עזרא פרק ח׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם הָעֹלִים עִמִּי בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל

   מצודת דוד:ראשי אבותיהם. ראשי המשפחות: והתיחשם. זכרון יחוסם בני מי המה: במלכות. הנמצאים במלכות וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   ואלה ראשי אבותיהם. של עולים:

   והתיחשם. את יחוסם אשר היו מתייחשים בהם:

   ארתחשסתא. הוא דריוש:

   מלבי"ם

   ראשי אבותיהם והתיחשם, כל ראש בית אב היה לו כתב יחוס למעלה עד השבטים, וכל האנשים ששייכים לבית אב היה להם כתב היחוס שהם מבית אב ההוא, כמו מבני שכניה מבני פרעוש היה להם כתב היחוס עד זכריה, וזכריה היה לו כתב היחוס עד למעלה, וכן כולם:

   רלב"ג

   ואלה ראשי אבותיהם והתיחשם וגו'. עד סוף עזרא:

   אבן עזרא

   והתיחסם ואשר התיחשו לבית אבות.

2. (ב)מִבְּנֵי פִינְחָס גֵּרְשֹׁם מִבְּנֵי אִיתָמָר דָּנִיֵּאל מִבְּנֵי דָוִיד חַטּוּשׁ

   מצודת דוד:מבני פינחס. העולה מבני פינחס היה שמו גרשום וכן כולם:

3. (ג)מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ זְכַרְיָה וְעִמּוֹ הִתְיַחֵשׂ לִזְכָרִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים

   מצודת דוד:מבני שכניה מבני פרעוש. ר״ל מבני שכניה שהיה מבני פרעוש היה הראש זכריה ועם יחוסו התיחסו למספר זכרים מאה וחמשים כי כולם היו ידועים שהמה קרובים לזכריה הראש:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   מבני שכניה מבני פרעש. משפחה אחת היא וזכריה הוא ראש המשפחה:

   ועמו. ועם יחס שלו היו מתיחסים הזכרים של משפחתו:

   אבן עזרא

   מבני שכניה מבני פרעוש הראוי אשר מבני פרעוש ואמר כן, להבדיל לבן שכניה יחזיאל.

   ועמו התיחש לזכרים אשר התיחשו לעצמם הזכרים והיו מאה וחמשים.

4. (ד)מִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן־זְרַחְיָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם הַזְּכָרִים

   מצודת דוד:פחת מואב. מושל במואב: ועמו. עד יחוסו התיחסו אנשיו וכן כולם:

5. (ה)מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה בֶּן־יַחֲזִיאֵל וְעִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַזְּכָרִים

   מצודת דוד:בן יחזיאל. ר״ל היה הראש בן יחזיאל ולפי שלא היה נודע כאביו הזכיר שם אביו עליו:

6. (ו)וּמִבְּנֵי עָדִין עֶבֶד בֶּן־יוֹנָתָן וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְּכָרִים

   מצודת דוד:עבד. כך שמו עבד:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   עבד בן יונתן. כך שמו:

7. (ז)וּמִבְּנֵי עֵילָם יְשַׁעְיָה בֶּן־עֲתַלְיָה וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים

8. (ח)וּמִבְּנֵי שְׁפַטְיָה זְבַדְיָה בֶּן־מִיכָאֵל וְעִמּוֹ שְׁמֹנִים הַזְּכָרִים

9. (ט)מִבְּנֵי יוֹאָב עֹבַדְיָה בֶּן־יְחִיאֵל וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְּכָרִים

10. (י)וּמִבְּנֵי שְׁלוֹמִית בֶּן־יוֹסִפְיָה וְעִמּוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים הַזְּכָרִים

    מצודת דוד:בן יוספיה. היה הראש בן יוספיה:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא

    אבן עזרא

    בן יוסיפיה לא הזכיר שמו כאחרים.

11. (יא)וּמִבְּנֵי בֵבַי זְכַרְיָה בֶּן־בֵּבָי וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה הַזְּכָרִים

12. (יב)וּמִבְּנֵי עַזְגָּד יוֹחָנָן בֶּן־הַקָּטָן וְעִמּוֹ מֵאָה וַעֲשָׂרָה הַזְּכָרִים

13. (יג)וּמִבְּנֵי אֲדֹנִיקָם אַחֲרֹנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם אֱלִיפֶלֶט יְעִיאֵל וּשְׁמַעְיָה וְעִמָּהֶם שִׁשִּׁים הַזְּכָרִים

    מצודת דוד:אחרונים. הם הלכו באחרונה ולא מהרו ללכת כשאר הנזכרים: שמותם. של הראשים:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אחרונים. שהיו אחרונים ללכת אחרי עזרא:

    מלבי"ם

    אחרונים, שלא נשאר ממשפחה זו שום אדם בח"ל, שבפעם הראשון [ב' י"ג] יצאו מהם תרס"ו אנשים, והיוצאים עתה היו האחרונים שנשארו ממשפחה זו:

14. (יד)וּמִבְּנֵי בִגְוַי עוּתַי וְזַכּוּר וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים

    עוד פירושים על פסוק יד: אבן עזרא

    אבן עזרא

    וזכור קרי וזבור כתיב והם שני שמות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

15. (טו)וָאֶקְבְּצֵם אֶל־הַנָּהָר הַבָּא אֶל־אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא־מָצָאתִי שָׁם

    מצודת דוד:אל הנהר וגו׳. סמוך להנהר ההולך אל אהוא והוא שם מקום: ואבינה. נסתכלתי בכוונת הלב לדעת מי ומי ההולכים: לא מצאתי. כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ״כ רש״י (קדושין סח):

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    אל הנהר הבא. אל הנהר הנובע:

    אל אהוא. אל אותו הנהר:

    ונחנה שם. והיינו חונים שם:

    ואבינה בעם. נתתי לבי להבין בעם אשר נקבצו עמי:

    מלבי"ם

    אל הנהר הנופל אל נהר אהוא, שהנהר הראשון לא היה לו שם מיוחד:

    אבן עזרא

    ואקבצם, ואבינה בעם עיון.

    ומבני לוי לא מצאתי שם כי הם בעלי שיר.

16. (טז)וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל לִשְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָן וּלְיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן וּלְנָתָן וְלִזְכַרְיָה וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים

    מצודת דוד:לאליעזר. את אליעזר: מבינים. חכמים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ואשלחה לאליעזר וגו'. ראשים, גדולים:

    מבינים. חכמים היו:

    מלבי"ם

    לאליעזר, שלחתים בשליחות [והלמ"ד במקום את כמו הרגו לאבנר], ראשים ראשי העם, מבינים חכמים:

    רלב"ג

    ואשלחה לאליעזר לאריאל וגו'. ר"ל ששלח בעבור אליעזר וחבריו שהם ראשים ובעבור יויריב ואלנתן שהם חכמים ומבינים והנה עשה זה לכבוד אדו שהיה הראש בכספיא כי משם היה צריך ללוים עם שבעבור גדולתם ישיגו מבוקשם בקלות:

    אבן עזרא

    לאליעזר לאריאל הם היום היו שלוחים והלמ"ד הוא המורה על העצם, וטעמו לעצם אליעזר והנזכרים.

    מבינים חכמים.

17. (יז)וָאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל־אִדּוֹ הָרֹאשׁ בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל־אִדּוֹ אָחִיו הַנְּתִינִים בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם לְהָבִיא־לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ

    מצודת דוד:על אדו. אל אדו שהיה הראש בהמקו׳ הנקרא כספי׳: ואשימה. ר״ל סדרתי להם הדברי׳ לדבר וכו׳: אחיו. כמו ואחיו: הנתינים. ר״ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא: להביא. דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ואצוה אותם וגו'. שלחתים וצויתים לדבר אל אדו שהוא גדול וחשוב אשר בכספיא:

    על אדו. אל אדו:

    ואשימה בפיהם. שמתי בפיהם דברים לדבר בשליחותי אל אדו ואחיו שהם נתונים ומיושבים בכספיא להביא לנו משרתים לעבוד בבית המקדש:

    בכספיא. שם מקום בבבל:

    אל אדו אחיו. שם אדם:

    הנתינים. כמו הנתינים ועל כן נכתב בוי"ו:

    מלבי"ם

    ואצוה אותם, שלחתים בשליחות לדבר אל אדו, [וכל ציוי על דבר ג' נקשר במלת על כמו ויצו עליו פרעה אנשים], בכספיא המקום, כי היה גם מדינה שנקראת כספיא, אל אדו ואחיו הנתונים שהם ממונים שם מן המלך על המקום ההוא:

    רלב"ג

    ואשימה בפיהם דברים. הנה סדר הדברים בפיהם כדי שיהיו שלמים וישיגו מבוקשם:

    אל אדו אחיו הנתינים בכספיא המקום. ר"ל אל אדו ואחיו והנתינים כדי שיביאו להם משם משרתים לבית ה' כי הנתינים הם גם כן משרתים לבית ה' ולזה תמצא שכבר באו משם לוים ונתינים:

    אבן עזרא

    ואוצאה כן כתיב כי האל"ף למ"ד הפועל על משקל ואבואה ואצוה קרי, כי הקרוב על דרך קצרה.

    על אדו הראש שהוא ראש בכספיא המקום.

    אל אדו אחיו חסר וי"ו והנכון אל אדו ואחיו שהם נתינים. ויש אומרים: כי אחי שם איש אחי אדו, או קרובו.

18. (יח)וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד־אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁמֹנָה עָשָׂר

    מצודת דוד:כיד אלהינו. כמו שהיה עלינו יד אלהינו הטובה כן הצליחו והביאו לנו איש משכיל בדבר השיר והיה מבני מחלי וכו׳ ולא הזכיר שמו: ושרביה. גם הביאו את שרביה ובניו וחבריו:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    כיד אלהינו. כאשר היתה הצלחתו של הקדוש ברוך הוא עלינו:

    איש שכל. חכם:

    מבני מחלי וגו'. כולם הללו לוים:

    מלבי"ם

    איש שכל, הוא שרבי', ומפ' ושרבי' הזה שהביאו עם בניו ואחיו היו י"ח:

    אבן עזרא

    איש שכל לא הזכירו הכתוב. ויתכן שהוא שרביה הנזכר בפסוק וכן הוי"ו נוסף כוי"ו ואיה וענה, או וי"ו המוסף על ענין ולא רצה להזכירו פעמים, וכן הפירוש איש שכל שרביה, ושרביה ובניו ואחיו, היו י"ח והוא הנכון.

19. (יט)וְאֶת־חֲשַׁבְיָה וְאִתּוֹ יְשַׁעְיָה מִבְּנֵי מְרָרִי אֶחָיו וּבְנֵיהֶם עֶשְׂרִים

    מצודת דוד:אחיו. חבריו וחוזר על האחד וה״ה לשני וקצר בדבר המובן:

    עוד פירושים על פסוק יט: אבן עזרא

    אבן עזרא

    ואת חשביה הביאו.

20. (כ)וּמִן־הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים כֻּלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת

    מצודת דוד:לעבודת הלוים. בדבר מלאכת בית ה׳: נקבו בשמות. נתפרשו בשמותם ר״ל החשובים והידועים שבהם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נקבו. נתפרשו וכן ונוקב שם (ויקרא כ״ד):

    רש"י

    ומן הנתינים. ומן העבדים נתינים שנתן דוד המלך ושרי ישראל עלו עמהם:

    מלבי"ם

    ומן הנתינים הם הגבעונים שנתן דוד, כי תחלה היו חוטבי עצים לעדה כמ"ש יהושע [ט' כ"ז]:

21. (כא)וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל־הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל־רְכוּשֵׁנוּ

    מצודת דוד:ואקרא. ר״ל גזרתי תענית בהכרזה: על הנהר אהוא. על הנהר הבא אל אהוא: דרך ישרה. ללכת בדרך אשר לא תשיג לנו יד אויב ואורב:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    להתענות. לישב בתענית:

    דרך ישרה. שיוליכני המקום לשלום:

    מלבי"ם

    לנו ולטפנו, הקדים העיקר בהצלה, ומוסיף לבקש אף על הטפל, שזה דרך המתפלל לבקש מעט ולהוסיף, כמ"ש שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, וכמ"ש במדרש:

    רלב"ג

    ואקרא שם צום על הנהר וגו'. ידמה שכבר היו להם אויבים ואורבים רבים מהשמרונים ובהגיע עזרא לנהר אהוא נתבארה לו הסכנה שהם בה משם עד ירושלים ונתן עזרא אל לבו לצום ולהתפלל לה' שיצילם מכל אויב ואורב בדרך:

    אבן עזרא

    על הנהר אהוא חסר הנסמך והראוי נהר אהוא.

22. (כב)כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן־הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי־אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד־אֱלֹהֵינוּ עַל־כָּל־מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל־עֹזְבָיו

    מצודת דוד:כי בושתי וגו׳. ולזה לא שלח עמנו והייתי מתפחד מן האויב: כי אמרנו וגו׳. ולזה לא שאלתי חיל ופרשים כ״א שאלתי היה משיב לומר איה אמריכם: לטובה. להטיב להם: ועזו. כח נקמתו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ופרשים. הם רוכבי הסוסים בהרגל רב:

    רש"י

    כי בושתי. שהרי נתביישתי מן המלך שלא רציתי לשאול לו רכב ופרשים כדי לתיירנו:

    כי אמרנו. שהרי כבר אמרנו אל דריוש המלך שהקב"ה מטיב למבקשיו ושופך אפו וחמתו על עוזביו:

    מלבי"ם

    כי בושתי, שהגם שהיה ראוי שלא יסמך על הנס, דאף ששלוחי מצוה אינם נזוקין היכא דשכיח הזיקא שאני, והיה ראוי שיבקשו חיל ופרשים, עז"א שבושו מלבקש זאת, כי הם אמרו שהשגחת ה' הפרטיית נלוה עמהם תמיד בדרך הנסיי, ולכן בקשו זאת מאלהים, ויעתר לנו, פי' הראב"ע שה' הודיע להם זאת ע"י חלום, וי"ל כרחב"ד שהיה מתפלל על החולים. ואומר זה חי וזה מת וכו', אם שגורה תפלתי בפי וכו', כמ"ש בפ' אין עומדין:

23. (כג)וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל־זֹאת וַיֵּעָתֵר לָנוּ

    מצודת דוד:על זאת. על דרך ישרה: ויעתר לנו. קבל עתר תפלתינו ואולי בנבואה נאמר לו או בחלום ידבר בו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ויעתר. ענין קבלת תפלה וכן ויעתר לו (בראשית כ״ה):

    רש"י

    ויעתר לנו. וקבל תפלתינו שבאנו לירושלים לשלום:

    רלב"ג

    ואמר עזרא ויעתר לנו. כי ידמה שבאה להם בשורה על יד נביא כי נשמעה תפלתם או באה הנבואה הזאת לעזרא כי קצת המפרשים יסכימו כי מלאכי הוא עזרא:

    אבן עזרא

    ויעתר על ידי נביא או מראה בחלום. והטעם: נתרצה לנו והדריכנו הדרך הישרה באין מכשול.

24. (כד)וָאַבְדִּילָה מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר לְשֵׁרֵבְיָה חֲשַׁבְיָה וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עֲשָׂרָה

    מצודת דוד:לשרביה. את שרביה ואת חשביה: מאחיהם. מחבריהם והיו מבני לוי:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ואבדילה. וכאשר הייתי שם על נהר אהוא הבדלתי משרי הכהנים ושקלתי להם הכסף והזהב ליתן באוצרות בית ה':

    מלבי"ם

    ואבדילה, כי מעתה נכנס אל דרך המדבר מסר להם, שהם אנשי חיל לשמרם מכף אויב ואורב בדרך:

    רלב"ג

    ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר. הרצון שהבדיל מהאנשים שהיו תחת שרי הכהנים שנים עשר אנשים והם שרביה וחשביה שהם לוים ועמהם מאחיהם עשרה:

    אבן עזרא

    לשרביה הלמ"ד הוא הנכנס להורות על העצם והטעם הבדיל לעצם שרביה חשביה.

25. (כה)וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִים

    מצודת דוד:ואשקלה. מסרתי להם במשקל: ההרימו. אשר הרימו והפרישו המלך וכו׳ הנמצאים. במלכות בבל:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ההרימו. אשר הרימו הנמצאים בבבל:

    מלבי"ם

    ואשקלה להם, ואשקלה על ידם, הוא שקל תחלה ואח"כ שקלו הם שנית, וכן בירמיה [ל"ב ט' י'], לככרים כ"א משקל ככר:

    אבן עזרא

    ההרימו הה"א הוא הנכנס על הפעלים העוברים כמו ההלכוא השבה והטעם אשר.

26. (כו)וָאֶשְׁקֲלָה עַל־יָדָם כֶּסֶף כִּכָּרִים שֵׁשׁ־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּכְלֵי־כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים זָהָב מֵאָה כִכָּר

    מצודת דוד:על ידם. למסור בידם: לככרים. כל כלי היה משקלו ככר אחד:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    וכלי כסף מאה לככרים. ככר בכל כלי:

    אבן עזרא

    מאה לככרים כאילו אמר וכלי כסף למשקל הככרים מאה.

27. (כז)וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב

    מצודת דוד:לאדרכונים אלף. כל אחד היה משקלו אלף דרכונים: המודות כזהב. חשובות כזהב:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כיפורי. מזרקות:

    לאדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם:

    מוצהב. מראה כעין גוון הזהב וכן שער צהוב (ויקרא יג):

    רש"י

    וכפורי. מזרקים:

    לאדרכונים אלף. מין מטבע אלף דרכונים היו בב' כפורי זהב הללו:

    מוצהב. משל נחושת מוצהב (או) מין מטבע של נחושת:

    טובה. ל' נקבה קורא לנחושת:

    שנים. שני כלים:

    חמודות כזהב. הכלים קורא חמודות בל' נקבה:

    מלבי"ם

    לאדרכונים אלף, היו שוים אלף אדרכמונים, מוצהב מראה צהוב, ובא זכר ונקבה, כי כלי זכר, ונחושת נקבה:

    רלב"ג

    וכפורי זהב עשרים לאדרכונים אלף. ר"ל שכבר היה משקלם אדרכונים אלף:

    וכלי נחשת מוצהב טובה. מוצהב ר"ל כצבע הזהב ותאר הנחשת פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כמו רוח גדולה וחזק גם הכלים תאר בלשון נקבה ואמר חמודות כזהב:

    אבן עזרא

    לאדרכונים האל"ף נוסף והוא כטעם דרכמונים למשקל אדרכונים הם אלף.

    וכלי נחשת מצהב כטעם ממורט מצהב טובה, פעם זכר ופעם נקבה, כענין ורוח גדולה וחזק וכן שנים חמודות.

28. (כח)וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַיהוָה וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם

    מצודת דוד:אתם קודש וכו׳. ומהראוי להנתן הקודש ביד הקודש: נדבה לה׳. ולקודש יחשב:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    אליהם. לאותן שרי הכהנים:

    מלבי"ם

    אתם קדש וכו', ר"ל אתם חייבים בשמירתם, כמ"ש ושמרתם את משמרת הקדש:

    רלב"ג

    אתם קדש לה'. הנה הלוים הם קודש ולזה הפקיד להם הקודש ואמר להם שישקדו לשמרם עד ישקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל להביאו בירושלים אל הלשכות אשר בבית ה':

29. (כט)שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד־תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי־הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:שקדו ושמרו. מהרו בדבר צורך הכלים והכסף והזהב ושמרו אותם עד אשר תשיבו במשקל: לפני שרי וכו׳. לתתם אל הלשכות אשר בבית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    מצודת ציון

    שקדו. ענין מהירות כמו כי שוקד אני (ירמיה א׳):

    רש"י

    הלשכות בית ה'. כדי ליתן בלשכות הבית:

    מלבי"ם

    הלשכות, ב' בירושלים נמשך את בהלשכות של בית ה':

    אבן עזרא

    שקדו מלת השקד חסרה והוא על וראוי כמו: שוקד אני על דברי, לשקוד על דלתותי. והטעם: שקדו עליהם והם הכסף והזהב.

    הלשכות בית ה' והטעם שרי הלשכות בית ה' ונכנס ה"א הדעת, על משקל הלשכות והמלה זרה בעבור הסמיכות.

30. (ל)וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ

    מצודת דוד:משקל הכסף. ר״ל הכסף וכו׳ קבלו במשקל:

    עוד פירושים על פסוק ל: אבן עזרא

    אבן עזרא

    וקבלו והם יקבלוהו.

    לבית אלהינו לצורך ביתו.

31. (לא)וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד־אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל־הַדָּרֶךְ

    מצודת דוד:מנהר אהוא. מנהר הבא אל אהוא:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ואורב. שונא היושב במארב להסתר:

    רש"י

    בשנים עשר לחודש הראשון. בשנים עשר לניסן:

    ויד אלהינו היתה עלינו. להצליחנו על הדרך אשר הלכנו עליה:

32. (לב)וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה

33. (לג)וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד־מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן־פִּינְחָס וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן־יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן־בִּנּוּי הַלְוִיִּם

    מצודת דוד:נשקל. מסרנו הכסף וכו׳ במשקל ביד מרמות וכו׳:

34. (לד)בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל וַיִּכָּתֵב כָּל־הַמִּשְׁקָל בָּעֵת הַהִיא

    מצודת דוד:במספר. את הכלים מסרנו במספר ובמשקל כל אחד ואחד: ויכתב. למען יעמוד לזכרון:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    במספר במשקל לכל. מספר הכלים ומשקלם כאשר קבלוהו כך היה נשקל כולו כאשר פרעוהו:

    מלבי"ם

    במספר בין המספר בין המשקל, וכן כתבו גם המשקל וכ"ש המספר:

    אבן עזרא

    לכל לכסף ולזהב.

35. (לה)הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי־הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים־עָשָׂר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה לַיהוָה

    מצודת דוד:הבאים וגו׳. הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי: על כל ישראל. בעבור כל ישראל: הכל עולה. ר״ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    צפירי. שעירי:

    רש"י

    הבאים מהשבי בני הגולה. הללו אשר באו עם עזרא:

    הקריבו עולות. הכל עולה והוראת שעה היתה:

    מלבי"ם

    הכל עולה, כבר הזכרנו [ו' י"ז] שהיתה הוראת שעה:

    רלב"ג

    הכל עולה לה'. ר"ל לבד מהחטאות והנה היה זה הוראת שעה וידמה שהקריבו פרים שנים עשר וצפירי חטאת שנים עשר להעיר על הטהרם מחטא ע"ז שחייבים הקהל על שגגת ההוראה בה פר ושעיר לכל שבט ושבט אך לא היו הפרים חטאת כי לא קרה להם זה העון אשר עליו יתחייבו זה הקרבן אך היה זה להעיר לבד על זה הדבר:

    אבן עזרא

    על כל, ופחוות כנגד אבות ישראל שהם שנים עשר שבטים, רק תשעים וששה שבעים ושבעה כפי יכלתם, אין להם טעם, פרים וצפירים בלשון נקבות והפך זה נשים פילגשים בלשון זכרים.

    ונשאו את העם כטעם ינשאוהו אנשי מקומו, וכבר פורש טעמו.

36. (לו)וַיִּתְּנוּ אֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּפַחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וְנִשְּׂאוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־בֵּית־הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:דתי המלך. חוק גזרת המלך אשר נתן ביד עזרא כמ״ש למעלה: ונשאו. היו מנשאים ומרוממים את העם וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק לו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לאחשדרפני. מין שררה ידוע אצלם:

    ופחוות. מל׳ פחה ומושל:

    רש"י

    ויתנו את דתי המלך. הללו עולי גולה ספרו מצות דריוש המלך לגדולי המלך רואי פניו:

    ופחוות. כמו ופחות:

    עבר הנהר. אותן של צד ארץ ישראל הן בעבר הנהר ליושבי בבל:

    ונשאו. שהיו מנשאין ומסייעין:

    מלבי"ם

    לאחשדרפני, כבר בארנו [ז' י"א] שהיה המכתב כתוב גם להעמים, ולכל עם היו אחשדרפנים קבוע מהמלך ופחה, כמ"ש בפי' מגלת אסתר, ונתנו להם דת המלך שהגיע גם אליהם:

    רלב"ג

    ויתנו את דתי המלך וגו'. הם הספרים אשר שלח להם הארתחששתא על דבר בקשת עזרא: