הושע פרק ב׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא־יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל־חָי

   מצודת דוד:והיה מספר. בזמן הגאולה יהיו מספר בני ישראל כחול הים אשר א״א למדוד אותם ולספרם וארז״ל שאחר שהוליד הושע את אלו אמר לו המקום שלח את אשתך וגו׳ והבין ברמז שלא טוב בעיני ה׳ אשר דבר על ישראל להחליפ׳ באומ׳ אחרת לכן חזר וביקש עליהם רחמים: אשר יאמר להם. אשר היה נאמר עליהם: יאמר להם. יאמר עוד עליהם בני אל חי החביבים יותר מעם:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ימד. מלשון מדידה:

   להם. עליהם:

   רש"י

   והיה מספר. מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה (דברים ל) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו':

   רד"ק

   והיה מספר בני ישראל אף על פי שעתה קרואים לא עמי עוד יבא זמן שיהיה מספר בני ישראל כחול אשר לא ימד ולא יספר. לא ימד כ"ש שלא יספר, וכן אין אמת ואין חסד (הושע ד א). ולשון מדידה נופל על החול, ועל הכוכבים לא יפול אלא לשון מספר, לפיכך חלקם ירמיהו הנביא כשהמשיל בשניהם ואמר אשר לא יספר צבא השמים ולא ימד חול הים (ירמיהו לג כב). ואף על פי שהוא אמר זה המשל על שתי משפחות מישראל וזה הנביא אמרו על כל ישראל, אין לתמוה בזה כי בזה ובזה הוא דרך הפלגה ואין החפץ בהם כי אם ענין רבוי:

   והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם תחת אשר נאמר להם בזמן הזה לא עמי אתם לפי מעשיהם הרעים:

   יאמר להם בזמן ההוא:

   בני אל חי כי ישובו אל ה' והוא ישיב שבותם וירחמם:

   וטעם בני אל חי: כי בזמן הזה עושין עצמן בנים לאלהים אחרים שאינם חיים ואפילו החיים שבהם שהם המזלות אינם חיים אלא בעילת המחיה אותם, אבל הוא יתברך חי מבלי סבה ועילה. ויונתן תרגם במקום כמשמעו ויהא באתרא דאתגליאו לביני עממיא כד עברו על אורייתא ואתאמר להון לא עמי, אתון יתיבין ויתרבון ויתאמר להון עמיה דאלהא קיימא (תרגום יונתן הושע ב):

   מלבי"ם

   והיה (תשובת הושע) דבר זה הורע בעיני הושע לגרש את אשתו ואת בניו, ולכן חזר מדבריו הקודמים והתחיל ללמד זכות על ישראל, אמר אל השם איך תרצה לשלח את אם הכנסיה ואת בניה, הלא לעתיד יהיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, ר"ל שהחול הגם שי"ל מספר, כי כבר התבאר שמציאת דברים רבים בלתי בעל תכלית בפעל הוא דבר נמנע (כמ"ש במו"נ ח"ב), בכ"ז הגם שי"ל מספר אין אדם יכול לספרו מפני ריבויו ודקותו, והגם שאפשר למדדו במדה גם זה א"א לעשותו כי רב החול נסתר במצולות ים ובתהומות הארץ שא"א לאדם להגיע שמה, כן לא יהיה אפשר לספר את ישראל, אם מצד ריבוים אם מצד שיהיו מפוזרים ונסתרים באפסי ארץ עד שרבים מהשבטים חשובים כאובדים כי אין יודע מקומם כחול הטמון במעמקי ימים, ואז יהיה במקום אשר צוה ה' עתה שיאמר להם לא עמי אתם דהיינו במקום שהדיחם בגלות והסתיר פניו מהם, אז יאמר להם שהם בני אל חי שאז יכירו כולם כי אביהם חי ומשגיח על בניו בהשגחה מיוחדת מופלאת שעי"ז יתקיימו משך זמן הגלות, ונודע בגוים זרעם כי הם זרע ברך ה':

   אבן עזרא

   והיה זאת הפרשה דבקה היא כי במקום שגלו שם יולידו בנים רבים, רק אינם יראים את השם.

   ופי' והיה במקום כמו: תחת אשר לא עבדת. והטעם: שהם קוראים עצמם בני אל חי והם באמת לא עמי, בעבור מעשיהם הרעים.

2. (ב)וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן־הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל

   מצודת דוד:ונקבצו. זה יהיה בימי המשיח: ראש אחד. זהו מלך המשיח: ועלו. מארצות הגולה יעלו אל ארצם: כי גדול יום יזרעאל. כי יום גדול ונכבד יהיה יום קבוץ ישראל אשר הפיצם האל כמפזר זרעי׳ ע״פ השדה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   יזרעאל. היא מלה מורכבת מן זריעה ומן אל:

   רש"י

   ראש אחד. דוד מלכם:

   כי גדול יום. קבוץ זריעתם:

   רד"ק

   ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וזה יהיה בקבוץ גליות בימי המשיח, כי בבית שני לא עלו אלא יהודה ובנימין שגלו בבבל, ולא היו בני יהודה ובני ישראל יחדיו:

   ושמו להם ראש אחד זהו מלך המשיח, וכן ת"י וימנון להון רישא חד מדבית דוד (תרגום יונתן הושע ב):

   ועלו מן הארץ מארץ גלותם יעלו לארצם, והמפרשים זה הענין על הגלות איננו נכון, כי מה ענין ושמו להם ראש אחד למי שילך בגלות, וגם ועלו מן הארץ כי היה לו לומר וירדו או ויצאו, כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות והבא אליה יעלה ומי שיצא ממנה ירד. וי"ו ועלו מן הארץ פירשו בו אחר שעלו מן הארץ, כוי"ו הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו סד ג), וירד מעשות החטאת והעולה (ויקרא ט כב), וירם תולעים ויבאש (שמות טז כ) והדומים להם; כי המשיח לא יהיה להם לראש עד שיהיו בירושלם. ויש מפרשים ראש אחד - אליהו הנביא שיעלה אותם מן הגלות:

   כי גדול יום יזרעאל יום עת שנשבר קשתם בעמק יזרעאל גדול הוא, ומאד ארך זמן גלותם ותם עונם בגלות שארך זמן רב. ואדוני אבי ז"ל פירש זמן ארוך וגדול היו זרועים בגוים ועתה אקבצם לפיכך קרא שם ישראל יזרעאל שהאל זרעם בגוים. ויונתן תירגם ארי רב יום כנישתהון (תרגום יונתן הושע א):

   מלבי"ם

   ונקבצו, ואח"כ באחרית הימים יתקבצו המפוזרים בין בני יהודה שגלו בחורבן בית ראשון ע"י נבוכדנצר שלא שבו כולם בימי עזרא, ובין בני ישראל שהם עשרת השבטים שגלו ע"י מלך אשור, כולם יתקבצו ממקומות פזוריהם ויהיו יחדו לעם אחד, וגם ישימו להם ראש אחד שהוא משיח בן יוסף שהוא יהיה לראש עליהם תחלה (כמ"ש ביחזקאל ס' ל"ז), ועלו מן הארץ יעלו מכלל כדור הארץ שהם נפוצים בו לא"י, כי גדול יום יזרעאל שאז שם הבן הראשון שנקרא יזרעאל להורות על משפט ה' בם יתקיים באופן אחר כמ"ש (בפסוק כ"ה) וזרעתיה לי בארץ, שיקרא בשם יזרעאל מענין זריעה, שהגלות יהיה דומה כזורע גרעיני תבואה בעומק האדמה ונדמה לו שהגרעינים נרקבו ונבלה ואח"כ יציצו ויצמחו ויוציאו פרי תבואה כפלי כפלים, כן יציצו מן הגולים שנזרעו בארצות שבים עם רב כחול הים אשר לא יספר עם הגרים הנלוים עליהם כמ"ש חז"ל, ויום יזרעאל היינו יום שתתגלה הזריעה הזאת שזרע אלהים בארץ וישא אלומותיו, יום זה יהיה גדול מאד מצד הנסים והגדולות שיעשה ה' ביום ההוא לעיני כל הגוים:

   אבן עזרא

   ונקבצו טעם ונקבצו, שרבים מבני יהודה תפש סנחריב וכן כתוב: כי תפש כל ערי יהודה הבצורות.

   ושמו להם ראש אחד זהו סנחריב.

   ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל שנפקד עון בית ישראל והנה הכל לגנאי ולא לשבח, או הטעם כי גדול יהיה יום אידם כיום יזרעאל והמפרש יותר מיום יזרעאל אין משפט הלשון לחסר מ"ם, כי הדבר יבוא להפך. ועוד: מ"ם טעם כי גדול - ואין שם זכר מ"ם.

3. (ג)אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה

   מצודת דוד:אמרו. אתם בני יהודה ובנימין אמרו על אחיכם בני עשרת השבטים שהם עמי כמותכם עם כי מהרתי להגלות׳ ממכם וקראתים אז לא עמי וכן אמרו רוחמ׳ על אחותיכם הם נשי עשרת השבטים:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   אמרו לאחיכם עמי. כתרגומו תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם:

   רד"ק

   אמרו לאחיכם עמי פירש רב סעדיה גאון ז"ל, אומר לשבט יהודה ובנימין אחיכם עשרת השבטים שהיו קרואים לא עמי בזמן שהיו עושים הרע בעיני ה', בזמן שיבת הגלות אמרו להם עמי:

   ולאחותיכם רחמה ולפי שהמשל היה בבן ובת אמר אחיכם ואחותיכם. ומלת ואחותיכם ברבוי אחד לבד, כי היה לו לומר בשני רבוים 'אחיותיכם' כמו את אחי ואת אחיותי (יהושע ב יג):

   מלבי"ם

   אמרו, ר"ל אחר שיהיה מספר בני ישראל כחול הים וכו' א"כ אני מצוה אל הבנים ואל הבת שתאמרו לאחיכם (שרצו לקראו בשם לא עמי) שהם עמי, ולאחותיכם (שרצו לקראה בשם לא רוחמה) שהיא רוחמה, אחרי שלעתיד יהיו עם ה' וה' ירחמם ובזה טען נגד ה' שרצה שישלח את אשתו ויקראו לבניו לא רוחמה ולא עמי, ומבקש שכן ה' יאמר להם עמי אתם, ע"ש העתיד:

   אבן עזרא

   אמרו כדרך: ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול, שמח בחור בילדותיך, באו בית אל, ורבים ככה על כן אחריו ריבו באמכם ריבו - איך אתם בני אל חי והאם זנתה, הם האבות.

4. (ד)רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי־הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיה וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ

   מצודת דוד:ריבו באמכם ריבו. כל הכנסיה יחד יקראו אם וכאלו יאמר אל הצדיקי׳ שבדור עשו מריבה עם כל הכנסיה על רוע דרכה כי מעתה היא לא אשתי כי סרתה מעלי ואנכי לא אישה להזמין לה ספוקה: ותסר. מוסב על תחלת המקרא לומר ריבו בה שתסר זנוניה וגו׳ ר״ל שלא תצבע עוד פניה להזנות אחרי׳ ולא תשים עוד בין שדיה בשמים המעלים ריח טוב להלהיב לב הנואפים ר״ל מעתה תעזוב דרכה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אישה. בעלה:

   ונאפופיה. מלשון ניאוף:

   רש"י

   ריבו באמכם. בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים:

   מבין שדיה. דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא:

   רד"ק

   ריבו באמכם עתה שב לדברי התוכחה שאמר בתחילה, ולפי שהמשיל כנסת ישראל לאשת זנונים, והנולדים בדור ודור ילדי זנונים, אמר כנגד ילדי זנונים ריבו באמכם, והכנסה נמשלת לאם על דרך כלל והפרטים לבנים והענין שיריבו איש ברעהו להשיבם לדרך טובה:

   כי היא לא אשתי כיון שזנתה תחתי:

   ותסר זנוניה מפניה כיון שהמשילה לזונה כתב עליה דרכי זונות, כי דרך הזונה לקשט פניה במיני צבעונים שתראה יפה בעיני הזונים:

   ונאפופיה מבין שדיה היא מעיכת השדים שזכר יחזקאל שמה מעכו שדיהן כי גם זה מדרכי הזונות, והפנים הוא משל לנביאים שהיו העם מחליפים נביאי ה' בנביאי השקר ואלה הם הזונים, ושדים הוא משל לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה כמו שפירש בספר יחזקאל והיו מחליפים אותם בחוקי עכו"ם ואלה הם הנאפופים:

   מלבי"ם

   ריבו, (תשובת השם), א"כ אתם הבנים ריבו באמכם ותוכיחו אותה על זנותה, כי כל זמן שהיא לא אשתי והיא זונה מאחרי, הלא אנכי לא אישה ואין הבנים בני, ומוטל עליכם הבנים לריב עם אמכם שתטיב את דרכה, וזה תשובה אל הושע שא"כ מוטל על הנביאים, והושע מכללם, לריב עם האם דהיינו הכנסיה ולהוכיח אותה ולהחזירה למוטב ותסר, ריבו אתה שתסר זנוניה מפניה הוא הע"ז שעובדת בפרהסיא עד שעניני הזנות נראים על פניה, ונאפופיה מבין שדיה היא תאות הנאוף עצמו המוסתרים בין שדיה, שהם יצרא דע"ז ויצרא דעריות:

   אבן עזרא

   ריבו הנביא מוכיח הגולים אולי ישובו וישיב השם שבותם, או יוכיח אלו הדורות לפני גלותם.

   זנוניה כפול העי"ן כמו בינה הגיגי.

   ונאפופיה כפול הלמ"ד כמו סגריר.

5. (ה)פֶּן־אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא

   מצודת דוד:פן אפשיטנה ערומה. כי כשלא תעזוב דרכה פן אפשיט בגדיה מעליה ותשאר ערומה ואמר ענין הבושה שעושין לזונה לפי שהמשילה לזונה: והצגתיה. אעמיד אותה מבלי לבוש ומכסה כמו שהיתה ביום שנולדה וכפל הדבר במ״ש: כמדבר. הפקר לכל כמו המדבר: כארץ ציה. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   אפשיטנה. ענין הסרת המלבוש כמו ופשט את בגדיו (ויקרא ו׳:ד׳):

   והצגתיה. ענין העמידה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳):

   ושתיה. ענין שימה כמו למען שיתי (שמות י׳):

   ציה. שממה:

   רש"י

   כיום הולדה. כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ד׳) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין (שם):

   כמדבר. גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו (במדבר י״ד:ל״ה):

   והמתיה. ואקטלינה:

   רד"ק

   פן אפשיטנה ערומה ואניחנה ערומה:

   והצגתיה כיום הולדה אעמידנה ערומה כיום שנולדה כמו שאמר ערום יצאתי מבטן אמי (איוב א כא), והענין כפול במלות שונות והוא על דרך משל כמו שאמר יחזקאל ביום הולדת אותך (יחזקאל טז ד) ואמר ואת ערום ועריה (יחזקאל טז ז) ואמר ואלבישך רקמה (יחזקאל טז י) וכל הענין כמו שהוא, ומשל הלידה היא כשהיו במצרים עבדים כמו שפירשנו שם:

   ושמתיה כמדבר שהוא הפקר לכל, ועוד שלא ימצא בו שום מחיה ושום צורך האדם כן אסיר כל טובי מהם ויהיו מופקרים לכל כמו שאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול (דברים לא יז), גם מורה על חורבן הארץ כמו שאמר נצתה כמדבר (ירמיהו ט יא):

   ושתיה כארץ ציה הענין כפול במלות שונות, וכן והמתיה בצמא, כי המדבר הוא צמאון אשר אין בו מים. ואפשר שיהיה בצמא משל לבטול התורה והנבואה כמו שאמר מלכה שריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' (איכה ב ט), והצמא הוא משל לבטול התורה והמצות והנבואה כמו שאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' (עמוס ח יא):

   מלבי"ם

   פן, שאם לא תסר זנוניה מפניה, אז אם היא לא אשתי אנכי לא אישה כנ"ל, וא"כ אפשיטנה ערומה ואקח מאתה את הבגדים שנתתי לה. והנה הנביא צייר מעמד העם בעת שבחרם ה' במצרים, כילדה עזובה שהשליכוה אבותיה ערומה מתבוססת בדמיה אל המדבר, וה' עבר עליה ורחץ אותה מדמיה והלביש אותה בגדים ולקחה לו לאשה והכניסה עיר מושב וארץ זבת חלב ודבש, כמ"ש (יחזקאל ט"ז) ביום הולדת אותך לא כרת שרך וכו' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' ואת ערום ועריה, ואפרוש כנפי עליך ואכסך ואלבישך רקמה וכו' ועפ"ז יאמר שאחר שע"י זנותה יבוטלו הנשואין א"כ אפשיטנה ערומה כמו שהיתה ערום ועריה ויותר מזה כי והצגתיה כיום הולדה שהיתה מתבוססת בדמיה וגם ושמתיה כארץ מדבר וציה עד שתמות בצמא, ר"ל שאחזיר אותה אל גלות העמים שזה משל המדבר, ושם תתבוסס בדמי הרוגים ואקח מאתה הבגדים שנתתי לה שהוא השראת השכינה וההשגחה וכל כלי תפארתה:

   אבן עזרא

   פן, כיום הולדה בהיותה במצרים כאשר הזכיר יחזקאל: ואת עירום ועריה.

   והצגתיה כמו: ויצג את המקלות.

   ושמתיה כמדבר אין אדם בו.

   וטעם בצמא בעבור שהיא אומרת: נותני לחמי ומימי ושקויי.

6. (ו)וְאֶת־בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי־בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה

   מצודת דוד:ואת בניה. ר״ל אף על הצדיקי׳ שבהם לא ארחם: כי בני זנונים המה. לפי שהמשילה לזונה אמר ל׳ הנופל בזונה שאין מי מרחם על בניה אף שהמה לא חטאו מ״מ סובלים עון אמותם ור״ל אף הצדיקים ילקו בעון כללות האומה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   רד"ק

   ואת בניה לא ארחם כמו שפירשנו כי הכנסיה בכלל תקרא אם, ונקראו הפרטים בנים, או הילודים כל דור ודור שנהגו מנהג הדור הראשון העובד עכו"ם:

   מלבי"ם

   ואת בניה, ועי"כ לא ארחם גם על בניה, ובנמשל שלא אחוס גם על הצדיקים שביניהם שאחר שכלל הכנסיה זנו מאחרי, העולם נדון אחר רובו, והם ג"כ בני זנונים:

   אבן עזרא

   ואת בניה לא ארחם הם שילכו בגולה.

7. (ז)כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי

   מצודת דוד:כי זנתה אמם. כללות האומה סרתה מעלי: הובישה הורתם. האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ״ש: אחרי מאהבי. אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וכו׳ ר״ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   הובישה. מלשון בושה:

   הורתם. מלשון הריון:

   צמרי ופשתי. מלשון צמר ופשתים:

   ושקויי. מל׳ משקה:

   רש"י

   אמם. כנסיה שלהם:

   הובישה הורתם. בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים:

   אחרי מאהבי. בדרכי העכו"ם:

   רד"ק

   כי זנתה אמם הובישה הורתם ת"י ארי תעו כנישתהון בתר נביאי שקרא בהיתו מלפיהון (תרגום יונתן הושע ב):

   אחרי מאהבי אשור ומצרים שהיו לישראל ברית עמהם ומצילים אותם מאויביהם והיו הולכים בטח בשוחד אשר היו נותנים להם, וכיון שהיו בשלום בבריתם עמהם כאלו הם מספיקים צרכם כי בעזרתם היו עובדים את אדמתם והולכים מארץ אל ארץ בשלום, וזהו לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי, ומה שאמר הובישה יש לה להכלם ממעשיה וממאהביה שבטחה בהם, כי לא יועילו לה בעת צרתה. ואדוני אבי ז"ל פירש אחרי מאהבי - השמש והירח והכוכבים שהיו עובדים להם, וכוונתם היתה כי הם היו נותנים מזונם וסיפוקם, כמו שאמרו ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו (ירמיהו מד יח):

   ושקויי היין ושאר משקים:

   מלבי"ם

   כי זנתה אמם, ולכן בניה הם בני זנונים, והגם שי"ל שרוב בעילות אחר הבעל וגם אם האם זנתה הבנים כשרים, אבל הלא הובישה הורתם שהיא הובישה את ההריון של הבנים עד שהם ספק ממזרים, כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי, כי מה שרוב בעילות אחרי הבעל הוא דוקא אם היא זונה בצנעה, ואם היא עדיין תחת רשות בעלה ונזונית על שולחנו שאז הוא העקר ורוב הבעילות הם ממנו, אבל היא כבר נפרדה מן הבעל, הן מצד שהיא מפרסמת את זנותה ואמרה בפרסום אלכה אחרי מאהבי, ויוצאת מרשותו לרשות הזונים, הן מצד שלפי דבריה אינה נזונית עוד משל בעלה רק מקבלת מזונותיה מן הזונים והם נותנים לחמי ומימי, וכן המלבושים, הם נותנים צמרי ופשתי שתטוה לה בגדים, וכן יתר צרכיה שמן לסוך, ומשקים להתענג כמו יין וחלב, וממילא רוב בעילותיה הם מן הזונים ובניה בני זנונים, והנמשל שהכנסיה נפרדה מה' לגמרי ועובדת ע"ז בפרהסיא, וחושבת שכל שפעה והצלחתה באים מצד מערכת הכוכבים והמזלות ושה' לא ייטיב ולא ירע ואין תועלת מעבודתו כלל, ובזה נהיה ככל משפחות האדמה לשרת עץ ואבן, ולכן לא ירחם ה' גם על הטובים וישליך את כולם מעל פניו:

   אבן עזרא

   כי הובישה הורתם וטעם מאהבי - פועל יוצא לשנים פעולים, כי בקשו שהייתי אוהבת אותם בעבור מתנותם ושאומר: כי מימי הוא התירוש והביא ראיה ותירושי במועדו, לא דבר נכונה כי התירוש ותירושי כנגד ושיקויי.

   וטעם מימי כמו ואכלכלם לחם ומים והנביא אמר: לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, ומים בכסף תתן לי.

8. (ח)לָכֵן הִנְנִי־שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת־גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא

   מצודת דוד:לכן. הואיל וכן חשבה אגדור דרך מהלכך בקוצים לבל תוכל ללכת בה ר״ל לא תשכיל להוריד אליך השפעה ממערכת השמים כאלו נסתם הדרך: וגדרתי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: ונתיבותיה לא תמצא. לא תמצא שביל ותחבולה להוריד אליך ההשפעה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   שך. ענין גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה׳):

   בסירים. קוצים כמו כקול הסירים (קהלת ז׳):

   וגדרתי. מלשון גדר:

   ונתיבותיה. מלשון נתיב ושביל:

   רש"י

   הנני שך. ל' סגירה כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳) כמשוכת חדק (משלי טו):

   את דרכך. דרכים ושבילים שאת הולכת בהם:

   רד"ק

   לכן הנני שך את דרכך בסירים שלא יוכלו לצאת מהעיר מפני החרב ולא יועילום מאהביה והם אשור ומצרים. או לפירוש אדוני אבי זכרונו לברכה - המזלות, והנה דרכה כאלו יש בה מסוכת חדק וקוצים שלא תוכל לעבור בה וכאלו גדורה בגזית שלא תוכל לעבור ולא תמצא נתיבותיה שהיתה הולכת בהם, ועל הדרך הזה נאמר גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה (איכה ג ט):

   שך כמו אתה שכת בעדו (איוב א י) מנחי העי"ן ולפי שעושין גדר הכרמים והשדות משכים, נאמר הפעולה ממנו שך שכת ושכים ידוע שהם כמו קוצים, וכן סירים וכן צנינים כולם מיני קוצים הם ולא באה הפעולה כי אם משכים:

   מלבי"ם

   לכן הנני שך את דרכך בסירים מספר ההשתדלות שיעשה ה' להשיבה אליו כמשל ההשתדלות שיעשה הבעל אל האשה המנאפת תחתיו, שיש לה דרך גדול קבוע שבו תצא כל יום מביתו ללכת אל המנאפים ושך את הדרך בסירים בל תוכל ללכת בו, ועדיין יש לה מקום לדבר עם הנואפים אחורי הגדר במקום שהגדר פרוץ, ועז"א וגדרתי את גדרה, ועדיין יש לה נתיבות צרות מיוחדות שתצא אליהם בנתיבות האלה, אמר שיקלקל אותן הנתיבות באופן שנתיבותיה לא תמצא עוד ובזה יכלא אותה להפרידה מן הזונים עמה, ובנמשל שישנה סדרי המערכת ומשטריהם ויגדור בגדר סביב בל יוכלו להשפיע עליה טוב והצלחה ויקלקל כל המעשים והסגולות והטלמסאות שתעשה להריק את שפעם וברכתם, וגם שישית איבה בינה ובין העמים שכניה שבטחה בם שיבואו לעזר לה ושלמדה מעשיהם וכרתה עמהם ברית, ויגדור בעדה שלא תוכל לצאת אליהם ולהתחבר עמהם ולהתערב בם:

   אבן עזרא

   לכן, שך מגזרת לשכים וכמוהו: הלא אתה שכת בעדו.

   בסירים קוצים, כי כקול הסירים כי עד סירים סבוכים.

   נתיבותיה המקומות הידועים שיש בהם סימנים להכירה.

   וגדרתי את גדרה שאשים גדר בדרכיה, כדרך: גדר דרכי בגזית.

9. (ט)וְרִדְּפָה אֶת־מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא־תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל־אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה

   מצודת דוד:ורדפה. אף שתהיה רודפת אחר מערכות השמים להקטיר להם עכ״ז לא תשיג אותם להשפיע לה טובה: ובקשתם וגו׳. כפל הדבר במ״ש: ואמרה. אז תאמר אבטח בהקב״ה כי מאז כשהיה בטחוני בו היה לי טוב מעתה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   תשיג. ענין הקרוב:

   אישי. בעלי:

   רש"י

   ורדפה. ממשקלות לשון כבד הוא זה כמו (שם יב) ומרדף רקים פורקציי"ר בלע"ז כלומר תחזור אחריהם ולא תשיגם:

   את מאהביה. מצרים ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה:

   ובקשתם. ובקשה אותם:

   רד"ק

   ורדפה אם לאשור ולמצרים תרדוף שלומם ועזרתם ולא יתנו לה, ואם למזלות תרדוף אחר נביאי השקר ואחר המתעסקים במזלות לשאול לה במזלות ותקטיר להם ולא יועילו לה:

   ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון וזה לא תאמר עד שסבלה הגלות זמן רב, כמו שכתוב בתורה בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך (דברים ד ל), כי אלו אמרה זה בעודה בארץ לא היתה גולה:

   מלבי"ם

   ורדפה, וחוץ מזה שיעכב בעדה שלא תוכל לצאת, יסבב הדבר שגם מאהביה יתרחקו ממנה, באופן שתחלה תרדוף אותם ולא תשיגם כי יברחו ממנה, ואח"כ יתעלמו מעיניה לגמרי עד שכאשר תבקש אותם לא תמצאם, ובנמשל שגם הצלחת הטבע והמערכה תתרחק מאתה עד שתתעלם מעיניה ולא תדע מקומם איה, וכן העזר והברית שהיה לה עם העמים סביבה יסור מאתה, ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, אמנם הגם שילחצנה ההכרח לשוב אלי בכל זאת לא תכיר חטאתה, רק תדמה כזונה הנ"ל שגם אחר שיתרחקו מאהביה ממנה והיא תרדף אותם ולא תמצאם עוד עד שלבסוף תהיה מוכרחת לשוב לבית בעלה לא תתחרט על מעשיה וזנותיה, כי בהפך תתאונן על מה שהיא מוכרחת לשוב לבית בעלה, ותאמר בפירוש שמה שאלכה ואשובה אל אישי הראשון אינו מפני שאני מתחרטת על מה שיצאתי מביתו לבית הזונים, ומפני שטוב לי יותר בבית אישי מבבית הזונים, כי בהפך בבית הזונים היה טוב לי יותר מבבית אישי, רק מפי כי טוב לי אז מעתה שמן המעמד שאני בו עתה שהזונים עזבו אותי ואין לי עתה עוזר ותומך מן המעמד הזה היה טוב לי אז בבית בעלי, הגם שאינו טוב מן המעמד שהייתי בו בעת שהייתי בבית מאהבי נותני לחמי ומימי, שהיה טוב לי יותר מבבית בעלי. והנמשל שגם אחר שסר הצלחתה ומצאוה רעות רבות וצרות והיא מוכרחת לשוב בתשובה, חשבה שזה בא מפני שהמערכה והמזל מתנגד לה ועומד לנגדה במערכה רעה, ואחר שעשתה כל התחבולות ועבודת נכר לרדף את מאהביה ולהשיב שפע המערכת אליה לטוב ולא הועיל לה ומוכרחת לשוב אל ה' ולחסות בצל ההשגחה, תאמר שהחסות בצל ההשגחה היא רק טוב נגד המעמד של עתה שהמערכה תתנגד לה לנגד לא לנגד הזמן שהמערכה תשקיף עליה בעין טובה שאז מוכנת לשוב אל מאהביה ולעבוד עבודת נכר:

   אבן עזרא

   ורדפה האומר כי דגשות הדל"ת, כי כן הוא כל דבר שהוא תמיד שאדם מתעסק בו ואין לו סוף אולי יפרש לנו זה המדקדק מה הפרש בין הדובר בי ובין רוח ה' דבר בי, הנני גורש מפניך, לא אגרשנו, ויגרש את האדם. אלה הגזרות נמצאו בבניין הקל ובבניין הכבד ורבים ככה. והנכון כי רדף הקל לעולם הוא אחר הבורח ומלת ירדף חשך יוצאה לשנים פעולים, וככה ורדפה את מאהביה - שתרדף אחריה בברחם להם.

   ובקשתם חסר דגש בקו"ף, כי הוא מבניין הכבד וככה שלחו באש מקדשך להקל על הלשון, על כן אלה חסרים דגש.

10. (י)וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל

    מצודת דוד:והיא לא ידעה. מתחילה לא שמה על לבה לדעת אשר אני הוא הנותן לה הדגן וכו׳ והכל ממני כי אין דבר ביד מערכת השמים: וכסף וגו׳. והנה הכסף והזהב אשר אני הרביתי לה עשו הם לבעל והוא צורה מה עשוי לצבא השמים והם היו מיפים אותה בכסף ובזהב כמ״ש בכסף ובזהב ייפהו (ירמיהו י׳:ד׳):

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והתירוש. כן יקרא ענבי היין:

    והיצהר. הוא השמן כמו תירושך ויצהרך (דברים י״א):

    רש"י

    לא ידעה. לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא יודעת:

    וכסף הרביתי לה וזהב. והם עשאוהו לבעל:

    רד"ק

    והיא לא ידעה כי היו מתעים אותה ראשיהם ונביאי השקר, וכל הטוב שהיה לה לא היה לה אלא מאתי שהייתי שולח ברכתי בדגן ובתירוש וביצהר ושולח ברכה במעשי ידיהם עד שהיה להם רוב כסף וזהב וישמן ישורון ויבעט (דברים לב טו) ועשו הכסף וזהב בבעלים כמו שאמר בכסף וזהב ייפהו (ירמיהו י ד):

    מלבי"ם

    והיא לא ידעה זה בא מסבת שלא ידעה שגם בתחלה שעבדה ע"ז והיה לה כל טוב, לא היה זה ע"י מאהביה ושפע הכוכבים, רק כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר, ור"ל שזה האות שגם עתה עדן היא מאמנת בע"ז וחושבת שהטוב שהיה לה תחלה היה מן שפע הכוכבים וע"ז, ואינה יודעת שישראל אין עומדין תחת המערכה, וכל השפע שהיה לה היא השגחיית שה' נתן לה הדגן והתירוש רק הם כפרו בטובת ה', עד שעת שהרבה להיטיב עמה בהשגחתו עד שכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל מכספי ומזהבי שנתתי לה לא שהבעל נתן לה מאומה, באופן שהטוב שהיה לה עד עתה היה השגחיי והרע שמגיע לה עתה הוא בעבור שסר ממנה ההשגחה על כן כלאה הארץ את יבולה והשמים נעצרו:

    אבן עזרא

    והיא עד עתה כי היתה אומרת כי הבעלים שתקטיר להם הם הטיבו לה, כדרך ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים.

    עשו לבעל הצורפים עשו צורות מזהב וכסף ליפות הבעל. ובספרד היה חכם מפרש הבעל בעל הבית הצומח בחכמת המזלות, כי כן יקראו בתים למזלות ולהם הם עובדים, כי הם צבא השמים.

11. (יא)לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת־עֶרְוָתָהּ

    מצודת דוד:לכן. הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה: בעתו. בעת גמר הבשול אקח מהם ע״י ברד וארבה וכדומה: במועדו. בזמן הביכור: והצלתי. אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    במועדו. בזמנו:

    והצלתי. ענין הפרשה כמו הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ״ז:ל״ו):

    ערותה. גלוי הבשר:

    רש"י

    בעתו. בעת גמר בישול הפירות:

    והצלתי. ממנה:

    צמרי ופשתי. אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית ל״א:ט׳) כי כל העושר אשר הציל (שם):

    רד"ק

    לכן אשוב כדי שתדע כי מידי היה לה הטוב. דגני בעתו ותירושי במועדו - שאשלח בהם מארה בעת הקציר ובעת הבציר הפוך הברכה שהייתי שולח בהם, וכן בכל מעשה ידיהם אשלח מארה, וכל המשתכר משתכר אל צרור נקוב ולא יהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש לכסות את ערותם כי הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה אציל אותה ממנה וכן ת"י. וענין והצלתי כענין אשר הציל אלהים מאבינו (בראשית לא טז), ענין ההסרה והשלילה:

    מלבי"ם

    לכן אשוב, אמר ה' שלכן יעשה עמם מעשים שעל ידם יכירו שחובתם ורעתם אינם מצד המערכת רק ע"י ההשגחה, כי עד עתה שעצר את השמים מהוריד מטר חשבו שזה בא מפאת הטבע והמערכה ולא ה' פעל כל זאת, לכן יעשה בהפך שיתן מטר על הארץ והארץ תתן את יבולה עד שיראו שכפי הטבע והמערכה הם מוכנים לקבל טוב וברכה ושיהיה בר ולחם בארץ רק בעת גמר הדגן והתירוש ישוב ה' ויקח אותו מאתם, וז"ש לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו, הדגן שהיה נגמר בעת קציר אשוב ואקח אותו בחזרה ובזה ידעו שהיא רעה השגחיית, וכן והצלתי צמרי ופשתי אשר כבר נגמרו, והם כבר מוכנים לכסות את ערותה אציל אותם ואקחם מידה, ואז תראה שהגם שמאהביה שהם כוכבי המערכת וסדרי הטבע הם בעזרתה להיטיב לה, בכ"ז לא יוכלו להועיל לה ולהציל אותה מיד ה', וז"ש

    אבן עזרא

    לכן טעם בעתו - שאביא אויביה לקחתו.

    והצלתי והפרשתי וכן כל לשון הצלה.

    והצלתי צמרי ופשתי שנתתי לה לכסות את ערותה.

12. (יב)וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת־נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא־יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי

    מצודת דוד:ועתה. כשאסיר צמרי ופשתי אגלה כעור גלוי ערותה לעיני מערכת השמים ולא יצילנה מי מידי ר״ל לא יוכל מי להשפיע עליה טובה בזולת רצוני:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    נבלותה. ענינו דבר כעור ומגונה וכן והשלכתי עליך שקוצים ונבלתיך (נחום ג׳:ו׳):

    רש"י

    ואיש לא יצילנה מידי. אף זכות אבותם תמה:

    רד"ק

    ועתה אגלה את נבלתה כיעורה ומעשיה הרעים יהיו מגולים כשאסתיר פני ממנה:

    לעיני מאהביה שלא יצילוה. ולפירוש אדוני אבי ז"ל, לעיני השמש:

    ואיש לא יצילנה מידי איש מכל מאהביה. ובדרש, אף תמה זכות אבות:

    מלבי"ם

    ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה, שהגם שמאהביה שהם סדרי המערכת עומדים אצלה ועיניהם עליה לטובה, בכל זה אפשיט את בגדיה ואגלה את נבלותה, ואיש לא יצילנה מידי ובזה תבין כי אין להם שום כח נגד ה', ולא לבד שאין בכחם לתת מאומה מבלי רצון ה' כי גם לא יוכלו להועיל שיתקיים בידה הטוב אשר כבר השיגה ידה:

    אבן עזרא

    ועתה אגלה את נבלותה מגזרת נבלה על משקל כי הילדות והשחרות הבל, כי גלוי הערוה נבלה היא.

13. (יג)וְהִשְׁבַּתִּי כָּל־מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ

    מצודת דוד:והשבתי. אבטל כל שמחתה שמחת חגה חדשה ושבתה: וכל מועדה. הם ר״ה ויוה״כ וש״ע:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והשבתי. ענין בטול:

    משושה. שמחתה:

    רד"ק

    והשבתי כי עם הצרה אין חדש ואין שבת, וראשי החדשים והשבתות שהיה בהם קרבן מוסף היו ימי שמחה, וכן החגים והמועדים שהיו ימי מנוחה ושמחה לא יהיה להם בהם שמחה מרוב הצרות:

    וכל מועדה אמר מועדה אחר שאמר חגה והמועדים הם חגים, וכן אמר יחזקאל בחגים ובמועדים (יחזקאל מו יא) לפי שיש חג שאינו מועד אלא שמחה שישמח אדם ויאכל וישתה ויקרא חג כמו ויעש שלמה בעת ההיא את החג וגו', שבעת ימים ושבעת ימים (מלכים א ח סה) הנה קרא שבעת ימי חנוכת הבית חג, וכן אוכלים ושותים וחוגגים. ויש מועד ג"כ שאינו חג כמו לאותות ולמועדים (בראשית א יד), למועד אשוב אליך (בראשית יח יד), וכן כל זמן שיתן אדם לחבירו, כמו למועד אשר יעדו (שמואל ב כ ה). ורב סעדיה גאון ז"ל פירש חגה - שלש רגלים, וכל מועדה - ר"ה ויום הכפורים ושמיני עצרת:

    מלבי"ם

    והשבתי, זאת שנית, שאשבית כל משושה שהם ימי החגים והחדשים שלה שאז חגגה לעבודת נכר בחשבה שעתים האלה הם ימי הצלחה וימים שהכוכבים ישפיעו טוב וברכה, אשבית את הימים האלה כי יתהפכו לימי צרה ואפלה, ומזה תכיר שאין טובה ואשרה תלוי בידי המערכת רק בידי ה' המחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם כרצונו:

    אבן עזרא

    והשבתי שלא להתחבר שנים תוי"ן חסרו האחד וככה שבתו, כי שבת שרשו וככה וכרתי להם ברית, כי כרת שרשו ואין נראה להתחבר שני תוי"ן לומר והשבתתי וכרתתי, כי כן היה ראוי.

    חדשה הוא ראש החדש שתתחדש הלבנה, גם תי"ו שבתה חסירה או מובלעת בדגשות תי"ו שבתה.

14. (יד)וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ־לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה

    מצודת דוד:והשימותי. אעשה שממה מקום הגפנים והתאנים: אתנה. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון אתנן ור״ל שאמרה שבא לה מהשפעת מערכת השמים: ושמתים ליער. אעשה הפרדסים מקום הפקר כיער וחית השדה תאכל הפירות ר״ל האויב יקח הכל:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    והשמותי. מלשון שממון:

    אתנה. מלשון אתנן וכן יקרא מתן הזונה כמו אתנן זונה (דברים כ״ג):

    רש"י

    והשמותי. לשון שממה:

    אתנה. כמו אתנן:

    ושמתים ליער. שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות:

    רד"ק

    והשימותי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי בעבור שאמרה כי מיד מאהביה הדגן והתירוש והיצהר וכל הטוב, אני אשים אותה לשממה ותדע אם היה לה הטוב ההוא מאתי או מאתם:

    אתנה לפי שהמשילה לזונה קרא הטוב ההוא אתנה כמו אתנן זונה, וענינם כמו תנאי ושרשה תנה והאל"ף נוספת. ויונתן תירגם אתנה - יקר, וזכר הגפן והתאנה כי הענבים והתאנים מיטב מאכל האדם אחר התבואה וכבר זכר ולקחתי דגני בעתו:

    ושמתים ליער שיבואו בו חיות השדה, לפיכך ואכלתם חית השדה וזהו מפני חורבן הארץ. או המשיל האויבים לחית השדה:

    מלבי"ם

    והשמותי גפנה ותאנתה. זאת שלישית שלא לבד שימנע את תבואת הארץ, כי גם ישומם את הארץ בעצמה ואת העצים המובחרים נושאי פרי שהם הגפן והתאנה, יען אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי, באשר היא תייחס גם ירושת הארץ אל הבעלים כזונה אשר תעיז פניה לאמר על הנדוניא שנתן לה בעלה שהיא אתנן שקבלה מאוהביה, ולכן אשומם העצים נושאי פרי ושמתים ליער שמתקבצים בו חיות השדה והם יאכלו פרים, והנמשל שיתאספו שם אומות פראיים שהושיב שם סנחריב והם יאכלו פרי גפנם ותאנתם. והנמשל מכל זה, שאחר שאמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון שהוא בעת שהתחילו לשוב קצת בימי הושע בן אלה שבטל את השומרים שהושיבו מלכי ישראל לבל יעלו לרגל, ראה ה' שאין תשובתם שלימה ולבם עדיין נוטה אל הע"ז, רק שחשבו שהמזל מתנגד להם לכן הביא עליהם את מלך אשור והחריב את ארצם כפעם בפעם וזרים ירשו אותם:

    אבן עזרא

    והשימותי, אתנה האל"ף נוסף. ור' מרינוס אמר: שהוא כמו אתנן זונה.

15. (טו)וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת־יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:ופקדתי עליה. אזכיר עליה הימים אשר הקטירה לבעלים לשלם הגמול לפי רוב הימים: ותעד. ומה שקשטה עצמה בקשוטיה והלכה אחר מאהביה ר״ל מה שעבדה והקטיר׳ למערכת השמים ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמקשטת עצמה להתאהב על הנואפים: ואותי שכחה. לא שמה על לבה לעבוד אותי:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ופקדתי. מלשון זכרון:

    ותעד. מלשון עדי קשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כ״ג):

    נזמה. שם עדי כמו נזם זהב (משלי כ״ה):

    וחליתה. ענין תכשיט מה כמו וחלי כתם (, שם):

    רש"י

    ופקדתי עליה. שכר פורענות:

    ימי הבעלים אשר תקטיר. תמיד להם ול' הווה הוא:

    ותעד נזמה וחליתה. ל' עדי כזונה המתקשטת לקראת נואפים:

    וחליתה. בל' ערבי הוא קישוט:

    רד"ק

    ופקדתי עליה על פשעי עונם בגלות, אפקוד עליה הזמן שעבדה הבעלים ואאריך אותם בגלות לעונש שהניחו עבודתי ועבדו לאלהים אחרים, ואף על בני בניהם יהיה זה העונש אעפ"י שהם לא יעבדו עכו"ם בגלות כן הוא משפט ענשם, לפי שבני בניהם לא יהיו שלמים בעבודת האל ובמצותיו בגלות לפיכך יצטרף עון אבותם העובדים עכו"ם עם עונם, ואמר בתורה והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי (ויקרא כו מ):

    ותעד נזמה וחליתה לפי שהמשילה לזונה אמר עליה מעשי הזונה שמתקשטת בתכשיטים נאים כדי שתראה יפה בעיני מאהביה:

    וחליתה מן וחלי כתם, ות"י ובחליטת אחד מתוקנים העדיים לכן תירגם יונתן ובתי הנפש והלחשים וקדשיא וחליטתא:

    מלבי"ם

    ופקדתי אמר שלבסוף ראה שכל התחבולות שעשה כדי שתכיר שהרעה הבא עליה הוא עונש השגחיי כ"ז לא הועיל מאומה, כי ראיתי שבעת שפקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר לחם להעניש אותם עליהם, לא שבה עי"כ אלי, רק ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה. היתה דומה כזונה אשר פשט בעלה מעליה את כל בגדיה ולקח את כל תכשיטיה כדי שלא תלך אחרי הזונים ולא נשאר לה רק נזם וחלי אחד, ותעד תכשיט הזנם והחלי שנשאר לה כדי ללכת אחרי מאהביה, כן גם בעת שהענישם ה' בימי הושע בן אלה ומלך אשור לקח כל אשר להם לא שבו אל ה' רק שלחו אל סוא מלך מצרים והתמידו בעבודת ע"א ואותי שכחה. שעי"כ לא שבה עד ה' המכה אותה רק בקשה עזר מעמים וישועה מעבודת אלהי נכר:

    אבן עזרא

    ופקדתי וטעם ותעד - משל לאשה זונה שתשים הנזם על אפה והחלי בצוארה, ליפות עצמה למצא חן בעיני הנואף.

16. (טז)לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ

    מצודת דוד:לכן. על כי שכחה בי אני אפתנה ואוליכה במדבר במקום שאין שם אנשים ושם אדבר על לבה דברי פיוסים ולפי שהמשילה לאשה שזנתה תחת בעלה אמר לשון הנופל באשה כזאת שהבעל מפתה אותה ללכת אחריו במדבר מקום שאין אנשים למען לא ישמע מי מה ידברו ושם מפייסה בדברים טובים שתעזוב דרכה ור״ל המקום יעורר לבבם לשוב לעבודתו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מפתיה. מלשון פתוי והסתה:

    רש"י

    לכן הנה אנכי מפתיה. משדלה להמשך אחרי לוזאניי"ר בלע"ז ומהו הפיתוי והולכתיה המדבר בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי:

    רד"ק

    לכן הנה אנכי מפתיה ביו"ד במקום למ"ד הפעל והענין אתן בלבה לשוב בתשובה בעודה בגלות, וזה כענין פתוי כי המפתה את חבירו מעבירו מדעתו שהיה בו לדעת אחר, כן הקב"ה מעביר ישראל מדעתם שהיו בו בגלות לרדוף אחר התאוה ויצר הרע ויתן בלבם לעזוב הרע ולקחת הטוב, ועל זה אמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו):

    והולכתיה המדבר זהו שאמר יחזקאל הנביא והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים (יחזקאל כ לה):

    ודברתי על לבה אנחם אותה מצער הגלות שסבלה:

    מלבי"ם

    לכן הנני מפתיה והולכתיה המדבר, מדמה אותה כמשל הזונה שראה בעלה שכל התחבולות שעשה להפרידה מן הזונים אין מועילים, יפתה אותה להוציא אותה מן היישוב ששם נמצאו הזונים אחריה אל המדבר ששם לא תמצא איש לזנות עמו ותתיחד עם בעלה לבד, ושם אדבר אל לבה להשיבה לאהבתי, וכיון בזה אל מ"ש ביחזקאל (כ' ל"ה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים, שהם הגליות שיגלו לבין העמים, שהגם שיהיו בין העמים יהיו דומה כאילו הם במדבר שממה, כי העמים יתרחקו מהם, ויהיו רעבים גם צמאים מוקפים מנחשים ועקרבים העוקצים אותם, ושם אמר והבאתי אתכם במסורת הברית וכו' שז"ש שיוליך אותם אל המדבר ששם יהיו תחת השגחת ה', ושם ידבר אל לבם שישובו אליו:

    אבן עזרא

    לכן אחר שתדע כי כל זאת הרעה באה עליה בעבור ששכחה אותי ולא ידעה בתחילה כי אני הטיבותי עמה, ובאמרה: אלכה ואשובה אל אישי הראשון אז אפתיה בדברים.

    והולכתיה אל ארצה ששב כמדבר.

17. (יז)וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וִּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָיִם

    מצודת דוד:משם. מן הליכת המדבר הזה מן האהבה הבאה שמה ר״ל מן הערת הלבב תשוב אלי ואחזיר לה את כרמיה: ואת עמק עכור. העמקים שהיו עכורים ונשחתים בהיותם בגולה תשוב להיות פתח תקוה ר״ל יהיו חמודים כפתח נחמד אשר יקוו אנשים לבוא כו: וענתה שמה. תרים בכרמים קול שיר כמו ששרתה בימי נעוריה ר״ל עד שלא גלו ממנו: וכיום עלותה. וכמו ששרתה ביום עלותה מארץ מצרים שאז שררו בשמחת לבב שירת הים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עכור. ענין השחתה כמו ועמק עכור (ישעיה ס״ה):

    וענתה. ענינו הרמת קול שירה כמו ותען להם מרים (שמות ט״ו:כ״א):

    רש"י

    את כרמיה. ת"י לשון פרנסים ומנהיגים וכן לא יפנה דרך כרמים (איוב כ״ד:י״ח) וכן כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א׳:ו׳) ד"א והולכתיה המדבר למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא (יחזקאל כ׳:ל״ה) שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי את אבותיכם והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים וזהו את כרמיה:

    ואת עמק עכור. עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי:

    וענתה שמה. ל' דירה כמו מעון אריות (נחום ב):

    כימי נעוריה. שישבה במצרים ימים רבים:

    וכיום עלותה וגו'. שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה:

    רד"ק

    ונתתי לה את כרמיה משם מהמדבר אתן לה כל ארצה כמו שהיתה לה, כלומר איעד אותה שם במדבר להיטיב לה בארצה לפי שבמדבר העמים יצרוף אותם ויכלה המורדים והפושעים ויפחדו הנותרים לפיכך יהיו צריכים תנחומין, ודבר על לבם שיתן האל יתברך את ארצם כבתחילה. לפיכך אמר ודברתי על לבה, ואע"פ שפירשנו כי התנחומין יהיו מן הצער שסבלה בגלות הכל יהיה לזה ולזה, ומה שזכר כרמיה לפי שזכר בפורענות והשימותי גפנה (הושע ב יד) אמר בנחמה כרמיה:

    ואת עמק עכור לפתח תקוה לפי שבתחילת בואם לארץ בימי יהושע קרה להם העון הזה והוא דבר עכן, הבטיחם שלא יפחדו בהכנסם לארץ ושלא יקרם שום עון, כי כולם יהיו מצורפים וטהורים כי במדבר העמים יצרפו, ואותו עמק עכור לא יקרא עוד כן כי שמו הוא לגנאי אלא יקרא לו שם לשבח והוא פתח תקוה. ומה שאמר פתח ולא אמר עמק כמו שהיה, לפי שיהיה להם כפתח, כי משם יכנסו לארץ כמו שעשו בתחילה ויהיה להם תקוה ואחרית טוב לפיכך יקראו לו פתח תקוה. והחכם ר"א פירש, עמק עכור - עמק יזרעאל שעכרתיה שם ישוב לפתח תקוה. ורש"י ז"ל פירש, עומק הגלות שהיו שם עכורים אתן לפתח תקוה ותוחלת, שמתוך אותם הצרות אתן להם לב לשוב אלי. ורבינו סעדיה גאון פירש, יעשה האל יתברך נפלאות בעמק שנהרג בו עכן באותו הזמן ויקראו לו פתח תקוה וישירו לאל יתברך על הנפלאות. וזהו שאמר וענתה שמה מן ותען להן מרים (שמות טו כא):

    כימי נעוריה כמו הנס שעשה האל יתברך לישראל בימי סיסרא, שנאמר ותשר דבורה (שופטים ה א), וכן בדוד ע"ה אמר וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת (שמואל ב כב א):

    וכיום עלותה מארץ מצרים שירת משה על ים סוף (שמות טו א):

    מלבי"ם

    ונתתי לה את כרמיה משם, הכרמים שלקח מהם כמ"ש והשמותי גפנה ותאנתה יתן להם משם, תפס המשל ששם ישוב הבעל לאהוב את אשתו בהיותה באמנה אתו ויחזיר לה הכרמים שלקח מאתה בעבור זנותה. ובנמשל ידמה אותה כימי צאתה מארץ מצרים שהוציאם אל המדבר ושם קבלו את התורה והאמונה והיו תחת השגחתו המיוחדת ושם ראו את אותותיו ואת מעשיו, ושם אין הזונים נמצאים כי המערכת לא ישפיעו טוב בתהו יליל ישימון, שלפי הטבע אין שם לחם ומים ואף כי גפן ותאנה, רק אני אתן לה את כרמיה ר"ל את פרנסתה וצרכיה, כי בגלותם יחוייב מצד הטבע שיהיו חסרים כל טוב כי מנעו מהם קנות שדות וכרמים ועשות מקנה וקנין רק בהשגחת ה' המופלאת יהיה להם שארית וימצאו כל מחסורם, וגם יכוין על הכרמים הנפשיים שהם התורה והאמונה שמסרו נפשם עליה בגלותם בימי ההרג והשמד, והם הכרמים שדבר עליהם בשיר באמרו כרמי שלי לא נטרתי כמ"ש בפירושי שם, עד שלבסוף אתן להם את עמק עכור לפתח תקוה, שיסיר מהם קושי השעבוד באחרית הימים וימצאו חן וחסד בכ"מ גלותם ויתחילו לקוות אל החירות והגאולה, וענתה שמה כימי נעוריה שישובו הנסים שנעשו עמהם בימים הקודמים, וימי נעוריה מרמז על הנסים שהיה להם בימי קדם כמו בעת כיבוש הארץ ובעת נבנה המקדש בימי שלמה, וכיום עלותה מארץ מצרים הם הנסים שנעשו להם במצרים ועל ים סוף:

    אבן עזרא

    ונתתי לה את כרמיה..- הפך והשימותי גפנה.

    ותחת עמק עכור שעכרתיה, שהוא - עמק יזרעאל, ישוב לפתח תקוה.

    וענתה תנגן ותשיר, כמו: ותען להם מרים. ויש אומרים: ותדור שמה מגזר מעון ויפרש, ככתוב: וענה איים באלמנותיו והוא רחוק בעיני.

18. (יח)וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא־תִקְרְאִי־לִי עוֹד בַּעְלִי

    מצודת דוד:תקראי אישי. תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    תקראי אישי וגו'. תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים:

    בעלי. לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה:

    רד"ק

    והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ר"ל תקראי לי איש, כי בעל האשה יקרא איש, כמו אלקנה אישה (שמואל א א ח) וכנסת ישראל נמשלה לאשת איש, ובעל הוא שם משותף כי היו קוראים לעכו"ם בעל, לפיכך אמר ולא תקראי לי עוד בעלי כדי להסיר שם הבעלים מפיה. ורבותינו ז"ל פירשו: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה (כתובות עא ב):

    מלבי"ם

    והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי, שם בעל מורה על הממשלה והקנין שמושל על הדבר מפני שהוא שלו וקנינו, ושם איש מורה על האהבה והקורבה והאישות, ועד עתה שלא היה לה' קורבה עמהם, והשגחתו היתה נסתרת ומעוטפת במסך טבעי היו עובדים מצד היראה וקוראים לו בעלי מצד ממשלתו עליהם, שבזה יביטו לפעמים אל משרתיו אשר הם אמצעיים אל השפע המגיע להם מאתו על ידם וייראו ויכבדו גם אותם, אבל לעתיד יתהלך בתוכם ויתן להם ברכותיו מבלי אמצעי כאשר יתיחד איש עם אשתו, כמ"ש חז"ל ע"ז שתהיה ככלה בבית חמיה ולא ככלה בית אביה, כי יהיה מעונתו בעולם השפל לשכון כבוד בתוכם, ותקבל שפע האלהית פנים אל פנים, ותעבוד מאהבה ולא תירא ותכבד זולתו:

    אבן עזרא

    והיה, תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי כי כן כתוב את ימי הבעלים. ור' מרינוס אמר: אפילו שם שהוא ספק כמו בעל שהוא שם עכו"ם, או כמו כי יבעל בחור לא תזכרי עוד.

19. (יט)וַהֲסִרֹתִי אֶת־שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא־יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם

    מצודת דוד:והסירותי. ר״ל אתן בלבם להסיר מפיה שמות הבעלים אף בזולת כוונה על פסל העכו״ם: ולא יזכרו. הבעלים לא יהיו נזכרים עוד בשמם אשר קראו להם כ״א יכנם לגנאי:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ולא יזכרו עוד. ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד כד"א (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלוף:

    רד"ק

    והסירותי טעם והסירותי כי האל יתברך ייחד את לבב ישראל ליראה את שמו לבדו ויעזרם בזה על דרך שאמרו בא לטהר מסייעין אותו (שבת קג ב), אמר מפיה ואמר תקראי כי כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד, וכפל הענין במלות שונות ואמר ולא יזכרו עוד בשמם, ורבינו סעדיה ז"ל פירש מפיה מפי ישראל, ולא יזכרו עוד בשמם בפי אומות העולם כי אף האומות לא יעבדו עכו"ם באותו זמן כמו שאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ועוד פירש מפיה מפי דור הישועה ולא יזכרו עוד בפי דורות עולמית, ואמר בשמם לפי שיש להם שם זולתי בעל:

    מלבי"ם

    והסירותי, ועי"כ אסיר את שמות הבעלים מפיה כי לא תדע עוד אמצעיים מובילים השפע והברכה אליה מאת אישה העליון, וחוץ מזה לא יזכרו עוד בשמם, כי אז יהיה כל העולם תחת השגחת ה' לא תחת המערכת, עד שעבודת הבעלים תבוטל לגמרי:

    אבן עזרא

    והסירותי על דרך ומל ה' אלהיך, כי כאשר ישוב השובב מחטאו, השם יעזרהו וישיבהו בכל לבו.

20. (כ)וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח

    מצודת דוד:וכרתי וגו׳. ר״ל חית השדה וכו׳ לא ישחיתו בהם כאלו כרתו עמהם ברית שלום: אשבור. ר״ל אבטל כלי מלחמה והמלחמה עצמה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ורמש. הם בריות קטנות קצרי הרגל וכן רמש וצפור כנף (תהילים קמ״ח:י׳):

    רש"י

    עם חית השדה. שאשבית מזיקין מן העולם וכה"א (שם יא) לא ירעו ולא ישחיתו וגו':

    רד"ק

    וכרתי על דרך כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך (איוב ה כג), ונאמר בנבואת ישעיה וגר זאב עם כבש (ישעיהו יא ו) וכל הענין כמו שאמר שם:

    ועם עוף השמים כמו ארבה וזולתו, שלא יאכלו פירותיהם ותבואתם:

    ורמש האדמה כמו נחשים ועקרבים:

    וקשת וחרב כמו שאמר וכתתו חרבותם לאתים (ישעיהו ב ד):

    ומלחמה כתרגומו ועבדי קרבא. או פירושו, שאר כל כלי מלחמה זולתי קשת וחרב שזכר:

    מלבי"ם

    זכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה שהמערכת והטבע לא ימשלו עוד על בני האדם, רק על החיה והעוף שהם ישארו תחת הנהגת הטבע לא בני אדם כפי' רי"א, וגם כפשוטו יאמר שלא ימצא אז שום רע בעולם לא מבעלי הרצון כי יכרות להם ברית עם החיות הרעות שלא יזיקו (וגם הוא משל על האנשים הפראיים כחיתו טרף שאכלו אותם בימי קדם), וגם לא ימצאו אז רעות בעלי הבחירה כי קשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ, ועי"כ והשכבתים לבטח וכן אמר ביחזקאל (סי' ל"ד) וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישנו ביערים, וכן בהבטחות אדון הנביאים (ויקרא כ״ו:ו׳) והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם:

    אבן עזרא

    וכרתי הפך ואכלתם חית השדה.

    וקשת וחרב וכלי המלחמה כמו באוכלי שולחניך חמור לחם, בעבור שהזכיר תחלה ושברתי את קשת ישראל והנה הטעם שישבו לבטח.

21. (כא)וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים

    מצודת דוד:וארשתיך. אקח אותך להיות ארוסתי עד עולם ולא אמאס עוד בך: בצדק ובמשפט. בעבור הצדקה והמשפט שתעשו אז ובעבור החסד והרחמים שאעשה עמך כי הצדק והמשפט שתעשי לא יהיה כדאי להשפיע לך טובה מרובה כזאת אבל אעשה עוד בחסד וברחמים:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    וארשתיך. מל׳ ארוס׳:

    רש"י

    בצדק ובמשפט. שתתנהגו בהן:

    ובחסד וברחמים. שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (שם יז) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר (עמוס ה׳:ז׳) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים שנ' (ירמיהו ט״ו:א׳) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה וגו' הקב"ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן:

    רד"ק

    וארשתיך כנגד מה שאמר אשת זנונים (הושע א ב). וזכר שלשה פעמים וארשתיך, כנגד שלשה גליות שגלו ישראל: גלות מצרים וגלות בבל וזה הגלות שאנחנו בו היום.

    וכל זמן צאתם מן הגלות היה האל יתברך כאלו מארס אותם הארוסים הראשונים כשהוציאם ממצרים לא היו לעולם שהרי גלו לפיכך אמר כנגדו וארשתיך לי לעולם.

    והארוסים השניים כשהוציאם מבבל לא היו בצדק ובמשפט שהם היו עושים הרע שהרי כתוב שהיו בהם מחללי שבתות ונושאים נשים נכריות והיו כובשים אחיהם לעבדים ושדותיהם הנה כי לא היה בהם צדק ומשפט חסד ורחמים לפיכך אמר כנגדו וארשתיך לי בצדק ובמשפט שיהיו הם עושים שהרי ישובו בתשובה כמו שכתוב ושבת עד ה' אלהיך:

    מלבי"ם

    וארשתיך לי, ואז אארוש אותך מחדש, כמ"ש ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך, ויהיו אירוסין חדשים נבדלים מן הקודמים כמ"ש וכרתי את בית ישראל ברית חדשה, כי האירוסין הקודמים היו רק לזמן כי היו עתידים לחטא ולבטל הקשר, כמ"ש כי תוליד בנים ובני בנים וכו' כי אבד תאבדון מהר וכו', וכה"א וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר וכו' וחרה אפי בו וכו' אבל אז לא יחטאו עוד ולא יבוטל הקשר, וז"ש וארשתיך לי לעולם וזה יהיה ע"י שארשתיך לי בצדק ובמשפט, כי שלמות האדם תלוי בשני דברים, א] בדברים שבינו לבין חברו, ב] בדברים שבין אדם למקום, ונגד דברים שבין אדם לחברו אמר שיעשו אז צדק ומשפט, שהמשפט הוא מה שיתנהג כפי שורת הדין, והצדק הוא מה שיתנהג לפנים משורת הדין, וע"י שאת תביא לנדן שני ענינים יקרים שהם צדק ומשפט, יביא המארס להם כנגדם ג"כ שני מתנות יקרות שהם חסד ורחמים שבעל הרחמים ישקיף על דכאות המרוחם ועניו ויעשה אתו כפי הראוי, וזה נגד משפט, ובעל החסד לא ישקיף על המקבל אם הוא ראוי רק יעשה עמו מצד מדת חסדו, וזה נגד צדק שיעשו המה:

    אבן עזרא

    וארשתיך כמו מאורשה לאיש יש אומרים: שתעשי צדק ומשפט, גם אני אעשה חסד ורחמים ואין צורך.

22. (כב)וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת־יְהוָה

    מצודת דוד:באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בי: וידעת. ר״ל אז תשיג השגה גדולה לדעת את ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    וארשתיך לי באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי:

    רד"ק

    וארשתיך לי באמונה שענינו בקיום שלא ימוט לעולם, כמו אמונה אומן (ישעיהו כה א), במקום נאמן:

    וידעת את ה' כמו שאמר כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיהו לא לד):

    מלבי"ם

    וארשתיך, ונגד מצות שבין אדם למקום עקרם תלוי באמונה שיאמין בה' ובתורתו וביעודיו, ועז"א וארשתיך לי באמונה ואחר שתביא הארוסה בידה מתנה הזאת שהיא האמונה, יביא לה כנגדן מתנה מצדו שתדע את ה', שיגלה לה אותותיו ומופתיו והשראת שכינתו בתוכם עד שידעו את ה' בידיעה ברורה כדבר המושג בחוש, שלא יצטרכו עוד לאמונה, שהאמונה היא בדבר שאין לו בו ידיעה ברורה רק קבלה, אבל הם יהיה להם ידיעה לדעת את ה' שהוא גדול מן האמונה:

    אבן עזרא

    וארשתיך לי באמונה תהיי לי לבדי באמונה.

    וידעת את ה' הפך ולא ידעה.

23. (כג)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם־יְהוָה אֶעֱנֶה אֶת־הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת־הָאָרֶץ

    מצודת דוד:אענה וגו׳. וחוזר ומפרש אענה את השמים כי בהעצר השמים כאלו ישאלו להוריד המטר ואמר שישיב על שאלתם למלאות אותה ויצוום להוריד המטר: והם יענו. כי הארץ הצמאה כאלו שואלת על המטר וישיבו השמים על שאלתה להוריד את המטר:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אענה. מלשון עניה והשבת שאלה:

    רש"י

    אענה את השמים. לצוק אל השחקים מפלג הטוב התלוים במאמר והם יענו לצוק מים על הארץ:

    רד"ק

    והיה ביום ההוא אענה את השמים כמו שאמר ולקחתי את דגני (הושע ב יא), אמר כי אז בזמן הישועה השמים יתנו טלם והארץ תתן את יבולה. ואמר אענה את השמים שהיו נעצרים בהיותם בארץ כמו בימי אחאב בשובם לארץ, בזמן הישועה לא יעצרו עוד. ואמר אענה כאילו השמים שואלים שיתנו מטר כמשפטם, ואני אענם וארצם שיתנו מטר כמשפטם גשמי ברכה, וזהו אענה שיהיה רצוני בהם:

    והם יענו את הארץ כאילו הארץ שואלת מטר ומתאוה לו:

    מלבי"ם

    והיה ביום ההוא אענה נאום ה', מצייר במליצתו שהזרע הנזרעת בארץ היא שואלת ודורשת מן הדגן והתירוש. כי בקשת הזרע הוא שתעשה פרי תבואה ושיצמחו הדגן והתירוש מן הזרע אשר נזרע, והדגן והתירוש הם שואלים ודורשים מאת הארץ, כי מגמתם היא שהארץ תתן כחה להם ותניק להם לחותה וחלבה ולשד השמן, והארץ שואלת ודורשת מן השמים שהשמים יתנו רביבים מטר יורה ומלקוש בעתו ומגד שמש וגרש ירחים. והשמים הם שואלים ודורשים מאת ה' שהוא הנותן הגשם בעתו כפי השגחתו וגזרתו, שהגם שלפי הטבע ראוי שיהיו גשמים לפעמים ימנעו ע"י גזרת ההשגחה, כמ"ש וגם אני מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר, ובזה"ז לפעמים לא יבא מענה אל הזרע מאת הדגן והתירוש והיצהר, כגון שיהיה שדפון או ירקון או ארבה או חסיל אשר ישחיתו את תבואת הארץ, ולפעמים לא יבא מענה אל הדגן והתירוש מאת הארץ, שישחת כח האדמה, כמ"ש כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך, ולפעמים לא יבא מענה מן השמים אל הארץ, שיהיה עת בצורת ויבשות לפי הטבע ולא יהיה מטר, ולפעמים לא יבא מענה מאת ה' אל השמים, שימנע את המטר מצד ההשגחה ולא יהיה גשמי ברכה, אבל אז יענה כולם מענה אל השואלי' ויהיו דרושים לכל חפציהם, וזה יהיה ע"י העניה הכללית ההשגחיית שיבוא מאת ה'. שעז"א והיה ביום ההוא אענה נאום ה', ובזה יתעוררו כל ארבעה הנזכר להשיב מענה כהלכה. הראשון, שתבא מענה ההשגחה אל השמים. שעז"א אענה את השמים, והוא, שיצוה להריק מטר השגחיי מברכתו ההשגחיית, והם יענו את הארץ שגם השמים וסדרי המערכה יסכימו עם הברכה עד שלא יצטרך לשדד הטבע ולהרסה כי יהיו מוכנים לענות את הארץ ולתת את שאלתה:

    אבן עזרא

    והיה אענה כמו: והכסף יענה את הכל - ימציא.

    וטעם אענה פעמים תמיד, כדרך נשאו נהרות ה' כמו שפירשתי.

    אענה את השמים הפך ונתתי את שמיכם כברזל.

    והם יענו את הארץ שיתנו טלם וגשמיהם בעתם.

24. (כד)וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת־הַדָּגָן וְאֶת־הַתִּירוֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת־יִזְרְעֶאל

    מצודת דוד:והארץ תענה. כי בעבור יבשות הארץ כאלו הזרעים ועץ פרי שואלים להצמיח ולשאת פרי ותשיב הארץ על שאלתם להצמיח וכו׳: והם יענו את יזרעאל. את ישראל אשר זרעם האל והפיצם על פני כל הארץ השואלים על הצמחת הזרעים וכו׳ הנה הדגן והתירוש והיצהר ישיבו על שאלתם ויצמחו וישאו פרי:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    את יזרעאל. את בני הגולה שנזרעו ונקבצו:

    רד"ק

    והארץ תענה שתתן את יבולה ועץ השדה יתן פריו:

    והם יענו את יזרעאל כי ברבות הטובה רבו אוכליה כי תהיינה החרבות מלאות צאן ישראל, בפורענות קרא שם ישראל יזרעאל (הושע ב ב) לפי שהיו זרועים בגוים ובזמן הישועה קורא אותם ג"כ יזרעאל שהיו נזרעים בארצם, לפיכך אמר אחריו וזרעתיה לי בארץ. ויונתן (תרגום יונתן הושע ב) תירגם הענין כן ויהא בעידנא ההיא וגומר:

    מלבי"ם

    והארץ תענה את הדגן שיתוסף כח האדמה ולשד שמנה עד שתמלא שאלת הדגן והתירוש לתת להם תנובה.

    והם יענו את יזרעאל הם ימלאו שאלת הזרע שנזרעה לשאת פרי תבואה:

    אבן עזרא

    והם יענו את יזרעאל שם מקום הנזכר שישוב כאשר היה ברוב אדם.

25. (כה)וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת־לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא־עַמִּי עַמִּי־אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי

    מצודת דוד:וזרעתיה לי בארץ. כלפי שהיתה זרועה בארץ אחרת הנה אזרעם בארצם: את לא רוחמה. את העם אשר לא רחמתים: ללא עמי. לאלו אשר אמרתי עליהם לא עמי הנה אז אומר עליהם עמי אתה והוא יאמר עלי אתה אלהי ובך אני מאמין:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    וזרעתיה לי. כזורע סאה להכניס כמה כורין כן יתוספו עליהן בארץ ישראל כמה גרים:

    רד"ק

    וזרעתיה לי בארץ שיהיו רבים כזרע הארץ ויהיו לי לא כבתחילה, ויונתן תירגם ואקיימנכון וגו'. ורז"ל פירשו בארץ העמים שאמרו: אמר רבי אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתיה לי בארץ כלום אדם זורע סאה חטין אלא כדי להכניס כמה כורין (פסחים פז ב):

    מלבי"ם

    וזרעתיה לי בארץ עתה באר כי מ"ש במשל שתבא מענה מן ה' ותשתלשל למטה עד שהדגן והתירוש יענו את יזרעאל, יש לו מליצה גם על הזריעה שזרע את בית ישראל, והוא יהיה האות לשנות גם את שם שלשת הבנים (שנזכר בסי' א') לטובה, שהבן הראשון שנקרא שמו יזרעאל שהיה מורה על הזריעה והפיזור בארץ שוביהם, ישתנה להורות על הזריעה שיזרע אותה ה' בארץ, שיהיה מיוחד לו, שתדמה כזורע קב חטים ומוציא כמה כורים כן ירבו ויצמחו ויתוספו עליהם גרים ותעשה פרי תבואת קדש לה' לגאון ולתפארת, כמ"ש למעלה והיה מספר בני ישראל כחול הים, ובזה תענה הארץ את הדגן שתצמח מן הזריעה להיות צמח ה' לצבי ולכבוד. ונגד הבת שקרא בשם לא רוחמה, ורחמתי את לא רחמה, שירחם גלות עשרת השבטים, וזה נגד עניית השמים, כי הרחמים קטנים מן החסד ומורים על נסים נסתרים והשגחה מעוטפת בלבוש הטבע המיוחס לשמים. ונגד הבן שצוה לקראו בשם לא עמי שהם שבט יהודה ובנימין אומר ללא עמי עמי אתה, ונגד מ"ש כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם הוא יאמר אלהי, כי על שבט יהודה תתגלה שכינתי בגלוי עד שלא יהיו נסים מעוטפים בדרך הטבע רק בהשגחה גלויה אלהית, וזה נגד עניית ה' שיענה את השמים להריק שפע רצון ממעון קדשו:

    אבן עזרא

    וזרעתיה שירבו ויפרו כזרע הארץ.

    ורחמתי את לא רוחמה הם האבות.

    ואמרתי ללא עמי הם שנולדו בגלותם וזאת הנבואה לעתיד, או היא קשורה פירוש אילו שבו הגולים מדרכם הרעה היו שבים אל ארצם. ואל תתמה לומר אחר שהשם גזר עליהם שיעמדו בגולה שלש שנים רבות, איך ישובו?! כי הנה אמר ירמיהו על ירושלים ביד מלך בבל תנתן והוא מצוה עשו משפט ואם תעשו כן, לא יחרב הבית ואם לא תעשו כן - יהיה לחרבה.