איוב פרק ל״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר

   מצודת דוד:הידעת. ארז״ל תיש הבר היא אכזרית על בניה ובשעה שכורעת ללדת עולה לראש הסלע כדי שיפול ולדה לארץ וימות והמקום מזמין לה נשר ומקבל את הולד על כנפיו ולזה אמר לאיוב האם אתה ידעת עת לדתה להזמין לה הנשר: חולל אילות. ארז״ל אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת ללדת מזמין לה המקום דרקון ומכישה ברחמה ומתרפה ויולדת בקלות ולזה אמר האם אתה תשמור העת אשר יבואו לה חיל וחבלי לידה להזמין לה הדרקון:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   יעלי סלע. הוא תיש הבר:

   חולל. חיל וחבלי לידה וכן חלנו כמו ילדנו (ישעיהו כ״ו:י״ח):

   תשמור. ענין השגחה על דבר מה שלא יעבור המועד וכן משמרות כהונה ולויה יקראו כן עש״ז:

   רש"י

   יעלי סלע. אשטנבו"ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד כדי שיפול לארץ וימות והקב"ה מזמן לו נשר ומקבלו בכנפיו:

   חולל אילות תשמור. לשון חיל יולדה (ירמיהו) האילה רחמה צר ואין הוולד יכול לצאת ובשעת לידתה אני מזמן לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה, ובין אותם רגעים איני מחליף ובין איוב לאויב נתחלף לי:

   מלבי"ם

   הידעת, עתה יספר ההשגחה שמשגיח על בע"ח בענין הלידה, היעלים הם שוכנים על הרים הגבוהים, כמ"ש הרים הגבוהים ליעלים, וה' השגיח בעת לדת יעלי סלע שלא יפול הילד מן הסלע, ושומר עת הזאת בל יקרה נזק לנולד, והאילה רחמה צר, והיא מסוכנת בעת הלידה, וה' מזמין הסבות שתלד בנקל, וז"ש חולל אילות תשמר:

   רלב"ג

   יעלי סלע. שטאיי"ן בוק בלע"ז והיא עולה בראש הסלע בשעה שכורעת לילד והשם יתברך מזמן לה נשר שמקבל אותם הולדות בכנפיו ומציל אותם שלא יפילו כך אמרו רבותינו ז"ל ואם הענין אמת הנה פירוש הפסוק כן ואם לא הנה יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב"ח אינו נולד כי אם בקושי גדול ולזה יהיה נולד בתכלית הסכנה לולי השגחת השם יתברך להמציא הוולדים באופן מהחוזק שלא ימותו בעת הלידה:

   חולל אילות. הוא מענין חיל וחבלי יולדה ואמרו רבותינו ז"ל כי האילה רחמ' צר ולא תלד אם לא הכיש' נחש ברחמה והש"י סבב שיבא אליה גחש בעת הלידה להכיש' ברחמ' ותלד ואם לא ימצא הענין כן יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הב"ח אינו נולד כי אם בקושי גדול לזה יהיה הענין בו כמו הענין ביעלי סלע ולזאת הסבה יהיה הולד בתכלית הסכנה ועם כל זה ינצל להשגחת הש"י בנמצאות:

2. (ב)תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה

   מצודת דוד:תספור. וכי תספור לה ירחי לידה מתי תמלאנה וכי ידעת עת לידתן לעשות לה אז כדרך המילדת:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   תספור, וקבע להבע"ח כמה ימשכו ירחי ההריון, וגבל העת מתי תלד ביום או בלילה:

3. (ג)תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה

   מצודת דוד:תכרענה. הלא כאשר תכרענה ללדת מעצמן יצאו ילדיהן דרך בקוע פתיחת פי הרחם ושולחת מעצמה את חבליה כי ילכו להם מיד אחר הלידה מבלי צורך אל המילדת:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תכרענה. מל׳ כריעה על הברכים:

   תפלחנה. ענין בקיעה כמו יפלח כליותי (לעיל טז) ור״ל יצאו דרך הבקיעה ודוגמתו מקבת בור נקרתם (ישעיהו נ״א:א׳) ומשפטו יצאתם דרך נקרה:

   חבליהם. חבלי הלידה:

   רש"י

   תפלחנה. מתבקע רחם שלהם ומוציא הולדות וחבלי לידה שלהם:

   תשלחנה. מעליהם בלדתן לרגע שאני מזמין להם:

   מלבי"ם

   תכרענה. היעלים יולדות בכריעה כדי שלא תפול הולד מן צוק ההר, והאילות חבליהן תשלחנה, שיסור ממנה החבלים הגדולים שהיה לה בהקשותה בלדתה:

   רלב"ג

   תפלחנה. תשברנה ותכתתנה:

   חבליהם. ציריה':

   אבן עזרא

   תכרענה ותפלחנה ילדיהן, כדי שלא יזיזו ממקומם.

   חבליהם תשלחנה פירש תשלחנה חבלים ומכאובות על ידיה ואחר כך יתרפאו.

4. (ד)יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא־שָׁבוּ לָמוֹ

   מצודת דוד:יחלמו. והוולדות יתחזקו מעצמן ויהיו בריאים ולא נתרסקו מן הלידה והמה גדלים בחוץ לחורב ביום ולקרח בלילה והמה יוצאים מאת פני אמותם ואינם שבים להן להיות נזונים משלהן:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יחלמו. ענין בריאות כמו בריר חלמות (לעיל ו):

   בבר. ויוצא אותו החוצה (בראשית ט״ו:ה׳) ת״א לברא:

   רש"י

   יחלמו. יחזקו:

   ולא שבו למו. משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם:

   מלבי"ם

   יחלמו ונדמה כאילו יחלום להם בחלום בכח דמיונם שבניהם ירבו בבר. בשדה ובאלומות התבואה, וע"י דמיון הזה הנטוע בם ישכחו צער הלידה ולא ידאגו עוד על בניהם, ויצאו ולא שבו אל הילדים, והם מתפרנסים בבר מעצמם:

   רלב"ג

   יחלמו. מענין בריאות והוא מענין תחלימני והחייני:

   ובבר. בחוץ:

   אבן עזרא

   יחלמו בניהם כעניין ותחלימני.

   ירבו יגדלו בברירות כמו ברור. ויש אומרים: שהוא תרגום חוץ.

5. (ה)מִי־שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ

   מצודת דוד:מי שלח וגו׳. מלהביא צוארו בעול עבודה: מי פתח. לבל יהיה קשור ברצועות העול:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   פרא. הוא חמור הבר:

   חפשי. לחירות:

   ומוסרות. קשרי רצועות העול כמו מוסרות ומוטות (ירמיה כז):

   ערוד. פרא למוד מדבר (שם ב) תרגומו כערודא:

   רש"י

   חפשי. שאין אדם יכול לגדל פרא ללמדו עבודת בהמות:

   ערוד. חמור הבר:

   מי פתח. מוסרותיו, שאין עליו עול אדם:

   מלבי"ם

   מי, עתה יספר ההשגחה בענין המעון, שיש מינים השוכנים במדבריות ואינם מקבלים מרות, וגם בין אלה שמיניהם מצויים אצל ב"א יש מהם שאינם מקבלים מרות ועומדים במצב הפראי, כמו שור הבר וחמור הבר, ועז"א מי שלח פרא חפשי, וערוד שהוא חמור הבר מי פתח מוסרותיו שיהיה חפשי:

   רלב"ג

   פרא. חיה הנמצאת במדבר והיא אוכלת עשב כבהמה:

   ערוד. חמור הבר:

6. (ו)אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה

   מצודת דוד:ערבה ביתו. להיות מדורו בערבה ומשכנו בארץ מלחה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ערבה. מלחה עניינם כמו מדבר וכן בארץ ערבה ושוחה (שם) וכמו ארץ מלחה (שם טז):

   מלבי"ם

   אשר שמתי, שהגם שטבע החמורים לשכון בישוב אצל ב"א, הוא ביתו בערבה, ומשכנותיו שיוצא לרוץ שם הוא ארץ מלחה:

   רלב"ג

   ערבה. מדבר:

   מליחה. ארץ מליחה והוא מדבר ג"כ:

7. (ז)יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נוֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע

   מצודת דוד:ישחק. ילעג לקול הומיה הנשמע בעיר הואיל ואיננו בה ולא ישמע המיית נוגש לנגשו למלאכה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תשואות. ענין המיה ורעש כמו תשואות חן (זכריה ד):

   נוגש. הוא הכופה על המלאכה:

   מלבי"ם

   ישחק להמון קריה, אינו רוצה להיות בישוב, כי טוב לו במדבר ששם תשאות נוגש לא ישמע, וטוב לו החפשית מן ריבוי המזונות שיש לו אצל בני אדם ולכן מסתפק במזונות מצומצמים, כי.

   רלב"ג

   תשואות. ענין המיה:

   אבן עזרא

   תשואות קולות מן שאון.

8. (ח)יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ וְאַחַר כָּל־יָרוֹק יִדְרוֹשׁ

   מצודת דוד:יתור. ירגל הרים לו למרעה ובעצמו ידרוש ויחפש אחר כל עשב ירוק:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יתור. ירגל כמו מתור הארץ (במדבר יב):

   רש"י

   יתור הרים מרעהו. הוא עצמו תר לו מקום מרעה:

   מלבי"ם

   יתור הרים, מה שמוצא אחר התור והחיפוש בהרים הוא מרעהו, ודורש ומחפש למצוא איזה דבר ירוק למאכלו וזה טוב לפניו:

   רלב"ג

   יתור. מן ויתורו את הארץ והוא שם בשקל יבול:

   אבן עזרא

   ירוק העניין אחד, כל מקום ירוק.

9. (ט)הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם־יָלִין עַל־אֲבוּסֶךָ

   מצודת דוד:היאבה. האם ירצה הראם לעבוד לך וכי יתמיד לעמוד על אבוסך לאכול משלך:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   היאבה. הירצה כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳):

   רים. כמו ראם והיא חיה גדולה:

   ילין. ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א):

   אבוסך. הוא המקום שמאכילין שם את הבהמות כמו וחמור אבוס בעליו (שם):

   רש"י

   רים. כמו ראם:

   עבדך. לעבדך:

   מלבי"ם

   היאבה, אחר שספר מן המין שנוח להכניעו שהוא חמור ושור הבר, יספר מן הראם שא"א להכניעו כלל, שהוא לא לבד שלא יאבה עבדך, כי גם לא ילין על אבוסך, אם תתן לו מזון רב להשמינו בלא עבודה לא ירצה ללון שם:

   רלב"ג

   רים. ראם:

   אבוסיך. הוא אבוס שאוכלת בו הבהמה:

10. (י)הֲתִקְשָׁר־רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם־יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ

    מצודת דוד:התקשר. האם תקשור את הראם בכלי המחרישה בחבלים עבות הראוי לו בעבור יחרוש תלמי שדי וכי יכתת רגבי העמקים אחר אשר תזרע האדמה למען יכסה בעפר ממעל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בתלם עבותו. הבי״ת משמשת בשנים כאלו אמר בתלם בעבותו ותלם היא הערוגה הנעשה בחרישה כמו תלמי שדי (הושע יב):

    ישדד. ענין כתישת רגבי העפר וכן ישדד לו יעקב (שם י):

    רש"י

    בתלם עבותו. (או קשרת ראם בעבור תלם של שורך) עבות חבל שקושרין (שוורי') לתלמי המחריש':

    ישדד. יתקן השדה:

    מלבי"ם

    התקשר עבותו של ראם בתלם, גם אם לא תרצה שיחרוש את האדמה כי כבר תהיה עשויה תלמים, שאתה חרשת את הארץ, ותקשר אותו בתלם כדי שהוא ישדד עמקים אחריך, שאחר החרישה משדדים את פני האדמה, היינו שמשוים האדמה החרושה שתעשה שדה, וזה עבודה קלה מאד, מ"מ לא ירצה גם לשדד השדה גם אחריך, הגם שאתה הלכת קודם לו ועשית עקר המלאכה והוא לא יצטרך רק לסייע לך, לא יאבה בזה:

    רלב"ג

    התקשר רים בתלם עבותו. הרצון בו האם העבות תקשור רים בתלם לחרוש בתלמי השדה כמו הענין בשור ובחמור וזולת' מבעלי חיים שיחרושו בהם:

    ישדד. מגזרת שדה והוא החרישה כמו יפתח וישדד אדמתו:

    אבן עזרא

    התקשר רים בתלם כמו תלמיה רוה והענין התקשר רים בתלם, בעבות.

11. (יא)הֲתִבְטַח־בּוֹ כִּי־רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ

    מצודת דוד:התבטח. וכי תבטח בו על כי כחו רב ותעזוב אליו יגיעך אשר בשדה לשהוא ישמרם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ותעזוב. ענין הנחה:

    יגיעך. התבואה הבא בעמל ויגיעה:

    רש"י

    התבטח בו. לאסוף תבואתך בשביל שכחו רב ויכול לסבול הרבה:

    ותעזוב אליו יגיעך. לאסוף אל הבית:

    מלבי"ם

    התבטח בו, וכן לא תוכל לבטוח על רב כחו, שהוא יביא התבואה מן השדה הביתה, ותעזב אליו את יגיעך את התובאה:

    אבן עזרא

    התבטח בו כי רב חילך, בעבור רוב כחו.

    ותעזוב אליו יגיעך עניינו זרע השדה שבכחו יחרוש וישדד כמעשה השור. ויש אומרים: כי תעזוב תשים על גבו, כענין: עזוב תעזוב עמו והוא רחוק מאד.

12. (יב)הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי־יָשִׁיב זַרְעֶךָ וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף

    מצודת דוד:התאמין. וכי תאמין בו אשר ישיב לביתך גדולי זרעך ויאסף גרנך הביתה והוא ענין מליצה לומר הלא אין להאמינו כי את הכל יאכל וכאומר ומי הוא המזמין מאכל׳ הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יאסוף. יכניס אל הבית:

    מלבי"ם

    התאמין בו כי ישוב זרעך, שבודאי יברח עם זרעך וגרנך למדבריות:

    אבן עזרא

    התאמין בו כי ישוב זרעך כי כאשר יחרוש וישדד, ישוב לך הזרע.

    וגרנך יאסוף בדיש.

13. (יג)כְּנַף־רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם־אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה

    מצודת דוד:כנף רננים. הוא שם עוף ובדרז״ל נקרא טווס ונקרא רננים ע״ש שתשמח ותרנן ביופי כנפיה ואמר הנה העוף רננים השמחה בכל עת או מין בעל כנף חסידה או מן נוצה הידעת מנהגם:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כנף. בעל כנף וכן כל עוף כנף (בראשית א׳:כ״א) ור״ל בעל כנף ששמו רננים:

    נעלסה. ענין שמחה וגילה כמו נתעלסה באהבים (משלי ז):

    אם. הוא כמו או וכן יאמר בהפך או במקום אם וכמ״ש או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ״א:ל״ו):

    אברה. ענינו כמו כנף וכן אבר כיונה (תהילים נ״ה:ז׳) ור״ל בעל כנף חסידה או נוצה והם שמות מיני עופות:

    רש"י

    כנף רננים נעלסה. כן שם עוף גדול רננים ולשון משנה קרוי בר יוכני:

    אברה. כל עוף קרוי אברה על שם שפורח כלומר או עוף ששמו חסידה ועוף ששמו נוצה ראה מה מנהגה:

    מלבי"ם

    כנף רננים, פי' המפרשים על בת היענה שהיא אינה יכולה לעוף למרום כמו החסידה, וז"ש וכי כנף רננים נעלסה שתעלה עם הכנף לגבהי מרום, וכי תדמה כנף רננים אל אברה חסידה ואל נוצה שתעוף ביעף:

    רלב"ג

    כנף רננים. שם עוף או אפשר שיהיה שם הענף רננים וידבר מכנף העוף ההוא:

    נעלסה. שמח' ונעלס':

    אברה. כנף שלה:

    חסידה. שם עוף:

    ונוצה. ר"ל נוצת העוף ההוא:

    אבן עזרא

    כנף רננים שם עוף, אולי נקרא כן, בעבור נועם קולו.

    נעלסה כמו נפרשה. וכן: נתעלסה באהבים. והטעם האתה נתת לרננים כנף, ונתת אברה - היא הכנף. וכן: ישאהו על אברתו, וגם רוצה לחסידה והוא עוף יבא למועד ידוע, כי כן כתוב בספר ישעיה.

14. (יד)כִּי־תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְעַל־עָפָר תְּחַמֵּם

    מצודת דוד:כי תעזוב. אשר כ״א מהן עוזבת ביציה על הארץ ולא חשב עליהם לחממם כי תחמם אותם על עפר הארץ ר״ל מאליהם יתחממו באבק הדרכים:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    תעזוב לארץ ביציה. והולכת ומתחממת למרחוק על עפר:

    מלבי"ם

    כי, ושם ה' בטבע היענה שהיא מניחה את ביציה בחול ובעומק האדמה, הפך מן החסידה אשר ברושים ביתה ותניח את ביציה במרום במקום משומר, ובת היענה ביציה בעפר המדבר:

    אבן עזרא

    כי תעזוב לארץ ביציה זאת תולדתה.

    תחמם ביציה מגזרת חום.

15. (טו)וַתִּשְׁכַּח כִּי־רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּדוּשֶׁהָ

    מצודת דוד:ותשכח. והיא הולכת מהם ותשכח אשר רגל עובר אורח תמעך אותם ורגלי חית השדה תדוש אותם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תזורה. ענין מעוך להוציא הבלוע וכן והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נ״ט:ה׳):

    תדושה. מל׳ דישה וכתישה:

    רש"י

    ותשכח כי רגל תזוריה. לביצתה תבקענה:

    מלבי"ם

    ותשכח, לא נטע ה' בטבעה אהבת בניה, שהביצים הנשארים באדמה נקל שיאבדו, או ע"י מקרה כי רגל תזורה שירמסוה רגל העוברים, או בכונה שחית השדה האוכלים ביצים תדושה, היינו שיפתחו הביצים להוציא האוכל מן הקליפה, כדש להוציא הבר מן המוץ:

    רלב"ג

    תזוריה. תדרכה ותרמסה והוא מגזר' ויזר את הגיזה:

    אבן עזרא

    תזוריה מגזרת ויזר.

16. (טז)הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא־לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי־פָחַד

    מצודת דוד:הקשיח. תתאכזר ותקשה לבה כאילו המה אינם שלה והיא בלי פחד אם יהיה יגיעה לריק ר״ל אינה חוששת באבדן הביצים אשר ילדתן בעצב וביגיעה:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הקשיח. הוא מלה מורכבת מן קשה ומן סח ור״ל הקשה לבה וסחה מדעתה ועם כי היא בשי״ן וכן תקשיח לבנו מיראתך (שם סג):

    רש"י

    הקשיח. הקשה בניה מלבה כאילו אינם שלה:

    לריק יגיעה. ואינה יראה שתאבדם:

    מלבי"ם

    הקשיח, וגם אחר שנולדו האפרוחים היא קשה לב עליהם כאילו אינם לה, (וכבר כתבו הטבעיים שבת היענה תניח אצל הביצים שטומנת בארץ, ביצה אחת מוזרת למעלה, ובאותה ביצה יולדו תולעים, ובזה תכין מאכל להאפרוחים שיולדו, ויותר מזה אין טורחות בגידול הבנים), לריק ר"ל היא בלא פחד שיהיה לריק יגיעה, אינה פוחדת ודואגת שיהיה יגיעתה בהולדת הביצים לריק, ולכן לא תשמור הביצים והילדים כיתר עופות:

    רלב"ג

    הקשיח בניה. הסיר מדמיונה נתינת לבה לבניה ושכחה אותם:

    אבן עזרא

    הקשיח בניה והטעם תתאכזר על בניה, כאילו לא היו שלה וכמהו תקשיח לבנו מיראתך ואין להם שלישי במקרא.

    יגיעה בלי פחד אין לה פחד על הבצים, שיהיו בניה שתזורם רגל.

17. (יז)כִּי־הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא־חָלַק לָהּ בַּבִּינָה

    מצודת דוד:כי השה. וזהו על כי השכיחה אלוה את החכמה ולא נתן לה חלק בבינה לשמור ביצתה כדרך שאר העופות:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    השה. השכיחה כמו אתם ישראל לא תנשני (שם מד):

    מלבי"ם

    כי השה, לא נתן להם ה' חכמה ובינה כיתר עופות בשמירת הביצים והאפרוחים, כמ"ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר:

    רלב"ג

    השה. שכח אותה והעלים ממנה:

    אבן עזרא

    כי השה מטעם: כי נשני אלהים:

    ולא נתן לה חלק בבינה.

18. (יח)כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ

    מצודת דוד:כעת. כאשר תבוא העת אשר תחפוץ לעוף בשמים הנה תמרוד בהם ותעוף לדרכה ותשחוק לסוס ולרוכבו ר״ל אינה חוששת אם יעבור עליהם סוס ורוכבו וידוש אותם וכאומר ומי הוא השומר אותם הלא אני ואיך תאמר שאינני משגיח בשפלים:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תמריא. מל׳ מרי ומרד:

    תשחק. תלעג:

    רש"י

    כעת במרום תמריא. כל לשון המראה כאדם שזונה לבו לצאת ממידתו ומגידולו ומארצו לשוטט לו בארצות ולנסות לו מדות אחרות וכן בן סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח) ובל' גמרא אימראי כלתיה דרב זביד אימראי ונפקא (כתובו' ס"ג ושם איתא אימרד' ועיין ברש"י בחולין נח ומציעא עו ד"ה ואימרו):

    מלבי"ם

    כעת, ר"ל לא חלק לה בבינה כעת במרום תמריא, שהעופות שיוכלו לעוף למרום נתן להם ה' חכמה בשמירת ילדיהן, כי יוכלו לשמרם בקניהם הגבוהות, לא כן היענה שלא תוכל לעוף למרום ולהתפטם ולשחוק לסוס ולרוכבו, לכן השגיח ה' שלא לתת לה טבע זאת של שמירת הילדים, וזה מן ההשגחה, בשגם ששם ה' בטבעה שתטיל כשלשים ביצים, וגם כשיאבדו מהם עדיין ישאר מהם להחיות זרע על פני הארץ, וה' רצה שלא יתרבה מין הזה כ"כ, אבל החסידה רוצה ה' בריבויה, וגם היא אינה מטלת ביצים הרבה ולכן צריכים שמירה יתירה:

    רלב"ג

    תמריא. מענין הגבהה:

    אבן עזרא

    תמריא תגבה ואין לו חבר. ויש אומרים: כי שור ומריא כמהו וטעם מריא, שמן מעולה מלשון רבנן.

    תשחק לסוס אעבור רוב מרוצתו.

19. (יט)הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה

    מצודת דוד:התתן. האם אתה נתת לסוס גבורה להיות לו אומץ הלב מכל יתר בע״ח: התלביש. האם אתה הלבשת צוארו בקול מאויים כרעם:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    רעמה. לשון רעם ובעתה כמו רעמו פנים:

    מלבי"ם

    התתן, הראה לו עוד השגחתו הנפלאת איך ברא בע"ח לצורך תשמיש בני אדם, כמו הסוס שתשמישו נחוץ מאד אל האדם, לרכיבה ולמשא ולעבודה וביחוד אל המלחמה, וכמו שכל משוררי עמים הקדמונים נתנו לבע"ח הזה יתר שאת בשיריהם, (מעלה א) מעלת הגבורה, עז"א התתן לסוס גבורה,

    • ב) מעלת היופי והגאות, עז"א התלביש צוארו רעמה:

    רלב"ג

    רעמה. חוזק ועוז הקול והגבהה והצהלה היוצאת ממנו:

    אבן עזרא

    רעמה כטעם עוות מן: רעמו פנים, או מגזרת רעם:

20. (כ)הְתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה

    מצודת דוד:התרעישני. האתה תרעישו בקפיצה ודלוג כארבה הזה הדולג ממקום למקום והוד קולו היוצא מנחיריו הוא קול אימה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    התרעישנו. מל׳ רעש:

    הוד. הדר ופאר:

    נחרו. הקול היוצא מנחיריו הם נקבי האף וכן נחרת סוסיו (ירמיהו ח׳:ט״ז) אימה ופחד:

    רש"י

    כארבה. מדלג ומקפץ כארבה ומרעיש סביביו:

    נחרו. כשהוא נופח בנחיריו בקול אימה הוא:

    מלבי"ם

    התרעישנו הזריזות שלו שירעש כארבה, וכן ביואל (ב' ד') מדמה הארבה עם הסוסים, ההוד שלו שנראה בעת נחרו, מטיל אימה על רואיו:

    רלב"ג

    התרעישנו כארבה. התביא לו הרעש והנענוע אשר הוא רועש כארבה:

    הוד נחרו אימה. עוצם עיטושו היוצא מנחיריו הוא אימה לשומעיו:

    אבן עזרא

    התרעישנו כארבה שתשמיע לו רעש במרוצתו, כאשר ישמע לארבה.

    הוד נחרו כמו: נחרת סוסיו, קול צהלת הסוס.

21. (כא)יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת־נָשֶׁק

    מצודת דוד:יחפרו. לרוב מרוצתו ירגלו בו הפרשים בעמק שהוא מקום מוכן למארב ובעבור רוב כחו שיש כאשר יצא לקראת נשק כי יבטח בכחו לעמוד מול נשק והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחפרו. ירגלו ויחפשו כמו לחפור את הארץ (יהושע ב׳:ב׳):

    נשק. כלי זיין כמו בנשק יבערו (יחזקאל לט):

    רש"י

    יחפרו בעמק. כמו ויחפרו לנו את הארץ (שם א) שדרך הפרשים אורבי' בעמקי' ובנחלים:

    וישיש בכח. והסוס שמח ויוצא לקרא' נשק:

    מלבי"ם

    יחפרו, דרך הסוסים להכות ברגליהם על הארץ בכח עד שיחפרו ברגליהם בעמק כעין גומא, כאלו ישיש בכח, ומכה ברגליו מחמת שמחה, עתה חושב תועלתו במלחמה, עת יצא לקראת נשק, אז.

    רלב"ג

    יחפרו בעמק. יחפרו רגליו בעמק כמנהג הסוסים:

    נשק. כלי מלחמה:

    אבן עזרא

    יחפרו רגליו בעמק וישיש.

    בכח שיש בו.

    נשק ידוע.

22. (כב)יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת וְלֹא־יָשׁוּב מִפְּנֵי־חָרֶב

    מצודת דוד:ישחק. ילעג על כל דבר המפחידו ולא ירעד משום דבר ולא ישיב לאחוריו מפני אימת חרב:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחת. יפחד כמו אל תחת (ירמיה א):

    רש"י

    ולא יחת. ולא יירא:

    מלבי"ם

    ישחק לפחד ולא יחת, לא יפחד וגם לא ישוב מפני חרב כיתר בע"ח הפוחדים מפני ברק חרב שנונה:

    אבן עזרא

    ישחק לדבר שיפחד אדם ממנו:

    ולא יחת כמו אל תערוץ ואל תחת.

    ולא ישוב אחור, מפני חרב.

23. (כג)עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן

    מצודת דוד:עליו תרנה. כאשר תרנה האשפה אשר עליו ר״ל כאשר ימהר לרוץ והחצים אשר באשפה מקשקשים ומשמיעים כמו קול רינה וכאשר ישיטו עליו להב חנית ולהב כידון:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אשפה. כן נקרא נרתק החצים כמו אשפתו כקבר פתוח (שם ה):

    להב. ברזל החנית והכדון יקראו להב כי יבריקו כלהב אש וכן ולהבת חניתו (ש״א יז):

    רש"י

    תרנה אשפה. מלאה חצים ומקשקשות זו בזו ונשמע קולם:

    להב חנית. כלי של ברזל (וחנית של ברזל) קרוי להב כמו ויבא גם הנצב אחר הלהב (שופטים ג, כב):

    מלבי"ם

    עליו, בעת גבבו עליו כתורן להב חנית וכידון, דומה בעיניו כאילו הניחו עליו אשפה:

    רלב"ג

    תרנה. תזעק מגזרת ותעבור הרנה במחנה:

    אשפה. הוא כלי שישימו בו החצים:

    חנית וכידון. הם כלי זיין:

    אבן עזרא

    תרנה קול החצים היוצא מהאשפה כמו ותעבר הרנה.

    להב חנית וכידון שהם מרוקים, כאילו להב יצא מהם.

24. (כד)בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא־אָרֶץ וְלֹא־יַאֲמִין כִּי־קוֹל שׁוֹפָר

    מצודת דוד:ברעש. אז ברעש וברוגז עד מהרה ירוץ מרחק רב כאלו שתה ובלע את הארץ ואיננה כי איש קל מהר יעבור מרחק רב: ולא יאמין. ר״ל לא יחוש לקול שופר אשר יריעו במלחמה ולא יחרד ממנו:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ורוגז. ענין חרדה ומהירות התנועה:

    יגמא. ענין בליעה ושתיה כמו הגמיאיני נא (בראשית כד):

    רש"י

    יגמא ארץ. עושה גומות ברגליו, ע"א יגמא כמו הגמיאני נא (בראשית כד):

    ולא יאמין. מרוב שמחה שהוא מתאווה למלחמה:

    כי קול שופר. של מלחמה:

    מלבי"ם

    ברעש, בעת תחל המלחמה יגמא ארץ ברעש ורוגז, ודומה כאילו עדן אינו מאמין לקול שופר, וימהר לרוץ אל מקום המערכה ששם מגמת חפצו:

    רלב"ג

    ברעש ורוגז יגמא ארץ. ברעש ותנועה חזקה ובחמה ירוץ עד שידמה כאילו הוא מגמא את הארץ ובולעה לחוזק המרוצה:

    אבן עזרא

    יגמא ארץ יפסע ארץ. וקרוב ממנו מגמת פניהם והטעם נוכח פניהם, כל כך ישמע ללכת אל מקום המלחמה, שלא יאמין כי קול השופר הוא אמת.

25. (כה)בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה

    מצודת דוד:בדי שופר. ועוד אפילו יאמר האח וישמח בעת ישמע הרבה שופר: ומרחוק. ומסגולותיו אשר מרחוק יריח מלחמה ר״ל ממרחק ירגיש קול אנשי מלחמה ורעש שרי החיל והמיית תרועה עד יבינו אנשי הצבא מתנועות הסוס אשר החיל בא עליהם:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בדי. בהרבה כמו בדי אש (ירמי׳ כא):

    האח. הוא ל׳ שמחה כמו האח נפשנו (תהלים לה):

    יריח. מל׳ ריח ור״ל ירגיש:

    רעם. כמו רעש:

    רש"י

    בדי שופר. ל' די השיב לו בהרבה שופר:

    יאמר האח. ל' שאומרים (העוברים) כשהן שמחין כמו שאומרים אהה מחמת צער:

    מלבי"ם

    בדי שופר, עד עת שישמע קול שופר עד בלי די, שאז יאמר האח וירוץ בשמחה, ובכ"ז נטע ה' בטבעו הרגשת המלחמה עד שיריח אותה מרחוק, ויכיר קול רעם של שרים וקול תרועה שהם הסימנים והאותות שיעשו השרים אל גדודי החיל:

    רלב"ג

    האח. מענין שמחה:

    אבן עזרא

    בדי שופר בשמעו השופר יאמר האח מרוב שמחתו כמו: האח האח והיא מלה תאמר על השמחה בבוא לאדם חפצו, בדי שופר כמו בדי ריק והוא קרוב מטעם אין די בער.

    יריח מלחמה כמשמעו, כי כן הוא.

    רעם שרים ישמיעם שרים ותרועה מרחוק.

26. (כו)הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר־נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן

    מצודת דוד:המבינתך. וכי מהבינה הבא מעמך יעוף הנץ ויפרוש כנפיו לעוף לפאת הדרום כי שם יחם לו בזמן החורף:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יאבר. מל׳ אברה וכנף ור״ל יעוף בכנפיו:

    נץ. שם עוף:

    רש"י

    יאבר נץ. יגדל הנץ כנף ומלאך הוא דומה לדמות נץ ומעמיד קושי הרוח דרומית בפרישות כנפיו שלא תחריב את העולם:

    מלבי"ם

    המבינתך, הנץ ויתר עופות הנסיעה (וצ"ל שיש ממין הנץ גם מין שנוסע), מי שם בקרבם טבע זה שיבינו קרבת החורף, ושיבינו לישא אבר ולפרוש כנף ליסע בטרם יבוא החורף, לתימן, לארצות החמים, להיות שם כל ימי הקור, שזה מהשגחה מיוחדת על מינים אלה:

    רלב"ג

    יאבר. יעוף ולפי שהעופפות הוא בכנף אמר יאבר:

    נץ. שם עוף:

    אבן עזרא

    יאבר נץ יעופף לתימן, כי יבקש מקום חם.

27. (כז)אִם־עַל־פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ

    מצודת דוד:אם על פיך. וכי ע״י מאמריך יגביה הנשר לעוף השמים יותר משאר כל העופות וכי ע״י מאמריך ירום מדורו למעלה מן הכל:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    קנו. מלשון קן ומדור:

    רש"י

    אם על פיך יגביה נשר. השכינה שנאמ' כנשר יעיר קינו (דברים ל״ב:י״א) היה מסלק פמליא שלו שלא יזיקו לאהרן בבואו אל הקדש ביו"ה:

    מלבי"ם

    אם על פיך, הנשר יגביה עוף יותר מכל העופות, וכן ירים קנו במקום גבוה מאד באהבתו את בניו:

    אבן עזרא

    יגביה נשר אין עוף שיגבה יותר ממנו.

28. (כח)סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל־שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה

    מצודת דוד:סלע ישכון. שוכן הוא על סלע הרים ושם יתלונן לקרח בלילה ואף כי ברום הרבה תשלט הרוח ולא יזיק לו: על שן. שוכן הוא על חדודי הסלע הבולט כשן אף ישכון מצודה הוא הזיז היוצא ממגדל גבוה והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שן סלע. כן יקרא החדוד הבולט מן הסלע וכן שן הסלע מהעבר מזה (שמואל א י״ד:ד׳) והוא מושאל משן הפה הבולט:

    ומצודה. מגדל גבוה כמו מצדות סלעים (ישעיה לג):

    רש"י

    סלע ישכן ויתלונן. בטוח היה אהרן במחתת הקטורת כשנתנ' על אבן שתיה:

    מלבי"ם

    סלע, ושם ישכון על סלע במקום מבצר שאין יד מגעת לשם:

    רלב"ג

    ומצודה. סלע חזק וגבוה:

    אבן עזרא

    סלע ישכון כן תולדתו.

29. (כט)מִשָּׁם חָפַר־אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ

    מצודת דוד:משם. ר״ל הנה יבחר לשבת במקום גבוה כי משם יחפש למצוא אוכל כי משם למרחוק יביטו עיניו וכדרך העומד במקום גבוה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חפר. מרגל ומחפש:

    רש"י

    משם חפר אכל. מתפלל על צרכי כל השנה ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת שני אפרוחיו נדב ואביהוא שמתו להתקדש שמי בהם שנפלה אימתי על השאר:

    מלבי"ם

    משם חפר אוכל, על ידי השגחת ה', שנתן לו ראות העין עד שעיניו יביטו מרחוק:

    רלב"ג

    חפר אוכל. יבקש ויחפש האוכל שיהיה נזון ממנו מגזרת ויחפרו לנו את הארץ:

    אבן עזרא

    חפר אוכל יבקש כמו לחפור את כל הארץ וקרוב מגזרת חופר גומץ. והטעם שהוא במקום גבוה ויבקש מזונו, כטעם כחופר מטמון:

30. (ל)וְאֶפְרֹחָיו יְעַלְעוּ־דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא

    מצודת דוד:ואפרחיו. ובעבור זה מצוי לו האוכל עד שאפרוחיו יבלעו דם ממה שיביא להם: ובאשר. ובמקום אשר ימצא בה חללים שם הוא לאכול בשר ולשתות דם כי למרחוק יביט ואין דבר נעלם ונכסה מעינו וכאומר הנה כל אלה בהשגחתי ואיך תשפוט שאינני משגיח בשפלים (העולה מהמענה ההיא כי יוכיחנו אלוה לומר איך ערבה לבך לגשת להרהר אחרי האם תבין כל מעשי אף יספר הנפלאות אשר לא יתכן לחשוב שבא מצד המערכה אבל בהשגחה המה ובהיות כן אין לכחש בתח״ה עם שהוא מנגד להטבע וכלה א״כ תלונתו בדבר הגמול והעונש כי אז יקבל כ״א כמפעלו ויוסף לספר מעשיו הנוראים באמור לו ומדוע א״כ לא תירא מלהרהר אחרי וישיב לו עוד שלא בצדק שפט שאינני משגיח בשפלים כי לא כן הוא כי משגיח אני בכל דבר אף בבע״ח ויספר אופן ההשגחה בהם):

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ואפרוחיו. כן יקראו העופות בקטנותם כמו אפרוחים או בצים (דברים כ״ב:ו׳):

    יעלעו. יבלעו כמו ושמת שכין בלועך (משלי כ״ג:ב׳):

    רש"י

    יעלעו. ואינן אלא כפי מדת בלעו דם ומים ונראה כבולע הרבה כאומר על על וכן בלשון חכמים בהשקאת סוטה (סוטה כ ע"א) מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה וכן זעקת שבר יעוערו (ישעיהו ט״ו:ה׳) ל' קריאת גרון דומה לכך ולפי הדרך דבר הנביא:

    ובאשר חללים שם הוא. לאכול ורבותינו דימו כל ענין זה באהרן בפסיקת' דאחרי מות:

    מלבי"ם

    ואפרוחיו, והטרף מזומן לפניו תמיד, ואפרוחיו יעלעו דם והוא נמצא תמיד במקום שיש חללים לחפור אוכל משם, ובזה הראה לו השגחתו על כל מין, הן במזונו, הן בהריון ולידה, הן במקום מעונו, הן העוף בהטלת ביציו, ובנסיעתו בימי החורף, ובמעופו לגבהי שחקים, וכ"ש שיש השגחה פרטית על האדם הנעלה מכולם והמוכתר בכתר השכל והנברא בצלם אלהים:

    רלב"ג

    יעלעו. יבלעו:

    חללים. הרוגים:

    אבן עזרא

    ואפרוחיו יעלעו דם כמו: ושתו ולעו והטעם יבלעו דם איברי החללים שיביא ויהי העי"ן הראשון כפול, או יהיה מגזרת עלעא בלשון רבנן. והטעם: ישברו צלעות החלל להוציא דם והראשון נכון בדקדוק, והאחרון עצמו שהוא מגזרת עצם וזה דבר ידוע, כי הנשר יראה ממקום רחוק מאד מקום החללים וירוץ שמה.