איוב פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)קְרָא־נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל־מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה

   מצודת דוד:קרא נא. כהתימו לספר דברי המלאך אמר לאיוב פן תאמר איזה דרך הלך הרוח לדבר בך ומדוע לא דבר בי לזה אמר דע לך כי נבאשת בעיני ה׳ על כי בעטת ביסורים ובחון הדבר וקרא אתה אל השמים ותראה האם יש מי אשר יענה לך ואל מי ממלאכי מרום תפנה להמליץ טוב בעבורך הלא נבאשת בעיני כולם ולזה לא ידברו בך מעתה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   קרא נא. ע"כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך:

   ואל מי מקדושים. הגוזרים זאת עליך תפנה. להלחם אתו:

   מלבי"ם

   קרא, אחר שהודיע התשובה שהשיג ע"ז בנבואה, אמר אליו בל יתפלא מדוע באתהו התשובה ע"י אליפז ולא בא הקדוש שהוא המלאך המגיע את הנבואה והמענה על יסורי איוב אליו בעצמו, אמר אליו. אתה קרא נא והתפלל שיגיע התשובה אליך היש עונך? ואל מי מקדושים ר"ל מן המלאכים הקדושים תפנה שידבר עמך ויודיעך מעשה בחזון או בחלום:

   אבן עזרא

   קרא נא אם איננו כן, שאל אם תמצא מי שיענה אותך.

   ואל מי מקדושים תפנה או אמור, מפי מי מהקדושים שהיו בארץ שמעת.

2. (ב)כִּי־לֶאֱוִיל יַהֲרָג־כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָה

   מצודת דוד:כי לאויל. לשוטה כמותך יהרוג הכעס אשר יכעוס בבוא הרעה כי בעבור זה לא ימצא מלמד זכות ומשיב דבר: ופותה. הנפתה בלבו אחר תאוות הצלחות המדומות תמית הקנאה אשר יתקנא בהצלחות הרשעים ומרבה להתרעם על ה׳ כי מאבד עולמו באין מליץ יושר:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   כעש. כמו כעס בסמ״ך:

   ופותה. מל׳ פתוי:

   רש"י

   כי לאויל וגו'. לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך:

   קנאה. היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני:

   מלבי"ם

   כי לאויל יהרג כעס, שאחר שהיית אויל ומסופק בהשגחת ה' אינך ראוי שיופיע אליך דבר ה' וקדושיו, וגם השיב לו בזה לעומת מה שהכחיש את הבחירה ואמר שהאדם מוכרח במעשיו מצד הכוכבים הגוזרים כל פרטי פעולותיו, ברר לו שזה שקר, כי ראינו שהכעס יהרוג את האויל, ולא מצד הגזרה הקדומה רק ע"י בחירתו שבחר בכעס ובקנאה זה יגרום לו אבדונו, הרי שהאדם חפשי במעשיו, ובחירתו הרעה היא הגורמת לו מות ואבדון:

   רלב"ג

   לאויל. הוא האיש אשר יכוין פעולותיו תכלית מה ולא יבא אל הגעת התכלית ההוא בסבות הראויות והוא מבואר שלא יגיע התכלית לכמו האיש הזה אלא במקרה ולזה יהיה כועס תמיד כאמרו אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו:

   ופותה. הוא האיש הרב התאוה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא וצרף הפותה לאויל כי מדרך הפותה שיהיה אויל כאמרו נחלו פתאים אולת והסבה בזה כי לחוזק תשוקתו בענינים ישתדל במהירות להשיגם ויהיה זה סבה שלא יתנהג בזה בסבות הראויות:

   אבן עזרא

   כי ידוע כי לאויל יהרג כעס.

3. (ג)אֲנִי־רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹם

   מצודת דוד:אני ראיתי. אבל אני כאשר ראיתי את האויל משלח שרשיו להתפשט בארץ בחוזק רב הנה לא קנאתי בהצלחתו אבל פתאום טרם יבוא במחשבתי הרהור קנאה הייתי שופט ברעיוני לגזור אומר שסוף הדבר אשר יהיה נוהו מקולל:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, אבן עזרא

   מלבי"ם

   (ג-ד) אני, ואשר בעלי האצטגנינים מביאים ראיה שפעולות האדם מוכרחות מפאת המזל ואין ההשתדלות מועיל מאומה ממה שקרה כמה פעמים שאיש אחד יתעשר פתאום מבלי שום יגיעה והשתדלות, ואיש אחר יגע ועמל להתעשר ולא הניח מלהכין כל ההכנות המובילים אל תכלית הזה שיתעשר וכל זה לא הועיל לו מאומה וזה אות ומופת אצלם שהכל תלוי בגזרה ובמזל ואין ההשתדלות מועיל, ע"ז השיב אליפז כי הוא ראה ובחן שמי שיתעשר פתאום לא יתקיים עושר זה ביד בניו, וז"ש אני ראיתי אויל משריש נוהו פתאום, ואקוב משריש נוהו פתאום, ירחקו בניו מישע ר"ל ראיתי אויל שלא זרע ולא עמל ובכ"ז פתאום השריש נוהו בחזקה ויעש שורש למטה ופרי למעלה, דהיינו שהתעשר פתאום בלא שום השתדלות ואז אקוב ואדבר דבור מפורש, על מי שהשריש נוהו פתאום, ששרשים האלה לא יתקיימו ביד בניו, כי בניו יהיו רחוקים מישע, וקנינים אלה לא יתקיימו בידיהם, כי הגם שידכאו בשער המשפט ששם יושבים השופטים, ובכ"ז אין מציל לא ימצא מי שיריב ריבם כי לאשר בא העושר שלא במשפט כן יכלה ולא יתקיים:

   אבן עזרא

   משריש כמו: ותשרש שרשיה, שעשה שרשים.

   ואקב קללתי, כמו: מה אקב. והטעם: קללתי נוהו שהוא ביתו, שיבוא לו רע פתאום.

4. (ד)יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע וְיִדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּיל

   מצודת דוד:ירחקו. כי בניו יהיו מרוחקים מתשועת אדם כי בעוון אביהם לא ימצאו מרחמים: וידכאו בשער. במקום פרסום בשער העיר יהיו מדוכאים מבני אדם ואין מי יציל:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ירחקו בניו. זו היא קללה שקיללתיו:

   וידכאו. בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים:

   רלב"ג

   בניו. הם הנמשכים אחריו להתנהג במנהגו וכמו זה אמר הכתוב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, והרצון בזה האנשים הנמשכים אחריו כמו שביאר אונקלוס:

   אבן עזרא

   בשער בפרהסיא.

5. (ה)אֲשֶׁר קְצִירוֹ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶל־מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָם

   מצודת דוד:אשר קצירו. נכון בידו אשר קציר שדהו יאכל כל מי אשר ירעב ויתאוה לו: ואל מצנים יקחהו. יקחו את הקציר מבין הקוצים ולא ימהרו לקחת כמות שהם עם הקוצים כגונב דבר אשר יתפחד מן הרואים כ״א יברר האוכל לקחת לעין כל ולא ימצא מי ימחה בידו, או להיפך שיקחו הקציר עם הקוצרים ולא ישאירו כלום ולא כדרך המתפחד שחוטף היפה וממהר ללכת לדרכו: ושאף צמים. כ״א מן הצמאים אשר האויל הזה הצמיאו בקחת ממנו עשרו הנה בסוף תגבר ידו וכ״א יחזור ויבלע את עושר עצמו מה שגזל זה וכל אחד יקח את שלו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ואל. הוא כמו ואת וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז׳:כ״ה) וענינו מן כמו כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט):

   מצנים. המ״ם נוספת וענינו קוצים וכן צנים פחים (משלי כב):

   ושאף. ענין בליעה והמשכה אל הפה כמו שאפה רוח (ירמיה ב):

   צמים. כמו צמאים:

   חילם. עשרם:

   רש"י

   אשר קצירו. של רשע:

   רעב יאכל. כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו:

   ואל מצנים יקחהו. כמו ויקחו אליך (שמות כה) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך:

   ושאף. ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו:

   חילם. ממונם שגזל זה בחייו:

   מלבי"ם

   אשר, ר"ל (ואני ראיתי)אשר קצירו רעב יאכל שבהפך ראה איש שיגע ועמל במעשיו ואוכל קצירו כשהוא רעב, ר"ל שאין לו מה לאכול עד שהגיע עת הקציר שקוצר תבואה שזרע ביגיע כפיו, וכן (אני ראיתי) אל האיש אשר מצנים יקחהו, שיקח את הקציר מבין הקוצים, שבורר תבואתו מן צנים וקוצים שמתערבים בהתבואה, שזה המשיג אכלו בעמל רב ובזיעת אפו יאכל לחם, ושאף צמים חילם, ראיתי שהאיש הזה הנהנה מיגיע כפיו הוא שואף ובולע צמים וקשורים של חילם, ר"ל חיל בניו המשריש נוהו פתאום, שהעושר של האויל המשריש נוהו פתאום לא יתקיים ביד בניו רק הוא שמור באחרית לאיש הנהנה מיגיע כפו אשר קצירו רעב יאכל שהוא יורישנו:

   רלב"ג

   אשר קצירו רעב יאכל. שב אל האויל וירצה בזה שכבר יגיע מרוע הצלחתו שהאיש הקש' יום והוא הרעב יאכל קצירו של האויל:

   אמרו ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם. שב אל בני האויל אשר זכר או אל כלל האוילים וירצה בצנים צנינים וקוצים והרצון בשאיפה הצפוי והתקוה על דרך אומרו כעבד ישאף צל והרצון בצלמים האיש הפרוץ וקראו צמים לפי שמנהג הפריצים שיהיו מגדלי צמה ר"ל שער ואמר שלאיש קשה המזל אשר יקח קצירו מבין הקוצים והצנינים לרוע הצלחתו ויצפה עם זה שמה שלקח מן הקציר יבא איש פריץ ויחזק עליו ויגזלהו ממנו יהיה חילם וזה תכלית רוע ההצלחה ר"ל שהאנשים היותר רעי ההצלחה שימצאו ימצאו מצליחים על אלו האוילים ויהיה להם חילם ונכסיהם ואפשר שכל הפסוק יהיה שב לדבר אחד ויחסר מלת אל והרצון בו אל אשר קצירו יאכל איש רעב ונקשה ואל אשר יקח קצירו מן הקוצים ויצפ' עם זה שמה שלקחהו מן הקוצים יגזלהו ממנו איש פריץ יהיה חיל בני האויל אשר זכר:

   אבן עזרא

   אשר קצירו רעב יאכל יזרע, ורעב שאין לו כח יתגבר עליו ויאכל קצירו.

   ואל מצנים כמו: ולצנינים, כי הזרע כשלא יהיה מנוקה ירבו חוחיו ויקחו הרעבים הקצים, מבין החוחים.

   צמים יש אומרים: כמו: צמאים והעניין כפול, כי זכר הרעבים והצמאים. ויש אומר: כי צמים - האבן התקיפה בלשון ישמעאל. וא"ר משה: שפירושו הבתולות בעלות הצמות. והוא רחוק. כל עמל שהוא עם און, הוא כמוהו בעניין, אמר כי הרשע לא יצמח, לכן בן אדם יולידנו וכאילו לא יולד, אלא לעשות עמל ואון כענין: הן בעון חוללתי כי תולדות בן אדם קרובים לעשות רע כטעם: כי יצר לב האדם רע.

6. (ו)כִּי לֹא־יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא־יִצְמַח עָמָל

   מצודת דוד:כי לא יצא וגו׳. ר״ל הלא עינינו רואות אשר נתהוה בעולם עמל ואון והנה אינם צומחים ויוצאים מן האדמה לבוא מאליהם במקרה כ״א באים לשלם גמול המפעל ולזה כאשר ראיתי האויל המשריש שפטתי שהוא הראוי להיות מן המקבלים העמל ואון כי לו נאה כי לו יאה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   און. ענין שבר:

   רש"י

   כי לא יצא מעפר. מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו:

   און. הוא לשון שבר:

   מלבי"ם

   כי, ממליץ כי השורש אשר השריש (המשריש נוהו פתאום) באון ושלא במשפט לא יצא מעפר, וגם לא יצמח מאדמה, ולא יעשה פרי, והטעם הוא.

7. (ז)כִּי־אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף

   מצודת דוד:כי אדם. הלא האדם נברא להיות עמל על טרפו לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו: ובני רשף. וכאשר ניצוצי רשפי אש הוחק טבעם להגביה עצמם לעוף למעלה כן משפט האדם לעמול על טרפו וזה האויל לא כן עשה לזה יקבל גמולו משלם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   רשף. גחלת אש כמו רשפיה רשפי אש (ש״ה ח):

   רש"י

   כי אדם לעמל יולד. כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא"א) לשלוט בם שטן ויצה"ר:

   רשף. כמו רשפי קשת (תהילים ע״ו:ד׳) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא"א):

   מלבי"ם

   כי אדם לעמל יולד, שהאדם נולד לעמול ביגיע כפיו, ובעמלו יביא לחמו, והעושה עושר שלא בעמל וביגיע כפים הוא עמל ואון ולא יצמיח ולא יתקיים ביד בניו, סוף דבר שעקר הצלחת האדם תלוי בהשתדלותו ובעמלו ויגיע כפו, ולא כדברך שאמרת שהצלחת האדם נגזר מבני רשף שהם כתות הכוכבים שהם שולחים ניצוציהם והשפעותיהם למטה ופועלים בעולם השפל על כל מעשה בני האדם, כי בני רשף יגביהו עוף, שהכחות הרוחניות השמיימיות הנוזלות ממשטרי הכוכבים, בני רשף אלה יגביהו עוף למעלה, שמעופם גבוה ומרומם מן העולם השפל ואין בכחם לפעול על העולם השפל להרע או להיטיב:

   רלב"ג

   בני רשף. הם כידודי אש:

   אבן עזרא

   ובני רשף יש אומרים: כי כאשר תולדות העוף לעוף, כן תולדות האדם לעמל. וכמוהו: ולחומי רשף, שפירושו אכולי עוף. ויש אומרים: כי בני רשף הראויים להיות בגיהינום יגבהו בעולם הזה, וזה הפירוש בלא רשף רק הוא קר. ויש אומרים: כי בני רשף – הם ניצוצי האש והוא קרוב, בעבור שהאדם רגיל לראות השמש זורחת שוקעת, אין זריחתה ושקיעתה אלא בעיניו, ובעבור בא הגשם לפרקים מעטים, גם יש עתים שיכלא הגשם בשעת הצורך, ויצעקו בני אדם אל הבורא ויצוה על העבים להמטיר, וזה יהיה להם אות גדול, על כן הזכיר אחר עושה גדולות, הנותן מטר.

8. (ח)אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל־אֵל וְאֶל־אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי

   מצודת דוד:אולם. באמת אם הייתי אני מדוכא ביסורין לא הייתי מתרעם כמותך אבל דורש הייתי אל ה׳ להתחנן לפניו: ואל וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   אולם אני אדרוש. אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב"ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה:

   מלבי"ם

   אולם, אחר שסתר דעת איוב בהוראת המערכת והוכיח כי האדם בחירי ושליט במעשיו, והשתדלותו תעשה פרי, אמר, שאם אמנם כבר נראה מצד אחר שלפעמים אין אדם שליט בבחירתו, וראינו פעמים רבות שהאדם יכין כל האמצעיים הנצרכים להפקת איזה תכלית, ולא לבד שלא ישיג התכלית המכוון, שבהפך האמצעיים האלה בעצמם יהיו סבה לשיגיע הפך המכוון, באופן שמזה נראה שמעשי האדם מוכרחים ע"י איזה כח עליון המניעו הפך רצונו ובחירתו, ובל תביא מזה ראיה שההכרח בזה הוא מצד המערכה השולטת על מעשי בני אדם הבחיריים, רק כי בענינים כאלה הכוללים שבם תבוטל בחירת האדם ומעשיו הם הכרחיים, אני איחס ההכרח הזה אל השגחת ה', ועז"א אולם אני אדרוש אל אל, שרק ע"י השגחת האל תבוטל הבחירה לפעמים, ואל אלהים אשים ואיחס דברתי והנהגתי, לא אל המערכה רק אל ההשגחה שיש ענינים שההשגחה תבטל את הבחירה, והביא ע"ז מופת החיפוש, שהלא ראינו, כי.

9. (ט)עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר

   מצודת דוד:עושה גדולות. כי הוא עושה גדולות וא״א לחקור אותם ולדעתם וכאומר לזה הייתי דורש לה׳ כי בידו להושיע וימשול במערכת השמים ולכל אשר יחפוץ יטה עם כי נראה כאשר תשפוט המערכת כן הוא ע״פ הרוב מ״מ הכל בידו ועם כי לא נדע פתרון הדבר הוא בעבור כי קצרה דעת האדם וכאשר אין חקר לכל הגדולות שעושה המקום ב״ה: עד אין מספר. לגודל רבוים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   עושה גדולות ואין חקר, שהם הגדולות שנראים בהנהגת הטבע הסדורה מששת ימי בראשית, וגם נפלאות עד אין מספר שהם המעשים אשר יעשה נגד הטבע ביכלתו הבב"ת, ותפס שני ראיות למשל ולמופת, ראיה אחת מן ההנהגה הנראה ממנו בענינים הכוללים, והוא כי הוא.

10. (י)הַנֹּתֵן מָטָר עַל־פְּנֵי־אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל־פְּנֵי חוּצוֹת

    מצודת דוד:הנותן מטר. עם כי רבות פעמים לא יורה הטבע על המטר עכ״ז יתן הוא זולת הטבע בהשגחה פרטיות: ושולח וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הנותן מטר על פני ארץ. ארץ ישראל:

    ושולח מים על פני חוצות. ע"י שליח לשאר ארצות:

    מלבי"ם

    הנותן מטר על פני ארץ, במקומות אשר למטר השמים ישתו מים, ובמקומות אשר לא יעלו שם אדים להוריד גשמי נדבות כמו במצרים ובאיזה מקומות באפריקא, אז שולח מים על פני חוצות, נמצא שם יאור המתמלא בכל שנה ממי גשמים שיורדים במדינה אחרת והוא עולה על גדותיו ומשקה את הארץ ומולידה ומצמיחה, כיאור נילוס בארץ מצרים, ודברים האלה מעידים ומגידים שיש השגחה פרטית משקפת שלא יחסר מים בכל המקומות אשר הכין לישוב בני אדם, כי דבר המתפשט בכל הארץ במדה משוערת בחכמה נפלאה א"א ליחס אל המקרה. והמטר בכללו הוא מכוון אל התכלית הכללי, לשני דברים.

11. (יא)לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע

    מצודת דוד:לשום. בכדי להשים למרום בגבהי המעלה את השפלים חסירי הלחם כי בהיות המטר האדמה תתן יבולה ורווח להם ונראה גם בזה גודל ההשגחה: וקודרים. הנשחרים מעקת הרעבון נתחזקו בישע אלהים וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וקודרים. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב):

    שגבו ישע. כמו שגבו בישע:

    רש"י

    לשום שפלים למרום. הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה:

    (קודרים. שקומטים פנים ברעב):

    מלבי"ם

    • א) לשום שפלים למרום, להעלות הצמחים והאלנות מן השפל אל הרום לרומם אותם ולהצמיחם.

    • ב) כי הקודרים שהם גופי הבע"ח הקודרים ונצרבים מן החום, שגבו ישע, ע"י שהמטר ילחלח וירטיב גופי הבע"ח, והם שני התכליות הנראים מצורך המטר כמ"ש העקרים, ומזה מבואר שהוא בהשגחה פרטיית כי המקרה לא יכוין אל תכלית. הראיה השנית, מן ההשגחה הנראית בענינים החלקיים, וזה יהיה משני פנים,

    • א) כי ראינו אשר לפעמים.

    רלב"ג

    וקודרים. הם האנשים הקשי יום וקראם קודרים כי לרב אבלם ידמה להם שיחשך האור שהוא אצלם ולזה אמר הנביא על רוב הצרות ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה ואמר דוד כאבל אם קודר שחותי:

    אבן עזרא

    לשום שפלים הבוכים השואלים מטר אז ראו החכמים והערומים שלא תועיל חכמתם.

12. (יב)מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא־תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה

    מצודת דוד:מפר. בהשגחתו מפר מחשבות חכמים המתחכמים בערמות ותחבולות: תושיה. כל מה אשר יש עם מחשבותיהם לעשות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תושיה. מל׳ יש:

    רש"י

    ולא תעשינה ידיהם תושיה. אותה עצה שדימו לעשות:

    מלבי"ם

    מפר מחשבות ערומים, שהערומים אשר יש אתם טיב העצה והתחבולות להרע לבריות, ה' יפר מחשבותם עד שלא תעשינה ידיהם תושיה, ולא תצא עצתם אל הפועל, כמו שהיה באחיתופל אשר העיד עליו הכתוב (ש"ב י"ז) שהיתה עצתו בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים, ואם היה אבשלום שומע אז לעצתו היה הורג את דוד, והיה בהשגחת ה' שלא נעשתה עצתו, זאת שנית כי לפעמים יהיה בהפך, כי:

    רלב"ג

    תושיה. הוא שם לכל נימוס וסדור ולזה נקרא התורה תושיה כי היא הנימוס והסדור הנאות ויקרא תושיה המנהג שראוי לאדם במה שהוא אדם שיתנהג בו והוא אמרו ותושיה נדחה מעני כי לא נתנה תורה בעת שהיה איוב ולא היה מאמין בתורה עד שיתפאר שלא נדחה ממנו החורה אבל התפאר שלא נדחה ממנו הנימוס והסדור אשר ראוי לאדם במה שהוא אדם להתנהג בו בדרך שישלים נפשו ואפשר שכבר היה נימוס מה לאומר אשר היה איוב ממנה והתפאר שכבר התנהג באותו נימוס בשלימות ויקרא תושיה מה שהוגבל וסודר במחשבה והשתדלות לעשות מהפעולות עד שיגיעו אל התכלית אשר כוונו עליו והמשל אם חשב גנב מה לעשות גנבה מה, וסדר הפעולה ההיא בלבו ואיך יתנהג בה עד שישלים לו עשיית הגנבה הנה זה הסדור אשר סדר בלבו ושמהו כמו חוק לו יקרא תושיה ובזה האופן אמר ולא תעשינה ידיהם תושיה ר"ל שלא יעשו מה שסידרו והגבילו במחשבתם לעשות מהפעולות:

    אבן עזרא

    תושיה כטעם חכמה. ורבי משה פירש: שהוא מן יש.

13. (יג)לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָרָה

    מצודת דוד:בערמם. בדבר הערמה אשר חשבו לעשות לזולת בזה עצמה לוכד אותם ויפול בשחת יפעל: ועצת נפתלים. עצת העקשים נעשים במהרה כי תשוב על עצמם והוא ענין מליצה לומר הואיל והוא ייעצה ואליו תשוב א״כ נעשית במהירות רב כי האדם קרוב אל עצמו ואין לעצה מרחוק ללכת:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נפתלים. עקשים כמו אין בהם נפתל (משלי ח׳:ח׳):

    רש"י

    נמהרה. כל העצה העשויה במהירות היא סכלות:

    מלבי"ם

    לוכד חכמים בערמם, שעת יבחרו החכמים ערמה ותחבולה להרע לחבריהם, לא יפר את עצתם, רק יסבב בהשגחתו שהאמצעיים שהכינו בעצתם להרע הם עצמם יהיו סבה לשיגיע ההפך, כמו שהיה באחי יוסף שהאמצעיים שהכינו שלא יעלה יוסף לגדולה על ידי שמכרוהו לעבד, הגם שלפי הטבע היה מחויב שיצא מזה התכלית הנרצה כי העבד א"א שיצליח וימשול, סבב ה' בהשגחתו שזה עצמו היה הסבה להצלחתו ולגדולתו עד שהיו אחיו לו לעבדים, ובאופן זה לוכד את החכמים עם ערמם ותחבולותם שבזה בעצמם ילכדו, ואז עצת נפתלים נמהרה, אז ימהר ה' את עצתם ולא יפר אותה, כמו שהיה ביוסף שלא בטל ה' עצתם רק הסכים עמהם שימכר יוסף לעבד, יען שעצתם זאת היתה נכונה מאת ה' שעי"ז יעלה לגדולה ואחיו ישתחוו לו:

    רלב"ג

    נפתלים. הם העקשי' אשר יעמיקו לבקש עקלתונות עד שיגיעו למבוקשם ואמר שעם עומק העצה באלו האנשים יסבב השם שתהיה עצתם נבערת ונמהר' ותהיה נמהרה מענין נמהרי לב והם הפתיים:

    אבן עזרא

    נמהרה נבערה, כמו: ולבב נמהרים.

14. (יד)יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ־חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְמַשְׁשׁוּ בַצָּהֳרָיִם

    מצודת דוד:יומם. באור היום יפגשו את החשך ר״ל בדבר ברור הנראה לעין כל תסכל עצתם ויתעו בה: וכלילה. כמו ההולך בחשכת הלילה אשר דרכו למשש ביד לבל יוכשל בדבר מה כן ימששו בעת הצהרים ור״ל אף בדבר המובן בתחילת המחשבה יהיה טח עיניהם מראות מהשכל לבותם וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יומם. ביומם:

    יפגשו. יפגעו:

    ימששו. ענין החיפוש בידים להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור (דברים כ״ח:כ״ט):

    רש"י

    יומם יפגשו חושך. שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך:

    מלבי"ם

    יומם, שב אל שני הענינים שהזכיר, שבצד הראשון שמפר מחשבות ערומים שלא ימצאו עצה, אז יומם יפגשו חשך, כי יחשיך להם את היום עד שאין אור העצה במציאות כלל, ובצד השני שלוכד חכמים בערמם אז כלילה ימששו בצהרים, שאז הצהרים והאור (שהיא העצה) הוא נמצא, רק הם ימששו בו כאילו היה לילה, כי עצתם תתהפך לרע להם:

    אבן עזרא

    יומם עניינו ביומם.

15. (טו)וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיוֹן

    מצודת דוד:ויושע. ובסכול דעתם יושיע ה׳ את מי אשר היה עצתם עליו ויהיה נושע מחרב והוא מפיהם של הרשעים ההם אשר חשבו לבלעם חיים כי ישגו ולא ידעו מה יעשו להשיג תוחלתם: ומיד חזק. בזה יושיע האביון מיד החזק ממנו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ויושע. את הנכשלים:

    מחרב. ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם:

    ומיד חזק. יושיע אביון:

    מלבי"ם

    ויושע, באר למה ישגיח ה' השגחה זאת להפר מחשבות ערומים או להסב את עצתם, ולבטל בחירת האדם והשתדלותו, שזה יעשה כדי להושיע מחרב ומפיהם ומידיהם של החזקים את האביון, שאם לא היה משגיח בענינים הבחיריים לבטל את עצת החזקים והעריצים אשר יכינו להרע לחבריהם, לא היה אפשר שיתקיימו האנשים, כי העריצים והחזקים שהם רבים תמיד היו בולעים את האביונים, והיו בני אדם כדגי הים שהגדול בולע את הקטן, או ע"י חרב מלחמה, או ע"י פה ולשון הרע. או בידים פועלים רע, ולכן ישגיח על החלשים להצילם, והרע של הרשעים לא יספיק להשחית את מין האנושי, כי הוא נשמר על ידי השגחת ה', ועי"כ.

    רלב"ג

    ויושע מחרב. חסר הפעול ושב אל השפלים והקודרים שזכר ראשונה או יהיה שב אל האביון שזכר בסוף הפסוק והוא יותר נכון וכוונת הפסוק שהשם הושיע האביון מחרב ומיד חזק:

    מפיהם. של הרשעים וממאמרם ר"ל שישים פיהם ומאמרם כלי להושיע בו האביון אשר כוונו להרע לו והמשל שהם יאמרו שירדפו אחרי פלוני להרגו וישמע הדבר איש מה ויגיד עצתם לאיש ההוא וישמר מלכת בדרך ההוא וינצל או שיהיה במאמרם מסבול העצה מה שינצל בו האביון ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יושיע אביון מחרב ומפיהם ומיד חזק בזה האופן מההשגחה ואולם יושיעם מפיהם על דרך משל שלא יהיו טרף לשיניהם בשישבר שיניהם כמו שנאמר ושיני כפירים נתעו וגם כן הנה ישמרו שלא יהיו טרף לשיניהם במה שיסבב השם יתברך לאלו האנשים הרעים מסבול העצה:

    אבן עזרא

    ויושע מחרב אביונים, והטעם: מחרב אויבים.

    מפיהם שאם ירעבו יוכל אויב לצור עליהם, והעניין הנה המקום כאשר ירצה ליסר בני אדם - ימנע הגשם בעתו, וכאשר ישובו אליו - יענם ויושיעם.

16. (טז)וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ

    מצודת דוד:ותהי. סכול דעת הרשע תהיה למלאות תקות הדל אשר ייחל עליה: ועולתה. והנה העולה סתמה פיה ולא תוכל להרע לו ונראה א״כ מכ״ז גודל ההשגחה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    קפצה. ענין סתימה וכן וכל עולה קפצה פיה (תהילים ק״ז:מ״ב):

    רש"י

    ועולתה. העלילה והרשעה כמו (תהילים ס״ד:ז׳) יחפשו עולות, עלילות:

    קפצה. סגרה כמו לא תקפוץ:

    מלבי"ם

    ותהי לדל תקוה, שאם היה ההשתדלות מועיל בכל הדברים לא היה שום תקוה, כי עם ריבוי הרשעים והעריצים שיש בעולם שכל כונתם להרוג את החלשים ולשלול שללם, ועם ריבוי השתדלותם בזה, לא היה אפשר שיתקיים הדל והחלוש ולא היה לו שום תקוה להנצל מרעתם, וע"י השגחת ה' על הדלים והחלשים להצילם מרעתם, עי"כ העולה תקפץ פיה, כי יראו שיש משגיח עליון אשר יעמוד לימין אביון להושיעו ולהצילו:

17. (יז)הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ וּמוּסַר שַׁדַּי אַל־תִּמְאָס

    מצודת דוד:הנה. הואיל והכל בא בהשגחה הנה אשרי להאדם אשר יוכיחנו אלוה במשפט יסורין כי בזה ימורק העון להטיב אחריתו וגם אתה אל תמאס מוסר שדי:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הנה אשרי אנוש וגו'. ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם:

    מלבי"ם

    הנה, אחרי שבאר כי פעולות האדם הם קצתם בחיריים וקצתם מוכרחים ע"י ההשגחה, יאמר כי כן גם היסורים הבאים על האדם, הגם שהרבה מהם הם בחיריים הבאים עליו ע"י רוע בחירתו, כמ"ש כי לאויל יהרג כעש, כמו המרבה במאכל עד שחלה חולי התחורים, או במשגל עד שנחלה גופו, בכ"ז נמצאו ג"כ יסורים השגחיים הבאים בהשגחת ה' לכפר ולמרק עונותיו, או להשיבו בתשובה, והגם שהיסורים הבחיריים הם רעים בהחלט, כמ"ש כי לאויל יהרג כעש, כי שחו אל רפאים מעגלותיהם, לא כן היסורים ההשגחיים הם אך טוב וחסד, בין היסורים הבאים עליו כדי להשיבו אל דרך הטוב בעתיד, שעז"א אשרי אנוש יוכיחנו אלוה, שהם יסורים קלים הבאים כדי להוכיח דרכו ולהטותו לטוב, בין היסורים הקשים הבאים למרק חטאים שכבר חטא בעבר, שעז"א ומוסר שדי, ג"כ אל תמאס:

18. (יח)כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה

    מצודת דוד:כי הוא יכאיב. ביסורין הוא מכאיב ובהם עצמן עושה תחבושת ורפואה כי בהם ממורק העון ותלך לה: וידיו. הידים אשר ימחץ בהם הם עצמם מרפאים בזה את המחץ מחלי העון וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויחבש. מל׳ תחבושת ורפואה כמו לחבוש לנשברי לב (ישעיהו ס״א:א׳):

    ימחץ. ענין הכאה כמו מחץ ראש (תהלים קי):

    מלבי"ם

    כי, מפרש נגד שני אלה. נגד התוכחה שהוא לתקן דרכו בעתיד. שזה דומה כחובש מטלית סביב המכה בל תתפשט הלאה, עז"א כי הוא יכאיב ובזה ויחבש, חובש סביב המכה, ר"ל שבזה יסך בדלתים בעד רגשות הנפש בל יוסיף לחטוא, ונגד המוסר שבא ליסרו על עונותיו שעברו, אמר ימחץ וידיו תרפינה, שגם אם ימחץ ביסורים גדולים למרק חטא העבר, בזה בעצמו ידיו תרפינה, כמי שנותן סמים מרים אל החולה לרפואה שמרירות הסם הוא עצמו הרפואה:

    אבן עזרא

    תרפינה ביו"ד והטעם כמו אל"ף וכמוהו: רפינו את בבל ולא נרפתה.

19. (יט)בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא־יִגַּע בְּךָ רָע

    מצודת דוד:בשש צרות. הנה דע לך אשר בעבור היסורין הבאים עליך נתמרק העון ועוד לא יוסיפו הצרות לגעת בך כי יצילך ה׳ בעת יבוא בעולם אחת מששת הצרות האמורות למטה: ובשבע. ובדבר השביעית אשר לא תחשב לצרה כמוהם מ״מ לא יגע בך הרע שבו:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    בשש צרות. כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן:

    מלבי"ם

    בשש, אחר שבאר טעם יסורי הצדיק שבאים למרק חטא העבר או לתקן דרכו, שזה עצמו מה שהזכיר שבא לו בנבואה שא"א שימצא צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, כמ"ש האנוש מאלוה יצדק, הוסיף מדעתו שלפעמים תבא רעה על האדם והיא באמת לטובתו להצילו עי"ז מרעה יותר גדולה אשר לא היה ניצל ממנה כלל, ולפעמים יבא עליך שש צרות, ר"ל צרות הרבה, ובשש צרות אלה יצילך מן הצרה השביעית המסוכנת מאד. עד שעל ידי זה בשבע לא יגע בך רע, לא יגע בך הרעה השביעית, כמו שמבאר במשלים:

    אבן עזרא

    בשש צרות יתכן היות זכר שבע, על דרך המקרא ואחרים ספרו אותם והם ז' במספר.

20. (כ)בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב

    מצודת דוד:ברעב. בעת בוא רעב בעולם יפדך ה׳ שלא תמות מחסרון האוכל ובמלחמה יפדך מיד חרב האויב:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ברעב פדך ממות, לפעמים יביא עליך רעב ובזה בעצמו יפדה אותך ממות, למשל שהמדינה שאתה יושב בה עתידה להתהפך ע"י רעש הארץ והוא מביא עליך רעב עד שתוכרח לצאת אל ארץ אחרת לבקש לחם, ובזה נצלת מן המות שהיית מת ברעש, ובמלחמה יפדך מידי חרב, למשל שאיש אחד אורב עליך להרגך בחרב וע"י שהוא שעת מלחמה חגרת כלי זיין לצאת למלחמה, ופגע בך אויבך להרגך וע"י שהיית מזויין נצלת מידו, ואם לא היה עת מלחמה היה הורג אותך כי לא היה בידך כלי זיין לעמוד כנגדו:

21. (כא)בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא־תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא

    מצודת דוד:בשוט לשון. בעת יתרבה לשון הרע בעולם ותשוטט הלשון לדבר רכיל אתה תהיה נחבא ונסתר ממנה כי לא תדבר עליך ולא תירא א״כ מהשוד והאבדון הבאה ע״י לה״ר:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשוט. ענין ההליכה אנה ואנה כמו משוט בארץ (לעיל א):

    רש"י

    בשוט לשון. של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי':

    מלבי"ם

    בשוט לשון, לפעמים ימשול בך בעל הלשון לענות בך סרה לפני מלך ושרים עד שנתנו אותך אל בית האסורים, וזה היה לטובתך שעי"כ תחבא ולא תירא משוד כי יבא, שבתוך כך בא שוד ושבר על העיר ואתה היית נחבא בבית האסורים ונצלת, או שעי"כ.

    רלב"ג

    בשוט לשון תחבא. ר"ל כאשר תשוטט לשון הרע בארץ אשר היא סבת מריבות חזקות ורעות שם תחבא ר"ל שלא תזכר:

    אבן עזרא

    בשוט לשון כי הלשון הרע הוא כמו שוט. ויותר נכון: היות לשון אומה, כמו: לשונות הגוים.

    ושוט מן: שוטטו בחוצות ירושלים כאשר תשוטט לשון בארצך תיחבא.

22. (כב)לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל־תִּירָא

    מצודת דוד:לשוד. לעת בוא שודד לגזול הון או בעת בוא כפן ר״ל עת יאצרו התבואות לייקר השער הנה תשחק ותלעג באלה כי לא יגעו בך לרעה: ומחית הארץ. בעת יהיה משלחת החיות לא תירא מהם הרי הם ששה צרות במספר רעב ומלחמה ולה״ר שודדים כפן חית הארץ:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ולכפן. ענין אסיפה וכן כפנה שרשיה (יחזקאל יז) ובדרז״ל יש כנופיא (שבת ס) ועם הוא הפוך:

    מלבי"ם

    לשוד ולכפן המוכן לבא תשחק, או כדי שמחית הארץ המוכנים לבא להשחית את העיר אל תירא, כי היית בעת ההיא עצור במצודה חזקה בבית המשמר ונצלת מן הפגעים שהתרגשו אז על העיר ולפ"ז הרעה שבאה עליך היה לטובתך, וכמ"ש חז"ל משל לשני בני אדם שרצו לפרוש בים וישב לא' קוץ ברגלו ונטבעה הספינה, א"כ היה הקוץ שישב ברגלו לטובתו:

    רלב"ג

    כפן. הוא כשהתבואה ביד שומרי האוצרות ואז תהיה ביוקר לא בסבת חסרון התבואה ואולם הרעב הוא חסרון תבואה:

    אבן עזרא

    כפן תרגום רעב, או הוא מן: כפנה שרשיה וטעמו: אספה.

23. (כג)כִּי עִם־אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה־לָךְ

    מצודת דוד:כי עם אבני השדה. אשר עם אבני מכשול המושלכים ע״פ השדה יהיה כאלו כרת ברית עמהם לבל תגוף באבן רגלך והיא השביעית אשר לא תחשב לצרה כששת הראשונים: וחית השדה. הוא ענין מליצה לומר כאלו חית השדה היו השלוחים בדבר לתווך השלום בינך ובין אבני השדה וכאלו הם השלימו לך את האבנים ההם:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    אבני השדה. מין אדם הן:

    וחית השדה. הוא שנקרא גרוש"ה בלע"ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה:

    השלמה לך. יהיה לה שלום עמך:

    מלבי"ם

    כי, ע"י ההשגחה החופפת עליך תהיה נשמר כ"כ עד שגם עם אבני השדה יהיה לך כריתת ברית שלא יגפו רגליך, וגם חיות הטורפות ישלימו אתך בל יגעו בך, וזה דומה למ"ש אדון הנביאים על המושגח, על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן תדרוך:

    אבן עזרא

    כי עם אבני השדה כאילו ברית כרתה עם האבנים שלא תנזק בהן ועשית שלום עם החיות.

24. (כד)וְיָדַעְתָּ כִּי־שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא

    מצודת דוד:וידעת. בכל מקום שתהיה תהא יודע ומובטח אשר השלום באהלך: ופקדת. תזכור ותשגיח במדורך כי לך תהיה ולא תהיה נחסר ממך להמסר ביד אחר:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ופקדת. ענין זכרון והשגחה כמו פקד פקדתי (שמות ג):

    נוך. מל׳ נוה ומדור:

    תחטא. ענינו חסרון כמו קולע וגו׳ ולא יחטיא (שופטים כ):

    רש"י

    וידעת כי שלום אהלך. ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך:

    ופקדת נוך ולא תחטא. כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה:

    מלבי"ם

    וידעת, אחר שבאר כי השגחת ה' היא המושלת על מצעדי גבר לא המזל והמערכה, אומר, שגם השלשה דברים המיוחדים שהם בני חיי ומזוני, אשר אמרו עליהם שלא בזכותא תליא מלתא רק במזלא תליא, גם אלה מאת ההשגחה יצאו וממנה יבואו אליך, ונגד מזוני שהם צרכי הבית ממאכל ומשתה וכסות תדע כי שלום יהיה אהלך לא יחסר כל בו, ועת תפקוד נוך לדעת אם נמצא שם כל צרכי ב"ב לא תחטא, ר"ל לא תחסר כל הצריך, ונגד בני אומר.

    רלב"ג

    ופקדת נוך ולא תחטא. ר"ל בני נוך והם בני ביתו וכאילו אמר שכבר חטא מפני שלא השגיח בבניו באופן הראוי לשומרם מחטא:

    אבן עזרא

    ופקדת נוך תמצאנו כאשר עלה במחשבתך ולא תחטא.

    בכלח אין לו חבר כי אם שנים בספר הזה. וטעמו: שימות במלאת מספר ימיו והיא הזקנה.

25. (כה)וְיָדַעְתָּ כִּי־רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ

    מצודת דוד:וידעת. תהיה יודע ובטוח אשר הרבה יהיה זרעך: וצאצאיך וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וידעת כי רב זרעך הגדולים, וצאצאיך הקטנים יפרו כעשב הארץ, ונגד חיי אומר.

26. (כו)תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי־קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ

    מצודת דוד:תבוא בכלח. בעת הזקנה תבוא אל הקבר כמו שמסלקין את הגדיש מן השדה בעת שנתייבש כל צרכו כן תסולק מן העולם בעת ימלאו ימיך:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בכלח. עת זקנה וכן עלימו אבד כלח (לקמן ל):

    אלי קבר. אל קבר:

    כעלות. ענין סלוק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהילים ק״ב:כ״ה):

    גדיש. כרי מן עמרי תבואה:

    רש"י

    תבא בכלח אלי קבר. שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז"ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה:

    כעלות גדיש. כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו:

    מלבי"ם

    תבוא בכלח אלי קבר, כגדיש אשר יעלוהו בעתו, בעת ישא אלומותיו:

    רלב"ג

    כעלות גדיש. מעניין כריתה וכמוהו אל תעלני בחצי ימי: ביאור דברי המענה השיב אליפז ואמר ידענו שאם נשא משל ודבר אליך להשיב על דבריך יכבד עליך אלא שעם כל זה לא אוכל להמנע מלהשיב על דבריך כי מי יוכל לעצור במלין על דבריך אלה או יהיה הרצון בזה האם כאשר נסה השם להגיע אליך דבר מן הרעות תלאה ומי יוכל לעצור במלין מלהוכיחך על תכונתך זאת, הנה במה שקדם היות מיסר רבים כאשר שמעת מהם דברים כאלה והידים אשר היו רפות באמונת השם היית מחזק והאיש הכושל היו מקימים מיליך והברכים הכורעות היית מאמץ והיית אומר לו שמה שהגיענו מהרע הוא על צד העונש למרי קדם ר"ל שכל מי שהיה נבוך באמונת השם יתברך בעבור מה שהגיעהו מהעונש היית מחזק אותו עד שיאמינו כולם כי על כל מעשה גמול ומשפט להיות בזה תקון המדינ' ותקון הצלחת האדם וזה שההמון אם לא ייראו מהעונש לא ימנעו מעשיית הרעות כאשר יביאם טבעם להשתוקק אליהם, והנה עתה כאשר תבוא אליך הרעה נלאית לסבלה וכאשר נגע עדיך היית נבהל הנה זה ממה שיוכיח שיראתך השם לא היה אלא לבטחונך שישמור לך קנייניך ותקותך בשישמור לך אלו הקניינים היתה סבת תמימות דרכיך לא טוב האמונה כי לפי מה שאני רואה מדבריך עתה אינך מאמין שיהיה בכאן גמול ועונש, והחל אליפז לסתור דבריו מהמוחש ואמר זכור נא מי הוא נקי ואבד ואיפה תמצא שנכחדו ישרים כמו שראיתי זה מהאנשים המשתדלים בכל עוז בעשיית העול והחמס שיאבדו ויכלו מרוח אף השם ואולם הנקיים והישרים ואם היה שיגיעום קצת רעות אינם מכלות ומאבדות אותם לגמרי כמו העניין ברעות הרשעים וזה לאות שאלו הרעות אינם נופלות במקרה כמו שאתה מניח ר"ל שאם היה הענין כן לא היה בזה הבדל בין הישרים והרשעים ואולם היות רעות הישרים יותר חלשות למיעוט עונותיהם לא שיהיו להם רעות בזולת מרי כמו שהיה מניח איוב הנה האנשים הרשעים אשר תשוקתם לטרוף טרף כמו החיות הרעות נמצאו שנתעו שיניהם עד שיבצר מהם אשר יזמו לעשות ותראה אותם אובדים מבלי מציאתם הטרף ובניהם יתפרדו אנה ואנה ישוטטו לבקש די טרפם וזה דבר נמצא בלי ספק בחוש כי הרבה מה שתמצא מהאנשים הרשעים אשר כל השתדלותם להזיק לאחרים שברוב העתים לא ימצאו ותמנע מחשבתם הרעה וזה ממה שיורה שהשגחת הש"י הוא באישי האדם, ואמר אליפז הנה באמת אופן השגחתו יגונב ויעלם ממני אלא שכבר לקחה אזני שמץ מנהו מעט מזאת ההשגה אשר תעמידנו על היות השגחתו בשפלים, וזה שבסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים קראני פחד ורעדה ורוב עצמי הפחיד מהמראה אשר אראה בחלו' מהדברים העתידים לבא עלי אשר סבת הודעתם הוא השם יתברך וזה שמה שהגיד לי המראה ההיא הוא ענין רוחני, יעבור על פני תסמר שערת בשרי מדי בואו מרוב החרדה כי כבר ייוחדו החלומות הצודקים משאר החלומות שכבר יקרה מהם החרדה והתפעמות הרוח כמו שנזכר בספר החוש והמוחש ויעיד על זה מה שנזכר מחלום פרעה וחלום נבוכד נאצר והנה יורה על היותו רוחני שהוא יעמוד לפני ולא אכיר מראהו אך תמונה לנגד עיני אשר יראה אותה לי הכח הדמיוני ואשמע דבריו הנפלאים כאילו הם מורכבים מהקל והדממה וזה שהשכל יקבלם רוחניים בזולת קול והמדמה מראה אותם כאילו הם דברים קוליים באותיות וקול, ואחר כן החל אליפז בטענ' שלישית ואמר איך אפשר שתאמין שיהיה השם ית' פועל המין האנושי וממציאו ומנהיגו והוא בלתי משגיח בו עד שכבר ימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו, האם אפשר באדם שיהיה צדיק יותר מהשם ית' האם יהיה האדם טהור יותר מפועלו הלא כמו אלו העניינים יהיו מיוחסים אל העול באדם ר"ל אם ינהיג מדינה אחת ולא ינהיגנה ביושר ואיך אפשר שיצוייר בשם ית' עם היותו בתכלית השלימות מה שהוא חסרון ועול בחוק האדם, הן בעבדיו לא יאמין והם השכלים הנפרדים לא יתן אמתות וקיום בעצמותם אבל מה שלהם מן האמתות והקיום הוא מזולתם והוא השם ית', ולא ישים במלאכיו אורה מעצמותם וזה כי אין האור להם והוא ההשגה במה שהם משיגי' מצד עצמותם אבל מצד מה ששפע למציאותם מהסיבה הראשונה והוא השם יתברך ולזה הוא מבואר שאלו הנמצאים ואם הם שלימים מאד ביחס אל האדם הנה הם חסרים מאד ביחס אל השם יתברך כי אין יחס בין מי שמציאותו וקיומו והשגתו מעצמותו ובין מי שהוא לו מציאותו וקיומו והשגתו מזולתו, ואם באלו עם פשיטותם ושלמותם ונצחיותם ימצא חסרון אצל השם יתברך הנה אין ספק שהאדם חסר מאד ביחס אל השם יתברך כי הוא שוכן בבתי חומר ר"ל בזה העולם השפל ובעפר יסודו ר"ל שקיום צורתו הוא בחומר שלה כי הוא נושא לצורתו ולפי שצורתו היא היולאנית ואל זה גם כן איפשר שיכוין במה שאמר שוכני בתי חומר ר"ל שצורותיהם היולאניות עם החסרון הנמצא להם בעצמותם יחוייב עוד בהם שיהיו נפסדים ואין זה ההפסד ג"כ מוגבל בהם שם עד שיהיו בטוחים ממנו עת מה אבל ידכאום מקרים ויפסידום קודם שישיגם הכלוי וההפסד הטבעי מבקר לערב ישיגם המות במעט סבה מבלי משים לב לפנות אל השלימות האנושי יאבדו אבידה מוחלט' ולא יהיה להם השארות כלל, הלא האדם ואם לו קצת שלמות והוא ההכנה השכלי' אשר לו בה יתרון והשארות הנה יקרה לו ברוב שיסור יתרונו אשר בו וימו' ולא בחכמה לפי שבהגעת השלמות לו מהקושי העצום לקושיות בעצמו ולרבוי המונעי', אם חשבת להיות במדרגה השכלית והמלאכים להיותך בעל שכל ראה מה מאד רחקה מדרגתך מהם עד שאם תקרא אליהם לא תמצא מי שיענך, ואל מי מקדושים תפנה שיענך הלא היותר שפל מהם לא יענך לרוחק מדרגתך ממנו ואם הענין כן ביותר שפל מהם ראה מה מאד רחקה מדרגתך ממדרגת השם יתברך ובהיות הענין כן הוא מבואר שלא יתכן שיוחס לשם יתברך שם שלמותו מה שהוא חסרון בחק האדם אשר הוא בתכליח מהחסרון ביחס אל השם יתברך, והוסיף אליפז להתיר ספק מה בענין הרעות אשר נראה באדם בזולת מרי קדם ואמר שהם אינם רעות יהיה ראוי שידאג האדם עליהם ויחסם אל האולת והפתיות ועל זה אמר הנה לאויל יהרג כעס כי הוא ידאג תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר הוא סבת העדר בואם לפי שלא דרך בהגעתם בסבות הראויות והוא מבואר שכמו זה האיש כועס תמיד כאשר לא יבואו מבוקשיו אשר כיוון אליהם ויחשוב שכבר ענשו השם יתברך אלא שהוא מבואר שכמו זה לא יקרא רע כמו שלא יקרא רע אם לא תצא ספינה מהחפירה בקרקע כי לא תעשה הספינה בכמו זה הפעל והאיש הפותה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות תמיתהו קנאתו כי עיניו לא תשבע וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא מצורף לזה שהוא ישתדל לרוב קנאתו להגיע אל מבוקשיו במהירות וידרוך מפני זה בהגעתה בסבות בלתי נאותות, כמו הענין באויל אם יקרה באויל שיהי' משריש ומצליח בקצת העניינים הנה כאשר ראיתי זה בא אידו פתאום וקללתי נוהו למיעוט השארוח קניינו אשר כיון אליהם כי לא יגיע לכמו האיש הזה שום תכלית אם לא במקרה ומה שהו' במקר' הוא מעט כמו שהתבאר במקומו, הנה בניו הנמשכים אחריו ירחקו מישע וידכאו בשער לעיני כל העם ואין מציל לפי שכמו זה האיש לא ישתדל ג"כ בקנין האוהבים כמו שלא ישתדל בשאר הסבו' המביאו' מה שמשתוקק אליו אלא כבר יגיע מהרוע לאויל ולבניו האוחזי' דרכו עד שיהי' חילם לאיש קשה המזל שיאנוס אותו האיש הרעב ויאכל קצירו ולאש' יקח קצירו מבין הקוצי' לרוע הצלחתו ויקוה האיש הפריץ ללקחו ממנו וזה תכלי' הרוע ר"ל שיהיו השפלים שבאנשי' גוברי' עליהם, הנה לא יצא מעפר און ועמל ר"ל שאין הארץ סבת רוע הסדור הנופל בטובות אישי האדם ורעתם אשר הוא און ועמל כמו שהי' חושב איוב וזה שכוונתו היה כי למרחק אלו העניינים אשר בארץ במדרגה מהשם יתב' הוא מחוייב שיהי' בלחי משגיח בהם כאמרו מה אנוש כי תגדלנו וגו' האף על זה פקח' עיניך וגו', אבל הרעו' הנופלו' בכאן בזול' מרי קדם אין ראוי בהם שיקראו רעות לפי שהם מיוחסו' אל סכלות המקבל כמו שזכ' באויל ופותה וזה שהאדם יולד לעמל ולהשתדל בקניני' אשר יצטרכו אליו כי לא נתנו לו שלמיותיו בפועל אבל נתנו לו הכלים אשר אפשר שבהם יגיע אל מה שיצטרך אליו וכמו שכידודי האש יולדו להתנועע תכף התהוות' ולהגבי' עוף מה שהתמידו נמצאי' עד שיסור החלק האשי מהם ויפול האפר, ובהיות העניין כן רצוני שהאדם יולד לעמל בשלמיותיו אשר ירצ' הגעחם אליו הנה אם לא ירדוף בהגעתם בסבות הראויות אין זה עונש אם לא יגיעו וזה מבואר בנפשו, ולהיו' העניין כן הנה החליט אליפז המאמ' שהרעות הבאות על איוב היו על צד המוס' והתוכח' למרי קדם ולזה אמר אליו אם הייתי במקומך הייתי דורש אל אל ומתפלל אליו שירחם עלי כי הוא משגיח בזה העולם השפל השגחה נפלאה ויור' על זה הגדולות והנפלאות אשר הוא עושה ומכללם נתינת המטר בסדר וביושר אשר בו חיי כל צומח וזה שהמטר על הרוב יהי' במקומות הנגלים מהארץ מאדים יביאו' אליהם רוחות ממקומות אחרי' זולתם ומה שזה דרכו הוא מיוחס אל הקרי וההזדמן ומה שיוחס אל הקרי וההזדמן הוא ראוי שיהי' מעט ואנחנו נרא' המטר תמיד בדרך שישלמו בו הצמחים הנ' זאת ראיה חזקה שבכאן משגיח בענין נתינת המטר זולת הטבע ולזה תמצא בכל הנביאים והחכמים כשהם יספרו נפלאות השם שהם יספרו תחלה נתינת המטר ועוד יראה בכאן מה שיתחזק שהשם יתברך משגיח באישי האדם וזה שהרשעים אשר ישתדלו בעשיית הרעו' אל האנשי' השפלי' והחלושי' ימנע מהם אשר יזמו לעשות עם היותם בעלי כח וחכמים להרע וזה שהשם ית' יסבב לשו' האנשים השפלים הנרדפים למרום ההצלחה ולהשגיב ישע האנשי' המדוכים והאבלי' והוא מיפר עצת הרשעים החכמים להרע אשר ישתדלו להרע להם ולא תעשינה ידיה' מה שחשבו לעשותו, החכמים הוא לובד בערמם ר"ל שרוב ערמם ישים השם ית' כלי למנוע מהם אשר יזמו לעשו' והמשל שכאשר ידעו באיש שילך בחוץ ויבקשו לרדוף אחריו ולקחת אשר לו ישפטו לאיזה צד הלך ויעמיקו בו ויאמרו שהוא יותר ראוי שיהא לכתו לזה הצד לסבות מה יזכרום ורוב העמקתם בזה תסבב שישפטו שהוא הלך בצד אשר לא הלך בו וירדפוהו שם ולא ימצאוהו, ועצת הרשעים הנפחלים המבקשים דרכים עקלתונים ומעמיקים בהם לכל הצדדים האפשריים כדי שיגיעו למבוקשם להשיג עשיית העול והחמס ישימם השם נמהר' וחסר' ותהי' סבה שלא ישפטו הדבר אשר ירצוהו כפי מה שראוי בעניינים הברורים, ביום ובצהרים ילכו בחשך ר"ל שאפי' בעניינים המבוארי' בנפשם בתחלת המחשבה תסכל עצתם, ובזה האופן יושיע השם ית' השפלים והקודרים מחרב הרשעי' שלא יזיקם מפיה' וממאמר' של אלו הרשעים ר"ל שפיהם ודבריהם אשר הסכימה עצתם בהם שם השם ית' כלי להושיע השפלים והקודרים ובזה האופן הושיע השם יח' האביון מיד חזק ממנו עד שכבר תהי' לדל תקו' שלא יעזבהו השם ית' ביד הרשעים ואנשי עולה קפצו פיהם להצטערם על אשר לא הגיע התכלית אשר כוונו אליו וזאח הטענה שזכר בכאן מבוארת ונגלית מן החוש וזה שאנחנו נמצא ברשעים רבים מכוונים להרע ומשתדלים בו ולהם הכלים אשר בהם אפשר שיזיקו לרבים ויהיה עם זה ההיזק המגיע מהם מעט הנה זה ממה שיורה כי שם גבוה שומר ובהיות הענין כן אין לך להתרעם מהשם ית' אם הוכיחך וייסר אותך על עונותיך כי מאושר הו' מי שיוכיחהו השם ית' וזה שהטובים יוכיחם כדי שיחזרו למוטב ואולם הרעים ימיתם בהמלאת סאתם ולזה ראוי לך שלא תמאס מוסר השם ית' כי הוא כשייסר הטובים ירפאם ויחבש' אחר הכאתו ומוחצו אותם, אם תשוב ותכנע טרם בוא הצרות בעול' יצילך מהם וזכר שש ושבע להיותם מספרים שלימים עם שכבר זכר מהצרות כמו זה המספר והם הרעב והמלחמה ולשון הרע והשוד וכפן וחיות הארץ ואבני השדה, ברעב יפדך השם ית' שלא תמות מצד חסרון האוכל ובמלחמה יצילך שלא תהרג כאש' תשוטט הלשון להרע לאנשים בלשון הרע לא תזכר שם וכאשר יבוא השודד לשלול שלל ולבוז בז לא תירא כי לא יגע בך רע, לשוד ולכפן תלעג ותשחק שלא תנזק בהם ולא תירא מן החיות הרעות שיטרפוך ולא מאבני השד' שתנגוף בהם רגליך כי אתה לאלו כרת ברית עם אבני השד' וכאלו השלמה לך חית השד', וידעח כי שלום אהלך וידעת כי בביתך יהיה שלום ופקדת אנשי ביתך ותצום שילכו בדרך השם ולא תחטא וזה אמר לו אליפז להעיר שהוא אולי חטא כאשר לא השגיח בתקון אנשי ביתו כדי שיהיו יראי' מהשם ית' ואף על פי שלא חטא במעשיו בעצמו ולזה נענשו בניו ונענשו באבדן שאר קניינים ולזה אמר אם הייח עושה ככה תדע באמת כי היה רב זרעך ובניך יהיו רבים כעשב הארץ וגם את' לא תמות בלא עתך אם התנהגת בזה המנהג אבל תבא בזקנ' המופלגת אל קבר כמו שיכרת הגדיש בעתו, הנה זהו מה שחקרנוהו והוא האמת בעצמו שמע אותו ודע לך האמת והתנהג בו, והכלל העולה מן הדברים הוא שאליפז היה מאמין שהרעו' הבאות לאישי האדם הם מגיעות להם מהשם ית' על צד העונש על מה שחטאו והי' מתיר זה הספק במה שנראה מהגעת הרעות בזולת מרי בשאמר שכבר יהיו בכאן רעוח מצד האולת והפתיות ואלו אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וקיים דעתו תחלה מהחוש ואמר שאנחנו לא נמצא האבדון וההכחד בישרים ובנקיים כמו שימצא ברשעי' וזה ממה שיור' שסבת המצא רע ברשעים הוא היותם רשעים וזה אמנם יהי' על צד העונש ואמנם הנקיים והישרים כשיחטאו חטאים מה יוכיחם השם יתברך וייסר' אך לא יאבדו ולא יכחדו וזה ג"כ קצת טענ' על איוב על בחרו המות יותר מן הייסורין שהיה נוסר בהם, והטענה השנית היא לקוחה מההודעה אשר תקר' בחלום אשר תור' על השגחתו ית' באישי האדם וזאת טענה חלוש' כאשר לא יאמר בזה יותר מזה השעור כי אע"פ שנודה בזאת ההודע' לא יחוייב מזה שיהי' השם יתב' משגיח באישי האדם על הצד שיאמין אליפז וזה מבואר למי שיעיין בספר החוש והמוחש וכבר שיער אליפז בחולשת זאת הטענה ולזה אמר ואלי דבר יגונב וגו' ואולם אליהו הרחיב המאמר בזאת הטענה ואמת ממנה עניין ההשגח' במה שאין ספק בו, והטענ' השלישית היא לקוחה משלימות השם יתברך וחסרון האד' ואופן סדור' כן הנה האדם לשלימות הנמצא בו לא יעלים עיניו ממה שינהיגהו ולא יעשה למונהגים מאתו עול וזה כי האדון השלם לא יעלי' עיניו מהפעולות הנעשות במדינתו ולא יעש' להם עול ר"ל למונהגים מאתו הנה יחוייב מזה שיהי' מה שהוא יותר אמתי בשלימות יותר אמתי בהתרחק מן העול וההעלם ממה שינהיגו להיות היותר שלם מתרחק יותר מן החסרון ואולם מה שיראה מן הרעות אשר לא יוקדם להם מרי הם בסבת האולת והפתיות והם אינם ראויות שיקראו רעות כמו שביארנו וכן היה אפשר שיגיעו לזאת הסב' טובות לרעים אלא שזה לא יתקיי' כי אם זמן מועט כאש' אני ראיתי אויל משריש וגו' והנה זאת הטענ' היא לקוחה מצד הפחות והיותר, והטענ' הרביעית מה שירא' מהוויית המטר בסדור שישלמו בו הצמחים והמנע מהרשעים החכמים להרע מחשבתם הרעה להרע לשפלים החלושי' על הרוב ואופן סדור המאמ' בזה הוא על זה התואר אם היה השם ית' בלתי משגיח בזה העולם השפל היה התהוות המטר במקום מהמקומות הנגלי' מהארץ מעט ולא יתכן שישלימו בו הצמחים על הרוב לפי שרוב מה שיתחד' מזה הוא מתייחס אל הקרי וההזדמן אם לא היה בכאן פועל אחד בגשמים זולת הטבע לפי שהוא על הרוב מהענני' יביאום הרוחות במקום אשר ירד שם עוד נשנה שכבר ישלמו במטר הצמחים על הרוב ויחוייב מזה שהשם ית' משגיח בזה העולם השפל ובכמו זה האופן בעינו יסודר ההיקש השני אם היה השם ית' בלתי משגיח באישי האדם היתה מחשבת הרשעים החכמים יוצאת אל הפועל על הרוב שהם ישתדלו בהוצאתה אל הפועל בסבות היותר נאותות כמו העניין בשאר המלאכות אשר יעשה האדם במחשבה והשתדלות שהתכלית יגיע בהם על הרוב עוד נשנה אבל אנחנו נמצא שמחשב' הרשעים החכמים לא תצא אל הפועל אם לא על המעט ויחוייב מזה שהשם יתברך משגיח באישי האדם הנה לאלו הטענות ייחס אליפז הרע' הבאה אל איוב למרי קדם ממנו ומבניו על האופן שביארנו ונתן עצה אליו שישוב אל ה' וירחמהו:

    אבן עזרא

    כעלות גדיש כהכרת, וכמוהו: אל תעלני בחצי ימי.

27. (כז)הִנֵּה־זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע־לָךְ

    מצודת דוד:הנה זאת. המענה הזאת חקרנוה בהשכל ודעת וכן היא האמת לזאת שמע אותה להבינה היטב: ואתה דע לך. כאומר הנה עשיתי את שלי ואתה דע לך בנפשך אם תבחר אמרי אם תחדל (העולה מהמענה ההיא שהחליט אליפז שהכל בא בהשגחה והביא ראיה מאבדן הרשעים מבלי תקומה ולא כן יאבדו הצדיקים ויסכל דעת איוב במה שיחשוב שהכל מסר ביד מערכת השמים ומקרה אחד לכל לצדיק ולרשע כי ישיב אמרים הלא בחיק האדם השלם יחשב דבר כזה לעול עם שאינו שלם אף במלאכי מעלה וכ״ש שאין לו ערך עם שלימות המקום ב״ה ואיך אם כן יעלה על הדע׳ שיש עול זה בחוקו יתברך ועם כי נראה שברוב הפעמי׳ בא כאשר תשפוט המערכה מ״מ בא בהשגחה ובעבור קוצר הדעת לא נדע פתרון הדבר ויוכיח עוד על ההשגחה מנתינת המטר זולת הטבע ומהכשל הרשעים ברעתם אשר חשבו לזולת ומסכול דעתם בדבר הנראה לעין כל וישפוט על יסורי הצדיקים אשר יבואו למרק מעט העון אשר בידם למען ישגא אחריתם ויחוה עצתו לאיוב לבל יבעט ביסורין כי באו למרק העון לטוב לו כל הימים):

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הנה, לעומת מה שהטעם הראשון שאמר לו על יסורי הצדיקים (שהוא לכפר עון ולהתם חטאת קטן שחטאו ולא השלימו עבודתם כפי הצריך נגד האל וערך עבודתו), הוא הגיעו בנבואה והוא הטעם העקרי אצלו, כי לפ"ד השיג טעם זה ברוח הקודש, אומר שהטעמים שהגיד עתה שיבואו עליהם יסורים להצילם מרעה עתידה, אינו עקר בעיניו, כי טעמים אלה יאמר מצד החקירה, שעז"א הנה זאת היינו טעם זה חקרנוה שכן הוא, ובדברי מחקר יש רשות לכל אדם לבחון אותו משקול דעתו, ואם לא ייטב בעיניו טעם זה לא יקבלהו, ועז"א שמענה ואתה דע לך, ר"ל חקור עליה ודע מצד בינתך אם ייטיב טעם זה בעיניך אם לא: