שיר השירים פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָׁקְךָ גַּם לֹא־יָבוּזוּ לִי

   מצודת דוד:מי יתנך כאח לי. גם זה מדברי החשוקה, תשלח אמריה לומר אל החשוק הן אתאוה לנשק אותך בשוק בפומבי, אבל בוש אני פן אהיה לבוז ומי יתן אותך שתהיה למולי כאח קטן שעדיין יונק שדי אמי, שאין בושה אחותו לנשקו בשוקים, כי אם כן היית למולי הייתי מנשק אותך כאשר מצאתיך בשוק, והייתי אם כן ממלא תאותי, וגם לא היה מי מבזה אותי. והנמשל הוא לומר מי יתן ויסורו הסבות המונעות אותי מעבודה תמימה, כי אם כן היה הייתי אז עוסקת בתורה ובמצות בכל מקומות מהלכתי:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   שדי אמי. דדי אמי:

   בחוץ. בשוק:

   אשקך. מלשון נשיקה:

   יבזו. מלשון בזיון:

   רש"י

   מי יתנך כאח לי. שתבוא לנחמני כדרך שעשה יוסף לאחיו שגמלהו רעה ונאמר בו (בראשית נ') וינחם אותם:

   אמצאך בחוץ אשקך. אמצא נביאיך מדברים בשמך ואחבקם ואנשקם גם ידעתי כי לא יבוזו לי כי כדאי היא אהבתך שתהא אהובתך סובבת לחזר אחריה:

   מלבי"ם

   משל: מי. הרעיה מתעצבת עתה על שהוצרכה לעזוב בית אמה ומשפחתה ולשוטט עם דודה בשדות ומדבריות ואומרת מי יתן יחזקו אותך כאלו אתה אח לי אשר ינק משדי אמי עד שגם אם אשקך בחוץ לא יבוזו לי:

   מליצה: מי. הנפש תזכר עוד רגע את המעמד שהיתה בו בחיי הגויה ותתעצב על גויתה, כמ"ש חז"ל שהנשמה מתאבלת על הגוף כל י"ב חדש, אבל אינה מתאבלת על המעמד שהיתה בחיים. אשר כל היום יגורו עמה היצה"ר והתאוה והמתעורר מלחמות, והמלך הגדול שהוא היצ"ה בנה עליה מצודים גדולים וכבשה תחת ידו, רק היתה מתאוה אם היתה במדרגת משה ואליהו. שלא היה הגוף ויצרי מעלליו משביתים אותה מדבקות הרוחני, כהאלהיים האלה שהיה בכחם להפשיט שמלותם הצואים בכל עת, ולהפרד מן הגויה אל הנבואה והדיבוק העליון, עד שהיה בכחם לדור בעליה ובחצר, ר"ל להתפשט מן הגויה ולהתדבק בהדרת קדש, וללבוש כתנות אור, ולהביא את הכבוד העליון אל היכלם שישכון בתוכם, כמו מרע"ה שהיה מתנבא בעד נפשו בגופו בלא חרדה ורתת, וז"ש מי יתנך כאח לי, שיהיה ה' כאח דבוק אל הנשמה אחותו, (כי היא אחות המלך מצד שרשה העליון) ושיהיה כיונק שדי אמה, שאם הנפש היא הגויה (כנ"ל א' ו' ג' ד') תניקהו ג"כ משוד תנחומותיה כי יקבל עבודת הגוף ג"כ לרצון, וזה יהיה בשני אופנים, א) אמצאך בחוץ אשקך שאוכל לצאת מן העיר חוצה לה ר"ל להפרד מן החומר ושם אמצא את ה' ואשקהו ואתחבר עם נשיקות פיהו ודברות קדשו, ובנות ירושלים שהם כחות הגויה לא יבוזו לי ולא יעצרו בעדי מלהפרד ולהתחבר עם דודי בכל עת:

   רלב"ג

   מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי: אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני:

   אלו הפסוקים הם לפי המשל מבוארים במעט באור וזה שהיא אמרה להורות על חוזק החשק אשר לה להתקרב אליו כפי מה שאפשר לה שהיא חושקת שיהיה כאח ויהיה יונק שדי אמה כדי שתוכל לנשקו במקום רואים בלא בושת וזה כי העלמה לא תבוש לנשק אחיה היונק בפני כל אדם ולא יבזוה האנשים על זה ואם היה הענין כן הייתי מנהגת ומביאה אותך אל בית אמי אשר תלמדני ותנהגני והייתי משקה אותך ממשתה הערבים. ואולם לפי הנמשל יהיה הרצון בזה שהיא משגת בקושי מהחוש מה שיצטרך להכין אל השכל באלו החקירות וזה לשתי סבות לקושי הענין בעצמו ולקושי הנהיגה החושים לחפש במה שיצטרך החפוש עליו מן החוש ונתייראה מפני זה פן יקרה טעות בהשגתה אמרה מי יתן והיית כאח לי יונק שדי אמי עד שתנהיג כחות החוש אל מה שיצטרך החקירה עליו כי בלי ספק לולי יתיישרו בזה מהשכל לא תשלם זאת ההשגה וזה מבואר בנפשו ואז כאשר אמצאך בחוש שתהיה טרוד בהשגתם וזה אמנם יהיה כשישלם מן החוש השגת מה שיצטרך החפוש עליו הנה אדבק עמך ואשקך וזה יהיה סבה לקלות השגתך המבוקש ועוד שהם יהיו יותר נכנעים אליך כאשר תהיה ההנהגה בהם מסודרות ממך ממה שהם נכנעים אלי וזה כי הם מבזים אותי ואותך לא יבוזו אך יחשקו להפיק רצונך ובזה אהיה מנהגת ומביאה אותך אל בית אמי אשר תלמדני והיא הנפש המרגשת להשקות אותך מהמשקים אשר השגתי אותם מהחוש ומהכח הזוכר:

   אבן עזרא

   הפעם הב' ועתה לכה דודי נצא השדה כי לא נוכל להתחבר במדינה ומי יתנך כאח לי עד שאביאך בפרהסיא אל בית אמי והיא תלמדני היאך אשקך מיין הרקח:

   הפעם הג' (מי יתנך כאח לי. אמ׳ כנסת ישראל למשיח מי יתנך כאח לי ואמצא אותך) ואדבק עמך:

   תרגום

   וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא לִכְנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל וְיֵמְרוּן לֵיהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֱתָא תְּהֵי עִמַּנָא לְאָח וְנִסַּק לִירוּשְׁלֵם וּנְהֵי יָנְקִין עִמָּךְ טַעְמֵי אוֹרַיְתָא הֵיכְמָא דְּיָנֵיק יָנְקָא בְּחַדְיָא דְּאִמֵּיהּ דְּכָל זְמָן דַּהֲוֵיתִי מְטוּלְטְלָא לְבָר מִן אַרְעִי כַּד הֲוֵיתִי דָּכְרָא יָת שׁוּם אֱלָהָא רַבָּא וּמָסְרָה נַפְשִׁי עַל אֱלָהוּתֵיהּ אַף עַמְמֵי אַרְעָא לָא הֲווֹ מְבַזִּין לִי:

   ספורנו

   מי יתנך כאח לי. מי יתן ואשיג דרכיך ואעבוד מאהבה כמו לאח לא מיראה בלבד כראוי לאב:

   אמצאך בחוץ אשקך. באופן שגם כשאהיה עוסק בחיי שעה חוץ לבתי מדרשות יהיה העסק מכוון לעבדך מאהבה:

   גם לא יבוזו לי. שלא יחשבו שיהיו מעשי ליהורא. ובכן אנהגך אביאך אל בית אמי. אזכה להשרות שכינתך בבתי מדרשות כאמרו וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ולילה אש כו':

   אלשיך

   מי יתנך כאח לי כו' הנה אמרתי לכה דודי נצא השדה מבין הגלות נלינה כו' ואז משוללי עול דרך ארץ ושם אתן את דודי לך שיהיה כל עסקי בתשובה ותורה ומעשים טובים אם תאמר אלי אעשה כן מעת' בין הגלות מי יתנך כו' והוא מי יתן ואני עודני בגלות ואתעוררה לשוב עדיך עד אמצאך אם אז הייתי פורק עול דרך ארץ מעלי ונושא עול תורה ומצות בלבד בדבקות עצום וגועל בכל ענייני העולם כנושק ומתדבק עם קוני בגלות לא יכונו ויפצעוני אשר אני בקרבם או לפחות לא יבוזו לי ואהי' ללעג בעיניה' כי אתה תעזור לי נגד המענים אותי. הלא הייתי עושה כך אך ירא אני פן על אשר זנינו מעל בעל נעורנו לא תעמוד לנו נגדם כאשר נדבק בך וכמאמר הכתוב הלא על כי אין אלהי בקרבי כו' גם אני יקרני שאחר טרחי לבקשך עד אמצאך ואו' הלא על כי אין אלהי בקרבי שהיא התחלת תשובה מה כתיב בתריה ואנכי הסתר אסתיר פני כו' והי' לאכול ע"כ אמרתי לכה דודי נצא השדה אשר אין שם עמים ביני ובינך ושם אתן את דודי לך. ולהמתיק הדבר נשא משל אל אשה גרושה מאישה ותאהבהו בלבה ותפגשהו פעם בחוץ פעם ברחובות ואומרת בלבה מי יתן והיית אח לי שאם אשקך בחוץ לא אהיה לבוז כי כן דרך האחים ומה גם בהיות האח קטן עולל או יונק שתשקהו אחות לעיני הכל ואין מכלי' אך את בעלי ואם אשקך יבוזו לי כי הנה דרך האיש לבלתי המציא את עצמו בפני אשתו בשווקים וברחובות כי אינו כבודו וכבודה רק בביתו ובחומותיו.

   שנית שאם ימצאנה בחוץ לא ישקנה לעיני כל עובר כי יהיה לו לבשת וגם לחרפה. ג' שגם לא תנהגנו היא בדרך עד מחוז חפצם רק הוא ינחנה או ילך לאשורו ויועדו לשבת יחדיו בקרב ביתם אך אמנם אח עם אחותו ומה גם אם הנער נער ורך יונק שדי אמו כי קטן הוא ותמצאנו בחוץ אחותו בת אמו הלא לא תבוש מלנשק לו ולחבק לו כי לא יבוזו לה ולהנהיגו עד בית אמה כן ית' למה שהיה לנו בבחינת חתן ובעל עם אשת נעוריו ע"כ נמשלנו בהעוותנו לאשה המנאפת תחת אישה בשלחה מביתו ויצאה והיתה נעה ונדה בשוקי' וברחובות כי כן היינו מפניו יתברך כאשר שלחנו מביתו והיכלו בחוצות הם ערים אשר ישבו שם ע"ג אשר תחת שרי מעלה אשר חלק ה' להם להנהיגם וישליטם עלינו מאז בחטאינו ויסתר פנים ממנו על אשר זנינו תחתיו כאשר יסתיר פניו אשר גרש את אשתו אשר מעלה בו מעל עם שהיחל לשוב אפו ממנה שאינו כבודו להראה אליה ומה גם במקום רואים אך אמנם אם היינו לפניו בבחינת אחות אצל אח אשר בעברה רצונו לא תגדל חמת אחיה עד גדר שבהתחנן אליו לא תשוב אפו ממנה וימציא עצמו לה ויתן יד להקימה לעיני הכל כי אשר עותה לו לא הי' כמועלת מעל באישה:

   ונבא אל ביאור הנמשל והוא כי הנה המלך הוא ממ"ה הקב"ה ואנחנו עמו בית ישר' נמשלנו לאשתו לכל דבר כד"א זכרתי לך כו' אהבת כלולותיך כו' וכד"א כי בועליך עושיך וזנינו תחתיו וישלחנו מביתו בגלו' החיל הזה בח"ל ועוד יד רחמנותו נטויה עלינו לרחמנו וקולו דופק בלבנו כמפו' למעלה באו' קול דודי דופק פתחי לי אחותי כו' אומרת עתה כ"י אשר הם חוץ לערי קדשו ית' סובלי הגלות הלא בהיותך דופק אמרת אלי פתחי לי אחותי כו' באופן שיחס' עצמך לאח לי מי יתן והיית מתייחס לי כן בעצם וזהו מי יתנך כאח כו' ולא בבחינת בעל וגם שאין לי שדי זכיות כי תינק ותקבל כי שדי צמקים ולא קראתני אחותי כ"א בבחינת זמן כשרותי כמדובר למעלה מי יתן והיית יונק שדי אמיהם זכות אבינו אברהם אשר נפשו לאם האומה תתייחס כד"א אל בית אמי ואל חדר הורתי ולא כאשר עתה שתמה זכות אבות.

   או יאמר יונק שדי אמי על השכינה והוא מאמר ספר הזוהר כי בהיותינו צדיקים השכינה מראה פניה כלפי מעלה ותראה לפניו יתברך קדושות אורות זכיותנו הדבקים בה והוא ית' שואב ומקבל אותם משא"כ בהיותנו בלתי עושים רצונו של מקום ואין דברים טובים להראות כי תתייחס להופכת פניה כביכול וזהו מי יתנך כו' יונק שדי אמי הם אורות מעשינו הטובים אשר תמוץ מהשכינה שעי"כ תתייחס לאח לנו כי אמנו היא באמת נקבל השפע ואמך תתייחס בבחינת כי תמוץ ותקבל מדדי אורות זכיותינו הדבקים ומתפשטים ממנו וזהו אחשוב תהיה כונת מאמרז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אמי שהוא בימי עשותנו ורצונו יתברך כי אז חביבותה לפניו רב מאד כי יקבל ברצון זכיות אשר תראה לפניו ועל ידן יהיה יחס ייחוד כנודע אם היית לי בבחינה זו לא היית מסתיר עצמך ממני על היותי בח"ל רק אמצאך בחוץ כי היית ממציא עצמך לי לעיני הגוים אשר נדחתי שמה באופן יכירו וידעו כי יש אלהים דבק בישראל ואז אשקך הייתי מתדבקת בך בתכלית מקשרת נפשי בך שהיא בחינת נשיקה כמפו' אצלנו בפסוק ישקני מנשיקו' פיהו והייתי פורק מעל עצמי עול דרך ארץ ומתדבקת בך לילה ויום עוסק בתשובה ומע"ט כי הייתי מחזיק בך אלו בעשותי כך היית כאח לי שאצ"ל שלא יכיני ופצעוני הגולי' אותי על הדבקי בך ופרקו מעלי עול שעבודם כ"א גם לא יבוזו לי כאשר המה עושי' יום יום באו' אלי כל היום איה אלהיך ומלעיגי' בעשותנו חוקי התורה והטעם כי הלא לא יבוזו ויכונו ופצעונו רק בראותם הסתר פניו יתברך ממנו כמה דאת אומר ודודי חמק עבר שהיא ההסתר פנים או בקומו לבקשו הכוני פצעוני גם אחרי שובי כדבר שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פנים כו' וכתיב לעיל מיניה ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני כו' שהוא כי אחר הכיר' ישיב לגמור מירוק עונם על היות כבעל לי וזניתי תחתיו וזהו כי פנה אל אלהים אחרים ועי"כ שאור שבעיסה מרפה ידי עושי התשובה וישובו לכסלה משא"כ אם היית כאח לי כמדובר שהיית ממציא עצמך אלי בהמשך לעיניהם.

   ובזה לא אצטריך לשאלתי ובקשתי אשר אמרתי לכה דודי נצא השדה כו' לשאתן את דודי לך כי גם בגלות עצמו הייתי עושה כן ולא עוד אלא שכ"כ אהיה מתדבק בך שלא הייתי כנח שהיה צריך סעד לתומכו כ"א כאבות שנאמר בהם התהלכי אבותי לפני וזהו אנהגך שלא אצטרך תנהגינו אחריך כ"א שאתהלך לפניך וזהו אנהגך ועוד כי לא ארפך עד שאביאך אל בית אמי ולא כבראשונה והוא כי הנה ארז"ל כשנברא העולם השרה שכינתו בתחתונים חטא אדם סילק שכינתו לרקיע ראשון כשחטאו דור אנוש לרקיע שני כו' עד השביעי בא אברהם והורידה כו' עד משה שהורידה מהרקיע הראשון למטה לארץ כמאמרז"ל בב"ר אמרה הנה ע"י מה שתמציא עצמך לי שעל יד כן אשקך ואדבק בך כמדובר לא יהיה כדורות ההם שכל אחד מהדורות היה מוריד רקיע אחד עד משה כ"א גם שתהיה שכינתך ברקיעים העליונים אני אנהגך עד בהמ"ק בעולם השפל וזהו אביאך אל בית אמי זה בית המקדש המיוחד אל השכינה והטעם כי גדול המצוה ועושה וע"כ מה שעשו שבעה דורו' בלתי מצווים אעש' אנכי לבדי ולא אירא מלשוב להתקלקל ולהחרב בית השלישי כאשר בראשון ושני כי הלא עתה תלמדני והוא כמו שביארנו על פסוק והאמ' והשלום אהבו כי הלא כמו זר נחשב יתלה כל האושר המקווה אל אמת ושלום ולא אל כל יתר תורה ומצות אך היא כי הלא זה פעמים נחרב בית המקדש אחד על ביטול תורה כמאמרם ז"ל ויתר הקב"ה על ע"ג ג"ע וש"ד ולא ויתר על ביטול תורה והוא מאמר הכתוב על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי כו' ובית שני נחרב על שנאת חנם על כן באומרו צום הרביעי כו' וצום כו' יהיה לבית ישר' כו' שהוא האושר המקווה ר"ל אך בזאת שתתקנו קלקוליכם אשר היסב חרבן הא' והוא העדר תורה שנקראת אמת והעדר שלום שהוא סבת חרבן בית שני ועל תיקון שניהם אמר והאמת והשלום אהבו ועל יד כן יתקנו והנה אשר יעשה הוא ית' אחר בנין השלישי במהרה בימינו לתקננו לבל נשוב לכסלה הלא הוא מאמרו ית' וכל בניך למודי ה' כו' כמפורש אצלנו שע"י היותנו כלנו למודי ה' תתקע בנו חיבת וחשק תורתו יתב' קשורה בנפשותינו ע"י נשיקות אמרי פיו אלינו ששוב לא נרפה בשום פנים שנית ורב שלום בניך והוא כנודע כי ע"י שנפשות ישראל יש להם יחס וקשר עם התורה עי"כ הרב ותלמידיו העוסקים יחד בתורת ה' ומה גם בהיות לשמה מתקשרות נפשותם זו בזו ומתאחדות אחדות וקשר נמרץ ושלומם מתרבה ואעכ"ו בלומדינו מפיו יתברך שהבל מאמריו היוצא מפיו יקשרנו קשר אמיץ של קדושה נמרצת נמצא שירבה שלומנו עד אין קץ נמצא בזה תיקון השני דברים שעליהם נחרב הבית הזה פעמים ועי"כ לא נירא מהתמוטט עוד.

   וזה יאמר שלמה פה בחכמתו ברוח קדשו באומרו תלמדני שאו' כ"י לא אירא מלשוב לכסלה וליחרב כפעם בפעם כי הלא אתה בעצמך תלמדני ועל יד כן לא אמוט כמדובר על פסוק וכל בניך כו' ואז ע"י כן יהיה לנו יתרון שבבית אמי הנז' הוא בהמ"ק לא נקריב בו חטאות ואשמות הבאים על חטא ולא עולות הבאות על רוע המחשבה וגם לא אעשה עיקר מתודות ושלמים רק מהעבודה היותר חביבה לפניך הלא הוא הקטורת וזהו אשקך מיין הרקח הוא קטורת רוקח מרקחת מעשה רוקח ומפני שלפעמים הקטור' קרב מפא' עונות הגורמי' נגף חלילה כענין אהרן במחת' ולא טוב הדבר יבא עי"כ. עכ"א לא נשקך מיין הרקח הוא הקטור' כדי להעביר יין חמר מלא מסך הוא כח הדין המשכר ומבלבל אותנו על אשמותינו הנמשל ליין חמר רק מעסיס רמוני הבלתי משכר שהוא מפאת עריבו' וחיבה פנימיות כעסיס הרמון שהיא מתוק וערב והוא כמוס תוך הרמון שהוא רמז אל ערבות וחיבה כמוסה ופנימית.

   או יאמר מעסיס רמוני שלא בלבד אשקך מהעסיס הערב משלומי אמוני ישראל כ"א גם מהמשולים לרמון הם הרקים שבנו שעליהם נאמ' כפלח הרמון רקתך ומה שאמרתי שלא יהיה כדי לבטל יין חמר של דין קשה כנגף וכיוצא הוא כי בטוח אני שלא תבא עלי צרה שתצטרך לכך בימים ההם בשובך את שיבת ציון בפעם השלישית כי הלא שמאלו תחת ראשי כו' והוא בשום לב אל שנותו את טעמו כי למעלה נא' תחת לראשי ופה אמר תחת ראשי כו'. אמנם למעל' ידבר על צרותינו בגלו' והנה השמאל הוא מדה"ד המכה בנו הוא לטוב לנו כמשענ' כד"א שבטך ומשענתך כו' כי שבט המוסר מאתו ית' למשענת יחשב שהוא סומכנו להתקיי' פה ולעה"ב בנכוי חלאת טומאת אשמותינו אך לא יבצר מלהיות השבט מכה על ראשנו ומדכאנו ועל שתי הבחינות האלה אמר שמאלו שהוא מדה"ד הוא תחת לראשי שהוא כמשענ' וסמיכה לסמוך עליה ראשי עם שלא תבצר הבחינה השנית והוא להיות גם על הראש להכות בו זה ענין הלמ"ד אמנם לעתיד לא יהיה רק הבחינה האחת שגם מדה"ד תטיב לנו ותהיה לסמיכה תחת הראש להקימה ולא השנית וזהו העדר הלמ"ד וגם ימינו תחבקני ותסובבני להרחיקני מן החטא באופן שלא ישמש הקטורת לסלק צרה רק לחיבת עבודה:

   תורה תמימה

   מי יתנך כאח לי. כאיזה אח, לא כקין להבל ולא כישמעאל ליצחק ולא כאחי יוסף ליוסף שהיו שונאים אותו, אלא באיזה אח – כיונק שדי אמי, הוי אומר כיוסף לבנימין שאהבו בלבו, כמש"נ וירא יוסף אתם את בנימין . (מ"ר)

   אמצאך בחוץ אשקך. בחוץ – זה המדבר שהוא חוץ לישוב, אשקך – כשני אחים שנשקו זה לזה ואלו הם, משה ואהרן, שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו . (שם)

   גם לא יבזו לי. [כההיא דאח ואחות שהיה האח במירון והאחות בגוש חלב ] ונפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו ומנשקתו ואומרת, לא יבזו לי, שהיה אחי בצרה ונפלט ממנה . (שם)

2. (ב)אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל־בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי

   מצודת דוד:אנהגך. הייתי מוליכך להביאך אל בית אמי, למען תלמד אותי שמה במה אתרצה לך להפקת רצונך ושם הייתי משקה אותך מיין המעורב בבשמים, ומהמיץ הנסחט מן רמוני. והנמשל הוא לומר עוד הייתי חוקר לדעת מצפוני המצות ועומק מסתריה, והייתי עושה אותם בתכלית מן השלימות ועוצם הדקדוק למען יערב לך:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, תורה תמימה

   מצודת ציון

   אנהגך. מלשון הנהגה והליכה:

   אשקך. ענין שתיה:

   הרקח. ענין תערובות בשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל כה):

   מעסיס. ענין סחיטה ורוצה לומר המיץ היוצא על ידי סחיטה וכן וכעסיס דמם ישכרון (ישעיה מט כו):

   רש"י

   אל בית אמי. בית המקדש:

   תלמדני. כאשר הורגלת לעשות באוהל מועד:

   אשקך מיין הרקח. נסכים:

   עסיס. יין מתוק:

   מלבי"ם

   משל: וגם אוכל להנהיג אותך ולהביאך אל בית אמי. ושם תלמדני, ושם אשקך מיין הרקח בפרהסיא:

   מליצה: (זאת שנית) שאנהגך ואביאך אל בית אמי שהוא גויתי, ושם תלמדני תורתך ומצותיך, שהם עבודות שאעבוד אותך בהיותי מתהלך בלבוש עור ובשר, ואני אשקך מיין הרקח (היין רומז על ההשגה בכל הספר כנ"ל ב' ד"ה, ד' יוד) ר"ל שתקבל נחת מן עיוני ומושכליי שהם מרוקחים, ר"ל מעורבבים עם מושגים הנלקחים מיין הזמן והמקום כפי שתשכיל הנפש בעודה קשורה בגוף, (וזה נקרא יין הרקח ממולח בתערובות בשמים, כי ההשגה הזכה שתשכיל הנפש המופשטת מגויה הוא יין חמר בלתי מרוקח), וכן מעסיס רמוני שהם המע"ט, כי הרמון בכל הספר ירמוז על תרי"ג מצות כמספר גרעיני הרמון, (כנ"ל ד' ג' ואיוב ז' י"ג):

   אבן עזרא

   הפעם הא' תלמדני. התי״ו חוזר לאמי:

   הפעם הג' אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני. [בית אמי היא ירושלם וענין תלמדני] שתלמדני [ה]מצות ואשמח עמך כאשה ששותה יין עם בעלה:

   תרגום

   אֲדַבְּרִנָּךְ מַלְכָּא מְשִׁיחָא וְאַעֲלִינָּךְ לְבֵית מַקְדְּשִׁי וּתְאַלֵּיף יָתִי לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וְלִמְהָךְ בְּאוֹרְחָתֵיהּ וְתַמָּן נִסְעוֹד סְעוֹדְתָא דְּלִוְיָתָן וְנִשְׁתֵּי חֲמַר עַתִּיק דְּאִצְטְנַע בְּעִנְבוֹהִי מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא וּמֵרִמּוֹנֵי פֵּירֵי דְּאִתְעַתַּדוּ לְצַדִּיקַיָּא בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן:

   ספורנו

   אשקך. ישמח ה' במעשיו:

   מיין הרקח. בחכמת צדיקי וחכמי הדור:

   מעסיס רמוני. וכמו כן בפעולות ההמון במעשיות:

   תורה תמימה

   אנהגך וגו'. אנהגך מהעליונים לתחתונים , אביאך אל בית אמי – זה סיני, ולמה קורין לסיני בית אמי, שמשם נעשו כתנוק בן יומא , תלמדני – מצות ומעשים טובים. (שם)

   אשקך מיין הרקח. אלו משניות גדולות, כגון משנתו של ר' חייא רבה ומשנתו של רבי הושעיא ושל בר קפרא ומשנת ר' עקיבא , מעסיס רמוני – אלו ההגדות שטעמן כרמון . (שם)

   אשקך מיין הרקח. דבר אחר אשקך מיין הרקח זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח , מעסיס רמוני אלו בגדי כהונה, כמש"נ פעמון זהב ורמון . (שם)

   מעסיס רמני. ת"ר, הרואה רמונים בחלום אם ת"ח הוא יצפה לתורה, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני . (ברכות נ"ז א')

3. (ג)שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי

   מצודת דוד:שמאלו. כאומרת הן ידעתי כי בזה ידבק בי דרך אהבה, וישים שמאלו תחת ראשי ותחבקני ימינו והנמשל הוא לומר הנה בזה היית משרה שכינתך בי דרך אהבה וחיבה יתירה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום

   מצודת ציון

   תחבקני. ענין סבוב הזרוע בגוף:

   רש"י

   שמאלו תחת ראשי:

   מלבי"ם

   משל: ושיהיה שמאלו תחת ראשי בפרהסיא:

   מליצה: ושתהי' שמאלו תחת לראשי וכו' כבר פרשתי' (למעלה ב') שהשמאל ימליץ ההשגה השכליית, והימין ימליץ ההשגה הנבואיית הנקיה מכל סיג, ותהיה ההשגה הזכה ברוה"ק עיקר ומתגברת על השגת השכל כדרך ההשכלה לפי המחקר והעיון עיי"ש:

   רלב"ג

   שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני:

   אמרה שכבר נשלם לה מה שחשקה אותו עד שמה שיטה אותו מנתיב האמת באלו ההשגות עם קשיים הוא נכנע תחת לראשה אין פרץ ואין יוצאת ומה שיישיר אל הנכונה בהשגת מה שירצה דודה השגתו תדבק בה ותחבקה וזה גם כן לפי הנמשל מורה על שכבר נשלם להם החבור בשלמות בזאת ההנהגה ושבו כמנהג החושקים בהתחברם:

   אבן עזרא

   הפעם הב' חזרה [ו]אמרה עתה נשלמה תאותי בהיותו שמאלו תחת לראשי והם ישנים:

   הפעם הג' שמאלו. אז תשוב עולות הבקר והערב:

   תרגום

   אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל אֲנָא בְּחִירְתָא מִכָּל עַמְמַיָּא דַּאֲנָא קָטְרָא תְּפִילִּין בְּיַד שְׂמָאלִי וּבְרֵישִׁי וּקָבְעָא מְזוּזְתָא בִּסְטַר יַמִּינָא דְּדַשִּׁי תּוּלְתָּא לָקֳבֵיל תַּקִּי דְּלֵית רְשׁוּ לְמַזִּיקַיָּא לְחַבָּלָא בִּי:

4. (ד)הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה־תָּעִירוּ וּמַה־תְּעֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ

   מצודת דוד:השבעתי. עתה חזרה פניה כלפי הנערות, ותאמר אליהן עונש בטול השבועה שהשבעתי אתכן מאז, יהיה עליכן בעבור מה שתעוררו אליכן אהבת החשוק ההוא בהמאיס אותי בעיניו, וכל האיום הזה הוא עד הזמן שתהיה האהבה נהפכת לשוב מעצמה, וכל עוד שלא שבה אני מאיים עליכן על זאת וכאילו תאמר אבל אחר שתשוב האהבה אין עוד צורך לאיים עליכן, כי אז לא תוכלו להמאיס אותי להעיר עליכן אהבתו. והנמשל הוא כאילו תאמר כנסת ישראל אל העובדי כוכבים ומזלות עונש בטול השבועה יהיה עליכם, בעבור מה שתכריחו אותי לעבור על דת להמאיס אותי בעיני המקום ברוך הוא להיות חלוטה בידכם, וכל האיום הזה וכו׳ כמו במשל:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, אלשיך

   מצודת ציון

   תעירו, תעוררו. מלשון התעוררות, וכפל המלה לחזוק הענין:

   רש"י

   השבעתי אתכם. עכשו כנסת ישראל מסבבת דבורה כלפי האומות אף על פי שאני קובלת ומתאוננ' דודי מחזיק בידי והוא לי למשען בגלותי לפיכך השבעתי אתכם:

   מה תעירו ומה תעוררו. כי לא יועיל לכם:

   מלבי"ם

   משל: השבעתי, מסיימת דבריה אתם בנות ירושלים אשר השבעתי את אהבתינו כמה פעמים, ואני השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות. אמנם עתה איני מתירא מכם, כי מה תעירו ומה תעוררו, לא תוכלו עתה להשבית את האהבה בשום אופן:

   מליצה: השבעתי. אולם תחזור מדבריה, אומרת, אתם בנות ירושלים שהם כחות הגויה, הלא השבעתי אתכם תמיד בצבאות או באילות השדה, כי הייתם תמיד מפרידים ביני ובין הקדש, אבל עתה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה, לא תועילו מאומה לא לרחק ולא לקרב, כי נפרדתי מבנות החומר ואני בצל שדי אתלונן:

   רלב"ג

   השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ:

   אמרה כבר השבעתי אתכם בנות ירושלים שלא תהרסו לחוזק התשוקה לבקש התכלית לקחת ההשגות על זולת סדרם. מה שאם הייתם הורסים בזה ולא לקחת ההשתדלות בהשגה על הסדר הראוי לא היה עולה בידינו דבר והיה השתדלותינו לבטלה. מהו אמרה מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ ר״ל שלא יועיל לכם כלום. ועתה כאשר לקחו ההשגה על הסדר כבר הגיעו מהשלמות אל זה השיעור אשר כבר קדם. והנה מה שיחסר מהשגת השלמות העיוני אל התכלית הוא חכמת האלהות והיא היתה החשוקה מתחלת הענין. ואפשר שנאמר שזאת השבועה היתה שלא יהרסו לחקור בחכמת האלהות קודם שישלמו להם התנאים אשר יצטרכו להם לחקור בזאת החכמה כמו שנאמר אחר זה. ואולם לא אמרה בצבאות או באילות השדה כי לרוחק אלו העניינים מהחוש תגדל המבוכה איך יתחילו בזה ולזה לא ספר בזאת השבועה מה שיעיר על המרוצה. ולא אמרה להם אם תעירו וגו' אבל אמרה מה תעירו להורות על שאם יתחילו בזה בזולת התנאים אשר יצטרכו בו לא יוכל על זה כלל:

   אבן עזרא

   הפעם הג' השבעתי אתכם. אמ׳ שלמה לכנסת ישראל השבעתי אתכם שלא תעוררו עד שיגיע הקץ שלא תסתכנו בנפשותיכם:

   תרגום

   יֵימַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא מַשְׁבַּע אֲנָא עֲלֵיכוֹן עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל מָא דֵין אַתּוּן מִתְגָּרַן בְּעַמְמֵי אַרְעָא לְמִפַּק מִן גָּלוּתָא וּמָה דֵין אַתּוּן מָרְדִין בַּחֲיָלוּתֵיהּ דְּגוֹג וּמָגוֹג אִתְעַכַּבוּ פּוֹן זְעֵיר עַד דְּיִשְׁתֵּיצוֹן עַמְמַיָּא דְּעָלוּ לְאָגָחָא קְרָבָא בִּירוּשְׁלֵם וּבָתַר כֵּן יִדְכַר לְכוֹן מָרֵי עָלְמָא רַחֲמֵי צַדִּיקַיָּא וִיהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָמוֹהִי לְמִפְרַקְכוֹן:

   ספורנו

   השבעתי אתכם. שלא ימהר גוג ומגוג לבא ולבטל ובכן לא ינקה מאלתי:

   אלשיך

   השבעתי אתכם כו' ראוי לשית לב על שנותו את טעמו מהאמור למעלה כי שם נאמר בצבאות או באילות השדה ופה לא הזכירן וגם שנותו ממלת אם אל מלת מה באו' מה תעירו ומה תעוררו כו' אמנם הנה למעלה היה משביע הוא יתברך את העו"ג או שריהם שהקצין המיוחדים אל אחישנ' שיש הרבה כנודע מספר הזהר שימשלו אל צבאות ואילות למהירותן כמפורש למעלה שלא יהא סיבתם מה שיעירו ומה שיעוררו הם בהכביד עול סובלם על ישראל רק יהיה מחמת חפץ כ"י שיתעוררו מאליהם וזהו בצבאות כו' ואומרו אם שמשביעם אם יעשו כך אך אמנם אחרי אמור כנסת ישראל מי יתנך כאח לי כו' לומר מי יתן שהייתי טורחת עד אמצאך ואשקך ואדבק בך ולא תסתיר פניך אחר בואי ליטהר להניחני ביד מבקשי רעתי להחזיק בצרת שעבודם כדרכך בהסתיר פניך ממנו גם בהחילנו לשוב עד גמר המירוק כדבר שנאמר ואנכי הסתר אסתיר אחר הכירנו כי על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות כי אם נוחיל' לפניך אמצאך בחוץ שאח' שאתחיל ליטה' ואמצאך שאם אשקך ואדבק בך בעצם שאצ"ל שעוד לא יכוני ופצעוני כ"א אפי' לא תשליטם עלי אפי' שיבוזו לי ולא תרפנו עד אנהגך אביאך אל בית אמי הוא בית המקדש שיקבץ גליותנו עמך בהמצאך לנו ברצון גלוי לכל העמים כי אז נדבק בך בעצם ממקום גלותנו בתשובה ומע"ט ולא נרפה כי נראך נמצא אלינו משא"כ על יד הסתר פניך שע"י כן ירפו ידינו ח"ו ע"כ הוא ית' משיב ואו' אל הבבליים השבעתי אתכם כו' באיזה קץ שיהיה בין המיוחדים אל אחישנה בין אל של בעתה כי על כן אמר סתם ומה שאשביעכם הוא מה תעירו כו' לומר שמה שתעירו ומה שתעוררו את האהבה על יד ייסורי שעבודכם עליהם שלא יהיה רק עד שתחפץ ותשוב אלי בחפצה ולא אחרי החפץ כאשר הי' מתחלה שאחרי החפץ והכיר ואמור הלא כי אין אלהי בקרבי מצאוני היה ההסתר חוזר כאו' ואנכי הסתר אסתיר כו' וחוזר עול הגלות עליהם אך עתה כל מה שתעירו כו' לא יהיה רק עד שתחפץ והשבעה זו היא הסרת כחם וכן נקוה מאלהינו מרחם שכל חבלי משיח לא יהיו רק עד נקש' אהב' בחפץ גמור עם ה' אלהינו ונקדש עצמנו לקדש את שמו בחפץ ואהב' ואז נפרוק עול הצרו' מעלינו:

5. (ה)מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל־דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ

   מצודת דוד:מי זאת עולה. עתה תשלח אמריה אל החשוק, וכה תאמר מי עוד זאת כמוני שעלתה מן המדבר מקום שממון, ואף גם שמה היתה מתחברת עם דודה ולא נפרדה ממנו והנמשל הוא כאילו כנסת ישראל אומרת אל המקום ברוך הוא מי האמין עוד בך כמוני ללכת אחריך במדבר ארץ לא זרועה: תחת התפוח. עוד היותך תחת אילן התפוח עוררתי שם אהבתך לי ושמה באה לאמך חבלים ממך, וכמו ששמה בא לה חבלים כן ילדתך שמה. וכאילו תאמר מתחלת ביאתך לעולם תחת אילן התפוח שנולדת שמה מיד עוררתי אהבתך לי. והנמשל הוא לומר מעת שיצא טבעך בעולם אני מאמנת בך, כי על ידי אברהם אבינו נתפרסם שמו בעולם, והוא וזרעו נמשכו אחריו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   מתרפקת. ענין התחברות ודבוק ואין לו דמיון במקרא והוא מלשון ערבי:

   על דודה. עם דודה וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה כב):

   עוררתיך. מלשון התעוררות:

   חבלתך. כן יקראו מכאוב הלידה כמו שנאמר חבלים יאחזוך כמו אשת לידה (ירמיה יג כא):

   רש"י

   מי זאת. הקב"ה ובית דינו אומרים על כנסת ישראל מי זאת כמה היא חשובה זאת שנתעלתה מן המדבר בכל מתנות טובות שם נתעלתה במתן תורה ובדבוק שכינה ונראית חבתה לכל ועודנה בגלותה:

   מתרפקת על דודה. מתחברת על דודה מודה שהיא חברתו ודבוקה בו, רפק בלשון ערבי רפקתא חבורה:

   תחת התפוח עוררתיך. כך היא אומרת בבקשה חבת דודה תחת התפוח עוררתיך זכור כי בתחתית הר סיני העשוי על ראשי כמין תפוח שם עוררתיך והוא לשון חבת אשת נעורים המעוררת את דודה בלילות בתנומות עלי משכב מחבקתו ומנשקתו:

   שמה חבלתך. הרי אמרנו שהקב"ה קראה אמו שם נהיתה לך לאם:

   חבלתך. לשון חבלי יולדה, חבלתך באו לך חבלים ממך כמו (ירמיה י') בני יצאוני יצאו ממני:

   מלבי"ם

   משל: מי [דברי המשורר] שואל מי זאת אשר התרחקה מעיר מושב אל המדבר והיא מתרפקת אל דודה, [תשובת הדוד] תחת התפוח עוררתיך בפעם הראשון שמצאתי אותך מצאתי אותך ישנה תחת התפוח ושם עוררתיך וגם שם תחת התפוח, חבלתך אמך, שם הולידה אותך, וגם שם חבלה ילדתך. גם אמך נולדה תחת התפוח. ר"ל היא למודה להיות במדבר לא בעיר, כי שם נמצאה ושם נולדה היא ואבותיה:

   מליצה: מי זאת. שואלים מה מהות הנפש היקרה הזאת אשר היא עולה מן המדבר. ר"ל כי בצאתה אל המדבר. שהוא אחרי נפרדה מן הגויה, הנה היא עולה במעלות הסולם למעוני שחקים ושם היא מתרפקת על דודה להדבק בדוד העליון הצח ואדום, להיות צרורה בצרור החיים את ה' אלהיה מה שלא יהיה כן לכל הנפשות שתגוענה עם הגויה. ואין להם קיום אישיי רק קיום מיני, ומה נשתנה הנפש הזאת. (תשובת ה') תחת התפוח עוררתיך, זה הוא יען שהנפש היקרה הזאת היא אצולה ממרום וממקום קדוש תתהלך. כי בעת עוררתי אותך ממקומך לרדת אל הגויה, היית תחת התפוח בחקל תפוחין קדישין באצילות העליון בעולם האורה ששם מקור הנשמות, שמה חבלתך אמך בעת נקשרת בחבלי יולדה אל אמך שהיא הגויה שמה היית תחת התפוח העליון, וגם שמה חבלתך ילדתך כי שם שרשך, והיית שם עצם רוחני נבדל חיה ורבת פעלים, ולכן שבת למקומך אשר באת משם, (והנה בכל השיר דבר אליה בלשון נקבה ופה בלשון זכר ומלבד שימצא שיתפוס לשון זכר לנקבה כמ"ש הרד"ק במכלול דף ט' ודף י' עיי"ש יש פה טעם כי הנפש כשעומדת בפ"ע נפרדת מן הגויה אינה מתפעלת ומקבלת רק היא עצם רוחני נבדל כאישים העליונים ולא יצדק לדבר עליה בלשון נקבה):

   רלב"ג

   מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך:

   אמר מתחיל לספר זאת ההשגה ר״ל חכמת האלהות ומה שבה מהקושי בהגעתה מי זאת עולה מן המדבר כנפלא על זאת ההשגה איך אפשר שתשלם ממקום חרב אשר לא יעבד בו ולא יזרע וזה כי בשאר החכמות היו הדברים אשר בהם החקירה מושגים בחוש ומהם ישלם כל מה שישתדלו בהשגתו באלו הדברים מעצם הדברים ההם ואולם בכאן אין דרך בהשגתו כי אם בהקדמות רחוקות ולזה אמר שהיא מתרפקת על דודה רצונו שלבה הומה עליה בעבור דודה על אשר לא תוכל להפיק רצונו. והנה אין חבר לזאת המלה רוצה לומר מתרפקת ונחשוב שיהיה עניינה לפי מקומה על הצד שבארתי. ואפשר שנאמר והוא יותר נכון כי מתרפקת הוא מענין מרפק שהוא הזרוע כמו שביאר הר"מ בפירוש המשנה אשר לו ואמר שם שהוא ככה בלשון ערבי ירצה בזה שמרוב האהבה והחשק תשים זרועותיה על דודה וזה לפי המשל. ואולם לפי הנמשל ירצה באלו הזרועות שהיא תעזרהו בכל כחה להמציא אליו מה שאפשר אליה המצאתו להיות לו מבוא להכנס בחקירות אשר ירצה לחקור בהם והיא מתנצלת ואומרת אליו כבר עוררתיך תחת התפוח ר״ל כבר עזרתיך בהשגת הדברים המוחשים והם העניינים הטבעיים לפי ששם נולדת וגדלת עמהם והם דברים קרובים אל עצמינו ומוחשים אלינו ואולם בזאת ההשגה אשר יחקור עתה לא תשער איך יתכן שיהיה לו ממנה עזר ועם כל זה היא רבת החשק למלאות תשוקתו בכל אשר תוכל:

   אבן עזרא

   הפעם הא' מתרפקת. מתחברת וכן בלשון קדר [ואין לו דומה במקרא]:

   חבלתך. כמו (הנה) יחבל און והוא מן חבלי יולדה:

   הפעם הב' עוררה דודה ואמרה לו מי זאת עולה מן המדבר שבקשה דודה [ראשון] כאשר עשיתי אני ועוררתיך תחת התפוח שאנחנו לנים תחתיו להזכירך כי שמה חבלתך אמך והענין בעבור שהרתה תחת התפוח על כן ידמה ריחך לריחו:

   הפעם הג' מי זאת עולה. אז יאמרו אומות העולם על כנסת ישראל כשתעלה ממדבר העמים עם המשיח:

   והיא אמרת לו תחת התפוח עוררתיך והטעם אני עוררתיך בדבורי ותפלותי הולידוך כענין שנ׳ תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו:

   תרגום

   אֲמַר שְׁלֹמֹה נְבִיָּא כַּד יֵיחוֹן מִיתַיָּא עֲתִיד לְאִתְבְּזָעָא טוּר מִשְׁחָא וְכָל מִיתַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְמִפַּק מִתְּחוֹתוֹהִי וְאַפִילּוּ צַדִּיקַיָּא דְּמִיתוּ בְּגָלוּתָא עֲתִידִין לְמֵיתֵי אוֹרַח כּוּכַיָּא מִלְּרַע לְאַרְעָא וְנָפְקִין מִתְּחוֹת טוּר מִשְׁחָא וְרַשִּׁיעַיָּא דְּמִיתוּ וְאִתְקְבַרוּ בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְמִהְוֵיהוֹן רָמְיָן הֵיכְמָא דְּרָמֵי גְּבַר אַבְנָא בְּאַלָּא בְּכֵן יֵימְרוּן כָּל דָּיְרֵי אַרְעָא מָא הִיא זְכוּתָא דְּעַמָּא הָדֵין דְּסָלְקָא מִן אַרְעָא רִבּוֹא רִבְּוָן כְּיוֹמָא דִּסְלֵיקַת מִן מַדְבְּרָא לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל וּמִתְפַּנְּקָא עַל רַחֲמֵי מָרַהָא כְּיוֹמָא דְּאִתָּחַמַת תְּחוֹת טוּרָא דְּסִינַי לְקַבָּלָא יָת אוֹרַיְתָא וּבְהַהִיא שָׁעֲתָּא עֲתִידָא צִיּוֹן דְּהִיא אִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל לְמֵילַד יָת בְּנַהָא וִירוּשְׁלֵם לְקַבָּלָא יָת בְּנֵי גָּלוּתָא:

   ספורנו

   מי זאת עולה מן המדבר. ואמר האל יתברך ?מם היה לה לזאת העולה ממצרים ומבבל שהיו כמו מדבר לא אדם בו:

   מתרפקת. מכה את עצמה ומתאוננת:

   על דודה. על איחור ביאת המשיח באמרה הלא תחת התפוח. בהיותי מתלוננת בצל שדי כמו בצל תפוח:

   עוררתיך. השתדלתי בתפלתי להביאך:

   שמה חבלתך. כמו הרה תקריב ללדת:

   אמך. קהלת יעקב:

   ילדתך. עדת ה' של צדיקי הדורות שהיו בתפלתם סבה למציאותך ולהגלותך וזה כאמרו לאל ית' בתפלתם:

   אלשיך

   מי זאת כו'. אומרת כ"י ראיתי והנה בזה תקן קצת שאלותינו לבל המשיך ההסתר אך לא להמציא עצמו לנו בעצם מעתה טרם יעירו ויעוררו העו"ג בסבלותם ע"כ משיבה כ"י ואומרת מי זאת עולה מן המדבר כלו' מי היתה האם כל כך היתה שלמה כ"י שבדור ההוא ממני שכ"כ היתה עולה במעלה עד היותה מתרפקת על דודה כלומר כי בקרוב אל היותם שקועים בכל גילולי מצרים כמאמר רז"ל הללו עובדי כו' והללו עובדי כו' קנו מעלה תכליתית ואין זה למו רק מן המדבר ע"י היותם במדבר סיני כד"א ויחן שם ישראל כו' לשון יחיד כי פסקה זוהמתן ונתאחדו כמאמרנו על אלו קרבנו לפני הר סיני כו' שעל יד כן התנבאו כלם עד גדר אומר' רצוננו לראות מלכנו ועלה בידם ופנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם וזהו מתרפקת על דודה מתגעגעת ומתחברת על דודה כבן חביב מאד שיש לו געגועין על אביו עד שתמהו רז"ל על אומרם רצוננו לראות מלכנו כו' איך הודה הוא יתברך ואמרו וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא כו' וזאת היא תלונת כ"י כעת מי זאת עולה כו' הטובה היתה ממני שזכת' אל ההתחברות הגדול ההוא עמו יתברך אך אין זה לה רק מן המדבר ע"י שדבקה בך במקום משולל שיצאו מבין המצרים ומשוללי עול דרך ארץ כי אוכלי המן היו וא"כ איפה אחר שאומרנו מי יתנך כאח לי א"א להתקיים הנני שבה אל שאלתי אשר הקדמתי והוא לכה דודי נצא השד' כו'. שאז נהיה גם אנו עולים במעלה מן המדבר משוללים עול דרך ארץ כמאז כי אז אתן את דודי לך שכל ישענו וכל חפץ אשר נעסוק לילה ויום לא יהיה רק על העבודה אשר נעבוד את ה' אלהינו ועל התורה ועבודה בתשובה שלמה ואהבה רבה מאד. משיב הוא יתברך ואו' שמה חבלתך כו': ולבא אל הביאור נשית לב אל או' זה פעמים מלת שמה וגם אל כפל הענין חבלתך אמך חבלה ילדתך. והוא שאומר הוא יתברך אל יעלה על רוחך שבלתי שלמים יצאו ממצרים וכל מעלתם קנו במדבר על העדר גלות וצורך ספוק צורכם וע"כ תאמר שתעשה כן גם עתה כי דע איפה כי טרם צאתך ממצרים תחת תפוח עוררתיך והוא מאמרז"ל על נשי מצרים שהיו מתעברות כשהגיע זמן מולדיהן הולכות לשדה ויולדות תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך כו' כיון שמכירים בהם מצרי' באים להורגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשין על גבן שנאמר על גבי חרשו כו' וכיון שמתגדלים באים עדרים כו'. וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו עכ"ל. ובזה יאמר הוא יתברך הנה מטרם צאתך ממצרים עוררתיך להקנות בך השלמות והעליה כי מאז היית תחת התפוח עוררתיך ע"י הכנה גדולה ונסיון גדול אשר אז נסיתיך ומצאתיך הלא הוא כי שמה חבלתך אמך שהיו יולדות בשדה ומניחות ילדיהן בהולדם על פני השדה ולא היו מהרהרין אמם ואבותם שעי"כ הוכנו מאז במצרים אך מהמדבר לבדו לא באה לך טובה כ"א אדרבה בא חבל לך כי שמה חבלתך כו'. שמה חבלה ילדתך כי שם בא להם חבל גזרת מתי מדבר שמתו כל הדור ההוא אשר הוליכוך וע"כ נאמרה מלת שמה זה פעמים אחד חוזר על או' תחת התפוח דסליק מינה ואמר כי שמה חבלתך אמך וא' אל המדבר דפתח ביה ואמר כי שמה חבלה ילדתך וא"כ איפה מאמרך אשר אמרת מי זאת עולה מן המדבר כי כאשר אז עלו מן המדבר על נותנם את דודיהם לך למה שהיו משוללים גלות ומשוללים בקשת סיפוק צורכם כי מנך לא מנעת מפיהם כן גם עתה נשוב לשאלתנו לכה דודי נצא השדה כו' משוללי עול דרך ארץ ושם אתן את דודי לך כי לא כן הוא כי אדרבא במדבר חובלו ולא עלו במעלה רק ע"י ההכנה שקנו מעת הגלות במצרים כן גם אתם מהיותכם בתוך הגולה הכינו עצמכ' לגאול':

   תורה תמימה

   עלה מן המדבר. עלויה מן המדבר, סלוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר כמש"נ במדבר הזה יתמו ושם ימותו . (מ"ר)

   מתרפקת על דודה. מהו מתרפקת על דודה ' א"ר יוחנן, שהיא מתרת פרקי תורה ופרקי מלכות לעתיד לבא . (שם)

   תחת התפוח עוררתיך. דרש רב עוירא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאל ישראל ממצרים, שהיו משתדלות להזקק לבעליהן, וכיון שהגיע זמן הולדתן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר תחת התפוח עוררתיך . (סוטה י"א ב')

   תחת התפוח עוררתיך. א"ר סימון, הדבור שהיה יוצא מהקב"ה בסיני היה סם חיים לישראל וסם מות לאוה"ע, לפיכך הוא אומר תחת התפוח עוררתיך . (מ"ר פ' ב' פ' ג')

   תחת התפוח עוררתיך. דרש פלטיין איש רומי ואמר, נתלש הר סיני ונעצר בשמי מרום והיו ישראל נתונים תחתיו, שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר . (מ"ר)

   תחת התפוח עוררתיך. דבר אחר תחת התפוח עוררתיך זה סיני, ולמה נמשל לתפוח, מה תפוח זה עושה פירות בחודש סיון כך התורה נתנה בסיון . (מ"ר)

   תחת התפוח עוררתיך. דבר אחר תחת התפוח עוררתיך, ולמה לא כאגוז ואילן אחר, אלא כל אילן דרכו להוציא תחלה עליו ואח"כ פירותיו ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואח"כ מוציא עליו, כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה, שנאמר נעשה ונשמע . (שם)

   שמה חבלתך אמך. [שמה – בסיני], וכי שמה חבלה, א"ר ברכיה, משל לאחד שהלך במקום סכנה וניצל, פגע ביה חבריה, אמר ליה, כמה סכנות עברת והוית כדון השתא ילדתך אמך ובריה חדשה נבראת . (שם)

   שמה חבלתך אמך. [שמה – במדבר], אמר ר' אבא בר כהנא, שמה חבלתך ושמה חבלה, חבלה – בשעה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע , שמה חבלה – בשעה שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, ומהו חובלה – נתמשכנו, דתנא ר' שמעון בן יוחאי, זין שנתן להם לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם . (שם)

6. (ו)שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל־זְרוֹעֶךָ כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְ יָה

   מצודת דוד:שימני. לכן שים אותי על לבך לבל תזוז האהבה לעולם, כמו החותם הניתן על היד ואינה זזה משם: כחותם על זרועך. כמו החותם הנתון על היד, כן שים אותי על זרועך והוא כפל ענין במלות שונות: כי עזה כמות אהבה. האהבה שיש לי אליך היא חזקה כמות, בי היא עומדת נגד המות לבל יוכל לבטל אותה, רוצה לומר יותר אקבל עלי המיתה מלהסיר אהבתי ממך, ולכן מהראוי שלא תסיר אהבתך ממני והנמשל הוא לאחדים עם המשל: קשה כשאול קנאה. הקנאה הוא דבר קשה כהירידה אל השאול וכאילו תאמר בזה אם תסיר את האהבה להפרד עוד ממני, מאוד יקשה עלי הקנאה בראותי הנערות בנות גילי יושבות תחת בעליהן ומתענגות, ואני אהיה בדודה וגלמודה. והנמשל הוא לומר אם עוד אשב בגולה, יקשה עלי הקנאה בראותי כל האומות יושבים בארצם בטח ושאנן ואני אהיה גולה וסורה: רשפיה רשפי אש שלהבתיה. גחלת האהבה היא כרשפי אש וכשלהבת גדולה רוצה לומר אהבתי אליך שמורה לעולם כחמימות הגחלת המתקיימת זמן מרובה. וגם היא חזקה כלהבת אש גדולה השורף בחזקה. והנמשל הוא לאחדים עם המשל:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   כחותם. הוא הטבעת העשוי לחותם בו כתבים וכן חותמך ופתילך (בראשית לח יח):

   עזה. חזקה:

   כשאול. הוא בור הקבר:

   קנאה. ענינו צער מה בראות דבר מה בזולת והוא לא יוכל להשיגו כמו ותקנא רחל באחותה (שם ל א):

   רשפיה. ענין גחלת הבוערת וכן ומקניהם לרשפים (תהלים עח מח):

   שלהבת יה. שלהבת הוא ענין להב כמו תיבש שלהבת (איוב טו לא), ורוצה לומר להבת אש גדולה כי כן דרך המקרא כשרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת השם. וכן ארץ מאפליה (ירמיה ב לא) ורבים כמוהו:

   רש"י

   שימני כחותם. בשביל אותה אהבה תחתמני על לבך שלא תשכחני ותראה—

   כי עזה כמות אהבה. האהבה שאהבתיך עלי כנגד מיתתי שאני נהרגתי עליך:

   קשה כשאול קנאה. התגר שנתקנאו ושנתגרו בי האומות בשבילך, קנאה בכל מקום אינפ"רמנט בלע"ז לשון אחיזת הלב לנקום נקם:

   אש שלהבת יה. רשפים של אש חזקה הבאה מכח שלהבת של גיהנם טעם הזקף הגדול הנקוד על רשפי מלמדנו על תיבת אש שהיא דבוקה לשלהבת יה לומר אש של שלהבת יה:

   מלבי"ם

   משל: שימני. הרעיה מבקשת מדודה שישים אותה כחותם הקבוע על לבו וזרועו. להגן בעדה מחמת המלך, כי אמנם עזה כמות אהבה שמסרה נפשה בעבור אהבתו. אבל גם קשה כשאול קנאת המלך, על שעזבה אותו. רק רשפיה של אהבה גדולים מן אש השאול כי הם רשפי אש שלהבת יה:

   מליצה: שימני. הנפש מבקשת מאת דודה העליון שישים אותה כחותם על לבו ועל זרועו, ר"ל שידביק אותה אליו ברצון ובפועל, כי האהבה שאהבה את ה' עזה כמות ומסרה נפשה למות בעבור אהבתו, הגם שקנאת היצר היה קשה כשאול, שרצה להטותה מעבודת ה' ולשום בעמקי שאול קרואיה, בכ"ז רשפי אהבת ה' אשר בערו בלבה, היו רשפי אש ושלהבת יה, אשר בם שרפה חבלי שאול ופתויי היצר, ואחר שהיה לה תמיד מלחמה כבדה עם היצר ונצחה אותו, וראוי שתהיה כחותם על רצונו ועל זרועו, לתת לה שכר ברצון ובפועל:

   רלב"ג

   שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:

   אמרה אליו לחוזק האהבה ולגודל תשוקתו להפיק רצונו כפי היכולת שתשימהו כחותם על לבו ר״ל במה שיצטרך אליו ממנה בשכל העיוני וכן אמרה אליו שיעשה במה שיצטרך אליו ממנה בשכל המעשי והיא אמרה כחותם על זרועך והרצון בזה כי כמו החותם שיחתום בו האדם כאשר ירצה כן תהיה אליו מוכנת תמיד במה שתוכל לחתום אליו מאלו הצורות הדמיוניות אשד יצטרכו אליו. ואמרה נותנת סבה בזה כי אהבתה אליו היא בתכלית החוזק לא יוכל איש על הסרתה בשום פנים כמו המות והשאול שהוא בתכלית החוזק ואופן החוזק בהם הוא שלא יוכל על הסרתם בשום פנים ושזאת האהבה בוערת בקרבה תבערה חזקה לא יכבוה מים רבים ונהרות לא ישטפוה ולא יסירוה ביתרון ההון כי היא תבזה כל דבר בערך אל אהבתו ולזה לא תשתדל בי אם במה שידרוך אל חפצו:

   אבן עזרא

   הפעם הא' רשפיה. כמו ולחומי רשף גחליה:

   שלהבת. השי״ן [ב]מקום אשר ונח הלמ״ד ואין כדרכו במקרא:

   הפעם הב' ועתה שימני [על לבבך] כחותם על ידך ועל זרועך כחותם:

   הפעם הג' ואח׳כ׳ תאמר כנסת ישראל לשכינה שימני כחותם על לבך והענין שלא תסור מאחרי השכינה לעולם:

   תרגום

   אָמְרִין בְּנֵי יִשְֹׁרָאֵל בְּיוֹמָא הַהוּא לְרִבּוֹנְהוֹן בְּבָעוּ מִנָּךְ שַׁוִּי יָתַן כִּגְלָף דְּעִזְקָא עַל לִבָּךְ כִּגְלָף דְּעִזְקָא עַל אֶדְרָעָךְ דְּלָא נוֹסִיף עוֹד לְמִהְוֵי גָּלְיָן אֲרוּם תַּקִּיפָא כְּמוֹתָא אַהֲבַת אֱלָהוּתָךְ וְחַסִּינָא כְּגֵיהִנָּם קִנְאֲתָא דְּעַמְמַיָּא מְקַנְּאִין לָן וּדְבָבוּ דְּנָטְרִין לָן דָּמְיָא לְגּוּמְרִין דְּאַשָּׁא דְּגֵיהִנָּם דִּבְרָא יָתֵיהּ יְיָ בְּיוֹמָא תִּנְיָנָא לִבְרִיאַת עָלְמָא לְאוֹקָדָא בֵּיהּ פָּלְחֵי פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה:

   ספורנו

   שימני כחותם על לבך. לזכרני בביאת משיחך:

   כחותם על זרועך. לחשוף את זרוע קדשך לעיני כל הארץ:

   כי עזה כמות אהבה. אף על פי שאין מעשינו טובים: קשה כשאול קנאה. בלבנו:

   רשפיה. בלבנו כאש בוערת עצורה בעצמותינו:

   אלשיך

   שימני כחותם כו' אומרת כנסת ישראל הנה מכלל דבריך יראה שלא יבצר לנו מחבלי משיח כי אשר שאלנו לכה דודי נצא השדה לא הסכמת כעת וגם לא ענין מי יתנך כאח לי כו' רק שהעו"ג בסבלותם יעוררנו לשוב עדך בחבלי משיח ואשר הטבת חסדך הוא אשר השבעת לע"ג מה יעירו ומה יעוררו כו' כמפורש בסמוך ע"כ אבינו שבשמים אחת שאלנו מאתך הלא היא שימני כחותם כו' והוא כי בעת צרת החבלי משיח שימני במחשבתך כחותם בדבר הנחתם כי כאשר כל הרשמים והאותיו' שבחותם ישאירו רשומים בחתום גם אחר הפרד החתום מהחותם ועוד כ"א שהרשמים בחותם מהופכים ובנחתם הם ביושר כנודע שלא הי' נרא' בנחתום ביושר אם לא היו מהופכים בשקיעת החותם כן תשימנו בלבך שנהיה נרשמים תמיד במחשבתך שאם שאור שבעיסתנו וחומרנו יהפכנו בצד מה תקרב צדק מאליך ויהיה בלבך ביושר כאותיות ההפוכות שבחות' שהם ביושר בנחתם כך אהיה אני המעוות והפוך ביושר בלבך וע"י מה שיהיה כן בלבך ימשך שגם נהיה כן על זרועך הוא כח הדין הנטויה עלינו באופן תכנו זרועך ברחמים וש"ת הלא מאז חטאתם בעגל נגזרו עליכם שני גזרות אחד בל יהיה לנו חירות ממלאך המות שנית מגלות ואם למה שנטעום טעם מיתה בעד הגזרת מות תתננו בחרב אויבינו בחבלי משיח ולא תשאירנו חיי' הלא עזה כמות היא אהבה אשר לנו עמך כי לאהבתך נשים נפשינו בכפינו ותנוכה המות תחת זה ואם עוד לנו אשמות ונצטרך למות עכ"פ לרדת שאולה למרק עונותינו הנה קשה כשאול היא הקנאה אשר ראינו כל עובדי פסל המתהללים באלילים ברומו של עולם ואנו בני אל חי העולמים אלהים חיים ומלך עולם סחי ומאוס תחת כפות רגלם ותהי נא צרת קנאה זאת תחת שאול ואל תאמ' נא אלהינו א"כ איפה איך נתקיימנו ולא מתנו על כל הצרה הזאת כי הלא רשפיה של קנאה זו רשפי אש אוכל' היא באמת מנפש ועד בשר ואינו מן התימה מה שכל עצמנו איננו אוכל כי הלא אינו מגדר האש התחתון שמכלה מה ששורף רק שלהבת יה הוא אש של מעלה ששורף ואינו מכלה כנודע:

   או יאמר כי הנה דרך הרשפים להיו' למטה והשלהבת עולה למעלה ובזה יאמר הנה קשה כשאול קנאה רשפיה אשר למטה על הנוגע אל נשמותינו סובלי הגלות והצרה היא רשפי אש באמת אך אינה עולה בעצם אך השלהבת העולה בעצם היא שלהבת של שם יה כי בעונותינו שרבו שם הגדול ישתבח לעד כביכול אינו שלם כ"א כנפרד חלילה אותיות י"ה מהשתים הנותרות כמאמרם ז"ל על פסוק כי יד על כס יה כו' וזהו שלהבת שהשלהבת העולה למעלה מהרשפי' הנוגעים אלינו הוא על שם יה כי על זה מר לי מאוד והיא השלהבת העולה על כל רשפי אש צרת עצמו כי אנחנו מה בערך גדולת שמו יתברך לעד אמן ואשר אמרנו יהיה הרוגז משותף ברחמים כמדובר לא מדאגה מדבר פן נמיר כבודינו חלילה מחמת שטף הצרים הצוררים אותנו כמאמרז"ל שבחבלי משיח מכל לשונו' הגוים יחזיקו בכנף כל איש יהודי לאמר ימיר כבודו חלילה לנו מזה כי הלא מים רבים לא יוכלו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

   או יאמר שימני כחותם כו'. כי הנה דרך החותם להיות רשמי החתימ' שקועים בו אך בדבר הנחתם בולטים לחוץ אומרת כנסת ישראל הנה אהבתינו אותך היא שקוע בלבנו אלא שאיננ' מתגלית בעצם כי גם הבלתי עובד עבודתו יתברך לא יבצר ממנו היותו אוהב את קולו יתברך בלבו כ"א שיעצרנו הגשם מלגלות אוחילה לפניך שלא תהיה כן עמנו שנהיה בלבך שקועים ושלא תמשיך ותגלה החוצה אהבתך אותנו רק שתשימני כחותם על לבך שנהיה אנחנו כחותם ולבך כנחתם שמה ששקוע בנו יהיה בולט מלבך ויוצא חוצה כי תהיה מתגלית אהבתך לנו לעיני הכל ואם נהיה ראוים לקבל יסורי חבלי משיח נהיה גם כחותם על זרועך הנטויה עלינו לבלתי כלותינו בחבלי משיח וזה כחותם על זרועך כי הלא אם חטאנו ונתחייבנו מות או שאול ראה נא אלהינו כי הנה לנו אחד לעומת כל אחד מאלה והוא כי אם נתחייבו מות הלא לעומתם עזה כמות היא היות לנו אהבה בלב עמך כי אין זאת לנו כ"א בהלחם עם יצרנו בכל צרותינו עד כבוש אותו לאהבה אותך בלבנו שהוא דבר קשה ועז כמות ואם נתחייבנו גיהנם הנה קשה כשאול קנאה אשר לנו בראות עובדי אלילים במעלה גדולה ואנחנו עמך נותנים נבלת עבדי ה' מאכל לעוף השמים כי הנה קנאה זה לבדה תהיה לנו במקום שאול כי הלא הקנאה הזאת רבה היא מאד וכל זה הוא באהבה אשר לו עמך והקנא' אשר אני מקנא מהבבליים וזו מבלי היותנו מתים על האהבה ממש ומה גם כי הנה רשפיה של אהבה רשפי אש כי מאהבתך ימשכו רשפים כי ישרפונו על קדושת שמך על הרחיק עצמנו מאמונתם זה נוחם יסתר מעיני כי הם רשפי אש גדולה מרשפי גהינם כי הם רשפי אש הנמשכים משלהב' שם יה אשר שם זה מאז באנו לעול' באנו על ידו כמרז"ל על שבטי יה עדות לישראל כי שם זה מתואר אלינו למה שהוא עדות לישראל שזרעם קדוש ממצרים שע"כ נאמר החנכי הפלואי להטיל שם יה בכל משפחה ככתוב אצלינו במקומו כי שם זה היה מתיחד בהולדת' יו"ד של האיש וה"א של האשה ואין זה רק בהיותם כשרים והעדות הוא שלא נפרד מהם שם זה בהולידם יורה בלתי היות פגם בהולדתם וע"כ שם זה דבק בכל ישראל ויקראו שבטי יה נמצא כי רשפי הצרים וממיתים אותנו על קדוש שמו יתברך הם רשפי אש ולו היינו כהם החרשתי אך השלהבת העולה היא משם יה כי אשר איכותם משם זה ששמך עליהם ישרפו באש במה תדמה צרתי זאת שאתנחם כי בעלי איכות שם זה ישרף באש כי אינו כבודו ית' חלילה. או יאמר הנה יש רשפים נשארים למטה והשלהב' עולה למעלה במה שנוגע אלי מצרותנו אל נחוש שלא יעלה למעלה כ"א יהיו כרשפים הנשארים למטה וזה רשפיה של כנסת ישראל יהיה רשפי אש הבלתי עולות אך מה שיהיה עולה בטבע השלהבת הוא כבוד שם יה שהרבה אותיות י"ה הבלתי מתחברים אל אותיות ו"ה למלא ה' עד נגאל ב"ב כי על כבוד שמך אנו נכוי' ע"כ יהיו הדברים האלה מעיר לעזור לעשות את שאלתי כי תשימנו כחותם כו' כמדובר:

   תורה תמימה

   שימני כחותם. מהו שימני כחותם, א"ר מאיר, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, מה שחשבת בלבך לעשות לנו עשה . (שם)

   שימני כחותם. ר' ברכיה אומר, שימני כחותם זו ק"ש, שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך, כחותם על זרועך – אלו תפלין . (שם)

   כחותם על לבך. אמרו ישראל לפני הקב"ה, שימני כחותם על לבך, אמר להם הקב"ה, לא שאלתם כהוגן, לפי שהלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה, ואיזה הוא כהוגן, כמש"נ (ישעיהו מ״ט:ט״ז) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד, כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו כן גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך . (שם)

   כחותם על זרועך. א"ר מאיר, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כיהויכין, דאמר ר' מאיר, נשבע הקב"ה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו, כמש"נ (ירמיהו כ״ב:כ״ד) חי אני נאום ה' כי אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך – משם אתקנך בתשובה . (מ"ר)

   עזה כמות אהבה. עזה כמות אהבה – אהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, כמש"נ (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה', אהבה שאהב יצחק את עשו, אהבה שאהב יעקב ליוסף, אהבה שאהב יונתן לדוד, אהבה שאוהב האיש לאשתו, אהבה שאהב דורו של שמד להקב"ה, כמש"נ (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום . (שם)

   קשה כשאול קנאה. קשה כשאול קנאה של הקב"ה בשעה שמקנאים אותו בע"ז, כמש"נ (פ' האזינו) יקניאוהו בזרים, קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב, כמש"נ וישטם עשו את יעקב, קשה כשאול קנאה שקנאו אחי יוסף ליוסף כמש"נ ויקנאו בו אחיו, קשה כשאול קנאה שקנא שאול לדוד, כמש"נ (שמואל א י״ח:ט׳) ויהי שאול עוין את דוד, קשה כשאול קנאה שמקנא הבעל לאשתו כמש"נ ועבר עליו רוח קנאה , קשה כשאול קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון, כמש"נ (זכריה ח׳:ב׳) קנאתי לציון קנאה גדולה . (שם)

   רשפיה רשפי אש. ר' ברכיה אומר, כאש של מעלה , לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש . (שם)

7. (ז)מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת־הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם־יִתֵּן אִישׁ אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ

   מצודת דוד:מים רבים. לפי שהמשיל את האהבה באש, לכן אמר מים רבים וכו׳ לשון הנופל בכבוי האש ורוצה לומר לא יועיל שום הסתה ופתוי לבטל את האהבה. ואם מי יתן כל הון ביתו בעבור האהבה להמיר אותה בשנאה, הנה כל בני עולם יבוזו אותו וילעגו עליו, על שלא השכיל לדעת שאי אפשר לבטל אהבה עזה זאת בשום דבר. ומוסב למעלה לומר מהראוי שלא תסיר עוד אהבתך ממני, הואיל וגם אהבתי אליך חזקה מאד. והנמשל הוא לאחדים עם המשל:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   לכבות. מלשון כבוי:

   ישטפוה. ענין גריפה על ידי חוזק הרדיפה וכן תשטף ספיחיה (איוב יד יט):

   הון. ענין עושר וכן הון יקר (משלי א יג):

   בוז יבוזו. מלשון בזיון:

   רש"י

   מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. על שכינם בלשון רשפים נופל עליהם לשון לא יכבו:

   מים רבים. האומות:

   ונהרות. שריהם ומלכיהם:

   לא ישטפוה. על ידי חוזק ואימה ואף על ידי פתוי והסתה:

   אם יתן איש את כל הון ביתו. כדי להמיר אהבתך:

   בוז יבוזו לו. כל אלה הקב"ה ובית דינו מעידים שכך כנסת ישראל מתרפקת על דודה:

   מלבי"ם

   משל: מים. [דברי המשורר] רואים אנו גדול כח האהבה ורשפיה רשפי אש. אשר במים רבים ונהרות לא יוכלו לכבותה, ר"ל שכל תחבולות שלמה שעשה להטות לב הרעיה מן דודה לא הועילו מאומה, כי אש האהבה לא תכובה במים רבים, וגם נהרות שדרכם לשטוף כל הנמצא בדרכם לא ישטפוה ר"ל שלא יכול לה שלמה לא בטוב ולא ביד חזקה. לכן אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו כי לא יקנוה בהון עתק רק באהבת הלב הדבר תלוי:

   הרעיה דבקה בדודה:

   ובזה נשלם השיר החמישי:

   מליצה: מים. (דברי המשורר), רואים אנו כי מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה. הראיה העליונה אל אלהיה ר"ל שכל פתויי היצר וחמדת הכח המתעורר לא יכלו לבטל אהבת נפש שלמה לאלקיה: וגם נהרות. השוטפים שהם תהפוכות הזמן ורעת העולם: לא ישטפוה. עד שאם יתן איש כל הון בעבור אהבת ה' בוז יבוזו לו. כי לא דבר קטן ינתן מחירה כי מטבע האהבה הגדולה הזאת שימסור עליה את נפשו ומאודו:

   הרעיה נפש שלמה דבקה בחיי עד האלקי הרוחות.

   ובזה נשלם שיר החמישי:

   אבן עזרא

   הפעם הג' מים רבים. אלו יתקבצו כל אומות העולם לא יוכלו להזיק לכנסת ישראל:

   תרגום

   אֲמַר מָרֵי עָלְמָא לְעַמֵּיהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל אִלּוּלֵי מִתְכַּנְשִׁין כָּל עַמְמַיָּא דִּמְתִילִין לְמוֹי דְּיַמָּא דְּאִנּוּן סַגִּיאִין לָא יָכְלִין לִמְטַפֵּי יָת רַחֲמַי מִנִּיךְ וְאִי מִתְכַּנְּפִין כָּל מַלְכֵי אַרְעָא דִּמְתִילִין לְמוֹי דְּנַהֲרָא דְּנָגֵיד בִּתְקוֹף לָא יָכְלִין לְמִמְחֵי יָתִיךְ מֵעָלְמָא וְאִלּוּלֵי יָהֵיב גְּבַר כָּל מְמוֹן בֵּיתֵיהּ לְמִקְנֵי חָכְמְתָא בְּגָלוּתָא אֲנָא מַהְדַּר לֵיהּ כְּפִיל לְעָלְמָא דְּאָתֵי וְכָל בִּזְּתָא דְּיִבְּזוּן מִן מַשְׁרְיָתֵיהּ דְּגוֹג יְהֵי דִּילֵיהּ:

   ספורנו

   מים רבים. לא יוכלו לכבות. אהבת ה': נהרות לא ישטפוה. וזה כי אמנם אם יתן איש את כל הון ביתו כו' שאין דבר נערכה אצלנו:

   אלשיך

   מים רבים לא יוכלו לכבות כו': אומרת כנסת ישראל הלא חליתי פניך שימני כחותם על לבך כו' וספרתי מגודל אהבתי אותך כי עזה כמות אהבה כו' הנה ידעתי כי לא יעדרו לי צרות והנה אשאלה ממך תועיל לי אהבתי אותך תוך לבי לשתחזקני באהבתי אותך בבואי לידי צרות או עקת שאעמוד בנסיון וזהו מים רבים לא יוכלו לכבו' כו' כי צרות רבו' הנמשלי' למים רבים אשר יבואו בחבלי משיח צריך תשימני כחותם כו' שיהיה שפע בולט מאתך לנגוע בלבנו ולהמשיכנו בעצם לא מיראת איבוד האהבה כי לא נמירנה חלילה רק לשלא יוכלו לכבותה שלא יספיקו המים רבי' לכבות את הבעירה ולהיות כאיש נדהם בלתי בוערת בו אש האהבה כראוי לעתות כהם להיו' בשמחה וגיל בוער' בו אהבתו ית' וקדש שמו ית' ככונס לחופה כן ירא אני פן אהיה כמתעצב וקר הלבב וכן ונהרות הם שלטוני עם ועם לא יהיו שישטפוה כשטיפה והדחה שמאימתן תהיה אהבתי בלתי נכתם בלבו רק ככתם גוון ואודם מה שנשטף מקומה במים ויחלש אדמימותו ולא יקדש ה' בשמחת לבב וחוזק ע"כ אני צריך שימני כו' למושכני ולחזקני בעצם וכל זה הוא אשר לא אמיר כבודי חלילה ואבטל האהבה מאימת מות יפלו עלי להשמיד להרוג אם לא אעבור שצריך מגן עזרך כ"א לא יעשו כן רק שירבו עלי מאד מוהר ומתן אם אעבור בזה איני ירא להתפתות כי בגודל אהבתי אבטח כי לא אמיר כבודו חלילה ואבטל האהבה כי הלא אם יתן איש מהם את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:

   תורה תמימה

   מים רבים וגו'. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, לפיכך אין עבירה מכבה תורדה . (סוטה כ"א א')

   מים רבים וגו'. מים רבים אלו אוה"ע, שנאמר (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון, לא יוכלו לכבות את האהבה, את האהבה שהקב"ה אוהב לישראל, שנאמר (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה', ונהרות לא ישטפוה – אלו אוה"ע, כמש"נ (ישעיהו ז׳:כ׳) ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר וגו', ונאמר (שם ח') ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר . (שם)

   אם יתן איש וגו'. אם פותחין כל אוה"ע את כל האוצרות שלהם ונותנים בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר בידם לעולם . (מ"ר)

   אם יתן איש וגו'. אם פותחין כל אומה"ע כל אוצרות שלהם ונותנין כל ממונם בדמיהם של ר' עקיבא וחביריו אין מתכפר להם לעולם. (שם)

   אם יתן איש וגו'. כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו . (שם)

   אם יתן איש וגו'. כד דמך ר' אושעיא איש טרייה ראו מטתו פורחת באויר, והיה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לר' אושעיא איש טרייה בוז יבוזו לו [שם]

8. (ח)אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה־נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּהּ

   מצודת דוד:אחות לנו קטנה. ועל כי שמעה החשוקה אשר לב החשוק טוב עליה וחפץ לשבת עמה, שלחה אמריה אל החשוק וכה תאמר, הנה יש לנו קרובה אחת קטנה בקומה ואין לה שדים להניק בנים, ועתה אשאלך והודיעני מה נעשה עמה בעת שידובר בה להנשא לאיש, וכאומרת הלא אין מי ימצא שישאנה בעבור קטנותה והעדר השדים והנמשל הוא לומד אחר הבטחת הגאולה בבוא הזמן, יאמרו בני יהודה הנה אחינו בני עשרת השבטים קטנים המה במעשה המצות, כי עוד היו בארצם הדיחום מלכיהם מאחרי ה׳, ואף כי בגולה. וגם לא נמצא עמהם בעלי חכמה ומדע כדרך שהיה עמי בבית השני אנשי כנסת הגדולה ומהם נביאים, ולא מצאו אם כן מי להניק אותם מחלב חכמת התורה, ואם כן במה יזכו גם המה אל הגאולה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, אלשיך, תורה תמימה

   מצודת ציון

   בה. רוצה לומר בענינה:

   רש"י

   עתה אחות לנו. בתחתונים שהיא מתאחה ומתחברת ומתאוה להיות עמנו והיא קטנה ומקטנת את עצמה מכל האומות כענין שנאמר לא מרובכם וגומר שהם מקטינים עצמם:

   אחות. לשון איחוי אלו קרעים שאין מתאחין:

   ושדים אין לה. כענין שנאמר בגלות מצרים (יחזקאל ט"ז) שדים נכונו בהגיע עת הגאולה אבל זו שדים אין לה עדיין לא הגיע עתה לעת דודים:

   מה נעשה לאחותינו ביום שידבר בה. כשהאומות מתלחשים עליה להכחידה כענין שנאמר (תהלים פ"ג) לכו ונכחידם מגוי:

   מלבי"ם

   משל: שיר האלף: בשיר הזה יסופר כי הרעיה שפכה שיחה בעד אחותה הקטנה פן יחשוק בה המלך, ותשובת הדוד ואחותה:

   אחות הרעיה אומרת יש לנו אחות קטנה ועדן אין לה שדים שעדיין אין שדים נכונו ומה נעשה לה ביום שידובר בה להנשא אל המלך פן יבקש אותה המלך שלמה לקחתה לו:

   מליצה: שיר האלף יספר כי הנפש תשפוך שיחה לפני אל, בעד אחותה הקטנה שהוא הרוח ההיולאני בל יקחה המלך ר"ל בל תתחבר עם הגויה ותופסד עמו, ותשובת ה' ב"ה ותשובת הרוח:

   אחות. הנפש אומרת אל ה', יש לנו אחות קטנה, שהיא הנפש ההיולאנית הנקשרת בגויה (ונקרא רוח ובפי המחקרים שכל הנקנה) והיא אין מטבעה להשאר נצחי כי הוא כח תלוי בחומר ונפסדת עמו. ובכ"ז ע"י כושר המעשים ותורה ועבודה יעשו בו מלאכת הכימיאה עד שיזדכך לקנות טבע הנצחיית ולשוב עצם נבדל ולהשאר חי אחר מות הגויה ואמרו חכמי האמת כי הרוח ישאר בג"ע התחתון והנשמה האלהית העולה היא למעלה תתלבש בו בכל עת ברדתה והדברים ארוכים (עי' בזהר אחרי דף ע' ע"ב בארך ועי' בזהר שמות דף י"ג ב' משפטים צ"ט ב', תרומה קל"ו קמ"א ב' קמ"ב קמ"ג, ויקהל ר"י ע"ב ובפ' לך פ"ג ב' בסתרי תורה שם דף פ"א) וע"ז אמרה הנשמה הנה י"ל אחות קטנה שהוא הרוח רק אין לה שדים ר"ל שאינה משפעת (כי הוא שכל נקנה לא שכל נאצל) רק מקבלת שזה יצוייר בהעדר השדים ומה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה שתלקח אל בית המלך ר"ל אם תלקח אל שלמה שהוא הגויה להבלות עמו בקבר או איך תנצל להשאר בחיי עד:

   רלב"ג

   אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותנו ביום שידבר בה:

   אמר השכל הפועל והשכל הנקנה ר״ל השכל ההיולאני תשלם באלו השלמות אשר קדם זכרם אחות לנו והיא זאת החשוקה אשר קדם זכרה וקראוה אחות להם מצד שלמותה עד שכבר נקראת שולמית במה שקדם ומצד היותה עוזרת להם בפעולתם ר״ל במה שיקבל השכל ההיולאני משפע השכל הפועל וקראוה קטנה מצד מיעוט חלקה בזאת ההשגה אשר יצטרכו אליה ואמרו שאין לה שדים תשפיע להם מה שיצטרכו אליו בזאת ההשגה והוא נאות לפי המשל כי הקטנה אין לה שדים נכונים לינק מהם ובהיות הענין כן מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה שתשפיע אלינו מה שיצטרך אלינו בזאת ההשגה ובזאת החכמה מאיזה צד יישירה אל זאת ההשפעה כי היא לא תוכל על זה מעצמה אם לא ניישירה אל זה. ואולם אמרו ביום שידובר בה הוא להעיר כי יצטרכו אל זה תנאים רבים מהם ההרגל במלאכת הנצוח כמו שנזכר בראש ספר הנצוח ומהם ישוב הדעת ושקיטת רתיחת הטבעים ולזה לא התירוה אל עצמם החכמים הקודמים כי אם בעת הזקנה. וזה כי זאת המלאכה מצד שישתמשו בה בהקדמות מפורסמות והיה מדרך ההקדמות המפורסמות ברוב העניינים שילקח מהם ראיה על דבר והפכו ראוי שתהיה דעת החוקר בה מיושבת מאד עד שיקח מאלו ההקדמות המפורסמות ההקדמות הצודקות לבד וראוי גם כן שלא יעמיק בה כהעמקתו בשאר החכמות אשר אפשר בהם ההעמקה וזה כי דרך החקירה בחכמה חכמה ראוי שיהיה לפי שעור ההאמתה המגעת בחכמה ההיא:

   אבן עזרא

   הפעם הב' איה דבר האחד מבני אמי שאמרו אחות לנו קטנה מה נעשה (לאחותינו) ביום שידובר בה להנשא אם שמרה עצמה והיא חומה נבנה עליה טירת כסף והענין קשורים ואם [היא] דלת נצור עליה [לוח ארז] (ותהיה סגורה:

   היא אמרה) הנה אני חומה ושדי כמגדלות (כענין) שדים נכונו:

   אז הייתי בעיני אוהביי כמוצאת שלום:

   הפעם הג' אחות לנו קטנה. כשיעלו ישראל אז יאמרו זה לזה אחות לנו קטנה והם ב׳ שבטים וחצי שאלו גלו בתחלה שנ׳ כעת [הראשון] הקל ארצה זבולון [וארצה נפתלי וגו׳]:

   ושדים אין לה. שמא אין לה תורות:

   ביום שידובר בה. שתעמוד בדין:

   תרגום

   בְּעִדָּנָא הַהוּא יֵימְרוּן מַלְאֲכֵי שְׁמַיָּא אִלֵּין לְאִלֵּין אוּמָּא חֲדָא אִית לָן בְּאַרְעָא וְקַלִּילָן זָכְוָתָהָא וּמַלְכִין וְשִׁלְטוֹנִין לֵית לָהּ לְמִפַּק לְאָגָחָא קְרָבָא עִם מַשְׁרְיָתֵיהּ דְּגוֹג מָה נַעֲבֵיד לְאַחָתַנָא בְּיוֹמָא דְּמַלִּילוּ אוּמַּיָּא לְמִסַּק עֲלַהּ לִקְרָבָא:

   ספורנו

   אחות לנו קטנה. משיב האל יתברך הנה את מצטערת על איחור שריית שכינתי בתוכך וביאת משיחי הנה אפילו בקבוץ גליות תהיה עדת הצדיקים מועטת:

   ושדים אין לה. ואותם המעטים אינם מלמדים דעת את העם ובלתי מוחים להשיב מעון בהיות ההמון אז כלו עוסק בחיי שעה בלבד כאמרו עושה מקנה וקנין:

   מה נעשה לאחותינו. אני ומשיחי כי גם המשיח הוא כמו אש מצרף כסף:

   אלשיך

   אחות לנו קטנה כו' הלא כמו זר נחשב ידבר הוא יתברך עם זולתו ויאמר אחות לנו שנראה שלו יתברך ולהם יש אחות כא' ומה ענין אומרו ושדים אין לה כי הלא אחר היותה קטנה עדיין אין בטבע' ששדים יהיו לה ומה זו שאלה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה כי מה לעשות לה ואיך העלו ארוכת תקנתה באמור אם חומה היא נבנה כו' אם היא אחות קטנה איך תהיה חומה ואיך יבנו עליה ואם דלת היא איך יצורו עליה לוח ארז ואיך יתוקן בזה מה ששדים אין לה ואיך יאמר אני חומה ושדי כמגדלות אם הם דברי האחות הנז' איך שדיה כמגדלות אם הוא יתברך העיד כי השדים אין לה ומהו השלום שהיתה כמוצאת ואיך אחר דברו על ההוה שב לדבר על העבר ואיך יתקשר אומרו כרם היה כו' ויספר שכר פריו האם סיפור שכירות כרם שלמה בא לספ' ושאמר כרמי שלי כי ודאי אם הוא כרמו שהוא שלו ומה הוא החילוק הזה האלף לך ומאתים כו' אם הכל הוא אלף כסף מהיכן באו המאתי' ואיך יתקשרו לזה שאר הכתובים. אך הנה על פסוק נעשה אדם ולא אמר אעשה אדם למדנו מתוך דברי רז"ל כמפורש אצלינו במקומו בס"ד כי אחר ברוא יתברך כל העולמות ברא בריה אשר חלק בה מכל עולם ועולם שע"י זכותו בקיום התורה שהיא כנפש לעולם יתקשרו ויתקיים העולמות כלם בהשתלשלות השפע בכל העולמות אשר הוא כלול מהם והוא האדם כי הוצבר חומרו מעולם השפל עפר מן האדמה עם שאר יסודות והנפש המתנועעת מעולם הגלגלים הוא עולם התנועה והרוח מעולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות והנשמה מעול' העליון. ונבא אל הענין והוא כי בראות הוא יתברך שאלת כנסת ישראל שיפן אלי' ברחמים להיות רחום בדין החבלי משיח אז הוא יתברך כמדבר עם כל העולמות ארבעתם עולם העליון הוא עולם הנשמות ועולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל אשר האיש הישראלי כלול מארבעתן החומר מעולם השפל והנפש המתנועעת מעולם הגלגלים בעלי חיוניות ותנוע' והרוח מעין עולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות והנשמה מעולם העליון כי על כן נאמר בכתוב אצלנו נעשה אדם שאומר הוא יתברך בין הכל נעשה אדם כי כ"א מהשלשה עולמות יתן חלקו ואף אני חלקי מתח' כנפי השכינה מעולם העליון וע"כ שואל לכולם ואומר הנה לנו אחות לכולנו יש אחוה וחלק בה והנה היא קטנה הזכיות ושדים כי תינק שפע להשען עליהם כאשר היו משה ואהרן שדים כי יינקו יוצאי מצרים להגאל בזכותם אין לה וע"כ איפה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה הוא לעת קץ כשיהיה בעתה שיעדרו הזכיות כי אז ידובר בה על כל פנים בהיות בקץ של אחישנה שהוא בדור זכאי או יהיה ידובר ל' קושי כד"א דבר האיש אדוני הארץ כו' הוא כי ביום הקץ שלא זכו להקדים זכות בזמן שנאמר בו זכו אחישנה כי אז אין ספק שידובר בה בב"ד של מעלה קושי על שלא היינו דור זכאי שע"כ נתאחר עד עת קץ ויצטרך לחבלי משיח ומשיב הוא יתברך במעמד כלם ואומר אם חומה היא כו' והוא כי תמשל לעיר שיבאו עליה אויבים לכובשה כי יקומו עליה להלחם ולהמיר כבודה ואז אם תדמה לחומה שהיא חזקה לעומת הלוחמים עליה שיהרסוה וממקומה לא ימיש כן תתחזק על קדושת ה' ולא תמיש מאמונתה גם כי יהרסוה אז נבנה עליה שהיא על זכותה טירת כסף הוא בה"מ שיבא מלמעלה רוחני בל ימוט לעולם כי לא ישתתף בו דין רק כסף הוא תואר אל הרחמים הפשוטים אך אם דלת היא שהיא כנגד הלוחמים עליהם כדלת שעל יד קצת הכאות קלה ליפתח או ליסוב על צירה אנה ואנה כן היא תהיה בלתי חזקה לעומת' ולא כחומה חזק' לעומת מצחם אז התיקון שנעשה לא יהיה שנצור כו' שלא יהיו החבלי משיח חזקים בזמן מועט פן תאבד ח"ו רק נצור עליה מלכות בלתי חזק כברזל או אבן רק כלוח שיהיו ייסוריו בלתי חזקים לשתוכל לסבול אך יהיה ארוך ומתמי' זמן רב וזהו ארז שיהיו ארוך כארז שמה שיהיה ראוי להעשות בחוזק בזמן מועט יהיה באריכות לאט. משיבים ישראל ואומרים אני חומה כו' לומר איכה תאמר אלהי כי על ששדים אין לי אם אהיה חומה חזק נגד' שתבנה עלי טירת כסף הלא הנה אני חומה הייתי במצרים ששמתי עצמי לסכנת מות על קדוש שמו יתברך והוא בקחת הטלה בעשור לחדש וקשרו כל א' בכרעי מטתו שאז כל איש ישראל הערה למות נפשו פן יהרגום המצריים וישימו נפשם מנגד כי מי יזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלוהו ככתוב אצלנו בטעם המצוה ועם היותי כחומה היו לי ג"כ שדים כמגדלות הם משה ואהרן שדים ליינק זכות רב כמגדלים גדולים ועם כל זה אז הייתי בעיניו יתברך לא כראוים לקבל הטוב והגאולה ההיא רק כמוצאת שלום דרך מציאה כי צריך זכות רב ליגאל וא"כ איפ' איך בהעדר שדים כי אינק תאמר שעל היותי חומה בלבד תבנה עלי טירת כסף כלומר כי נראה ממאמרך שלא תתן יד ותקרב רב צדק מאליך רק תניח הכל אל כשרותי וזכותי ולכן דואגים אנו מאשר תניח הדבר אלינו בלבד ולא אמרת שתהיה בקרבנו יראה חלילה כמרפה ידך ממני וגועל בנו כי גרשתנו מהיכלך ונטשתנו ביד אובינו והפתחון פה שיש לנו לזה שיורה כי מאוס מאסתנו וגעלת בנו הלא הוא כי כרם היה לשלמה מלך שהשלום שלו הם ישראל כי כרם ה' צבאות בית ישראל והיתה בבעל המון שלא היתה בח"ל הם מקומות אשר תחת שרים של מעלה הפרטיים איש על מקומו רק במקום שהוא של בעל המון הוא א"י שאין שולט שם רק מי שהוא בעל כל העולם הוא רבון כל העולם כי אינה תחת שום שר כי אם ארץ אשר ה' אלהינו דורש אותה תמיד והנה ראינו כי חלילה וחס יראה כי נתונים נתונים ממש נתן את הכרם לנוטרים בח"ל בגלותם נתנם לשרי מעלה אשר לפי האמת אינם רק נוטרים כי הוא יתברך אדון הכל הוא רק שמוני לנטור את העו"ג כל שר על אומתו וכדי בזיון וקצף גדול וע"כ נגזר אומר שגעלת בנו ומתנה נתתנו לשרים וזה כוונה באומר' נתן את הכרם לשון מתנה וש"ת כי הלא זה מאמר ישעיה הנביא כי כרם ה' צבאות בית ישראל אך יען קוה לעשו' ענבים ויעש באושים ע"כ השליכנו מלפניו באופן כי על פריו הרע נתתי לנוטרים כמאמר ישעיה הנביא על זה כרם היה לידידי כו' ויקו לעשות ענבים כו' זה לא יתכן כי הלא לא גרענו מסדום כי בעבור העשרה לא היית משחיתם ופה נ"נ הגלה אל היכלו אלף חכמים וצדיקים גמורים כד"א החרש והמסגר אלף וזהו כמתמיה היתכן האיש הוא נ"נ יביא עמו אל הגולה בשביל פריו של כרם שהיה באושים במקום ענבים אלף כסף הם אלף כדאים לרחם בעבורם ככסף שהוא תואר אל מדת הרחמים ואפי' על עצמם לא הספיק להגן אך יורה שגעלת בנו ח"ו. משיב הוא ית' ואומר על אמרכם נתן את הכרם שנתתיו מתנה ח"ו רק כרמי שלי ועל אמרכם שהוא ביד הנוטרים ח"ו אפי' שם בח"ל הוא לפני כי בכ"מ שגלו שכינה עמהם. משיבים ישראל ואומרים א"כ איפה האלף למה גלו ויהיו לך שלמה שהשלום שלך שעמך ישבו בארצך בירושלים ולא היה לך להשליט בם את נ"נ וש"ת שהגליתם לשמירת יש' כמארז"ל שהגלה הוא יתברך את יכניה והחרש והמסגר כמה שנים קודם לחרבן לשמור את ישראל בל יתקיים בם העדותי בכם כי אבד תאבדון כו' כמאמרז"ל שהושיבו ישיבות טרם גלות צדקיה הלא לזה היה מספיק המאתים הם מבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיכם מאתים ועדיין היו בימים ההם כמאמרז"ל על ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים שהם מבני יששכר יודעי בינה לעתים שקרא' אחשורוש והשיבו לו שילך אצל מואב כי שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך כו' ואם בסוף גלות בבל היו מה גם עתה קודם הגלות וא"כ אם מה שהגלה הוא יתברך את יכניה והחרש והמסגר אלף היה כדי לנטור פרי הכרם בל תאבד בבבל שיעמידו ישיבות ויקבעו לימוד התורה למען ילמדו הגולים בעת החרבן את צדקיה למען ישמר הכרם ולא יאבד הלא אם לכך כוונת היה לך להניח האלף לך שלמה בירושלים עמך שלא זזת מכותל מערבי ולמען נטירת הכרם ופריו בל יאבדו בני הגולים בלי תורה יהיו המאתים לנוטרים את פריו. משיב הוא יתברך ואומר ראה נא איך לא עזבתיך כו' הלא היושבת בגנים הם בתי כנסיות ובתי מדרשות חברים הם מלאכי השרת מקשיבי' לקולך מקבלים תפלותיך להביאם לפני ושמא תאמרו א"כ מה תיחל הלא הוא השמעיני שתתכשרי עד גדר שלא יהיו ביני וביניך חברים אמצעיים רק השמיעני ביני לבינך ואז תראו בחוש אם את כרמי שלי או נתתיך לשרי מעלה. משיבים ישראל ואומרים ברח דודי כו' לומר הנה ידעתי כי לבך שלם עמי ולא נטשתני גם עודנו בגלות בח"ל והדין עמך שתיחל עד שובי עדך אמנם הנני נוטשת צרתי ודאגת על כבוד שכינתך כי כביכול הוא עמי בצרה כמאמר ס' הזוהר על מראת יחזקאל היה היה דבר ה' שהראה לו כל המרכבה בבבל למען הודיע את ישראל כי שכינ' עמה' ולא יתייאשו מהגאולה ואינו כבודה תהיה בח"ל על כן אומרת כנסת ישראל ברח לך דודי כלומר ברת לך מח"ל מקום הגולה ולך לך לעצמך במקום שלא חסרה שכינה משם הוא בה"מ שלא זזה שכינה מכותל מערבי גם הבחינה אשר אתנו ברח לך אל הבחינה שלא זזה משם וזהו אומרו לך כלומר ברח על עצמך כי לא זזה כח שכינה משם וז"א לך וש"ת איך תעזבני בבורחך ואספה בין העו"ג הנה התיקון הוא ודמה לך לצבי והוא כי דרך הצבי שבמרוצת בריחתו הופך תמיד פניו נגד מקום נסיעתו כן אתה בברחך דמה לצבי שפניו כלפי מקום נסיעתו ויהי' פני השגחתך תמיד אלינו אל מקום נסיעתה להשגיח בנו משם או עשה דרך אחרת שאם לא תדמה לצבי שתמיד הופך פניו דמה לעופר האילי' בחור שבהם קלי המרוצה מאד וזהו או לעופר האילים שלא תאחר אחר ברחך מאתנו כ"א תמהר לשוב אלינו לגאלנו ואנה תלך בברחך אל הרי בשמים בהר המוריה שהריח נחוח אשר שם תמיד מריח כי אדם הקרי' שם וכן נח ואברהם עקד שם את יצחק בנו ויעקב הקים שם מצבה וישראל הקריבו שם כמה קרבנו' והקטורת שעדיין הריח לא נתבטל ואם אין אנו כדאי' תריח בריח ניחוחם להשגיח בנו משם ולא יהיה תואר גלות נאמר בך חלילה כי נחנו מה לפני כסא כבודך שלמעננו תהיה בקרב העו"ג: רק ברח לך אל המקום בחר לו יה בהר המוריה:

   תושלבע

   תורה תמימה

   אחות לנו קטנה. ר' יהודה ב"ר סימון אומר, לעתיד לבא עתידין כל שרי אוה"ע לבא ולקטרג לפני הקב"ה על ישראל ואומרים, רבש"ע, אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אומר להם הקב"ה, אחות לנו קטנה, מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין עוינים אותו לפי שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה בא יוהכ"פ ומכפר עליהם . (שם)

   אחות לנו קטנה וגו'. א"ר יוחנן, מאי דכתיב אחות לנו קטנה ושדים אין לה – זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד . (פסחים פ"ז א')

   אחות לנו קטנה וגו'. רבי ברכיה פתר קרא באברהם אבינו, אחות לנו קטנה – זה אברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה , ועד שהוא קטן היה עסוק במצות ובמעשים טובים , ושדים אין לה – עדיין לא בא לכלל מצות ומע"ט , מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה – ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש , אם חומה היא, אמר הקב"ה, אם מעמיד הוא דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף נצילנו ונבנה אותו בעולם, ואם דלת היא – אם דל הוא ומטלטל מעשיו כדלת נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת עליה אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליה אלא לשעה אחת , אמר אברהם לפני הקב"ה, רבש"ע, אני חומה ואעמיד מע"ט כחומה, ושדי כמגדלות – שאני עתיד להעמיד כתות וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך , אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר ליה הקב"ה, כשם שירדת לכבשן האש כך אני מוציאך בשלום ממנו, הדא הוא דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך כאור כשדים [מ"ר]

   אחות לנו קטנה וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בסדום, אחות לנו קטנה זו סדום, כמש"נ (יחזקאל ט״ז:מ״ו) ואחותך הגדולה שמרון , ושדים אין לה, שלא הניקה מצות ומעשים טובים , מה נעשה לאחותנו ביום שגזר דין של מעלה שתשרף באש . (שם)

   אחות לנו קטנה וגו'. רבנן פתרי קראי בעולי גולה אחות לנו אלו עולי גולה, קטנה שהיו דלים באוכלסין, ושדים אין לה, אלו חמשה דברים שהיה בית האחרון חסר מן הראשון, והם, אש של מעלה ושמן המשחה, ארון, רוח הקודש ואורים ותומים , מה נעשה לאחותנו – מה נעשה ביום שיגזור כורש די עבר פרת עבר די לא עבר לא יעבור, אם חומה היא – אלו עלו ישראל חומה מבבל לא חרב ביהמ"ק בההיא שעתא פעם שנית, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אע"פ שהיא מטושטשת מקומה ניכר, כך אע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו ישראל פעמי רגלים ג' פעמים בשנה . (שם)

9. (ט)אִם־חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם־דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז

   מצודת דוד:אם חומה היא. כאילו החשוק שולח אמריו לומר עצתו, אם היא סגורה וסתומה כבנין חומה ולא שכבה מי משכבי אשה לאבד ולשבר בתוליה, אזי נבנה בשבילה ארמון כסף לשתשב בה יחידי מבלי בעל, ותתענג לשבת בארמון כסף אם לא תתענג בשבת תחת בעל: ואם דלת היא. אם לא שמרה בתולה והיא כדלת הנפתח, אזי נעשה בשבילה מאסר בנין חזק ומשומר מנסרי ארז לבל יוכל מי לקרוב אליה, ותשב בדודה ושוממה והנמשל הוא כאילו המקום ברוך הוא משיב אם היו כחומה ולא עזבו להכנס ביניהם מעובדי גלולים לדבקה בהם, אזי יזכו גם המה לבנין בית המקדש. ואם פתחו הדלת ונכנסו ביניהם, ישבו עוד במאסר הגולה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, תורה תמימה

   מצודת ציון

   נבנה. מלשון בנין:

   עליה. בעבורה:

   טירת. היכל וארמון וכן תהי טירתם נשמה (תהלים סט כו):

   נצור. מלשון מצור ומבצר:

   לוח. נסר כמו את כל לחותים (יחזקאל כז ה):

   רש"י

   אם חומה היא. אם תחזק באמונתה וביראתה להיות כנגדם כחומת נחשת שלא יכנסו לתוכה רוצה לומר שלא תתחתן בם והם לא יבואו בה ולא תתפתה להם:

   נבנה עליה טירת כסף. נהיה לה לעיר מבצר ולכתר ולנוי ונבנה לה את עיר הקדש ובית הבחירה:

   ואם דלת היא. הסובבת על צירה ובהיקש עליה היא נפתחת אף היא אם תפתח להם להיות הם באים בה והיא בהם:

   נצור עליה לוח ארז. נשים בדלתה נסרים של עץ הנרקבים והתולעת גוררתן ואוכלתן, וכנסת ישראל אומרת:

   מלבי"ם

   משל: משיב הדוד, אם חומה היא אם תהיה כחומה סגורה ולא תתרצה אליו אז נבנה עליה טירת כסף ר"ל נסגיר אותה בטירה חזקה העשויה מכסף הכוסף ר"ל ניתן לה בעל שתכסף אליו ואליה תשוקתו והוא יוציאנה מבית שלמה אבל אם דלת היא אם פתחה דלתיה לאהבת שלמה נצור עליה לוח ארז הבלתי מתקיים ר"ל נפקירנה לו:

   מליצה: אם. משיב ה' אם חומה היא אם עמדה חזקה כחומה סגורה ולא שלט בה היצר והתאוה אז נבנה עליה טירת כסף ר"ל נביאוה אל הגן בעדן אל הטירה הנכספת לצדיקים, אבל אם דלת היא אם פתחה דלתיה אל הנחש המסית שהם התאות אז נצור עליה לוח ארז ותתבלה עם הגוף בקבר תחת ארון העץ:

   רלב"ג

   אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז:

   אמרו אם היא גדורה בגדרים הראויים למי שיכנס לחקור בזאת החכמה נבנה עליה הבנין אשר אנחנו משתדלים בבנייתו בשלם שבפנים ואם דלת היא ר״ל אם היא פרוצה שאין לה חומה הנה נצור עליה לוח ארז ר״ל שנחזק אותה ונסתום פרצתה בלוח ארז:

   אבן עזרא

   הפעם הא' טירת. כמו ארמון כמו {ו}את כל טירותם:

   הפעם הג' אם חומה היא. אם שמרה עצמה כמו חומה [ולא יצא מן הדת] נבנה לה מקום [וטירות מלאות כסף] ונלך בשבילה:

   ואם דלת היא. עיר פרוצה אין (לה) חומה [שלא שמרה המצות] נסגור עליה שלא תבא עלינו:

   תרגום

   יֵימַר מִיכָאֵל רִבְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל אִם הִיא מִתְעַתְּדָא כְּאֻשָּׁא בֵּינֵי עַמְמַיָּא וְיָהֲבָא כַּסְפָּא לְמִקְנֵי יֵיחוּד שְׁמֵיהּ דְּמָרֵי עָלְמָא נְהֵי אֲנָא וְאַתּוּן עִם סָפְרֵיהוֹן סָחֲרִין לָהּ כְּנִדְבָּכִין דְּכַסְפָּא וְלֵית רְשׁוּ לְעַמְמַיָּא לְמִשְׁלַט בָּהּ הֵיכְמָא דְּלֵית רְשׁוּ לְזַחְלָא לְמִשְׁלַט בְּכַסְפָּא וְאַפִילּוּ אֵי מִסְכֵּינָא הִיא מִן פִּקּוֹדַיָּא נִבְעֵי רַחֲמִין עֲלַהּ קֳדָם יְיָ וְיִדְכַר לָהּ זְכוּת אוֹרַיְתָא דְּעָסְקִין בָּהּ יָנְקַיָּא דִּכְתִיבָא עַל לוּחָא דְּלִבָּא וּמִתְעַתְּדָא לָקֳבֵיל אוּמַּיָּא כְּאַרְזָא:

   ספורנו

   אם חומה היא. הנה אם יהיה זכותם מספיק להגין על דורם:

   נבנה עליה טירת כסף. נבנה בית המקדש של כסף שלא תשלוט בו האש:

   ואם דלת היא. שלא יסגרו דלת בעדם ולא יחושו לתקון ההמון:

   נצור עליה לוח ארז. נעשה להם בית המדרש של עץ ארז נכבד ולא יבנה בית המקדש בזכותם:

   תורה תמימה

   אם חומה היא וגו'. אמר ליה ריש לקיש לרבה בר בר חנה, אלהא סנינא לבו לבני בבל, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו . (יומא ט' ב')

   אם חומה היא וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בישראל, אם תמה היא וגו', אמר הקב"ה, אם מעמידים מעשיהם כתמה נבנה עליה ונצילם, ואם דלת היא – אם מטלטלין הם דבריהם כדלת נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליהם אלא לשעה אחת , אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני חומה ונעמיד מצות ומעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות – שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, למה, – לפי שהיו אוה"ע אומרים לישראל א"כ למה הגלה אתכם מארצו והחריב למקדשו, והיו ישראל משיבים, אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רדופים לבית אביה סוף שחזרה לביתה לשלום . (שם)

   אם תמה היא וגו'. דבר אחר אם חומה היא וגו', בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר, אמר הקב"ה, אם מעמידין הם מעשיהם כחומה נבנה עליהם העולם ונצילם ואם דלת היא – ואם מטלטלים מעשיהם כדלת נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת כך איני מתקיים עליהן אלא לשעה אחת , אמרו הם לפני הקב"ה, רבש"ע אנו חומה ואנו מעמידין מצות ומע"ט כחומה, ושדי כמגדלות – עתידין אנו להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר להם הקב"ה, כשם שירדתם לכבשן האש בשלום כך אוציא אתכם משם בשלום . (שם)

   אם חומה היא וגו'. נתבאר בדרשות פסוק הקודם.

10. (י)אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם

    מצודת דוד:אני חומה. ענתה החשוקה ושלחה אמריה לומר, הלא אני כחומה, כי שמרתי מקום בתולי ולא שכב מי אותי ועם כי שדי המה גדולות כמגדלות המעוררים תאות הנואפים, מכל מקום אני שמרתי את עצמי. וכאילו אומרת הואיל וכן ראוי אם כן אני לשבת בארמון כסף, ותשב הקרובה עמדי. והנמשל הוא כאילו בית יהודה תשיב לומר הלא אני לא דבקתי בעובדי גלולים, ויש בי בעלי חכמה ומדע להניק אותי מחלב חכמת התורה, וראויה אני לשוב מהגולה ולבנין בית המקדש ובעבורי ישובו גם המה לארצם ויזכו לבנין בית המקדש: אז הייתי וגו׳. היתה משתבחת לפני הנערות ואמרה אז כשדברתי הדברים האלה הייתי בעיניו יקרה ונכבדת כדרך שמייקרין למחזרת אחר השלום ומוצאת אותו, כי הוטב בעיניו מה שהייתי מחזרת אחר שלום הקרובה והנמשל הוא לאחדים עם המשל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, תורה תמימה

    מצודת ציון

    כמגדלות. מלשון מגדל:

    כמוצאת. מלשון מציאה:

    רש"י

    אני חומה. חזקה באהבת דודי:

    ושדי כמגדלות. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות המניקים את ישראל בדברי תורה:

    אז. באמרי זאת:

    הייתי בעיניו כמוצאת שלום. ככלה הנמצאת שלימה ומוצאת שלום בבית בעלה:

    מלבי"ם

    משל: [משיבה האחות] אני סגורה כחומה, ושדי קשים להכבש כמגדלות חזקים, אז הייתי בעיניו ר"ל ועד עתה הייתי בעיניו כמוצאת שלום, כאילו עדן לא הגיע לי תור ועת דודים, וע"כ לא נגע בי עדיין:

    מליצה: אני. (משיב הרוח) אני חומה הייתי חזק בפני היצר כחומה חזקה שלא שלט בי ושדי שהם כח הכעסני והתאוני שהם השדים (כנ"ל) היו חזקים כמגדלות, ר"ל לא נכבשו מגדודי היצר הלוחם על העיר לכבשה, אז הייתי בעיני הגוף כמוצאת שלום כאילו היה לי שלום עם היצר עד שלא לחם אתי כי משכתיו לעבודת ה' עד שכרת עמי ברית ולבי חלל בקרבי:

    רלב"ג

    אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום:

    אמרה שהיא חומה ר״ל שהיא גדורה ואין פרץ ואין יוצאת ושדיה אשר תשפיע בהם מה שתשפיע הם כמגדלות החזקים אשר בעיר המוסיפים על שלימותה שמירה. והרצון בזה שלא תכין מאלו ההקדמות רק מה שידרוך אל הנכונה בזאת החכמה. ואולם אמרה אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום וזה שאם לא היה הענין על זה התואר היתה רבה המריבה והמחלוקת באלו ההקדמות ותטה המחשבה פעם אל החלק האחד מחלקי הסותר ופעם אל החלק השני:

    אבן עזרא

    הפעם הג' אז ענתה היא ואמרה אני חומה [שומרת דתי הייתי] ושדי שהן התורות שמרו אותי אז תהיה בעיני השכינה כמוצאת חן:

    תרגום

    מְתִיבָא כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל וַאֲמַרַת אֲנָא תַּקִּיפָא בְּפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא כְּשׁוּרָא וּבְנַי חַסִּינִין כְּמִגְדְּלָא וּבְהַהוּא זִמְנָא תּהֵא כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל מַשְׁכְּחָא רַחֲמִין בְּעֵינֵי מָרַהָא וִיהוֹן שָׁאֲלִין בִּשְׁלָמַהּ כָּל דָּיְירֵי אַרְעָא:

    ספורנו

    אני חומה. משיבה עדת ההמון. אני השתדלתי במעשי להיות חומה להגין:

    ושדי. חכמי המורים:

    כמגדלות. כמגדל עוז להגין ולהיות בית מנוס מכל צרה בתפלתם:

    אז הייתי. ובכן הייתי כמוצאת שלום גם שהיתה עת צרה: לכן עתה ראוי שנזכה בזה לביאת משיחנו:

    תורה תמימה

    אני חומה וגו'. ר' יוחנן אמר, אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי – חכמים , ורבא אמר, אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות . (פסחים פ"ז א')

    אני חומה וגו'. א"ר איבו, אמר הקב"ה, עתיד אני להעשות לישראל סניגור בין אוה"ע, ואיזה זה, זה בת קול, הה"ד (ישעיהו א׳:ט׳) לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד . (מ"ר)

    כמוצאת שלום. [מהו כמוצאת שלום], א"ר יוחנן, ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה . (פסחים פ"ז א')

11. (יא)כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת־הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף

    מצודת דוד:כרם היה לשלמה. עתה חזרה החשוקה לספר ולומר, הנה בעבור שהייתי מחזרת אחר שלום הקרובה יקרה דברי בעיניו לקלס את כל מאמרי, כי החשוק הזה היקר בעיני כמלך שלמה היה לו כרם במישור שמצוים שם המון עם רב, ועל כי חשש מגנבה מסרו לשומרים מחולפים בזה אחר זה, באופן שכל שומר בזמנו יביא לעצמו אלף כסף, וזהו בעבור חלקו בפרי הכרם בשכר השמירה, ושאר הכסף יהיה להחשוק בעל הכרם והנמשל הוא על עדת ישראל המכונים בשם כרם, כמו שנאמר כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל. ואותם מסר לשומרים, הם מלכי ישראל שמלכו זה אחר זה. וכל אחד משל בזמנו על עשרת השבטים. ובא הרמז באלף, שהם עשרה מאות מאה לשבט:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, תורה תמימה

    מצודת ציון

    בבעל. במישור וכן בעל גד (יהושע יא יז):

    המון. ענין עם רב:

    רש"י

    כרם היה לשלמה. זו כנסת ישראל שנאמר (ישעיה ח) כי כרם ה' צבאות בית ישראל:

    בבעל המון. בירושלם שהיא רבת עם והמון רב:

    בעל. לשון מישור כמו (יהושע י"ב) מבעל גד בבקעת הלבנון:

    נתן את הכרם לנטרים. מסרה ליד אדונים קשים בבל מדי יון ואדום במדרש שיר השירים מצאתי מקצת סמך על נוטרים הללו שהם המלכיות:

    איש יבא בפריו. כל מה שיכלו לגבות מהן גולגליות וארנוניות ואנפרות הכל גבו מהם להביא לתוך ביתם:

    מלבי"ם

    משל: והראיה לזה כי כרם היה לשלמה בבעל המון, והכרם היה גדול כ"כ עד שהנוטרים ששמרוהו הביאו לו כ"א אלף כסף בשכר פירותיו:

    מליצה: כרם הרוח מספרת איך היה לה שלום עם היצה"ר ולא השבית אותו מעבודת ה' כי הנה היה לו לשלמה כרם בבעל המון, כבר בארנו (למעלה ס"א ואו, ז' י"ג) כי הפעולות שיעשה אדם להשיג איזה תכלית נמשלים במליצה לנטיעת כרם, והנה שלמה היה לו כרם גדול ר"ל המון פעולות ומעשים ועסקים שעסק בין בחכמה ודעת בין במצות ומע"ט לכן אמר שהיה הכרם בבעל המון רב כי רבו מעשיו ועניניו ומצותיו, ונתן את הכרם לנוטרים שבני ירושלים שהם כחות גופו כולם נטרו את הכרם ועסקו בעבודתו, כי כחות השכל נטרו גפני העיון והמושכלות וכחות החיים נטרו אשכלות העבודה והמצות וכל איש הרויח בפריו אלף כסף ר"ל שכר הרבה ודברים יקרי הערך הנכספים ונחמדים:

    רלב"ג

    כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף:

    אמר מספר איכות הגעת זאת ההשגה ועניינה כי לשלמה והוא השכל היה כרם בבעל המון ר״ל בבעל הרבוי והוא המציאות המוחש כי בו יהיה הרבוי ואולם המציאות המושכל אשר המציאות המוחש עלול ממנו אין רבוי בו כלל ושזה הכרם נתן לנוטרים לשמור הפרי אשר יצא ממנו והוא הסדור המושכל אשר נמצא בו בכח להמציאו אל השכל ואלו הנוטרים הם הכחות המרגישות והכח המדמה והכח הזוכר כי הם ישמרו זה הפרי וישתדלו בשיהיה כל הפרי ההוא לשלמה וזה יהיה כשיעתק מהסדור הנמצא בנמצא המוחש אל הסדור המושכל אשר הסדור אשר בנמצא המוחש הוא עלול ממנו. ואולם אמרו איש יביא בפריו אלף כסף הרצון בו כי מי שיחקור בנמצא המוחש בשלמות ישיג ממנו על האופן השלם זה הפרי אשר זכרנו והוציא זה בלשון מורה על אחדות במספר ועל רבוי יחד ר״ל אלף כי מי שיתבונן בזה הרבוי אשר לצורות בזה הנמצא המוחש ישיג מהם הצורה האחת אשר הם עלולות ממנה והיא להם במדרגת הצורה והפועל והתכלית על שכבר יעלה בזאת האופן הרבוי אל האחד וזה שהם קצתם במדרגת הצורה לקצת ולא יסורו מעלות בזה האופן עד שיכלה אל הצורה האחרונה:

    אבן עזרא

    הפעם הב' (אמרה) כרם היה לשלמה [בבעל המון אמרה להלל נפשה לרוב אהבתה בדודה והענין כי] הנה שלמה המלך נתן כרמו לנוטרים ויקח בפרי הכרם [שהביאו לו הנוטרים] אלף כסך ואני לא עשיתי כן רק כרמי (שלי) לפני אני אתענג בו עמך ולא ארצה ממון [ולא קרן ולא ריוח] וקח אתה שלמה (מימי) פרי כרמך וגם יקחו עוד מאתים הנוטרים:

    הפעם הג' כרם היה לשלמה. כענין כי כרם י״י צבאות בית ישראל והענין כי שלמה מלך על כל ישראל [וזה ענין בבעל המון שכל ההמון היה שלו]:

    נתן את הכרם לנוטרים. הענין שהוא סבב שתחלק המלכות ולא נתן לבניו ירושלה כי אם ב׳ חלקים מי״ב והם יהודה ובנימין:

    איש יביא בפריו אלף כסף. זה ירבעם בן נבט שהיו לו י׳ חלקים:

    תרגום

    אוּמָּא חֲדָא סְלֵיקַת בְּעַדְבֵּיהּ דְּמָרֵי עָלְמָא דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ דְּהִיא מְתִילָא לְכַרְמָא אוֹתֵיב יָתַהּ בִּירוּשְׁלֵם וּמְסַר יָתַהּ בְּיַד מַלְכַיָּא דְּבֵית דָּוִד דִּיהוֹן נָטְרִין יָתַהּ הֵיכְמָא דְּאָרִיסָא נָטֵיר לְכַרְמָא בָּתַר דְמִית שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּאַרַת בִּידוֹי רְחַבְעָם בְּרֵיהּ וַאֲתָא יָרָבְעָם בַּר נְבָט וּפְלַג עִמֵּיהּ מַלְכוּתָא וּדְבַר מִן יְדוֹי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטִין עַל מֵימַר פּוּמֵּיהּ דַּאֲחִיָּה דְּמִן שִׁילֹה דְּהוּא גּוּבְרָא רַבָּא:

    ספורנו

    כרם היה לשלמה. משיב המלך המשיח הנה כרם היה לשלמה המלך הקדוש:

    כבעל המון. כי כרם ה' צבאות בית ישראל:

    נתן את הכרם לנוטרים. לחכמי הדור:

    איש יביא בפריו אלף כסף. כדי שכל אחד מהם יעמיד תלמידים הרבה יגדיל תורה ויאדיר והנה כרמי שלי. אותם חכמי הדור שהם שלי ורואי פני הם בלבד לבנין שיוכלו לעמוד בהראותי כי לא השתדלו להרבות אשכולות ובכן תלמידיהם מעטים:

    תורה תמימה

    כרם היה לשלמה וגו'. כרם אלו ישראל שנאמר (ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו , בבעל המון – בהמון – שהמו אחרי הבעל, [נתן את הכרם לנוטרים] לפיכך העמיד עליהם משמרות והביא עליהם המונות איש יביא בפריו אלף כסף, הביא איש על פריו ומצא בו אלף צדיקים שלמים בתורה ומעשים טובים . (מ"ר)

    כרם היה לשלמה וגו'. דבר אחר כרם [זו ארץ ישראל], שנאמר (ירמיהו ב׳:ז׳) ואביא אתכם אל ארץ הכרמל, היה לשלמה – למלך שהשלום שלו , בבעל המון [שכל המלכים המו אחריה] , נתן את הכרם לנוטרים – זה נבוכדנצר, איש יביא בפריו אלף כסף – הביא איש על פריו וליקט מהם אלף צדיקים שלמים בתורה ובמעשים טובים, הדא הוא דכתיב (מלכים ב כ״ד:י״ד) החרש והמסגר אלף . (שם)

    כרם היה לשלמה וגו'. דבר אחר כרם זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם , היה לשלמה – למלך שהשלום שלו , בבעל המון – שהמו אחרי הבעל [נתן את הכרם לנוטרים], לפיכך באו עליהם המונים . (מ"ר)

12. (יב)כָּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת־פִּרְיוֹ

    מצודת דוד:כרמי שלי לפני. ושלחתי אמרי לאמר כרמי שלי יהיה לפני, רוצה לומר אני אשימה עליו עין לשמרו: האלף וגו׳. האלף כסף שלקח כל שומר בזמנו יהיה לך כי אתה תקחם: ומאתים וגו׳. כאומרת לא בלבד האלף תקח אשר הרבית לתת יותר מהראוי, כי אף המאתים כסף שהוא הראוי לתת לשומרים, הנה עתה כשאשמור אני תקח גם את זאת, ולא תוציא כלום על שכר השמירה והנמשל הוא לומר בעת הגאולה העתידה תבקש מלכות יהודה שכל עדת בני ישראל תהיה תחת ממשלתה, ויהיו אם כן עשרת השבטים לה׳ להאמין בו, לא כמו שהיו מאז שמלכיה הדיחוה מאחרי ה׳. גם המאתים המרמזים על שני השבטים יהודה ובנימין, גם הם יהיו אחרי ה׳, ואיש את אחיו יעזורו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, תורה תמימה

    מצודת ציון

    לנוטרים. ענין שמירה כמו נוטרה את הכרמים (לעיל א ו):

    רש"י

    כרמי שלי לפני. ליום הדין יביאם הקב"ה במשפט ויאמר כרמי אף על פי שמסרתיו בידכם שלי הוא ולפני בא כל מה שחטפתם לכם את פריו ולא נכחד ממני מה שגביתם מהם והם אומרים:

    האלף לך שלמה. אלף הכסף שגבינו מהם הכל נחזיר:

    ומאתים לנטרים את פריו. ועוד נוסיף הרבה משלנו ונתן להם לראשיהם וחכמיהם כענין שנאמר (ירמיה ט"ו) תחת הנחשת אביא זהב:

    לנטרים את פריו. אלו תלמידי חכמים ואותם תשלומים לתלמידי חכמים כמו שנאמר (ישעיה כ"ג) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה ואתננה של צור, ויש לפרש ומאתים לנוטרים את פריו כדין הנהנה מן ההקדש שמשלם קרן וחומש אף אנו נשלם על קדש ישראל לה' על ראשית תבואתו קרן וחומש חמשו של קרן ומאתים הם חומשו של אלף:

    מלבי"ם

    משל: והוא הכרם שלי העומד לפני כי שלמה נתן לי הכרם הזה במתנה בעבור שהייתי בעיניו כמוצאת שלום. אמנם חוזרת מדבריה אומרת איני רוצה להחזיק לעצמי את הכרם הזה רק האלף כסף [שהביאו בשכר הכרם] יהיו לך שלמה וכן אחזיר את המאתים הראוים לנוטרים את פריו כי איני רוצה ליהנות מן הכרם:

    מליצה: והוא כרמי שלי לפני הכרם הגדול הזה הוא שלי כי שכר התורה והעבודה הזאת יקנה הרוח שע"י ישאר קיים בנצחיות ועל ידם ישוב השכל הנקנה שכל נאצל, והרוח ההיולאני ישוב להיות רוח קדוש החי חיי עד כמו הנשמה שזה בשכר הכרם הזה שקנה שלמה שהוא הגוף בעבודתו ותורתו והוא העומד לפני כענין והלך לפניך צדקך, שב לאמר אולם גם שלמה שהוא הגוף וכחותיו שעמלו בכרם הזה ועסקו בתורה ובעבודה לא יקופח שכרם כי ינוחו בשנתם בקבר ויעמדו לגורלם לקץ הימין (עיין בזהר וארא כ"ח ב'). וז"ש האלף לך שלמה שכר פירות הכרם שהוא המצות ומע"ט יהיו גם אל הגוף והנפש התחתונה כי יש שכר לפעולתם, ומאתים לנוטרים את פריו (כמ"ש במדרש הנעלם חיי שרה דף קכ"ד. אין לך כל צדיק מהעוסקים בתורה שא"ל מאתים עולמות וכספי' בשביל התורה):

    רלב"ג

    כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו:

    אמרה שזה הכרם הוא לפניה ושהיא תשתדל שיהיה האלף כסף לו והוא הפרי אשר נזכר במה שקדם ושהנוטרים ישתדלו להשיג העניינים החלקיים אשר תיוחס אליהם השגתו עד שיעתק השכר מטה שיקובץ מכל הנוטרי' אל השגת זה האחד אשר קדם זכרו שהוא פרי השכל ותכליתו והוציא זה בזה המספר ר״ל מאתים להורות על שכאשר התקבץ אליו מה שישיגוהו כל החושים אשר הם חמשה לבד כמו שהתבאר בספר הנפש התקבץ מזה מה שהוא כחיי על הפרי שהוא אלף כסף וזה כי חמשה פעמים מאתים יהיה אלף:

    אבן עזרא

    הפעם הג' כרמי שלי. (תאמר כנס׳ ישר׳ כרמלי שלי) הענין שכל השבטים ישובו להיות יחד:

    האלף לך שלמה. [ענין] שלמה הוא (ה)מלך המשיח ונקרא כן בעבור היותו ממשפחתו [ו]כמהו ודוד עבדי נשיא להם לעולם והענין אז ישובו הי׳ שבטים לך שלמה שאתה מלך המשיח וגם ישובו המאתים שהיו לנוטרים [את פריו] שהשאיר שלמה לבניו:

    תרגום

    כַּד שְׁמַע שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל נְבוּאֲתֵיהּ דַּאֲחִיָּה דְּמִן שִׁילֹה בְּעָא לְמִקְטְלֵיהּ וַעֲרַק יָרְבְעָם מִן קֳדָם שְׁלֹמֹה וַאֲזַל לְמִצְרַיִם וּבְהַהִיא שָׁעֲתָא אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה לְמַלְכָּא שְׁלֹמֹה לְמִהְוֵי אִיהוּ שָׁלֵיט בַּעֲסַר שִׁבְטִין כָּל יוֹמוֹהִי וּבָתַר מוֹתֵיהּ יְהֵי שָׁלֵיט בְּהוֹן יָרָבְעָם בַּר נְבָט וּתְרֵין שִׁבְטִין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין יְהֵי שָׁלֵיט בְּהוֹן רְחַבְעָם בַּר שְׁלֹמֹה:

    ספורנו

    האלף לך שלמה. משיבה עדת חכמי הדור לאל יתברך. אין לאל ידינו להרבות ברצונך כי זה תוכל אתה לבדך:

    ומאתים. אבל השתדלנו להעמיד המעטים כפי אשר השיגה ידינו:

    תורה תמימה

    כרמי שלי לפני. מהו כרמי שלי לפני, בשעה שגלו ישראל לבבל, אפר להם נבוכדנצר, אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים, אלא תסגדון לצלמא, אמרו לו ישראל, שוטה שבעולם, כל מסירתנו לידך אינה אלא בשביל שהיינו משתחוים לצלם ואת אמרת סגדון לצלמא, באותה שעה אמר הקב"ה, כרמי שלי לפני . (שם)

    האלף לך וגו'. מהו אלף ומאתים, בשעה שגלו ישראל לבבל הטיח אותו רשע דברים לפני הקב"ה ואמר אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש, אמר ליה הקב"ה, אוי לו לאותו רשע, אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אלף, [הדא הוא דכתיב איש יביא בפריו אלף כסף] . (שם)

    האלף לך שלמה. כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, שיר למי שהשלום שלו , חוץ מזה, האלף לך שלמה – לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן . (שבועות ל"ה ב')

    האלף לך שלמה. אמר ר' אלכסנדרי, אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שילמדנו לאחרים, מה טעם – האלף לך שלמה . (מ"ר)

    האלף לך שלמה וגו'. א"ר הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן, הרב נוטל אלף ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם, האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו . (שם)

    האלף לך שלמה וגו'. מהו אלף ומאתים, א"ר חייא בריה דרב אדא מיפו, הלומד תורה בצער נוטל אלף בשכרו, שלא בצער נוטל מאתים, ממי את למד, משבטו של ישכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי שהיה לומד תורה בצער נטל שכר אלף שנאמר (דה"י א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף, ושבטו של ישכר שהיה לומד תורה שלא בצער נטל שכר מאתים שנאמר (שם) ראשיהם מאתים . (מ"ר)

13. (יג)הַיוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי

    מצודת דוד:היושבת בגנים. עתה מספרת ואומרת כל כך ישרה דברי בעיניו, עד שאמר לי את היושבת בגנים, מקום ימצאו שם החברים בעלי כרמים כמוני, הנה הם מקשיבים לקול עצתך וכאומר פן גם הם יעשו כזאת, ולא יהיה אם כן תפארתך עליהם, לזאת השמיעי דבריך בלחש רק לי לבד ולא ישמע הזולת. והנמשל הוא לומר כאילו המקום ברוך הוא ישיב לה אתה מלכות יהודה היושבת בירושלים, הנה כל בית ישראל חבריך מקשיבים לקולך וחפצים בזה כמו שנאמר ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם. אבל הזהרי להשמיע קולך לי לבד, ולא תפנה עוד אל אלהים אחרים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, תורה תמימה

    מצודת ציון

    היושבת. בה״א הקריאה כמו הדור אתם ראו (ירמיה ב לא):

    מקשיבים. ענין שמיעה והאזנה:

    רש"י

    היושבת בגנים. הקב"ה אומר לכנסת ישראל את הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים ויושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות:

    חברים מקשיבים לקולך. מלאכי השרת חביריך בני אלהים דוגמתך מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות:

    השמיעני. ואחר כך יקדישו הם שאמר (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר אלו ישראל ואחר כך ויריעו כל בני אלהים:

    מלבי"ם

    משל: היושבת. [הדוד אומר אל האחות הקטנה] את היושבת בגנים ר"ל שלא התרחקת אל המדבר כאחותך רק ישבת בגנים הסמוכים לעיר ושם יש חברים מקשיבים דבריך אחר שאת סמוכה לעיר, ולא אוכל להתיחד עמך מקרוב רק לקולך השמעיני מרחוק בכל פעם:

    מליצה: היושבת. הנה הנשמה תשוב אל צרור החיים דבקה באלהי הרוחות לנצח, אבל הרוח לא ישוב אל מדרגה הגדולה הזאת רק יעמד בג"ע התחתון ורק לפרקים כמו בשבתות ויו"ט יעלה למדרגה יותר גבוהה כמבואר במקומות שציינתי בפסוק ח'. עפ"ז אומר ה' אל הרוח, את היושבת בגנים בגן אשר בעדן התחתון ולא יצאת אל העולם העליון הנה יש חברים מקשיבים, כי הרוח יש לו קשר עם הנפש שתחתיו והנפש יש לה קשר עם הגויה אשר בקבר באשר קרובה אליהם ועי"ז א"א שיתדבק הרוח בכל פעם עם הדוד העליון רק לקולך השמיעני לעתות מזומנים:

    רלב"ג

    היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני:

    קראה יושבת בגנים להיותה יושבת בזה הנמצא המוחש אשר ממנו תכין להם מה שיצטרך אליהם בהשגתם ולפי שזה אמנם ישלם ממנה בהשגות המתחלפות אשר יגיעו לה מהחושים אמרו בגנים בלשון רבים וקראו עצמם חברים לה כי היא בחברתם באופן מה במה שתכין להם מאלו ההקדמות אשר נבנית עליהם זאת המלאכה ואמרו שהם מטים אזנם אל דבריה ולזה חלה פניה השכל הנקנה שתשמיע לו מה שיצטרך אליו ממנה בזאת החכמה כי בזולת זה לא יוכל השכל הפועל להשפיע לו השפע הצריך אליו ממנו בזאת החכמה כמו שקדם:

    אבן עזרא

    הפעם הב' ענה ואמר לה את היושבת בגנים חברי הרועים באו והם מקשיבים לקולך השמיעיני ואמרי לי ברח דודי עד שלא ירגישו שאני עמך בתוך הגן:

    הפעם הג' היושבת בגנים [חברים מקשיבים]. אז תאמר [ה]שכינה לכנס׳ ישראל את היושבת במקדש בית עולמים הדומה לכסא הכבוד כענין כסא כבוד מרום מראשון [מקום מקדשנו]:

    חברים מקשיבים. הענין שהמלכים מתאוים לשמוע שיריך החדשים כענין (שנ׳) שירו לי״י שיר חדש ועוד (כי) ביום ההוא יושר השיר הזה (לי״י):

    גם אני מתאוה לשמוע הוד קוליך וזה ענין השמיעיני:

    תרגום

    אֲמַר שְׁלֹמֹה בְּסוֹף נְבוּאֲתֵיהּ עֲתִיד מָרֵי עָלְמָא לְמֵימַר לִכְנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָּא אַנְתְּ כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא לְגִנְּתָא קַלִּילָא בֵּינֵי אוּמַּיָּא וְיָתְבָא בְּבֵית מִדְרַשָׁא עִם חֲבֵירֵי סַנְהֶדְּרִין וּשְׁאָר עַמָּא דְּצָיְתִין לְקָל רֵישׁ מְתִיבְתָא וְאָלְפִין מִפּוּמֵּיהּ פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא אַשְׁמִיעִינִי קָל מִלַּיִךְ בְּעִדָּן דְּאַתְּ יָתְבָא לְזַכָּאָה וּלְחַיָּבָא וְאֵיהֵי מַסְכֵּים לְכָל מַה דְּאַתְּ עָבְדָא:

    ספורנו

    היושבת בגנים. משיב האל יתברך אל קהלת יעקב ההמונית היושבת בגנים עושה מקנה וקנין:

    חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. השמיעו אותי קול חברים בבתי מדרשות המקשיבים לקולך כאשר תתני להם די מחסורם למען וחזקו ותזכו עמהם בתורת ה':

    תורה תמימה

    היושבת בגנים וגו'. כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין ק"ש בכונת הדעת, בקול אחד, בדעה אחת ובטעם אחד הקב"ה אומר להם, היושבת בגנים כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני, אבל כשקורין בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם, רוח הקודש צווחת ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה – הדומים לכבודך, בקול אחד בנעימה אחת על הרי בשמים – בשמי שמים העליונים . (שם)

    חברים מקשיבים. מכאן דחברים היינו תלמידי חכמים . (ב"ב ע"ה א')

    חברים מקשיבים לקולך. אר"ש בן לקיש, שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן, שנא' היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני , ואם אין עושין כך, גורמין לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר ברח דודי וגו' . (שבת ס"ג א')

    חברים מקשיבים לקולך. אין חברים אלא מלאכי השרת, ולמה נקראו חברים, לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות וחלוקת דברים, ואמר הקב"ה לישראל, בני, בשעה שאתם קירין ק"ש וקורין בתורה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ותנו דעתכם שלא תשנאו ולא תקנאו זא"ז ולא תתחרחרו זע"ז ולא תביישו זל"ז, כדי שלא יהיו מלאכי השרת אומרים, רבש"ע, תורה שנתת להם לישראל אינם עוסקין בה, שהרי יש בהם איבה וקנאה ותחרות ושנאה, אלא תהיו מקיימים אותה בשלום . (מ"ר)

14. (יד)בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים

    מצודת דוד:ברח דודי. ואני אמרתי לו אם יש לחשוש בזה, מהר ללכת מן הגנים, ודמה עצמך בקלות המרוצה לצבי וכו׳, ובוא על הרי בשמים, ואני אבוא אחריך ושם נשב ושם נדבר דברינו, ולא ימצא מי שם מקשיב אמרינו והנמשל הוא לומר כאילו בית יהודה משיב דבר, לומר אם כן מהר והשרה את שכינתך בבית המקדש מקום יקטירו שם הקטרת, וזה יהיה סיבה להשריש אמונתך ויראתך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, ספורנו, תורה תמימה

    מצודת ציון

    ברח. ענין מהירות ההליכה:

    ודמה. מלשון דמיון:

    לעופר. כן יקרא ילד האיל:

    רש"י

    ברח דודי. מן הגולה הזאת ופדנו מביניהם:

    ודמה לך לצבי. למהר הגאולה והשרה שכינתך על הרי בשמים הוא הר המוריה ובית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן: נשלם פירוש שיר השירים, תהלה ליוצר

    מלבי"ם

    משל: והיא ג"כ מתיראה מן השומרים ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי לשוב אלי בכל פעם:

    מליצה: וכן הרוח אומר אל השם ברח דודי למעון העליון כי אינך מתחבר עמי תמיד מפני החברים הקרובים אלי, שהם המדרגות הקרובים אל החומר ובכ"ז דמה לך לצבי או לעפר השב תמיד אל מקומו ומביט לאחוריו, כן תשוב אלי מעת לעת ומפקודה לפקודה:

    רלב"ג

    ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים:

    אמרה לו שכבר הכינה לו מה שיצטרך ושישתדל בחריצות ובתכלית המרוצה האפשרית לה לעלות על הרי בשמים והיא החכמה האלהית כמו שקדם ושלא יתרשל מזה:

    זהו מה שנראה לנו בזאת המגלה והוא נאות מאד מצד הלשון והענין. ואנחנו חושבים שכבר עמדנו בלי ספק על הדרושי' הכוללים אשר כווננו בזה הספר והנה לשון הספר וסדורו יעיד עליו לנו. ואולם מהדרושים החלקיים אפשר שנשמטו ממנו עד שיהי׳ מכוון ענין למה שאמרנו שהוא על צד המשל לבד אבל זה מעט לפי מה שאחשוב:

    ובכאן נשלם זה הבאור. והיתה השלמתו בסוף תמוז שנת שמנים ושש לפרט האלף הששי. והתהלה לאל לבדו אשר עזרנו ברחמיו וחסדיו. יהי שמו מבורך ומרומם על כל ברכה ותהלה. אמן:

    אבן עזרא

    הפעם הג' ברח דודי. אמרה כנסת ישראל אם תתאונ לשמוע שירי רד אלי [וברח] ממקום חבריך הם המלאכים המשרתים [לפניך] ובא אל הרי הבשמים [הם] הררי ציון ששם צוה י״י את הברכה חיים עד העולם:

    (נשלם פי׳ שיר השירים שבח לעשה אורים:)

    תרגום

    בְּהַהִיא שָׁעֲתָא יֵימְרוּן סָבֵי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל עֲרוֹק לָךְ רְחִימִי מָרֵי עָלְמָא מֵאַרְעָא הָדָא מְסָאַבְתָּא וְתַשְׁרֵי שְׁכִינְתָךְ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא וּבְעִדָּן עָקְתַן דַּאֲנַחְנָא מְצַלַּן קֳדָמָךְ תְּהֵי דָּמֵי לְטָבְיָא דִּבְעִדָּן דְּדָמֵיךְ עֵינָא חֲדָא קְמִיץ וְעֵינָא חֲדָא פְּתִיחַ אוֹ כְאוּרְזֵילָא דְּאַיָּלָא דִּבְעִדָּן דְּעָרֵיק מִסְתַּכַּל בָּתְרֵיהּ כֵּן אַנְתְּ תְּהֵי מַשְׁגַּח בָּן וּמִסְתַּכַּל בְּצַעֲרָן וּבְסִגּוּפָן מִשְּׁמֵי מְרוֹמָא עַד זְמָן דְּתִתְרְעֵי בָּן וְתִפְרוֹק יָתָן וְתָעֵיל יָתָן עַל טוּרָא דִּירוּשְׁלֵם וְתַמָּן יִסְקוּן כָּהֲנַיָּא קֳדָמָךְ קְטוֹרֶת בּוּסְמָנִין:

    ספורנו

    ברח דודי. משיבה קהלת יעקב כולה. אתה דודי המשיח מאחר שרצון המלך הקדוש להרבות תלמידי חכמים מהם אתה ביאתך אל הר ציון זה ותרעה אותנו דעה והשכל לרצון לפניו:

    על הרי בשמים. הר ציון שהיה בית מלכות לבית דוד והר הבית אשר שם סנהדרי גדולה:

    תורה תמימה

    ברח דודי. נתבאר בדרשות הקודמות.

    ברח דודי. בשעה שאוה"ע אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין בעריות שמזכירים , באותה שעה חושב הקב"ה להחריב עולמו, והתורה נכנסת ומלמדת סנגוריא ואומרת, רבש"ע, עד שאתה מביט באלו שמחרפים ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות, ורוח הקודש צווחת, ברח דודי, ברח מאוה"ע והדבק בהם בישראל . (מ"ר)

    ברח דודי וגו'. דבר אחר ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות, ודמה לך לצבי – טהרנו כצבי או לעופר האילים – שתקבל את תפלתנו כקרבן גדיים ואילים , על הרי בשמים – יעלה לך לריח טוב בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים . (שם)

    ודמה לך לצבי. מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא מביט עליהם בשתי עיניו, כמש"נ (תהילים ל״ד:ט״ז) עיני ה' אל צדיקים, ובשעה שאין עושין רצונו של מקום הוא מביט אליהם בעינו אחת, כמש"נ (שם ל"ג) הנה עין ה' אל יראיו . (שם)

    על הרי בשמים. זה גן עדן שכולו בשמים . (שם)

    על הרי בשמים. א"ר סימון, [אל תקרא בשמים אלא בַשָׁמֵיִם], אמר הקב"ה, המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם שהם שריהם שנתונים אצלי בשמים . (שם)

    על הרי בשמים. גאולתן של ישראל נמשלה לבשמים, מה בשמים כשהן נלקטין כשהן רכין ולחין אין ריחן נודף, וכשנלקטין כשהן יבשין ריחן נודף, כך גאולתן של ישראל טובה היא בעונתה . (שם)