מיכה פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי־קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין־אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי

   מצודת דוד:אללי לי. הנביא מקונן ואומר אללי לי כי הייתי אני כבזמן אסיפת פירות הקיץ כאלו כבר נאספו כולם ולא נמצא עוד בשדה ר״ל הועמדתי לנביא בזמן שנאספו צדיקי הדור: כעוללות בציר. כאלו כבר נאספו אף העוללות של הבציר הנלקט באחרונה ר״ל אף הבינוניים נאספו: אין אשכול לאכול. אין אני מוצא אשכול של ענבים לאכול ר״ל אין אני מוצא איש צדיק בדור: בכורה. נפשי מתאות תאנה בכורה אשר שנתבשלה בעתה הטובה למאכל וכאומר הנה נפשי אותה ואין לה והוא כפל ענין במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אללי. מלשון יללה וכן אם רשעתי אללי לי (איוב י׳:ט״ו):

   קיץ. ר״ל פירוח הקיץ כעוללות. הם הענבים הגרועים הנלקטים בסוף:

   בציר. כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):

   אשכול. כן יקרא הענף שהענבים תלוים בו כמו ואשכול ענבים (במדבר י״ג):

   בכורה. כן יקרא פרי שנגמר בשולה כמו כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט׳:י׳):

   אותה. מלשון תאוה וחשק:

   רש"י

   אללי לי. הנביא מקונן על עצמו אוי לי שהועמדתי לנביא בעת הזאת שאין בנ"א צדיקים בדור:

   כאספי קיץ. נקוד חטף קמץ שאינו ל' פועל כמו יושב אומר אלא לשון מפעל כמו (ישעיהו ל״ג:ד׳) אוסף החסיל כאסיפת קיץ והם סופי תאינים שהן רעות וכן תרגם יונתן כסיופי קייטא:

   כעוללות בציר. ת"י כעוללן בתר קטוף:

   אין אשכול לאכול. כתרגומו לית גבר דביה עובדין טבין:

   בכורה. תאינה טובה המתבשלת בעתה כתרגומו לטביא חמדת נפשי:

   מלבי"ם

   אללי לי, הנביא מקונן על שפלת הדור, שכל החסידים והישרים ספו תמו מן הארץ ולא נשאר רק הוא לבדו אשר עודו רד עם אל, ומדמה את הדור שלפניו ככרם של גפנים או של תאנים, שכבר עבר זמנם, והוא דומה בין התאנים כאספי קיץ שכבר נלקחו התאנים הבכורות ונשאר הוא לבדו כתאנה שנשארה בסוף הקיץ, ודומה בין הענבים כעוללות שנשארו אחרי הבציר, ונגד עוללות בציר אמר אין אשכול לאכול, ונגד אספי קיץ אמר (אין) בכורה (לאכול) אשר אותה נפשי, לאכול אשכול או בכורה ואין:

   אבן עזרא

   אללי דבר הנביא על לשון המשכיל בעת ההוא, והוא עמי הנזכר.

   כאספי קיץ כמו: קדשי, מה שיאספו הדלים מהפרי הנמשך וזה דרך משל כאין צדיק.

2. (ב)אָבַד חָסִיד מִן־הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת־אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם

   מצודת דוד:אבד חסיד. עתה יפרש המשל ויאמר הנה אבד חסיד מן הארץ ואין איש ישר בין בני אדם: לדמים יארובו. מארבים לשפוך דם: יצודו חרם. יצוד אותו ברשתו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יארבו. מלשון אורב:

   יצודו. מלשון צדייה:

   חרם. כמו בחרם והוא הרשת וכן משטח חרמים (יחזק׳ כו):

   רש"י

   וישר באדם אין. אדם ישר בבני אדם אין:

   יצודו חרם. יצודו בחרמם ובמצודתם:

   מלבי"ם

   אבד מפרש נגד אין אשכול לאכול, אבד חסיד מן הארץ שהחסיד שעשה כל מעשהו יותר על החיוב בין במצות שבין אדם למקום בין במצות שבין אדם לחברו וזה נדמה כאשכול המלא ענבים כן היה מלא פרי צדקה ומשפט, וכמ"ש חז"ל אשכול איש שהכל בו, זה נאבד מן הארץ, ונגד בכורה אותה נפשי אמר וישר באדם אין שיהיה עכ"פ איש העושה עפ"י היושר במצות שבין אדם לחברו, ועל זה אמר באדם, ר"ל במצות הנוהגות מאדם לאדם ג"כ אין, כי בהפך כולם לדמים יארבו, לשפוך דם, ואיש יצוד את אחיהו בחרם ופח יקוש ללכוד אותו:

   אבן עזרא

   אבד, חרם כמו רשת משטח חרמים.

3. (ג)עַל־הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִׁלּוּם וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא וַיְעַבְּתוּהָ

   מצודת דוד:על הרע כפים להיטיב. ר״ל יתנו דעתם על הרע אשר בכפיהם להטיבו ולחזקו: השר שואל. ר״ל בזה יחזקו את הרע כי השר שביניהם שואל השוחד בפה מלא למען יטה המשפט: והשופט בשלום. ר״ל אין כוונת השופט להוציא הדין לאמיתו אבל כל כוונתו בעבור תשלום שכרו: והגדול. הוא אשר בידו לכוף על קיום המשפט: דובר הות נפשו הוא. עוד הוא מבזה ומדבר שברון נפש אל מול זה שהטו את משפטו לחייבו שלא כדין: ויעבתוה. השר והשופט והגדול שביניכם מחזקים את הרע כחבל עב:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   להיטיב. ענין חוזק כמו ההיטיב חרה לך (יונה ד׳:ד׳):

   הות. ענין שברון נפש וכן הות לאביו בן כסיל (משלי י״ט:י״ג):

   ויעבתוה. ר״ל יחזקו כחבל עב:

   רש"י

   על הרע כפים להטיב. על שכר הרעת כפיכם אתם מקוים שיטיב לכם:

   השר שואל. שוחד:

   והשופט. הדן את הדין גם הוא בשילום אומר לשופט חבירו כשהוא גזלן ומחויב בדין שלם לי גמולי בזה ואני אזכה אותך בדין אחר:

   והגדול דובר הות נפשו. המלך או הנשיא אומר בדין רצון נפשו הות נפשו דבר ההוה לרצונו. ולנפשו כמו (ירמיה טו) אין נפשי אל העם הזה וכן ת"י תחמודי נפשיה:

   ויעבתוה. עשאוה קליעה של חטא בין שלשתן כעבותות העגלה חטאה שהעבות משולשת היא כך מצאתי בתרגו' ירושלמי עבדנוה כקליעה דחובין:

   מלבי"ם

   על הרע, סדר הכתוב, על הרע כפים השר שואל והשופט להיטיב בשלום, ר"ל הגם שתראה שהשר והשופט שואל על הרע כפים, דהיינו ששואל וחוקר ודורש על הרע שנעשה בכפים, בל תחשוב ששואל ע"ז כדי לעשות משפט ולהעניש את עושה הרע, רק שואל כדי להיטיב את הרע בשילום, ר"ל ע"י שישלם לו שוחד וע"י התשלומין שיקבל מאת עושה רע ייטיב עם עושה הרע ולא יענישהו, והנה השר היה ממונה ליסר עושה עול, והשופט היה ממונה לעיין בדינו כפי המשפט, ושניהם השר והשופט קבלו תשלומין, והיטיבו עם עושה הרעה, ועוד היה עליהם הגדול שהוא הראש על כולם והמופלא שבסנהדרין וכשלא מצאו משפט אצל השר והשופט הלכו אל הגדול והגדול דובר הות נפשו הוא (להיטיב בשלום) ר"ל שהגדול רוצה ג"כ לקחת שוחד, לכן הוא דובר שהרע הזה הוא הות נפשו של עושה הרע. ר"ל שראוי להמית אותו ושתבא הוות ושבר על נפשו, אבל רק דובר כן, ור"ל השר והשופט שואל, והגדול דובר הוות נפשו הוא, וכ"ז להיטיב בשלום, בין שאלת ודרישת השר והשופט ובין מה שהגדול דובר ומחליט שהרע כפים ראוי להוות ושבר, כ"ז רק כדי שישלמו להם שוחד שע"י ייטיבו את הרע, ובזה ויעבתוה, שאז יסכימו השלשה שהם השר והשופט והגדול להיטיב את הרע, ויעשו עבות שאין עבות פחות משלשה כמ"ש חז"ל, ר"ל אז יעשו פסק דין בכל תוקף בחוט המשולש אשר לא ינתק לאשר הדבר בחוזק שאין מגיע עונש לעושה הרע:

   אבן עזרא

   על אמר רבי מרינוס: ותהי להם הלבנה לאבן תחת אבן וככה על הרע כפים תחת היטיב.

   מלת ויעבתוה מגזרת עבותים.והטעם: אם הגדול יחל לדבר הות מלבו הות כמו הוות בקרבה יעבתוה השומעים. והטעם: יוסיפו עליהם.

4. (ד)טוֹבָם כְּחֵדֶק יָשָׁר מִמְּסוּכָה יוֹם מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם

   מצודת דוד:טובם. הטוב שבהם הוא כקוץ מכאיב והישר שבהם הוא קשה מן המסוכה הוא גדר העשוי ע״פ רוב מן הקוצים: יום מצפיך. לכן יום שאתה מצפה בו לטובה באה זכרון עונותיך בקבלת הגמול והנה עתה בזמן קרוב תהי׳ מבוכתם ובלבול דעתם לבל ידעו מה לעשות:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כחדק. הוא מין קוץ כמו כמשוכת חדק (שם ט״ו):

   ממסוכה. הוא הגדר ועם הוא בסמ״ך וכן ויסך אלוה בעדו (איוב ג׳:כ״ג):

   מצפיך. ענין תוחלת ותקוה כמו אערך לך ואצפה (תהילים ה׳:ד׳):

   פקדתך. ענין זכרון:

   מבוכתם. ענין בלבול הדעת כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

   רש"י

   טובם כחדק. טבא דאית בהון קשה למיפק מן ידיה כד מן חדקא קשה לצאת מידו כמו הקוצים הנסבכין בצמר:

   ישר ממסוכה. ישר שבהם רע ממסוכת קוצים ומסוכה כמו (ישעיה ה) הסר מסוכתו:

   יום מצפיך. יום שאתה מצפה בו לטובה תבוא פקודתך:

   מבוכתם. עירבוליהון כמו (שמות יד) נבוכין הם מהומתם:

   מלבי"ם

   טובם כחדק ישר ממסוכה, גם האיש הטוב הנמצא ביניהם אינו טוב בעצמו, רק הוא דומה במשלו כחדק שהוא ישר נגד המסוכה, שהמסוכה הוא הגדר והסכך שעושים מקוצים וחדק, והחדק בעצמו הוא מלא עקמומית, וכשעושים ממנו מסוכה מעקמים אותו יותר ויסתבך ויתפתל יותר עד שהחדק הוא ישר בערכו, וכן הטוב שבהם הוא ג"כ נפתל ועקש, רק שהוא ישר בערך בני דורו שהם עקומים כמסוכה, יום מצפיך פקודתך באה ביום פורעניות המוכן למצפיך, ר"ל על האומות שמצפים לראות ברעתך, ביום המוכן לפורעניותם, הלא ביום ההוא באה פקודתך, פקדו את עוניך ותקבל עליהם עונש, באופן שיום המוכן לפורעניות האומות שכני א"י נפקדו גם ישראל על עונם, עד שעתה תהיה מבוכתם, שהעם כולו שאמר עליהם כולם לדמים יארובו וכו' יהיו נבוכים ויהיה מבוכה ביניהם:

   אבן עזרא

   טובם תואר, כמו: מעל פני מתו, שהוא סמוך והוא פועל עומד.

   ישר ממסוכה קשה יותר ממשוכת חדק, והסמ"ך כשי"ן.

   וטעם יום מצפיך הנה בא היום שמצפיך קוראים פקדתך באה עתה תהיה מהרה.

   מבוכתם מבוכה שלהם, והמ"ם שב אל השר והשופט והגדול.

5. (ה)אַל־תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל־תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִיךָ

   מצודת דוד:אל תאמינו ברע. הנה בזמן הזה אל תאמינו איש ברעהו ואל תבטחו בהבטחת שר עם כי מעולם דרך השר הוא לקיים הבטחתו הנה עתה אל תבטחו בו: משוכבת חיקך. מאשתך השוכבת בחיקך שמור פתחי פיך לבל תדבר דבר שראוי להסתיר כי גם היא תגלה מצפוניך:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   באלוף. ענין שררה כמו אלופי אדום (שם ט״ו):

   פתחי פיך. על השפתים יאמר בדרך שאלה:

   רש"י

   אל תאמינו בריע. כמשמעו ורבותינו פירשו כלפי מעלה אל תחטאו ותאמרו הקב"ה אוהבינו והוא ימחול לנו:

   משוכבת חיקך. נשמתך היא תעיד בך:

   פתחי פיך. דברי פיך פתיחות פיך:

   מלבי"ם

   אל, ר"ל והמבוכה תהיה גדולה ביניהם כ"כ עד שיתחלק לבם איש מאחיו עד שלא יאמינו גם בריע שעד עתה האמין באהבתו, ולא יבטחו באלוף שהוא השר המלמד אותו ומורהו הדרך, וגם משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, כי יחדל גם שלום הבית:

   אבן עזרא

   אל יזהיר הנביא אנשי אותו הדור. אמר יפת: אל תבטחו בגדול. ולפי דעתי: כי לנשים ידבר אל תבטחו באלוף נעוריה, כי יזהיר האלוף משוכבת חיקך.

6. (ו)כִּי־בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ

   מצודת דוד:כי בן מנבל אב. הדור פרוץ כ״כ כי הבן מדבר באביו דברי נבלה וגנות והבת קמה באמה לחרפה ולגדפה וכן כלה קמה בחמותה: אויבי איש אנשי ביתו. אף אנשי ביתו של האיש המה לו לאויבים:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מנבל. ענין גנות וכעור כמו כי נבל נבלה ידבר (ישעיהו ל״ב:ו׳):

   כלה. כן תקרא אשת הבן:

   בחמתה. כן תקרא אם הבעל:

   מלבי"ם

   כי בן מנבל אב, עד שגם צאצאי בטן יקומו על הוריהם שזה מורה על תכלית הנבוכה והשחתת העם, עד שיופסק כל קשר אהבה ואחוה, וכ"ש שלא ימצא שלום המדיני ביניהם:

   אבן עזרא

   כי בן מנבל אב פועל קודם, כמו: ורב יעבד צעיר.

7. (ז)וַאֲנִי בַּיהוָה אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי

   מצודת דוד:ואני בה׳ אצפה. ר״ל אבל עכ״ז אצפה בהבטחת ה׳ ואקוה לאלהי ישעי אשר ישמעני אלהי בקראי אליו מצרתי:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אצפה. ענין תקוה:

   אוחילה. מלשון תוחלת ותקוה כמו יחל ישראל (תהלים ק״ל):

   רש"י

   ואני בה' אצפה. הנביא אומר כן:

   מלבי"ם

   ואני, אומר הנביא עם שפלות הדור הזה והשחתתם ורוע מצבם ומעמדם המדיני והביתי אין תקוה עתה. רק אני בה' אצפה שהמצפה הוא לזמן רחוק, שאצפה על הבטחת ה' שעוד ישוב יגאלנו באחרית הימים, אוחילה ר"ל ובציפוי הזה שאני מצפה על הגאולה העתידה באחרית הימים, יש שני ענינים, או שייחל וימתין עד בוא העת המיועד וקץ הימין, שאז מוכרח שתבא הגאולה בכל אופן, וע"ז יפול לשון יחול, שהמיחל ממתין על דבר שיבא בברור, כמו שממתין על הבקר שיבא בודאי בכלות הלילה, ועל זה אמר אוחילה לאלהי ישעי שהוא על עת הישועה, או שיצוייר שתבא הגאולה גם לפני זמן המיועד אם ישובו בתשובה ויבקשו פניו ויהיה עת רצון, כמ"ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ישעיהו מ״ט:ח׳) וכמש"פ שם, ועל זה אמר ישמעני אלהי ר"ל שישמע תפלתי בעת רצון גם לפני זמן המיוחל:

   אבן עזרא

   ואני דברי הנביא על לשון המשכיל, או על לשון ישראל.

8. (ח)אַל־תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי־אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אוֹר לִי

   מצודת דוד:אל תשמחי. לכן אל תשמחי אויבתי עלי לחשוב שלא אוסיף לקום כי פעמים רבות נפלתי ואח״ז קמתי וכן עתה בגלות הזה עם כי אשב בחושך ה׳ יאיר לי:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   אל תשמחי אויבתי. בבל ועיר החייבת רומי (ס"א בבל ופרס החייבת):

   מלבי"ם

   אל, לכן אל תשמחי אויבתי לי על מה שאני בגלות, כי נפלתי קמתי מה שנפלתי לעמקי בור עי"ז אקום ואתעודד, כי עי"ז אושע, וגם כי אשב בחשך של הצרות ה' אור לי, אם אין לי אור הגשמי שהוא אור ההצלחה החומריית יש לי אור ה' שהוא אור הדת והאמונה, אור התקוה בישועת ה':

   אבן עזרא

   אל אם ישראל הלכו בגלות עוד יקומו מנפילתם, אך יש עליהם לסבול בעבור כי חטאו ויודו.

9. (ט)זַעַף יְהוָה אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ

   מצודת דוד:זעף ה׳ אשא. הן עתה אני סובל זעף ה׳ כי חטאתי לו וכן אסבול עד אשר ישלים לריב עמדי הריב הראוי לי בגמול החטא ויכלה לעשות בי משפט הראוי לי ואח״ז יוציאני לאור ואראה בצדקתו שיעשה לי ולא לעולם יריב:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זעף. כעס וחימה:

   אשא. אסבול:

   מלבי"ם

   זעף, כי ע"י הנפילה הלזו זעף ה' אשא כי חטאתי לו ועי"כ ימרקו החטאים ויכופר עון, עד אשר יריב ריבי עד שבעת הגאולה אז יריב ריבי ועשה משפטי מן המעיקים לי והלוחצים אותי, ואז יוציאני לאור ואראה בצדקתו, כי עד הזמן ההוא האור מצדקת ה' נמצא רק שאני יושב בחשך ועיני עצומות מראות צדקות ה', ואז יוציאני לאור ואראה צדקת ה' ואורו וישועתו, ואז אבין למפרע הצדקה שעשה עמי ושהיה הכל צדקה וחסד לטובתי:

   אבן עזרא

   זעף, יריב ריבי מהגוים.

   יוציאני לאור הפך כי אשב בחשך. וטעם אראה כאשר יאור לבי, אז אבין כי צדיק השם על כל הבא עלי, או אראה בצדקתו שיקח נקמתי מאויבתי.

10. (י)וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיִךְ עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת

    מצודת דוד:ותרא. וכאשר תראה אויבתי במרבית הצדקה הנעשה לי תהיה מכוסה בבושה אשר אמרה אלי בזמן הגלות אין ה׳ מדוע לא יגאלך: עיני תראינה בה וגו׳. מה שחפצה לראות מן הנקם כי אז תהיה למרמס הרגל כטיט המושלך בחוצות:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    למרמס. ענין דריסת הרגל:

    חוצות. שווקים:

    מלבי"ם

    ותרא אויבתי וגם אויבתי תרא זאת אז, ואז תכסה בושה, כי היא האומרה אלי כל משך זמן הגלות איו ה' אלהיך, למה הסיר השגחתו מאתכם, ואז תרא שה' היה עמי כל ימי גלותי ולא הסתיר פניו ממני ושהכל היה בהשגחתו למען ייטיב לי באחרית הימים, אבל עיני תראינה בה, כשאני נושא עיני להביט בה תראינה עיני בה בדרך בזיון, שאני רואה גם עתה הגם שהיא עתה מצלחת ועושה חיל, אני רואה כי תהיה למרמס כטיט חוצות, שהצלחתה היא לרעתה למען תאבד באחרית, ולמען תהיה למרמס, וזאת אני רואה בה, גם עתה בימי שלותה:

    אבן עזרא

    ותרא, איו ה' איה הוא.

    תראינה שתהיה מרמס.

11. (יא)יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ יוֹם הַהוּא יִרְחַק־חֹק

    מצודת דוד:יום לבנות. ר״ל יבוא יום לבנות גדרי חרבותיך וביום ההוא ירחק ממך חוק העכו״ם אשר הטילו עליך מאז חוק המס והשעבוד:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גדריך. מלשון גדר וכותל:

    חק. ענין דבר קבוע:

    רש"י

    יום לבנות גדריך. מוסב על האומרה אלי ועוד היא אומרת אלי יום לבנות גדריך שאת מצפה לו אותו היום ירחק חוקו זמנו יאריך ולא יבא לעולם:

    מלבי"ם

    (יא-יב) יום, מסב פניו אל כנ"י, והמאמרים מקבילים, יום לבנות גדריך יום הוא, יום ההוא ירחק חק ועדיך יבא, ר"ל היום המוכן לבנות את גדריך (שבגדרות צאן הנבנות יתקבצו צאן פזורה) יום הזה יום הוא ר"ל הוא יום קבוע ועומד לפני ה', וגם ר"ל שיום הזה הוא יום ואין לילה עמו, כי הימים שלפניו יהיה לילה ולא יום, ישוב ויאמר, הגם כי יום ההוא ירחק חק שבאמת חקו וזמנו ירחק לעתים רחוקות ובאחרית הימים, בכ"ז עדיך יבא כמ"ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא, למני אשור יבא אל הגליות השבים מני אשור וערי מצור אשר שם הגלו בימי סנחריב, ולמני מצור היינו הגלות אשר בארץ מצרים ועד נהר פרת, כמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וכמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, וים הגליות שגלו בצד מערב שהוא הגליות שנעשו ע"י הרומים הם יבאו מים, וגולי הצפון יבוא מהר ההר שהוא בצפון א"י:

    אבן עזרא

    יום כאשר יבא יום שהשם יבנה גדריך, אז ירחק חק המס, שהיית נותנת.

12. (יב)יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצוֹר וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד־נָהָר וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר

    מצודת דוד:יום הוא. ר״ל אז יאיר לך הזמן כאור היום: ועדיך יבוא. כל העכו״ם יבואו אליך ירושלים להיות סרים למשמעתך: למני אשור. מן אשור ואף מערי המבצר שבה כי לא יתחזקו במשגב המבצר: ולמני מצור. מן ערי המבצר ועד נהר הוא נהר פרת העומד בגבול א״י ומשם והלאה הוא ארץ העמים: וים. מלת ועד משמשת בשתים כאילו אמר ועד ים מים ר״ל מקצה המערב ועד ים המערבי שהוא גבול א״י: והר ההר. ר״ל מקצה העולם ועד הר ההר העומד בגבול א״י כמ״ש תתאו לכם הר ההר (במדבר ל״ד:ז׳):

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ועדיך. אליך כמו תגע עדיך (איוב ד׳:ה׳):

    למני. כמו למן והיו״ד נוספת וכן מני אפרים (שופטים ה׳):

    מצור. ענין מבצר:

    רש"י

    יום הוא ועדיך יבא. הנביא אומר אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל והלך לו יום ההוא שמור ונצור ולא בטל עדיך יבא בבל להחריבך:

    למני אשור. אשר הוא ראש למרענו:

    וערי מצור. כלומר ועד ערי מצור ויונתן תרגם ודמן חורמיני רבתא:

    וים מים. והיושבים על ים האחרון אשר הוא במערב:

    והר ההר. כמו ויושבי ההר ויונתן לא כן תרגם:

    יום לבנות גדריך. הנביא מבשרו לישראל שיש יום כמוס ומוכן לבנות גדרות חרבותיהן יום ההוא ירחק ויבטל מעליכם חק גזירות הבבליים ופרסיים:

    יום הוא ועדיך יבא. בעידנא ההיא יתכנשון גלוותא דישראל דמן אתור וגו':

    אבן עזרא

    יום, ועדיך יבא אתה. כל גוי שוכן למני אשור ועד נהר פרת. ורבי ישועה אמר: וים מים - שמערב ארץ ישראל תחרב, מפאת ים והר פלוני שהיה כולו יישוב, שב כמו הר. ולפי דעתי: כי מלת ועד נהר מושכת אחרת ועד ים מים והר ועד ההר והנה ים מים כמו הים הקדמוני והים האחרון וכן הר דרומי אל צפוני:

13. (יג)וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל־יֹשְׁבֶיהָ מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם

    מצודת דוד:והיתה הארץ. ארץ הכשדים תהפך לשממה עם יושב בה מגמול מעשיהם מה שהרעו לישראל:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    על יושביה. עם יושביה:

    רש"י

    והיתה הארץ. ארץ הבבליים ופרסיי':

    מלבי"ם

    והיתה ואז תהיה הארץ ר"ל כדור הארץ כולו, לשממה על יושביה כי יפקד עון יושב הארץ עליה, וז"ש מפרי מעלליהם:

    אבן עזרא

    והיתה ביום ההוא.

    מפרי מעלליהם שהרעו לישראל.

14. (יד)רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ צֹאן נַחֲלָתֶךָ שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם

    מצודת דוד:רעה עמך. חזר הנביא להתפלל לה׳ ואמר אתה ה׳ רעה והנהג את עמך בשבטך ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה שמנהיג את הצאן ע״י השבט שבידו: צאן נחלתך. ישראל שהם צאן נחלתך שהנחלתו לך לעם יהיה שוכן לבדד ר״ל בטח כי המתפחדים ישכנו יחד למען איש אחיו יעזורו ולא כן השוכן בטח: יער בתוך כרמל. ר״ל ישכון בטח ביער שהוא מקום חיות רעות כמו בתוך הכרמל שהוא מקום מצוי שם מרבית אנשים ולא ילכו שם החיות וכענין שנאמר וישנו ביערים (יחזקאל לד): ירעו בשן וגלעד. יהיו רועים בבשן ובגלעד במרעה שמן כמו בימי עולם הוא ימי משה שנחלו אז הארץ ההיא ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רעה. ענין הנהגה:

    שוכני. היו״ד יתירה:

    לבדד. יחידי כמו לבדד לבטח תושיבני (תהילים ד׳:ט׳):

    כרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:

    רש"י

    שוכני לבדד. שיהא שוכן בטח בדד:

    יער בתוך כרמל. ת"י דהוי צדין בחורשא יתיתבון ככרמלא אותן שהיו שוממים כיערות ישכנו לבדד בתוך כרמל שהוא מקום מיושב ויש לפרש שוכני לבדד ביערים לא יראו מחיות השדה כבתוך כרמל:

    מלבי"ם

    רעה עמך, כאשר ראה החוזה אריכות ימי הגלות התפלל אל ה' שירחם עליהם במשך העתים האלה, אומר אל ה' רעה עמך בשבטך, גם אם תצטרך להכות אותם במשך ימי גלותם, רעה עמך, בהשגחתך כרועה צאנו ירעה, ולא תכם במקל חובלים רק בשבטך תוכיחם בשבט אנשים, לא במטה ובמקל, צאן נחלתך שוכני לבדד יער, (רעה) בתוך כרמל, הנה הם שוכנים לבדד, ר"ל נפרדים מכל פועלי און ובכ"ז הם ביער מלא חיות רעות טורפות, אבקש רעה אותם בתוך כרמל שהוא מלא תבואה, (ר"ל שתשגיח עליהם שיהיה להם כל צרכיהם) עד יבא העת שירעו בשן וגלעד כימי עולם ר"ל שישובו לארץ ישראל:

    אבן עזרא

    רעה תפלת הנביא בהיות הארץ שממה, שירעה עמו בשבטו וישכנהו לבדד כיער בתוך כרמל.

    וירעו בשן מעבר לירדן מזרחה, והתשובה אמר השם לנביא.

15. (טו)כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת

    מצודת דוד:כימי צאתך וגו׳. כאלו הקב״ה משיבו לאמר שמעתי את תפלתך וכן אעשה וכמו ימי צאתך מארץ מצרים כן אראנו נפלאות:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, אבן עזרא

    מלבי"ם

    כימי, (תשובת ה') כימי צאתך מארץ מצרים שהיו ג"כ מעונים ולחוצים, והצאתים בכח גדול ובאותות ובמופתים כן אראנו נפלאות לעתיד לבוא:

    אבן עזרא

    כימי צאתך והטעם: כימי צאת אבותיך מארץ מצרים.

    אראנו נפלאות הטעם עמי, כאשר הזכיר עמך.

16. (טז)יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה

    מצודת דוד:מכל גבורתם. שלא עמדה להם להתחזק על ישראל: ישימו יד וגו׳. ר״ל לא יוכלו לדבר מרוב תמהון: אזניהם תחרשנה. ר״ל לא יאבו לשמוע מרבית הצלחת ישראל שהיא להם לעגמת נפש וכאלו תחרשנה אזניהם לבל יוכלו לשמוע:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחרשנה. מלשון חרש שאינו שומע:

    מלבי"ם

    יראו עד שהגוים שיראו זאת בעיניהם יבשו מכל גבורתם, שיראו שגבורתם הבל וריק אחר שה' עושה נפלאות ולא בכח יגבר איש, ישימו יד על פה בל ידברו דבר, כי לא יוכלו לבטא בשפתים הנוראות האלה שיהיו למעלה משכל האנושי, אזניהם, ר"ל ולא ישימו יד על אזן כמו ביציאת מצרים שנאמר שמעו עמים ירגזון, כי אזניהם תחרשנה, והנמשל שלא למשמע אזן ישמעו רק בעיניהם יראו את מעשה ה' ונפלאותיו:

    אבן עזרא

    יראו דברי השם, אז יהיה כן.

17. (יז)יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ יִרְגְּזוּ מִמִּסְגְּרֹתֵיהֶם אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יִפְחָדוּ וְיִרְאוּ מִמֶּךָּ

    מצודת דוד:ילחכו עפר כנחש. ר״ל אפים ארץ ישתחוו לישראל ויהיה נראה כאלו מלחכים עפר רגליהם כנחש הזה שמלחך את העפר כי זהו לחמו: כזוחלי ארץ. הם הנחשים ההולכים על גחון ונראים כזוחלים וכפל הדבר במ״ש: ירגזו ממסגרותיהם. יחרדו ממה שסגרו את ישראל בבתי כלאים עוד משלו בהם כי ידאגו מן הנקם: אל ה׳ וגו׳. יפחדו את ה׳ וגם יראו ממך אתה ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ילחכו. ענין לקיקה בלשון כמו ועפר רגליך ילחכו (ישעיהו מ״ט:כ״ג):

    כזוחלי. ענין נגירה והזלה בארץ ובדרז״ל כל הימים מטהרים בזוחלין (שבת ס״ט) ויקרא הנחש כן לפי שאין לו רגלים והלוכו נראה כזוחל ונגרר וכן חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד):

    ירגזו. ענין חרדה:

    ממסגרותיהם. מלשון סגירה:

    אל ה׳. את ה׳:

    רש"י

    כזוחלי ארץ. הם נחשים הזוחלי' על גחונם בעפר הארץ:

    ירגזו ממסגרותיהם. יחרדו מרוב דוחק איסוריהם ומסגר כלאם:

    מלבי"ם

    ילחכו עפר כנחש, ומוסיף כזוחלי ארץ, כי הנחש ירים ראשו לפעמים, ומוסיף ירגזו ממסגרותיהם, שלא יהיה כזוחל שיוכל לזחול לכל מקום שרוצה, כי הם יהיו סגורים בעריהם מפני הפחד שיפול עליהם, והפחד הזה לא יהיה מפני מלחמה והרג רב רק אל ה' אלהינו יפחדו מפני גדלו ורוממתו, ועי"כ ויראו ממך כי ה' אתך:

    אבן עזרא

    ילחכו להשתחות לישראל.

    כזוחלי הרמשים שיפחדו בני אדם מהם, כדרך האמים מגזרת זחלתי ואירא.

    ממסגרותיהם הם ארמוניהם.

18. (יח)מִי־אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא

    מצודת דוד:מי אל כמוך. חזר הנביא לשבח לה׳ על ייעוד הטובה ואמר מי אל כמוך נושא עון וגומר כאומר הנה משורת הדין אין אנו ראויים לכל הטובה ההיא כי אנו מלאי עון אבל מי הוא אל כמוך המוחל את העון: ועובר על פשע. ר״ל אינו עומד על הפשע להשגיח בו לשלם עליו גמול אלא עובר על הפשע והולך להלאה כאלו לא יראנה: לשארית נחלתו. לאותם שנשארו מחבלי משיח: לא החזיק וגו׳. אף כשהוא כועס אינו אוחז אפו עד עולם כי הוא חפץ חסד ולכן יתרצה על הכעס:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נושא. ענין מחילה כמו נשאת עון עמך (תהלים פ״ה):

    החזיק. ענין אחוזה:

    מלבי"ם

    מי אל כמוך, בסיום דבריו יתן הודיה להשם על סליחת העונות שישא ה' פשע עמו, אומר אתה אל! מי כמוך, נושא עון ר"ל הגם שתחלה יסרתם בעונם, אבל לשארית נחלתו להדור שישארו בקץ הימין להם הוא נושא עון ועובר על פשע, והנה בי"ג מדות אמר נושא עון ופשע וחטאה שהנשיאה הוא שישא ויסבול אותו ולא יעניש עליו ובכ"ז הוא שמור אצלו לעת מצוא, כמ"ש ונקה לא ינקה, ובזמן העתיד יהיה שינוי שאת הפשע שהוא המרד שאינו עון, ר"ל שלא נעשה ע"י מינות ועוות השכל יעביר לגמרי, ורק את העון לא יעביר מן המציאות וישאר כמו שהיה מקודם שהיה נושא וסובל אותו ולא העבירו, והנה מדת ארך אפים נסתבב ע"י שנושא עון ופשע ואינו מעבירו לגמרי רק שסובל אותו ומאריך אף שלא להעניש תיכף, ולעתיד שאת הפשע יעביר לגמרי לא ימצא מדת ארך אפים רק על העון שאותו לא יעביר רק ישא אותו ויאריך אף, ובזה הוסיף לא החזיק לעד אפו, שגם על העון שעליו מאריך אפים והעון שמור אצלו, לא יחזיק את האף לעד, וזה יהיה ע"י שני מדות אחרות שיתעוררו שהם מדת רחום ומדת רב חסד, ועל זה אמר כי חפץ חסד הוא וימחול מצד החסד, וגם.

    אבן עזרא

    מי אז יאמרו הגוים, או ידבר על לשון אנשי הגלות המבקשים ה' לסלוח להם, אין אל שיעשה טוב לנחלתו כמוך.

19. (יט)יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאותָם

    מצודת דוד:ישוב ירחמנו. כאשר מאז: יכבוש. יתפוש בחזקה את עונותינו למען לא יהיו נפרעין מאתנו גמול העונש: ותשליך וגו׳. ר״ל לא תזכור לענוש עליהם כאלו השלכתם בעומק הים שאינם נראים:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יכבוש. ענין תפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה ל״ד):

    במצלות. ענין עומק כמו ואת רודפיהם השלכת במצולות (שמות ט׳):

    מלבי"ם

    ישוב ירחמנו וימחול מצד הרחמים, וע"י המדות האלה יכבוש עונותינו, לא ישא את העון כמשא וסבל, רק יכבוש אותו שלא יגיע שום עונש עליו בעתיד, (וכבר ידעת בפלוגתא חד אמר כובש וחד אמר נושא, ועון עצמו אינו נמחק), ותשליך במצולות ים כל חטאתם אבל החטא שהוא הבא בשוגג או בסבת התאוה שלא מצד המרד או המינות תשליך אותו במצולות ים שלא ימצא כלל:

    אבן עזרא

    ישוב מלת הוא משרת אחרת והוא ישוב ירחמנו.

    וטעם יכבוש הפוך דברי עונות גברו מני, שלא ימשלו בנו עוד ומ"ם חטאתם שבה אל שארית נחלתו והוא הזכיר עון ופשע וחטאת.

20. (כ)תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם

    מצודת דוד:תתן וגו׳. ר״ל האמת לנו דברך אשר הבטחת ליעקב כמ״ש ופרצת ימה וקדמה וגו׳ (בראשית כ״ח:י״ד): חסד לאברהם. ר״ל היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם וכאשר נשבעת לאבותינו מימי קדם בעקידתו של יצחק כמ״ש בי נשבעתי וגו׳ וירש זרעך את שער אויביו (שם כב):

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    תתן אמת ליעקב. ת"י תתיהב קושטיה דיעקב לבנוהי כמה דקיימתא ליה בבית אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמה דקיימתא ליה בין בתריא תדכר לנא עקידת יצחק תתן לנו באמת אשר הבטחת ליעקב האמת לנו דבריך אשר הבטחת ליעקב כי לא אעזבך (בראשית כט):

    חסד לאברהם. שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו לשמור דרך ה' לעשו' צדקה ומשפט ולכך לא נאמר וחסד אלא חסד האמת שתאמת לנו את הבטחת יעקב היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם:

    אשר נשבעת. בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם ה' יען אשר עשית וגומר:

    מלבי"ם

    תתן, אחר שחשב כל המדות בא אל מדת אמת ומדת נוצר חסד לאלפים, ואמר שמדת אמת הוא שתקיים הבטחתך, תתן האמת וההבטחה שהבטחת ליעקב שהבטיחו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה, שר"ל אחרי הגלות שתדבק לעפר נפשם אז יקום לעזרה למו ויפרצו בנחלה בלי מצרים ותקיים הבטחה זו מצד מדת אמת שלך, וגם תתן החסד שהבטחת לאברהם (שאל אברהם לא נתחייב עדיין מצד הבטחה קודמת ונקרא חסד, ואל יעקב שכבר נתחייב לקיים השבועה שנשבע לאברהם ויצחק נקרא אמת) עד שתשמור אשר נשבעת לאבותינו הגם שהשבועה היא מימי קדם תצור חסד לאלפים:

    אבן עזרא

    תתן יעקב הוא אבינו לכולנו לבדנו, כי לא יתערבו גוים אחרים עמנו, על כן כתוב אלהי ישראל אבינו לכולנו ולא הזכיר יצחק, כי גם הוא אבי אדום, ובעבור כי אברהם החל לקרא בשם השם הפך אבותיו הקרובים אליו, והשם כרת עמו ברית בתחלה, על כן הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר יצחק והטעם תתן אמתך ליעקב ומה היא אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.