איוב פרק כ״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   פתיחה למענה השלושה עשר מענה איוב

   אחרי שהגידו שלושת הריעים דעתם על השאלה של שלוות הרשעים, בא איוב במענה הזה להשיב תשובה כוללת על כל דבריהם, כי הם בתשובותיהם כוננו את חצים על יתר לירות אליו למטרה, שהרעות שהשיגו את איוב, שהוא רשע בעיניהם, היה אצלם תשובה כוללת על הצלחת הרשעים, שלא יהיה להם אחרית, כמו שלא נתקיימה ההצלחה ביד איוב, על זה השיב להם דברים נכוחים, כי הלא שאלתו היא שאלה כוללת על כלל בני האדם שנמצא ביניהם רשעים מצליחים (ד ה ו), ובזה לא העלו ארוכה בתשובותיהם:

   • לא כמו שאמר אליפז, שהרשעים מלאים פחד תמיד ואינם בוטחים בהצלחתם, כי נמצאו רשעים בוטחים ושלוים (ט י יא),

   • ולא תשובת בלדד, שייכרת מינם ושאריתם המיני והאישיי, כי נמצאו רשעים שבניהם חיים ומצליחים (ח), וביתם מתקיים זמן רב (כ-כט), ומה שיאמר שנפשם תיכרת ויקבלו עונש בעולם הנצחי, מי יודע מעונש זה הצפון והנעלם מעיני כל, והמוות פורש כנפיו על כל בשר באין הבדל, כצדיק כרשע לקברות יובל, ומי יודע אם יש חכמה ודעת וחשבון בשאול אשר הם הולכים שמה (ל-לד),

   • ולא תשובת צופר, שהרשע מת פתאום וירד חיים שאולה, שזה גם כן מהצלחתו, שימות בלא ייסורים, וזאת אשר יתאווה (יב יג), והכי זה מן היושר והצדק, שהצדיק שסבל מכאובות ימות בנפש מרה, והרשע ימות בעצם תומו ובשלוה, ושניהם ירדו אלי קבר בשווה כצדיק כרשע (כב-כו)?! וגם אם ייכרתו בניו אחרי מותו, בעונש זה לא ירגיש הרשע אחרי שכבר אינו במציאות, והיה ראוי שישיגו עונשי ה' אותו בעצמו, ושיארכו ימי יסוריו למען יכיר את עונשי ה' (יז-כג).

   ובזה נסתרו כל תשובותיהם, ונשארו מעל.

   רלב"ג

   ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר:

2. (ב)שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי־זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם

   מצודת דוד:ותהי זאת. השמיעה לדברי יחשב לי לתנחומין:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   (מענה איוב): ותהי זאת תנחומותיכם. את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם:

   מלבי"ם

   שמעו שמוע מלתי, בזה ישיב לשלשה ריעיו על מה שאמרו להצדיק משפטי ה' בשאלה של רשע וטוב לו, ותהי זאת תנחומותיכם, שתחת שאתם מחוייבים לנחם אותי, שמעו עכ"פ את דברי ובזה אמצא תנחומין, כי ידעתי שאצטדק:

   רלב"ג

   מלתי. מאמרי:

   אבן עזרא

   שמעו שמוע.

3. (ג)שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג

   מצודת דוד:שאוני. סבלו אמרי ושתקו ואני אדבר ואחר אכלה דברי תלעיגו עליהם אם יהיה מה להלעיג בם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שאוני. מל׳ משא וסבל:

   רש"י

   שאוני. סבלוני:

   מלבי"ם

   שאוני, או אם דעתכם להתוכח ולהשיב על דברי שנית, עכ"פ שאו וסבלו אותי לשמוע ולשתוק כ"ז שאדבר, ואחרי שאכלה את דברי אז תלעיגו עלי:

   רלב"ג

   שאוני. סבלוני ר"ל סבלו דברי:

   אבן עזרא

   שאוני מעט.

4. (ד)הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם־מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי

   מצודת דוד:האנכי. וכי אנכי אדבר דברי אל אדם לשאחשוב אין דעתו עליו להשיב אמרי הלא אל ה׳ אדבר: ואם מדוע. ר״ל ואם כן הוא שאל ה׳ אדבר והוא איננו משיב לי מדוע א״כ לא תקצר רוחי ואיך לא אצעק במר נפש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שיחי. אמרי:

   תקצר רוחי. היושב בצער קצרה נשימתו ולא יוכל להאריך בה:

   רש"י

   האנכי לאדם שיחי. למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי, לצעוק מצרה לי:

   מלבי"ם

   האנכי לאדם שיחי, הנה התשובות שהשבתם על הצלחת הרשע, שהוא מלא פחד כתשובת אליפז, או שיכרתו זרעו ונפשו כתשובת בלדד, או שימות פתאום כתשובת צופר, שכ"ז השיבו לכוין על איוב שהוא רשע בעיניהם והצלחתו לא נתקיימה, ע"ז משיב להם וכי היתה שאלתי על אדם אחד מדוע הוא מצליח והוא רשע, שע"ז היתה תשובתכם נכונה, וז"ש האנכי שיחי ווכוחי לאדם יחידי, או האם שיחי ווכוחי הוא מדוע לא תקצר רוחי, שכל וכוחי יהיה רק עלי להתוכח עמכם על סבת קוצר רוחי שאיני יכול לסבול היסורים, כמו שבוכוח הראשון של צדיק ורע לו שהיה הוכוח רק מעניני איוב ועל יסוריו לבד, שאז היו תשובותיכם נכונים, אבל הלא שאלתי היא שאלה כללית על כל בני אדם, שנמצאו רשעים הרבה מצליחים, ובזה היה צריך שתשיבו ג"כ תשובה כללית שכל רשע מלא פחד או זרעו נכרת או מת בקוצר ימים, וזה אינו אמת כמו שיבאר, וז"ש.

5. (ה)פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה

   מצודת דוד:פנו אלי. לשמוע אמרי והן תתמהו ושימו יד על פה לסתמו כי לא תמצאו מענה להשיב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   והשמו. תתמהו כמו על יומו נשמו (לעיל יח):

   רש"י

   פנו אלי. לשמוע:

   והשמו. התמהו לדברי:

   ושימו יד על פה. שלא תדעו להשיב:

   מלבי"ם

   (ה-ו) פנו אלי לשמוע היטב את שאלתי, והשמו ושימו יד על פה, כי אראכם באר היטב שלות הרשעים והצלחתם, עדי שאם זכרתי ונבהלתי.

   רלב"ג

   והשמו. והתמהו:

6. (ו)וְאִם־זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת

   מצודת דוד:ואם זכרתי. וכאשר זכרתי בהדברים האלה נבהלתי ורעדה אחז׳ את בשרי כי רע עלי המעשה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פלצות. רעדה כמו ותכסני פלצות (תהלים נה):

   רש"י

   ואם זכרתי. דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו:

   ונבהלתי. שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל:

   אבן עזרא

   פלצות כמו: ועמודיה יתפלצון.

7. (ז)מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם־גָּבְרוּ חָיִל

   מצודת דוד:מדוע. וזה אמר מדוע יחיו הרשעים ויזקינו גם חזקו בעושר:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עתקו. הזקינו כמו ועתיק יומין (דניאל ז):

   מלבי"ם

   מדוע, אני לא לאדם אחד שיחי ושאלתי, כי שאלתי היא כוללת, מדוע רשעים יחיו שאתם אמרתם שמתים בקוצר ימים, והרי ראינו רשעים שיחיו ויאריכו ימים, אתם אמרתם שהם חלשים ורפויי כח, והרי ראינו רשעים שעתקו גם גברו חיל, אתם אמרתם שזרעם בלתי מתקיימים, והלא מצאנו רשעים אשר.

   רלב"ג

   עתקו. הזקינו מענין עתיק יומין:

   אבן עזרא

   עתקו כמו: שמנו עבו כמו: יצא עתק מפיכם. הון עתק.

8. (ח)זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם

   מצודת דוד:זרעם נכון. נכונים המה בטובה לפניהם ר״ל בחייהם והמה עמהם יחד במקום אחד וישמחו זה בזה: וצאצאיהם. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   זרעם נכון לפניהם, וגם לא יתרחקו מהם לבקש לחם כי הם עמם ביחד, ולא לבד זרעם הגדולים, כי גם צאצאיהם הקטנים ובני בניהם, נכון לעיניהם, אתם אמרתם שהם תמיד מלאי פחד, והלא מצאנו רשעים אשר.

9. (ט)בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם

   מצודת דוד:מפחד. מהיות בהם פחד מדבר מה: ולא שבט. לא בא עליהם שבט פורעניות מאלוה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שלום מפחד. שלא היו מזיקין שולטין בהן:

   מלבי"ם

   בתיהם שלום מפחד, שאין להם פחד לא בעבור בתיהם וב"ב, ולא בעבור יסורי עצמו כי לא שבט אלוה עליהם, ולא בעבור הפסד קנינים, כי.

10. (י)שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל

    מצודת דוד:שורו עבר. מעבר את נקבתו כי ישליך זרעו בעומק רחמה ולא יפליט כלפי החוץ ופרתו תפלט העובר בזמנו ולא תשכל את הולד להפילו נפל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יגעיל. ענין השלכה אל החוץ ובדרז״ל געולי עכו״ם (נזיר לז):

    תפלט. גם הוא ענין הוצאה אל החוץ ובדרז״ל פולטת ש״ז (שבת פו) ומעניינו אל יצא פליט מן העיר (מ״ב ט):

    תשכל. מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כאש׳ שכלתי שכלתי (בראשי׳ מג):

    רש"י

    שורו עבר. את הנקבה:

    ולא יגעיל. לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא):

    תפלט פרתו. בעת תלד את וולדה:

    ולא תשכל. בלא עת:

    מלבי"ם

    שורו הזכר עבר ולא יגעיל הזרע, ופרתו תפלט את הולד ולא תשכל. ואתם אמרתם שהוא מתחבא ומתירא מבני אדם כמ"ש וישכון ערים נכחדות, והלא ראינו כי.

    רלב"ג

    ולא יגעיל. ולא יוציא הזרע חוץ לרחם:

    תפלט פרתו. תלד לזמן ראוי והוא מענין ותסג ולא חפליט:

    אבן עזרא

    עבר לשון הריון.

    יגעיל מלשון רבותינו ז"ל: מגעילן ברותחין. והעניין שיקפא זרע הקרי.

11. (יא)יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן

    מצודת דוד:ישלחו. שולחים עולליהם לנפשם מבלי אומנים ומגדלים כצאן הזה שאין מי מגדלים ועוסק בתקונם: ירקדון. בקטנותם מצאו כח לרקד כדרך הנערים:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עויליהם. עולליהם והוא מל׳ עול ימים (ישעיה סה):

    ירקדון. יקפצון:

    רש"י

    ישלחו כצאן עויליהם וגו'. בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה:

    מלבי"ם

    ישלחו כצאן עויליהם בלי פחד ואימה, וילדיהם הקטנים ירקדון בלי שום פגע, ומה שאמרתם שהם מתים פתאום במיתה חטופה בלי חולי קדם לה כמ"ש צופר, עז"א הלא זאת כל מגמתם ושאלתם שימותו בלא יסורים, והם.

    רלב"ג

    עויליהם. מענין עול ימים ר"ל בניהם הקטנים:

    אבן עזרא

    עויליהם מן: עול ימים.

12. (יב)יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב

    מצודת דוד:ישאו. היו נושאים ומרימים קול זמר בתוף וכנור והיו שמחים כאשר ישמעו קול עוגב כדרך המתעדן ומתענג:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עוגב. שם כלי זמר:

    רש"י

    ישאו. היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ"ט בלע"ז, כ"ש:

    מלבי"ם

    (יב-יג) ישאו בתוף וכנור, שישאו דברי שיר על תוף וכנור, ויאמרו בשירתם כי הם מבקשים שיבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו, שכ"ז שהם חיים יהיה להם כל טוב, וכשיגיע זמן מותם לא יהיה להם שום חולי, רק ירדו שאול פתאום ברגע א' בלי שום חולי ויסורים, זאת יזמרו תמיד עלי תוף וכנור ועוגב, וא"כ מ"ש צופר עצמותיו מלאו עלומיו ועמו על עפר תשכב, זה הוא כל תאות הרשע, ואין זה דבר רע בעיניו כי הוא בעיניו הצלחה גדולה:

    רלב"ג

    ישאו בתוף וכינור. ישאו רנה כאילו היה לפניהם תוף וכנור מרוב השמחה:

    אבן עזרא

    ישאו קול בתוף וכנור.

13. (יג)יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ

    מצודת דוד:יבלו. הזקינו ימיהם בטובה וכאשר בא עתם ירדו לקבר ברגע מבלי אריכת המכאוב:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יבלו. ענין זקנה כמו אחרי בלותי (בראשית יח):

    יחתו. ירדו וכן שמה הנחת (יואל ד):

    רש"י

    וברגע שאול יחתו. כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין:

    יחתו. ירדו ובתרגום נחיתו:

    רלב"ג

    וברגע שאול יחתו. ובזמן קצר מאד ימותו וזה כלו מרוב ההצלחה שלא יגיעם צער גדול בבא עליהם המות:

    אבן עזרא

    וברגע בלא עינויים.

14. (יד)וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ

    מצודת דוד:ויאמרו. האנשים ההם אמרו לאל סור עצמך ממנו ולא תצוה לנו מאומה ולא נחפוץ לדעת דרכיך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויאמרו, ולא תוכל לומר עליהם שאינם רשעים ושלכן הם מצליחים, שהלא הם אומרים לאל סור ממנו, כי לא חפצנו לדעת דרכיך שהם חסד ורחמים וחנינה כי הם רעים בין אדם לחבירו, וכן בדברים שבין אדם למקום הם אומרים.

15. (טו)מַה־שַׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּוֹ

    מצודת דוד:מה שדי. בזו את ה׳ ואמרו מה שדי כי נעבוד לו ומה תועלת יבוא לנו כאשר נתפלל אליו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נפגע. נתפלל ונבקש כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

    רש"י

    ומה נועיל. מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב):

    מלבי"ם

    מה שדי כי נעבדנו, שמכחישים מציאות ה' וגם אם הוא נמצא מה נועיל כי נפגע בו, כי עכ"פ יכחישו שאינו משגיח לשמוע תפלה ולפנות אל מעשה ב"א, וא"כ אשאל הלא:

    רלב"ג

    נפגע בו. נתפלל אליו:

    אבן עזרא

    כי נפגע בו כמו: ואל תפגע בי, לשון בקשה.

16. (טז)הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי

    מצודת דוד:הן וגו׳. וכי באמת לא היה בידם כל טובם אשר שאלו עיניהם בתמיה: עצת. כאומר אל תחשבו שגם אני אבחר דרכם כי לא כן הוא כי עצת הרשעים ההם רחקה ממני ולא אחפוץ בה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    הן לא בידם טובם. בתמיה וכי אין כל טובם בידם:

    ועצת רשעים רחקה מני. איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם:

    מלבי"ם

    הן לא בידם טובם, הלא טובם והצלחתם אינו בידם רק בא להם מאת ה', א"כ עצת רשעים רחקה מני, וא"כ לא אוכל להשיג עצת ה' והנהגתו בענין הרשעים, מדוע יתן להם הטוב, אחר שהם מנאצים אותו ומכחישים בו:

    אבן עזרא

    הן לא בידם טובם רק מהמקום ניתן להם, אף על פי שעצתם ודבריהם רחקו מני:

    חבלי אף יחלק להם הפך: חבלים נפלו לי בנעימים. ויש אומרים: מן חבלי יולדה והראשון נכון.

17. (יז)כַּמָּה נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ

    מצודת דוד:כמה. כאומר הנה ראיתי רשעים רבים יבלו בטוב ימיהם ואם ימצאו רשעים מדוכאים כמה הם במספר וכי רבים המה אשר ראינו שיהיה נר רשעים כבויה ר״ל שיבוטל עצתם והצלחתם וכמה הם אשר יבוא עליהם האיד הראוי להם ואשר יחלק להם המקום צירים ומכאובים בחרון אפו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (תהילים קי״ח:י״ב) ור״ל יוקפץ השלהבת וזה כבויה:

    אידם. ענין מקרה רע:

    חבלים. צירים ומכאובים כמו חבלי יולדה (הושע יג):

    רש"י

    כמה נר רשעים ידעך. למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו':

    חבלים. גורל הראוי להם:

    מלבי"ם

    כמה, ר"ל הלא ראוי,

    • א) שדעיכת נרם והשקעת שמש הצלחתם יהיה בכמות גדול ובתכלית ההפלגה, וכמה פעמים ידעך נרם,

    • ב) שיבא עליהם אידם לא על בניהם רק עליהם עצמם,

    • ג) שלא יבא עליהם אידם בפעם אחת כמ"ש וברגע שאול יחתו, רק יחלק את החבלים לכמה חלקים ויבואו עליהם פעם אחר פעם, ולא יהיה זה ברחמים שלפעמים מחלקים את החבלים להקל העונש של המיוסר, רק זה יהיה באפו ובחמתו להרבות יסוריהם, ובאר זה שתחלה.

    רלב"ג

    ידעך. יכבה ויחשך:

    חבלים. צירים ומכאובות:

18. (יח)יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה

    מצודת דוד:יהיו כתבן. מוסב על כמה שאמר במקרא שלפניו לומר כמה הם אשר יהיו נדים כתבן לפני רוח ואשר יהיו כמוץ שרוח סופה גונבו ממקומו ומנידו אנה ואנה הלא מעטים המה אשר יקבלו הגמולו׳ האלה ואמר זה להשיב על דברי צופר שאמר מהפלגת פורעניות הרשעים יוכר ההשגחה וישיב הוא לומר והלא מעטים המה אשר יקבלו מכאובות ורובם יבלו בטוב ימיהם:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וכמוץ. היא פסולת התבואה:

    מלבי"ם

    יהיו כתבן הנישא לפני רוח ומתפזר אחד אחד, ואח"כ יהיו כמוץ אשר גנבתו סופה שתשא את כולו בפעם אחת:

19. (יט)אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע

    מצודת דוד:אלוה יצפון. ואם במה שאלוה מטמין לבניו גמול עון הגזל שאנס בכחו הלא מהראוי היה שאליו בעצמו ישלם גמול הרעה וידע כי יש אלהים שופטים בארץ:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אונו. ענין הגזל שעשק בכח ואון:

    רש"י

    אלוה יצפון לבניו אונו. בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב"ה לבניו ללקות להם:

    ישלם אליו וידע. שבח הוא להקב"ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות:

    מלבי"ם

    אלוה, ר"ל מה שאמרתם שלכן אין ה' מענישו, מפני שאלוה יצפון לבניו אונו, שישלם עונש של אונו וגזלתו אל חיק בניו, אני אומר ישלם אליו ויעניש אותו בעצמו, מצד שני טעמים,

    • א) וידע, כדי שידע ויכיר כי יש אלהים שופטים בארץ,

    • ב) מצד הגמול בעצמו שראוי שהחוטא הוא יקבל העונש ולא אחר, וז"ש למען.

    רלב"ג

    אונו. גזלתו:

    אבן עזרא

    אונו רשעו כמו מחשבות אונך כטעם: פוקד עון אבות.

    וידע כמו: וידע אלמנותיו.

20. (כ)יִרְאוּ עֵינָיו כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה

    מצודת דוד:יראו. מהראוי שעיני הרשע עצמו יראו כידו ורעתו והוא עצמו ישתה מחמתו וכעסו של המקום:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כידו. ענינו כמו אידו, או הוא מל׳ כידון ורומח:

    רש"י

    יראו עיניו כידו. שברו, ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון: (כידו. לשון אידו א' מתחלף בכ"ף):

    מלבי"ם

    יראו עיניו כידו, שיראה בעצמו את הכד שבו המים המרים והתרעלה המוכן לו, וישתה מחמת שדי בעצמו:

    רלב"ג

    כידו. אידו:

    ומחמת שדי ישתה. ר"ל משפע חמתו או יהיה חמת נאד ויהיה הרצוץ בזה ישתה מחמת השם יתברך וירעל ר"ל שישתה כוס התרעלה:

    אבן עזרא

    יראו עיניו כל אחד ואחד מבניו.

    כידו כמו אידו מן העניין ואין לו חבר.

21. (כא)כִּי מַה־חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ

    מצודת דוד:כי מה חפצו. מה רצונו בתקנת ביתו אחרי מותו ומה הוא חושש לזה הואיל ומספר חדשיו אשר הוקבע לו הלא נקבצו אליו וקבל את שלו וכבר נשלמו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חצצו. נקבצו כמו ויצא חצץ כולו (משלי ל׳:כ״ז):

    רש"י

    כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו. כי מה הוא חושש שקלירי"ר בלע"ז וחפץ בביתו לאח' מותו לדאג בחייו בפורענו' העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם ו) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו:

    מלבי"ם

    כי מה חפצו בביתו אחריו, שהגם שכ"ז שהאדם חי הוא חפץ בשלום בני ביתו ובניו, וכשיאבדו בניו הוא מרגיש ומצטער עליהם, אבל מה חפצו בביתו אחר מותו, שאז בטל חפצו זה שהיה חפץ בביתו, ולא ירגיש אז בצער בניו אחר שמספר חדשיו חוצצו שהוא חי כל זמנו בשלוה, מה אכפת לו אחר מותו באבדן ביתו, וא"כ אין זה עונש כלל:

    רלב"ג

    חצצו. נחתכו ונגבלו ויהיה חצץ וחצה שני שרשים בענין אחד:

    אבן עזרא

    כי מה חפצו מה יועיל לו כל מה שהשאיר אחריו.

    חצצו כמו: לא יחצו ימיהם.

22. (כב)הַלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט

    מצודת דוד:הלאל. היש מי אשר בעבור האל ילמד דעת להבין משפטו והלא הוא יתברך ישפוט משפטים רמים אשר גבהו מתבונת האדם:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    הלאל ילמד דעת. היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת:

    והוא רמים ישפוט. כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו (לקמן כד) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק, ל"א הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון:

    מלבי"ם

    הלאל, הלא לאל א"צ ללמד דעת איך יעניש ובאיזה אופן יעניש את הרשע כפי רשעתו, וא"כ אשאל איך הוא רמים ישפוט ויגזר ממרום, לאמר.

    אבן עזרא

    הלאל ילמד דעת כאילו לא ידע המקום מה יעשה.

23. (כג)זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו

    מצודת דוד:זה ימות. הנה אף ברשעים האחד ימות בתוקף שלמותו וכל ימי חייו ישב בהשקט ובשלוה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בעצם. בחוזק כמו וכעצמו נשברה הקרן (דניאל ח׳:ח׳):

    תומו. מל׳ תמימות:

    שלאנן. הוא מלה מורכבת מן שלוה ושאנן וכפל עוד לומר ושליו להפלגת הענין:

    רש"י

    זה. הרשע:

    ימות. נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר:

    שלאנן. כמו שאנן:

    מלבי"ם

    (כג-כד) זה הרשע, ימות בעצם תומו כולו שלאנן בלא שום חולי כלל, הגם שכל ימיו היה בטוב עד שעטיניו מלאו חלב מרוב טובה ותענוגות בשר:

    רלב"ג

    בעצם תומו. בתוקף שלמותו:

    אבן עזרא

    שלאנן הלמ"ד נוסף.

    עטיניו בלשון ישמעאל, המקום שיברכו עליו הגמלים על המים.

24. (כד)עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה

    מצודת דוד:עטיניו. השדים שלו מלאו חלב ולא נתייבש מוח עצמותיו כאילו היו משקין אותו בדבר המלחלח כי כל ימיו התענג בתענוגים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עטיניו. הם השדיים והוא מושאל מדרז״ל (ב״מ סד) המעטן של זיתים והוא שם כלי עשויה לאצור בה הזיתים להתאסף שמנם:

    רש"י

    עטיניו מלאו חלב. ל' משנה הוא (מנחות פו ע"א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי' יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו:

    רלב"ג

    עטיניו. הם השדים:

    ומוח עצמותיו ישוקה. ר"ל שכל אחד מעצמיו מלא מוח מרוב השומן והדשנות:

    אבן עזרא

    ישוקה כאילו ישוקה תמיד ממשקה, על כן לא ייבש.

25. (כה)וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה

    מצודת דוד:וזה ימות. והאחד ימות בנפש מרה מן קושי המזל ולא אכל מעול׳ בסעודה טובה וענוגה:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וזה ימות בנפש מרה. הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם:

    מלבי"ם

    וזה הצדיק, ימות בנפש מרה מתוך חולי ומכאוב, הגם שכל ימיו לא אכל בטובה, והיה כל ימיו דלים ורעים, ובכ"ז אין הבדל ביניהם אחר המות כי אח"כ.

26. (כו)יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:יחד. והמה שוכבים לאחר המיתה על העפר יחד זה כזה והרמה תכסה על שניהם דומה בדומה וכאומר מדוע יהיה כן הלא שניהם היו שוים בדבר הרשע ואף לאחר המיתה ישוו ומה זה שהאחד היה בחייו שקט ושאנן והאחד בנפש מרה:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    יחד על עפר ישכבו. ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו:

    מלבי"ם

    יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם, וא"כ הזה משפט צדק שנאמר שהוא רמים ישפוט כמשפט זה, הלא מזה מבואר שלא הוא ישפוט זאת רק שכ"ז בא מפאת המערכת:

27. (כז)הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ

    מצודת דוד:הן ידעתי. הנה ידעתי מה שאתם חושבים להשיב על אמרי: ומזימות. אבל מה מן המחשבות אשר המה מקבילות ומנגדות להם הנה אותם תסירו בעבורי ולא תאמרום כאומר הנה הדברים המסייעים להם תאמרו ולא את המקבילות:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תחמוסו. ענין הסרה כמו נחמסו עקביך (ירמיה יג):

    רש"י

    הן ידעתי מחשבותיכם. והמזמות אשר עלי תחמוסו תריעו לחשוב חמס:

    מלבי"ם

    (כז-כח) הן ידעתי מחשבותיכם, ידעתי מה שחשבתם בלבכם בכל מה שעניתם על הצלחת הרשע, ומזמות עלי תחמסו כי תאמרו איה בית נדיב, במה שאמרתם בתשובתכם איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים שאהלם וביתם אינו מתקיים בזה חמסתם מזימות עלי, ועלי כוונתם, להביא ראיה מחורבן ביתי שהיה בית נדיב אל חורבן בית רשעים שביתם אינו מתקיים, והגם שלא דברתם זאת בפירוש בפיכם, כן היה מחשבותיכם וכוונת מזמותיכם עלי, אבל אני משיב לכם מה תביאו ראיה ממקרה שקרה אל איש אחד:

    רלב"ג

    תחמסו. מענין חמס:

    אבן עזרא

    תחמסו מן חמס.

28. (כח)כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים

    מצודת דוד:כי תאמרו. אשר תחשבו לומר איה בית נדיב וכאומר הלא לא ימצא לו בית חזק להתחזק בה כי יחסה בסת׳ אהלו מבלי פחד ומבלי מורך ואיה אהל משכנות רשעים כי לא ימצא מי מהם שוכן באוהל כי לרוב פחד לבבו יסתיר עצמו בבית החזק יותר מן האוהל ותחשבו א״כ לומר שהפחד הזה הוא בעצמו יחשב להם לגמול ועונש:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נדיב. ישר ובעל מתן:

    רש"י

    כי תאמרו וגו'. בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, (ולמה אתם בוטחים בשלותכם):

    אבן עזרא

    בית נדיב בעל ממון ואיננו צדיק.

29. (כט)הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ

    מצודת דוד:הלא שאלתם. כאומר והנה הסרתם בעבורי מה מן המחשבות כי הלא שאלתם לעוברי דרך היודעים הקורות המתהווים בעולם: ואותותם. האות והסימן אשר נתנו לספורם הלא לא תוכלו להתנכר אותו לומר שהסימן זר ונכרי ולא כן הוא:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    הלא שאלתם וגו'. כל זה אתם מושלים עלי משלות:

    ואותתם. אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב):

    מלבי"ם

    הלא שאלתם עוברי דרך, אם שאלתם לעוברים במדינות שהם ראו רשעים רבים שביתם קיים ומצליח, ואז אותותם בל תנכרו, לא תוכלו לנכר ולהכחיש את האותות שיתנו לכם ממשכנות רשעים רבים שעומדים בשלוה ובהצלחה, שמזה יש אות וראיה הפך דבריכם ואין להביא ראיה מן הפרט רק מן הכלל:

    אבן עזרא

    תנכרו כמו תכירו.

30. (ל)כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ

    מצודת דוד:כי ליום איד. והנה הם ספרו אשר לעת בוא איד בעולם הנה הרשע ורע יחשוך ממנה ולא עליו תהיה: ליום עברות יובלו. מוסב על יחשך רע לומר שהרע נחשך לעת אשר יבואו עברות וכעסים וכפל הדבר במ״ש וכאומר הלא בעבור זה יאמץ לבבו ולא יחת ולא יפחד והמה מנגדים לדבריכם ולא תאמרום:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    איד. מקרה רע:

    יחשך. ימנע:

    עברות. מל׳ עברה וזעם:

    יובלו. יובאו כמו יובל שי (ישעיה יח):

    רש"י

    כי ליום. אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע, הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה:

    מלבי"ם

    כי, ואם תאמרו כי מחשיכים את הרע ליום איד, היינו שלא ישלמו להרע את ענשו עד שיבוא יום אידו המיועד לו, והוא ליום עברות יובלו שהוא יום המיתה, שאז יקבל גמולו אחר המות, ולכן לא ישלמו ענשו בעוה"ז כדעת בלדד, ע"ז משיב.

    רלב"ג

    יחשך רע. ימנע האיש הרע שלא יגיע אליו האיד:

    עברות. מענין עברה:

    אבן עזרא

    ליום איד ליום חשך. וקרוב ממנו: ואיד יעלה מן הארץ כענין יום ענן וערפל:

31. (לא)מִי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא־עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ

    מצודת דוד:מי יגיד. ובעבור רוב הצלחתו מי א״כ יוכל להגיד דרכו לפניו ולהוכיחו ולהפחידו מן העונש כי הלא למאד ילעג למו: והוא עשה. ועם כי הוא עשה את הרע אשר חשב לעשות אין מי ישלם לו גמול:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    מי יגיד על פניו דרכו. מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב"ה שעשה:

    ומי ישלם לו. וגמול רשעו מי ישלם לו:

    מלבי"ם

    • א) מי יגיד על פניו דרכו, הלא צריך שיקבל העונש במקום שהרשיע, ששם יעמדו נגדו העדים שיעידו על דרכו הרע שבעבורו יקבל העונש, אבל מי יעיד שם בפניו,

    • ב) שצריך שימצא מי שישלם לו, אבל שם את אשר עשה מי ישלם לו, ומפרש דבריו נגד מ"ש מי יגיד על פניו דרכו, כי הלא.

    אבן עזרא

    מי יגיד על פניו דרכו חוזר למקום והענין מי הגיד לו דרכו להיות כן והוא יעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו. ויש אומרים: שהוא דבק והענין על מחשבת הרשע שיעשה מה שירצה ואין מי ישלם לו.

32. (לב)וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל־גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד

    מצודת דוד:והוא לקברות יובל. כשיבוא יומו יזכה לקבורה כדרך כל הארץ: ועל גדיש ישקוד. ימהר לשכוב על תל הקבר העשוי כגדיש כי לא יתמהמהו בקבורתו למען לא יתבזה אחר המיתה (וקראו גדיש ע״ש סופו כי אחר הקבורה נעשה תל וכן (ישעיה מז) וטחני קמח):

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גדיש. הוא כרי מאלומות התבואה:

    ישקוד. ימהר כמו כי שוקד אני (ירמיה א):

    רש"י

    והוא לקברות יובל. סופו יובל לקבר:

    ועל גדיש ישקוד. כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים: (ועל גדיש ישקוד ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג"ה מר"ע):

    מלבי"ם

    הוא לקברות יובל, ושם אין עד ומגיד, ונגד מי ישלם לו, אומר שהלא על גדיש ישקוד, שנטמן תחת הגדיש מקום שאין יד השופט משגת אותו, והוא שוקד שם בתמידות ואינו יוצא משם, וא"א שימצא אותו השופט במק"א לשופטו, וא"ת שהקבר עצמו הוא מקום המשפט, שהלא.

    מתקו לו רגבי נחל, ואין לו צער מהם, והוא לא אחד שנקבר שם כי אחריו כל אדם ימשוך, שזה סוף כל האדם הבאים אחריו, וגם לפניו כבר נמשכו לקבורה אנשים אין מספר, וא"כ.

    רלב"ג

    ועל גדיש ישקוד. רצה לומר שהוא יהיה שוקד לעמוד על הקבר ונקרא הקבר גדיש להתקבץ עליו עפר ואבנים ויגבה על הארץ כצורת גדיש ואיפשר שיהיה גדיש כמשמעה וירצה בזה שהוא יעמוד בחוץ בקבר אשר אצל הגדיש שהוא בשדה:

    אבן עזרא

    ועל גדיש ישקוד אמר רב האיי ז"ל: שהיא הקובה שעל הקבר כמנהג ארץ ישמעאל. והקרוב שהוא עפר והדומה לו ואין לו חבר.

33. (לג)מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר

    מצודת דוד:מתקו לו. צרורות עפר הנחל אשר יקבר בה הלא ימתק לו קבר במקום המעולה והנבחר ואף כבוד יעשו לו במותו כי אחר ארונו ימשך כל האדם ללותו וגם לפניו ילכו בלי מספר להכין כל צרכי קבורתו וכדרך אשר עושים לגדולים וחשובים:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רגבי. צרורות עפר כמו ורגבים ידבקו (לקמן לח):

    נחל. עמק וגיא:

    רש"י

    רגבי. בלשט"ז בלע"ז:

    ולפניו אין מספר. לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי:

    רלב"ג

    רגבי נחל. בקעי המישור אשר הוא קבור שם:

    אבן עזרא

    רגבי נחל בלשון ישמעאל מקום חפירות הנחל והוא קרוב, בעבור ורגבים ידובקו.

    ואחריו כל אדם ימשוך שימותו אחריו ואין מספר למתים שלפניו.

34. (לד)וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל

    מצודת דוד:ואיך. כאומר ובהיות כן נראה א״כ שאין משגיח ואין גמול ואיך תנחמו אותי באמרי הבל לומר כשאשוב ישגה אחריתי ומה יועיל תשובה אם אין משגיח: ותשובותיכם. מה שהשבתם לי מגמול הרשעים הנה הכזבתי אותם כי מעטים המה אשר יוגמלו רע ומרובים מהם יקבלו הטוב ונשאר א״כ תשובתכם מעל ושקר (העולה מהמענה ההיא לסתור דברי צופר אשר יוכיח ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים כי ישיב אמרים לומר הלא מעטים המה אשר יגיע להם הפורעניות ורובם יבלו בטוב ימיהם ולא יחושו במה שיהיה לבניהם אחריהם ובעבור כי יראו אשר ביום רעה המה בטובה לא יפחדו משום פחד והוא שמח בהצלחתו אשר לו בחייו ובהכבוד אשר יעשו לו במותו כדרך הגדולים):

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מעל. שקר כי ומעלה מעל (ויקרא ה׳:כ״א) ת״א וישקר שקר:

    רש"י

    ואיך תנחמוני הבל. מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל, מעל שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ"ש:

    מלבי"ם

    איך תנחמוני הבל, אחר שתשובותיכם נשאר מעל, שהמבואר שתכלית תשובותיכם לא היה לנחם אותי ולהגיד האמת, רק היה מעל ובגד בברית אחים, שאמרתם במעל שאני רשע לא לנחם כאח לאחיו:

    רלב"ג

    ותשובותיכם נשאר מעל. רוצה לומר תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות: ביאור דברי המענה ענה איוב ואמר לרעיו שמעו שמוע מלתי והחרישו ותהי זאת תנחומותיכם שתנחמוני בה ר"ל אם תחרישו על דברי כי יותר טובה לי היא שתיקחכם מתשובתכם אחר שאתם מכעיסים אותי בה כעס נפלא, סבלו דברי ואנכי אדבר ואחר דברי מה שחשקוט בו המיית לבבי תלעיג על דברי אם תרצה, והנה אמר זה כנגד צופר האם שיחי לאדם שאוכל להשיבו מרצונו בהשתדלותי ומדוע לא תקצר רוחי אחר שדברי עם השם יתברך אשר לא אוכל להשיב אפו ממני, אתם רעי הביטו אלי ותמהו ושימו יד על פה מרוב התימה והוא שיהיה איש תם וישר כמוני מוכה בכמו אלו המכות הנפלאות על לא פשע ולא חטאת, אם באתי לזכור רוע הסדור הנופל באלו העניינים באיש האדם הנה נבהלתי ואחז בשרי פלצות ובעתה, איך אפשר שיהיה לרשעים מה שנמצא להם מטוב ההצלחה מדוע רשעים יחיו ויזקינו גם גברו בעושר ובכח, ויהיה זרעם נכון עמם לפניהם ר"ל שישבו בשלום בהסכמה אחת והוא לפניהם וצאצאיהם הם לעיניהם עד שישמחו בהם תמיד, בתיהם ישלם שלא יגיע בהם פחד ואין מכת השם עליהם כלל ר"ל שלא יגיעם שום רע, שורו עבר פרתו ולא יגעיל ויוציא הזרע לחוץ פרתו תלד לזמן ראוי ולא תשכל אך יחיה העגל וזה משל על רבוי הצלחתם בקנייניהם בכל ענייניהם, ישלחו בניהם הקטנים וילכו כצאן שילכו תכף וילדיהן ירקדון מרוב השמחה, ישאו רנה מרוב שמחתם כאילו לפניהם תוף וכנור וישמחו כאלו יהיה לפניהם קול עוגב, יבלו בטוב ימיהם ר"ל שלא יראו רע כל ימיהם ויבא להם המות ברגע זולת צער וזה כלו מטוב ההצלחה, ואם תאמר מי היו אלו המצליחים בזה האופן תדע באמת כי הם היו הרעים שבאנשים עד שאמרו לאל סורו ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ולזה הלכו תמיד בדרכי הרשע, ובזו השם י"ת ואמרו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נתפלל אליו ונבקש ממנו צרכינו הנה באמת עם כל זה לא אשבח הרשעים אבל רחקה ממני עצתם ואע"פ שנמצאו מצליחים זה האופן מההצלחה וזה כי זאת ההצלחה איננה דביקה להם כמו הענין בהצלחת הנפש אבל היא חוץ מהם ולזה אמר שטובם אינו בידם ולזה לא ירד אחריהם כבודם במותם, כמה מהזמן ימצא שידעך נר הרשעים ויבא עליהם אידם ויחלק להם השם חבלים ומכאובות באפו ובקצפו עליהם, ויהיו כתבן לפני רוח וכמוץ גנבתו סופה להדחות מרעה אל רעה כמו שאתם מספרים מענייני הרשעים הלא זה ימצא מעט וזה שהגדתי מטוב הצלחת הרשעים ימצא הרבה ולזה יהיה החוש חולק על הרוב עם מאמריכם, ואין לך התנצלות במה שאמר' שאם לא יבא העונש לרשע יבא לבניו ויצפון להם השם חטא גזילתו וזה שכבר היה ראוי שישלם העונש אליו בעצמו, וידע כי תחת מרותו בשם השיגהו זה העונש יראו עיני החוטא אידו ורעתו וישתה מחמת השם וירעל כי אי זה עונש יהיה לו לרשע במה שיגיע לבניו אחרי מותו, והנה מספר חדשיו אשר היה לו לחיות הוגבלו וכלו ובהם לבד יגיע לו הצער וההכאה אמנם אחר המות לא ירגיש בעניינים המצערים והמהנים, הלאל ילמד האדם דעת להסתכל בהם איך ראוי שתהיה הנהגת השם יתברך בזה העולם השפל עד שיהיה הכל בצדק ובמשפט ואיך איפשר זה ר"ל שילמד האדם לאל דעת והנה הוא בחכמתו ישפוט הנמצאים העליונים כמו המלאכים והגרמים השמימיים וינהיגם בזאת ההנהגה הנפלאה אשר לא יושג אופן החכמה בה ראה מה הגיעך מהטעות בחפשך בדרכיו בזה האופן עד שאמרת שההצלחה אשר תכליתה לרע היא רע הנה יתחייב מזה שלא יעשה השם רק רע לצדיקים ולרשעים, וזה שאמר ימות בעצם שלמותו והיה שלאנן ושלו כל ימיו עד ששדיו מלאו חלב מרוב השומן וכל אחד מעצמיו ישוקה במוח ר"ל שהוא מלא מוח, וזה אשר ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה כלל הנה תכליתם יחד אל מות ורמה תכסה עליהם ולפי שהמות שהיא תכליתם הוא רע הנה יקרה מזה שיהיה כל מה שקרה להם בחייהם רע היו אלו האנשים צדיקים או רשעים הנה בהרחיקך העול מהשם תיחסהו לו וזה בתכלית הביטול והגנות, הנה ידעתי מחשבותיכם והמזימוח הרעות אשר אתם חומסים בעבורי בודאים מלבבכם ר"ל שאתם תשתדלו לחשוב במחשבות חמס לטעון עלי ולעשוק האמת ממני או יהיה הרצון באומרו ומזימות עלי תחמוסו שאתם בהיותכם חוקרים בזה הדרוש אשר אנחנו מתוכחים בו לא תקחו כל המחשבות המקבילות אשר תפולנה בזה הדרוש אבל תחמסו ותגזלו קצתם בעבורי ולא תפנו אל המחשבה אשר תפול לאמת דעתי ואמנם אמר זה לפי שמדרך החוקר בדבר חקירה שלימה שיקח כל חלקי הסותר אשר תפול עליהם המחשבה ואחר יבורר הצודק מהבלתי צודק ואם לא לקחם כלם לא תשלם לו החקירה ולזה אמר איוב שרעיו היו לוקחים המחשבות החולקות עליו והיו חומסים המחשבות המסכימות לדעתו והנה זה הפירוש הוא יותר נכון לפי מה שאחשוב והנה זכר בכאן המחשבה אשר לקוחה לאמת דעתם וזכר אחר זה המחשבה אשר חמסו ואמר הנה ידעתי המחשבה אשר בניתם דעתכם בה במה שאמרתם שהרשע אינו נמלט מהפחד, כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים רוצה לומר שהנדיב להעדר ממנו הפחד לא ישתדל בבניינים החזקים אבל יספיק לו האהל להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר ואולם הרשעים יצטרכו הבניינים החזקים מרוב הפחד והנה הפחד הוא עונש הרשעים כמו שקדם מדבריכם אלא שכבר בארתי לכם מהחוש שאין זה צודק והנה חמסתם מחשבה אחרת צודקת היא הורסת דעתכם והיא מה שאמרתי שכבר ישליו אהלים לשודדים, ועוד הלא שאלתם כל עוברי דרך שיודעים קורות הזמן והאותות והרשמים שיגידו מזה לפי המוחש ולא תכחישו, וזה שהם יספרו כי כבר יקרה פעמים רבות של יום איד ר"ל שביום בא איד בעיר או במדינה יחשך האיש הרע משיגיע אליו האיד וינצל מרוב הצלחתו מבין שאר האנשים ובעת שיובלו העברות בארץ אשר הוא בה יחשך מהם וינצל וזה ממה שיוסיף לו בטחון ויסיר ממנו הפחד, ואחר שהרע לא יגיע אליו בימיו מי יגיד על פניו של אותו רשע דרכו להוכיחו ולומר שעל זה בא אליו זה העונש והוא שעשה הרע מי ישלם לו כמעשהו אחר מותו האם מחוק השופט הישר שיביא העונש על חטאת האב לבניו אשר לא עשו זה החטא כמו שאמרת, והוא לקברות יובל אחרי מותו ועל הקבר ישקוד תמיד עד הפסדו, הנה ערבו ומתקו לו בקעי המישור אשר הוא קבור בהם ר"ל שלא ירגיש בשום רע אחרי מותו ואחריו ימשוך המות כל אדם כי הוא סופם ולפניו משך אנשים אין מספר ובהיות הענין כן הנה ימצא זה הרשע נקי מכל העונש או אם תקרא המות עונש הנה אין נקי הצדיק מזה העונש וכבר החבאר שאין ראוי שיקרה עונש לו מה שיקרה לבניו אחריו כי לא יגיע לו מזה צער וזה דבר כבר התבאר בספר המדות רצוני שאין ראוי שיקרה בלתי מצליח מי שיבואו הרעות לאוהביו וקרוביו אחריו, ואיך תנחמוני הבל במה שאמרתם שאם אשחר אל אל ואשוב אליו יסורו מעלי המכות האלה והנה כל תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר צופר שאין ראוי שיבטלו הגזירה הכוללת שהתאמתה מן החוש להם מפני מה שקרה לאיוב הוא בטל שכבר הביא איוב ראיה מהחוש מזולתו סותרת דבריהם והיא רוב ההצלחה הנמצאת להרבה מהרשעים עד שלא יראו ברע בחייהם ולא יפחדו פחד אבל כבר ינצלו מהרבה מהרעות הנופלות לאנשים אשר הם אצלם וביאר שזה יותר נמצא ממה שהיו הם מעידים מרעות הרשעים כי מה שהיו מעידים מזה אינו נמצא רק על המעט ובאר שמה שהיה טוען צופר בזה שהשם יתברך אם לא יענש הרשעים בעצמם כבר יגיעם העונש אחר מותם והוא שכבר יענשו בניהם ולזה ראוי שלא תקרא כמו זה הצלחה אחר שתכליתה לרע הוא בתכלית הגנות לפי שמזה הצד יתחייב שלא יגיע לאחד מהאנשים רק רע אחר שתכלית כולם הוא אל המות ותכלית כל הקניינים אל ההפסד ויהיה אם כן השם יתברך עושה עול אחר שיענוש כל האנשים הצדיקים ורשעים עם שהוא מבואר בנפשו שאין עונש לדשע במה שיגיע לבניו אחריו כי הוא לא ירגיש בזה ויהיה עול גם כן בחק השם יתברך שיענוש הבנים על עון אבוחיהם ואבותיהם נקיים ואולם מה שנאמר בתורה פוקד עון אבות על בנים הוא באופן אחר אין הנה מקום הביאור בו:

    אבן עזרא

    ותשובותיכם כן ענינו נשאר מעל בתשובותיכם מן ומעלה מעל.