עזרא פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג ואבן עזרא.

1. (א)וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב־מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי־בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה־בֶכֶה

   מצודת דוד:וכהתפלל. וכאשר התפלל עזרא וכו׳: כי בכו. בעבור תפלת עזרא בכו העם אשר נמצאו עמו ולקול בכיותם נקבצו קהל רב:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   וכהתודותו. מל׳ וידוי:

   ומתנפל. נופל ומשתטח בארץ:

   רש"י

   בכה. כמו בכי:

   מלבי"ם

   נשים וילדים, י"ל שנקבצו ג"כ נשים שבעליהם לקחו נשים נכריות והם בכו ג"כ, כמ"ש ע"ז מלאכי זה עזרא, וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה':

   רלב"ג

   הרבה בכה. הרבה בכיה וידמה שאמר זה עזרא בקול רם כדי שיכנע לב החוטאים בזה:

   אבן עזרא

   בכה על משקל מים מגבה.

2. (ב)וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן־יְחִיאֵל מִבְּנֵי עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ־מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל־זֹאת

   מצודת דוד:ונשב. הושבנו בבתינו לקחת אותן לנשים: יש מקוה. יש תקוה לבטל העון הזאת:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מקוה. מל׳ תקוה ותוחלת:

   רש"י

   ונושב. והושבנום:

   יש מקוה. יש תקוה לישראל על כך שהם יכולים להוציא נשיהם העכו"ם והנולד מהם ולהוציא כל הבנים הנולדים מן הנשים העכו"ם:

   מלבי"ם

   מעתה חלה המעילה הזאת על כולם על שאינם מוחים, אמנם הלא עתה יש תקוה על זאת לתקן זה מה שלא היה כח בידם מקוד', כי.

   רלב"ג

   יש מקוה לישראל על זאת. ר"ל מקוה מים ירחצו ויטהרו והוא שיעזוב רשע דרכו להוציא כל הנשים והנולד מהם או יהיה מקוה מענין תקוה ובטחון והרצון יש להם תקוה להטהר מזאת הטומאה והענין אחד איך שיפורש:

   אבן עזרא

   יש מקוה חסר ה"א התימה מן: קויתי ה' קותה נפשי.

3. (ג)וְעַתָּה נִכְרָת־בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל־נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה

   מצודת דוד:כל נשים. מבנות העובדי כוכבים: והנולד. הבנים הנולדים מהן: בעצת אד׳. בעבור עצת ה׳ כמ״ש ולא תתחתן וכו׳ כי יסיר וכו׳ (דברים ז): והחרדים. במצות והתעוררות החרדים במצות אלהינו: וכתורה יעשה. וכאשר נעשה כן אז יעשה כדבר התורה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

   מצודת ציון

   והחרדים. הממהרים:

   רש"י

   בעצת אד'. בעצתו וברצונו של הקב"ה:

   וחרדים במצות אלהינו. ויראי שמים יוציאם:

   וכתורה יעשה. העושה המעשה הזה אשר יוציא אשתו ובניו העובדי כוכבים:

   מלבי"ם

   ועתה נכרת לאלהינו בעצת ה' ובעצת החרדים למצותיו להוציא כל נשים והנולד מהם, ובאשר ידעו רבים יקומו נגדם ולא ירצו להוציא נשותיהם, ועזרא לא היה לו כח להעניש רק על דין תורה, והוא היה צריך להפחידם עתה בעונשין יותר חמורים, שע"ז יש כח להכלל אם יקבלו הדבר בשבועה, שאז הכלל יש להם בזה דין מלך שיכול להעניש בעונשים יותר מן הדין, כמ"ש במעשה דפלגש בגבעה ובכ"מ, ועז"א שיכרתו כולם ברית ושהם כולם עמו להסכים ע"ז באלה ובשבועה ואז כתורה יעשה להעניש כל העובר בכח כלל ישראל, כמו שעשו אז עונש חרוץ בבני יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל:

   אבן עזרא

   ועתה והנולד מהם כמו מהן.

   בעצת אדני לקרב אל קהל ה' או להרחיק ולא מצאנו שהקריבו אחד מהם ואולי הוציאום שלא היו גיורות כרות המואביה. וחכמינו ז"ל אמרו: בנו הוא לכל דבר חוץ מן הנולד מן השפחה ומן הכותית והוציאו האמות והבנים.

   והחרדים במצות אלהינו לבלתי התחתן בם יוציאו נשותיהם.

   וכתורה יעשה למי שאינו חרד כי נכריחנו להוציא.

4. (ד)קוּם כִּי־עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה

   מצודת דוד:קום. היה זריז בדבר כי היא מוטלת עליך כי אתה הראש לכולנו ואנחנו נהיה עמך בעזרתך:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   קום. הוא ענין זרוז וכן קום עבור (יהושע א):

   רש"י

   ואנחנו עמך. להיות מסכימים עמך:

5. (ה)וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת־שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׁבֵעוּ

   מצודת דוד:וכל ישראל. שרי כל ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויקם, וע"כ השביע עזרא שרי הכהנים [ושרי] כל ישראל ונעשה הדבר בהסכמת הכלל:

6. (ו)וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ אֶל־לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב וַיֵּלֶךְ שָׁם לֶחֶם לֹא־אָכַל וּמַיִם לֹא־שָׁתָה כִּי מִתְאַבֵּל עַל־מַעַל הַגּוֹלָה

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לשכת. ענין חדר מה:

   מלבי"ם

   וילך, וילך שם, ר"ל וגם כשהלך שם לא אכל עדיין לחם, הגם שנגמר התענית מפני שהתאבל על מעל הגולה ולא יכול לאכל לחם:

7. (ז)וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:ויעבירו. הכריזו לומר לכל בני הגולה וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י

   רש"י

   קול. כרוז:

8. (ח)וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל־רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה

   מצודת דוד:לשלשת הימים. לסוף ג׳ הימים מעת הכרוז: כעצת וכו׳. אשר הגבילו זה הזמן: והוא יבדל. לא יצטרפו אותו לקהל הגולה בדבר מהדברים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   יחרם. ענין חורבן ואבדון:

   רש"י

   לשלשת הימים. לסוף שלשת הימים:

   מלבי"ם

   יחרם כל רכושו, זה בתוקף מה שנעשה מן הכלל כנ"ל ג', ועז"א כעצת השרים והזקנים, שהכלל י"ל כח לזה:

   רלב"ג

   יחרם כל רכושו. יהיה כל קנינו חרם והוא יהיה נבדל מקהל הגולה:

9. (ט)וַיִּקָּבְצוּ כָל־אַנְשֵׁי־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וַיֵּשְׁבוּ כָל־הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים מַרְעִידִים עַל־הַדָּבָר וּמֵהַגְּשָׁמִים

   מצודת דוד:ברחוב. רחובות היו בהר הבית וכן בבית הראשון כמ״ש לרחוב המזרח (דה״ב כט): מרעידים. היו רועדים על דבר מכשול העון ומחמת רוב הגשמים היורד עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

   מצודת ציון

   מרעידים. מל׳ רעדה ורתת:

   רש"י

   חדש התשיעי. הוא חדש כסליו:

   מרעידים על הדבר. מתייראים על הדבר ומתייראים היו ממכשול של עבירה זאת:

   ומהגשמים. ומן הגשמים היורדים עליהם שם היו רעודים ועלובים:

   מלבי"ם

   מרעידים, בין על הדבר דהיינו העבירה, בין מפני הגשמים:

   רלב"ג

   ברחוב בית האלהים. הוא הרחוב אשר לפני בית האלהים חוץ מהעזרה כי אין ראוי לישב בעזרה:

   אבן עזרא

   ומהגשמים ומרוב הגשמים מרעידים.

10. (י)וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף עַל־אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:ותושיבו. הושבתם בבתיכם לנשים: על אשמת ישראל. אשר יש בידם מאז:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אתם מעלתם, כאשר כל ישראל ערבים זה בזה האשמה מוטלת על כולם, ורצה שיסכימו כולם ע"ז, שבזה כל העובר נפרד מן הכלל, וי"ל כח להענישו הן למות הן לשרושי מדין מלך:

11. (יא)וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי־אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן־הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת

    מצודת דוד:תנו תודה. היו מודים אשר עשיתם הרע ותתחרטו עליו ועשו מעתה רצונו: מעמי הארץ. לבלי תת מבנותיכם לעובדי כוכבים:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    תודה. הודאה:

    רש"י

    תודה. וידוי:

12. (יב)וַיַּעְנוּ כָל־הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ קוֹל גָּדוֹל כֵּן כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת

    מצודת דוד:כן. אמת וישר הדבר ועלינו לעשות כדבריך:

13. (יג)אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא־לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם כִּי־הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה

    מצודת דוד:העם. נושאי עבודת כוכבים המה רבים ואין כאן בתים להכיל את כולם והעת היא עת גשמים וכו׳: והמלאכה. מלאכת הפרשת הנשים העובדות כוכבים: כי הרבינו. ר״ל רבים הם אשר פשעו בדבר הזה:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    והעת גשמים. שהגשמי' יורדי' עלינו:

    והמלאכה. והרחקת עבירה זו אין אתה יכול לתקן כל כך במהירות:

    אבן עזרא

    והמלאכה מלאכת הבדל מן הנשים.

14. (יד)יַעֲמְדוּ־נָא שָׂרֵינוּ לְכָל־הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים וְעִמָּהֶם זִקְנֵי־עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף־אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה

    מצודת דוד:שרינו לכל הקהל. השרים שעל כל הקהל יעמדו פה בירושלים עד יושלם הדבר ההושיב. אשר הושיב בביתו נשים עובדות כוכבים: לעתים מזומנים. לפי העת אשר יכינו להם השרים: ועמהם. עם האנשים אשר הושיבו נשים עובדות כוכבים יבואו זקני העיר ושופטיה לדעת אם כולם באו: עד להשיב. ר״ל יתמידו השרים לשבת בירושלים עד אשר יעשו להשיב חרון אף ה׳ וחוזר ומפרש עד יכלו הדבר הזה כי אז ישוב החרון מישראל:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מזומנים. ענין הכנה וקביעות כמו בעתים מזומנות (נחמיה יג):

    רש"י

    לכל הקהל. עם כל הקהל:

    ההושיב. אשר הושיב:

    עד להשיב. עד אשר ישוב חרונו של הקב"ה מעלינו:

    מלבי"ם

    יעמדו, ר"ל ששרי העם ישארו בירושלים בעבור כל הקהל ובמקומם, ומה שיעשו המה יהיה כאלו נעשה מכלל הקהל. עד לדבר הזה, ר"ל לתקן כל פרצות הדור עד הפרצה הזאת, שלא ישאר שום דבר שבעבורו יחרה אף ה' עליהם:

    רלב"ג

    ההושיב נשים נכריות. ר"ל אשר הושיב נשים נכריות:

    אבן עזרא

    ההושיב הה"א לידיעה והיא הנכנסת על העוברים והוא כטעם אשר.

    עד לדבר הזה כמו עד זה מדבר, ופירש: עוד יעמדו השרים בעבור הענין הזה.

15. (טו)אַךְ יוֹנָתָן בֶּן־עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן־תִּקְוָה עָמְדוּ עַל־זֹאת וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם

    מצודת דוד:עמדו על זאת. התחזקו ביותר על הדבר ההיא להבדיל הנשי׳ העובדו׳ כוכבים עזרום. היו להם לעזר בהדבר ההיא:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    עמדו על זאת. לקנתר על דבר זה:

    עזרום. החזיקו ידיהם:

    מלבי"ם

    אך יונתן, שלא עמדו נגד זה לקנתר על הדבר רק שני אלה, ושנים שעזרום, אבל יתר העם הסכימו לזה:

16. (טז)וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר

    מצודת דוד:ויעשו כן. להוציא הנשים העובדות כוכבים: ויבדלו. הבדילו הנשים העובדות כוכבים והמבדילים היו עזרא הכהן ואנשים ראשי האבות של בית אבותם ר״ל ראשי המשפחות: וכולם בשמות. ראשי האבות ההם היו ידועים וניכרים בשמותם לרוב חשיבותם: לדריוש. כמו לדרוש והיוד נוספת:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    לדריוש. כמו לדרוש:

    מלבי"ם

    ויבדלו, ר"ל עזרא ואנשי ראשי אבו' נשארו בירושלים מובדלים מן העם ששבו לעסקיהם, והם ישבו לדרוש הדבר:

    רלב"ג

    ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות. ר"ל שכבר נבדלו על זה ואנשים ראשי האבות:

    לדריוש הדבר. ר"ל לדרוש הדבר מי הם המועלים:

    אבן עזרא

    ויבדלו עזרא הכהן אנשים חסר וי"ו והטעם ואנשים.

    לדריוש מלה זרה בעבור היו"ד והוא בן ארבע אותיות ומבנין הכבד הדגוש, ובא בחולם על דרך יסור יסרני, קוה קויתי, ויברך ברוך והטעם לדרוש.

17. (יז)וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן

    מצודת דוד:ויכלו. השלימו דבר ההבדל בכל האנשים אשר השיבו נשים עובדות כוכבים מעת שישבו עד יום אחד וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ויכלו בכל. והשלימו את תיקון המעשה מן האנשים אשר הושיבו נשים של עובדי כוכבים כי הוציאם:

    לחדש הראשון. עד יום אחד בניסן:

    מלבי"ם

    ויכלו בכל [ומפרש] באנשים [הב' נמשך לשתים, ולכן בא מלת בכל בחול"ם] כמ"ש הראב"ע, ההושיבו, אשר הושיבו. ואשמים איל צאן, פירשו חז"ל בכריתות דף י"א שבעלו שפחה חרופה לכן היו מחוייבים איל אשם כדין, ובזה יצדק מ"ש ואשמים, כי בש"ח אינו חייב רק אם בעל כדרכו וגמר ביאתו, וע"כ אם אמרו לו שנים בעלת ש"ח והוא אומר לא בעלתי אינו חייב, שיל"פ לא גמרתי ביאתי כמ"ש בכריתות דף י"ב, וא"כ א"א לחייבו איל אשם ע"י עדים, רק הם עצמם הודו שהם אשמים, ושעי"כ חייבים להביא איל צאן. ובאשר היו יכולים לשחררה, אך שהם היו כהנים ואסורה להם משום זונה, וע"ז נתנו ידם בת"כ להוציא, כדין כהן שנשא אשה בעבירה נודר ועובד ורש"י כתב שהוראת שעה היה, והוא תמוה שהוא נגד הגמ' הנ"ל, ונראה שרש"י לשטתו שכתב בגיטין דף ל"ו דבבית שני לא נהגו יובלות וא"כ למאי דקיי"ל דש"ח היא המאורסה לעבד עברי לא היה זה אפשר בבית שני דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, וע"כ שרב חסדא שאמר ששפחה חרופה בעלו, אמר כן לדעת אחרים בכריתות [י"א] דש"ח היא המאורסת לעבד כנעני, ואינה כהלכה לר"ע ור"י דס"ל דש"ח היא המאורסת לעבד עברי, אמנם התוס' בגיטין [שם] ובערכין [דף ל"א] כתבו שהיובל היה נוהג בבית שני והיה ע"ע נוהג, ולדידיה אתיא דרב חסדא כהלכה:

    רלב"ג

    ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשים נכריות. ר"ל שככה השלימו בכל המקומות לדרוש מי הם האנשים שהושיבו נשים נכריות:

    אבן עזרא

    ויכלו בכל הבי"ת במקום שנים והם ויכלו בכל באנשים הושיבו.

18. (יח)וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וְאֶחָיו מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְיָרִיב וּגְדַלְיָה

    מצודת דוד:מעשיה וכו׳. הם הושיבו נשים עובדות כוכבים:

19. (יט)וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם וַאֲשֵׁמִים אֵיל־צֹאן עַל־אַשְׁמָתָם

    מצודת דוד:ויתנו ידם. תקעו כף להוציא נשיהם ולהביא קרבן אשם איל מן הצאן בעבור האשמה והיתה הוראת שעה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג, אבן עזרא

    רש"י

    ידם. עצתם כמו הנה יד יואב אתך בכל זאת (שמואל ב י״ד:י״ט):

    על אשמתם. הוראת שעה היתה:

    רלב"ג

    ואשמים איל צאן על אשמתם. ידמה שזאת היתה הוראת שעה כי לא מצאנו אשם בבעילת נכרית כ"א בשפחה חרופה והנה הוכרחו להוציא הבנים שהיו להם מהן כי הבן הבא מן הגויה הוא בנה לא בן ישראל כמש"נ במקומות הרבה מהתורה. הנה זה באור מה שיצטרך אל באור בזאת הפרשה אשר הגבלנו באורה בזה המקום. ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם. התועלת הראשון הוא להודיע שהוא ראוי לאדם שיעיין בדרכים שהוא פונה אליהם שישלם בהם מה שיכון בתכלית מה שאפשר ולזה תמצא שספר שבהיות עזרא אצל הנהר הבא אל אהוא חנה שם ימים שלשה לעיין בעולים עמו אם ישלם לו בהם מבוקשו וכאשר ראה שלא היו שם לוים ומשרתים לבית אלהים השתדל לשלוח במקום אשר ימצאו אנשים ראשים ואנשים חכמים ושלחם אל אדו שהוא הראש ושם ואל אחיו ואל הנתינים למען ישיגו מבוקשם באופן שלם כי האנשים הראשים הם נשמעים וכן החכמים הם נשמעים וכאשר יקובצו שני אלה היו יותר נשמעים ויותר מוכנים להשלים שליחותם. ולא הספיק לעזרא כל זה אבל שם בפיהם דברים יאמרו שם כדי שיהיו דבריהם יותר שלמים ויותר מוכנים להגעת התכלית ולזה גם כן זכר כי בהיות עזרא אצל נהר אהוא נתן אל לבו הסכנה אשר יהיו בה הוא והעולים עמו מפני צרי יהודה ובנימין וענו בצום נפשם הוא והעולים עמו והתפללו לה' ית' להישיר לפניהם הדרך להצילם מכל אויב ואורב עד שנעתר להם ה' ית' והובטחו שלא יקרם רע בדרכם. התועלת השני הוא להודיע שראוי לקדם פני ה' ית' בצום ובתפלה בעתות הצרה והפחד ולזה זכר שכבר צמו עזרא וסיעתו והתפללו לה' ית' כאשר יראו מאויב ואורב בדרכם וכן ספר שכבר צם עזרא והתודה והתפלל על מעל הגולה ליראתו פן יעשן אף ה' בהם והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו יותר להתקרב אל ה' ית' ולעזוב את דרכו הרעה ולזה תהיה תפלתו יותר נשמעת. ואולם לטובים ימצא בזה תועלת כי מפני שהם מושגחים והם מצטערים על זה הנה על צד ההשגחה עליהם יסור הרע שהם מצטערים עליו ותהיה מפני זה תפלתם נשמעת להציל האחרים שאינם ראוים שתדבק בהם כמו ההשגחה הזאת מפני ההשגחה האלהית הדבקה בהם והנה בזה הצד יתכן שתועיל תפלת האדם לזולתו. התועלת השלישי הוא להודיע שאשר יבקש דבר מה מהשליט אין ראוי שיבקש עמו דבר יחשב שיהיה מקביל אל הדברים אשר התעורר אליהם השליט לתת את בקשתו כי אולי ימנע ממנו מה שכבר השיג אותו. ולזה תמצא כי מפני שהדברים שהניעו ארתחששתא יותר אל שיתן לעזרא בקשתו והוא מה שיסד עזרא בלב המלך כי יד אלהי ישראל על כל מבקשיו לטובה ועוזו ואפו על כל עוזביו כי מפני זה נמשך לב המלך יותר לעבודת בית האלהים כדי שלא יהיה קצף על מלכות המלך ובניו הנה מפני זה לא הסכים עזרא לשאול מהמלך חיל ופרשים לשמרו בדרך כי אולי יחשב ארתחששתא שיהיה זה מקביל אל הדברים הראשונים. אע"פ שאין הענין כן כי ה' ית' אע"פ שהוא עוזר לאוהביו אין רצונו שיסמכו על הנס אחר שאפשר להם לקחת עצה על הדבר. התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי להפקיד הממון הרב של הקדש ביד רבים במשקל כדי שלא יוכלו לקחת ממנו ולא ישיגם גם כן חשד כי אם לא יהיה הדבר כן הנה כבר יקרה שישיגם חשד שגנבו מן הממון ההוא אם העשירו או העניו וזה שאם העשירו יאמרו הלא זה הממון גנבו מההקדש. ואם העניו יאמרו כי בעון גנבת ההקדש אבדו ממונם ולזה ספר שכבר הקפיד עזרא זה ההקדש ביד שנים עשר אנשים בדרך ושקל אותו להם והם השיבוהו במשקל אל שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל והם כל משפחות ישראל ולזה היו כל אלו נקיים מן החשד כי לא תוכל משפחה אחת מאלו לגנוב דבר מההקדש שלא ידעו זה כלם ואחר זה שמוהו בלשכות בית ה'. התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי להניח הקדש אצל הקדש ולזה ספר כי עזרא אמר לאשר הפקיד להם ההקדש. אתם קדש לה' והכלים קדש. כאלו אמר כי מפני זה ראוי להפקיד להם הקדש וזה מבואר התועלת. התועלת הששי הוא להודיע שהתחתן בגוים הוא עבירה קשה מאד ואע"פ שאין בה עונש כי אם מלקות הלא תראה כי התחתן שלמה בבנות הגוים אע"פ שנתגיירו הגלנו מארצנו והרבה את חללינו. ולזה תמצא שהתפעל עזרא מזאת העבירה כשמצאה בישראל זה ההתפעלות הנפלא והשתדל לנקות ישראל ממנה במהירות עד שלא היה חושש אל הצער שהיו מצטערים מפני הגשמים כדי שימהרו להתנקות מזה החטא קודם שיבער אף ה' ית' בהם. התועלת השביעי הוא להודיע שמי שיראה שאם יבא הקשוי שיהיה לבעלי אלו הנשים להוציאן ולהוציא בניהן עשה הענין בחכמה נפלאה עד שבזולת הוכיחו אותם נוכחו מעצמם מפני מה ששמעו מדברי עזרא כדברו עם ה' ית' שבאר בדבריו בתכלית הבאור שמפני העון הזה הם באופן שראוי שיאנף בהם ה' ית' עד כלה לאין שארית ופליטה ולזה היה עזרא בוכה ומנפל לפני האלהים וקרע בגדו ומעילו עד שאלו הדברים שהיה אומר עזרא לה' ית' בהתנפלו לפניו הפילו פחד גדולה על כל הגולה והסכימו מעצמם להוציא הנשים ההן ובניהן. ואע"פ שהיו רבים כמו שספר הנה לא היה אחד מהם שלא הסכים בזה:

    אבן עזרא

    ויתנו ידם רמז לתקיעת יד בשבועה או נתינת היד כאדם שמוסר עצמו לאחר לעשות רצונו ושאלתו, וכן נתנו יד מסרנו עצמנו להם.

    ואשמים תואר השם, ופירש: ונתנו יד האשמים להקריב איל צאן ואנחנו לא מצאנו עונש אשם לבועל עכו"ם, ואולי עצת הראשים היה לעשות כן.

20. (כ)וּמִבְּנֵי אִמֵּר חֲנָנִי וּזְבַדְיָה

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י

    רש"י

    ומבני אמר. כל אלו כהנים עד ומן הלוים וגומר:

21. (כא)וּמִבְּנֵי חָרִם מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִיָּה

22. (כב)וּמִבְּנֵי פַּשְׁחוּר אֶלְיוֹעֵינַי מַעֲשֵׂיָה יִשְׁמָעֵאל נְתַנְאֵל יוֹזָבָד וְאֶלְעָשָׂה

23. (כג)וּמִן־הַלְוִיִּם יוֹזָבָד וְשִׁמְעִי וְקֵלָיָה הוּא קְלִיטָא פְּתַחְיָה יְהוּדָה וֶאֱלִיעֶזֶר

    מצודת דוד:ומן הלוים. היו נושאים נשים עובדות כוכבים: וקליה הוא קליטא. בשתי השמות היה נקרא קליה וקליטא:

24. (כד)וּמִן־הַמְשֹׁרְרִים אֶלְיָשִׁיב וּמִן־הַשֹּׁעֲרִים שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְאוּרִי

25. (כה)וּמִיִּשְׂרָאֵל מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִּיָּה וּבְנָיָה

26. (כו)וּמִבְּנֵי עֵילָם מַתַּנְיָה זְכַרְיָה וִיחִיאֵל וְעַבְדִּי וִירֵמוֹת וְאֵלִיָּה

27. (כז)וּמִבְּנֵי זַתּוּא אֶלְיוֹעֵנַי אֶלְיָשִׁיב מַתַּנְיָה וִירֵמוֹת וְזָבָד וַעֲזִיזָא

28. (כח)וּמִבְּנֵי בֵּבָי יְהוֹחָנָן חֲנַנְיָה זַבַּי עַתְלָי

29. (כט)וּמִבְּנֵי בָּנִי מְשֻׁלָּם מַלּוּךְ וַעֲדָיָה יָשׁוּב וּשְׁאָל וְרָמוֹת

30. (ל)וּמִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב עַדְנָא וּכְלָל בְּנָיָה מַעֲשֵׂיָה מַתַּנְיָה בְצַלְאֵל וּבִנּוּי וּמְנַשֶּׁה

    מצודת דוד:פחת מואב. מושל במואב:

31. (לא)וּבְנֵי חָרִם אֱלִיעֶזֶר יִשִּׁיָּה מַלְכִּיָּה שְׁמַעְיָה שִׁמְעוֹן

32. (לב)בְּנְיָמִן מַלּוּךְ שְׁמַרְיָה

33. (לג)מִבְּנֵי חָשֻׁם מַתְּנַי מַתַּתָּה זָבָד אֱלִיפֶלֶט יְרֵמַי מְנַשֶּׁה שִׁמְעִי

34. (לד)מִבְּנֵי בָנִי מַעֲדַי עַמְרָם וְאוּאֵל

    עוד פירושים על פסוק לד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    מבני בני, כבר נחשבו [פסוק כ"ט]? אם לא שהם בני בני:

35. (לה)בְּנָיָה בֵדְיָה כְּלוּהוּ

36. (לו)וַנְיָה מְרֵמוֹת אֶלְיָשִׁיב

37. (לז)מַתַּנְיָה מַתְּנַי וְיַעֲשָׂי

38. (לח)וּבָנִי וּבִנּוּי שִׁמְעִי

39. (לט)וְשֶׁלֶמְיָה וְנָתָן וַעֲדָיָה

40. (מ)מַכְנַדְבַי שָׁשַׁי שָׁרָי

41. (מא)עֲזַרְאֵל וְשֶׁלֶמְיָהוּ שְׁמַרְיָה

42. (מב)שַׁלּוּם אֲמַרְיָה יוֹסֵף

43. (מג)מִבְּנֵי נְבוֹ יְעִיאֵל מַתִּתְיָה זָבָד זְבִינָא יַדַּי וְיוֹאֵל בְּנָיָה

44. (מד)כָּל־אֵלֶּה נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים

    עוד פירושים על פסוק מד: רש"י, מלבי"ם, אבן עזרא

    רש"י

    ויש מהם נשים וישימו בנים. מקצתן שהיו להם נשים של עובדי כוכבים שנולדו להם מהם בנים והכל הוציאו הנשים והבנים:

    מלבי"ם

    ויש מהם [נשאו] נשים. מלת נשאו נמשך לשתים, וישימו בנים לא אמר וילדו כי ולד נכרית כמותה:

    אבן עזרא

    ויש מהם נשים טעמו: ויש מקצת מאלה שהיו להם נשים וכבר שמו בנים והטעם הולידו מהם בנים, או וישימו בנים לפי ראשי האבות להתיעץ מה יעשה להם, או יגרשום או אם יקריבום.