איוב פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי

   מצודת דוד:נקטה נפשי. מגודל הכאב נכרתה נפשי בעת עודני חי ולזה אטען על עצמי משא ספור תלאותי ואדבר במרירות נפשי:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נקטה. נכרתה כמו אשר יקוט כסלו (לעיל ח):

   אעזבה. ענין טעינת משא וכן עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג:ה׳):

   רש"י

   נקטה נפשי. נפשי מתקוטטת על שאני חי והוא לשון ונקוטות' בפניכם (יחזקאל כ):

   אעזבה עלי שיחי. צרתי לזעוק ולקבול ולא אוכל לשבחו ולהבליגו:

   מלבי"ם

   נקטה, אחר שנפשי מתקוטטת עם חיי כי טוב לה מות מחיים והחיים הם כאויב וצר לה, על כן אעזבה עלי שיחי ואדבר את כל אשר בלבבי:

   רלב"ג

   נקטה נפשי. נכרתה:

   שיחי. דברי כעסי:

   אבן עזרא

   נקטה נפשי אם עזבתי שלא אדבר, או דברתי כעניין החרשתי בלו עצמי בשאגתי.

   אעזבה יש אומר: שהוא מן עזוב תעזוב עמו. והקרוב אלי: שהוא כמשמעו.

2. (ב)אֹמַר אֶל־אֱלוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה־תְּרִיבֵנִי

   מצודת דוד:אומר. אני אומר אל אלוה אל תעשה אותי לרשע להביא עלי הרעות כמשפט הראוי לרשע הודע לי על מה תריב עמדי לדין אותי כמשפט הרשע מה פשעי:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אומר, מתחיל טענה חדשה, והוא, כי אחר שמחק שלימות האל שידע כל הדברים, כי אין ליחס אליו הסכלות, ואחר שמתנאי אחדותו שלא ישתנה, וא"כ א"א שיהיה שינוי בידיעתו ושתתחדש לו ידיעת דבר שלא ידע מתחלה, ולפ"ז מוכרח שידע כל הדברים העתידים בידיעה מוחלטת מכרעת א' משני קצות האפשר, וכמו שיבאר בראיות, וא"כ ידיעת ה' את העתיד מסלקת את הבחירה, שאחר שידע ה' שאיוב ירשיע היה מוכרח להרשיע ולא יצוייר אפשרות כלל על ההפך, וא"כ אני טוען ואומר אל אלוה אל תרשיעני היינו אל תעשה אותי שארשיע, כי רשעי מחוייבת ע"י ידיעתך הקדומה ואתה מכריח אותי שאהיה רשע, ואין הבחירה עוד בידי שלא ארשיע, שא"כ יתחדש דבר אשר לא ידעת תחלה וא"א ליחס אליך סכלות, ותתחדש לך עתה ידיעה מה שלא ידעת וא"א ליחס לך שינוי והתחדשות ידיעה, וא"כ אחר שאתה הרשעת אותי והכרחתני לחטוא א"כ הודיעני על מה תריבני, הלא מעשי מוכרחים לא בחיריים ואתה גרמת אותם לא אני:

3. (ג)הֲטוֹב לְךָ כִּי־תַעֲשֹׁק כִּי־תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל־עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ

   מצודת דוד:הטוב לך. וכי טוב בעיניך אשר תעשוק גוף האדם על לא חמס: כי תמאס. מוסב על הטוב לך לומר וכי טוב לך אשר תמאס פועל ידיך הלא מחוק הפועל לאהוב מעשה ידיו ולא למאסם: ועל עצת רשעים. וכי טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר״ל שתגיע אליהם זהרך בעצתם עד שישלימוה וכאומר מדוע תעשוק הצדיק ותעשה חסד לרשע אשר שניהם לא יצדקו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תעשוק. ענין גזל:

   הופעת. הארת וזרחת:

   רש"י

   הטוב. בתמיה כי תעשוק ותגזול מן הצדיק את צדקו ועל עצת רשעים ומקניטים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקו':

   מלבי"ם

   הטוב, הנה מה שהצדיקים מעונים ביסורים ורוע הסדר הנשקף עי"ז בהנהגה, לא ימלט מאחד משלש חלוקות, או שנאמר שאין יכולת בידו להשגיח, וזה כבר בארו כולם שא"א ליחס אל ה' חסרון יכולת, ולא נשאר שנאמר רק או שאינו רוצה להשגיח ולסדר עניני בני אדם, וזה יהיה או על צד העשק והקנאה, כמי שעוזב מלעשות משפט ולעזור לחברו ע"י רוע טבעו ורשעו וקנאתו. ועז"א הטוב לך כי תעשק, או שאינו רוצה להשגיח ולסדר מעשי ב"א מצד היותם נבזים ושפלים בעיניו כמו שלא ישגיח האדם על הנהגת החתולים שבביתו, וזה ג"כ לא טוב שתמאס יגיע כפיך, לא נשאר שנאמר רק שהוא משגיח עליהם ומה שמביא יסורים על הצדיק הוא מפני שחטא כנגדו ובאו היסורין ע"ד הדין והעונש, ע"ז שואל הלא על עצת רשעים הופעת, הלא העצה שיעצו הרשעים להרשיע מאתך יצאה ואתה הופעת את אורך עליה, כי מהופעת ידיעתך הקדומה שידעת שירשיעו הם מוכרחים להרשיע ולא בבחירתם יעצו להדיח, וא"כ מדוע יענשו.

   רלב"ג

   הופעת. עניינו ההבטחה וההשגחה או יהיה עניינו אורה וזוהר, ר"ל שיגיע לרשעים בעצתם אורך וזוהרך עד שישלימוה:

   אבן עזרא

   ועל עצת כאילו הופעת על עצת רשעים.

4. (ד)הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם־כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה

   מצודת דוד:העיני בשר לך. וכי יש לך עינים דומים לעיני בשר ודם שאינו רואה בהם תעלומות לב כי הלא רואה אתה כל תעלום ויודע אתה מי הצדיק ומי הרשע ומדוע תחלוף משכורתם: אם כראות. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   העיני, מתחיל לבאר זה בראיות, שא"א שנאמר שהגם שה' יודע כל הדברים העתידים האפשרים מ"מ נשאר טבע האפשרות ביד האדם, כי זה א"א מצד ההבדל שבין ידיעתו לידיעתנו,

   • א) שהדברים המשתנים המתחדשים לא יושגו רק ע"י החושים, והשגת ה' לא תהיה ע"י החוש, ועז"א העיני בשר לך,

   • ב) שהשגת הדברים המתחדשים יחייבו שינוי בעצם היודע ושיתעצם ושישתלם היודע ע"י הידיעה ועמה, וכ"ז א"א אצל ה', עז"א אם כראות אנוש תראה, ר"ל שתשיג באופן שהאדם משיג את מוחשיו והשכלותיו,

   • ג) שהשגת הדברים המתחדשים נופל תחת הזמן ומשיגו, והאל יתברך הוא למעלה מן הזמן, ועז"א.

5. (ה)הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ אִם־שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר

   מצודת דוד:הכימי. ר״ל ואף אם חטאתי למה זה מהרת בתשלומי הגמול בזה אחר זה אחד באחד יוגשו וכי ימיך כלים כימי אנוש אשר בעבור זה ימהר יחיש לשלם כל הגמול בחשבו פן ימות עד לא ישלים לשלם כל הגמול אבל אתה הלא חי וקיים לעד ובכל עת אני בידך: אם שנותיך וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   הכימי אנוש ימיך. להתגרות בו ולרדוף:

   מלבי"ם

   הכימי אנוש ימיך, שתהיה גם אתה תחת הזמן כמהו, ושיעור הכתוב העיני בשר לך וכן או הכימי אנוש ימיך אשר עי"כ תבקש לעוני:

6. (ו)כִּי־תְבַקֵּשׁ לַעֲוֺנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ

   מצודת דוד:כי תבקש. אשר תבקש על עוני ותדרוש על חטאתי לחפש אחר כולם לצרפם יחד לשלם על הכל כאחד מבלי הפסק בנתיים כאלו לא הייתי מסור בידך בכל עת:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   (ו-ז) כי תבקש לעוני כאילו על דעתך כי לא ארשע, ר"ל שממה שאתה מבקש לעוני נדמה כאילו עלה על דעתך תחלה שלא ארשע, שלכן תבקש לעוני להענישני עליו, וזה א"א כי א"כ יתיחס אל ידיעתך העלמה וטעות, שלא ידעת את העתיד שאחטא כי אין מידך מציל, והייתי מוכרח לחטוא כי כן גזרה ידיעתך הקדומה. ויל"פ שהמאמרים מקבילים כי תבקש לעוני על דעתך כי לא ארשע, ולחטאתי תדרוש ואין מידך מציל, ר"ל מה שתבקש ותחפש את עוני מזה מבואר שעלה על דעתך תחלה שלא ארשע, ולכן תבקש את חטאתי, כי אם היית יודע שאחטא א"צ לך לבקש, ומה שתדרוש לחטאתי להעניש אותי על חטאתי, זה מורה ההפך שידעת שאחטא וא"כ הלא אין מידך מציל, כי ידיעתך הקדומה שאחטא זה מורה שאין לי בחירה לעשות ההפך ולמנוע מן החטא, ואם כן למה תדרוש להענישני הלא אין מידך מציל:

7. (ז)עַל־דַּעְתְּךָ כִּי־לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל

   מצודת דוד:על דעתך. ר״ל הנה לפעמים ימהר האדם לשלם גמול הרעה בחשבו פן יעזוב דרכו ואז ימנעהו אנשים מלנקום ממנו מעתה ולזה אמר הנה מהרת לשלם הכל על כי יודע אתה שלא ארשע עוד מעתה אבל הלא אין מציל מידך ומי ימנע בידך לעשות בכל עת כחפצך הן לנקום נקם הן לרחם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   על דעתך. יודע אתה:

   רלב"ג

   על דעתך. אצל ידיעתך:

   ואין מידך מציל. ואין מנגעך מציל או יהיה פי' שלא ימצא מי שישיבך ממעשיך:

   אבן עזרא

   על דעתך כי לא ארשע ואם רשעתי לא אוכל להינצל, כי אתה היוצר.

8. (ח)יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי

   מצודת דוד:ידיך עצבוני. ומדוע א״כ מכות ידיך העציבו אותי וכתשו אותי ובאו כולם יחד סביבי ותשחית אותי בהם ומה זה מהרת:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   עצבוני. מלשון עצבון:

   ויעשוני. ענין כתישה כמו הנני עושה את כל מעניך (צפניה ג׳:י״ט):

   רש"י

   עצבוני. עשאוני, עצב דפוס כמו אין מעצבין את הקטן במסכת שבת (דף קמו) ועתה חיילותיך יחד סביב:

   ותבלעני. הם התולעים:

   מלבי"ם

   ידיך, מבאר את דבריו ואמר, הלא אתה אינך דומה כפועל אחר אשר אחר יגמור את מעשהו אז ידו מסולקת ממנה ואין עוד הפעולה ברשותו ואינו צריך אליו כי עומד ומתקיים בעצמו, לא כן אתה כי ידיך אשר עשוני ועצבוני היינו שעשו את עצבי ודמותי, הם עומדים יחד סביב, שכמו ששמת ידך עלי בעת היצירה לצורך הוייתי, כן הם סביבי לצורך קיומי, באופן שגם אחר שנבראתי כל תנועותי תלוים ממך, וכל אשר אעשה מיוחס לידיך המניעים אותי אל המעשה הזאת ואין לי שום אפשריות ובחירה לעשות דבר רק כפי שיכריחוני ידיך אשר הם יסובבו כל תנועותי, וא"כ איך תבלעני ע"י מה שחטאתי אחר שזה נעשה ע"י ידיך:

   רלב"ג

   עצבוני. ציירוני כטעם עצביהם כסף וזהב שהם הצלמי' אשר הם מצויירים לפי הצורה אשר ירצו לעשותם ורמז בה אל הכח המצייר אשר נתן הש"י בזרע ומעניין זה ארז"ל אין מעציבין את הקטן:

   ותבלעני. ותשחיתני:

   אבן עזרא

   עצבוני רובי המפרשים אמרו: כי עצבוני הוא מלשון קדר בראו מיתרי הגוף ופי' ותבלעני, שהוא מן כסוי על הקרבים המכוסים. והנכון בעיני: שפירוש ידיך כמו: יד ה' הויה.

   ועצבוני כמשמעו.

   גם ויעשוני כמו הנני עושה את כל מעניך ועשותם רשעים. גם ותבלעני כמשמעו.

9. (ט)זְכָר־נָא כִּי־כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל־עָפָר תְּשִׁיבֵנִי

   מצודת דוד:זכר נא. תן עתה דעתך לזכור שעשית אותי כיוצר העושה מלאכתו בחומר ועתה תשתוקק להשיבני אל העפר לבטל פעולתך הנפלאה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   תשיבני. לבסוף:

   מלבי"ם

   זכר נא כי כחמר עשיתני, הלא עשיתני באופן שאני תמיד בידך כחומר ביד היוצר אשר ישנהו בכל עת לעשות בו כפי חפצו וכאשר יישר בעיני היוצר לעשות, וא"כ למה אל עפר תשיבני, אחר שכל מעשי חרוצים מידך, כפי שהכינות את הכלי טוב או רע:

10. (י)הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי

    מצודת דוד:הלא כחלב. בעת היצירה מתחילה התכתני כחלב לברור הצלול מזרע אבי ואמי ואח״ז הקפאת אותי כגבינה היא התחלת היצירה:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תתיכני. מל׳ התכה ויציקה וכן כהתוך כסף (יחזקאל כב):

    תקפיאני. כאשר דבר צלול יתהפך להיות עבה ודבר גוש נקרא הקפאה כמו קפאו תהומות (שמות טו):

    רש"י

    כחלב תתיכני. כטיפת תולדותי:

    מלבי"ם

    (י-יא) הלא, אתה הבאת אותי אל המציאות מאפס אל היש ממדרגה למדרגה, שתחלה כחלב תתיכני שהזרע מותך כחלב, ואח"כ תקפא כגבינה בבטן האם, כי הולד נוצר ממובחר הזרע הנברר לבד כגבינה הנבררת ממיץ החלב, ואח"כ עור ובשר תלבישני, ואח"כ תסוככני בעצמות וגידים שכן יגדל העובר לאט לאט:

    רלב"ג

    כחלב תתיכני. רמז בזה אל הזרע אשר ממנו ההוויה ר"ל זרע האשה שהוא נתך תחלה ונגר ואחר כן יקפיאהו ויעמידהו החום הטבעי אשר בזרע הזכר כמו שהתבאר בטבעיות:

    אבן עזרא

    תתיכני כמו: כהתוך כסף.

11. (יא)עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי

    מצודת דוד:עור ובשר. אח״ז הלבשת אותי ממעל להאיברים הפנימים בלבוש עור ובשר לשומרם מהנזק כי בהם תלוי עיקר חיות האדם: תשוככני. כסית אברי הפנימים בעצמות וגידים המקשרים יחד את העצמות להיות מסובכים ונאחזים אלו באלו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    תשוככני. מלשון סכך וכסוי ועם הוא בשי״ן:

    רלב"ג

    תשוככני. תכסני כי העצמות והגידים הם מחוץ סביב האיברים הנכבדים הפנימיים ובזה נשמרים באופן מה עם שבעצמות יהיה לגוף קיום ועמידה ובגידים תשלמנה תנועות האיברים החלקיות:

12. (יב)חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי

    מצודת דוד:חיים וחסד. בעת ההיא עשית עמדי החיים לתת בי רוח החיוני ולא בעבור גמול מה כי עדיין לא עשיתי מאומה אבל בחסד עשית זאת: ופקודתך. מצותך שמרה רוחי בקרבי לבל תצא עם כי הגוף הוא כנאד מלא נקבים:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ופקודתך. ומצותיך:

    רש"י

    ופקודתך. פקודת משמרתך שמניתה לי שומרים:

    שמרה רוחי. בבטן אמי, ואחר כך:

    מלבי"ם

    חיים, הלא החיים שנתת לי בראשית הוייתי בעת היצירה, היה רק מצד החסד, כי עדן לא היה לי שום זכות להיות נברא ומתקיים בחיים, והיה הוייתי רק מצד חסדך, ורק פקודתך שמרה את רוחי בל יצא מן הגוף בהיותי בבטן אמי, שמן הטבע לא היה אפשר לכלוא הרוח בבטן המלאה בהיותו פיו סתום ואיך יתקיים בלא נשימת רוח, שזה אינו בטבע רק ע"י פקודת ה':

    רלב"ג

    ופקודתך. ופקידותך והרצון בזה ופקידותך אשר שמת בכחותי הפועלו' למשול על הכחות המתפעלות הנה הפקידות ההו' שמרה רוחי בקרבי כי לולא זה לא הייתי יכול להתקיים כלל וזה שהאדם לדקות חמרו יתפעל בקלות ויפסד לולי רבוי הכלי' אשר שם בו השם לעזור בשמירתו הזמן האפשרי:

    אבן עזרא

    ופקודתך היא הפועלת והוא כמו צוויך.

13. (יג)וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ יָדַעְתִּי כִּי־זֹאת עִמָּךְ

    מצודת דוד:ואלה. ואם סבת אלה הדברים ואופן עשייתם צפנת בלבבך ואין זולתך מי ישיג אותם עכ״ז את זה ידעתי אשר הדבר הזאת היא עמך אתה בראת אתה יצרת ואיך א״כ תחבל מעשה ידיך הנעשה בחכמה נפלאה ובשלמות רב:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צפנת. הסתרת:

    רש"י

    ואלה צפנת בלבבך. לבלעני כאילו אין (אתה) זוכרם:

    ידעתי כי זאת עמך. הכל כמפורש ולא שכחת:

    מלבי"ם

    ואלה צפנת בלבבך, והגם שכבר ידעת אז שאחטא בעתיד, מ"מ צפנת זאת בלבבך, ולא גזרת בעבור זה שלא אצא אל המציאות, הלא ידעתי כי זאת עמך, שבודאי ידעת אז את זאת שאחטא בעתיד, ואעפי"כ עשית א"ע כאילו אינך יודע ויצרת אותי:

    אבן עזרא

    ואלה עניינו על השגגות. והעניין, אחר שעשית עמי כל זה החסד, מה לך צפון עמך שגגותי.

14. (יד)אִם־חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי וּמֵעֲוֺנִי לֹא תְנַקֵּנִי

    מצודת דוד:אם חטאתי. אף אם חטאתי האם ראוי אשר שמרתני זה זמן רב במאסר המכאובי׳ האלו ולא תנקני עדיין מכתמי העון:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    אם חטאתי ושמרתני. נתת עיניך בי מלהעלים ולעבור על מדתיך (ומעתה) ומעוני אין אתה מנקני אלא על הכל אתה פורע:

    מלבי"ם

    אם, מוסיף לאמור שלא לבד שיצרת אותי הגם שידעת שאחטא, כי גם אח"כ אחר שחטאתי בכ"ז ושמרתני ולא סלקת שמירתך מאתי ע"י החטא, כי עדן פקודתך שמרה את רוחי, וא"כ אשאל איך עתה מעוני לא תנקני, שאחר שמה שידעת שאחטא לא היה מעכב שלא אצא אל המציאות, איך יסבב החטא עתה אחר שכבר אני נמצא במציאות שאשוב אל האפס בעבור שחטאתי, מה נתחדש עתה ענין אשר לא דעת אותו קודם שנבראתי:

    רלב"ג

    ושמרתני. במשמר ובמאסר:

15. (טו)אִם־רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂא רֹאשִׁי שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִי

    מצודת דוד:אם רשעתי. לזאת אשפוט שאין הבדל בין הרשע ובין הצדיק ובין אם רשעתי אללי לי בין אם צדקתי לא ארום ראשי בין כך ובין כך אני שבע מקלון חרפת רעי ומראו׳ עניי ושפלותי כ״א היה הבדל בין צדיק לרשע אף אם לו רשעתי מ״מ הלא כבר קבלתי די הגמול והריני מנוקה מעון ומה זה לא ילכו היסורין:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אללי. מל׳ יללה ובאה האל״ף במקום היו״ד כמו ישי ואישי (דה״א ב):

    רש"י

    שבע קלון. אני:

    וראה עניי. אין זה ציווי אלא שם דבר ראה עניי בדנ"ץ בלע"ז שכל שעה אני רואהו כמו שאתה אומר ושבע ימים (לקמן בסוף) כמו ושבע ימים (בקמץ תחת שי"ן) כן תאמר וראה כמו ורואה עניי:

    מלבי"ם

    אם, טוען עוד איך יתכן זאת אשר אם רשעתי אללי לי, שיתלה החטא בי כאילו אני עשיתיו בבחירתי, ובהפך אם צדקתי לא אשא ראשי, כי אני מוכרח במעשה הצדק ע"י ידיעת ה' הקדומה ואינו מתיחס אלי שאקבל עליו שכר, אם כן אני מוכן רק לשבוע קלון ולראות עניי, כי כל חיי הוא רק לקבל עוני וקלון:

    רלב"ג

    וראה. מקור והרצון בזה הנני שבע קלון ורואה עניי תמיד:

    אבן עזרא

    שבע קלון יחסר מלת אני.

16. (טז)וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא־בִי

    מצודת דוד:ויגאה. מי יתן והיה הרעה גדולה עלי כ״כ עד שתצוד אותי בה כשחל הזה אשר יצוד דבר מה אשר ישחיתו פעם אחת ולא ישנה וכן אתאוה להיות נשחת בהרעה עד לכלה אבל תשוב לצוד אותי פעם אחר פעם ותראה בי פלאות לשמור הנפש ולא תתן אותה לראות שחת:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויגאה. ויגדל כמו היגאה גומא (לעיל ח):

    רש"י

    ויגאה כשחל תצודני. ויגדל בעיניך להיות לך למשא ולפח נפש את אשר כשחל תצודני אשר תפרוש לי מצודה כאילו אני גבור כשחל:

    ותשוב. מיום אל יום:

    תתפלא בי. לדקדק ולהפליא במשפט ל' כי יפליא (במדבר ו):

    מלבי"ם

    ויגאה, ר"ל והקלון והעוני יגאה ויגדל עוד יותר, במה שכשחל תצודני, ידמה א"ע במשל במה שהוא ביד ה' בכל מעשיו כשחל הנצוד ביד הציד, שהגם שהשחל כחו גדול בכ"ז לא יכול לעשות מאומה כי הוא אסור ביד בעליו, ולא יוכל להתנענע רק למקום שיתירהו בעליו בכבל אשר בידו, ובכ"ז בעל השחל יתפלא בו כאילו הוא עושה הכל בכחו מעצמו, וז"ש הלא תצודני כשחל הנצוד, כן גודל כחי ואוני הוא נצוד בידך ולא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלעדיך, ובכ"ז תשוב תתפלא בי כאילו אני בעל בחירה ועושה מעשים גדולים בכחי החפשי ובבחירתי, ואתה.

    רלב"ג

    ויגאה. ר"ל מי יתן ויגדל הכאב הבא עלי עד שתצודני כשחל שימית בפעם אחת אבל אתה תשוב להכותי מכה אחר מכה ותראה פלאות בי:

    אבן עזרא

    ויגאה יחזור על עניי שכל יום ויום יתגבר.

    ותשב פעם אחר פעם כעניין: אך בי ישוב.

    תתפלא בי תראה פלאיך בי.

17. (יז)תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמִּי

    מצודת דוד:תחדש. בכל עת תחדש נגדי עדים אשר יעידו לך על רוע מפעלי ועל רעיו יאמר אשר ירשיעו אותו: ותרב. עי״ז תרבה כעסך עלי כי ארבה להשיב אמרים וברוב דברים לא יחדל פשע: חליפות. והמה מחליפים עצמם פעם ידבר זה ופעם זה ואת כולם אשיב: וצבא עמי. לא ימהרו ללכת אבל יתעכבו עמי משך זמן ומרבים דברים ובע״כ אשיב על כל דבריהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כעשך. כמו כעס בסמ״ך:

    וצבא. ענין זמן כמו הלא צבא לאנוש (לעיל ז):

    רש"י

    עדיך. להעיד על חליפת החלאים ומכאובים:

    וצבא עמי. זמנים קצובים ליסורי אלו משמשים (צבא א') וחוזרים ומתחלפים שנויים משונים מאלה ומשמשין זמן אחר:

    מלבי"ם

    תחדש עדיך נגדי, לברר שחטאתי ושמגיע לי עונש על מעשי, מצד שחליפות וצבא עמי, שע"י שאני נתון תחת חליפות ושינוים, ואני נתון תחת הצבא והזמן, שעפ"ז נראה שמעשי משתנים בכל עת בבחירתי, ושמעשי מתחדשים בזמן, שמזה ידומה שאני חפשי במעשי ושיש לי בחירה לעשות כפי שארצה בכל זמן, מזה תחדש עדיך נגדי שאני בעל בחירה במעשי, ובאמת הלא מצד ידיעתך הקדומה שהוא הכבל והזיקים האוסרים את כחי, בל אעשה דבר רק כפי שנגזר והוקצב מאת ידיעתך הקדומה, מזה מבואר שמעשי אין משתנים ואינם מתחדשים בזמן כי אין חליפות וצבא (ר"ל שינוים וזמן) אצל השי"ת, וא"א שיתחדש דבר בזמן ובשינוי בידיעתו, וא"כ אין מגיע לי עונש על מעשי, אחר שאני כשחל הנצוד בידך, ולא עשיתי שום דבר בבחירתי:

    רלב"ג

    עדיך. נגעיך ולו דמיון מה בלשון ארמי כי הספחת נקראת עדיתא:

    חליפות. מעניין כרית':

    וצבא. רבוי:

    אבן עזרא

    עדיך הם הנגעים שיעידו.

    חליפות וצבא הולכות ועומדות, כמו: הלא צבא, והעניין שהם עתה בזמן הזה ועניינו על התלאות.

18. (יח)וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי אֶגְוַע וְעַיִן לֹא־תִרְאֵנִי

    מצודת דוד:ולמה. אם ככה אתה עושה לי למה הוצאתני חי מרחם אמי היה לי לגווע ברחם ולא היה עין רואה אותי על כי הייתי נקבר מיד:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אגוע. אמות:

    רש"י

    אגוע ועין לא תראני. הלואי אגוע מרחם:

    מלבי"ם

    (יח-יט) ולמה, וא"כ למה מרחם הוצאתני, שב אל תלונתו שהתלונן על שנברא, שאחר שהיה מוכן לרעות עפ"י המערכה, היה טוב לי אז שאגוע בעת הלידה באופן שעין לא תראני, אחר שבל"ז כאשר לא הייתי אהיה אחר שהייתי מוכן עפ"י מזל הלידה להיות דומה כאשר לא הייתי, א"כ היה טוב יותר אשר מבטן לקבר אובל, ולמה נתן לי ההויה הרעה הזאת אשר אני בה כאין וכאפס, מצד שהמות טוב לי מן החיים:

19. (יט)כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל

    מצודת דוד:כאשר וגו׳. אז הייתי כאלו לא הייתי כי הייתי מובל מן הבטן אל הקבר והרי הוא כאלו לא נבראתי מעולם:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    אובל. אובא כמו והוא לקברות יובל (לקמן כא):

    רש"י

    אובל. הלוואי הייתי מובל:

20. (כ)הֲלֹא־מְעַט יָמַי וַחֲדָל וְשִׁית מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה מְּעָט

    מצודת דוד:הלא מעט ימי. ואם נבראתי בעבור לקבל עוד הטובה הלא ימי מעטים המה ומתי אקבל הטובה ולזה חדל היסורין ושית אותם ממני ואתחזק מעט זמן:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ושית ממני. תשית עצמך ממני ומעלי כמו (ישעיה סה) קרב אליך קרב לעצמך ורחק ממני:

    מלבי"ם

    (כ-כא) הלא, אולם עתה שכבר אני במציאות, אני מבקש אחר שימי מעטים וחדל ר"ל ואח"כ אחדל ולא אהיה עוד בעולם, א"כ שית ממני הסר ממני את היסורים, למען אבליגה מעט בטרם אלך ולא אשוב, הסר ממני היסורים עכ"פ קודם מותי ואח"ז אמות. אולם מתרגש במליצתו ואומר, ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות אחר שאלך ואמות אז לא ארצה עוד לשוב אל ארץ הזאת שהיא ארץ חשך וצלמות, ר"ל לא אשוב עוד אל חיי העוה"ז שהם אפלים וחשוכים ורעים:

    רלב"ג

    וחדל. המנע מהבי' עלי אלו הרעות:

    ושית ממני. הרפה ממני:

    ואבליגה. ואתחזק לבי:

    אבן עזרא

    ושית ממני הרף ממני כמו ונשתו מים.

    ואבליגה ואתחזק.

21. (כא)בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת

    מצודת דוד:בטרם אלך. בטרם אמות ואלך בדרך אשר לא אשוב והיא אל ארץ חושך וצלמות חשכת הקבר:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י

    רש"י

    בטרם אלך. בעודני חי ולא הגיע עת מותי הנח לי וארגיע:

22. (כב)אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ־אֹפֶל

    מצודת דוד:ארץ עפתה וגו׳. החושך שלה היא כמו חשכת אפלה והוא צלו של מות ואין שם סדרי מערכות הככבים ומזלות: ותופע. אף מקום המנהיר ומזהיר שבה היא כחשכת אפלה ולזה חדל ממני היסורים עד לא אלך אל המקום ההוא (העולה מהמענה ההיא לסתור דעת בלדד שאמר שהכל בא בהשגחה וטובת הרשעים לרעה ורעות הצדיקים המה לטובה כי ישיב אמרים לומר איך יתכן אם המה מין אחת ודרך אחת להם וישתנו בפעולת׳ ואם בעבור המיתה הפתאומית הבאה לרשע הלא עוד לטובה יחשב ויבחר בזה מלהיות מיוסר כמו הצדיק אף יתלונן למה זה ימהר לשלם כל גמול הרשע הלא האדם הוא בידו בכל עת וירב אמריו לאל איך לא יחוס מלחבל פועל ידיו הנעשה בחכמה נפלאה ובשלימות רב):

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עפתה. חשכה וכן תעופה כבוקר תהיה (לקמן יא):

    סדרים. שתים מערכות (ויקרא כ״ד:ו׳) ת״א סדרין:

    ותופע. אורה וזריחה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳):

    רש"י

    עיפתה. שם דבר חשיכה כמו שחר ועפה:

    צלמות. היא ולא סדרים בה (שאין שם סדרי אדם כלומר מנהגים שאין שם יישוב ואור שלה כמו אופל הוא):

    ותופע כמו אופל. מקום מופע שבה כמו אופל הוא:

    מלבי"ם

    ארץ, ר"ל הארץ הזאת שהיא חיי העוה"ז, עיפתה כמו אופל, גם מעט האור שנמצא בה בעת בקיעת השחר דומה כאופל שהוא יותר מחשך, ולא תאמר שהאופל הנמצא בארץ הזאת הוא מסדר הבריאה שנסדר שיהיה אור וחושך יום ולילה, כי הוא צלמות ולא סדרים, שאין הצלמות עפ"י סדרים, וגם ותופע כמו אופל גם הופעת האור אשר בעוה"ז דומה כאופל:

    רלב"ג

    עיפתה. אורה:

    ולא סדרים. ר"ל שאין בארץ דבר שומר סדר ויושר בעניינים הפרטיים:

    ותופע. ותאיר זה ביאור מלות המענה:

    ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר אמנם אני ידעתי כי כן ר"ל על מה שהוכחתני ואמרת עד אן תמלל אלה לא תחשוב שאמרתי מה שאמרתי לריב עם השם יתברך אבל אמרתי זה לפי דעת אליפז ואולם אני אחשוב ג"כ שהשם ית' לא יעות משפט ולזה גזרתי שהוא בלתי משגיח באישי האדם כדי שלא איחס עליו עול, ואולם שם השם ית' ענייניהם לפי מה שימשך מפעל הגרמים השמימיים ואף על פי שהיה יותר טוב כמו שאמרתי לאנשים המרי נפש שימותו מרחם אינני מיחס בזה עול אל השם ית' וזה שזה אמנם היה ממנו מצד שלא היה אפשר שיהיה ענין פרטי האדם מסודר ממנו באופן יותר שלם ובכלל הנה הוא מבואר שאין ראוי לאדם לריב עם השם יתברך ולהטיח דברים כנגדו כי איך יתכן שיצדק אנוש עם אל בריבו עמו הנה אע"פ שיחפץ לריב עמו לא יוכל כי השם ית' לא יעננו בשום דבר מדבריו ועוד כי הוא חכם בתכלית החכמה ויכול במה שירצהו ולזה ראוי לירוא להריב עמו כי מי הקשה אליו ויעמוד בשלום וזה שהאדם ישמר מהריב עם שתקיף ממנו וחכם ממנו כ"ש עם מי שהוא בתכלית החכמה והתוקף, הנה מרוב כחו עוקר הרים ממקומם ולא הכירו המון האנשים מי הוא שהפכם באפו לפי שסבת העתקם ממקומ' נעלמת מהם, והנה השם יתברך הוא הסבה בזה בהשתלשלות הסבות ר"ל שהוא הסבה הראשונה וזה אמנם יהיה בסבת האצר האיד הקיטורי בבטן הארץ שיתהוה ממנו רוח ידחה ההר ההוא ויגביהנו עד שתבקע הארץ ויצא הרוח ואז יהפך ההר ההוא בעת נפלו ולזאת הסבה בעינה הוא מניד הארץ ממקומה ויתנודדו העמודים אשר היא נסמכת עליהם ר"ל שלמטה יצא התנודדות תחלה בסבת הרוח הנעצר שם ובסב' התנודד הארץ הסמוכה לארץ ההיא תתנודד הארץ אשר עליה, הנה אומר לשמש ולירח ולא יזרח וזה יהיה בעת דבוקו עם הירח ולא היה לירח מרחב לפי הנראה ואע"פ שהשמש חזק האור עד שמרוב אורו ימנע הראות הככבים הנה ימנע הירח אורו ממנו ולא יאיר וכזה יקרה בשאר ככבי לכת שיעדר אורם כשיסתירו אותם השפלים מהם, הוא נוטה שמים לבדו בזולת אמצעי בינו וביניהם בעת הבריאה ואולם היסודות ומה שהורכב מהם בראם באמצעות הגרמים השמימיים והוא לבדו נוטה הגשם שידרוך על במתי ים והוא השמים וככביו ההולכים באיזור גלגל המזלות או נוטי' ממנו מעט לצפון ולדרום כמו ככבי לכת והככבים הקיימים אשר בשתים עשרה המזלות והוא עשה הצורות הצפוניות והדרומיות אשר בגלגל המזלות והנה בבריאת' מהפלא מה שלא יעלם וזה כי אלו הככבים עם היותם מטבע אחד בעינו יעשו פעולות מתחלפות בזה העולם השפל, וספר איוב מאלו הצורות עש והוא בנות עיש וכסיל וכימה שהם שתי צורות מעידות על תגבורת חום וקור רצוני שכסיל מעיד על רוב הקור וכימה על רוב החום וחדרי תימן הם הצורות הדרומיות, ובכלל אם באנו לספר נפלאותיו לא נוכל כי הוא עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וזה מבואר למי שעיין בטבע זה המציאות ובפרט באיברי הב"ח ואופן הסתעפם בהתחלתם הנה באמת הוא יעבור עלי ואם לא אראהו ויעבור לפני תמי' ולא אבין לו כי כבודו מלא עולם והוא עם כל דבר מנבראיו כי הוא הנימוס והסדר אשר בו יתקיים דבר דבר מהנמצאות באופן מה כמו שביארנו במה שאין ספק בו בספר מלחמות ה' אם יחתוף אדם וישחיתהו מי ישיבנו היש שם גבוה ויותר חזק ממנו ומי יאמר אליו מה תעשה, הנה באמת אלוה לא ישיב אפו כי הוא בלתי מקבל השינוי והתמורה ולזה יהיה מה שאמרת לי שאתחנן אל השם יתברך להסיר מעלי את הרע הזה מבואר הבטול, העוזרים בגאוה ובתוקף שחתו תחתיו ר"ל שלא יועיל עזרם כנגד השם יתברך, אף כי אנכי אדבר ואריב עמו איך יתכן זה, הנה אע"פ שצדקתי לא אמצא בעצמי דרך לדבר עמו ואיך אתחנן למשופטי אם חטאתי כמו שאתה מייעץ אותי, הנה אם קראתי אליו ומצאתי שהוא עונה אותי אע"פ כן לא אאמין כי יאזין קולי ואמנם אמר זה לפי שהוא מבואר לפי דעתו שהב"ה בלתי משגיח באישי האדם לחסרונם ולהיותם הווי' נפסדים והנה התחזקה זאת האמונה אצלו מצד העיון עד שאע"פ שיראה שהמוח' יחלוק עליה לא יסור ממנה וכאשר השלים איוב התנצלות על מה שהיה מוכיח אותו בלדד במה שהיה מריב עם השם יתברך ולא היה מתחנן לפניו להעביר רעתו שב להשיב על דבריו במה שהיה מניח שאם היה איוב זך וישר היו אלו הרעות הבאות עליו טובות באחרית, ואמר הנה מכתי אנושה מאד על לא חמס בכפי כי השם יתברך יכתת אותי בסערה והרבה פצעי על לא פשע ועל לא חטא' וזה בתמידות עד שלא יתנני השב רוחי כי ישביעני תמיד מקרים קרים ואיך ראוי שיקראו כמו אלו הרעות הנפלאות טובות הלא אם השם יתברך יעשה מה שיעשה מהרעות מצד הכח והתוקף אשר לו בזולת שמירה שיהיה במשפט ידעתי שהוא יוכל לעשות הכל כמו שיהפוך ההרים והארצות בכחו ובגבורתו וזה בהשתלשלות הסיבות כי הוא הסיבה הראשונה בכל מה שיתחדש ובזולתו לא יעשה דבר ואם יעשה זה מצד המשפט כמו שאתה אומר מי יועידני עמו ונקרבה יחד למשפט כי ידעתי שהוא עושה לי עול אם העניין כדבריך, אבל מה אעשה והנה אם צדקתי פי ישימני רשע בעיני שומעי דברי, הנני תם ופי יביא לחשוב שאני עקש והנה אמר זה איוב כנגד חביריו שהיו משימים אותו חוטא על דבריו, הנה באמת תם אני ואפס עד שלא אדע בעצמי נפשי ר"ל שאין נכרים כחותי' באיברי, ולזה אמאס חיי כי אינם חיים על דרך האמת ובהיות הענין כן הנה לא אקום שיהיו אלו הרעות להביא טובות אחרות כמו שאתה אומר כי הנני מרגיש בעצמי שאני תם ואפס באלו הרעות, אחת היא הדרך אשר יזוקו בה הטובים והרעים ועל כן אשפוט שאין הבדל בין התם והרשע כמו שאמרתי ובאמת כי בלדד אמר בזה מאמר חסר לפי שאם היה כדבריו היה ראוי שתהיינה רעות הצדיק מזולת מין רעות הרשע כי התחלות הדברים ההפכים ראוי שתהיינה הפכיות לפי שהם יביאו אל תכליות הפכיות ואם אמרתי שיש בזה הבדל כי רעות הרשעים הם באופן שיכלום פתאום והנקיים לא יבואו להם רעות לכלותה אבל יבאו עליהם רעות וייסורין להביא עליהם טוב כמו שזכרת בדבריך הנה באמת לא יתנצל בזה השם יתברך מהעול וזה שיותר רע מה שיבא לצדיקים ממה שיבא לרשעים לפי שהצדיקים שוקדים ברעותיהם זמן ארוך והרשעים יכלו תכף, ולזה אמר אם שבט ימית הרשע פתאום הנה הרשע ההוא ילעג למסת הנקיים ולייסוריהם לפי שיותר קל לסבול מה שבא עליו מהרע לקוצר זמנו ממה שבא מהרע לנקיים ועוד ימצא בזה עול אם היו אלו הטובות והרעות מכוונות מהשם יתברך וזה שכבר ימצאו רשעים קצתם מצליחים מאד עד שכל הארץ נתנם ביד', פני שופטי הארץ יכסו רוצה לומר שיעלימו עין מחמסיהם ואם לא איפה מי הוא שיכזיבני ויחלוק אל המוחש ויאמר שאין זה אמת או שאותן הטובות הם רעות, הנה ימי עם צדקתי ותום לבבי הלכו במהירות בלא חמדה כמו שילכו במהירות האניות המתוקנות בתכלית התקון בים וכמו שיעופף במהירות הנשר כשיבקש האוכל, אם אמרתי אשכח שברי ואעזוב כעסי ואחזק מעט הנני ירא מאד כל הכעסים אשר לי הם שכבר ידעתי שלא תנקני באחרית מאלו הרעות, הנה אם רשעתי למה זה הבל איגע להתחנן לפני השם יתברך כמו שאתה מיעץ אותי, הנה אע"פ שהתרחצתי בימי שלג להסיר לכלוך החטאים ההם והזכותי כפי בנקיות לא יועיל לי, לפי שמכאוביהם באופן שלא יועיל לי שובי אל השם יתברך אם היה שרשעתי לפי שהם פונים אל המות ולזה כשאקוה ההמלט בהתחנני אל השם יתברך אז יגיעני המות ויביאני אל שיתעבוני שלמותי להיות מת, הנה השם יתברך לא איש כמוני עד שאוכל לענות אותו ולבוא יחדו במשפט ולא יש ג"כ בינינו מוכיח ישית ידו על שנינו וישפוט מי יצדק, הנה אם יסיר מעלי שבטו בדרך שלא תבעתני אימתו אז אדברה על מה שהביא עלי מן הרע על לא חמס בכפי ולא אראנו כי לא כן אנכי עמדי כמו שאתם חושבים שרשעתי וזה שאני יודע בעצמי שלא חטאתי, הנה מרוב מכאובי נכרתה נפשי בחיי אעזוב עלי דברי שברי ואשיחה במרירות נפשי עם השם יתברך אם העניין כדבריכם שיהיו אלו הרעות מגיעות ממנו על הכוונה הראשונה, אומר אל אלוה אל תענישני הודיעני על מה תריבני ותכעס עמי כי אין בי חטא תוכל לתלות בו כעסך עמי, הטוב לך כי תעשוק האדם ותחמסהו להביא עליו רע על לא חמס בכפיו וכי תמאס מה שעשית אותו הזה מחוק השלם הלא כל פועל אוהב מה שיפעלהו כ"ש שלא ימאסהו ואם טוב לך שתופיע על עצת רשעים ר"ל שיגיע אליהם זוהרך בעצתם עד שישלימוה הנה זה תכלית העול אם היו אלו העניינים מגיעים מהשם יתברך על הכוונה הראשונה כמו שאתה אומר ר"ל שאם ימאס הטובים ויביא ההצלח' אל הרעים עד שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ואיך איפשר כך שתהיה משגיח בענייני האדם הפרטיים האם עיני בשר לך עד שתדע אלו הדברים הפרטיים ההיולאנים, אם כראות אנוש תראה אשר לו כחות נפשים ההיולאנים ישיג בהם הדבר במה שהוא פרטי כמו כח הדמיון והחו' ושאר הכחות הנפשיות אשר ינהגו מנהגם, הכימי אנוש ימיך ושנותיך כשנות גבר עד שתדע העניינים הזמניים הפרטיים ותבקש לעוני ולחטאתי תדרוש ואיך אפשר שישיג הדברים הזמניים הפרטיים מי שאין לו יחס כלל עם הזמן, הנה איך יתכן שתבקש לי עון וחטאת ואצלי ידיעתך כי לא ארשע אם היה שתשגיח בפרטי האדם ותבין אל כל מעשיהם כמו שאומרים רעי, והכאבת אותי עם זה המכאוב חזק ממית עד שאין מידך ונגעך שהבאת עלי מציל ר"ל שלא אוכל להנצל ממנו בשום פנים, הלא ידיך יצרו אותי ועשאוני בעת ההויה זה הציור הנפלא אשר באיברי גופי והקשרם קצתם בקצת והסתעפם קצתם מקצת באופן שכבר ילאו השכליים האנושיים להשיג אופן החכמה בזאת הבריאה בשלימות ועשית אותי יחד סביב בעת הבריאה רוצה לומר שהתחלת ההויה היתה מהאמצע והוא הלב ואחר ציירת איברי סביב יחד ואף על פי שקצתם ישלמו קודם קצת לפי שאי אפשר שיתהוו האיברים הנפרדים כמו שהתבאר בספר ב"ח ועתה תבלעני ותשחיתני, זכור נא כי כחמר וכעפר הייתי בעת שעשיתני ועתה למה תשתוקק להשיב אותי אל העפר ותבטל ממני פעולתך הנפלאה הלא בעת ההויה התכתני תחלה כחלב ואחר כך הקפאת אותי כגבינה ואולם אמר זה כי הזרע אשר נתהוה ממנו והוא דם הנקבה נתך תחלה ואחר כך הקפיאו החום אשר בזרע הזכר עם הכח האלהי לתת לו צורה ותמונה כמו שהתבאר בספר ב"ח, עור ובשר הלבשת אותי האברים הפנימיים לשומרם ובעצמות וגידים תכסה האיברים הפנימיים לשומרם ולהיות לי עמידה וקיום ולהקשר האיברים קצתם בקצת ולתת להם מהתחלתם המזון והחוש והתנועה עד שנמצאת בו, חיים וחסד עשית עמדי להשגיח בי בבריאתי זאת ההשגחה הנפלאה במה שהמצאת בי מאיברי והכחות הנפשיות ולא די שהמצאתני בזה האופן הנפלא אלא ששמת פקודה ששמרה רוחי וחיי ר"ל שנתת מנוי ושלטנות לצורתי על כחותיי המתפעלות עד שישמור בזה מציאותי כי שמירות מציאות כל מורכב הוא כאשר יגברו כחותיו הפועלות על המתפעלות וכבר הוכנו באדם כלים רבים וכחות נפשיים רבים תשלם בהם זאת השמירה הזמן האפשרי כשלא היה שם מונע מצד רוע ההנהגה או זולת זה מהדברים שיהיו סבה אל שימות האדם בלא עתו, הנה אלו העניינים אשר באדם במה שהוא אדם צפנת בלבבך להיותם בלתי פרטיים ולא זמניי' והם אופני החכמה בבריאותו ושמירת מציאותו הזמן האפשרי ר"ל שאתה משגיח באדם באלו העניינים האנושיים, ידעתי כי זאת ההשגחה וההנהגה עמך היא ואולם במקרים אשר הם פרטיים וזמניים לא יתכן שתהיה משגיח, אתה ה' אלהים אף על פי שאודה שחטאתי האם ראוי שתשמרני במשמר ובמאסר אלו המכאובים תמיד ולא תנקני מעולם ממעשי, הנה אם רשעתי אוי לי ואם צדקתי אוי לי ג"כ כי לא אוכל לשאת ראשי להיות שבע קלון מהחרפות אשר חרפוני רעי בהם ולראותי בעניי ובשפלותי, מי יתן ויגדל מאד הרע שאתה עושה לי עד שכמצודת השחל תצודני פעם אחת ולא תשנה לי כלומר שתמיתני תכף אך אתה תשוב לצוד אותי צידה אחר צידה ולתת לי מכות ונגעים רבים להפליא זה אחר זה, תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמי בנגע ובנגע ר"ל שהם רעים מאד ורבים עד שנגעים מכריתים אותי ורבוי גדול מהם עמי, ואם ככה אתה עושה לי טוב שלא הוצאתני מרחם ולא תראני עין והייתי כאילו לא הייתי ולא יצאתי לאויר העולם עד שמבטן לקבר אובל כי איוב היה רואה שטוב לאדם הקשה יום שלא נברא כמו שקדם ולמה תרדפני כמו אלו ההרדפות אם העניין כמו שאומרים רעי שיהיו הרעות מגיעות מאתך, הלא מעט ימי חדל ממני אם תרצה שאראה בטוב בטרם אמות הסר ממני אלו המכאובים והנגעים אשר חוליתי בהם ואחזק מעט בטרם אלך אל מקום שלא אשוב ר"ל אל המות ואל ההעדר והוא אשר קרא ארץ חשך וצלמות, הנה זה מציאות השפל ימצא עיפתו ואורו חשוך כמו אופל וזה כי בו ימצא צל המות וההעדר ולא ימצא בו סדור והגבלה במה שימצא בו מחיים אבל האור ההוא חשוך כמו אופל וזה מחוייב בו מצד פחיתותו וחסרונו: והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב לא היה מריב עם השם יתברך ושיחחס אליו עול במה שיביא מהרעות לאישי האדם אבל היה מרחיק זה וייחס אלו הרעות אל ההגבלה המסודרת מהכוכבים ואולם מה שהתרעם מהשם יתברך הוא למה לא סדר בכמו אלו האנשים הקשה יום שלא יתהוו כי יותר היה להם זה טוב וייחס לזה התהוותם לשגגה אל השם יתברך או ללאות וקצור ואולם מה שנמשך בדבריו מהתרעם אל השם יתברך על הרעות הבאות עליו הוא לפי שהשם יתברך סדר זה הסדור אשר מהגרמיים השמימיי' אשר בו מהעדר הצדק והיושר מה שזכרו איוב ר"ל תם וישר הוא מכלה או הוא לפי דעת רעיו שיראו שהשם יתברך הוא משגיח באישי האדם ושם בהם הרעות והטובות במשפט ועוד כי מה שהיה טוען איוב מענייניו שלא חטא היה נעלם לרעיו ולזה היה אפשר שיאמרו לו שאינם מאמינים בזה ולזה היה חושק שיהיה מתוכח עם השם יתברך אם היה אפשר שאם היה שידע מעשה האדם היה ידוע לו מעשה איוב וצדקו ותם לבבו ואם היה עם זה מגיע לו כמו אלו הרעות הממיתות היה עול ולזה היה שופט איוב שהשם יתברך בלתי יודע אלו הדברים הפרטיים ושכבר עזבם והניחם תחת ממשלת הגרמים השמימיים לשומרם כפי מה שאפשר והנה כבר ביאר איוב שמה שאמר בלדד שהרעות אשר לנקיים הם טובות ואם לא נשער הוא כוזב מצד החוש כי אין הבדל בין הרעות אשר לצדיקים ובין הרעות אשר לרשעים אבל הם אחדות במין וזה היה בלתי אפשר אם היה הענין כמו שאמר בלדד וזה שהדברים אשר תכליותיהם הפכים ראוי שיהו מתחלפים במין האלהים אלא אם היה זה במקרה כמו שנמצא לדבר אחד בעינו שיהיה סבה לדבר והפכו אלא שהוא סבה לאחר מן ההפכים בעצם ולאחד במקרה ובזה האופן ימצא לחום החמום והקור וימצא לקור הקרור והחמום כמו שנזכר ברביעי מהאותות ועוד שכבר נתבאר לאיוב מרעותיו שהם ממיתות ומוליכות אל המות כמו הענין ברעות אשר לרשעים עם התבאר לו מעצמו שהוא היה תם וישר ועוד שאם הענין כן היה הרע אשר יגיע לנקיים יותר קשה ואף על פי שנודה שיהיה תכליתו לטוב לפי שהרע המגיע לרשעים ימיתם פתאום ולא ירגישו ברע כי אם זמן מועט ואולם הנקיים יתמיד להם הרע זמן ארוך והוסיף להפליא איוב על מה שהתחכם השם יתברך בבריאת האדם בתכלית מה שאפשר מהשלמות וטוב ההשגחה איך ראוי שיסדר כמו זאת הבריאה הנכבדת באנשים הקשה יום אשר סדרו להם מערכת הככבים בגיחם מרחם מקרים רעים ומפסידים אותם ומה תועיל להם זאת הבריאה הנפלאה האם ראוי בחק הפועל השלם שיעשה פועל הבטלה ר"ל שיעמיק ויפליא בטוב הבריאה והוא בעצמו יסדר תכף מה שיפסיד' הלא יותר טוב לכמו אלו האנשי' שלא יהיו נבראים והנה הביא איוב בזה המאמר שני מופתים חזקים יבטל בהם שיהיה השם יתברך יודע העניינים הפרטיים המופת הראשון סדורו כן השם יתברך אין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים כי אין לו כח היולאני כמו שהתבאר במופת כטבעיות ובאלהיות וכל מי שאין לו כח מן הכחות אשר יושגו בהם העניינים הפרטיים לא ישיגם ויחוייב מזה שהשם יתברך אינו יודע אלו העניינים הפרטים ואל זה ההיקש רמז באמרו העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה והמופת השני סדורו כן השם יתברך אינו זמני ומתנועע להיותו בלתי היולאני וכל מי שישיג הדברים הפרטיים זמניים מצד שהם פרטיים וזמניים הוא זמני ומתנועע לפי שיחוייב היותו היולאני אחר שהוא יקבל הדברים אשר ישיגם קיבול היולאני ויולד מזה בתמונה השנית שהש"י לא ישיג הדברים הפרטיים ואל זה ההיקש רמז באמרו הכימי אנוש ימיך וגו' ואולם איוב יודה שהש"י משגיח במינים להיותם בלתי זמניים ולזה ימצא באלו הנמצאות השפלות הסדר והיושר במה שלהם מצד הטבע המיניי וימצא בהם הערבוב והעדר הסדר במה שהם בו פרטיי' ולזה אמר במציאות הפרטי באלו הענייני' השפלי' אשר בעולם ההויה וההפסד שאורו הוא כמו אופל לפי שלא ימצא בחיי' הנמצאי' בו סדור ויושר:

    אבן עזרא

    עיפתה חשך וכמוהו עושה שחר עיפה.

    סדרים הם מערכות הכוכבים. ותרגום: יערוך יסדר.