הושע פרק א׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם ואבן עזרא.

1. (א)דְּבַר־יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל־הוֹשֵׁעַ בֶּן־בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:דבר ה׳ וכו׳. ר״ל בזה הספר יסופר דבר ה׳ אשר היה אל הושע: בן בארי. ארז״ל שזהו בארה הנשיא לראובני הנזכר בד״ה א׳ שגלה לאשור: בימי עוזיה וגו׳. כי בימי אלו המלכים ניבא: ובימי ירבעם. שמלך בימי עוזיה ועל שניבא גם עליו בארצו כי היה מבני עשרת השבטים לכן אמר ובימי ירבעם:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם וגו'. ארבעה מלכים הללו קפח בימיו שהאריך שנים בחיי כולם מכאן אמרו אוי לה לרבנות שמקברת את בעלי':

   ובימי ירבעם בן יואש. מבני יהוא ואף הוא מלך עם עוזיה ויותם אלא שגרמה לו זכות להמנות עם הצדיקים הללו לפי שלא קבל לשון הרע על עמוס כמו שמפורש בפסחים בפ' האשה (דף טז) שנאמר (עמוס ז׳:י׳) וישלח אמציה וגומר קשר עליך עמוס וגו':

   רד"ק

   דבר ה' אשר היה אל הושע והנה דברי נבואתו היו דברי תוכחה לישראל ויהודה שעשו הרע בעיני ה' בימי המלכים האלה כמו שכתוב:

   מלבי"ם

   דבר ה' אשר היה אל הושע וכו' ובימי ירבעם בן יואש, כבר בארתי בפי' מלכים (ב' ט"ו) שמעת שכבש יואש את אמציה מלך יהודה היו מלכי יהודה נכנעים תחת מלכי ישראל ונקרא המלוכה ע"ש מלכי ישראל, וזה נמשך עד כ"ד שנים למלכות עוזיה שהוא כ"ז לירבעם בן יואש שאז התחזק עוזיה ומלך מלכות שלמה בפ"ע בלתי נכנע תחת ירבעם, ובזה תבין מה שבנבואת הושע ובנבואת עמוס נזכר שנבאו בימי ירבעם, שמלבד שלא מצאנו שיזכיר אצל שום נביא רק מלכי יהודה שנבא ביניהם, יפלא אם רצה להזכיר גם מלכי ישראל שהיו בימים ההם מדוע לא הזכיר רק ירבעם והלא בימים ההמה מלכו בישראל גם זכריה בן ירבעם ומנחם ופקח?. אולם מ"ש בימי ירבעם היינו טרם התחזק עוזיה למלוך מלכות בפ"ע שאז נקרא המלכות כולה ע"ש ירבעם, ומ"ש בימי עוזיה היינו אחר כ"ד למלכותו, שמאז נקרא המלכות ע"ש עוזיה, ואחר שהתחזקות עוזיה היה קרוב לפני הרעש (כמו שבארתי במלכים שם) לכן גם עמוס שנתנבא שנתים לפני הרעש התנבא כערך שנה בימי ירבעם, והושע שכתוב בו סתם שנתנבא בימי ירבעם דהיינו בעת שמלך ירבעם מלכות כללי גם על יהודה, מסתמא היה זה כמה שנים קודם, ובנבואת ישעיה שלא נזכר רק שהתנבא בימי עוזיה יותם וכו' ולא נזכר ירבעם מבואר (שאף אם נאמר שמ"ש בשנת מות המלך עוזיה (שם ו') היה בעת שנצטרע) שאז כבר היה עוזיה מולך בפ"ע, ולכן לא הזכיר שנבא בימי ירבעם, ובזה תראה איך צדקו חז"ל במ"ש שהושע נבא תחלה לארבעה נביאים שהיו בימיו, אף אם לא נפרש שמ"ש תחלת דבר ה' בהושע פירושו תחלה לארבעה נביאים שהיו בימיו:

   אבן עזרא

   זה הושע מנביאי השם הנכבדים. כי היצחקי דבר סרה בספרו עליו שאמר: שהוא בן אלה כי בארי הוא אלה, כי ימצא כתוב: ובאר אלים יללתה ואין אלה אלים, כי בעבור אות נוסף ישתנה השם, כמו: זיף וזיפה. ועוד: כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר, רק אם היה על דרך כלל כמו בת ציון רק יתיחש אל העיר כמו שמרוני ושני דברים דחקוהו לומר ככה: האחד: שמצא בדברי הימים בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני והוא היה אבי זה הנביא. והשני: שאמר ולפקד על יעקב כדרכיו כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו, שהסיר הבכורה מראובן ואין פירושו כאשר חשב, והנה שכח הכתוב על הושע בן אלה: ויעשה הרע בעיני ה', והיצחקי אמר: שלקח אשת זנונים.

2. (ב)תְּחִלַּת דִּבֶּר־יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי־זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה

   מצודת דוד:תחלת דבר ה׳ וגו׳. ר״ל תחילת דבורו של ה׳ בהושע היה זה שאמר ה׳ אל הושע לך קח לך וכו׳: אשת זנונים. אשה שהורגלה בזנות וילדה ילדים בזנות שזהו מופת ואות שהיא זונה באמת וארז״ל לפי שהושע אמר להקב״ה על ישראל החליפם באומה אחרת לכן צוהו לקחת זונה למען הראות לו איך יקשה בעיניו לגרשה לרמז לו שקשה לפני המקום לשלח את ישראל מעל פניו: כי זנה תזנה. ר״ל להיות לאות שאנשי הארץ זונים וסרים מה׳ ללכת אחרי אלהי עכו״ם כזונה ההולכת אחרי המנאפים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   זנונים. מל׳ זונה:

   זנה תזנה. ענין הסרה ועש״ז תקרא המנאפת זונה כי סרתה מדרכי הצניעות:

   רש"י

   תחלת דבר ה' בהושע. רבותינו אמרו תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו (בימים הללו) הושע ישעיה עמוס ומיכה ישעיה נתנבא שנאמר (ישעיה ו) וינועו אמות הסיפים וגומר והוא היה יום שנתנגע עוזיה שנכנס להיכל שרעשו העליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כעונשן של עדת קרח שהיו בהם בלועין ושרופים בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש והושע קדם לכולם ומיכה היה אחרון לכולם שנאמר בו (מיכה א) בימי יותם אחז יחזקיה ולא נאמר בו עוזיה, ופשוטו של מקרא תחילת דיבור שנדבר הקב"ה עם הושע אמר לו כן:

   קח לך אשת זנונים. רבותינו אמרו כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ר"פ האשה:

   וילדי זנונים. שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל' לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה:

   כי זנה תזנה. לשון הווה הוא:

   רד"ק

   תחלת דבר ה' בהושע מצאנו לשון דבור שהוא ענין נבואה קשור עם בי"ת השמוש, כמו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר (במדבר יב ב), רוח ה' דבר בי (שמואל ב כג ב), פה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח), אפשר שתהיה מלת דבר ה' פעל עבר, רוצה לומר תחילה אשר דבר ה' בהושע זה היה שאמר לו קח לך אשת זנונים. או יהיה דבר שם, כמו והדבר אין בהם (ירמיהו ה יג):

   ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים כל זה הענין היה במראה הנבואה שאמר לו שיקח אשת זנונים ולקחה והרתה וילדה ממנו שלש פעמים, וזה משל לישראל הזונים מאחרי ה', וזהו שאמר כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'. ופירוש וילדי זנונים, ויהיו לך ממנה ילדי זנונים כי אשת זנונים היא, כן ישראל והנולדים מהם באלה הדורות זנו מאחרי ה', וכל זה היה במראה הנבואה לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים.

   אף על פי שנמצא בדברי רבותינו ז"ל (פסחים פז א) שהענין כמשמעו, שאמרו ויאמר ה' אל הושע - אמר לו הקב"ה להושע: חטא ישראל, היה לו לומר לפניו רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל עליהם רחמים, לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו: כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת, אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה, אמר לו: קח לך אשת זנונים, אחר כך אמר לו: לך שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלחה אף אני אשלח את ישראל, לאחר שנולדו לו ממנה שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן האשה בדול עצמך ממנה, אמר לפניו: רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני אשת זנונים כך אני שבני ישראל בני הם בני בחוני אברהם יצחק ויעקב והם אחד מחמשה קנינים ואתה אמרת העבירם באומה אחרת, כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל, מיד פתח בברכות ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים.

   ויונתן תרגם הענין על דרך משל ונכון הוא פירושו:

   מלבי"ם

   תחלת דבר ה' בהושע, דיבור שאחריו ב' בא על רוה"ק שדובר בהנביא לצרכו לא לצורך שליחות לכללות העם, וגם בא על דבור של תלונה ותרעומת, ומזה הוציאו חז"ל שהיה תחלת דבור של רוה"ק אל הושע שהתוכח עמו איזה ויכוח ושהיה הדבור הזה ענין של תרעומת ור"ל שתחלת דבר ה' והתוכח עם הושע והתרעם עליו, ומן הויכוח הזה נסתבב שה' אמר אל הושע לך קח לך אשת זנונים, ומסתמא היה הויכוח מתיחס אל הציוי שבא אחריו, ודרשו שה' אמר להושע שישראל חטאו והושע השיב לו החליפם באומה אחרת, וה' אמר שא"א לו להחליפם כי הם בניו, וע"כ צוה לו לקחת אשה זונה ואח"כ כשילדה לו בנים צוה לו לגרשה והושע אמר איך אפשר לי לגרשה הלא יש לי ממנה בנים ומזה ברר לו ה' שכן אא"ל לגרש את ישראל, וחזר הושע וברכם, וזה היה התשובה על הויכוח שה' אמר לו שישראל חטאו, היינו שרצה שילך בשליחות להוכיחם ולהחזירם למוטב שזה מוטל על הנביאים כמ"ש אח"כ ריבו באמכם ריבו, והושע לא רצה לילך בשליחות לנבאות ולהוכיח, וא"ל שלא ישתדל להחזירם למוטב כי אחר שזנו אל אלהי נכר ראוי שינהג עמהם כעם אשר זונה שישלחה הבעל מבית ולא ישוב אליה עוד, וא"ל ה' א"כ אחר שאתה אינך רוצה להוכיחם ולהחזירם למוטב ואני איני רוצה לגרשם אחר שיש לי מהם גם בנים צדיקים היה אתה כמוני וקח לך אשת זנונים ר"ל אשה מפורסמת בזנות, וילדי זנונים היינו שיש לה ילדים שילדה בזנות מכבר שזה העדות שהיא זונה, כמ"ש זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, או כפי' קצת מפ' שהבנים שתוליד ממך יהיו בספק זנות, כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה' א"כ הכנסיה היא אשת זנונים לע"ז, וילדיה אשר תוליד נולדים בזנות במחשבת מינות וע"ז כאבותם, ובכל זה אני מחזיק אותה כאשתי וכן תעשה אתה. והנה המפ' נתקשה להם הענין איך צוה ה' להנביא לקחת אשת זנונים? וע"כ יאמר הראב"ע שזה היה רק במראה הנבואה, והת"י יפרשו בדרך משל ואין מזה הכרח. כי הושע לא היה כהן וזונה אינה אסורה לישראל. והלא מצאנו שצוה ה' להנביא גם דברים שלא יאותו כפי חקי התורה והיה הוראת שעה, כמו שצוה ליחזקאל לגלח בתער פאת ראשו וזקנו, ואליהו הקריב בשעת איסור הבמות:

   אבן עזרא

   וזה המוכה בסנוירים הלא ראה כתוב: תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' והנה לא מרה פי השם חלילה חלילה רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה, כמו חנוך שם כולל לארבעה אנשים בתורה, ושאול מרחובות הנהר ושאול בן הכנענית ושאול בן קיש ורבים ככה ותחלת נבואת זה הנביא על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל ארבעים שנה לפני גלות שמרון, אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חדשים ונשבתה מלכות בית יהוא, שהיו מלכי ישראל.

   ומפרש אחר אמר: כי לך קח לך דבור הוא כטעם לקח טוב.

   ופירש: ותהר כמו תהרו חשש תלדו קש.

   ואמר: כי גומר גמורה בזנות.

   ובת דבלים רמז ליהודה וישראל.

   ואחר אמר: קח לך אשת זנונים שאם באתה לקחת אשה הוגנת לא תמצא, שהרי זנה תזנה הארץ - כל עם הארץ זונים מאחרי השם. ומפרש אחר אמר:

   קח לך אשת זנונים וילדי זנונים שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי ה' ודיו לעבד להיות כרבו.

   נאם אברהם המחבר: חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים, והאומר דיו לעבד להיות כרבו לא נאמר על זה, כי זנות מאחרי השם דרך משל רק באדם הוא במעשה, והנכון בעיני, כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה כל זה במראות הנבואה כאשר פירש, אם יהיה נביאכם לבד ממשה לבדו ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ואל תתמה איך יראה בחלום וילך ויקח והנה בחלום אדם בלא נבואה ותאכלנה הפרות וככה על ישעיהו הנביא כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף זה היה במראה הנבואה, כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים?! וככה קח לך לבנה גם שכב על צדך השמאלי גם ואתה קח לך חטין גם דבר הזקן והעד על כל זה שאמר יחזקאל בתחילת ספרו: ואראה מראות אלהים ואומר: במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל. ואל תתמה בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה מראות כי הנה כתב: דבר ה' אשר היה אל זכריהו ושם כתב אחריו ראיתי הלילה ואשא עיני ואראה והנה כתב באברהם במחזה וכן היתה כל נבואתו. והנה אמר לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים, כי זנה תזנה הארץ.

3. (ג)וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת־גֹּמֶר בַּת־דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד־לוֹ בֵּן

   מצודת דוד:גומר בת דבלים. כן היה שם זונה ידועה באותו הזמן:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   את גומר. רבותינו אמרו כך שמה על שם זנותה שהכל גומרין בה ודשין בה כדבלה, וי"ת גומר שאם ישובו מדרכם גמרה פורענותם ואם לאו יהיו כנובלת מתאנה:

   ותהר ותלד. ואוסיפו למעבד עובדין בישין:

   רד"ק

   וילך ויקח את גומר בת דבלים שם זונה ידוע באותו הזמן:

   ותהר ותלד לו בן אמר בן כי ירבעם בן יואש היה חזק במלכותו כמו הזכר שהוא חזק מהנקבה ומלך ארבעים ואחת שנה והשיב גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, ויונתן תירגם ואזל ואתנבי עליהון ואמר דאם יתובון וגו' (תרגום יונתן הושע א), פירש גומר כענין גמירא, כלומר יגמור עליהם פשעיהם ויסלח עונם, ופירש דבלים מן דבלת תאנים:

   מלבי"ם

   וילך ויקח את גומר בת דבלים, פי' חז"ל שנקראת כן על שהכל גומרים בה ודשים בה כדבלה, ר"ל כי בני ישראל נמשלו כתאנים, כמ"ש (ירמיהו כ״ד:א׳) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים, והתאנה מתקלקלת תיכף אחר גמרה, אם לא כשמיבשין אותה ועושים ממנה דבלה שאז תתקים, ואבותיהם היו דומים כדבלה שנצטמקה בשמש לבל תתקלקל, והיא היתה כגומר היינו תאנה נגמרת שלא נתיבשה שמתקלקלת, ותהר ותלד לו בן, הבן הראשון היה עדיין מיוחד לו שנולד ממנו וע"כ לא קראו בשם שמורה על שנאתו אותו רק בשם יזרעאל, כי הדורות הקודמים הגם שזנו בחטאת ירבעם היו עדיין עובדים ה' בשיתוף והיו עדיין מיוחסים לה' ומצייר בבן הזה כל הדורות שהיו מימי יהוא עד סוף מלכות בני יהוא, שהאשה היתה אשת זנונים ובכ"ז הבנים היו עדיין מיוחסים לה', כי הגם שיהוא לא סר מחטאת ירבעם, בטל עבודת הבעל והאמינו בה', והעגלים היו להם כעין שיתוף או כאמצעים להורדת הרוחניות והשפע:

   אבן עזרא

   וילך ויקח האשה הנזכרת כך היה רואה במראה.

   וטעם ותלד בן הדור הבא אחרי ירבעם בן יואש.

4. (ד)וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי־עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת־דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל־בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:כי עוד מעט. עוד זמן מועט ר״ל בזמן קרוב אזכור דמי אחאב שהרגו יהוא ביזרעאל הדם ההוא אזכור על בית יהוא לשלם גמול ועל זכריה בן ירבעם יאמר שהיה מבית יהוא ונהרג ע״י שלום בן יבש כמ״ש במ״ב ועם כי יהוא הרג לאחאב בדבר ה׳ על שעבד לבעל עכ״ז הואיל וגם יהוא חזר ועבד לבעל נחשב לו דם אחאב כדם נקי: והשבתי. ואח״ז אשבית ממלכות ישראל מכל וכל כי מעט מן הזמן עמדה מלכות ישראל אח״ז:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ופקדתי. ענין זכרון כמו וה׳ פקד (ראשית כ״א):

   והשבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה י״ד):

   רש"י

   קרא שמו יזרעאל. קרי שומהון מבדריא, התנבא עליהן שיגלו ויהיו זרועין בארצות:

   את דמי יזרעאל. כתרגומו את דמי בית אחאב שהרג יהוא ביזרעאל על שעבדו את הבעל והלכו הוא ובניו אחרי כן ועבדו עבודת עכו"ם לכך אני חושב עליהם דמי בית אחאב כדם נקי:

   על בית יהוא. ירבעם בן יואש מבני יהוא היה (מלכים ב טו) וזכריה בנו נהרג:

   רד"ק

   ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל זהו ירבעם בן יואש כמו שפירשנו שהיה חזק במלכותו, לפיכך אמר כי עוד מעט, כי לא פקד בימי ירבעם כי הוא הצליח במלכותו, אבל בימי זכריה בנו פקד דמי יזרעאל על בית יהוא שלא מלך אלא ששה חדשים ונהרג ופסקה מלכות יהוא. ולמה אמר דמי יזרעאל - הדמים אשר שפך ביזרעאל מבית אחאב, ואף על פי שעשה בזה הדבר הישר בעיני ה' כיון שהוא לא שמר ללכת בתורת ה' ולא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט נחשבו לו הדמים ששפך לדם נקי. וכן ראינו כי נענש בעשא על דמי נדב בן ירבעם ואף על פי שהיה רשע כמו שנאמר ועל אשר הכה אותו (מלכים א טז ז):

   והשבתי ממלכות בית ישראל כי מעט עמדה מלכות ישראל אחר כן כי בימי הושע בן אלה גלו כלם ובימי יהוא נאמר בימים ההם החל ה' לקצות בישראל (מלכים ב י לב) וגומר. ויונתן תירגם הפסוק כן ואמר ה' ליה קרי שמיה מבדריא וגו' (תרגום יונתן הושע א):

   מלבי"ם

   קרא שמו יזרעאל, ובאר הטעם כי עוד מעט בימים מועטים, ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, ר"ל העונשו הנקמה שעשיתי בחלקת יזרעאל בבית אחאב על שעבד ע"ז והעונש הזה נקרא בשם דמי יזרעאל, אפקוד את העונש הזה גם על בית יהוא שעבדו ג"כ ע"ז והשבתי ממלכות בית ישראל היינו מלכות בית יהוא שכבר היתה ממלכה קבועה כי נמשכה ארבע דורות, והוא השיב את גבול ישראל למקומו כמ"ש (מ"ב יד) אשבית הממלכה הזאת ע"י שנהרג זכריה בן ירבעם:

   אבן עזרא

   דמי יזרעאל הם בית אחאב על בית יהוא שלא מלא אחרי השם, גם יהואחז בנו ויהואש בן בנו, גם זה ירבעם גם זכריה בנו, כולם עשו הרע בעיני ה' כי כן כתוב.

5. (ה)וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת־קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל

   מצודת דוד:ביום ההוא. ביום הגמול אשבור את קשת ישראל ר״ל אתיש כח ישראל בעמק יזרעאל הוא מקום מבצר מושב מלכי אפרים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   קשת. ר״ל חוזק וגבורה:

   רד"ק

   והיה ביום ההוא ושברתי ביום ההוא שאפקוד על דמי יזרעאל אשבור את קשת ישראל, כלומר חזקם ותקפם. וי"ו ושברתי נוספת על מה שאמר והשבתי:

   בעמק יזרעאל קשתם שהיה בעמק יזרעאל כי ראש ממלכת אפרים שומרון ויזרעאל כי בית מלכות אחאב היה בשומרון וביזרעאל, וכן המלכים הבאים אחריו. וי"ת ויהא בעדנא ההיא ואתבר ית תקוף עבדי קרב ישראל במישר יזרעאל (תרגום יונתן הושע א):

   מלבי"ם

   והיה ביום ההוא, ביום הפקודה, ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל, יל"פ שהכוונה על מלכות יהוא בכלל שתפס אותה ע"י הקשת שנצח בעמק יזרעאל ששם מלא יהוא את ידו בקשת ויך את יהורם ועי"ז תפס את המלוכה (כמ"ש מלכים ב ט׳:כ״ד) ואשבור כח הקשת הזה, וגם י"ל שיכוין על הקשת שנתן אלישע ליואש מלך ישראל לירות בו חצים שיהיה חץ תשועה לנצח את ארם, וע"י הקשת הזה נצח ארם והתגבר במלכותו ולכן מציין תוקף בית יהוא בקשת הזה, אשבור אותו על ידי המשפט המיוחס לעמק יזרעאל ששם קבע לעשות משפט בעובדי ע"ז:

   אבן עזרא

   והיה, קשת ישראל מלכות זכריה, כי נפסקה מלכות יהוא.

6. (ו)וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי־נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם

   מצודת דוד:כי נשוא אשא להם. ר״ל כי עד הנה נשאתי עוונם על כי רחמתים אבל מעתה לא אוסיף עוד לרחם עליהם וישאר עוונם על עצמותם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נשא אשא. ענין מחילת העון כמו ונשאתי לכל המקום (בראשית י״ח):

   רש"י

   לא אוסיף עוד ארחם. לרחם:

   כי נשא אשא להם. אחלק להם מנת כוסם ופעולתם כמו וישא משאת (בראשית מג):

   רד"ק

   ותהר עוד ותלד בת אחר שילדה בן שהוא משל לירבעם בן יואש כמו שפירשנו ילדה בת. והוא משל לזכריה בנו, ולשלום בן יבש שמלך אחריו שהיו חלשים כנקבה, כי זכריה לא מלך אלא ששה חדשים ונהרג ושלום לא מלך אלא ירח ימים ונהרג:

   כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל לא אוסיף עוד שארחם, וכן אל תרבו תדברו (שמואל א ב ג) - שתדברו, ונדעה נרדפה (הושע ו ג) - שנרדפה:

   כי נשוא אשא להם את האויב עליהם שיגלו אותם ויחריבו ארצם. או יהיה פירוש להם כמו אותם, וכן הרגו לאבנר כמו את אבנר, כלומר אשא אותם לארץ אויביהם. ויש לפרש כי עד עתה הייתי נושא וסולח להם שהייתי מרחם עליהם ולא אוסיף עוד:

   מלבי"ם

   ותהר עוד ותלד בת, בזה מציין המלכים שקמו אחרי שנשבתה מלכות יהוא שהם היו מלכים חלשים שע"ז מורה ציור הבת ובזה לא אמר ותלד לו בת כי אז כבר התחילה לזנות עם אנשים אחרים והיה לו ספק אם הבת נולדה לו, ובנמשל שבדורות הללו נתמעטו הצדיקים יותר וכולם הרעו מעשיהם לזנות אחרי ע"ז ויאמר לו קרא שמה לא רחמה והשם הזה יורה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל על ידי כי נשא אשא להם ואמחול להם עונותיהם ר"ל הגם שבימי ירבעם בן יואש רחם ה' עליה ונשא את עונם והושיע להם, כמ"ש (מלכים ב י״ד:כ״ו) כי ראה ה' את עני ישראל וכו' ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ויושיעם ביד ירבעם בן יואש, עתה לא יוסף לרחם עליהם ולישא להם, כי יגלם בגולה, והנה בשם לא רוחמה כבר הראה הנביא שנאה על בתו ועל אשתו, אבל בכל זאת לא קראה עדיין בשם לא עמי שמורה שסר הקשר שבינו וביניהם לגמרי, כי הגם שלא ירחם את עשרת השבטים עדיין הם עמו ע"י שעוד נשארו יהודה ובנימין והשבטים הנלוים אליהם ועז"א.

   אבן עזרא

   ותהר. ותלד בת זה הדור הבא אחריו וקראו בת, כי כתוב אחרי ירבעם הוא השיב את גבול ישראל ואחרי מות זכריה בנו מלך מנחם ובימיו בא מלך אשור, ואין צורך להזכיר מלכות שלום, כי לא מלך אלא ירח ימים ובימי פקח בן רמליהו הגלה תגלת פלאסר רבים מערי ישראל, ובימי הושע בן אלה נלכדה שומרון, על כן קרא זה הדור בת.

   ופירש לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם תחסר אות שי"ן לא אוסיף עוד שארחם, וכמוהו: ונדעה נרדפה, אל תרבו תדברו. יש אומרים: כי נשוא שהייתי עד עתה, נושא להם עונם ואין זכר לעון. והנכון בעיני: כי זאת המלה באה כדרך הרגו לאבנר והטעם כדרך כמעט ישאני עושני והנה ספר גלות השבטים.

7. (ז)וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּיהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים

   מצודת דוד:ארחם. על כי עדיין לא נתמלאה סאתם: בה׳ אלהיהם. ר״ל התשועה תהיה בעזר ה׳ ולא בכלי מלחמה ויאמר על מפלת סנחרב שלא היתה ע״י מלחמה כי ה׳ הכה בהם ע״י המלאך:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ובפרשים. הם הרגילים לרכוב על הסוסים:

   רש"י

   ואת בית יהודה ארחם. לאחר שאשבית את ממלכות ישראל שמשגלו עשרת השבטים היו בית יהודה בכלל הרחמים מחזקיהו עד צדקיהו:

   רד"ק

   ואת בית יהודה ארחם שהרי עמדה מלכות יהודה אחר גלות ישראל משנת שש לחזקיהו עד שחרב הבית והושיעם מיד סנחריב, לא בחרב ובקשת ובמלחמה בסוסים ובפרשים כי מלאך ה' הכה במחנה אשור כמו שכתוב (מלכים ב יט לה):

   מלבי"ם

   ואת בית יהודה ארחם והושעתים בה' כי חזקיה ועמו נושעו בה' ונצולו מידי סנחריב ע"י נס, ולא אושיעם בקשת וכו' כי יצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ומצד זה הם עדיין עמי והאם היא אשתי:

   אבן עזרא

   ואת בית יהודה שנמלטו אנשי ירושלים מיד סנחריב.

   והושעתים בה' שיצא מלאך השם והכה כל מחנה אשור.

8. (ח)וַתִּגְמֹל אֶת־לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   ותגמול. כן יקרא זמן השלמת היניקה כמו ביום הגמל את יצחק (שם כ״א):

   רש"י

   ותגמול את לא רוחמה. לפי תרגומו ויכלה אותו הדור בין העכו"ם שגלו שם:

   ותהר ותלד בן. ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, ולפי פשוטו כמשמעו:

   רד"ק

   ותגמול את לא רוחמה ותהר ותלד בן אמר ותגמול, לפי שארכו ימי החולשה בימי זכריה ושלום, גם בימי מנחם בן גדי שמלך עשר שנים כי בימיו בא פול מלך אשור, גם בימי פקחיה בנו שמלך שנתים. עד שעמד פקח בן רמליהו והתחזק במלוכה ומלך עשרים שנה והתגבר על מלכות יהודה והרג ביהודה מאה ועשרים אלף איש ביום אחד, גם צר על ירושלם עם רצין מלך ארם, ועליו אמר בזה המשל ותהר ותלד בן, ועל דורו נאמר קרא שמו לא עמי, כי עליו נאמר ויעש הרע בעיני השם לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט (מלכים ב טו כח).

   והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל פירש משל ותגמול, אחר שגלו עשרת השבטים והולידו בנים השבטים בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם על כן קרא שמם לא עמי, וכן תרגם יונתן (תרגום יונתן הושע א):

   מלבי"ם

   ותגמול את לא רחמה, הילד השלישי לא ילדה תיכף בימי מניקתה כמו שילדה את השני רק אחר שגמלה את לא רוחמה אז נתעברה מן הילד השלישי, כי הילד השלישי שנקרא לא עמי מציין חורבן יהודה וגלותם וזה לא היה תיכף כי נתארך ימים רבים, ותהר ותלד בן כי מלכות יהודה היתה מלכות חזקה בימי חזקיה ויאשיה וע"כ מציירו בבן זכר:

   אבן עזרא

   ותגמל הולידו בנים השבטים שגלו בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם, על כן קראם לא עמי.

   ואנכי לא אהיה להם לאלהים, ומרוב הכעס לא הזכירו.

9. (ט)וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא־אֶהְיֶה לָכֶם

   מצודת דוד:כי אתם לא עמי. אינכם חרדים על דברי לעשותם כדרך העם החרדים על דברי מלכם: ואנכי. וגם אני לא אהיה לכם לאלוה להציל אתכם ולהושיע לכם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   ויאמר מבואר הוא:

   מלבי"ם

   ויאמר קרא שמו לא עמי, אז צוה אותו שיקרא אותו בשם שמורה שאינו בנו כלל וממילא אין האם אשתו, שאם יאמר האב לבנו לא עמי אתה נפסק גם הקשר שי"ל עם אשתו אחר שילדה לזנונים ובאר לו הטעם כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם לאב ולאיש ולבעל, ועז"א שצוה להושע לגרש את אשתו, שע"ז מורה שם לא עמי, ואז כן יעשה ה' ג"כ לגרש את ישראל ולהחליפם באומה אחרת: