עזרא פרק ז׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ־פָּרָס עֶזְרָא בֶּן־שְׂרָיָה בֶּן־עֲזַרְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה

   מצודת דוד:ואחר וגו׳. אחר כלות הבנין: במלכות וגו׳. ר״ל היה במלכות וכו׳: עזרא. ארז״ל שהוא מלאכי ויחסו עד אהרן ולקצר דלג כמה דורות ממה שחושב בדה״א:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   רש"י

   ואחר הדברים האלה. של בנין הבית:

   ארתחשסתא. הוא דריוש:

   מלבי"ם

   זכריה בר עדוא] ובד"ה שם יש ו' דורות יותר שפה קצר במספרם:

   אבן עזרא

   ארתחששתא אמרו חכמינו ז"ל: כי כל המלכים נקראים כן בלשון פרסיים, וזה ארתחששתא הוא דריוש.

2. (ב)בֶּן־שַׁלּוּם בֶּן־צָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב

3. (ג)בֶּן־אֲמַרְיָה בֶן־עֲזַרְיָה בֶּן־מְרָיוֹת

4. (ד)בֶּן־זְרַחְיָה בֶן־עֻזִּי בֶּן־בֻּקִּי

5. (ה)בֶּן־אֲבִישׁוּעַ בֶּן־פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ

   מצודת דוד:הכהן הראש. ראשון להכהנים:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   הכהן הראש, הכהן הראשון:

6. (ו)הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא־סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר־נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן־לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד־יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ

   מצודת דוד:ויתן לו וכו׳. הוא הפוך כאלו אמר ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה׳ וכו׳ ר״ל כמו שהיה עליו כח ה׳ ליתן חנו בעיני המלך:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   סופר. ר״ל חכם ובדרז״ל סופר מברך ובור יוצא (ברכות מ״ה):

   מהיר. הוא הפוך מן קשה ההבנה:

   רש"י

   ויתן לו המלך. דריוש:

   כיד ה' אלהיו עליו. כאשר צוה הקב"ה עליו ומקרא מסורס הוא ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה' אלהיו עליו ואמרו רז"ל עזרא הוא מלאכי:

   מלבי"ם

   הוא עזרא, שמעון הצדיק שהיה משיורי כנה"ג אמר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, כי בימי כנסת הגדולה נתבצרו שלשה עמודים אלה על ידי ג' אנשים מסוימים, ע"י זרובבל ויהושע הכ"ג נבנה המקדש ונתבצרה עמוד העבודה, ואחריו יצא עזרא לכונן עמוד התורה, ואחריו נחמיה שבנה חומות העיר ועסק במדיניות לבצר עמוד ג"ח, כמו שיתבאר בספרו, וז"ש שהוא עלה מצד שהוא סופר מהיר בתורת ה' ועלה לכונן עמוד התורה, וזאת בקש מן המלך ונתן לו, כמ"ש מפסוק כ"ה ואילך, ומצד זה היתה יד אלהים טובה עליו בהשגחתו הפרטיית שלא תשתכח תורה מישראל:

   רלב"ג

   והוא סופר מהיר בתורת משה. אחשוב כי הרצון בסופר מונה. והרצון בזה שכבר היה מונה במהירות חלקי הפותר אשר אפשר שיפלו בכונת דבר דבר מדברי התורה. גם היה מונה במהירות הראיות אשר יקימו דעת מאלו ויברור בזה האופן הצודק מהם נבלתי צודק. גם היה מונה במהירות כונות התורה וחלקיה ומפני אלו הסבות קרא אותו סופר דברי מצות ה' וחקיו:

   אבן עזרא

   והוא סופר מהיר תרגום מגיד ומספר במספר במהירות.

   כיד ה' כח ותוקף.

7. (ז)וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל־יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ

   מצודת דוד:ויעלו וכו׳. מלבד מה שעלו בראשונה עם זרובבל וכו׳ עלו שוב עם עזרא:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והשוערים. שומרי השערים:

   והנתינים. הגבעונים:

   רש"י

   בשנת שבע. היא שנה אחר תשלום הבית:

   לאתחשסתא. הוא דריוש:

   רלב"ג

   ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים. הנה המשוררים והשוערים הם לוים וזה מבואר מדברי תורה והנתינים. הם הגבעונים כי היו נתונים לעבודת בית האלהים:

   אבן עזרא

   ויעלו, ומן הכהנים והלוים ואחרי כן יספר סבת הלוים איך עלו.

8. (ח)וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   בחדש החמישי. הוא חדש אב כי באחד לחודש ניסן אותו היום היתה תחלת עלייתם מבבל ובאחד לחדש אב באו לירושלים:

   מלבי"ם

   היא שנת השביעית, לדברי חז"ל בר"ה שמנו לו מניסן, יל"פ שמ"ש תחלה בשנת שבע ר"ל באותו יום נכנס בשנה שביעית, ופה אמר שנת השביעית באמצע השנה, אולם בפשוט י"ל שהמלכים בפ"ע מנו שנותיהם מיום ליום, והוא נעשה מלך בשני לירח החמישי, וכשבאו ירושלים באותו יום כלתה שנת השביעית למלך כי למחר התחילו לחשב שנת השמינית:

9. (ט)כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל־יְרוּשָׁלִַם כְּיַד־אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו

   מצודת דוד:יסוד המעלה. התחלת העליה מבבל והושאל מהתחלת הבנין אשר היסוד הוא התחלה לה: כיד. ר״ל מיהר בדרך מהלכו כמו שהיה עליו כח אלהיו אשר היא טובה עליו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   רש"י

   יסוד המעלה. יסוד תחלת העליה:

   כיד אלהיו. כאשר הצליחו יד הקב"ה שהיתה ידו טובה עליו להצליחו בדרכיו:

   מלבי"ם

   יסוד המעלה, אז היתה יסוד תחלת העליה, ולדעת הראב"ע הוא מענין סוד ועצה שאז נתיעצו על העליה, כי הם לא נסעו מנהר אהוא עד י"ב לחדש, [לקמן ח' ל"א]:

   רלב"ג

   כי באחד לחדש הראשון וגו'. ר"ל הנה באחד לחדש הראשון היה מיוסד המעלה מבבל כי אז התחילה לצמח לו כי אז התקרב אל המלך ארתחששתא והכירו הוא ויועציו מעלתו ובמעט זמן השיג מהמלך לבא אל ירושלים בזה מהמעלה והחסד שהשיג מהמלך מפני יד אלהיו הטובה עליו להשגיח בו בזה האופן והיתה הסבה בזה כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעמוד על כוונותיה ולעשות מה שימשך ממנה גם הכין לבבו ללמד לישראל חק ומשפט והיה מזכה את הרבים ולזה הגיע אליו זה החסד:

   אבן עזרא

   יסוד שם דבר סמוך והמוכרת יסוד חבוש בטמון, או הוא במשקל זבול.

   המעלה שם דבר על משקל מקנה משרה וכן הפירוש הוא עזרא היה עצת העולים לירושלם והטעם: הוא יעצם לעלות באחד בניסן ובא באחד באב.

   ומלת יסד כמו נוסדו שטעמו נועצו.

10. (י)כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת־תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט

    מצודת דוד:כי עזרא הכין וגו׳. ולזה היה עליו יד אלהיו לטובה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כי עזרא וגו'. ועל כן הלך והצליח בדרכו שהרי עזרא הכין לבבו וגומר נותן טעם לדבריו:

    מלבי"ם

    כי עזרא, מבאר מ"ש שבא כיד אלהיו הטובה עליו, ר"ל שנלוה עליו השגחה פרטית לשמרו בדרך ולהביאו אל המקום, וזה היה בזכות התורה [כנ"ל ו'] כי הכין לבבו לג' דברים, א] לדרוש את תורת ה' שדרש וחקר ענינה בעצמו, ב] ולעשות, שלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ג] וללמד בישראל ללמד לאחרים בין חק בין משפט, וי"ל שכלל בחק מדרשי התורה שבע"פ שנקרא חקי ה' כמ"ש בס' התו"ה בכ"מ:

11. (יא)וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֺת־יְהוָה וְחֻקָּיו עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:פרשגן. זהו סדור טופס הדברים המפורשים אשר נתן וכו׳: סופר. מתחכם ומשכיל דברי מצות ה׳ וחוקיו אשר צוה על ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וזה פרשגן הנשתוון. וזה פתשגן הכתב:

    וחקיו על ישראל. ואת חקיו אשר צוה על ישראל לשמרם:

    מלבי"ם

    וזה פרשגן הנשתון, ר"ל שהמלך נתן לו הפקודה בכתב ולשון פרסי, והועתק ללשון ארמי שמדברים בה במדינת סוריא, ע"פ שרי המלך הממונים ע"ז שהעידו שההעתקה משתוה עם הכתב, שזה פי' מלת נשתון כנ"ל, ספר דברי מצות, מפרש מדוע נקרא סופר, לא מפני מלאכת ספרות לפרנסתו, רק שהיה סופר ומונה דברי מצות ה', שספר אותיות התורה ועשה סייג למסורה, וכן גדר גדרים בהעתקת יתר כתבי הקדש לנקותם מכל סיג, וגם ספר דברי תורה שבעל פה המסורה שזה נכלל במלת חקים כנ"ל: על ישראל, נראה שנמשך למעלה אשר נתן המלך לעזרא על ישראל בעבור ישראל ולצרכם:

    רלב"ג

    פרשגן הנשתון. פתשגן הכתב:

12. (יב)אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת

    מצודת דוד:ארתחשסתא. וזהו דברי הכתב אני ארתחשסתא מלך על כל המלכים נותן זה הכתב לעזרא הכהן חכם בדת התורה של אלהי השמים: גמיר וכענת. ר״ל להראות לאנשי ממשלתו עד כולם וליושבי כענת שהוא העיר המטרפולין:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גמיר. כולה כי כליל תקטר (ויקרא ו׳:ט״ו) ת״א גמיר מתסק:

    רש"י

    ספר דתא. ספר תורה:

    גמיר וכענת. ספיקא היא בידו:

    מלבי"ם

    ארתחשסתא, זה נוסח האגרת, שדרך המלכים לחתום שמם בראש מכתביהם. גמיר וכענת, כבר פירשתי שבפקודה היו נזכרים כל האומות שבעבר הנהר, והיה כתוב לעזרא כהנא ספר דתא די אלהא שמיא דיניא ואפרסכיא, וכמו שחשבם למעלה [ד' ט' י'] והסוף הוא ושאר עבר נהרא וכענת, כי הפקודה היתה גם להם לחזק ידו כמ"ש בפסוק כ"א, וכדי לקצר לא כתבו רק ההתחלה לעזרא כהנא, והסוף וכענת ובאמצע כתבו מלת גמיר, שהוא כמו וגו' או וכו', ולמעלה [שם פסוק י"ז] כתב שלם שהוא ג"כ כמו וגומר:

    רלב"ג

    גמיר וכענת, הנה הרצון באמרו גמיר. למד וזה מפורסם בלשון התלמוד. והרצון באמרו וכענת. כמו וכען. והרצון בו ועתה. והרצון בו בעת הזאת. כי שרש עת הוא ענת. ארתחששתא מלך המלכים לעזרא הכהן סופר תורת אלוה למד. ועתה:

    אבן עזרא

    ארתחשסתא מלך מלכיא עתה יספר כי המלך שלח אגרות שתים: אחת לכל מתנדב לעלות. ואחת לכל גזבריא לתת צרכם.

    גמיר מפורש לשני ענינים: הראשון: להיות גמיר כתרגום כליל תכלת והוא רמז לכל ישראל המתנדבים לעלות ולמ"ד לעזרא משרת תחת שלש וכן הפירוש לעזרא ולגמור.

    ולכענת שלח להודיעם טעמו ביד עזרא.

    פירוש אחר: גמיר תואר השם מענין גמרא גמור וזה רמז לעזרא.

    ספר דתא שהוא גמיר ויודע דעת אלהיו, ויהיה למ"ד לעזרא במקום שתים.

    וכענת שם כולל אומות עבר הנהר.

13. (יג)מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן־עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ

    מצודת דוד:מני. ממני הושם גזרת אומר אשר כל המתנדב ומתרצה במלכותי מן עם ישראל וכהניו והלוים ללכת לירושלים ילך עמך ולא יעכבו מי:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מתנדב. ענין רצון כי כל המתנדב מתנדב בדצון:

    רש"י

    מני שים טעם. ממני יוצא הרשות כי כל אשר נדבה רוחו אותו מן ישראל מן הכהנים והלוים ללכת לירושלים ילכו עמך:

    מלבי"ם

    מני שים טעם, מפני שבפקודה הראשונה שנתן כורש רשות לבני הגולה ללכת לירושלים באר הטעם שהוא כדי לבנות שם את בית ה', וא"כ אחר שנשלם בנין הבית נשלמה הפקודה, ומעתה לא היה רשות להגולים לצאת מארץ שבים בלא רשות מיוחד, לכן נתן רשות מחדש שכל מי מבני ישראל שיתנדב לצאת עמך י"ל רשות ללכת:

    רלב"ג

    ממני יצא דבר אשר כל מתנדב במלכותי מעם ישראל וכהניו ולוייו ללכת ירושלים ילך:

    אבן עזרא

    מני שים טעם היא מאגרת לעזרא ולישראל המתנדבים.

14. (יד)כָּל־קֳבֵל דִּי מִן־קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל־יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ

    מצודת דוד:כל קבל. בעבור אשר מלפני המלך ושבעת יועציו נשלח לחפש ולדרוש על אנשי יהודה ואנשי ירושלים אם זהירים הם בדת תורת אלהיך אשר בידך:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כל קבל. בשביל כך מאת המלך ושבעת יועציו רואי פני המלך אתה שלוח:

    ושבעת יעטוהי. ושבע יועציו הם שבעה רואי פני המלך:

    לבקרה על יהוד. כדי לדרוש ולבדוק על היהודים אשר בירושלים אם הם עסוקים בתורתו של הקב"ה אשר בידך:

    מלבי"ם

    כל קבל, באר טעם הרשיון הזה מפני שאתה שליח מן המלך ושבעה יועציו לשני דברים א] לבקר על היהודים, וזה יהיה בירושלים בדת אלהים אשר בידך, ר"ל שתבקר עליהם בעניני הדת ללמדם את הדת ולחזקו ולהפיץ אור התורה ויראת ה' בקרבם, וא"כ כל מי שירצה להדבק בך ללכת עמך ללמוד תורה ואמונה בעיר הקדש יש לו רשות ללכת:

    רלב"ג

    כי מלפני המלך ושבעת יועציו שולח לבקר על יהודה ולירושלים בתורת אלהיך אשר בידך:

    אבן עזרא

    שליח תהיה שלוח.

    לבקרה לחקור על היהודים ועל ירושלים.

    בדת אלהך בעבור דת אלהיך אשר בידך שלחתיך.

15. (טו)וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי־מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ

    מצודת דוד:ולהבלה. ולהביא כסף וזהב אשר המלך ויועציו התנדבו לאלהי ישראל אשר משכן כבודו בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ולהיבלה. ולהוליך כסף וזהב של המלך ויועציו אשר התנדב לאלהי ישראל לתקן ביתו אשר משכנו וביתו בירושלים:

    מלבי"ם

    ולהיבלה, ב] אתה שליח להוליך לשם כסף וזהב הרבה, וצריך אתה אנשים רבים לשמרך בדרך מן השוללים, ובאר שיוליך שלשה מיני כספים, א] מה שהתנדבו המלך ויועציו:

    רלב"ג

    ולהביא כסף וזהב אשר המלך ויועציו התנדבו לאלהי ישראל אשר בירושלים משכנו:

16. (טז)וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם

    מצודת דוד:די תהשכח. אשד תמצא בכל מדינת בבל מנדבת העובדי כוכבים: עם התנדבות. עם נדבות העם והכהנים אשר נדבו לבית אלהיהם אשר בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וכל כסף ודהב. וכל נדבת כסף וזהב אשר תמצא במדינת בבל עם שאר נדבת העם והכהנים אשר מתנדבים לביתו של הקב"ה אשר בירושלים תוליך הכל לירושלים:

    מלבי"ם

    ב] וכל כסף וזהב די תהשכח, מה שיתנדבו הגוים מכל המדינה, ג] מה שיתנדבו ישראל, ועז"א עם התנדבות וכו', וזה צריך שמירה יתירה:

    רלב"ג

    וכל כסף וזהב אשר תמצא בכל מדינת בבל עם נדבת העם והכהנים מתנדבים לבית אלהיהם אשר בירושלים:

17. (יז)כָּל־קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין דִּכְרִין אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל־מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם

    מצודת דוד:כל קבל. בעבור זאת כי ירבו הכסף לזה חיש מהר תקח בכסף זה פרים אילים וכבשים וסולת למנחתם ויין לנסכיהם ותקריב אותם על מזבח של בית אלהיכם אשר בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    כל קבל דנה. ובשביל כך של עבודות המקדש מהרה תקנה בכסף זה בקר ואילים וכבשים וזבחים ומנחות ונסכי' ותקריבם על המזבח של הקב"ה:

    מלבי"ם

    כל קבל, עתה צוה לו מה שיעשה בהמעות שיביא לנדבה, שיקנה קרבנות במהרה ויקריב אותם על המזבח, ובכסף וזהב הנשאר יוכל לעשות מה שמותר לו לעשות ע"פ הדין במותר המעות, כמו שחשב הרמב"ם בהלכות שקלים, אבל הכלים לא יוציא לשום דבר רק ישארו להיות כלי שרת, וימסרם בשלמות לבית אלהים לצרכי עבודה:

    רלב"ג

    לזה מהר קנה בכסף זה תורים אילים וכבשים ומנחתם ונסכיהם ותקריבם על מזבח בית אלהיכם אשר בירושלים:

    אבן עזרא

    תקנאי מן: קניתי אתכם.

    דכרין תרגום אלים.

    אמרין כבשים:

18. (יח)וּמָה דִי עֲלָךְ וְעַל־אֶחָךְ יֵיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן

    מצודת דוד:ומה די. ומה אשר ייטב עליך ועל רעיך לעשות במותר הכסף והזהב: כרעות. כרצון אלהיכם תעשון בהם ר״ל לדבר מצוה תתנוהו בדבר אשר ייטב בעיניכם:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ומה די עלך. ואשר ייטיב לך ולאחיך במותר הכסף והזהב לעשות כרצונו של הקב"ה תעשו:

    רלב"ג

    ומה שייטב בעיניך ובעיני אחיך בשארית הכסף והזהב כרצון אלהיכם תעשו:

19. (יט)וּמָאנַיָּא דִּי־מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם

    מצודת דוד:ומאניא. והכלים אשר נתונים לך לעבודת בית אלהיך: השלם. תן כולם בשלימות לפני אלהי ירושלים ר״ל בבית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ומאניא. וכלים הנתונים לך לעבודתו של הקדוש ברוך הוא שלם לפני הקב"ה בירושלים:

    רלב"ג

    והכלים הנתנים לך לעבודת בית אלהיך הביא לפני אלהי ירושלים:

20. (כ)וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל־לָךְ לְמִנְתַּן תִּנְתֵּן מִן־בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא

    מצודת דוד:ושאר חשחות. ושאר צורך בית אלהך אשר ינטה עליך ליתן ר״ל אשר ישאלו ממך תנתן. יהיה נתון מן בית אוצר המלך:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חשחות. כמו חששות והוא ענין צורך:

    יפל. ענין נטיה ודוגמתו כי יפול לא יוטל (תהילים ל״ז:כ״ד):

    רש"י

    ושאר חשחות. ושאר צריכות שתצטרך לביתו של הקב"ה לקנות אשר יהיה לך ליתן הדמים תתן מאוצר המלך:

    מלבי"ם

    ושאר, מה שצריך לבית אלהים אשר תצטרך ליתן, ינתן מאוצר המלך, ואני נותן פקודה לכל הגזברים שבעבר הנהר שכל מה שישאל עזרא יעשה במהרה בלי עיכוב, עד כסף מאה ככרים וחטים מאה כורים וכו', ומלח די לא כתב מלח ינתן בלא קצבה [כנ"ל ד' י"ד] שהמלח היה ביד המלך בחנם:

    רלב"ג

    ושאר מה שיצטרך לבית אלהיך שיזדמן לך לתת תתן מבית גנזי המלך:

    אבן עזרא

    חשחות צורך.

21. (כא)וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָל־דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָה סָפַר דָּתָא דִּי־אֱלָהּ שְׁמַיָּא אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד

    מצודת דוד:ומני. וממני אני ארתחשסתא המלך הושם גזרת אומר לכל הפקידים אשר בעבר הנהר: די כל. אשר ישאל מכם עזרא הכהן החכם בתורה של אלהי השמים חיש מהר יעשה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ומני אנה. וממני אני דריוש המלך יוצא ציווי ורשות לכל הגזברים אשר בעב' הנהר לצד א"י המקבלים מסים שלי מן העובדי כוכבים אשר כל דבר שישאל מכם עזרא הכהן סופר התורה של הקב"ה מהרה יעשה שלא יעכבו את שאלתו עד מאה ככרים של כסף לקנות קרבנות ומאה כורי' חטין למנחות ועד מאה מדות יין לנסכים ומאה (מדות) של שמן לבלול מנחות ומלח לקרבנות כענין שנא' (ויקרא ב׳:י״ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח:

    רלב"ג

    וממני אני ארתחששתא המלך יצא דבר לכל הפקידים אשר בעבר הנהר שכל אשר ישאל מכם עזרא הכהן סופר תורת אלוה השמים מהרה יעשה:

    אבן עזרא

    גזבריא הפקידים על האוצרות.

22. (כב)עַד־כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד־חִנְטִין כֹּרִין מְאָה וְעַד־חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד־בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי־לָא כְתָב

    מצודת דוד:עד כסף. ר״ל אף אם ירבה לשאול עד ק׳ ככר כסף ועד ק׳ כורים חטים ועד ק׳ בתים יין ועד ק׳ בתים שמן: ומלח. ר״ל ומלח מה שישאל אשר אין דרך לכתוב דבר קצוב על כי הוא דבר זול וכאומר מלח תנו כל מה שירצו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בתין. שם מדת הלח והיא ג׳ סאין:

    רש"י

    די לא כתב. ומלח שאין כתוב בו מדה יתנו ככל הצורך:

    רלב"ג

    עד כסף מאה ככרים ועד חטין מאה ככרים ועד מדות יין מאה ועד מדות שמן מאה ומלח אשר לא כתוב:

    אבן עזרא

    בתין מדות.

23. (כג)כָּל־דִּי מִן־טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא דִּי־לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל־מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי

    מצודת דוד:כל די. כל אשר הוא מן גזרת אומר של אלהי השמים יעשה בזריזות לבית אלהי השמים: די למה. אשר למה יהיה קצף מה׳ על מלכות המלך ובניו בעבור התעצלות צורך הבית:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אדרזדא. הוא ענין זריזות ואין לו דומה:

    רש"י

    כל די מן טעם. כל אשר יהיה מרשותו של הקב"ה וציוויו יעשה בזריזות בחותם המלך לביתו של הקב"ה:

    אדרזדא. חותם בלשון ערבי:

    די למה להוא. אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו ועל כן יתנו הגזברים כל צרכי הבית:

    מלבי"ם

    כל אשר מפקודת אלהי השמים יעשה חותם [אדרזדא חותם בלשון ערבי] לבית אלהי השמים, עוד צוה שיעשה חותם שיכתוב עליו שהוא חותם בית אלהים, וכל דבר שיצא מבית ה' יוחתם בחותם ויהיה דינו כפקודה שיצא מאלהי השמים, כמו שדבר הנחתם בטבעת המלך דינו כדבר המלך, וזה תפארת גדולה לבית אלהים שהיא פוקדת בחותם ה' ויש לחותם הזה תוקף ועוז מן המלך, די למה הוא טעם לכל פקודותיו אלא שלא יקצוף אלהים על מלכותו אם לא יזהרו בעבודת ביתו כראוי:

    רלב"ג

    כל זה מטעם אלהי השמים יעשה בזריזות לבית אלהי השמים אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו:

    אבן עזרא

    אדרזדא כטעם מהירות בדרך סברא, כי אין לו דומה.

24. (כד)וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל־כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם

    מצודת דוד:ולכום. אתם הפקידים על המס מודיע אני לכם אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים הנתינים ועובדי עבודת בית אלהים זה: מנדה וגו׳. מיני המסי׳ האלה אין ממשלה ורשות להטיל עליהם:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ולכום מהודעין. ולכם אנו מודיעים אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים שהם חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ועובדים בבית זה של הקב"ה לא ישלוט אדם עליהם להשליך עליהם מס וכסף גולגולת אלא יהיו בני חורין מעבודת המלך:

    מלבי"ם

    ולכם מהודעין, היינו להגזברים הממונים על המס יודיע שאין להם כח לקחת שום מס מהעובדים בבהמ"ק:

    רלב"ג

    ולכם מודיעים אנו כי כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים ועובדי בית האלהים זה מנת המלך ומס ותשורה לא ישלוט איש להעמיס עליהם:

    אבן עזרא

    תרעיא השוערים.

    מנדה בלו והלך מפורשים.

25. (כה)וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי־בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי־לֶהֱוֺן דָּאיְנִין לְכָל־עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל־יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן

    מצודת דוד:ואנת. ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך פקוד ומנה שופטים ודיינים אשר יהיו דנין לכל העם אשר בעבר הנהר: לכל ידעי. רצה לומר מנה את כל יודעי תורת אלהיך ואשר לא ידעו מה מדבר הקשה תודיע להם:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ואנת עזרא כחכמת אלהיך די בידך. ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך יותר מן השופטים והדיינים שהם דנין כל העם שבעבר הנהר לצד ארץ ישראל עם יודעי התורה:

    ודי לא ידע. והשופט אשר לא ידע לשפוט תודיע לו המשפט לעשותו:

    מלבי"ם

    ואנת עזרא, עוד נתן תוקף ביד עזרא למנות שופטים שידונו את העם ע"פ דין תורה, ואמר שפטין ודינין היינו שופטים מומחין, ודיינים שאינם מומחין דהיינו שלשה הדיוטות דא"א דלית בהו חד דגמיר, ונגד השופטים אמר לכל יודעי דתי אלהך ר"ל מומחים, ונגד דיינים אמר ודי לא ידע תהודעין שאז ילמדו את הדיין מקצת דינים:

    רלב"ג

    ואתה עזרא כחכמת אלהיך אשר בידך תמנה שופטים ודינים ישפטו לכל העם אשר בעבר הנהר לכל יודעי דתי אלהיך ואשר לא ידע תודיעו:

26. (כו)וְכָל־דִּי־לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי־אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרֹשִׁי הֵן־לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין

    מצודת דוד:וכל די. וכל אשר לא יהיה עושה דת התורה של אלהיך ודת של המלך המזהיר על הדבר: אספרנא. חיש מהר יהיה נעשה ממנו משפט ודין הן אם יהיה משפטו להמיתו הן לעקור שרשיו ר״ל להמית אותו ואת בניו הן לענשו עונש ממון ונכסים הן לאסרו בבית האסורים את הכל יהיה נעשה חיש מהר:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    וכל די לא להוא עבד. וכל אשר לא יהיה עושה דתו של הקב"ה ודת המלך מהרה יעכב הדין והמשפט:

    דינה. הדין יעשה ממנו מן המעכב משפט:

    הן למות. להרג:

    הן לשרושי. אם לעקרו מן העולם אותו ואת זרעו ואת משפחתו, לשרושי דישראצינ"ר בלע"ז:

    הן לענוש נכסין. אם לענשו בממון:

    ולאסורין. או לייסרו בייסורין, עד כאן מכתב האגרת אשר נתן דריוש המלך לעזרא הסופר למען ישאהו לירושלים להראותו אל הכהנים והלוים וגזברי המלך למען יחזיקו לקיים המצות ולעבוד ה' בבית המקדש ולשמור התורה כמשפט:

    מלבי"ם

    וכל, וגם נתן להשופטים תוקף לכוף לקיים בין דת אלהים בין דת המלך, ויש כח בידם לעשות דין להעובר על דת ה' ודת המלך, בין למות בין לשרושי לשרש כל המשפחה וכו', בענין שתוקף העונשים ג"כ ניתן בידם:

    רלב"ג

    וכל אשר לא יעשה דת אלהיך ודת המלך במהרה יעשה דין ממנו הן לכלות ולשרש הן לענוש עונש ממון או להאסר בבית האסורים:

    אבן עזרא

    הן לשרושו להיות נעקר משרשו והטעם מגורש מנחלתו. וחכמינו ז"ל אמרו: מאי לשרושי הרדפה.

27. (כז)בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת־בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:ברוך ה׳. אלה דברי עזרא שהודה לה׳ על הטובה: כזאת. כדבר הזאת לזרז על דברי הבית ולפאר ולרומם את בית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ברוך ה'. כך כתב עזרא בספרו כאשר נתן הודאה להקב"ה:

    מלבי"ם

    ברוך ה', עזרא נותן הודאה לה', אם מצד מה שעשה לפאר בית ה', שנתן בלב המלך להתנדב לבית האלהים, ואם מה שנעשה לו, שנתן הכח בידו לחזק הדת ולהקים שופטים, ועז"א ועלי הטה חסד:

    רלב"ג

    והנה אמר עזרא על מה שהטה ה' ית' לב המלך עליו. ברוך ה' אלהי אבותינו וגו' כי ראוי לברך ה' ית' על הטובה שהטיב והנה התחזק עזרא כיד ה' ית' עליו וקבץ מישראל ראשים לעלות עמו. וכבר זכרם אחר זה בשמות. הנה זה הוא באור מה שצריך אל באור בזאת הפרשה שהגבלנו באורה בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים ממנה הם אלו. התועלת הראשון הוא לפרסם רשע אחשורוש שעם כל מלכי פרס זולתו הושגו שהסכימו בבנין הבית או בבנין חומות ירושלים ולזה השיג ממנו המן בקלות להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. וזה ממה שיוסיף לפרסם איך היו הכותים לקוץ מכאיב לבני הגלות כאלו חטא מרי עשרת השבטים ירה להם אלו החצים כי עונותיהם סבבו שירשו הכותים ארץ ישראל. התועלת השלישי הוא לפרסם כי אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. הלא תראה כי בימי כורש שהיה להם רשות מכורש לבנות לא עלה בידם לבנות. ובשנת שתים לדריוש בנו בזולת רשות המלך לבנות ולא עלה בידי צריהם להשבית מלאכתם כי המלך דריוש צוה למהר המלאכה על הוצאת המלך ולעבוד עבודת המקדש. התועלת הרביעי הוא להודיע כי חנוכת המזבח אין ענינה קבוע אך יתחלף בעת עת ולזה תמצא חנוכת המזבח בימי בית שני זולת חנוכת המזבח בימי בית ראשון וזולת חנוכת המזבח בימי משה וראוי שתדע שעל פי נביאים נעשית חנוכה הזאת והם חגי זכריה ומלאכי. התועלת החמישי הוא להודיע שהחכם בתורת ה' ומקיים מצותיה ומזכה הרבים בלמוד התורה הוא מושגח תכלית ההשגחה. ולזה ספר על עזרא כי הוא סופר מהיר בתורת ה' ונתן לו המלך כיד ה' הטובה עליו את כל בקשתו. כאלו באר. כי מפני היותו סופר מהיר בתורת ה' השיג זה ולזה גס כן ספר כי במעט זמן השיג עזרא בקשתו מהמלך ונתן הסבה בזה כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט. התועלת הששי הוא להודיע שאין ראוי למלך להטיל מס על עובדי עבודת ה' ית' כמו הכהנים והלוים המשוררים והשוערים וכל עובדי בית האלהים. ועל זה אמר. די מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם. ומזה יתבאר שאין ראוי להטיל מס על החכמים כי הם טרודים בחכמת התורה תמיד שהיא עבודת ה'. התועלת השביעי הוא להודיע שהוא ראוי לברך ה' ית' על הטובה כי עם שהוא ראוי מצד עצם הענין הנה בו תועלת להישיר האנשים אל שזאת הטובה באה מאתו על צד ההשגחה הפרטית. ולזה ספר שכבר ברך עזרא ה' ית' על הטובה הנפלאה הזאת שהטיב לישראל בעבורו:

    אבן עזרא

    ברוך, ולכל שרי הפירוש: ולפני כל שרי.

28. (כח)וְעָלַי הִטָּה־חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל־שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד־יְהוָה אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי

    מצודת דוד:ועלי. המקום הטה עלי חסד לפני המלך: ולכל. ולפני כל: כיד ה׳. כפי הכח שהיה מה׳ עלי: ראשים. ואחריהם היו נמשכים יתר העם:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י

    רש"י

    ויועציו. הם שבעה רואי פני המלך הן שבעה יעטוהי של מעלה:

    כיד ה' אלהי עלי. כאשר היתה עזרתו של הקב"ה עלי וקבצתי מישראל הנשארים בבבל ראשי אבות וגדולים לעלות עמי מבבל: