משלי פרק כ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹרֶף פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא

   מצודת דוד:איש תוכחות. הצריך אל התוכחה ומקשה ערפו ולא יאבה לשמוע ישבר פתאום ואין מי ירפא לו:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   מקשה עורף. מלשמוע:

   פתע ישבר. מהר ישבר:

   מלבי"ם

   איש תוכחות האדם ישוב מחטא, או ע"י התוכחה או ע"י יסורים, ר"ל או שיראו לו ע"י וכוח השכל שדרכו לא טובה וישוב מצד הערת השכל. או אם הוא איש תוכחות, ר"ל שמתוכח וסותר הראיות שמביאים לו ע"פ השכל, והוא עומד נגדם בוכוחים, יועילו לו היסורים וישוב מפני יראת העונש, אבל אם הוא גם מקשה עורף, שהגם שבאו עליו יסורים אינו שב מרשעו, אז פתע ישבר ואין מרפא, ר"ל ע"י שהוא איש תוכחות פתע ישבר, אמנם אם לא יקשה ערפו יהיה לו אז רפואת הנפש, שכמו שהגוף מתרפא על ידי סמים מרים כן הנפש תתרפא ע"י היסורים, אבל אם הוא מקשה עורף אין מרפא:

   רלב"ג

   איש תוכחות. כשיהיה איש תוכחות שיבואו לו רעות מהש"י על צד התוכחת והוכח במכאובי' להסירו מהרע שהוא בו במדות או בדעות והוא עם זה מקשה עורף ואינו רוצה לעזוב דרכו הנה ישבר ברע בפתע פתאום שלא תהי' לו רפוא' ממנו וזאת מדה כנגד מדה הוא לא רצה לרפא וכל מה שהוכה עוד הוסיף סרה ולזה יבא לו רע לא יוכל להרפא ממנו:

   אבן עזרא

   איש שצריך תוכחות והם יוכיחוהו תמיד, ומקשה ערפו פתאום ישבר ולא יהיה לו מרפא.

2. (ב)בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם

   מצודת דוד:ברבות. בעת גדלו הצדיקים ומושלים בעם אז ישמחו כי בעבורם יהיו מושגחים מה׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ברבות. ענין גדולה כמו ורבי המלך (ירמיה מ״א):

   יאנח. מלשון אנחה:

   מלבי"ם

   "ברבות צדיקים ישמח העם - כי: יתנהגו בצדק ובמשפט, ויוקל עֻלָּם, ויהיה שלוה בארמנותם, וברכת ה' עליהם.

   ובמשול רשע ייאנח עם - כי: יכביד עֻלָּם, ואין משפט וצדק במדינה, ומארת ה' בביתם.

   ואמר ברבות צדיקים ובמשול רשע, כי הצדיק: אינו מושל, שהממשלה היא ביד חזקה, וכן אינו מנהיג לבדו, רק מתייעץ, וכולם ינחו את העם על מי מנוחות, והצדיקים מתרבים אז, אם בכמות, אם בריבוי וגדולה. אבל הרשע: מושל ביד חזקה, והוא לבדו, כי לא ישא פני איש.

   רלב"ג

   ברבות צדיקים. בשררת הצדיקים ישמח העם כי הם אוהבים המונהגי' מהם וישתדלו בתקונ' לפי מה שאפשר עם שמצדם יהיו מושגחים מהש"י והפך זה כלו במשול רשע והענין מבואר:

   אבן עזרא

   ברבות צדיקים כענין רבה תפארת.

3. (ג)אִישׁ־אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד־הוֹן

   מצודת דוד:ורועה. המחבר עצמו לזונות מאבד הון אביו בתת להם אתנן ויצער עוד את אביו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ורועה. מל׳ ריעות וחבור:

   רש"י

   ורועה. מחבר לו זונות ורבותינו אמרו האומר שמועה זו נאה אשננה וזו אינה נאה לא אשננה וסיוע במקרא שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד:

   מלבי"ם

   איש אוהב חכמה ישמח אביו, מדת האהבה הנטועה בנפש, אם ישתמש בה כראוי תהיה לאהבת החכמה והטוב והצדק, ואיש המשתמש במדת האהבה לאהוב חכמה הוא ישמח אביו, כמ"ש בן חכם ישמח אב, כי אח"כ תבא החכמה בלבו ויהיה בן חכם, אבל המשתמש במדת האהבה לאהוב זונות, הוא יאבד הון של אביו. וגם ידבר על צד הנמשל, אם יאהב חכמות חיצוניות שהם האשה זרה ונכריה וזונה הנאמרים בס' זה, יאבד הון הנפש אשר אספה מחקי החכמה, וחז"ל דרשו רועה זונות שמועה זו נאה וזו אינה נאה יאבד הונה של תורה, שזה על שאוהב נשים נכריות חכמות חיצוניות ולא יקבל חקי החכמה באמונה, רק חוקר עליהם משכלו ויגזור מה שהוטב בעיני שכלו מה לא, יאבד הון:

   רלב"ג

   איש אוהב חכמה ישמח אביו. לטוב מוסרו וענינו ומי שנמשך אל התאוות ורועה זונות הוא יאבד הון אביו ויאבד ממנו קנין כל הון וכל שלימות אנושי:

   אבן עזרא

   איש, ישמח בן שמחה לאביו.

   ורועה מן רעך, או מענין: כמרעיתם וישבעו, כלומר מפרנס הזונות והעד: יאבד הון.

4. (ד)מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה

   מצודת דוד:במשפט. בעבור המשפט אשר יעשה בין העם יתקיים המדינה כי יחדלו מעושק ידיהם כי הכל יביא במשפט אבל איש אוהב תרומות ר״ל כאשר יפרשו לו חלק מן העושק עוזב המשפט הוא מהרס את אנשי המדינה כי יתרבו העושקים:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תרומות. ענין הפרשה כמו ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳):

   רש"י

   יעמיד ארץ. אם שופט אמת הוא יעמיד ארץ:

   ואיש תרומות. איש גאות שאינו חש להיות מתון בדין ורבותינו אמרו אם הדיין דומה למי שאינו צריך לקנות אוהבים וליקח שוחד הוא יעמיד ארץ ואם דומה לכהן השואל תרומות על הגרנות הוא יהרסנה:

   מלבי"ם

   מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, המלך והכ"ג היו מעמידים מכונות המשפט והצדקה, ר"ל המלך הוקם על לכונן משפט בארץ בין אדם לחברו, והכ"ג היה על משמרת בית האלהים, עבודת ה', ועל הוראה בתורה ומצות להעמיד הצדקה שהיא המצות שבין אדם למקום, וכשהיו שניהם הולכים בדרך ה' היו מעמידים הארץ, ואמר שלפעמים המלך יעמיד את הארץ במשפט, והאיש תרומות יהרסנה אם הכ"ג והכהנים תחתיו אין עוסקים לישר את העם רק לקבל תרומה ולהתעשר, יהרסו את אשר יבנה המלך כי באין עבודת ה' והאמונה והצדקה, גם המשפט לא יכון ואמר הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו:

   רלב"ג

   מלך. המלך יעמיד ארץ במשפט כי זה יהיה סבה להשלמת תקון המדינה שלא יעשקו קצתם לקצתם ואם היה המושל מטה המשפט בעבו' תרומה שיפריש לו מדבר העול שיעשה כאילו תאמר שאם חייב ראובן לשמעון ק' מנה יפטר ראובן אם יפריש וירים לו מהק' מנה סך מה הוא יהרוס הארץ ויפסידנה כי זה יגרום להתבלבל סדר המדינה כי כל א' יעשוק חברו ויבטח שבשחד מה שיתן אל המושל יפטרהו והנה לא יקרא זה האיש מלך כי אין כמוהו ראוי להיות מלך:

   אבן עזרא

   ואיש תרומות ידענו כי תרומות הנשיא שהוא לוקח מעם הארץ היא ששית האיפה, כלומר מלך בעבור משפט שיעשה - יעמיד הארץ, ואיש לוקח תרומות רבות יותר מן המדה הידועה - יהרוס אותה.

5. (ה)גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל־רֵעֵהוּ רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל־פְּעָמָיו

   מצודת דוד:גבר מחליק. מי שמחליק את הדרך למען ימעדו בה רגלי רעהו ויפול לארץ הנה בזה פורש רשת על פעמי עצמו ר״ל הוא עצמו יכשל בהרעה אשר חשב על הזולת:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פעמיו. רגליו כמו פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהילים נ״ח:י״א):

   רש"י

   מחליק. מדבר חלקות:

   מלבי"ם

   גבר מחליק על רעהו, על הוא מענין עול, אם מחליק עול של רעהו בחלקת לשונו ויאמר לו שאינו עולה, הוא פורש רשת על פעמיו, שרוצה שיוסיף לעשות עולה עד ילכד ברשת, ודומה כהמחליק הדרך שבו תלך החיה ותיצוד ברשתו, כן יחליק רוכסי דרכי נפשו הרעים כדי שילכד ברשת העון ויכרת:

   רלב"ג

   גבר מחליק. גבר שהוא מחליק הדרך בעבור רעהו שיפול בחלקלקות ההם הוא פורש רשת על פעמיו בעצמו תחת מה שחשב להפיל רעהו:

   אבן עזרא

   גבר, בפשע [ה-ו] מחליק - מדבר חלקות על רעהו אולי יוכל לרמות אותו.

   פעמיו דבק עם גבר מחליק, כענין ורשתו אשר טמן תלכדו והפסוק הבא לעד, כלומר בעבור פשע יוקש רע מוקש, או מוקש רע אחד.

6. (ו)בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ

   מצודת דוד:בפשע. בעבור פשע איש רע יבוא לו מוקש אבל הצדיק שלא הלך בדרכיו ירונן ויהיה שמח כי לא עליו תהיה המוקש:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   בפשע איש רע. יבא מוקש:

   וצדיק. שלא הלך בדרכיו ירון ושמח:

   מלבי"ם

   "בפשע איש רע מוקש - הפשע עצמו הוא המוקש שבו יילכד האיש רע, ואז צדיק ירון ושמח, כי אז נראה משפטי ה', כמו שכתוב (תהלים ט טז): טבעו גויים בשחת עשו... נודע ה' משפט עשה, בפועל כפיו נוקש רשע - (אז) היגיון, כי אז ילמדו מוסר לבלי לעשות רע.

   רלב"ג

   בפשע איש. בעבור פשע ארץ איש רע יתחדש יכשלו רבים עמו אוי לרשע ואוי לשכנו ואולם הצדיק ימלט מהרע ההוא וירון על המלטו ועל אבדן הרשע כאומרו באבוד רשעים רנה או ירצה בזה כי בעבור פשע איש רע יתחדש לו מוקש יפול בו והצדיק הוא בהפך זה כי יגיעו לו הטובות ממנו עד שכבר ירון וישמח תמיד לרוב הצלחתו מצד דבקות ההשגחה האלהית בו:

   אבן עזרא

   וצדיק ירון בנפשו במוקשו.

7. (ז)יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא־יָבִין דָּעַת

   מצודת דוד:דין דלים. ייסורי הדלים ודוחק עניים: לא יבין. לא יתן לב להבין ולדעת מחסורם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   דין. משפט יסורים:

   רש"י

   דין דלים. ייסורי דלים ומה הם צריכים ונותן להם לב:

   מלבי"ם

   יודע צדיק דין דלים, הצדיק הוא מי שעושה מעשה הצדק, הוא יודע דין דלים יש הבדל בין דין ובין משפט, שהמשפט הוא דבר שמשפטו מבואר, והדין הוא הטענות בדבר שאין משפטו מבואר, ובכ"ז יודע הצדיק דינו בידיעה ברורה, שעל ידי שעוסק בפעולת הצדק יכיר עם מי הצדק, והרשע לא לבד שלא ידע הדין, כי גם לא יבין דעת גם דבר המבורר שזה נקרא דעת, שהוא המשפט המבואר לא יבין אותו, באשר הוא ברשעו דרכו הפוך מן הצדק והמשפט, ולכן לא יבין משפט הידוע ג"כ:

   רלב"ג

   יודע צדיק. הנה הצדיק יודע הדין והחוק אשר לדלים וישתדל לתת להם חקם הן מכחות נפשו המשרתים את השכל כאמרו גומל נפשו איש חסד הן מהענינים אשר יחסר להם לחם ושמלה והרשע לא יתן לו לשכלו חוקו מהדעות וזה בהפך הענין בצדיק כי הצדיק ישגיח בזולתו לתת להם חוקם ובחלקים הפחותים והרשע לא יתן חוקו גם לחלק היותר נכבד ממנו:

   אבן עזרא

   יודע צדיק דין דלים בעבור שיתעסק לריב ריבם.

   ורשע לא יבין דעת ומשפט.

8. (ח)אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף

   מצודת דוד:יפיחו. ילהיבו העיר בלהבת אש המחלוקת כמו הרוח המפיח באש להעלות השלהבת כי דרכם לחרחר ריב בין אנשים: ישיבו אף. דרכם לתווך השלום ולהשיב אף האיש מאחיו:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יפיחו. ענין נשיבה כמו נופח באש (ישעיה נ״ד):

   קריה. עיר:

   רש"י

   יפיחו. ילהיבו כלהבת אש הנפוח ברוח:

   מלבי"ם

   אנשי לצון יפיחו קריה, אנשי לצון ע"י לצנותם יפיחו רוח חמה וסערה, ויפיחו כזבים ולה"ר ומפח נפש בעיר, אבל החכמים שמתנהגים כפי חקי החכמה ידעו להשיב אף, וגם ר"ל שעל ידי אנשי לצון יהיה פח ומוקש על העיר ומדה"ד הקשה, אבל ע"י החכמים ישוב אף ה' מעליהם אז יעוררו את העם בתשובה ויתפללו להשיב אף ורוגז ה':

   רלב"ג

   אנשי לצון. האנשים הליצנים יסבבו שיתחדש ריב וקטטה וזה מבואר מענינם ואולם החכמים הם בהפך זה כי הם סבה שיתחדש השלום וישיבו בחכמתם האף והכעס אשר מקצת האנשים לקצתם:

   אבן עזרא

   יפיחו יסבבו, פחים, כלומר שהשם ישים פחים ללכדם בעבור אנשי לצון.

   וחכמים בחכמתם ישיבו, אף השם וינצלו מן הפחים.

9. (ט)אִישׁ־חָכָם נִשְׁפָּט אֶת־אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת

   מצודת דוד:איש חכם. כאשר החכם יבוא במשפט עם איש אויל הנה מאוד יקשה להחכם כי בין כעס עליו בין שחק עמו לא מצא נחת כי בעת כעס אחז גם האויל בכעס ובעת שחוק גבהה לבו בעבור זה וכאלו הזהיר להתרחק מן האויל:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   איש חכם נשפט. מתוכח עם האויל:

   ואין נחת. בין מראה לו פנים זעופו' בין שמראהו פנים שוחקו' אין נחת לא בזו ולא בזו אינו מוצא קורת רוח מצינו באמציה שהראה לו הקב"ה פנים שוחקות ומסר בידו אדום ובשובו מהכות (ד"ה ב כה) ויבא את אלהיהם ולהם השתחוה לאחז הראה הקב"ה פנים זועפות ומסרו ביד מלכי ארם ויזבח לאלהי דמשק כי אמר אלהי ארם מעזרים להם:

   מלבי"ם

   איש חכם נשפט את איש אויל, האויל הוא המטיל ספיקות על חקי החכמה, ואינו מאמין בהם, והנה החכם המתוכח עם הכסיל שגדרו שיודע חקי החכמה רק נלוז מהם מפני תאותו, ירגז עליו באשר הוא חוטא מחקי החכמה בזדון, ואם יתוכח עם הפתי שהוא נוטה מחקי החכמה מפני שאינו מבין אותם, ישחק ויראה לו פנים שוחקות עד שיבינהו חקי החכמה, אבל אם יתוכח עם האויל, בצד א' ירגז, כי הגם שיבינהו חקי החכמה לא יקבלם, כי ישוב ויטיל ספיקות בהם. ובצד אחד ישחק כי אינו עושה בזדון רק מפני שמסתפק וא"א לברר ספיקותיו, כי אין על חקי החכמה מופתי הדעת, ובין כך וכך אין נחת, לא ימצא נוח להניחו בדרך החכמה, וגם על צד הנמשל, שה' כשירצה להשיב את האויל בתשובה, בין שיענישו, בין שיוסיף לו טובה כ"ז לא יועיל לו, כי ישאר בספקותיו ובלתי מאמין בשכר ועונש כלל:

   רלב"ג

   איש חכם. הנה כשישפוט איש חכם את איש אויל ונשאו ונתנו עמו בדברים הנה לא יניח האויל את החכם לדבר דבריו ולהשלימם אך פעם יכעס על מה שישמע מדברי החכם ולא יניחהו להשלימם ופעם ישחק וילעיג על מה ששמע מדבריו ולא יתן לו נחת להשלמת דבריו כדי שיוכל להשלים התכלית אשר כוון לבארו בדבריו וכאילו הזהיר בזה המאמר החכם שלא יתוכח את האויל:

   אבן עזרא

   איש, את כמו עם, כלומר חכם שיצא למשפט עם איש אויל.

   ורגז יחרד או ישחק, אין נחת לחכם עמו.

10. (י)אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ־תָם וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ

    מצודת דוד:אנשי דמים. שופכי דמים: יבקשו נפשו. דורשים נפש התם להטיב עמה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    יבקשו נפשו. ל' חבה ונראה שכן הוא כמה שאמר דוד לאביתר (שמואל א כ״ב:כ״ג) אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך מי שיגמול לי חסד יגמול לך ואין הפותרים מודים לי:

    מלבי"ם

    אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו, לשון בקש נפשו בכל התנ"ך הוא שמבקש להרגו, ולא נמצא בשום מקום על האהבה רק פה, ולכן טוב יותר לפרש שאנשי דמים ישנאו תם וישרים, רק יבקשו את נפשו להרגו, או ר"ל וישרים (ישנאו) יבקשו נפשו, ר"ל שישנאו את האנשי דמים המבקשים נפשו לקחתה, ויאמר שאנשי דמים ישנאו את התם, ויבקשו עליו עלילות להרגו והישרים ישנאו את מבקשי נפשו ויריבו ריב התם:

    רלב"ג

    אנשי דמים. הם שונאים התום והיושר כי דרכו הפך דרכ' ואולם הישרים בקשו רצונו בכל עוז וידמ' שקר' תום הכח המתעורר מפאת השכל כי אין תאוותיו כי אם לתמימות ושלמות והנה אנשי דמים הולכים אחרי בעלי ריבו והוא הכח המתעורר אל התאוות ולזה ישנאוהו אך הישרים יבקשו רצונו בכל עוז כי תאוותיהם הם תמיד אל הטוב והתמימות:

    אבן עזרא

    אנשי דמים שישפכו דם, הם ישנאו התם ויהרגוהו.

    יבקשו נפשו נפש התם וידרשו דמו. פרוש אחר: נפשו דבקה עם אחד מאנשי דמים, וכן הוא וישרים יבקשו נפשו, איש דמים להמיתם בעבור התם, או מלת נפשו דבקה עם אחד מן וישרים ויהיה הענין כפול.

11. (יא)כָּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה

    מצודת דוד:כל רוחו. דרך הכסיל בעת יכעס הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל כעסו ובקול שאון והחכם יבוא באחרונה וישקיט כעסו וישפילנה במענה לשון חכמה ובמתק שפתי דעת:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רוחו. עניינו כעס וכן הניחו את רוחי (זכריה ו׳:ח׳):

    ישבחנה. ענין השפלה והשקטה כמו משביח שאון ימים (תהילים ס״ה:ח׳):

    רש"י

    באחור ישבחנה. כשיוציא הכסיל כל רוחו בא החכם וישפילנו במענה לשונו ודומה לו משביח שאון ימים (תהילים ס״ה:ח׳) בשוא גליו אתה תשבחם (שם פט):

    מלבי"ם

    כל רוחו יוציא כסיל, הרוח הוא הכח המעלה הציורים על הלב, ורוב ציורי האדם הם רעים כמו ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה, וכשהרוח מתרחב ומעלה הציורים האלה מעומק הנפש ויסער על פני הלב אז יתעורר כח המתעורר לפעול כפי הציורים האלה, והכסיל הוא מי שנלוז מן החכמה מפני תאותו, והוא יוציא כל רוחו לחוץ, לא ישים מעצר לרוחו, רק יעלה ציוריו על הלב ועל פני הנפש, ויתנהג כפיהם, בתאוה וגאוה וכל מדות הרעות, אבל החכם הנוהג כפי חקי החכמה, הוא מושל על רוחו ולא יניחהו להתרומם מעומק הנפש ולעלות על פני הלב, רק ישבחנה, היינו ישפיל את הרוח אל אחורי הנפש, שהרוח הסוער לעלות למעלה על פני הנפש ועין הלב, ישפילהו שישאר באחורי הנפש למטה, ולא יתראה לפניה, שע"י חקי החכמה ילמד לדכא ציורים הרעים בל יעלו על הלב רק ישארו צפונים בתהום הנפש למטה:

    רלב"ג

    כל רוחו. הנה הכסיל יוציא כל רצונו ותאוותיו לפועל תכף שיתעורר אליה מזולת שיתישב בענינה אם הוא ראוי שימשך אחריה אם לאו ולזה יקרו לו מזה רעות גדולות ואולם החכם ישקיט התאו' המגונה כשתעלה על לבו באחור ר"ל בשיאחר הוצאתה לפועל עד שיתישב בה אם הוא ראוי אם לאו ובזה האיחור ישקיט התאוה המגונה ההיא או ירצה בזה כי החכם ישקיטנה באיחור ר"ל בשיפנה עורף ולא פנים אל התכונה ההיא וירגיל עצמו בהפכה כי כן תרופת אלו החליים או ירצה בזה כי הכסיל יוציא בפיו כל רוחו ורצונו מאין מעצור בריבו עם זולתו ולזה יאמר דברים רבים ורעים ומגוני' ואולם החכם כשיראה זה הענין מן הכסיל בריבו עמו ישקיט רוח הכסיל בשיפנה אליו עורף ולא פנים ויסור מלפניו:

    אבן עזרא

    כל, באחור כמו נסעו אחור והוא שם דבר, או שם תאר או שם והוא הנכון למבין.

    ואחור רמז ללב שהוא אחר מוצא השפתים וכן יכחידנה תחת לשונו רמז ללב שהוא תחת הלשון.

    ישבחנה מן משביח שאון, פירוש ישקיט, כלומר כל רוח דעתו יוציא כסיל ויודיעהו לאחרים, כענין ובקרב כסילים תודע וחכם בלב אשר הוא אחר המוציא, ישבחו רוח דעתו וישקיטנה ולא יודיענה לכסיל, כענין בלב נבון תנוח חכמה.

12. (יב)מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל־דְּבַר־שָׁקֶר כָּל־מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים

    מצודת דוד:מושל. כאשר המושל מקשיב דבר שקר ומקבל דברי שקר אז כל משרתיו מתהפכים לרשעים כי למען ימצאו חן בעיניו מספרים לו שקרים וחוטאים בנפשותם:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, יש למאמר זה משל ונמשל, כפי המשל, אם המושל מקשיב לדברי שקרים אז המשרתים ישתדלו לדבר לפניו שקרים ולה"ר ולהשחית רבים, וכולם רשעים, ולפי הנמשל, הלב המושל כפי חקי החכמה כן גם משרתיו צדיקים, וציורי הנפש העולים אל הלב המושל באדם, יהיו כפי ארח החכמה ויצרי רשע לא יעמדו לפני כי באחור ישבחם, אבל אם הלב המושל מקשיב על דבר שקר, אז יתרוממו המשרתים הרשעים שהם הציורים הרעים, ויעמדו לשרתו להביא לפניו ציורי תאוה ושנאה ורוח רעה, ומוסב עמ"ש כל רוחו יוציא כסיל:

    רלב"ג

    מושל מקשיב. הנה כשהיה המושל מקשיב על דבר שקר אז יהפכו כל משרתיו להיות אנשי רשע כי המשרתים ישתדלו לעשות רצון אדניהם וכאשר יראו כי רצונו ברשע יתנהגו תכונת הרשע ואפשר שהעיר במושל המקשיב על דבר שקר אל הכח המתעורר אל התאוות הגופיות כי כשהיה הוא מושל באדם הפך המכוון בו וישוב השכל להיות משרת לו עם שאר כחות הנפש הנה גם השכל יהיה רשע בו כי הוא ישרתהו לקחת התחבולות אשר ישלם בהם הגעות מה שיתאוה אליו:

    אבן עזרא

    מושל כשידברו לו שקר וישמעם, אז ישרתוהו רשעים.

13. (יג)רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר־עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוָה

    מצודת דוד:רש וגו׳. ר״ל בין הרש מעודו בין הנולד בעושר ואחר זה הוכה ונשבר בחלי העוני לא במקרה בא כי מה׳ יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם והם נפגשו מן הגזרה וכן מאיר וגו׳ ר״ל וכן כאשר יעשיר העני או הנולד בעושר והוכה בחלי העוני כאשר יחזור לקדמותו לא במקרה יבוא כי ה׳ הוא המאיר עיני שניהם מחשכת העוני כי הרעה והטובה הכל בגזרה ולא במקרה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תככים. מל׳ הכאה ושבירה:

    נפגשו. ענין פגיעה:

    רש"י

    ואיש תככים. איש מזימות בעל תורה, ורבותינו (תמורה טז ויקרא רבה פ' ל"ד) פירשו תלמיד שאמר לרב השניני פרק א' ומלמדו:

    מלבי"ם

    רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', יש בו משל ומליצה הנאמר במדרש שו"ט סי' ז', שהדלות בא ליכנס אל התבה ולא הניחו נח מפני שלא היה לו בן זוג, בדרך פגע את שקר הולך אל התבה ונתחתנו זה עם זה, כדי שיהיה לכ"א בן זוג, והתנו ביניהם כל מה דשקרא מוליד פחתא נסיב, שמה שירויח השקר יקח הדלות, ועל מליצה זו אמר כי רש שהוא הדלות, ואיש תככים ומרמה שהוא השקר, נפגשו ונשאו זה את זה, ותורף המליצה שכ"א בפ"ע אינו ראוי להתקיים, אולם שניהם יחד יתקיימו, שיתקיים המרמה, כדי שמה שירויח במרמה יקחהו הדלות והרישות, ועי"ז יראו אנשים יקחו מוסר שמעשה השקר והמרמה לא יצליח, וז"ש שלכן רש ואיש תככים נפגשו, שעי"כ מאיר עיני שניהם ה', עי"כ יפקחו עיניהם ולא יוסיפו לעשות מרמה, ותפר האביונה והדלות, וזה תכלית הפגשתם וחבורם וזווגם:

    רלב"ג

    רש ואיש תככים. הנה הרש והוא העני בעיון שאין אצלו מחשבה יכנס ממנה אל העיון ההוא והוא נבוך מפני זה בעיון ואיש תככים שיש לו מחשבות רבות מקבילות בדרוש אשר יחקור בו נפגשו בענין המבוכה והדלות בעיון ואע"פ שהאיש התככים יחשוב שתהיינה לו ידיעות בדרוש וזה כי הוא להקבלת המחשבות יקרה לו כאילו הוא נלכד בקשר ומחוזק המבוכה לא ידע אנה יטה והנה הש"י הוא מאיר עיני שניהם במה שישפע ממנו על השכל האנושי להישירו אל המקום אשר ממנו יתיישר להגעת הדרוש ההוא ובמה שישפע ממנו להישירו לצאת מהמבוכה במחשבות רבות המקבילות ההם כי בזה מהקושי הנפלא בקצת הדרושי' הגדולים ויצטרך לזה עזר אלהי והתורה ממה שיתישר מאד להסרת המבוכה הזאת בהרבה מהדרושים הגדולים אשר יקשה לאדם בהם לברור המחשבות הצודקות מהבלתי צודקות באופן שנזכר בס' הניצוח ובמה שאחר הטבע:

    אבן עזרא

    תככים שהדלות ישברהו כמו מתוך ומחמס ומזה הענין תוכו לרגליך נשברו ויהיה תכך ותכה.

    נפגשו כי הרש והדלות כאשר יגזרם השם וירדו משמים כמטר היורד על הארץ יפגשו בם, והם נפגשו.

    מאיר כי הם הולכים בחשך הדלות והשם יאיר עיניהם למלאת חסרונם והכל כפי המעשים.

    פרוש אחר: תככים שגזלו לו הונו בתוך ומרמה.

14. (יד)מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן

    מצודת דוד:באמת. ולא ישא פני בעל דינו ועם הוא עשיר:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    מלך שופט באמת דלים, כסא המלך מכוננת על המשפט כמ"ש כן לצדק ימלוך מלך, ולפעמים יש דין מרומה, וצריך המלך לחקור אחר האמת, ואז כסאו לעד יכון, כמו שהאמת הוא מהדברים הנצחיים:

    רלב"ג

    מלך שופט. הנה המלך שהוא שופט באמת דלים להוציא לאור משפטם בהפלגת חקירות עם שכנגדו ועם זולתם על דבר זה הריב הנה יכון לעד כסאו וזה כי יאשרוהו העם על זה הדבר וישמחו בו וילוה לו ג"כ עזר אלהי להתמיד לו ממלכתו וזה שהעיר ג"כ בזה אל מה שקדם וקרא דלים חלקי הסות' שאין נראה האמת בקצתם יותר מקצת והמלך הוא השכל האנושי כמו שקדם כי הוא המושל באדם וכאשר ישפוט באמת באלו הדרושים הנה יכון לעד כסאו אך בזולת זה יהיה להפך כי השאלות אשר יקרה בהם זה הם ממה שיש בו רושם חזק בהגעת ההצלחה האנושית ובהעדרה:

    אבן עזרא

    מלך באמת שיוציא דינם באמת המשפט ולא יהדר פני גדול.

    כסאו לעד יכון לו ולזרעו.

15. (טו)שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ

    מצודת דוד:שבט ותוכחת. שבט מוסר והתוכחה כל אחד מהם יתן חכמה בלב הפתאים אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחת וישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהם א״כ הוא גורם לבייש את אמו כי לא נמצא בו חכמה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    משולח. נעזב על רצון עצמו כמו קן משולח (ישעיה טז):

    רש"י

    ונער משולח. ששלחו אביו ללכת בדרכי לבו סופו מביש אמו ישמעאל על שהיה רשע גרם לשרה שאמרה לאברהם גרש את האמה וגומר (בראשית כ״א:י׳):

    מלבי"ם

    שבט ותוכחת יתן חכמה, אם מכה את הנער בשבט, ומוכיחו בתוכחת השכל, זה ילמדנו לקבל חקי החכמה, כי בתוכחה לבדו לא יפעל על לב נער שציוריו רעים כנ"ל, אבל הנער המשלח ואינו מיסרו, יפריע חקי החכמה ולבסוף מביש אמו על שלא חנכתו כראוי:

    רלב"ג

    שבט ותוכחת. השבט והתוכחת יתן לנער חכמה כי בזה יקנה שלמות המדו' ובזולתו אין לו דרך להגיע אל החכמה אך הנער שהוא משולח לרצונו הוא נעדר המוסר והחכמה והוא בזה מביש אמו לרוע עניניו עם שאליה ייוחס הרבה מרוע תכונותיו כי יאמרו האנשים כי היא סבבה זה עד שלא תקנתהו מוסר בקטנותו:

    אבן עזרא

    שבט להכות ותוכחת עם השבט יתן כל אחד חכמה לפתאים.

    משולח שילך על פי רצונו ולא ייסרהו אביו - הוא יתן בושה לאמו.

16. (טז)בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה־פָּשַׁע וְצַדִּיקִים בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ

    מצודת דוד:ברבות. עת גדלו הרשעים בעם יתרבה הפשע כי תאותם על הפשע והצדיקים שלא אחזו בפשע יראו במפלתם וישמחו על אשר לא נמשכו אחריהם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ברבות. ענין גדולה:

    מלבי"ם

    ברבות רשעים ירבה פשע, כשיתרבו רשעים, בין במספר, בין באיכות בגדולה והצלחה, כן ירב פשע, כי כרובם כן יוסיפו לפשוע, אולם יש גבול לרשע וקץ לחשך, ואם ירבו פשע עד שתתמלא הסאה אז יאבדו, וצדיקים במפלתם יראו, שכבר בעת שירבה פשע יראו בעין שכלם את מפלתם הקרוב לבא, ואחריו יראו בעין החושיי:

    רלב"ג

    ברבות רשעים. ברבוי הרשעים ירבה פשע בעולם נוסף על מה שהיה ראוי שיעשוהו לו היה כל אחד מהם נפרד מחבירו כי יעזרו קצת בקצת ויעשו יחד פשע בעולם שלא ישלם בסבת קבוצם והנה אף על פי שהם שונאים הצדיקים כמו שקדם וכאומרו אחר זה ותועבת רשע ישר דרך הנה לא יוכלו להזיק להם אך ימלטו הצדיקים מידם ויראו במפלתם כי סוף הרשעים ואחריתם הוא לרע:

    אבן עזרא

    ברבות, במפלתם כענין פשעם.

    יראו צדיקים וישמחו.

17. (יז)יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ

    מצודת דוד:ויניחך. יתן לך מנוחה ולא תרגז בעבורו ועוד יתן מעדנים לנפשך ר״ל תשמח עוד במעשיו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעדנים. דברים חמודים כמו מעדני מלך (בראשית מט):

    מלבי"ם

    יסר בנך ויניחך, האב שאינו מיסר את בנו לבסוף ישנא את אביו ולא יהיה לו מנוחה ממנו, וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם וכו', וכ"ש שלא יכלכלהו לעת זקנתו, אבל ע"י שייסר אותו לא לבד שינחהו כי גם יתן מעדנים לנפשך, שעי"כ ילך בחקי החכמה ואח"כ יוסיף אהבה וכבוד להוריו:

    רלב"ג

    יסר בנך. בעודו קטן בדרך שתקנהו מוסר ויתן לך הנחה וקורת רוח מפני טוב מוסרו ויתן לנפשך מעדנים מרוב שמחתך בו עם שזה יישירהו לקנין החכמה ובה יתן לנפשך מעדנים במה שתשמע מפיו מדבריו חכמה:

    אבן עזרא

    ויניחך ויתן לך מנוחה.

    מעדנים בקחתו מוסר.

18. (יח)בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ

    מצודת דוד:באין חזון. באין נבואה יבוטל העם מקנין המוסר אבל השומר עסק התורה אשרי לו כי המאור שבה מחזירו למוטב:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יפרע. ענין השבתה ובטול כמו תפרעו כל עצתי (לעיל א):

    רש"י

    באין חזון יפרע עם. כשגורמין ישראל שהנבואה מסתלקת מהם ע"י שהם מלעיבי' בנביאים יפרצו בם פרצו' ויוצאין לתרבות רעה:

    מלבי"ם

    באין חזון יפרע עם, כשסיים חותם הנביאים את נבואתו, אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו' זכרו תורת משה עבדי, כי כל עוד שהיתה הנבואה בישראל היו הנביאים באים במלאכות ה' להישיר את העם, אולם בעת שנסתם חזון, צריכים הם לזכור את התורה, וז"ש כי באין חזון יפרע עם ואז ושומר תורה אשרהו ישיג האושר ע"י שמירת התורה, שתעמוד במקום החזון והנבואה:

    רלב"ג

    באין. נבואה יפרע עם ויבוטל ממנו קנין המוסר ור"ל בנבואת התורה כי היא הגיעה בנבואה וזו מישרת להקנאת המוסר וההנהגה הישרה הן בקבוץ הבית הן בקבוץ המדינה ואין דרך בזולתה להקנאת המוסר בקבוצים המדיניים כי האנשים להתחלף מזגיהם יתחלפו תכונותיהם מאד ויתבלבל מפני זה ענין קבוצם לולא התורה שתנהיגם יחד בהנהגה אחת ונימוס אחד ומי שישמור תורה אשרהו כי בה יקנה המוסר באופן שלם והיא ג"כ דרך אל הגעת החכמה והבינ' במה שיתיסר מהתחלותיהם ואפשר שירצה בזה כי בהעדר ראיית מה שיתכן שיקרה מדבר דבר בדרך שיודע אם ראוי להשתדל בהגעתו ואם ראוי איך יתכן שיגיעו אליו ויפרע עם ויבוטל מהם מה שכוונו להגיע אליו או יפרעו מוסר בהשתדלם בהגעות מה שאין ראוי שישתדלו בהגעתו אמנם שומר תורה אשרהו כי התורה תמנעהו מהשתדלו במה שאינו ראוי ושמירתו התורה תישרהו למצוא חפציו:

    אבן עזרא

    באין איש חזון, שאין לעם חזון להוכיח אותם, אז יפרע עם ויגלה.

    אשרהו אחרים יאשרוהו ברבות טובתו.

19. (יט)בִּדְבָרִים לֹא־יִוָּסֶר עָבֶד כִּי־יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה

    מצודת דוד:בדברים. ר״ל בדברים לבד לא יקבל מוסר כי אע״פ שיבין דברי המוסר אין מענה בפיו לומר אעזוב דרכי:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מענה. מל׳ עניה ותשובה:

    רש"י

    כי יבין ואין מענה. כיון שרואהו שמוכיחו שותק והוא חוזר ומקלקל לכך צריך ליסרו במכות ועונשין ולא דבר עם עבד ממש אלא על כל הממרי' דברי השופטים:

    מלבי"ם

    בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה, העבד לא יקבל מוסר ע"י דברים, כי הבן חורין טבעו אנושי ויתיסר ע"י מוסר דברים, שמודיעים אותו יראת ה' וענשו, אבל העבד טבעו בהמי ששוט לסוס ומתג לחמור, לא דברים והגם שמותר לו מן הבהמה כי יבין הדבר, בכל זה אין מענה, הדבור לא יכניע אותו, רק השוט והשבט. והמליצה מי שהוא כעבד הבלתי עובד, רק מיראת עונש, לא יכנע עד יקבל עונש:

    רלב"ג

    בדברים. הנה מי שהוא עבד תאותו לא יקנה המוסר בדברים אבל יצטרך שיכוהו בשבט ובמה שידמ' לו ואמנם כאשר יבין האיש הנה לא יצטרך בקנין המוסר אפי' מענה ודבור כי יספיק לו מעט רמז או גערה חלושה כאמרו תחת גערה במבין:

    אבן עזרא

    בדברים בלבד לא יוסר עבד, בשבט ותוכחות ראוי ליסרו.

    כי יבין אעפ"י שיבין המוסר, לא יענה למייסר לומר כן אעשה.

20. (כ)חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ

    מצודת דוד:חזית. אם ראית איש הממהר בענייניו דע אשר יש להכסיל תקוה להצליח בענייניו יותר ממנו אם יעשה בישוב הדעת:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אץ. ענין מהירות כמו ולא אץ לבוא (יהושע י׳:י״ג):

    רש"י

    אץ בדבריו. ממהר ונבהל להשיב:

    תקוה לכסיל ממנו. יש לכסיל תקוה יותר ממנו:

    מלבי"ם

    חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו הכסיל יודע חקי החכמה רק התאוה תוליכהו שולל לסור מחקי החכמה, ובכ"ז י"ל תקוה אם תסור תאותו אז ישוב ויראה אשר עוות, כי דבריו הם בעצם מסודרים ויודע האמת, אבל מי שהוא אץ בדבריו ומחליט לדבר תועה על ה' והשגחתו ולבזות את החכמה, הוא א"ל שום תקוה:

    רלב"ג

    חזית איש. כשראית איש מהי' בדבריו לעשות בזולת התיישבות ולקיחת עצה הנה יש תקוה יותר ממנו למי שיש לו הסכלות שהוא העדר כי הוא משער כדבר סכלותו ומפני זה יבקש עצה בדבריו ואולם האץ בדבריו הוא חכם בעיניו ולא ישאל עצה:

    אבן עזרא

    אץ בדבריו ממהר לדבר או ממהר בעניניו.

    תקוה לכסיל מפורש בשני ענינים בפסוק: ראית איש חכם בעיניו.

21. (כא)מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן

    מצודת דוד:מפנק. המענג את עבדו מנערותו עודו לא נטה שכמו לסבול עול עבדות הנה באחרית ימיו יהיה הוא שר ושליט על האדון כי יגבה לבו ויחדל מן המלאכה והוא מוטל על האדון לתת לו די מחסורו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מפנק. ענין עונג ועדן כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט:כ׳) ת״א תפנוקי מלכין מנון. שר ושליט כמו לפני שמש ינון שמו (תהילים ע״ב:י״ז):

    רש"י

    מפנק מנער עבדו. יצר הרע:

    מנון. שליט וכן לפני שמש ינון שמו (תהילים ע״ב:י״ז) וכן כל נין שבמקרא שהנין קם תחת אביו לשלוט בנכסיו:

    מלבי"ם

    מפנק מנוער עבדו, מי שמפנק עבדו בל יעשה מלאכה מנער, ע"י שהוא נער עדיין ואין בו כח, אז אחריתו יהיה מנון, יהיה לו בו אונאה, כי יהיה בטל ממלאכה תמיד, אדרבה צריך להרגילו למלאכה ועבודה מנעוריו, שאז יהיה שוה כספו שנתן בעדו. והנמשל מי שמפנק הגוף שהוא עבד של הנפש בל יעבוד ויעמול בתורה ומצות מנערותו, כן ירפו ידיו גם בבואו בשנים, כי צריך להרגיל א"ע בעמל מנערותו:

    רלב"ג

    מפנק מנער עבדו. אשר יתן לעבדו תענוג בקטנו הנה לא יקוה שישרתהו אך יהיה אדון לו וזה הערה שלא יתן האדם תענוגיו בעת הקוטן לכח המתעורר אל התאוות הגופיות אשר הוא ראוי שיהיה עבד לשכל האנושי כי אם יעשה הענין כן הנה הוא ישיב המלכות והשררה אליו באחרית ויהיה השכל עבדו תחת היותו ראוי להיות מושל עליו:

    אבן עזרא

    מפנק תחת מעדנים.

    ואחריתו שהוא מפונק יחפוץ להיות כבן והוא מן נין, ונאמר פועל מזה השם והוא ינון שמו כלומר קרא נין כענין אמר אלי בני אתה.

22. (כב)אִישׁ־אַף יְגָרֶה מָדוֹן וּבַעַל חֵמָה רַב־פָּשַׁע

    מצודת דוד:איש אף. הכעסן דרכו לחרחר ריב עם הבריות: רב פשע. כי בעת הכעס לא יבחין בתקון מעשיו וכמ״ש רז״ל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה נגדו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יגרה. עניינו התחלת המריבה:

    רש"י

    איש אף יגרה מדון. כמשמעו מדון מדת הדין:

    מלבי"ם

    "איש אף יגרה מדון - יש הבדל בין אף ובין חמה , שחמה היא החמה הפנימית, ואף הוא החיצוני:

    * מי שהוא איש אף , ואין לו חמה פנימית, ורוצה להרע לחברו, יגרה מדון , היינו יבקש דינים וטענות נגד חברו, שיהיה לו זכות נגדו להרע לו.

    * אבל מי שהוא בעל חמה פנימית, לא יבקש מסוה כלל להצטדק, רק הוא רב פשע, ויעשה רע בלא דין ומשפט כלל.

    רלב"ג

    איש אף. יסבב לגרות מדון כנגדו ברוב כעס מרוע דבריו ופעולותיו מצד כעסו וזה יהיה סבה להפילו ברעות גדולות וכמו שהכעס הוא סבה להשחית גופו כן הוא סבה להשחי' נפשו כי מרוב כעסו לא תוכל התורה למנעו לעשות מה שיגיעהו אליו כעסו ויביאהו זה לעשות פשעים גדולים:

    אבן עזרא

    איש אף הוא יראה באפו, ע"כ יקרא אף.

    יגרה יערב.

    חמה קשה מאף והעד וחמתו בערה בו ואף בפנים לבד.

23. (כג)גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל־רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד

    מצודת דוד:תשפילנו. הגאוה עצמה תהיה סיבה להשפיל אותו: יתמוך. שוען הוא את הכבוד שלא תפול ממנו:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    יתמוך כבוד. יקרב אל הכבוד ותומך בו תמיד:

    מלבי"ם

    גאות אדם תשפילנו, המתגאה מראה שאינו מבין ערכו שהוא ציץ נובל וכאין נחשב, וזה עצמו תשפילנו, והשפל רוח שהוא הקצה ההפך מן הגאוה, יתמוך כבוד וגם יהיה זה דרך גמול ועונש כמ"ש לפני שבר גאון וכו':

    רלב"ג

    גאות אדם. הנה גאות האדם תביאהו אל ההשפלה כי יקח לעצמו מדרגה בלתי ראויה ויהיה זה סבה אל שיורידוהו הגדולים אשר שם משם וישפילוהו יותר מהראוי לו וזה מבואר מאד מהחוש ומי שהוא שפל הנה בשפלותו ובענותו יתמוך ויחזק הכבוד לו כי יכבדוהו האנשים מאד ויועילוהו בראותם השפלתו עצמו מאד בפניהם:

    אבן עזרא

    יתמוך כבוד אפילו בשפלותו יתמכהו שלא יפיל מעליו כבודו, או כבוד השם יתמכהו.

24. (כד)חוֹלֵק עִם־גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד

    מצודת דוד:אלה ישמע. ר״ל לזאת שונא נפשו כי הלא ישמע שמשביעין שיבואו היודעים ויעידו על הגניבה ועל כי חלק עמו לא יגיד וישא עונו ומאבד נפשו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אלה. שבועה כמו ושמעה קול אלה (ויקרא ה׳:א׳):

    רש"י

    אלה ישמע. שמשביעין אותו אם ראית פלוני שגנב לי כך וכך ומתוך שהוא חולק עמו אינו מגיד:

    מלבי"ם

    חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד, הגם שלא גנב בעצמו, רק שחולק עמו, ע"י שיודע מן הגנבה ואינו מגיד, ג"כ שונא נפשו, כי בעת ישמע אלה שמשביעין ומחרימין את מי שיודע מן הגניבה אז חל עליו האלה להגיד וכשאינו מגיד תחול בו האלה:

    רלב"ג

    חולק. מי שהוא חולק עם גנב הוא שונא נפשו ואע"פ שיש לו בזה התנצלו' מה כי הוא אינו גונב והוא מקבל בזה מתנ' מהגנב הנה יביאהו זה לחטא עצום שכבר ישמע אלה שיקלל ומי שיודע זה אם לא יגיד והוא יודע ולסבת הבושת העצום שיקרה לו מזה אם יגיד דבר הגנבה ימנע מהגיד ויקרה לו בזה חטא ועונש עצום:

    אבן עזרא

    שונא נפשו שהאלה תמיתהו כשישמענה ולא יגיד הגנבה, כענין: וכלתו ואת עציו.

25. (כה)חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּב

    מצודת דוד:חרדת אדם. החרדה שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע הוא יוסיף לו עוד מוקש על כי לבו בל עמו קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל אבל הבוטח בה׳ ולא יחרד ביותר הנה יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    חרדת אדם יתן מוקש. מסורס הוא מוקש עבירה יתן חרדה לאדם ד"א כמשמעו מתוך שאדם צר עין וחרד אם יעשה צדקה יצטרך אל הבריות חרדה זו תתן לו מוקש, והראשון נוח לי:

    מלבי"ם

    "חרדת אדם יתן מוקש - הגם שאמר למעלה (משלי כח יד): אשרי אדם מפחד תמיד, בכל זאת, החרדה, שמורה הבהלה הפתאומית, זה ייתן מוקש, וזה מורה שאינו בוטח בה'.

    אבל הבוטח בה' ישוגב ולא יחרד, כמו שאמר הלל (ברכות ס, א): מובטח אני שאינו מאנשי ביתי, שנאמר (תהלים קיב ז): משמועה רעה לא יירא, נכון ליבו בטוח בה'.

    רלב"ג

    חרדת האדם. ופחדו על מה שאין ראוי לפחד ממנו יגרום מוקש ונזק והמשל שכאשר ימצא איש רע אחד בדרכו ויכי' שהוא מתפחד וחרד ממנו יתעורר מפני זאת הסבה להזיק לו ולשוללו להכירו שכבר ינצחוהו וכבר ירבו המשלים על זה גם כן מצדדים אחרי' מזולת זה ואמנם האיש הבוטח בה' ואינו מתפחד מדבר בעוצם בטחונו בשם ואפילו במה שראוי לפחד ממנו באופן מה הנה הוא ישוגב ויתחזק להמלט מהרע ההוא כמו שתמצא בדוד שהתחזק באלהיו לרדוף אחרי הגדוד אשר שרפו צקלג וכמו שתמצא בחזקיה על דבר סנחריב:

    אבן עזרא

    חרדת פועל נופל על החרדה אם הוא הלשון, כמו: ויאבד את לב מתנה, כלומר חרדת אדם שהוא מחריד אחר החורדת, תתן מוקש לנפשו.

    ישוגב השם ישגבהו מפני המחריד. פרוש אחר: שיחרדהו השם ויתן לו המוקש שישים ללכוד העניים. פרוש אחר: איש מפחד ולא יתן מבטחו בשם - יבואהו מה שיירא.

26. (כו)רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי־מוֹשֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט־אִישׁ

    מצודת דוד:מבקשים. ישאלו ויבקשו ממנו ליתן להם שררה מה כי הדבר מסור בידו אבל באמת מה׳ כל משפטי איש כמ״ש רז״ל אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    משפט. עניינו דבר הראוי וכן על העמוד כמשפט (מלכים ב י״א:י״ד):

    רש"י

    פני מושל. לדון לפניו:

    ומה' משפט איש. אם יזכה או אם יתחייב ובמושלים דבר הכתוב:

    מלבי"ם

    "רבים מבקשים פני מושל ומה' משפט איש, בני אדם כשיש להם משפט מות לפני המושל, הם מבקשים פניו שירחם עליהם, ויותר היה להם לבקש פני ה', כי מה' משפט איש, והכל בהשגחתו, והוא יטה לב המושל כאשר יחפץ:

    רלב"ג

    רבים מבקשים פני מושל. לחלות פניו שיעיין במשפט כראוי והם לא יבינו כי מה' משפט איש לא מהמושל ולזה ראוי לבקש מהש"י זה כי המשפט לאלהים הוא והמושל יטה לבו אל אשר יטנו השם יתעלה כאמרו פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו ואפשר שהעיר בזה אל הדרושים שלא יתכן שיגיע להם השכל מזולת מה שהישירה אליהם התורה ואמר כי לשוא יבקשו פני המושל באדם להשיגם כי לא ישלם המשפט לאיש בהם כי אם מה':

    אבן עזרא

    רבים גדולים בעבור מתנותיו, או בעבור עזרו ומאת השם יבא משפט מעלת איש, כי בידו המשרה והשפלות.

27. (כז)תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר־דָּרֶךְ

    מצודת דוד:תועבת. כמו שאיש עול הוא מתועב לצדיקים כן איש ישר דרך הוא מתועב לרשע:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ישר דרך. אדם שהוא ישר בדרכיו:

    מלבי"ם

    תועבת צדיקים איש עול, הטוב שונא את הרע והרע שונא את הטוב, עד שלכל אחד יהיה תועבה הדרך השני.

    רלב"ג

    תועבת צדיקים. הנה כמו שאיש עול הוא שנוא ומתועב אצל הצדיקים כן ישר דרך הוא מתועב אצל הרשעים וזה מבוא' מן החוש ובכאן נשלם מה שהגבלנו ביאורו בזה המקום והנה התועלו' המגיעים ממנה מבוארים במעט עיון: