קהלת פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, אלשיך ותורה תמימה.

1. (א)אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה־נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַם־הוּא הָבֶל

   מצודת דוד:אמרתי אני בלבי. חשבתי בלבי ואמרתי אל עצמי עתה זרזי עצמך בדבר הנסיון, כי אנסה אותך בהתעסקות השמחה וראיית דברים טובים הנחמדים לעין ומשמחים את הלב לבחון ולראות אולי זו היא הדרך הנכונה: והנה. אבל השכלתי שגם ענין השמחה הוא הבל:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   לכה. הוא ענין זרוז כמו ועתה לכו ונהרגוהו (בראשית לז כ) ויוסף הלא בא אליהם:

   נא. עתה:

   אנסכה. מלשון נסיון ובחינה, ורוצה לומר אנסה אותך כמו למה אככה (ש״ב ב כב) ופירושו אכה אותך:

   רש"י

   אמרתי אני בלבי. הואיל וכן הוא אחדל לי מן החכמה ואעסוק במשתה תמיד:

   אנסכה. לשון מסך יין לשתות כמו (משלי ט) מסכה יינה עירוב יין במים לתקנו או עירוב בשמים ביין לקונדיטון:

   וראה בטוב. כמו וראות בטוב:

   והנה גם הוא הבל. שהרי ראיתי בנבואה שהרבה קלקולים באים מתוך שחוק, בלשצר מת מתוך משתה, אנשי דור המבול נשטפו מתוך רוב טובה שהשפעת להם:

   רלב"ג

   אנסכה בשמחה. אנסה אותך בשמחה.

   אבן עזרא

   אמרתי. ידבר עם נפשו בעיקר ההוללות:

   לכה נא אנסכה בשמחה. אם החכמה תוליד כעס אעזב ואשוב להתעסק בדברי שמחה ולנסך היין כענין ושתו ביין מסכתי ואם הם שני שרשים והוא מהבנין הדגוש כמו אדברה וינסך כמו וידבר ויש אומרים כי היא מן נסה והכ״ף לדמות הנוכח כענין אנסה אותך כמו אחוך שמע לי אכנך ולא ידעתני:

   תרגום

   אֲמָרִית אֲנָא בְּלִבִּי אֵיזֵיל כְּעַן הָכָא וְאַבְחִין בְּחֶדְוָא וְאֶחֱזֵי בְּטוֹב עַלְמָא הָדֵין וּכְדוֹ מְטָא עָלַי צַעֲרָא וְסִיגוּפָא אֲמָרִית בְּמֵימְרִי הָא אַף דֵּין הוּא הֲבָלוּ:

   תורה תמימה

   אנסכה בשמחה וגו'. רבי פנחס אמר, אנסכה ואנסכה – אנסה בדברי תורה ואנסה בדברי מינות, אנוסה מדברי מינות לדברי תורה , וראה בטוב – בטובתה של תורה [א"כ] מה ת"ל והנה גם הוא הבל [לפי] שכל התורה שאדם לומד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב, לפי שבעוה"ז אדם לומד תורה ושוכח, אבל לעתיד לבא כתיב (ירמיהו ל״א:ל״ג) נתתי את תורתי בקרבם . (מ"ר)

   אנסכה בשמחה וגו׳. רבנן אמרי [מהו אנסכה – אנתכה] ינתך יצר רע לפני יצר טוב , וראה בטוב – בטובתו של עוה"ב, ומה ת"ל והנה גם הוא הבל [לפי] שכל שלוה שאדם רואה בעוה"ז הבל הוא לפני שלותה של עוה"ב, שבעוה"ז אדם מת ומוריש שלותו לאחר, אבל לעוה"ב כתיב (ישעיהו ס״ה:כ״ב) לא יבנו ואחר ישב. (שם)

2. (ב)לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹּה עֹשָׂה

   מצודת דוד:לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   מהולל. ענין שיעמום:

   רש"י

   לשחוק אמרתי מהולל. מעורבת בבכי ואנחה:

   ולשמחה מה זו. טובה עושה הרי סופה תוגה:

   אבן עזרא

   לשחוק. אמרתי כי הנוט׳ לשחוק שהוא מהולל ואמרתי בעבור השמח׳ מה זה עושה מה תועיל ומה טוב תעשה והלמ״ד כמו למ״ד אמרי לי אחי הוא ואמר פרע׳ לבני ישראל:

   תרגום

   לְחוֹכָא אֲמָרִית בְּעִדַן צַעֲרָא לֵיצָנוֹתָא הוּא וּלְחֶדְוָא מַה הַנָאָה אִית לִגְבַר דִי עַבְדִינָה:

   תורה תמימה

   לשחוק וגו׳. כתיב הבא לשחוק אמיתי מהולל ולשמחה מה זה עושה, ולהלן כתיב (ז') טוב כעס משחוק, ושוב כתיב (ח׳) ושבחתי אני את השמחה, הא כיצד, טוב כעס משחוק – טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק על הרשעים בעוה"ז ולשחוק אמרתי מהולל – זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעוה"ב , ושבחתי אני את השמחה – זו שמחה של מצוה , ולשמחה מה זו עושה – זו שמחה שאינה של מצוה, ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שתוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה . (שבת ל׳ ב׳)

   לשחוק וגו׳. א"ר אבא בר כהנא, לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק שהעובדי כוכבים שוחקים בבתי קרקסאות ובבתי תיטריאות שלהם , ולשמחה מה זו עושה – מה טיבו של ת"ח להכנס לשם . (מ"ר)

   לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול , שנאמר (איוב כ"א) ישאו בתוף וכנור יבלו בטוב ימיהם, וכיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו, אמר הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה – חייכם שאמחה אתכם מן העולם . (שם)

   לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום , וכשאמרו נשכח תורת הרגל מבינינו כמש"נ (איוב כ"ח) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל , אמר להו הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה, חייכם שאשכח אתכם מן העולם, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו׳. (שם)

   לשחוק וגו׳. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב שראתה ד׳ שמחות ביום אחד, משה יבמה מלך, נחשון אחיה נשיא ראש הנשיאים, אהרן בעלה כהן גדול, שני בניה סגני כהונה , וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל, הוי, ולשמחה מה זו עושה. (שם)

   לשחוק וגו'. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על שלמה , שהרבה לו נשים וכסף וזהב כנגד מצות התורה, אמר ליה הקב"ה, ולשמחה מה זו עושה, רד מכסאי, באותה שעה ירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו . (שם)

3. (ג)תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת־בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר־אֶרְאֶה אֵי־זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם

   מצודת דוד:תרתי בלבי. חפשתי בלבי למצוא דרך נכון להחזיק בשלשת הדברים גם יחד, לעסוק במשתה היין המעדן את הבשר וממשיכו להתרבות ולהשמין, ולבי יתנהג להשכיל בחכמת התורה, וגם לאחוז בדברי סכלות הם הדברים שאינן נכנסין לתוך הגוף ועם כל זה בני האדם משתוקקים להם כבנינים נאים וכלי שיר והדומים ועל שהם דברים שחוץ לגוף קורא להם סכלות: עד אשר אראה. בכלן אאחוז עד אשר אראה מהו הדרך היותר טוב לפני בני האדם אשר יעשו בזה העולם תחת השמים בכל מספר ימי חייהם, וכאומר אחר שאראה איזה יכשר אאחוז בזה לבד ואשמיט ידי מהדרכים האחרים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   תרתי. ענין חיפוש ובקור כמו ולתור בחכמה (לעיל א יג):

   רש"י

   תרתי בלבי. חזרתי לתור בלבי להחזיק בכולן במשתה בחכמה ובסכלות ולמשוך ולעדן במשתה היין את בשרי, כל סעודת עונג קרויה על שם היין:

   ולבי נוהג בחכמה. אף אם בשרי נמשך ביין לבי מתגלגל בחכמה להחזיק בתורה:

   ולאחוז בסכלות. בדברים הדומים לי לסכלות שאמרתי עליהם (משלי לא) ואיתיאל ואוכל וכגון לבישת שעטנז וכלאי הכרם שהשטן משיב עליהם ואומות העולם משיבין עליהם וכן הוא אומר (להלן ז) טוב אשר תאחוז בזה, וגם על שאול שנדמה בעיניו סכלות להרוג מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק והיא מצות המקום וקורא אותה סכלות:

   אבן עזרא

   תרתי. כאשר ראיתי שהחכמה לבדה תוליד כאב והשחוק לבדו לא יועיל חפשתי דרך לחבר בין שניהם ומשכתי בשרי ביין כדי שאשמח וענין בשרי גופי:

   ולבי נוהג בחכמה. לבי תמורת שכלי ונשמתי ונוהג פועל יוצא והפעול חסר וענינו ולבי נוהג דבריו בחכמה ויאחז מעט מהסכלות שהוא תאות זה העולם וכל זה עד שיורה אי זה דרך הטוב:

   תרגום

   אֲלָלִית בְּלִבִּי לְנַגָדָא בְּבֵית מִשְׁתַּיָא דְּחַמְרָא יַת בִּסְרִי וְלִבִּי דְבַר בְּחוּכְמְתָא וּלְאַחֲדָא בְּשְׁטוּת עוּלֵימַיָּא עַד דִי בְּחָנִית וַחֲזֵית אֵידֵין מִנְּהוֹן טָב לִבְנֵי אֱנָשָׁא דְּיַעְבְּדוּן עַד דְּאִנּוּן קַיְימִין בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שְׁמַיָּא מִנְיַין יוֹמֵי חַיֵּיהוֹן:

   תורה תמימה

   למשוך ביין וגו'. למשוך ביין – ביינה של תורה, ולבי נוהג בחכמה – בחכמתה של תורה , ולאחוז בסכלות – בסכלתנותא [בתבונה] . (מ"ר)

4. (ד)הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים

   מצודת דוד:הגדלתי מעשי. רוצה לומר כן עשיתי ואחזתי בשלשתן כי עשיתי מעשים גדולים ומופלאים וחוזר ומפרש בניתי לי בתים רבים ונטעתי לי כרמים רבים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

   רש"י

   הגדלתי מעשי. בימי גדולתי:

   אבן עזרא

   הגדלתי. עשיתי מעשים גדולים או הגדלתי הוני כמו עשה את כל הכבוד הזה:

   תרגום

   אַסְגֵיתִי עוֹבָדִין טָבִין דִירוּשְׁלֵם בָּנִיתִי לִי בָּתִּין בֵּית מוּקְדְּשָׁא לְכַפָּרָא עַל יִשְׂרָאֵל וּבֵית מְקִירַת מַלְכָּא וְאִידְּרוֹן [פָּסִיל לְבֵי מֶדְרָשָׁא דְרַבָּנָן] וְאוּלָם וּבֵית דִּינָא אַבְנִין פְּסִילָן דְּתַמָּן יַתְבִין חַכִּימַיָּא וְדַיְינִין יָת דִּינָא עֲבָדִית כּוּרְסַיָא דְּשֵׁן דְפִילָא לְמוֹתַב מַלְכוּתָא אַנְצֵיבִית לִי כַּרְמִין בְּיַבְנֶה כָּל קֳבֵל כַּרְמִין דְּעִנְבָא לְמִשְׁתֵּי מִנְּהוֹן חַמְרָא אֲנָא וְרַבָּנֵי סַנְהֶדְּרִין וְאַף לְנַסָּכָא חֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק עַל מַדְבְּחָא:

   אלשיך

   הגדלתי מעשי וכו' הנה היחל לפרש אומרו ולאחוז בסכלות שאחז בעניני העולם הזה לבנות לו בתים וכרמים וכו' ועל פי דרכנו לימדנו כי לא היחל מיד בנוגע אל עצמו והוא כי הנה תחלה בנה את בית ה' ואחר כך את ביתו וזה יאמר הגדלתי מעשי תחלה כי עשיתי דבר שהיא גדול האיכות עם היות מעשי של בשר ודם שהוא בית ה' שעד מעל לרקיע כבודו כנודע ואחר כך בניתי לי בתים וכו'. או יאמר הנה לא הייתי עוצר כח לבנות בתי חמדה ולנטוע כרמים וכו' היות הכל בעיני הבל אם לא שהגדלתי מעשי ששמתי בלבי כאלו דברים גדולים המה ועי"כ בניתי וכו' והענין כי כל ה' חושיו רצה לההנות חוש המשוש במה שאמר בניתי לי בתים שהוא במה ישב וישכב שהוא ענין חוש המשוש וגם חוש הטעם כי נטעתי לי כרמים וגנות ופרדסים וגם חוש הריח כי נטעתי בהם עץ כל פרי שבעולם שכולל פלפלין וכל מיני בשמים כנודע מרבותינו זכרונם לברכה כי פלפלין וכל מיני בשמים אשר באפסי הארץ נטע בירושלים שידע משתיתה של ארץ הרצועות המיחדות לכל מין וגם חוש הראות כי הנה עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים עם שלא היו עושי פרי ומה כשרון לבעליהם כ"א ראות העינים שנהנות בראות בריכות מים רבים משקים יער שלם מלא עצים וכן קניתי לי עבדים ושפחות והם לבלי צורך שירות כי הנה בני בית היה גם מקנה וכו' ומה בצע למלך גדול כמוהו באלה כ"א הנאות חוש הראות בלבד וכן על בחינה זו כנסתי לי גם כסף שעם היות שאין כסף נחשב בימי שלמה למה כנס גם כסף ולא זהב ומרגליות בלבד אך אין זה רק לההנות חוש הראות בכל המינים ועל חוש השמע עשיתי לי שרים ושרות הם משוררים ומשוררות הנה הנאת כל חוש מחמשת החושים וגם הנאת כל בשר דרך כלל וזהו תענוגות בני האדם הם מרחצאות בחורף ובריכות להתקרר בם בקיץ כמשז"ל והיקש בכל יתר מיני תענוגים אשר המה שדה ושדות כי זה כל פרי תענוגות בני אדם להיות שדין זכרים ונקבות כי ממשתאות ותשמיש יתר ודומיהם נמשכים קריים מהרהורים רעים שמתהוים כחות הטומאה וחושקים זולת זה שגם מהם נבראים שדים וכחות הטומאה הנה לפניכם הטוב הנמשך מטובות העה"ז ואל תאמרו כי לא ימשוך עשות שדה ושדות אא"כ בהיות האיש קטון כמוני שמלכתי בן י"ב שנה אך בהגדיל האדם יגעל בכל טוב העולם הזה ויהבלהו וידבק בטובות העולם הבא לא כן הוא אדרבה גם כי יגדל לא יסור ממנה ואדרבה יוסיף לימשך אחר טובות העולם כי הנה כן קרה לי כי אחר שגדלתי בשנים הוספתי על הקודם וזה אמר וגדלתי והוספתי מכל שהיה בירושלים והנה מהראוי היה שכל עמלי בעניני העולם ותורתי לא יתקיימו בידי ע"ד אומרים ז"ל הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתם עראי זה וזה נתקיים בידם אחרונים שעשו מלאכתם קבע ותורתם עראי זה וזה לא נתקיים בידם ובזה יאמר במה שהוספתי מכל שהיה לפני בטובות העולם הזה היה ראוי שזה וזה לא יעמיד ולא יתקיים בידי אך אני למה שהייתי אני חכם מכל האדם זה וזה נתקיים בידי וזהו אף חכמתי עמדה לי בדוקא משא"כ לזולתי העושה כי וזהו אומר חכמתי כלומר אף חכמתי בעמלי עמדה כי זה וזה נתקיים בידי. או יאמר אף חכמתי בעמלי עמדה לי ולא לזולתי כי אם אני שעשיתי מחכמתי עיקר וטובות העולם הזה עראי כאומר ולבי נוהג בחכמה בהתמדה עושה ממנה עיקר ולאחוז אח"כ אחיזת מה בסכלות הם עניני העולם הזה נתקיים בידו עניני העולם הזה ואף חכמתי ועוד אחרת נמשך מטובות העולם הזה כי העין רואה והלב חומד ואין כח לשוב מהשמחות וגיל וזהו וכי אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם כי לא עצרתי כח מלהעביר עיני מראות שוא כ"א לא אצלתי מהם ואחר הראי' מיד הלב חמד וזהו לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לא עצרתי כח אחר ראות העין שלא יחמוד הלב והטעם הוא כי לבי שמח מכל עמלי והשמחה יתירה מעכבת ביד היצר הטוב מלהטיב עוד שלישית הוא דופי טובות העולם הזה שאין בה קיום ואין איכותא טוב בלתי השמחה עוברת ששמח לב האדם בעוד שהטוב ההוא עמו וזהו אומר וזה היה חלקי מכל עמלי כי זה שהיה לבו שמח בלבם היה חלקי מכל עמלי משא"כ בתורה ומצות שקונה אור שפע ע"ה גדול האיכות וקיים לעד:

   תורה תמימה

   הגדלתי מעשי וגו׳. א"ר חייא בר נחמיה, וכי אין הכתוב משמיענו אלא עשרו של שלמה, הא אין מדבר אלא בדברי תורה, הגדלתי מעשי – כמש"נ והלוחות מעשה אלהים המה , בניתי לי בתים – בתי כנסיות ובתי מדרשות , נטעתי לי כרמים – אלו שורות של ת"ח שהן יושבין שורות שורות בכרם , עשיתי לי גנים ופרדסים אלו משניות , ונטעתי בהם עץ כל פרי – זה התלמוד , עשיתי לי ברכות מים – אלו הדרשנין , להשקות מהן יער צומח עצים – אלו התנוקות, קניתי לי עבדים ושפחות – אלו העובדי כוכבים, שנאמר וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי , ובני בית היה לי – זה רוח הקודש , גם מקנה בקר וצאן, אלו הקרבנות, כנסתי לי גם כסף וזהב – אלו דברי תורה דכתיב בהו הנחמדים מזהב, וסגולת מלכים [זו התורה], שנאמר (משלי ח׳) בי מלכים ימלוכו , והמדינות – אלו תלמידי חכמים שמדיינין בהלכה, עשיתי לי שרים ושרות – אלו התוספתות , ותענוגות – אלו האגדות שהן ענוגו של מקרא, שדה ושדות – דינים זכרים ודינים נקבות . (מ"ר)

   הגדלתי מעשי וגו'. רבי יהושע בן לוי פתר קראי בכניסת ישראל לארץ , הגדלתי מעשי – כי תבאו אל ארץ מושבותיכם ועשיתם אשה לה׳, בניתי לי בתים – כמש"כ (פ׳ ואתחנן) ובתים מלאים כל טוב, נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופרדסים כמש"נ (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, עשיתי לי ברכות מים, כמש"נ (שם) ארץ נחלי מים, להשקות מהם יער צומח עצים – שאפילו קנים של חצים לא חסרה א"י , קניתי לי עבדים ושפחות – כמש"נ וגם ערב רב עלה אתם, ובני בית היו לי – אלו הגבעונים שעשאן יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי כמש"נ (פ׳ מטות) ומקנה רב היה וגו׳, כנסתי לי גם כסף וזהב – כמש"נ (תהלים ק"ה) ויוציאם בכסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות – זו ביזת עוג וביזת מדין, עשיתי לי שרים ושרות – משוררים זכרים ומשוררות נקבות ותענוגות בני האדם – זה ענוגן של ארץ ישראל שדה ושדות – תפנוקין ותפנוקיין . (שם)

5. (ה)עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל־פֶּרִי

   מצודת דוד:עץ כל פרי. אילנות מכל מיני פרי:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום

   מצודת ציון

   גנות. מקום זרוע ירקות ופרחים:

   ופרדסים. מקום נטוע אילנות בעלי פרי:

   רש"י

   עץ כל פרי. שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין איזה הולך לארץ חרובי ונטע בו חרובין שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) מציון מכלל יופי לכך נאמר עץ כל פרי במדרש תנחומא:

   אבן עזרא

   עשיתי. גן לשון זכר גן נעול ולשון נקבה לעבדה ולשמרה ורבים גנים וגנות והגן יש בו אילנים רבים ממינים רבים והפרדס הוא ממין אחד והראיה פרדס רמונים:

   תרגום

   עֲבָדִית לִי גִּנַּת שַׁקְיַן וּפַרְדֵּיסִין וּדְרָעִית תַּמָּן כָּל מִינֵי עִסְבִּין מִנְּהוֹן לִצְרוֹךְ מֵיכְלָא וּמִנְּהוֹן לִצְרוֹךְ מִשְׁתַּיָא וּמִנְּהוֹן לִצְרוֹךְ אָסוּתָא וְכָל מִינֵי עִסְבֵּי בּוּסְמִין נְצִיבִית בְּהוֹן אִילָנֵי סְרַק וְכָל אִילָנֵי בּוּסְמִין דִאַיְתִין לְוָתִי טְלָנֵי וּמַזִּיקֵי מִן הִנְדְּקָא וְכָל אִילָן דַעֲבִיד פֵּירִין וּתְחוּמֵיהּ מִן שׁוּר קַרְתָּא דְבִירוּשְׁלֵם עַד כֵּיף מַיָּא דְּשִׁילוֹחַ:

6. (ו)עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים

   מצודת דוד:להשקות. למען השקות מאלו הברכות את היער המצמיח אילני סרק, למען יהיו ענפיו רעננים וגדולים הנחמדים לעין הרואה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום

   מצודת ציון

   ברכות. מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים וכן בתעלת הברכה (מ״ב יח יז):

   רש"י

   ברכות מים. כמין ביברים של דגים שחופרין בקרקע:

   אבן עזרא

   עשיתי לי ברכות מים. שיתחברו ממטר השמים להשקות יער צומח עצים שאין להם פירות כמו ארזים וברושים:

   תרגום

   בְּחָנִית בֵּית מַשְׁקְיָא דְּמַיָּא אֵידֵין חֲזֵי לְאַשְׁקָאָה אִילָנַיָּא וְאֵידֵין חֲזֵי לְאַשְׁקָאָה עִסְבִּין וַעֲבָדִית לִי פְּרַקְטָנִין דְּמַיָּא לְאַשְׁקָאָה מִנְּהוֹן אֲפִילוּ חוּרְשָׁא דִי מְרַבֵּי קֵיסִין לְאַסָּקָא:

7. (ז)קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי־בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:ובני בית. הם הממונים על צרכי הבית להשגיח בדבר הצורך ולא יעשו מלאכה כעבד ושפחה: מכל שהיו וגו׳. יותר מכל המלכים שמלכו לפני בירושלים, (ועל מלכי הגוים יאמר וכמו שכתבתי למעלה):

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, תרגום

   אבן עזרא

   קניתי. ובני בית שנולדו בביתי ומלת צאן כלל לכשבים ולעזים והראיה משכו וקחו לכם צאן:

   תרגום

   קָנִיתִי עַבְדִין וְאַמְהָן מִבְּנֵיהוֹן דְּחָם וּשְׁאַר עַמְמִין נוּכְרָאִין וְגִּזְבָּרִין דִי מְמַנָן עַל מְזוֹנָא דְּבֵיתִי הֲווּ לִי לְפַרְנָסָא יָתִי וְיַת אֵינָשֵׁי בֵיתִי תְּרֵי עֲסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְחַד לְפַרְנָסוּתִי בְּיַרְחָא דְּעִיבּוּרָא אַף קִנְיַן תּוֹרִין וְעָנִין הֲוָה לִי יַתִּיר מִכָּל דָּרַיָּא דִי הֲווּ קֳדָמַי בִּירוּשְׁלֵם:

8. (ח)כָּנַסְתִּי לִי גַּם־כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת

   מצודת דוד:כנסתי לי. אספתי לעצמי: וסגלת מלכים. דברים נחמדים מה שהמלכים גונזין באוצר: והמדינות. מה שכללות המדינה מגנזת באוצר המיוחד לכל בני המדינה: ותענוגות. דברים נחמדים מה שבני אדם מתענגים בהם: שדה ושדות. רוצה לומר אחת מיוחדת בכל מיני יופי, ועוד מרכבות רבות:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   וסגולת. כן יקרא דבר נחמד הגנוז באוצר וכן והייתם לי סגולה (שמות יט ה):

   עשיתי. תכנתי והכנתי כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח ח):

   שרים. משוררים זכרים:

   ושרות. משוררות נקבות:

   שדה. מרכבה מוקפת מחיצה ממעל דומה לתיבה ובדברי רז״ל שידה תיבה ומגדל (שבת קכ.):

   רש"י

   וסגולת מלכים. גנזי מלכי זהב וכסף ואבן יקרה שהמלכים מסגלים בגנזיהם:

   והמדינות. סגולת כל סוחרים:

   שרים ושרות. מיני כלי זמר:

   שדה ושדות. מרכבות נוי עגלות צב ובלשון גמרא יש, שדה תיבה ומגדל:

   רלב"ג

   שדה ושדות. הם כלי זמר ויהיה שדה כלי נעשה כדמות תיבה ואהל כמו העוגב ומה שידמה לו מכלי הזמר. ושדות הוא כלי בו אהלים רבים כמו הכלי זמר שנקרא בלעז מי״ג קנאו״ן שיש בו עליות תחתיים ושניים ושלישיים והיו אלו המינים מנגנים יחד והיה קול השדות דק וקול השדה עב כי בהסכמתם מהערבות מה שלא יעלם.

   אבן עזרא

   כנסתי. חברתי כמו לך כנוס את כל היהודים:

   ומלת סגולה. דבר נחמד שמור להתפאר בו כמו האבנים היקרות הנמצאות אצל המלכים ודברים נחמדים ימצאו במדינה אחת לבדה:

   וענין שדה ושדות. הם הנשים ויורה עליו ותענוגות בני האדם ועוד שהזכיר דברי כל תאוות העולם מבנין ונטיעה ומקנה וסגולה ושמוע שירים ואין זכרון לנשים ונחלקו המפרשים במלת שדה והטוב שבכולם שהוא מן שדד הנשים השדודות הנלקחות בחזקה בשוד ושביה שיבחר מהן כפי תאותו וענין שדה ושדות אחת ורבות כמו רחם רחמתים לראש גבר בעלת רחם אשה אחת ושתים והענין שלא תאמר אחת לבדה כי יש מי שתפש שתים:

   תרגום

   כְּנָשִׁית לִי אַף אוֹצְרִין דִכְסַף וּדְהַב דְּאֲפִילּוּ מַתְקַלִין וּמוֹאַדְנִין דִּקְשׁוֹט עֲבָדִית מִן דְּהַב טָב וְטִסְבְּרֵי מַלְכִין וּפַלְכִין אִתְיְהִיבוּ לִי לִכַרְגָא עֲבָדִית לְבֵית מוּקְדְשָׁא זֵיְינֵי זְמָרָא לְזַמְּרָא בְּהוֹן לֵיוָאֵי עַל קוּרְבָּנַיָּא וְקַתְרוֹסִין וַאֲבּוּבִין לְזַמָּרָא בְּהוֹן זַמָּרַיָּא וְזִמְרְיָיתָא בְּבֵית מִשְׁתַּיָא דְּחַמְרָא וְתַפְנוּקֵּי בְּנֵי אֵינָשָׁא וְדִימְסַיָא וּבֵי בַנְיָן מַרְזְיבִין דְּשַׁדְיָן מַיָּא פָשׁוֹרֵי וּמַרְזְבִין דְּשַׁדְיָן מַיָּא חֲמִימֵי:

   תורה תמימה

   שרים ושרות וגו׳. שרים ושרות – אלו מיני זמר, ותענוגות בני האדם – אלו בריכות ומרחצאות, שדה ושדות – מרכבות שדה ושדתין . (שם)

9. (ט)וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי

   מצודת דוד:וגדלתי. ועשיתי מעשים גדולים ומופלאים בתוספת מרובה יותר מכל המלכים שמלכו לפני בירושלים: אף חכמתי עמדה לי. אפילו שהייתי עוסק בכל אלו הדברים, עם כל זה אף חכמתי נתקיימה בי, ולא שכחתיה בעבור מרבית הטרדות בענינים מחולפים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

   מצודת ציון

   עמדה. נתקיימה וכן לשמור את בריתו לעמדה (יחזקאל יז יד):

   רש"י

   אף חכמתי. גם חכמתי לא הנחתי בשביל כל המעשים האלה ועמדה לי ולא שכחתיה, ד"א עמדה לי לעזרה מכל אלה:

   אבן עזרא

   וגדלתי. פועל עומד הייתי גדול בכל דברי והוספתי גדולה בדברי העולם אף חכמתי עמדה לי:

   תרגום

   וְאַסְגֵּיתִי טוּבָא וְאוֹסִיפִית עָתְרָא מִן כָּל דָּרַיָּא דִי הֲווּ קֳדָמַי בִּירוּשְׁלֵם בְּרַם חָכְמָתִי קָמַת לִי וְהִיא סַיְיעָא יָתִי:

   תורה תמימה

   מכל שהיה לפני. וכי מי היה לפניו – דוד אביו . (שם)

   אף חכמתי עמדה לי. א"ר אחא, אמר שלמה, כל תורה שלמדתי באף נתקיימה בי בזקנותי . (שם)

10. (י)וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא־מָנַעְתִּי אֶת־לִבִּי מִכָּל־שִׂמְחָה כִּי־לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל־עֲמָלִי וְזֶה־הָיָה חֶלְקִי מִכָּל־עֲמָלִי

    מצודת דוד:שאלו עיני. לפי שאין הלב חומד כי אם אחר שראה את הדבר, לזה אמר שאלו עיני, ורוצה לומר כל הדברים שבקש לבי וחמד אותם לא הבדלתי את עצמי מהם: מכל שמחה. מכל דבר המשמח: כי לבי וגו׳. רוצה לומר אם אמנם שבעסק אלו הדברים היה לי עצבון מה לפי העמל שהיה בהם, עם כל זה לא עזבתי אותם, לפי שערך השמחה שהיה ללבי בהם גברה מערך עצבון העמל, שהיה בעיני כמעט קט מול שמחת הלבב: וזה היה חלקי. השמחה לבדה היה חלקי מכל עמלי, אף שבהעמל היה עצבון ושמחה, עם כל זה לקחתי לעצמי חלק השמחה וחלק העצבון השלכתי מנגד, רוצה לומר לא חששתי על העצבון כי אם על השמחה לבדה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    אצלתי. ענין הפרשה והבדלה כמו ואצלתי מן הרוח (במדבר יא יז):

    רש"י

    לא אצלתי. לא רחקתי להבדל מהם וכן (במדבר יא) ויאצל מן הרוח ויתן על הזקנים כמנורה שמדליקין ממנה נרות הרבה ואין אורה חסר כלום:

    וזה היה חלקי. ואחרי עשיתי כל אלה אין לי מכולם אלא זה, רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קידו, מקידה של חרש ששותין בה ויש פותרים ממדרש אגדה כל הענין בבתי מדרשות ותלמידים ובבתי כנסיות:

    יער צומח עצים. עמי הארץ למלאכת שדות וכרמים:

    אבן עזרא

    וכל. יש אומרים אצלתי שהוא מן אצל והענין לקחתי כך מאצלן והוא מהבנין הקל ומלת ויאצל מהבנין הכבד והיה ראוי להראות האל״ף כמו יחזק במעוזי שהוא מן החזיק ושמחתי בעמלי היתה שכר יגיעתי והיא לבדה היתה חלקי:

    תרגום

    וְכָל מַה דִּבְעוּ מִינִי רַבָּנֵי סַנְהֶדְּרִין לְדַכָּאָה וּלְסַאָבָא לְזַכָּאָה וּלְחַיָּבָא לָא כִלִיתִי מִנְּהוֹן פְּשַׁר מִלַּיָּא וְלָא מְנָעִית יָת לְבָבִי מִן כָּל חֶדְוַת אוֹרַיְיתָא אֲרוּם הֲוָה לִי פְנַאי דִי לְבָבִי בְדַח בְּחָכְמְתָא דִי אִתְיְהִיבַת לִי מִן קֳדָם יְיָ מִן כָּל אֱנָשָׁא וְחָדִית בָה יַתִּיר מִכָּל טַרְחוּתִי וְדֵין הֲוָה חוּלָקִי טָב דְּאִזְדַּמַּן לִי לְקַבָּלָא עֲלוֹהִי אֲגַר שְׁלִים לְעַלְמָא דְּאָתֵי מִכָּל טַרְחוּתִי:

    תורה תמימה

    וכל אשר שאלו וגו'. וכל אשר שאלו עיני – בנשים, לא אצלתי מהם . (מ"ר)

    מכל שמחה. זו שמחת העושר. דבר אחר מכל שמחה – זו שמחת הנשים . (שם)

    לבי שמח מכל עמלי. זו פרשת חלה ויש אומרים זו פרשת נסכים . (שם)

    חלקי מכל עמלי. פליגי רב ושמואל, חד אמר חלקי מכל עמלי – מקלו, וחד אמר – גונדו , מלמד שלבסוף לא מלך שלמה אלא על מקלו בלבד . (סנהדרין כ׳ ב')

    חלקי מכל עמלי. בשעה שירד שלמה מכסאו ומלאך בדמותו ישב עליה, היה מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל ואמר אני קהלת הייתי מלך והיו מכין אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין, באותה שעה בכה ואמר וזה היה חלקי מכל עמלי . (מ"ר פרשה זו פסוק ב׳)

11. (יא)וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל־מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

    מצודת דוד:ופניתי. אחרי עשותי את כל אלה פניתי פני להסתכל ולהתבונן בכל מעשי: ובעמל. רוצה לומר בהמעשים שעשיתי בעמל, והוא כפל ענין במלות שונות: והנה הכל הבל. על כי לא בא מהם תועלת נצחי: ורעות רוח. כי בעשותי כל אלה היה הרצון שיהיו מתמידים, ונשבר הרצון כי לא כן הוא: ואין יתרון. ולא יש יתרון בהדברים שעסקתי בזה העולם במקום זריחת השמש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך

    מצודת ציון

    ופניתי. מלשון הפנה וסבוב:

    ורעות. ענין שבירה:

    רוח. רצון:

    יתרון. מותר וריוח:

    תחת. במקום:

    רש"י

    ופניתי. עתה בכל מעשי ורואה אני שאין יתרון בהם כי מכולם אני חסר:

    אבן עזרא

    ופניתי. וכמו שפניתי בכל מעשי ראה לבי שהכל הבל:

    תרגום

    וְאִסְתַּכְּלִית אֲנָא בְּכָל עוֹבָדַי דִי עֲבָדוּ יְדַי וּבְטוּרְחָתִי דִי טְרָחִית לְמֶעֱבַד וְהָא כּוֹלָא הֲבָלוּ וּתְבִירוּת רוּחָא וְלֵית מוֹתַר בְּהוֹן תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין אֱלָהֵין אִית לִי אֲגַר שְׁלִים עַל עוֹבָדָא טָבָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי:

    אלשיך

    הנה ההבלי טובות העולם הזה ושעמלתי בהם וראיתי הבלם והנה הקדמתי למעלה כי לא לבלתי יודעי כי הבל המה או לראותי כי אין שכר תורה ומצות פה הסכלתי עשה ליטפל בענייני העולם הזה כי אם למען לעשות את יעף דבר ללמדם דעת מאשר ראיתי בחוש והנני בא לפרש והו' כי הנה ופניתי אני טרם אטפל בהם בעין פניית שכלי בכל מעשי שעשו ידי בטובות העולם הזה וגם בעמל שעמלתי לעשות הוא עמל התורה שהיא לחוד המביא לידי מעשה וזהו שעמלתי לעשות והכרתי מאז בפנייתי כי כל מה שעשו ידי הכל הבל ושברון הנפש הוא רעות רוח והעמלה שעמלתי לעשות הוא עמל התורה אין יתרון תחת השמש כי אין יתרונו ומתן שכרו בעולם הזה שתחת הגלגל יומי רק בעולם העליון ולא בעולם הזה באופן שלא העדר יודעי פחיתות טובות העולם הזה או בלתי ראות שכר עמלי תורה פה הביאני ליטפל הנה כי זה וזה היה גלו לפני ועל כל זה ופניתי אני לראות חכמה הוללות וסכלות שהוא לעשות בחכמה הוא חכמת התורה וגם בהוללות היא כמו שכתבנו למעלה החכמה חצונית במחקר של אדם לפי טבע העולם שהקדמותיה והנחותיה ותולדותיה הן הוללות וגם בסכלות הוא עסק טובות העולם הזה וכוונת הענין עם שידעתי מקודם פחיתות כל מה שהוא זולת חכמת התורה הנה פניתי לראות בחוש בעצם מה הוא חכמה באמת ומה הוא הוללות ומה הוא סכלות כי עין בעין ראיתי בהתעסקי בשלשתן כי תורת ה' היא חכמה באמת והחצונית היא הוללות וטובות העולם הזה הם סכלות וז"א לראות וכו' ומה שאני אומר שהחכמה חצונית היא הוללות הלא הוא כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר וכו' והא משל הרמב"ם ז"ל לסתור דעת הבאים לדון עיקרי האלהות וחדוש העולם מחקירת שכלית ע"פ הטבע במשל משל לאשה הרה וילדה תוך חומה נשגבה אשר אין בה אשה ויגדל הילד ויגמל וילמדוהו דעת חכמה טבעית עד תומה ובגדלו שאלו ויאמר איכה יתהו האנשים ויספרו לו ויאמרו הנה יש בריה מעין האדם ובקרוב איש אליה יזריע בבטנה זרע אנשים וסגור יהיה שם ט' חדשים פיו סתום וטבורו פתוח כי משם יאכל מאשר תאכל אמו ואחר יצא מרחם ויסגר טבורו ויפתח פיו בו יינק חלב משדי אמו עד אשר יגדל והנה הנער בשמעו יחרה אפו כנגד הדובר בו ויקלל את יומו באמור אליו בושו והכלמו דוברי שקר הלא ידעתם כ"א איש יהיה סגור ט' חדשים בקרב איש לא יחיה ואם כרגע יהיה פיו סגור וטבורו פתוח ימות בלא עתו באופן כי דבריכם לא יתכנו והנה לא יבצר מהיות דברו אמת וגם המה לא דברו אליו כזבים אך פשר דבר הוא כי טבע ילוד אשה טרם יצא מרחם עם טבעו אחרי צאתו לא א' וזה טעות הילד שרצה לדון ממה שאחר טבע הולדו מה שקודם אליו שלא היה הטבע כמו שאח"כ כן במקרה ההוא גם לדון מה שקודם מבריאת העולם ממה שאחר הטבע הטביע הוא יתברך בעולם שברא גם הוא יקרנו כי הנה בדברים העליונים וגם מה שהיה קודם הברא העולם אינו דומה למה שהוא בעולם השפל אחר הבראו שהטביע בו הוא יתברך טבע מחודש ואם כן איככה יוכל לשפוט איש אלהותו יתברך וחדוש העולם מחקירות וטעמים מיוסדים במה שהוא אחר הטבע לפי שכל אנושי וזה יהיה מאמר שלמה בחכמתו תדע למה אמרתי שראיתי כי החכמה חצונית הוללות היא כי הלא מה האדם שיבא אחרי המלך מלכו של עולם לחפש אחר מעשיו עם מה שכבר עשהו ה' אלהים הוא הטבע אשר שני שמות אלו עשוהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים מה שקודם לא היה כן ואומר את הוא כמו עם כרוב אתין שבתורה כי באים בטענה מה שכבר עשוהו לדון על מה שעדין לא היה וזה ראיתי אחרי רואי טעמיהם כי הוללות המה באמת וכן מה שאחזתי בסכלות הם טובות שעולם הזה היה לראות פחיתותיה עד היכן יגיע מה שלא יוכר לבלתי עוסק בחכמה ואוחז בסכלות כי הנה ראיתי אני כלומר אני בעל החכמה שיש יתרון לחכמה ובמה הכרתי יתרון החכמה הלא הוא מן הסכלות כי מתוך פחיתות הסכלות הכרתי יתרון החכמה כאשר יוכר יתרון האור מתוך החשך או כפשוטו כי הכיר שהיתרון הוא מעין יתרון האור מן החשך והוא כי אשר לו חכמה ידמה ליושב באור שעיניו יקבלו מן האור ויראו כנודע מטבע ראיית העין בקבל מן האור אך אשר לו סכלות הוא הון ועושר וטובות העולם הזה הוא דומה ליושב בחשך שאין לו ממה יקבל אור לראות ואיננו רואה והענין כי הנה היה יכול לדבר ולומר איש אם עסק התורה טוב גם עסק ההון ועושר טוב לפזר ולתת לכל מיני צדקות אין מספר לז"א הנה מהתורה אשר היא אור עיני שכלך יחזו לבא לידי מעשה אבל בעושר הנמשך לחשך לא תקבל אור לראות לשמור ולעשות כי הנה החכם עיניו אינן בפניו לימשך אחר מה שיראה לעיני בשרו רק עיניו בראשו במוחו במקום השכל לשפוט לפי שכלו על פי התורה אך הכסיל משולל חכמה והון ועושר בביתו הנמשך לחשך כאמור איך נמשך לו לראות אשר יטיב בתת צדקה וכיוצא כל אחד בחשך כי מתוך הסכלות הוא העושה אינו לומד לעשות טובה ובחשך שטופו של ממון הולך תמיד והראיה כי החכם עיניו בשכלו ולא יפותה אחר מראה עיני בשרו כי הנה ידעתי גם אני החכם כי מקרה אחד יקרה את כלם כי למראה עיני אראה מה שיראה הכסיל כי כמות הצדיק כן מות הסכל ההולך אחר מראה עיניו והיה מקום לטעות כאשר יטעה הכסיל המשולל חכמה וכן אמרתי אני בלבי הנה כמקרה הכסיל גם אני יקרני שאמות כמוהו ולמה חכמתי אני אז יותר ולא נמשכתי אחר טובות העולם הזה לבדה אמנ' למה שאני חכם ועיני בראשי חזרתי ודברתי בלבי שגם זה הבל מה שלא יעשה כן הכסיל שבחשך הולך בטובות העולם הזה שמהם לא יקבל אור להשיב אל יצרו כמוני מהחכמה הלא כי הנה ראיתי בעיני שכלי ללמד מחכמתי כי גם שנראה שחכם וכסיל תצא נפשם מהם במותם אינו דומה חלילה והוא כי הנה אין זכרון לחכם עם הכסיל וכו' לומר שלא יזכר בשוה החכם עם הכסיל כי יבא זמן שיזכר החכם ולא הכסיל הבלתי חכם עם שמתו בזמן אחד וזה יהיה בשכבר הימים הבאים הכל נשכח כי עברו ימים רבים אז יוכר החכם לבדו כענין לעתו' בצרה יזכר החכם שתעמדו לנו זכותו כענין זכות לאברהם וכו' משא"כ לכסיל גם כי עשיר היה לא יזכר ואם כן איפה יתכן ימות החכם עם הכסיל לומר שכמות זה כן מות זה חלילה כי אם שהחכם גם במותו הוא חי באמת וזכותו תגן משא"כ לבלתי חכם:

12. (יב)וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ

    מצודת דוד:ופניתי. אחרי זה פניתי פני להסתכל בחכמה וגם בהוללות וסכלות, רוצה לומר לאחוז בשתיהן פעם בזה ופעם בזה: כי מה האדם וגו׳. מה נחשב האדם למאס בסכלות ולבא להתחכם אחרי מלכו של עולם את אשר כבר עשה וברא את הסכלות, וכאומר איך יתכן למאס בדבר שברא ה׳ וכי לחנם בראו:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    והוללות. שיעמום:

    וסכלות. שטות:

    רש"י

    ופניתי אני לראות חכמה. פונה אני מכל עסקי להתבונן בתורה והוללות וסכלות עונש עבירות:

    כי מה האדם שיבא אחרי המלך. להתחנן לו על גזרה שגזר עליו וכבר עשאוהו למעשה הגזירה לגוזרה, טוב לו להתבונן תחלה במעשיו ולא יצטרך לבקש:

    אבן עזרא

    ופניתי. הענין אני התעסקתי בחכמה ובהוללות שהוא היין בעבור שהמשתכר ממנו יתהולל וישתגע וסכלות הוא הבנין וקנות ההון:

    כי מה האדם. כענין ה׳ מה אדם ותדעהו וכן מה אנוש כי תזכרנו והענין כאשר ראיתי שמיך וירח וכוכבים שהעולם כמו תחת כוכב אחד עומד אמרתי מה אנוש כי תזכרנו ועשית לו גדולה ומעלה יתירה והענין כי מה יכולת תהיה באדם שיבוא אחרי המלך וכל מה שיעשה כבר עשוהו אחרים ויחסר מלת העושים כמו ויאמר ליוסף שלא זכר שם האומר וכן אשר ילדה אותה ללוי ורבים כמוהם ויש אומרים כי המלך מן וימלך לבי עלי והענין כי מה הענין והתשובה שיבא אחרי העצה וירדוף אחרי כל אשר עשו הקדמונים ואיננו נכון:

    תרגום

    וְאִסְתַּכָּלִית אֲנָא לְמֶחֱזֵי חוּכְמְתָא וְחַלְחוּלְתָּא דְּמַלְכוּתָא וְסוּכְלְתָנוּ אֲרוּם מָה הֲנָאָה אִית לִגְבַר לְצַלָּאָה בָּתַר גְּזֵירַת מַלְכָּא וּבָתַר פּוּרְעָנוּתָא דְהָא כְּבָר אִתְגַזְרַת עֲלוֹהִי וְאִתְעֲבִידַת לֵיהּ:

    תורה תמימה

    ופניתי. ופניתי – ופיניתי, כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו . (מ"ר)

    והוללות וסכלות. רבי חנינא בר פפא אומר, הוללות זו הוללות של מלכות בבל, וסכלות – אלו הטרחות , ור' סימון אמר, הוללות זו הוללה של מינות וסכלות זו הטפשות . (מ"ר)

    כי מה האדם וגו'. אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על עקרו של עולם , אמור לו, אחרי המלך בשר ודם א׳ אתה יכול לעמוד אחר מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה האיך אתה יכול לעמוד. (שם)

    אשר כבר עשוהו. עשהו אין כתיב כאן אלא עשוהו, כביבול הקב"ה ובית דינו, ואם תאמר שתי רשויות הן, כבר נאמר (פ׳ האזינו) הוא עשך ויכוננך. (שם)

13. (יג)וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן־הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן־הַחֹשֶׁךְ

    מצודת דוד:וראיתי אני. אחר כך ראיתי בחוש השכל שאף אם אמנם ראוי למאס בסכלות, מכל מקום לא לחנם בראו, כי מה שיש יתרון ומעלה אל החכמה הוא בא מפאת הסבלות, כי לולא הסכלות לא היה נודע תפארת החכמה, כי אין דבר ניכר אלא מפאת הפכו, וכמו שלא נודע טובת האור כי אם מן החושך שהוא הפכו, וכאומר אם כן בעבור זה ברא את הסכלות להיות ניכר על ידו תפארת החכמה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    מן הסכלות. הוא הרשע:

    אבן עזרא

    וראיתי. כמו שיבדיל האור הצורות ויראה הקרובים והרחוקים כל דבר על מתכונתו כן דרך החכמה:

    תרגום

    וַחֲזֵית אֲנָא בְּרוּחַ נְבוּאָה דְּאִית מוֹתַר לְחוּכְמְתָא מִן שָׁטוּתָא יַתִּיר כְּמוֹתַר נְהוֹר יְמָמָא מִן חֲשׁוֹךְ לֵילְיָא:

    תורה תמימה

    יתרון לחכמה וגו׳. תני בשם ר׳ מאיר, כשם שיש יתרון בין האור ובין החושך כך יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים . (שם)

14. (יד)הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם־אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם

    מצודת דוד:החכם עיניו בראשו. עכשיו יפרש איך ניכר תפארת החכמה מפאת הסכלות וטובת האור מפאת החשך, ואמר הלא החכם יודע ומכיר שעיניו קבועות בראשו במקום גבוה למען יסתכלו למרחוק, ולזה כן יעשה ולמרחוק יסתכל להתבונן בדרכיו ולא יכשל בהם אבל הכסיל לא יבין את זאת ועיניו לא יביטו למרחוק והרי הוא כאלו הולך בחושך מקום שאי אפשר לראות ונוגף רגליו באבני מכשול, ואם כן לולי הכסיל שאינו מביט בדרכיו ובזה נכשל במהלכו, לא היה אם כן ניכר טובת החכם המביט שאינו נכשל. ולולי החושך המונע ראות העין לשמור בעליו מצור מכשול והרי הוא נכשל, לא היה אם כן ניכר מתיקת האור אל העין המציל מן המכשול: וידעתי גם אני. הוא מקרא מסורס, והראוי ואני גם ידעתי, ומוסב למעלה שאמר מהראוי למאס בסכלות, ואמר בזה אף שגם ידעתי שמקרה אחד הוא מקרה המיתה, הנה יקרה את כולם החכם יהיה או סכל, עם כל זה יש למאס בסכלות:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    שמקרה. מאורע:

    רש"י

    החכם עיניו בראשו. בתחלת הדבר מסתכל מה יהא בסופו: וידעתי גם אני גם אני (ידעתי) אשר משבח את החכם מן הכסיל יודע (אני) ששניהם ימותו:

    אבן עזרא

    החכם. דמה החכם לפקח שיש לו עינים בראשו שילך לכל מקום שירצ׳ וירא׳ הדרך הישרה והעקלקלו׳ והכסיל בחשך ילד לא ידע במה יכשל וזה ידעתי וגם ידעתי שמקרה אחד יקרה את כלם:

    תרגום

    חַכִּימָא מִסְתַּכַּל בְּרֵישָׁא מָה דַּעֲתִיד לְמִהְוֵי בְסוֹף וּמְצַלֵּי וּמְבַטֵּיל גְּזֵירָתָא בִּישָׁתָא מִן עַלְמָא וְשָׁטְיָא בַּחֲשׁוֹכָא אָזַיל וִידַעֵית אַף אֲנָא דְּאִי לָא מְצַלֵּי חַכִּימָא וּמְבַטֵּיל גְּזֵירָתָא בִּישָׁתָא מִן עַלְמָא כַּד יֵיתִי פּוּרְעָנוּתָא בְּעַלְמָא אִרְעוּן חַד יֶאֱרַע יָת כּוּלְּהוֹן:

    תורה תמימה

    החכם עיניו בראשו. וכי הכסיל עיניו ברגליו הם, אלא עד שהחכם בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו . (ירושלמי סוטה פ"ח ה"י)

    החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו, והכסיל בחשך הולך זה נמרוד , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני – זה נקרא מלך וזה נקרא מלך , ולמה חכמתי אני יותר ולמה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, שמא אוה"ע אומרים זכור למעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל . (שם)

    החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחושך הולך זה בלעם , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, זה נקרא נביא וזה נקרא נביא , א"כ למה חכמתי אני יותר, למה נתתי נפשי על התורה, אלא כשישראל נכנסין לצרה הם אומרים ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה ס"ג), שמא אוה"ע אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל . (שם)

    החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל והכסיל בחושך הולך זה נבוכדנצר, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה בנה ביהמ"ק ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה , א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על בנין ביהמ"ק, אלא למחר שלמה עומד ובונה ביהמ"ק ואומר (דה"ב ו') זכרה לחסדי דוד עבדך, שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל . (מ"ר)

    החכם עיניו בראשו וגו׳. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה הלוקח חטים לשלש שנים, והכסיל בחשך הולך זה שלקח חטים לשנה אחת , ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה אוכל וזה אוכל, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה משכנתי בגדי להכין לי מזוני, אלא למחר שנת בצורת באה, זה אוכל ביוקר וזה אוכל בזול, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל . (שם)

    החכם עיניו בראשו וגו'. דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה תלמיד חכם שרגיל במשנתו , והכסיל בחושך הולך – זה שאינו רגיל במשנתו, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל יקרני, זה נקרא רבי וזה נקרא רבי, זה חכם וזה חכם, א"כ למה חכמתי אני יותר ולמה נתתי נפשי על תורתי, אלא למחר שניהם נכנסין לבית הועד או למקום אחר ושואלין לזה ולזה, זה נשאל ומשיב וזה נשאל ואינו משיב, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (שם)

    והכסיל בחשך הולך. תניא, לעולם הלכה כבית הלל, והרוצה לעשות מחומרי בית שמאי וחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר והכסיל בחושך הולך . (עירובין ו׳ ב')

15. (טו)וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם־אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל

    מצודת דוד:ואמרתי אני בלבי. רוצה לומר אף כי הרהרתי בלבי הואיל ובדבר מקרה המיתה יקרה גם הכסיל, מה תועלת בא לי עתה אחר המיתה במה שחכמתי אז: ודברתי. אבל אשיב אמרים אלי שגם זה ההרהור הוא הבל:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום

    מצודת ציון

    ולמה. על מה, רוצה לומר מה תועלת:

    רש"י

    ואמרתי אני בלבי וגו'. כלומר לפי ששניהם מתים שמא אהרהר בלבי מעתה כמקרה הרשע גם אני יקרני ולמה אהיה צדיק אז יותר: ודברתי בלבי שאם אהרהר כן הבל היא, כי אין זכרון החכם והכסיל שוין אחרי מותן לא יזכרו שניהם יחד שזה זכרונו לטובה וזה זכרונו לרעה:

    אבן עזרא

    ואמרתי. זה המקרה הוא שיקרה לכל באי העולם מטוב ומרע וענין ולמה חכמתי בכל מה שהתעסקתי בדברי העולם שעמלתי ושחכמתי תחת השמש ודברתי בלבי שגם זו החכמה היא הבל:

    תרגום

    וַאֲמָרִית אֲנָא בִּלְבָבִי כְּאִרְעוּן שָׁאוּל בַּר קִישׁ מַלְכָּא דִּסָט בְּסַטוּתֵיה וְלָא נְטַר תַּפְקִידְתָּא דְּאִתְפְּקַּד עַל עֲמָלֵק וְאִתְנְטָלַת מִנֵּיהּ מַלְכוּתָא אַף אֲנָא יְעַרְעִנַּנִי וְלָמָא דֵין חַכִּימִית אֲנָא בְּכֵין יַתִּיר מִנֵּיהּ וּמַלֵּילִית אֲנָא בְּלִבִּי דְּאַף דֵּין הַבָלוּ וְלֵית אֱלָהֵין גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי:

16. (טז)כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל

    מצודת דוד:כי אין זכרון. אפילו אחר המיתה בא תועלת, כי עד עולם לא יזכרו שניהם יחד בדמיון אחד, שזה זכרונו לשבח וזה לגנאי: בשכבר הימים הבאים. תחסר מלת חלפו ומאליו יובן החסרון והשי״ן של בשכבר הוא במקום אשר, ורוצה לומר באשר אף כי כבר חלפו הימים הבאים אחרי מות החכם והכסיל, וכי הכל נשכח בתמיה, הלא עדיין זכורים בפי הבריות מעשיו של זה ומעשיו של זה, ולפיהן נזכר זה לשבח וזה לגנאי: ואיך ימות וגו׳. רוצה לומר ואיך אפשר להדמות מיתת החכם עם מיתת הכסיל הואיל וזכרון מיתתו של זה היא סיבה אל השבח ושל זה אל הגנאי:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, תרגום

    רש"י

    בשכבר הימים הבאים הכל נשכח. בשביל אשר אני רואה את הרשעים אשר היו כבר והצליחו מאד ובימים הבאים אחריהם נשכחה כל גבורתם והצלחתם:

    ואיך ימות החכם עם הכסיל. אני רואה הצדיקים מצליחים במיתתם ומועילים לבניהם כגון (ויקרא כז) וזכרתי אני את בריתי יעקב וגומר (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך:

    אבן עזרא

    כי. בעבור שבכל יסור גם ישכח והוא שאמר שגם זה הבל בעבור שאין זכרון לחכם עם הכסיל ואם היה לו זכר ימים או שנים מעטים בימים הבאים הכל נשכח והרעה הקשה שימות החכם עם הכסיל ומלת בשכבר בענינה אינה נמצאת בכל המקרא רק בספר הזה ואמר אחד מן המפרשים שהיא תורה על דבר עבר וכאשר עמד בפניו בשכבר הימים הבאים אמר היה ראוי להיות כשכבר וענין כי הכל יהיה נשכח בימים הבאים כמו הזמן שעבר ויותר נכון היות פירושו כמו הן:

    תרגום

    אֲרוּם לֵית דָכְרָנָא לְחַכִּימָא עִם שָׁטְיָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי וּבָתַר מִיתַת גַבְרָא מָה דַּהֲוָה כְּבָר בְּיוֹמוֹהִי כַּד יֵיתוּן יוֹמַיָּא דַּעֲתִידִין לְמֶהֱוֵי בַתְרוֹהִי כּוֹלָא אִשְׁתַּכַּח וְאֵיכְדֵין יֵימְרוּן בְּנֵי אֱנָשָׁא דְהִיא סוֹפָא דְּצַדִּיקַיָּא כְּסוֹפָא דְחַיָיבָא:

17. (יז)וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי־הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

    מצודת דוד:ושנאתי את החיים. אני שונא וממאס את החיים אשר עודני חי, ורואה את המעשה הנעשה בזה העולם במקום זריחת השמש, כי רע עלי המעשה ולא ישרה בעיני: כי הכל הבל. כל המעשה הוא הבל ולא נמצא בו שום צד תועלת ועוד יש בו שבר רצון, כי בשום מעשה לא נתמלאה רצון העושאה כפי מחשבתו:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך

    רש"י

    ושנאתי את החיים. שהיה מתנבא על דורו של רחבעם שהיו רשעים:

    אבן עזרא

    ושנאתי. יש חיים בלשון הקודש שם התואר לרבים כמו חיים כולכם היום ויש חיים שהוא שם ולא תואר כמו מות וחיים ולא בא ממנו לשון יחיד כמו נעורים וזקונים ושלמים ומלואים ורבים כמוהם והחיים בפסוק הזה הוא שם התואר:

    תרגום

    וּסְנֵיתִי אֲנָא יָת כָּל חַיִּין בִּישִׁין אֲרוּם בִּישׁ עָלַי עוֹבָדָא בִּישָׁא דִי אִתְעֲבִיד עַל בְּנֵי אֱנָשָׁא תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין אֲרוּם כּוֹלָא הַבָלוּ וּתְבִירוּת רוּחָא:

    אלשיך

    אחרי אומרו כי מות החכם אינה מות לפי האמת כי חייו במותו אמר עתה ושנאתי את החיים של העולם הזה מה שלא היה אומר אם היה עושה עקר בצד מה מחיי העולם הזה וענין הכתוב כי מדאגה מדבר כי בני אדם עוסקים ועושים עיקר מטובות העולם הזה אשר המה הבל ולא עוד אלא ששמים את נפשם ורוחם מנגד עליהם כי כמה אשמות צרורות בשמלותם על שכמם לחמדת הבלי העולם וזה אומרו ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה איזה מעשה אני אומר הלא הוא אשר נעשה תחת השמש הוא העולם הזה אך לא המעשה אשר ממנו נעשה אורות למעלה מגלגל יומי הוא מעשה המצות והטעם ששנאתי על זה את החיים הוא על דבר כי הכל הבל ועל הכל יש להם רעות ושברון הנפש זהו על המזון העם אך הנוגע אל עצמי שאני חכם ואיני מאבד רוחי על טובות העולם הזה לא אשנא על שלי את החיים כי אם את עמלי של טובות העולם הזה לא על היות לי בה רעות רוח כ"א על שהוא עסוק במה שאניח פה ולא במה שאוליך עמי לעולם הבא כעסק תורה ומצות וזהו ושנאתי אני במה שאני חכם ובלתי עושה עיקר מהטובות האלה לאבד על הנוגע אלי אין רעתי רבה לשנא החיים רק את כל עמלי שבניתי ושעמלתי תחת השמש והטעם כי אין לי בם רעות רוח רק דאגה שאטרח במה שאניחנו לאדם שיהיה אחרי ואלו היה חכם שלא יאבד רוחו ונפשו ויהיה לו עזר לעבוד את ה' על ידי מה שהכינותי לו מבלי יעמול הוא בענייני העולם הזה כי הכל מוכן ויעמול בתורה ומצות החרשתי אך מי יודע החכם יהיה או סכל וישלוט וכו' אף גם זה הבל כי קנאה זו אין בה ממש כי מה לי בשישלט מי שיהיה בעמלי ואין לי לדאוג רק על הוצאת זמנו לריק:

18. (יח)וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי

    מצודת דוד:ושנאתי. אני שונא וממאס את כל עמל שאני עמל לאסוף קנינים למען אניחם לרשת לאדם שיהיה אחרי:

    עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, תרגום

    אבן עזרא

    ושנאתי. כל עמל בספר הזה ברוב יגיעת מעשה כמו אשר לא עמלת בו ויפרד ממנו מעט עמל ואין והביט אל עמל ורהבם עמל ואון וענינו ימי שנותינו ספירים יש להם תחלה וסוף וימי הממשלת והרהב רובם עמל ואון והם ימי הנעורי׳ וחיש יכרתו ויגוזו מהרה כאילו נעוף:

    תרגום

    וְסַנֵיתִי אֲנָא יָת כָּל טַרְחוֹתִי דִי טְרָחִית תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין בְּגִין דְּאִשְׁבְּקִינֵּיהּ לִרְחַבְעָם בְּרִי דְּאָתֵי בַּתְרֵי וְיֵיתֵי יָרָבְעָם עַבְדֵּיהּ וְיִסַּב מִן יְדוֹי עֲשַׂרְתֵּי שִׁבְטַיָּא וְיַחְסִין פַּלְגוּת מַלְכוּתָא:

19. (יט)וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל־עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ גַּם־זֶה הָבֶל

    מצודת דוד:ומי יודע. כאומר אם חכם יהיה אין להצטער על זה, אבל מי יודע מה יהיה אם חכם או סכל, ואיך שיהיה ישלוט שכל הקנינים שאספתי בעמלי ובתחבולות חכמתי עודי בזה העולם: גם זה הבל. אסיפת הקנינים, להניח לרשת להבא אחריו הוא הבל:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    גם זה הבל. גם זה אחד מן ההבלי' שנבראו בעולם שהחכם יגע והכסיל יורשו:

    אבן עזרא

    ומי. לעולם ה״א התימה בשוא ופת״ח חוץ אם יהיה אחריו שוא נע ופת״ח כמו המבחנים ומלת הייטב בעיני ה׳ ואחר ה״א הידיעה דגש ואם אחרי הה״א אחת מאותיות אחה״ע ופת״ח של ה״א התימה ופעמים בעין ה״א הידיעה והרוב קמוץ ובא החכם בפת״ח קטן בעבור כובד הלשון בעבור שיש אחריו שני קמצין ואין הפרש בין החכם עיניו בראשו ובין החכם יהיה ובלשון רבים יפתח של ה״א התימה ושל ה״א הידעה קמץ:

    תרגום

    וּמַן יְדַּע הֶחַכִּים יְהֵא אוֹ טִפֵּשׁ מַלְכָּא דַּעֲתִיד לְמֶהֱוֵי בָּתְרַי וְיִשְׁלַט בְּכָל טַרְחוֹתִי דִי טְרָחִית בְּעַלְמָא הָדֵין וּבְכָל מַה דְּאַתְקֵנִית בְּחוּכְמְתִי תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין וְתָהִית בְּלִבִּי וְתָבִית לְמֵימַר אַף [יַת] דֵּין הֲבָלוּ:

    תורה תמימה

    ומי יודע וגו'. רבי מאיר היה מרויח שלש סלעים בכל שבוע, והיה אוכל ושותה בחד ומתכסי בחד ומפרנס לרבנן בחד, אמרו ליה תלמידיו, רבי, לבניך מה יהיה, אמר להם, אם יהיו צדיקים הלא כבר אמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב וגו׳, ואם לאו, למה זה אניח את שלי לאויבי המקום, לפיכך אמר שלמה, ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי. (מ"ר)

20. (כ)וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת־לִבִּי עַל כָּל־הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

    מצודת דוד:וסבותי. סבבתי עצמי ליאש את לבי, רוצה לומר שלא לחשוש בה ולשנאותה, והוא ענין מליצה: על כל העמל. בעבור כל העמל שעמלתי תחת השמש לאסוף קנינים בהסתת לבי ועל ההבל פתני:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, תרגום, אלשיך, תורה תמימה

    רש"י

    וסבותי אני ליאש. שלא לייגע ולעמול:

    אבן עזרא

    וסבותי. כאדם שהוא מסב פניו לדרך אחרת והוא ליאש הפך הדרך הראשונה ומלת ליאש מן הבנין הכבד והיה ראוי להדגש לולי היות האל״ף מן הגרון וכמוהו ונואש ממנו שאול:

    תרגום

    וְחֲזָּרִית אֲנָא לְיַאָשָׁא יָת לִבִּי עַל כָּל טוֹרְחָא דִי טְרָחִית לְמִקְנֵי וּדְחַכִּימִית לְתַקָּנָא תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין:

    אלשיך

    אפשר שהוא גמר הענין הקודם שאמר לראותי כי קנאה זו שהייתי מקנא את סכל ישלט בעמלי הבל הוא אז סבותי את לבי והחזרתי מלהנא כ"א אדרבא יתייאש מכל מה שעמלתי במה שהוא תחת השמש ובזה לא ידאג על מה שאחר ישלט וזהו וסבותי וכו' או יקושר עם מה שאחר שאמר וסבותי אני מרפיון ידים על דאגה גדולה מהקודמות עד גדר יאש את לבו על כל העמל וכו' לבלתי הקנות מהכלל כלל הדבר כי יש אדם שעמלו וכו' ולאדם שלא עמל בו יתננו והוא מאמר ז"ל כל אדם יש לו חלק בגן עדן וחלק בגוהנם זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע וזהו יתננו חלקו כלומר מה שיתן הוא חלקו שבג"ע. או יחזור אומרו חלקו אל אדם שלא עמל בו והוא כי על פי דרכו נותן טעם למה לאשר לא עמל יותן טובו של זה ע"כ אמר חלקו לאמר כי חלקו של זה ומשורש נפשו הוא והכל הולך אל מקום א' בבחינה זו והדאגה ה א כי מה היה לאדם אשר עמל בו ולמה ישאר ריקם מעמלו וטרחו:

    או יאמר על ידי חקירתו אלו הייתי סבה ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש כלומר גם אשר איכותי מעל לשמש כמעשה המצו' אחר שמציאת העמל הוא תחת השמש והטעם כי יש אדם וכו' והוא כי הנה ידענו ענין הגלגול כי לא יבצר לפחות פעמים שלש באופן שאם יעשה הוא יתברך עיקר מהגוף האחרון להקימו בתחיי' או מהשנים ויתן חלק מאותו הנפש בכל אחד משניהם אך בראשון יגעל יאבד הגוף ההוא על כי לא הושלם עם שלא בצר שטרח בחכמה ובדעת ובכשרון כי אפי' רקנין שבישראל מלאים מצות כרמון ואם כן איפה גם שהנפש מקבלת באחרונה שכר הכל הלא יתחמץ לבב אנוש על צער גופו אשר יגע וטרח ולא יהנה לו בעולם הזה אשר הוא עמל ויגע בו ולא אחר התחייה כי לא יקום וזהו כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ואחר כך לאדם שלא עמל בו יתננו חלקו והוא האדם הבא אחריו שנפשו בא בו גם זה הבל אחר שמנפש שהיא העיקר זוכה בכל אך על כל זה רעה רבה היא מצד עצמו כי מה הוה לאדם הוא הגוף בכל עמלו וברעיון לבו בהטרח מחשבתו המחלשת את הגוף מה שכרו במה שהוא עמל כי הלא כל ימיו מכאובים בהתעסקו בעבודת ה' שאין עולם הבא נקנה אם לא ע"י יסורין וגם וכעס ענינו שתמיד בכעס ענין של הגוף שהוא יגע וכלה ונפסד וגם בלילה לא ישן וינום לו בהרהורין על משכבו והנה גם זה הבל הוא כי הנה אפשר ליתקן והוא כי הנה אין טוב באדם לתקן הנוגע אל החומר כ"א שלא יהיו ימיו מכאובים רק שיאכל ושתה להנהות את הגוף וגם יעש' מצות באופן שהראה את נפשו טוב על ידי עמלו והוא כי בצאת נפשו ממנו יהיו מראים לה טוב שכרו כמשז"ל על פסוק ותשחק ליום אחרון באופן שאם לא יזכה הגוף אחר כך לא יבצר ממנו הנאה בעולם הזה ולנפש לעולם הבא אמנם הנה ראיתי אני כי אין זה תקון שישמח הגוף במה שיאכל ושתה כי הנה מיד האלקים היה מתת ה' שיראה את נפשו טובו ישמח ויעלוז הגוף באכול ושתה למעדנים כי הלא מי יאכל כמוני כנודע ממאכל שולחנו ועל כל זה לא שמחתי כי הנה מי יחוש חוץ ממני כי תמיד אני חושש ומצטער על זה כי מה הווה לאדם וכו' הנה כי המאכל ושתיה ותענוג אינו משמח לבן דעת ומה שאמרתי מיד האלקים היא הלא הוא כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה משא"כ לזולת כי לא ישמח כמדובר אמנם לחוטא נתן ענין לאסוף טובות העולם הזה ולכנוס ולסגל מצות לתת טוב לפני האלהים אשר תבא נפשו בו וישאר הראשון אשר עמל במכאובים לאסוף ולכנוס ועל היותו חוטא לא יהנה מכל עמלו כ"א הבא אחרון הוא הענין או' כי יש אדם שעמלו וכו'. או שעור הכתוב באומר כי לאדם טוב וכו' כי היא מסקנא דמלתא כי אין לנו להרהר אחר מדותיו יתברך כי הוא הבוחן לבות ידע מתי שוא ואנשי חסד ולכן אשר טוב לפניו ולא לפני האדם שיראה לעינים נתן וכו' ולחוטא למה שהוא חוטא נתן ענין לאסוף וכו' מתת וכו' ולכן אל נתמה על ראותנו אדם שעמלו וכו' ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו כי הלא הוא יתברך ידע החוטא ויאבידנו בשביל הטוב:

    תורה תמימה

    וסבותי וגו'. וסבותי אני לייאש את לבי מליגע וחזרתי ואמרתי, כשם שיגעו אחרים לי כך אני יגע לאחרים . (שם)

21. (כא)כִּי־יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל־בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם־זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה

    מצודת דוד:כי יש אדם. לפעמים ימצא בן אדם אשר עמלו באסיפת הקנינים הוא בחכמה וביושר, והיה אם כן מהראוי שיתקיים בידו עד יום מותו ולרשת לבניו אחריו, והנה לא כן היה, כי עודו חי יתננו בעל כרחו לאדם שלא עמל בו להיות לו לחלק ועם שאינו ראוי לירשו, ואם כן זה האסיפה יש בו גם הבל, כי לא מצא בו תועלת גם רעה רבה על שהיה מוכרח לתת לאחר עודו חי והוא מוסב למעלה לומר מהראוי ליאש את לבי על אשר פתני לאסוף קנינים ולא חששה פן כמקרה הזה יקרני:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    ובכשרון. ענין יושר:

    רש"י

    כי יש אדם. כמשמעו כפשוטו ומדרש אגדה בתנחומא מכנהו כלפי הקב"ה שנאמר בו (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם:

    שעמלו בחכמה. שנאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ בדעתו תהומות נבקעו ולבריות שלא עמלו בו נתן חלק בו:

    גם זה הבל ורעה רבה. והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול:

    אבן עזרא

    כי יש. שעמל בדברי העולם ברוב חכמתו והשיג אל תאות לבו שרדף אחריה ואדם אחר שלא עמל בו יתננו לו חלקו וזה הענין הוא שלמעלה שאמר שאני עמלתי וחכמתי תחת השמש ודע שמלת חכמתי מהפעלים העומדים ופירוש שעמלתי בחכמה והיורש אותו יקח הכל בלא עמל ויתכן היות מלת יתננו כמו יתן לו כי הוא פועל יוצא לשנים פעולים וכמוהו כי ארץ הנגב נתתני וענין חלקו החלק שיצא בגורלו מן השמים כמו שאמרו קדמונינו ז״ל בני חיי ומזוני:

    תרגום

    אֲרוּם אִית גְּבַר דִי טוּרְחֵיה בְּחוּכְמְתָא וּבְסוּכְלְתָנוּ וּבְצִדְקוּ וִימוּת בְּלָא וְלַד וְלִגְבַר דְּלָא טְרַח בֵּיהּ יִתְּנִנֵּיהּ לְמֶהֱוֵי חוּלָקֵיהּ אַף דֵּין הֲבָלוּ וּבִשְׁתָּא רַבְּתָא:

    תורה תמימה

    אדם שעמלו בחכמה וגו'. א"ר יודן, מצינו שהקב"ה קרוי אדם, כמש"נ (יחזקאל א׳) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, לפיכך אמר שלמה, כי יש אדם שעמלי בחכמה – כמש"נ (משלי ג׳) ה׳ בחכמה יסד ארץ, בדעת – כמש"נ (שם) בדעתו תהומות נבקעו, ובכשרון – כמש"נ (תהלים ל"ג) בדבר ה׳ שמים נעשו . (שם)

    ולאדם וגו׳. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו – זה דור אנוש ודור המבול , גם זה הבל ורעה רבה – דכתיב וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ וגו׳ . (שם)

22. (כב)כִּי מֶה־הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּו שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ

    מצודת דוד:כי מה הוה לאדם. מה טובה בא לאדם בהעמל ושברון הלב שיש לו בו עד שיהיה נפתה לעמל תחת השמש:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום

    מצודת ציון

    הוה. מלשון הויה:

    וברעיון. ובשברון:

    רש"י

    כי מה הוה וגו'. כי מה מותר הוה לאדם בכל עמלו ושברון לבו בעמל ודאגה שהוא עמל ומניח לאחרים:

    אבן עזרא

    כי מה. יהיה לו היתרון בכל עמלו ורוב מחשבותיו כי ידוע שהעשיר בפחד ומחשבות רבות:

    תרגום

    אֲרוּם מָה הֲנָאָה אִית לֵיהּ לִגְבַר בְּכָל טוֹרְחֵיהּ וּבִתְבִירוּת לִבֵּיהּ דִי הוּא טָרַח תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין:

23. (כג)כִּי כָל־יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ גַּם־בַּלַּיְלָה לֹא־שָׁכַב לִבּוֹ גַּם־זֶה הֶבֶל הוּא

    מצודת דוד:כי כל ימיו. אשר כל ימיו מלאים ממכאובים מפגמי הזמן, ובכל עניניו ההכרחים ימצא כעס כי על פי רוב לא נעשתה כחפצו, וזה המחשב לאסוף קנינים לא שכב לבו לנוח גם בלילה, בעבור מרבית טרדות המחשבה: גם זה. טרדות המחשבה לבדה מבלי עמל האסיפה, גם זה להבל יחשב:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    ענינו. מנהגו גם זה אחד מן ההבלים הנוהגים לעולם:

    אבן עזרא

    כי כל. היום שהוא בהקיץ כל עניניו בכאב נפש וכעס בעבור שלא יתכנו לו דבריו תמיד כפי מחשבתו גם בלילה לבו לא ינוח כי רוב החלומות כפי מחשבות היום:

    תרגום

    אֲרוּם כָּל יוֹמוֹהִי כְּאֵיבִין וְתַקִיף רוּגְזֵיה גַוְנֵיה אַף בְּלֵילְיָא לָא דָּמִיךְ מִן הִרְהוּרֵי לִבֵּיהּ אַף דֵּין הֲבָלוּ הוּא:

    תורה תמימה

    מכאבים וכעס וגו׳. כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו זה דור המבול שהיו מכאיבין ומכעיסין להקב"ה במעשיהם הרעים, גם בלילה לא שכב לבו – שלא שכב לבו מן העבירות . דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה, שחשב בלבו להביא עליהם פורעניות ביום ובלילה שנאמר וימח את כל היקום . (מ"ר)

    מכאבים וכעס וגו׳. דבר אחר כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו אלו הסדומיים שהיו מכאיבין ומכעיסים להקב"ה במעשיהם הרעים. גם בלילה לא שכב לבו – זה הקב"ה שחשב עליהם פורעניות ביום ובלילה, שנאמר וה׳ המטיר על סדום וגו׳ . (שם)

    מכאבים וכעס וגו׳. דבר אחר כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו אלו המצרים שהיו מכאיבים ומכעיסים להקב"ה במעשיהם הרעים, גם בלילה לא שכב לבו – אחר שהיה אחד מישראל משלים מלאכתו היה אומר לו המצרי עדור לי שתי עדירות ובקע לי שתי בקיעות . דבר אחר גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה שחשב בלבו להביא עליהם פורעניות ביום ובלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור . (שם)

24. (כד)אֵין־טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת־נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ גַּם־זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא

    מצודת דוד:אין טוב באדם. בתמיה וכי אין זה דבר טוב באדם שיאכל וישתה כאות נפשו ולא יקמץ למען הניח העושר לבניו אחריו: והראה. ולהראות טוב לנפשו בהעושר הבא לו בעמל, רוצה לומר לעשות בו צדקה וחסד למען תראה נפשו טובה גמול הנצחי: גם זה. רוצה לומר אף שזה וביד האדם, עם כל זה ראיתי בשכלי אשר היא מתנה לאדם מיד האלהים להנטות לבו לזה על כי נראה שרוב בני האדם לא יעשו כן:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    רש"י

    אין טוב באדם. בתמיה שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב כלומר יתן לבו לעשות משפט וצדקה עם המאכל והמשתה וכן נאמר ליהויקים (ירמיה כב) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו:

    אבן עזרא

    אין טוב. טוב לא מצא זה העמל בכל יגיעתו חוץ מן המאכל והמשתה ויחסר מקום רק או הדומה לו וכן הוא אין טוב באדם רק שיאכל וישתה וכמוהו כי אינם יודעים לעשות רע וענין כי מיד האלהים היא שהמקבץ הממון הוא כמו שומר ואין לו רשות לגעת בו עד שיתן לו האלהים רשות:

    תרגום

    לֵית דְּשַׁפִּיר בֶּאֱנָשָׁא אֱלָהֵין דִי יֵיכוּל וְיִשְׁתֵּיה וְיֶחֱזֵי יָת נַפְשֵׁיהּ טָב קֳדָם בְּנֵי אֱנָשָׁא לְמֶעֱבַד יָת פִּקּוּדַיָא דַּיָי לִמְהַךְ בְּאוֹרְחַן דְּתַקְנָן קֳדָמוֹהִי בְּגִין דְּיוֹטִיב לֵיהּ מִן טוֹרְחֵיה אַף דֵּין חֲזֵית אֲנָא דִּגְבַר דְּמַצְלַח בְּעַלְמָא הָדֵין מִן יְדָא דַּיָי הוּא דְּאִתְגְּזַר לְמֶהֱוֵי עֲלוֹהִי:

    תורה תמימה

    שיאכל ושתה. א"ר יונה, כל אכילה ושתיה שנאמר במגילה הזאת – בתורה ובמעשים טובים מדבר , ובנין אב שבכולם (ח׳ ט"ו) אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות והוא ילונו בעמלו ימי חייו – לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו אלא אלו תורה ומעשים טובים. (שם)

25. (כה)כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי

    מצודת דוד:כי מי יאכל. מוסב למעלה לומר כי מיד האלהים היא לחשוב כן, ולומר כי מי ראוי לאכול משלי ומי הוא חוץ ממני ראוי לחשוב בשלי שלא ילך לאבוד ולמהר להנות ממנו:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    יחוש. הוא מלשון חשש הידוע בדברי רז״ל:

    רש"י

    כי מי יאכל וגו'. למה לא אשמח בחלקי במאכל ומשתה מי ראוי לאכול את יגיעי ומי ימהר לבולעה מבלעדי:

    חוץ ממני. מבלעדי, זו מדת הרשעים היא שאוספים לצורך האחרים:

    רלב"ג

    ומי יחוש. ר״ל ומי ירגיש.

    אבן עזרא

    כי. זה תימה למה לא יחשוב העמל לקבץ ממון ולא יאכל כל מה שיתאוה כי מי יאכל ממונו לבד ממנו והענין היש מי שהוא ראוי לאכול אותו כמוני וידוע כי האומר לבד מזה עניניו הבל ודבר זה לבדו יצא מן הכלל וכן ענין חוץ ואין כלשון הזה במקרא כי אם בדברי הקדמונים מעתיקי המצות ז״ל ויחוש הוא למהר לכל תאותו כמו מהרה חושה:

    תרגום

    אֲרוּם מַן הוּא דִי עֲסוֹק בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וּמַן הוּא גַבְרָא דְּאִית לֵיהּ חֲשָׁשָׁא מִן יוֹם דִּינָא רַבָּא דַּעֲתִיד לְמֵיתֵי בָּר מִנִּי:

    תורה תמימה

    כי מי יאכל וגו׳. אמר שלמה, מאן אכיל כמו דאכלית אנא ומאן שתה כמו דשתית אנא, ומאן עביד כמו דעבדית אנא . (שם)

26. (כו)כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

    מצודת דוד:שטוב לפניו. לפני האלהים הנזכר בענין, ורוצה לומר למי שמעשיו רצוים לפני האלהים: נתן חכמה ודעת. לעשות בחייו צדקה וחסד: ושמחה. לאכול ולשתות כאות נפשו: ולחוטא. אבל לחוטא נתן בלבו ענין וחשק לאסוף הון רב למען יהיה משומר לאדם צדיק שהוא יקח הכל: גם זה הבל. רוצה לומר אף שבא ההון שקבץ ליד אדם צדיק, עם כל זה גם זה הבל, כי יותר היה לו תועלת אם היה עושה בו צדקה וחסד בעצמו מרצונו: ורעות רוח. על כי נלקח ממנו בעל כרחו שלא בטובתו נגד רצונו:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא, תרגום, תורה תמימה

    מצודת ציון

    ורעות רוח. שבר רצון:

    רש"י

    כי לאדם שטוב לפניו. לפני האלהים הנזכר למעלה כי מיד האלהים היא:

    נתן חכמה ודעת ושמחה. לב לעסוק בתורה ובמצות ולשמוח בחלקו במאכל ובמשתה וכסות נקייה:

    ולחוטא נתן ענין. מנהג דאגה לאסוף ולכנוס ולתת לטוב לפני האלהים כענין שנאמר (אסתר ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן:

    גם זה. אחד מן ההבלים שנתנו לבריות שהם עמלים ואחר נוטל:

    אבן עזרא

    כי לאדם. יש אדם שהוא טוב לפני האלהים ולא נתן לו עמל רק נתן לו חכמה ודעת ושמחה בממון אחר שייגע בו כענין יכין וצדיק ילבש או יהיה פי׳ שמחתו שמחו בחלקו אם רב אם מעט:

    ולחוטא. נתן עסק להתעסק לאסוף ממון ויתננו בסוף לאדם שהוא טוב לפני האלהים והנה נמצא המתעסק בקבוץ ממון כמתעסק בהבל ורעות רוח:

    תרגום

    אֲרוּם לֶאֱנָשׁ דְּתָקְנָן עוֹבָדוֹהִי קֳדָם יְיָ יְהַב חוּכְמְתָא וּמַנְדְּעָא בְּעַלְמָא הָדֵין וְחֶדְוָא עִם צַדִּיקַיָּא לְעַלְמָא דְּאָתֵי וּלְגַבְרָא חַיָּבָא יְהַב גַוָון בִּישׁ לְמִכְנַשׁ מָמוֹן וּלְמִצְבַּר קִנְיָן סַגִּי לְמֶהֱוֵי מִתְנְסִיב מִנֵּיהּ וּלְמֶהֱוֵי מִתְיְהִיב לִגְבַר דְּשַׁפִּיר קֳדָם יְיָ אַף דֵּין הֲבָלוּ הוּא לְחַיָּיבָא וּתְבִירוּת רוּחָא:

    תורה תמימה

    כי לאדם וגו'. כי לאדם שטוב לפניו – זה אברהם אבינו, ולחוטא – זה נמרוד, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה אברהם שנאמר וה׳ ברך את אברהם בכל . (מ"ר)

    כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו – זה יצחק, ולחוטא – זה אבימלך, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה יצחק, שנאמר ויזרע יצחק בארץ וימצא מאה שערים . (שם)

    כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו זה יעקב, ולחוטא זה לבן, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים – זה יעקב, שנאמר כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך . (שם)

    כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו אלו ישראל, ולחוטא אלו הכנענים, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים – אלו ישראל שנאמר לאלה תחלק הארץ . (שם)

    כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו זה חזקיה, ולחוטא זה סנחריב, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים – זה חזקיה שנאמר (ד"ה ב׳ ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים . (שם)

    כי לאדם וגו׳. דבר אחר כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי, ולחוטא זה המן, ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר, שנאמר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן . (שם)