משלי פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)בְּנִי אִם־תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ

   מצודת דוד:בני. אמר שלמה במקום ה׳ לבן תחשב לי אם תקח אמרי בלבך: תצפון. לשומרם מן השכחה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   בני אם תקח אמרי. בני תהיה אם תקח אמרי:

   מלבי"ם

   בני אם תקח אמרי, יש הבדל בין אומר ובין מצוה, שהמצוה יכריח את המצוה לשמור פקודתו, כמצות האב על בנו והאדון על עבדו, ויש בחכמה מצות כמו מצות התורה שמחויב לעשותם, ועז"א ומצותי תצפון אתך, שהצפינה היא שישמרם תמיד בלבו ולא ישכחם, כמ"ש למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, ויש בה אמרים, כמו המוסרים שבתורה ודברי אמונות ודעות וצריך לקחת אותם ולקבלם:

   רלב"ג

   בני אם תקח. אמרה עוד החכמה על צד המשל בני אם תקח אמרי שהוריתיך במה שקדם ותשמור אתך מצותי להקשיב לחכמה אזנך וגו':

   אבן עזרא

   בני אם תקח אמרי וגו' אז תבין צדק הנזכרים בראש הספר, וכאשר תשיג לזה המקום ואמר: כי תבוא חכמה היא תבוא לך, כמו איש לביתו.

   תבונה תנצרכה להצילך מאשה זרה.

2. (ב)לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה

   מצודת דוד:להקשיב. ר״ל אמרי המה להקשיב אזנך לחכמים ולהטות לבך לתבונה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   להקשיב לחכמה. לעסוק בתורה:

   מלבי"ם

   להקשיב לחכמה אזנך, כבר בארתי שהחכמה היא תלמד על כל המעשים והמנהגים שיפול עליהם שם טוב ורע, והבינה היא בעניני האמונות והדעות שיפול עליהם שם אמת ושקר, ובארנו שחקי החכמה א"א שיוציא האדם מדעתו רק צריך לקבלה מן החכמים שקבלוה מפי הנביאים או מלמוד התורה, ועז"א להקשיב לחכמה אזנך, אמנם הבינה יבין האדם מכח בינתו מעצמו, ועז"א תטה לבך לתבונה, כי א"צ לזה שמיעת האוזן רק הבנת הלב:

   רלב"ג

   להקשיב. אזנך לחכמה ללמוד אותה מהיודעים עם מה שיישיר אותך לחשוק ולחקור בה מהשיג לה ויראה מהחכמה בדברים עצמיים כמו שזכרנו ואחר שתדע החכמה תטה לבך לדעת התבונה:

3. (ג)כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ

   מצודת דוד:כי אם. כאשר תקרא לבינה להתקרב אליה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   כי אם לבינה תקרא, הבינה הוא מה שמתבונן מעט מעט ומוסיף דעת להוציא דבר מדבר, וצריך שתקרא אל הבינה ותזמינה אליך, שתשים לבך לכל דבר חכמת בינה לשקוד עליו להבין טעמו, והתבונה היא ציור התבונה הכללית שכולל כל הדברים, שא"א שיקרא אליה כי רחוק מן האדם להבין כל תעלומה ולמצוא כל דברי חפץ, רק יתן קולו לתבונה כקורא מרחוק להשיג מה שיהיה ביכלתו להשיג מהתבונה הכללית:

   רלב"ג

   כי אם לבינה. ולא תחשוב שהשגתם נמנעת ממך מצד שלא יצאו אל הידיעה בה מדברים עצמיים אך תדע באמת שאם תחשוק להשיג הבינה חשק רב כדרך שתקרא ותתן קולך לבינה כמו שיקרא האדם מי שירצהו ויחשוק בו:

4. (ד)אִם־תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה

   מצודת דוד:ככסף. כהמבקש את הכסף:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   וכמטמנים. אוצרות הטמונים:

   מלבי"ם

   אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, בקשת הכסף הוא על ידי מסחר, שמרויח במסחרו או במעשה ידיו, וחפישת המטמונים הוא על ידי חפירה במעמקי האדמה או במצולות ים, ונמשל בקשת הכסף הוא על שמחליף ונותן כל תאות העולם הזה בעבור החכמה, ונמשל חפישת המטמונים הוא היגיעה שמתיגע להעמיק בדברי החכמה העמוקים להוציא הפנינים הצפונים במצולותיה וסתרי תורה ותושיה:

   רלב"ג

   אם תבקשנה. ותבקשנה עם זה כמו שיבקשו הכסף ותחפ' עליה כמו שיחפשו המטמונים שיחפרו פה ופה עד שימצאום הנה בזה האופן תמצא התבונה ר"ל שתקבץ כל ההקדמות המפורסמות הנופלות בדרוש אשר תחקור בו ואחר תברר הצודקת מהבלתי צודקת ובזה האופן תבקשנה ככסף וכמטמונים וזה כי כבר יחפרו במקום לראות אם יש שם לכסף מוצא ואם לא נתברר להם שהחפירה ההיא תובילם למצוא הכסף וכן יעשו זה עד שימצאו המקום אשר בו יש לכסף מוצא וכן ראוי שיעשו למצוא התבונה לפי שלא יבאו בה בהקדמות עצמיות ולזה אין לבטוח בהקדמות שימצאו בה מתחלת הענין שיתנו האמת עד שתשלם החקיר' בכלם כמו שזכרנו הנה כשתעשה זה בזה האופן אז תבין יראת ה' ותמצא דעת אלהים כי זה יעמידך על הדברים האלהיים ולמה שתשיג מעוצם מדרגת מציאות הש"י תירא ממנו מרוב רוממות וגדולתו אשר לא יושג לזולתו ואמנ' תעזר בש"י בזאת ההשגה כשתתעורר בה מעצמך באופן אשר זכרנו:

5. (ה)אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא

   מצודת דוד:ודעת אלהים. הם רזי התורה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אז תבין יראת ה'. מוסב על ענין שלמעלה שאמר כי אם לבינה תקרא:

   מלבי"ם

   אז תבין יראת ה', כבר התבאר כי ראשית חכמה יראת ה', שאחר שחקי החכמה אין עליהם מופת והם מתנגדים ליצר הלב, א"א שיחקו חקי החכמה בלב רק ע"י יראת ה', וכמ"ש חז"ל אם אין יראה אין חכמה, שע"י יראת ה' יקבעו בלבו חקי החכמה אשר צוה ה' ונתנם לבני אדם, אולם אמרו עוד שאם אין חכמה אין יראה, שא"א שיבין אדם גדולת ה' ורוממתו עד שיירא מפניו רק ע"י החכמה, שהיא תלמדהו ללכת בדרכי ה' ועל ידה יבין גדולתו של יוצר בראשית, עד שיבין יראת ה', וכבר בארנו שע"י היראה יבוא לדעת חכמה, שהגם שהחכמה אינה נודעת ע"י החוש והמופת, ע"י היראה יקבעו בלבו אמונה אומן חקי החכמה הנתונים מאלהי עולם אשר הוא ירא מגדולתו, ויורגל בהם עד שישובו להיות אצלו כדברים הנודעים בחוש ובמושכלות, אמנם אם יוסיף בבקשת החכמה לבקשה ככסף וכמטמונים, אז יבא למדרגה למצוא דעת אלהים, והם הידיעות הנשגבות בעניני האלהות כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה שאין מוסרים אותם אלא לחכם ומבין מדעתו:

6. (ו)כִּי־יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה

   מצודת דוד:יתן חכמה. יתן לך חכמה מפיו ר״ל יגלה לך מסתרי החכמה כאלו מפיו יאמר לך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   כי ה' יתן חכמה. הא למדת שגדולה היא שהרי נתנה מפי הקב"ה לכך אתה צריך לקנותה:

   מלבי"ם

   כי ה' יתן חכמה, כבר התבאר שא"א שישיג האדם מעצמו חקי החכמה רק יקבלם ע"י תורת ה', וע"י למודי החכמים שקבלום מפי הנביאים, אמנם ע"י רוב הבקשה שמבקש את החכמה ככסף וכמטמונים, אז יזכה להשיג חקי החכמה ברוה"ק, כמו א"א ע"ה שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה וקיים התורה עד שלא נתנה, ואז החכמה נתונה לו מה' במתנה עד שישיגם מעצמו, וגם מפיו דעת ותבונה שהגם שדעת והתבונה ימצא האדם מעצמו, שישיג דעת ע"י העיון בחושיו או במושכל ראשון, והתבונה ע"י שישתמש בכח בינתו בדברי דעת אשר השיג להוציא דבר מדבר, בכ"ז הדעת והתבונה שישיג הם חסרים מאד, כי ישיגם בעמל רב מן המאוחר אל הקודם וע"י נסיונות והצעות רבות, וגם יטעה הרבה פעמים בהשכלותיו, אבל ע"י עזר ה' ישיג מפיו דעת ותבונה בידיעה פתאומיית ואמתיית בלי שום טעות וספק כלל:

   רלב"ג

   כי ה'. כי הוא יתן חכמה לאדם בשפע השופע לו ממנו כמו שנתבאר בספר הנפש והשלמנו הביאור בו במאמר הא' מספר מלחמות ה' ומפי הש"י ישפיע לאדם שפע ותבונה באופן הנזכר:

7. (ז)יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם

   מצודת דוד:יצפון. ה׳ הסתיר רזי התורה ושומרם לתתם לישרים בלבותם ומגן הוא להולכי תום דרך להצילם ממכשול:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תושיה. התורה נקראת תושיה מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כשאר הדברים שבעולם, ורז״ל אמרו ע״ש שמתשת גוף האדם הלומדה:

   רש"י

   יצפון לישרים תושיה. גנזה הקב"ה אצלו כ"ו דורות עד שנתנה לדור המדבר:

   מגן להולכי תום. (יצפון מגן להולכי תום) כלומר והיא תהיה לך למגן:

   מלבי"ם

   (ז-ח) יצפן לישרים תושיה, חוץ מהמעשים הכוללים שברא ה' בששת ימי הבריאה, הכין מעשים שיעשו בכל דור ודור כפי חקי החכמה לצורך ההנהגה ההשגחיית שתתחדש בכל דור לפי מעשה הדור ההוא, ומעשים האלה נקראו בשם תושיה, כי הם מוגבלים כפי חכמתו לצורך ההשגחה והשכר והעונש, ומעשים האלה יעשו לפועל ע"י הישרים שימצאו בדור ההוא [שגדר הישרים שהולכים בבינתם ובמעשיהם בדרך ישר והם גדולים מצדיקים] כמ"ש במדרש, יוסף היה מזומן לפרנס, משה היה מזומן לגאולה, ועז"א שה' יצפון תושיה לישרים שעתידים לעמוד בעולם, הכין לפניהם מעשים שיפעלו בימיהם כפי חקי חכמתו. והמאמרים מקבילים, יצפין לישרים תושיה, לנצור ארחות משפט, שהישרים ינצרו ארחות הנהגת ה' בעולמו שהוא כפי המשפט, כמו המעשים שנעשו במצרים להכות את המצרים, להוציא את ישראל, שהיו כפי משפטי ה' ושכרו וענשו, וזימן מעשים אלה אל הישרים שעמדו בדור ההוא שהם משה ואהרן שהם היו שלוחי השגחתו לנצור ארחות משפטו, ומגן להולכי תום, ודרך חסידיו ישמר, ההולך תום הוא מי שמעשה צדקתו קבועים תמיד על דרך אחד בלי פניה ובלי השתנות, והגם שמצד עצמם לא יתמוטטו מצדקתם בשום פעם שזה גדר התם, בכ"ז יצויר שימצאו מכשול מצד הדרך, אם שלא ידעו הדרך, או שנמצא בו אבני מכשול, כי התם אינו ישר ויוכל להיות שיכשלו ע"י מסיתים או רעות הזמן, או ע"י טעות ושגיאה, וה' מגן להם מכל סבה חיצונית וישמור דרכם ממכשול:

   רלב"ג

   יצפון לישרים. הנה הוא מסתיר התושיה והוא הנימוס המושכל אשר לנמצאות ושומר אותה לתתה לישרים כי הם לבד יתכן שיגיעו להשגות העיוניות מפני היותם ישרים במדות ואוהבים היושר והאמת בדעות והוא מגן להולכים בתמימות ובשלימות באלו החקירות העמוקות האלהיות לשמרם מהטעות כי הטעות המעט באלו הענינים הגדולים ירחיק האדם משלימותו וזה יעשה השם ית' מצד השגחה הפרטית:

   יצפון לישרים תושיה. הרצון בתושיה הנימוס המושכל אשר בדברים וזה הנימוס יותר אמתי בזולת היש והנמצא מהדברים המורכבים מחומר וצורה כי המציאות לדברים הוא מזה הצד כמו שהתבאר במקומותיו וזה הענין קרא יש במקום אחד אמר להנחיל אוהבי יש:

   אבן עזרא

   תושיה התי"ו נוסף מן יש ותקרא כן החכמה, בעבור שהיא יש ועומדת לעד והשם יצפננה לישרים, בעבור שינצרו בה ארחות משפט - והם המצות.

   ודרך חסידיו ישמור השם, כאשר ישמרו האורחות.

8. (ח)לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ חֲסִידָיו יִשְׁמֹר

   מצודת דוד:לנצור. להשכילו לשמור ארחות משפט כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   לנצור ארחות משפט. שעל ידה ינצרו ארחות משפט והוא דרך חסידיו ישמור שלא יכשלו:

   רלב"ג

   לנצור ארחות משפט. והוא יישירהו לשמור הדרכים שיובילוהו אל המשפט האמת ובזה הוא מגן לו, ודרך חסידיו בחקירותיהם העיוניות ישמור שלא יכשלו בהליכתם כמו שאפשר ליכשל בו אם מפאת לקיחת מה שבמקרה תמורת מה שבעצם ומה שידמה לזה אם מפאת המחשבה והדמיון וזולת זה מהדברים המטעים:

9. (ט)אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל־מַעְגַּל־טוֹב

   מצודת דוד:אז. ר״ל כאשר תחפש אחר החכמה ובעבור זה ישכילך ה׳ אז תבין וכו׳: כל מעגל טוב. תבין מהו המעגל היותר טוב:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מעגל. שביל ודרך כמו פרשו רשת ליד מעגל (תהילים ק״מ:ו׳):

   מלבי"ם

   אז תבין צדק, חוץ ממה שישפיע עליו חכמה ובינה ודעת אלהים, יבין ג"כ צדק ומשפט, שהיא ההנהגה בין אדם לחברו, ומשפט הוא מה שמחוייב לפי שורת הדין וצדק הוא מה שיעשה לפנים משורת הדין, וכן במדות ובתכונות הנפש יבין מישרים, שהוא מה שמחייב היושר, ובזה יש שני ענינים, א] הדרך האמצעי הישר שהוא טוב תמיד, ב] המעגל שהוא הדרך הסבובי שלפעמים צריך לצאת מדרך הישר אל מעגל סבובי, כמו להתאכזר ולהתגאות נגד רשעים, וזה אינו טוב תמיד, כי מדות האכזריות והגאוה רעים בעצמם, רק שלפעמים הוא טוב אם על ידו יבוא אל דרך הישר, ועז"א כל מעגל טוב:

   רלב"ג

   אז תבין. הנה כשתעשה כן ותשיג הענינים האלהיים בזה האופן הקודם הנה תתישר מזה להבין הפילוסופיא המדינית המישרת אל צדק ומשפט ומישרים וכל דרך טוב במדות והתכונות וזה כי כשתסתכל באופן החסד והחנינה והיושר הנמצא במה שישפע מהש"י בעולם העליון והאמצעי והשפל הנה יישירך זה לקנות ממנו תכונה ומנהג ללכת בדרכי השם יתברך שבזאת ההשגה גם כן תהיה נעזר בשם יתברך למצוא הדרכים והסדרים המישירים להגיע אל השלימות בזאת הפילוסופיא:

   אבן עזרא

   אז תבין מושך שנים עמו וכן הוא: תבין מישרים, ותבין כל מעגל טוב.

10. (י)כִּי־תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם

    מצודת דוד:כי תבוא. כאשר תבא החכמה בלבך והדעת תהיה נעים לנפשך להתאות לה בחשק נפלא:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ינעם. ענין מתיקות וערבות:

    מלבי"ם

    כי תבא חכמה בלבך, שעל ידי העזר האלהי יבא למדרגה שיקרא חכם לב, והוא מי שנקבעו חקי החכמה בלבו עד שאין יצר הלב חלוק עוד על חקי החכמה, כי נעשו לו כטבע שניה בלבו, והלב מרמז תמיד על כח המושל אשר באדם, ומי שלבו מלא חכמה וחקיה טבועים בו עד שלא ישלטו עליו יצרי התאוה והמדות הרעות צוררי החכמה, כבר באה החכמה בלבו ומתערה שמה כאזרח רענן וחדל מלחמת הלב נגד החכמה, וכן דעת לנפשך ינעם, שלאדם אחר בא הדעת במרירות גדול ובטורח רב וע"י ספיקות רבות, אבל אתה תשיג הדעת שהוא דעת אלהים הנזכר בנעימות, כי תשיג אותו בקל ע"י רוה"ק והופעה אלהית:

    רלב"ג

    כי תבא. כאשר תבא חכמה בלבך בהשתדלך בלמודה באופן הקודם להקשיב אליה אזניך ויערב הדעת לנפשך וימתק:

    אבן עזרא

    כי תבוא כאשר תבוא חכמה בלבך,

    ינעם בלשון זכר, כמו: דעת לנבון נקל.

11. (יא)מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה

    מצודת דוד:מזמה. אז מחשבת החכמה תשמור עליך:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מזמה תשמור עליך. התורה תשמור עליך:

    מלבי"ם

    מזמה תשמר עליך, מזימה הם העצות והמחשבות העמוקות בחכמה, היא תשמור עליך שלא תכשל מחקי החכמה שהם המורים אותך בדבר שיש בו שני דרכים טוב ורע, והתבונה שהיא המבדלת בין אמת ושקר בעניני האמתיות גם היא תנצרכה, ומפרש, שהמזמה תשמור עליך.

    רלב"ג

    מזמה. הנה החכמה תשמור עליך המחשבה באופן שלא תביאך המחשבה אל שבוש בעניני החכמה ובענינים האלהיים והפילוסופי' המדינית ותשמור לך התבונה שלא תשעה בה לא מצד המחשבה כמו שזכר ולא מצד דברים אחרים כמו שזכר אחר זה או ירצה באמרו תבונה תנצרכה והתבונה שתגיע לך באופן הקודם אחרי השגתך החכמה תשמור אותך מהשבוש באלו הענינים הגדולים כמו דבר ההשגחה האלהית ומה שידמה לזה ממה שאפשר לטעות בו בזאת המלאכה אשר יהיה הטעות בה סבה להרחיק האדם משלימותו האחרון:

    אבן עזרא

    תנצרכה כדי שתצילך מדרך איש רע.

12. (יב)לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת

    מצודת דוד:מדרך רע מאיש. מפתויי איש המדבר תהפוכות, ר״ל המהפך דברי התורה אחר דעתו המשובשת:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    מאיש מדבר תהפוכות. הם האפקורסין שמטעין את ישראל מאמונתן ומהפכין את התורה לרעה:

    מלבי"ם

    להצילך מדרך רע,שהוא לבל תטעה מדרכי החכמה אל צד הרע והתאוה, וע"י מחשבות העמוקות בחכמה ינצל מפתויי התאוה כי אין יצה"ר מצוי אלא בלב פנוי מן החכמה, ותבונה תנצרכה מאיש מדבר תהפוכות בעניני האמונה, שהם המכחישים שרשי האמונה ע"י חקירות מזויפות והיקשים מתעים שהם הפך האמת, ומזה תנצרך התבונה שתדע מה להשיב לאפיקורס:

    רלב"ג

    להצילך מדרך רע. הנה התבונה ההיא תשמור אותך להצילך מדרך רע בזה הלמוד הפילוסופי והוא הטעות אשר יקרה מצד הדמיון מדרך איש מדבר תהפוכות וכזבים בשם יתברך ומדרך העוזבים ארחות יושר בדעות ללכת בדרכי חשך וזה קרה להם מפני הקדמה מה קדמוה והיא תביאם להכחיש המוחש כמו שקרה למי שבטל ההויה מהדברים מפני הקדמה אחת טעה והביאו זה לקיים שאין בכאן פועל אבל המתחדש מתחדש מהקרי והלכו בדרכים חשוכים ובטלו הדברים הנגלים האמת והיושר:

    אבן עזרא

    תהפוכות הדברים שאינם על תקונם והענין העוזבים ארחות יושר והם תהפוכות.

13. (יג)הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי־חֹשֶׁךְ

    מצודת דוד:העוזבים. ר״ל העוזבים דרך האמיתי:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    העוזבים, ונגד להצילך מדרך רע אמר העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך, הדרך הוא הדרך הגדול וקבוע לרבים וממנו יצאו ארחות לכפרים וערים קטנות, מצייר שבתורה לא לבד שהדרך הגדול ישר, כי גם הארחות המסתעפים ממנה הם כולם ישרים, שבכל מצוה מסתעפים ממנה ארחות רבות, כמו מן מדת הרחמנות יסתעפו נתינת צדקה, הלואת חסד, השבת העבוט וכדומה, והם ארחות יושר, וברשעה לא לבד שהאופל פרוש על ארחותיה הפרטיים, כי גם הדרך הגדול חשך ולא אור, כי הוא הפך החכמה שהוא אור הלבבות:

14. (יד)הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע

    מצודת דוד:השמחים. כאשר יעשו הרע ישמחו ולא ידאגו כדרך המאמין בהשגחה ושכר ועונש שאף אם בא לידו דבר עבירה בהסתת היצה״ר מלא הוא מדאגה מאימת הדין: בתהפוכות. בעת ימצאו מקום להפוך הכוונה אחר רוע מחשבתם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מלבי"ם

    השמחים, ונגד מאיש מדבר תהפוכות שהוא המכחיש יסודי האמונה הוא ישמח לעשות רע, כי החוטאים מצד התאוה הם מלאים חרטה, שאחר שמלאו תאותם יתעצבו על הרע שעשו, אבל המדברים תהפוכות ומכחישים עקרי האמונה שהם החוטאים מצד הכפירה הם שמחים לעשות רע, וגם יגילו בעת שיבא תהפוכות רע, אם יבא רע על הצדיקים והצלחה לרשעים, שזה מתהפוכות העולם, שהצדיקים הם מתעצבים ע"ז, והם יגילו על תהפוכות הרעים האלה, כי בזה יחזיקו דעתם להכחיש ההשגחה ולעשות כל חפץ לבם, ועל זה אמר יגילו שהגיל מורה על דבר מתחדש, שיגילו על התחדשות תהפוכות הזמן הרעים:

    רלב"ג

    השמחים וגו' בתהפוכות רע. בתהפוכות איש רע, ונלוזים הם כמו עקשים:

    השמחים לעשות רע. הנה האנשים השמחים לעשות רע ולהמשך אחר תאותם הבהמית יגילו בתהפוכות איש רע ובסביו בפילוסופיא האלהית והמשל כי מי שהקים שאין שם אלוה או שאין שם גמול ועונש יכין הדרך לחטאים לחטא לחשבם שלא יקרה עונש על זה וכן יגילו בתהפוכות הרע המטעה ובכזביו:

    אבן עזרא

    בתהפוכות רע פירוש איש רע.

    ונלוזים מעוקלים.

15. (טו)אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם

    מצודת דוד:ארחותיהם עקשים. ר״ל אין חברה ישרה בכל דרכי למודם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    עקשים. העקומים:

    ונלוזים. נוטים מדרך הישר וכן ונלוז דרכיו בוזהו (לקמן יד):

    רש"י

    ונלוזים במעגלותם. כל ל' נלוז ל' עקמימות הוא שבכ"מ הוא סמוך לעקש ועקש הוא ל' עקום כמו שנאמר ומעקשים למישור (ישעיה מב):

    ונלוזים במעגלותם. הם עקומים בדרכיהם המקולקלים:

    מלבי"ם

    אשר ארחותיהם, האורח הוא הארח הישר ההולך מעיר לכפר בדרך ישרה, והמעגל הוא הדרך הסבובי, ובדרך החכמה יש אורח ומעגל, כי לפעמים צריך לצאת מדרך הישרה אל הצד, כמו להשתמש במדת העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת השם, במדת הגאוה ואכזריות נגד רשעים ומנאצי ה', והגם שבזה יוצא מדרך הישר, בכ"ז במעגל זה הסבובי ישוב לדרך הישר, כמי שהולך ממקום למקום ויש לסטים בדרך ומסבב במעגל סבובי להגיע עי"כ בדרך בטוח אל עיר מושב, אבל החוטאים והמכחישים ארחותיהם עקשים, כי אינו הולך בדרך הישר רק במעגל, ולא תאמר שע"י המעגל ישוב אל דרך הישרה אל עיר מושב, כי הם נלוזים במעגלותם מן מחוז החפץ ללכת תהו ולא דרך:

    רלב"ג

    אשר ארחותיהם. האנשים אשר דרכיהם מעוותים בדעות גם תשמור אותך להצילך מאשה זרה והיא הנפש המתאוה כי היא זרה ונכריה לאדם ר"ל שאינ' לו במה שהוא שם אדם אשר החליקה אמריה למשוך האדם אל המרד והחטא מצד הערבות אשר יראה הכח המדמה שיש בפועל ההוא המגונה:

16. (טז)לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה

    מצודת דוד:להצילך. מוסב למעלה לומד החכמה תשמור עליך להצילך מאשה זרה היא אשת איש שהיא זרה לך: מנכריה. מהאשה הנכריה ההיא אשר מחלקת אמריה בפתוי והסתה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    מאשה זרה. מכנסיה של אפיקורסות והיא המינות ולא יתכן לומר שלא דבר אלא על המנאפת ממש כי מה שבחה של תורה שאמר כאן להצילך מאשה זרה ולא מעבירה אחרת אלא זו מינות שהוא פריקת עול של כל המצות:

    מלבי"ם

    לשמרך מאשה זרה, יש הבדל בין זר ונכרי, שהזר הוא הזר לאותו דבר, והנכרי הוא רק מארץ אחרת, ומדבר פה מיצרא דעריות ויצרא דע"ג שגם הע"ג נמשלה בזנות בכ"מ, כי זונה הוא מאחרי אלהיו ומבריתו, והחכמה תצילך מאשה זרה בל תכשל בעבירה, ומאשה נכריה שעזבה דת ישראל ועבודת אלהי נכר, אשר אמריה החליקה לפתותך אל הע"ג והכפירה והמינות, ונגד אשה זרה מפרש.

    אבן עזרא

    להצילך פירושו כי כאשר התבונה תנצרכה מאיש רע, כן תצילך מאשה רעה ונכריה, בעבור שלא למדו מעשה הטוב, כאילו הם מזרע זר ונכרי.

17. (יז)הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת־בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה

    מצודת דוד:אלוף נעוריה. בעל נעוריה: ואת ברית. כי גם הנשים נכנסו בברית ה׳ לקיים מצות ה׳ ולא תמעול מעל באישה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אלוף. שר כמו אלופי ומיודעי (תהילים נ״ה:י״ד) ור״ל הבעל:

    מלבי"ם

    העוזבת אלוף נעוריה, שהיא זונה תחת בעלה, ונגד נכריה אומר כי את ברית אלהיה שכחה, לזנות אחרי הבעלים ולאחוז בדעות מינות:

    רלב"ג

    העוזבת. והנה זאת האשה הזרה עוזבת מי שהוא אדוניה מנעוריה והוא השכל האנושי כי הוא הושם באדם למשול באלו הכחות העובדי' אותו ושוכחת ברית אלהיה כי אין לה חפץ בברית השם ית' להשיג החיי' הנצחיים כי שפלה במציאותה ובמדרגת' לעלות בזאת המעלה:

    העוזבת אלוף נעוריה. ר"ל מי שהוא אלוף נעוריה ואמר זה על צד המשל כאשה עם בעלה כי הוא רחוק שתעזוב האשה בעל נעוריה:

    אבן עזרא

    ברית אלהיה כי הנשים נכנסות עם האנשים בברית השם, שלא יבגוד ואיש באשתו והיא בגדה בזרותה, פרוש אחר: שם שמו ביניהם ואם הוסר מהם, נותר אש ואש.

18. (יח)כִּי שָׁחָה אֶל־מָוֶת בֵּיתָהּ וְאֶל־רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ

    מצודת דוד:כי שחה. בית הזונה הוא מקום מדרון לרדת בה אל המיתה: מעגלותיה. ההולכים אל ביתה הולכים המה אל מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו וכוחם תש ור״ל הבא אל ביתה יוכשל בה ויאבד נפשו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שחה. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיה ה):

    רש"י

    כי שחה אל מות ביתה. מוסב על להצילך וגו' כי תבא אל ביתה ישח ומחליק כמדרון היורד אל מות, והתורה תשמור עליך מנפילה זו הרי דבר גדול הוא לך:

    רפאים. נרפים מדרך הטוב ונעזבים מאין סומך עד שנופלים בגהינם:

    מלבי"ם

    כי שחה, נגד אשה זונה אמר כי שחה אל מות ביתה, שהיא מביאה למות של הגוף קודם זמנו, ונגד אשה נכריה אמר אל רפאים מעגלותיה, שהיא מובילה אל אבדון הנפש אשר בקהל רפאים תנוח, ואמר מעגלותיה, שגם דרכי ההיקשים והחקירות שבם תסבב אל ביתה לברר שיטת המינות וההכחשה ע"י מעגלים נוטה מן היושר והאמת, הם שחים אל רפאים, כי גם הם יובילו לכריתת הנפש ואבדונה:

    רלב"ג

    כי שחה. השפילה:

    כי שחה. הנה ביתה ומשכנה הוא אל המות וההפסד ודרכי' יביאו אל המתים:

    אבן עזרא

    כי שחה האשה עצמה שחה אל מות שהוא ביתה והוא עומד ואיננו יוצא כאשר חשבו רבים.

    רפאים מתים והוא מלשון נרפים, בעבור שתשש כחם, כענין וגבר ימות ויחלש.

19. (יט)כָּל־בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא־יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים

    מצודת דוד:כל באיה. כל הבאים אליה לא ישובון מדרכם הרע כי קשה מאד לפרוש ממנה ולא ישיגו עוד מעתה ארחות חיים ונאמר אף למשל על דרכי כי קשה מאוד לפרוש ממנה אחר שהורגל בה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    לא ישובון. יקשה בעיניהם לפרוש ממנה ולחזור בהם:

    מלבי"ם

    כל, נגד מ"ש כי שחה אל מות ביתה אמר כל באיה לא ישובון, שהבא אל הבית לא ישוב משם עוד כי ימות, ונגד מ"ש ואל רפאים מעגלותיה, אמר כי לא ישיגו ארחות חיים, שלא ידמה כמעגל אחר שע"י הדרך העגולי ישוב אל הארח הישר, כי מן המעגל הזה לא ישיגו ארחות חיים, גם יל"פ שר"ל כל באיה לא ישובון עוד בתשובה, וגם אם ישובו לא ישיגו עוד ארחות חיים, כי תדבק בם דעת מינות ותחמיץ את שכלם כשאור בעיסה שלא ישובו עוד אל ארחות הדת והאמונה, וכן אמרו חז"ל דפריש ממינות מיד מת, כי אם ישאר בחיים ישוב עוד לכסלה:

    רלב"ג

    כל באיה. כי אין לה בעצמה השארות אחד מהבאי' אליה להמשך לפתיותה לא ישוב מהחטאים ההם כי תמיד תתחזק עליו ותמשול בו ותסיתהו לחטא ולא ישיגו ארחות חיים כי ההמשך אל התאוו' ימנע האדם מהשתדל במושכלות אשר הדריכ' להשגתם היא דרך החיים ובזה האופן תהיה התאוה סבה לטעות בעניני התבונה כי היא תמשיך האדם לקיים הדעת אשר לא ינעול הדלת בפניה מהתנהג לפי התאוה והמשל כי האיש רב התאוה יבחר לקיים שאין יתבר' יודע דבר באלו הענינים השפלים שאינו משגיח בהם ושאין שם גמול ועונש ממה שידמה לזה ממה שלא ימנע האדם מרדוף אחר התאוות והנה כמו שזכרנו החכמה והתבונה יצילוך מהאשה שזכרנו:

    אבן עזרא

    כל באיה באים אליה,

    לא ישובון מדרכם הרע ולא יוכלו להשיג ארחות חיי נפש.

20. (כ)לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר

    מצודת דוד:למען תלך. מוסב למעלה לומר החכמה תשמור עליך מזה למען תלך בדרך טובים אשר ימנעו ללכת בדרך הזה וארחות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    למען תלך. מוסב על המקרא שלמעלה להצילך מדרך רעה למען הוליכך בדרך טובים:

    מלבי"ם

    למען תלך בדרך טובים, הדרך הוא הדרך הגדול, והארחות הם הקטנות שהולכים מעיר לכפר, ור"ל ע"י שקידת החכמה תלך בדרך הקבוע המיוחד לטובים לעשות טוב עם רעיהם, ומוסיף שגם ארחות צדיקים תשמר, הארחות הפרטיים שהולכים בהם צדיקים העושים צדק לפנים משורת הדין בענינים פרטיים לפי הענין, וכן פי' חז"ל (ב"מ דף פ"ג) רבב"ח אגרינהו להנהו שקילאי לאתויי ליה חביתא דחמרא, תברוה, שקל לגלימייהו, אתא לקמיה דרב א"ל הב להו גלימייהו, א"ל דינא הכי, א"ל למען תלך בדרך טובים, א"ל עניי אנן וטרחנא כולי יומא ולית לן מידי למיכל, א"ל זיל הב להו אגרייהו, א"ל דינא הכי, א"ל וארחות צדיקים תשמר, שזה הענין השני הוא מארח הפרטיי של הצדק לפי הענין שהיו עניים:

    רלב"ג

    למען תלך בדרך טובים. ותשמור דרכי צדיקים שהם נזהרים מהמשך אחרי האשה הזרה והנה התועלת שיגיע לך מזה הוא הקיום והתמדת המציאות גם בזה העולם הגופיי וזה כי ישרים וגו' האנשים הישרים יתמידו לשכון בארץ לא תבואם יד רשעים להנידם והתמימים יותרו בה:

21. (כא)כִּי־יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ

    מצודת דוד:ישכנו ארץ. יהיו שוכנים בארצם עד עולם: יותרו בה. בעת יגרשו ממנה הרשעים אז המה ישארו בה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יותרו. מלשון נותר:

    רש"י

    כי ישרים ישכנו ארץ. לעולם הבא:

    יותרו בה. כשירדו רשעים לגהינם:

    מלבי"ם

    כי ישרים, יש הבדל בין ישרים לתמימים, הישרים הם הישרים בטבע בין בדרכי הבינה בין בעניני המדות, שכלם וטבעם ומדותיהם הולך מעצמו בדרך הישר, וגדר התמימים הוא מי שמעשיהם קבועים ובלתי משתנה בשום זמן בין בעת הטובה בין בעת רעה, אחר שעושים הכל לשם ה' בלי שום פניה חיצונית, והישרים הם ישכנו ארץ, אבל יצוייר שישתנו מעשיהם לפעמים לרוע ולא יותרו בה לעולם, וע"י שהם תמימים יותרו בה, כי לא יתמוטטו מצדקתם בשום פעם :

22. (כב)וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    יסחו. ענין עקירה ממקום כמו ויסחך מאוהל (תהלים נב):

    מלבי"ם

    ורשעים, אבל הרשעים הם מארץ יכרתו, והרשעים כולל המתמידים ברשעם בין בין אדם למקום, ובין בין אדם לחברו הפך התמימים המתמידים בצדקתם, והם יכרתו לעולם הפך התמימים שישארו בארץ לעולם, והבוגדים בין אדם לחברו הגם שלא יכרתו לעולם, יסחו ממנה לפי שעה, שזה הפך הישרים:

    רלב"ג

    ורשעים. ואמנם הרשעים יכרתו מארץ ובוגדים יהיו נעקרים ממנה והיה זה כן כי השגחת השם יתברך תדבק בטובים לשמרם מכל רע ותסור מהרעים, זה הוא ביאור אלו הדברים, ואולם התועלות המגיעות מהם הנה, הראשון הוא להודיע כי השם יתברך שם חכמתו נגלית ביצירת הדברים הנמצאות אצלנו באופן שתעיר האדם לחקור בה ותביאם להשתוקק אל השגתה תשוקה נפלאה וזאת התשוקה הטבעית אשר שם הש"י באדם בזה האופן הוא הכלי להגיע אל שלימותו כמו שביארנו בספר שיר השירים ולזה אמר על צד המשל כי החכמה קורא לאנשים בקול גדול שיחקרו בה כי היא מבעת להם רוחה ומודעת אותם דבריה במה שיראו ממנה ודברים הנמצאים העלולות ממנה כי מהם נובעת החכמה האלהית אשר שמה אותם במה שהם עליו מהמציאות הב' הוא להודיע כי מצד השגת החכמה יהיה האדם נשמר מהרעות כי תדבק בו ההשגחה האלהית לשמרו מהם ולזה לא יהיה לו להתאונן בבא פחדו ואדו כי אם מעצמו שלא השתדל לחקור בחכמה האלהית עם עוצם קריאתה לו והבאתה תשוקה נפלאה לחקור בה כמו שקדם. הג' הוא להודיע כי הדרך בהשגת הבינה היא אחר השלימות בחכמה והיה זה כן לפי שבהשגת הבינה יש מן הסכנה מה שלא יעלם לפי שלא יבאו בה בהקדמות מופתיות באופן האמת המגיע בלמודיות ולא ג"כ במופת ראיה כמו הענין בחכמה הטבעית אבל בהקדמות מפורסמות וכבר ימצא בהם הרבה ביאור לדבר והפכו ובזה יקרה הטעות אם מפני הקדמות הלקוחות בתחלת המחשבה אם מפני טעות הדמיון אם מפני שגדל האדם בדעות מגונות בזה הענין או למדם מאנשים מוטעים ויטה אליהם מצד הלמוד או המנהג או מפני התאוה שתביאהו לבחור הדעת אשר הוא יותר נאות לה לרוות צמאה והנה כאשר יקדים האדם העיון בחכמה לפי מה שראוי באופן שיהיה שלם בה הנה יעזר בה להשמר מהטעות אשר מפאת הענינים הנזכרים עם שהש"י על צד ההשגחה ישמרהו מהטעות ויישירהו אל הסדרים והדרכים המביאים אותו אל השגות העמוקות אשר בחכמה ההיא והנה מפני הקושי המגיע בהשגת זאת החכמה יצטרך לו עוד שיבקשנה ככסף וכמטמונים שיחפרו עליהם פה ופה עד שימצאום לכן צריך בזאת החכמה שלא יקצר מלקיטת כל ההקדמות המפורסמות אשר אפשר שיהיה מהם עזר בהשגת הדרוש אשר ירצה לחקור עליו ובזה הדרך ג"כ ישיג האמת בפילוסופיא המדינית כמו שזכרנו בביאורנו אלו הדברים במה שקדם. אמרה החכמה בני אל תשכח תורתי והיא תורת משה וקראה אותה תורתי לפי שהיא מסודרת מחכמת השם יתברך וישמור לכך מצות תורה ללמד אותם ולעמוד אותם על כונתם ומה שיש מהחכמה בענינים: