הדמיוני בהתעוררותו ידמה קצת דברים צודקים כמו הענין בחלומות הצודקים והרבה דברים כוזבים ידמה עמהם ויגיע לו דמוי הדברים הצודקים משפע עליוני יגיע אל הדמיון בעת היותו מתבודד מבין שאר הכחות המגיעות המשיגות הגיע לו כמו הדברים הכוזבים מצד הדברים אשר הגיע רשומם בכח הדמיוני ויתערבו אלו הדמיונות בדמויים הצודקים ויהיה זה סבה לכזב המגיע בה דעה ההיא ולזה אמר הנביא אשר אתו חלום ידבר אתו חלום וגו' מה לתבן את הבר נאם ה' כי ההודעה המגעת באמצעות אלו הדמיונות תדמה לבר הבלתי נקי מהתבן מצד הכזב המתערב בה מהצד שבארנו ולזה הוא מבואר שאין לגרוע ממצות השם ית' ולא להוסיף עליה כי תפסד הכוונה אשר בעבורה היתה המצוה ההיא:

    יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך. זהו מה שנוסף לו עתה מהעונש כי במה שחטא בראשונה לא נאמר לו אלא שממלכתו לא תקום ואולם עתה אמר לו שהש"י מאס אותו מהיות מלך על ישראל וזה מורה שימי מלכותו יהיו מעטים כי הדבר הנמאס ירוחק:

24. (כד)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי־עָבַרְתִּי אֶת־פִּי־יְהוָה וְאֶת־דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת־הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם

    מצודת דוד:ואת דבריך. במה שאני מרבה דברים לסתור מאמריך ולומר אשר שמעתי וכו׳: כי יראתי. ועל ידי זה חטאתי להמרות פי ה׳, ונמשך מזה לסתור גם דבריך:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י

    רש"י

    יראתי את העם. דואג האדומי, שהיה חשוב כולם:

25. (כה)וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת־חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה

    מצודת דוד:ועתה. הואיל ואני מודה שחטאתי גם לך, לזה מחול חטאתי ושוב עמי וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    שא. ענין מחילה:

26. (כו)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת־דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:וימאסך ה׳. ואם ה׳ מאס בך, איך אשוב עמך:

27. (כז)וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף־מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע

    מצודת דוד:ללכת. מעם שאול: ויחזק. שאול אחז בכנף מעיל שמואל למנעו מללכת מעמו, ובהאחזו בו, נקרע הכנף:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    בכנף. בקצה שפולי המעיל, כמו (לקמן כד ד): ויכרת את כנף המעיל:

    רש"י

    ויחזק בכנף מעילו. לפי פשוטו משמעו, שכשפנה שמואל ללכת מאחרי שאול, אחז שאול בכנף של שמואל, לפי שהיה שאול מבקש ממנו שישוב עד שישתחוה בגלגל שהיה שם אהל מועד ומדרש אגדה (שוחר טוב) חולקים אמוראים, יש אומרים: מעילו של שמואל קרע שאול. ויש אומרים: מעילו של שאול קרע שמואל, ומסר לו סימן זה, מי שיכרות כנף מעילו, הוא ימלוך תחתיו, והוא שאמר לו שאול לדוד ביום שכרת את המעיל (לקמן כד כ): ידעתי כי מלוך תמלוך:

28. (כח)וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת־מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ

    מצודת דוד:קרע ה׳. הקריעה ההיא, היא לסימן שכבר קרע ה׳ וכו׳: לרעך. זהו דוד:

29. (כט)וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם

    מצודת דוד:וגם נצח ישראל. רצה לומר: כבר אבדת המלוכה כי כבר נתנה לאחר, וגם לא ישקר בהבטחתו, וגם לא ינחם לאחר זמן, כי לא אדם הוא להנחם (ורצה לומר: מפאת עצמו אין בו שינוי להנחם, אבל השינוי בא מפאת המקבל, ולזה נאמר בשאול נחמתי כי המלכתי וכו׳):

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    נצח. ענין חוזק והתגברות, כמו (איכה ג יח): אבד נצחי, ועל המקום יאמר, שהוא חוזקן של ישראל:

    ינחם. ענין הפוך מחשבה:

    רש"י

    וגם נצח ישראל לא ישקר. ואם תאמר אשוב מעוני לפניו, לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנה לו, כי הקב"ה שהוא נצחונו של ישראל, לא ישקר מליתן הטובה לזה שאמר ליתן:

    רלב"ג

    נצח ישראל. הוא הש"י שהוא חוזק ישראל וכחם ותוחלתם כטעם ואומר אבד נצחי והנה הרצון בנצח ישראל חיי ישראל שהוא הש"י כמו הדם שהוא חיי הגוף כי הדם יקרא נצח כטעם ויז נצחם על בגדי:

30. (ל)וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי־עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ

    מצודת דוד:ויאמר חטאתי. רצה לומר: אף כי חטאתי, עם כל זאת מהראוי הוא שעתה בהיותך פה תכבדני נגד כו׳:

    עוד פירושים על פסוק ל: רלב"ג

    רלב"ג

    כבדני נא. כאשר ראה שמואל היות שאול מתבייש מזקני העם והעם אז נשמע אליו לשוב עמו להשתחוות לה':

31. (לא)וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה

32. (לב)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר־הַמָּוֶת

    מצודת דוד:מעדנות. קשור בשלשלאות: אכן. באמת סר אלי מרירות המות:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    מעדנות. ענין קשור, כמו (איוב לח לא): התקשר מעדנות כימה:

    אכן. באמת:

    רש"י

    אגג מעדנות. יונתן תרגם: אגג מפנקא:

    אכן סר מר המות. באמת ידעתי כי סר וקרב עלי מרירת המות:

    רלב"ג

    וילך אליו אגג מעדנות. יתכן שבא אליו בשלשלאות ובכבלי כרזל למלאת מצות שמואל כדי שלא יוכל לברוח כטעם התקשר מעדנות כימה:

    ויאמר אגג אכן סר מר המות. ידמה שאגג היה ירא כשהגישוהו לפני שמואל אסור ונקשר בכבלי ברזל וכאשר ראה שמואל והיתה צורתו מוכחת על גודל חסידותו ורחמנותו אמר באמת סר מרירות המות כי נפלתי ביד מי שראוי שירחם עלי וכאשר הבין שמואל מדבריו שהוא היה חושב שינצל על יד שמואל אמר לו אין הענין כן כמו שאתה חושב אבל תדע כי מות תמות מיתה אכזרית וזה ראוי לך מדה כנגד מדה כאשר שכלה נשים חרבך כשהרגת בעליהן כן תשכל מנשים אמך במותך:

33. (לג)וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן־תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת־אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל

    מצודת דוד:כאשר שכלה. כשהרגת האנשים עם בניהם, היו הנשים שכולות מבעליהן ומבניהן: מנשים. מעין הנשים ההן ודומה להן תהיה אמך, שכולה ממך:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    שכלה. מי שבניו מתים, קרוי שכול, כמו (בראשית כז מה): למה אשכל:

    וישסף. תרגומו ופשח, והוא הבקיעה לשנים, כמו (איכה ג יא): ויפשחני ובדברי רבותינו ז״ל (בבא בתרא נד א): מאן דפשח דקלא:

    רש"י

    כאשר שכלה נשים חרבך. להושיבם אלמנות מבעליהם, שהייתם חותכים זנבי בחורי ישראל:

    וישסף. חתכו לארבע, ואין לתיבה זו דמיון ותרגום וישסף, ופשח. ובגמרא שלנו יש הוה מפשח ויהיב לן אלותא, כלומר בוקע:

    רלב"ג

    וישסף שמואל את אגג. ר"ל שחלקו בחרבו כאילו היה בוקע עצים למלאת מצות הש"י והנה היה בזה תועלת לתת יראה לנשארים שלא ילחמו עם ישראל:

34. (לד)וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל־בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל

35. (לה)וְלֹא־יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת־שָׁאוּל עַד־יוֹם מוֹתוֹ כִּי־הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל וַיהוָה נִחָם כִּי־הִמְלִיךְ אֶת־שָׁאוּל עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:כי התאבל. רצה לומר: לפי שעם שהיה מתאבל על שאול, עם כל זאת נחם ה׳ וכו׳ ולא חש על אבלותו, לזה נעצב מאוד ולא בא עוד לפני שאול [אבל שאול בא לפני שמואל, כמו שנאמר לקמן יט]:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    יסף. מלשון הוספה: