דברי הימים ב פרק ל״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בֶּן־שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

2. (ב)וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא־סָר יָמִין וּשְׂמֹאול

3. (ג)וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן־הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת

   מצודת דוד:ובשמנה וכו׳. בעת שהיה בן שמנה שנים והיא לעת מלכו בתחלת מלכותו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   החל. התחיל:

   רש"י

   והוא עודנו נער החל לדרוש. פתרון אע"פ שהיה נער החל לדרוש אלהי דוד אביו דוגמת (ראשית ל"ו) והוא נער את בני בלהה ויבא יוסף את דבתם רעה ואין תימה בדבר אבל אם היה בן שלשים שנה לא היה עושה וזה תימה שהיה נער ואף ע"פ כן החל לדרוש וגו':

   החל לטהר את יהודה וירושלם. מן הבמות והאשרים שעשה מנשה וחדשה אמון בנו כדלמעלה (ב' ל"ג) וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו וגו':

   מלבי"ם

   והוא עודנו. ר"ל הגם שהיה אז נער בן ט"ז שנה, החל לדרוש

   ובשתים עשרה. במלכים נזכר שבטל את האלילים בשמנה עשרה למלכו אחר שמצאו הס"ת וכרתו הברית הנזכר בסימן זה עד פסוק ל"ג, ועזרא הודיענו שכבר החל לבטל הגלולים מן הארץ בשתים עשרה שנה למלכו, ולכן חשב פה ביחד מה שעשה בענין זה הגם שמקצת מעשים נעשו בי"ח שנה למלכו. ובפ' ל"ג אומר שאחר כריתת הברית הסיר יתר התועבות שנשארו, וי"ל שגם המסופר במלכים (סי' כג) לא נעשה הכל בשנת י"ח, כי התחיל בזה בשנת י"ב, רק שם סדר הכל בעת הגמר, ופה סדר הכל בעת ההתחלה:

4. (ד)וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר־לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל־פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם

   מצודת דוד:וינתצו. אנשיו נתצו לפניו: והדק. עשאם דק דק: הזובחים. של הזובחים להם למען לבזותם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   והחמנים. צורת חמה:

   גדע. כרת:

   והדק. מל׳ דק:

   ויזרוק. השליך:

   רש"י

   והחמנים. צורות חמה:

   אשר למעלה. שהושיבו למעלה מהם גבוה כנגד החמה ומשתחוי' לו כל זה עשה מנשה כדכתיב לעיל (שם) וישתחוה לכל צבא השמים ויעבוד אות':

   ויזרוק על פני הקברים. כאן נתקיים מה שאמר לירבעם (במלכים א' י"ג) כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך עצמות אדם את כהני הבמות המקטרים:

   מלבי"ם

   וינתצו. תחלה עשה כן בערי יהודה, ובפסוק ז' ספר שנית שעשה כן בערי מנשה ואפרים. ומ"ש על פני הקברים הזובחים, פירוש של הזובחים, והוא מה שכתוב מלכים (שם פ"ז) וישלך את עפרה על קבר בני העם, ועצמות כהנים שרף, כמש"ש פט"ז:

   רלב"ג

   וההמנים אשר למעלה מעליהם גדע והאשרים וגו'. ר"ל שכבר גדע האשרים והחמנים כמו שאמרה התורה ואשריהם תגדעון וידמה מזה שהחמנים היו קצת אילנות הם מחלק השמש והיו חושבים שישפע עליהם מהשמש שפע רוחני. ושבר והדק הפסילים והמסכות ויזרוק על פני הקברים הזובחים להם. ר"ל שכבר זרק מה שהדק כדי שלא יהנו בו על פני הקברים שיהיו קברי האנשים הזובחים לאלו האלילים ועצמות הכומרים לע"ז שרף על מזבחותם לטמאם:

5. (ה)וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל־מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:כהנים. כהני עבודת כוכבים שכבר מתו:

6. (ו)וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד־נַפְתָּלִי בהר בְּחַרְבֹתֵיהֶם סָבִיב

   מצודת דוד:ובערי מנשה וכו׳. ואף שכבר גלו עשרת השבטים מ״מ מעט מהם נשארו בארצותם: בחרבותיהם. ר״ל נתן מצבותם מסביב בחרבותיהם של עצמם והם כלים העשויים לנתוץ בהם כמו ומגדלותיך יתוץ בחרבותיו (יחזק אל כ״ו):

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   ובערי מנשה ואפרים וגו'. מאותן עוללות שנשתיירו מחרב ומשבי סנחריב:

   בחרבותיהם. בהר בתיהם כתוב לפי שלא היו כי אם עוללות מעט נתייראו לישב בשפלה כי אם לקבוע בהר בתיהם:

   רלב"ג

   בחרבתיהם סביב. ר"ל כי הלך סביב ממקום למקום לבער אלו האלילים והמזבחות והאשרים מחרבות ישראל והם עריהם שהיו אז חרבות:

7. (ז)וַיְנַתֵּץ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל־הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל־אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון

   מצודת ציון

   כתת. ענין שבר ורציצה:

8. (ח)וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת שָׁלַח אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְיָהוּ וְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר־הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן־יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר לְחַזֵּק אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהָיו

   מצודת דוד:לטהר. ר״ל אשר גמר טהרת הארץ והבית אז שלח את שפן וכו׳: המזכיר. הממונה על ספר הזכרונות:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   המזכיר. בכל מקום שכתוב סופר כתוב בסמוך מזכיר שהיה לכל מלך סופר לכתוב כל המאורע לו במלכות בין טוב בין רע ויהי לו מזכיר יושב אצל הסופר להזכיר כל דבר ודבר והסופר כותב על פיו:

   מלבי"ם

   ואת מעשיהו. במלכים שם לא נזכר רק שפן לבדו, וכבר כתבתי שם, שהשליחות שבמלכים היה שיתן את הכסף של נדרים ונדבות שאספו בבהמ"ק, כמש"ש אשר אספו שומרי הסף מאת העם, וזה שלח ע"י שפן הסופר, ופה מספר ששלח אל חלקיהו לתת לידו את הכסף שאספו הלוים בערי ישראל ויהודה, שסבבו שם לקבץ נדבות, וישובו אז לירושלים, וזה שלח ע"י מעשיהו שר העיר ויואח המזכיר:

   רלב"ג

   ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר את הארץ והבית. ר"ל אחר שטהר הארץ והבית כי אז נתן אל לבו לחזק את בית ה' אחר שבער זכר ע"ז מהארץ לפי מה שהיה אפשר לו:

9. (ט)וַיָּבֹאוּ אֶל־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ־הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   שומרי הסף. והם השוערים כי סף היא ענין מזוזה כמו וסף השער (יחזקאל מ):

   רש"י

   אשר אספו הלוים שומרי הסף וגו'. בחרבותיהם סביב:

   רלב"ג

   אשר אספו הלוים שומרי הסף. הם הממונים על שמירת כלי הקודש והקדשים וידמה שזה הכסף היה שגבו מחצית השקל מכל איש מישראל כמו שנזכר בתורה ואז נכנעו לה' כל שארית עשרת השבטים אשר היו בארץ:

10. (י)וַיִּתְּנוּ עַל־יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית יְהוָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית יְהוָה לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת

    מצודת דוד:עושי המלאכה. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה׳ ונקראים בדרז״ל אדרכלין ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי מה שיורו אותם: ויתנו אותו. והם יתנו אותו אל עושי המלאכה וכו׳ ר״ל הם ישלמו שכר הפועלים אשר יתקנו ויחזקו את הבית:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    על יד. ביד:

    לבדוק. לתקן הבדק והוא מקום השבור וההרוס ונקרא בדק ע״ש שבודקין ומחפשין אחריו:

    רש"י

    לבדוק ולחזק. לראות את ערות הארץ (ראשית מ"ב) מתרגמינן ולמחזי ית בדקא דארעא:

    מלבי"ם

    ויתנו על יד עושה המלאכה. היינו להגבאי הכולל של הגבאים המופקדים, ושם כתוב על ידי עושי המלאכה

    ויתנו אותו. והמופקדים יתנוהו [על יד] עושי המלאכה, הם האומנים, ושם כתוב אשר בבית ה', ותקן עזרא אשר עושים בבית ה', כי הם אינם בבית רק עושים בבית

    לבדוק. ושם כתוב לחזק את בדק הבית, פירוש אחר שיבדקו הבית, ואם ימצאו שם קלקול יחזקוהו, ועז"א פה לבדוק ואח"כ לחזק: ועצים למחברות. ושם כתוב ולקנות עצים ואבני מחצב, ופירש פה שהעצים צריכים במקום שנפרד הבנין הקודם יחברוהו על ידי עצים:

    רלב"ג

    המפקדים בבית ה'. ר"ל אשר נתן להם זאת הפקידות:

11. (יא)וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת וּלְקָרוֹת אֶת־הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה

    מצודת דוד:ויתנו לדרשים. יפרש מי הם הפועלים ואומר לחרשים והם כורתי העצים בתמונה הנרצה: ולבונים. בוני הקירות: אבני מחצב. אבנים חצובים ביושר: למדברות. הם המקשרין את הבנין להיות הכל בחבור אחד: ולקרות. על תקרת המכסה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    ועצים למחברות. שפנגי"ן בלשון אשכנ"ז:

    ולקרות. טרבי"ר בלע"ז:

12. (יב)וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן־בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ וְהַלְוִיִּם כָּל־מֵבִין בִּכְלֵי־שִׁיר

    מצודת דוד:והאנשים. האומנים הפועלים: לנצח. לזרז על המלאכה ולנגוש אותם: כל מבין. כל מי שהיה בעל בינה בדבר השיר עמד בכלי שיר לשורר בעת הבנין:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מופקדים. ממונים:

    לנצח. מל׳ נצחון וחוזק ור״ל לנגוש בחזקה:

    רש"י

    לנצח. רומי"ש טרי"ר בלע"ז וכן (עזרא ג׳:ט׳) לנצח על המלאכה וכן שש מאות מנצחים לעיל (ב' ב'):

    והלוים כל מבין. בכל מקום אמור לענין שירה הבנה וכן למעלה (א' כ"ה) כשהפילו גורלות כתיב כקטן כגדול מבין עם תלמיד וכן (שם) כל המבין בכלי שיר וכתיב וכנניהו (לעיל א' ט"ו) שר הלוים וגומר כי מבין הוא והיה ממונה עליהם ליסר במשא היאך ישאו כי מבין הוא:

    מלבי"ם

    והלוים. ר"ל הלוים הנזכרים שהיו ממונים היו כל מבין בכלי שיר, שהם היו שרי המשוררים המבינים חכמת המוזיקא, והם היו הנכבדים ביניהם כמ"ש למעלה (א' טו, כב) וכנניה שר הלוים במשא כי מבין הוא, ואמר (שם כו, יט) כונניה ובניו למלאכה החיצונה על ישראל, שנתנו בידו פקודה גדולה לחשיבותו, וכן אלה הלוים שהיו מבינים בכלי שיר נתנו בידם פקודת בית ה' לחשיבותם:

13. (יג)וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים

    מצודת דוד:ועל הסבלים. גם העמיד ממונים על הסבלים והם נושאי המשאות לבנין: ומנצחים. העמיד נוגשים על כל עושי המלאכה לכל מין עבודה ועבודה: סופרים. לכתוב מספר הכסף הבאה בנדבה לקדש הבית: ושוטרים. הם הכופים לתת את הכסף מה שנדב כ״א: ושוערים. שומרים שערי המקדש ורואים את הבאים אל המלאכה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הסבלים. ענין טעינת משא:

    רש"י

    ומהלוים סופרים. לכתוב את הכסף המובא בית ה', והיאך גבו אותו:

    ושוטרים. במלאכה:

    מלבי"ם

    ועל. שהם היו פקידים ג"כ על נושאי סבל, וחוץ מזה היו מנצחים על כל עושי מלאכה, על כל מיני עבודה היה מנצח אחר, וכן היו מהלוים סופרים ושוטרים:

    רלב"ג

    ומנצחים לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה. ר"ל שהיו משגיחים בעניני עשייתם המלאכה ההיא ומחזקים אותם בה להישירם לעשותה כפי הראוי וממהרים אותם לעשותה בזריזות וזה הוא החזוק שהיו מחזקים אותם במלאכה ומלאכה:

14. (יד)וּבְהוֹצִיאָם אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת־יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה

    מצודת דוד:ובהוציאם וכו׳. לצורך הבנין: ביד משה. ר״ל מה שכתב משה בידו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    את ספר תורת ה' ביד משה. משנה תורה:

    מלבי"ם

    ובהוציאם. בעת שעסקו בזה מצא חלקיהו ספר תורת ה' ביד משה, שמצא את הספר תורה שכתבו משה בעצמו, ועז"א ספר התורה בה' הידיעה, ספר הנודע שהיה יקר מאד והסתירו אותו בימי מנשה ואמון בנו, והיו מחפשים אחריו ולא נודע מקומו:

15. (טו)וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל־שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן

    מצודת דוד:ספר התורה מצאתי. יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמ״ש רז״ל לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון אשר כתב משה מפי ה׳ ולקחו הס״ת ההיא והטמינו מפניו ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה וכאשר היה הכ״ג מחפש אחר הכסף המובא ואחר בדקי הבית מצאה וארז״ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרש׳ תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה׳ אותך ואת מלכך וכו׳ ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה אמר כמבשר ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה׳: ויתן וכו׳. ר״ל הראה לו הנמצא כתוב בתחילת הדף כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י

    רש"י

    ויתן חלקיהו את הספר אל שפן. שהרי על הסופר לקרות את הכל לפני המלך:

16. (טז)וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר־נִתַּן בְּיַד־עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים

    מצודת דוד:כל אשר נתן. ר״ל דבר המוטל עליהם ונתון בידם:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וישב עוד את המלך דבר. שמתחלה השיב למלך שליחותו ששלחו המלך לחזק בית ה' אלהיו כמו שכתוב למעלה שלח את שפן בן אצליהו וגו':

    מלבי"ם

    כל אשר ניתן. כי היו שני מיני כספים, הכסף של הנדרים ונדבות שהיה ביד חלקיה מכבר, והכסף שקבצו מערי יהודה שנתן בידם עתה, והשיב שמה שנתן ביד עבדך עתה מן הכסף המקובץ, הם עושים, ר"ל יעשו עתה להתיכו וליתנו לעושי המלאכה, אבל הכסף הנמצא בבית ה' מכבר, שהוא הכסף שהיה ביד הכ"ג מן הנדרים ונדבות שנתנו בבית המקדש, זה התיכו כבר ויתנוהו כבר לעושי המלאכה, עוד טרם שבאה ע"ז הפקודה מן המלך עשו זה מעצמם. ויתר הדברים התבארו בפירוש מלכים שם:

17. (יז)וַיַּתִּיכוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית־יְהוָה וַיִּתְּנוּהוּ עַל־יַד הַמֻּפְקָדִים וְעַל־יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה

    מצודת דוד:ויתיכו. התיכו את הכסף לעשות מטבעות להוציא בהוצאה: על יד המופקדים. הם האומנים הגדולים הקרוים אדרכלין והמה נתנו על יד עושי המלאכה הם האומנים הפועלים:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויתיכו. ענין היציקה ע״י האש כמו כהתוך כסף (שם לב):

    רש"י

    ויתיכו. ויציקו כמו (ראשית כ"א) ויצוק שמן ומתרגמינן ואתיך:

    רלב"ג

    ויתיכו את הכסף הנמצא בבית ה'. ר"ל שהריקו הכלי שהיה בו ממנו או תהיה ההתכה שחלקו אותו לעושי המלאכה ונתנו ממנו לכל אחד מהם לפי מה שיצטרך לו. או תהיה התכתו לעשות ממנו מטבע כדי שיוכלו לקנות בו כל מה שיצטרך להם:

18. (יח)וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַיִּקְרָא־בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:ספר נתן לי. ר״ל נתן לו ספר הנאבד כשהיא מגוללת בדף הזה: ויקרא בו. בהדף ההוא:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י

    רש"י

    ויגד שפן הסופר. אחר שהשיב המלך דבר משליחותו הגיד לו שליחות של חלקיהו הכהן ויקרא את הספר לפניו:

19. (יט)וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו

    מצודת דוד:ויקרע וכו׳. בעבור החרדה כי גם הוא חשבו לאות וסימן:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    ויקרע את בגדיו. כששמע שהיו קורין (דברים כ״ח:ל״ו) יולך ה' אותך ואת מלכך וגומר ודרש בעצמו אשר תקים עליך העם המליכו ולא נביא על פי הדבור:

20. (כ)וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ וְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְאֶת־עַבְדּוֹן בֶּן־מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    עבדון. ובמ״ב נאמר עכבור ובשתי השמות היה נקרא:

    רלב"ג

    ואת עבדון בן מיכה. הוא הנקרא עכבור בספר מלכים (ב' כ"ב י"ב):

21. (כא)לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת־יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל־דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כִּי־גְדוֹלָה חֲמַת־יְהוָה אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת־דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת כְּכָל־הַכָּתוּב עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה

    מצודת דוד:דרשו את ה׳. שאלו לנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה בעבור דברי הספר הנמצא כתוב בה בתחלת הדף אשר מהנראה שהוא לאות אשר גדלה חמת ה׳ וכו׳: לעשות. אשר רוצה לעשות ככל הכתוב בתחלת הדף ההוא:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נתכה. ענין יציקה והרקה כמו ותתך עלינו האלה (דניאל ט׳:י״א):

    רש"י

    אשר נתכה בנו. לפי שהחמה היא אש נופל עליה לשון נתוך ודוגמתו למטה ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה:

22. (כב)וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ וַאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ אֶל־חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תָּקְהַת בֶּן־חַסְרָה שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת

    מצודת דוד:ואשר המלך. ר״ל ושאר השרים אשר שלח המלך: אל חולדה. ארז״ל מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם, או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים: שומר הבגדים. של המלך: במשנה. בין שתי החומות שהיא משנה להעיר: כזאת. כדברי המלך:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    תקהת בן חסרה. ובמ״ב נאמר תקוה בן חרחס, והוא הוא:

    רש"י

    אל חולדה הנביאה. רבותינו דרשו לפי כי האשה רחמנית יותר מן האיש לכן לא שלח אל ירמיהו הנביא:

    שומר הבגדים. אם תרצה לומר או בגדי כהונה או בגדי מלכות:

    יושבת בירושלים במשנה. שני חומות היו לעיר והיא יושבת בין שני החומות ותרגומו בית אולפנא פירוש במקום תורה כי לשכה אתת היתה לה לחולדה סמוכה ללשכת הגזית לשכת חולדה היתה פתוחה לחוץ וסתומה כלפי סנהדרין שבלשכת הגזית כך כתוב במסכת מדות מפני צניעות:

    רלב"ג

    בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים. בספר מלכים (ב' כ"ב י"ד) נקרא שמו בן תקוה בן חרחס והכל אחד אך היו לו שני שמות:

23. (כג)וַתֹּאמֶר לָהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י

    רש"י

    אמרו לאיש. לפי שרצה להפסיק חזון העם על המקום הזה ועל יושביו וכששילם אותו חזון אז מבאר הטיב ואל מלך יהודה השולח אתכם ומקצר נבואת המקום ויושביו ומסלקו ותופשו בנבואת המלך שהוא מרובה:

24. (כד)כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יוֹשְׁבָיו אֵת כָּל־הָאָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְאוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ יְהוּדָה

    מצודת דוד:הנני מביא. ר״ל האות הזה לא במקרה בא כ״א מה׳ וכאלו אמר הנני מביא רעה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    האלות. הקללות:

    מלבי"ם

    את כל האלות. הוא פירוש עמ"ש במלכים את כל דברי הספר שקראו לפניו אז את התוכחה שבמשנה תורה, ואמרו חז"ל שמצאוהו נגלל בפסוק יולך ה' אותך ואת מלכך, וקראו לפניו במקום שמצאו נגלל. ויתר הדברים התבאר במלכים שם:

25. (כה)תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְתִתַּךְ חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון

    מצודת ציון

    תתך. ענין יציקה והרקה:

    תכבה. מל׳ כבוי והוא מושאל מכבוי האש:

26. (כו)וְאֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרוֹשׁ בַּיהוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ

    מצודת דוד:ואל מלך יהודה. ר״ל דבר הנוגע אל המלך עצמו: הדברים אשר שמעת. ר״ל אף שהגזרה גזורה כאשר שמעת לא תהיה כליל עמהם:

27. (כז)יַעַן רַךְ־לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת־דְּבָרָיו עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת־בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם־אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם־יְהוָה

    מצודת דוד:בשמעך את דבריו. ר״ל בעת השכלת בדברי האות הזה אשר היא מה׳:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    רך לבבך. הוא הפוך מקשה הלב:

28. (כח)הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל־אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא־תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל־יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר

    מצודת דוד:אל קברותיך. ולא תקבר בארץ העמים: בשלום. עם כי מת במלחמה מ״מ תחשב לו לשלום על כי לא ראה בהרעה הבאה על ישראל: וישיבו. חלקיה וחבריו:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    אוסיפך. ונאספת ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותי (שופטים י״ט:י״ח):

    רש"י

    ונאספת אל קברותיך בשלום. והלא נהרג אלא בשלום מזה שלא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ועל יושביו כלומר חורבן הבית:

29. (כט)וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָּל־זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

30. (ל)וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית־יְהוָה וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד־קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:ספר הברית. ספור התוכחות הנאמרים בברית: הנמצא בית ה׳. וזהו על בי בהספר ההוא מצאו תוכחות מגולה בפתיחתה ואף היא כתובה בידי משה המקודשות ומפי ה׳ והמה סיבות עצומות להחריד את העם לשוב לה׳:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י

    רש"י

    ספר הברית. הרי כל החרדה שחרד המלך על שנמצא כתוב (שם) יולך ה' אותך וראה שקראה התורה אותה ברית (שם) אלה דברי הברית ולכך אף הוא כרת ברית וראה כתוב בסמוך אחריו (שם ל"ט) ושמרתם את דברי וגו' ושמרתם אותם גם ראה יאשיהו כתוב בסמוך אתם נצבים היום כולכם וגו' עד טפכם נשיכם עד לעברך בברית עד כורת עמך היום אמר אף באותו דוגמא אכרות אף אני ברית ששם כתוב אתם נצבים וגו' אף אני ויעמד כל העם הנמצא בירושלים מקטן ועד גדול:

31. (לא)וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי יְהוָה וְלִשְׁמוֹר אֶת־מִצְוֺתָיו וְעֵדְוֺתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה

    מצודת דוד:על עמדו. על המקום המיוחד למלך לעמוד שם: את דברי הברית. דברי התורה הנתונה בברית:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בכל לבבו ובכל נפשו וגו'. אשר מצא שם כתוב (שם ל') ושבת עד ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך:

    ויעמוד המלך על עמדו. ל' נצבים:

    מלבי"ם

    בכל לבבו. שם כתוב בכל לבב, ועזרא הוסיף שגם הוא נכנס בברית הזה על עצמו לעשות ככל התורה:

32. (לב)וַיַּעֲמֵד אֵת כָּל־הַנִּמְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְיָמִן וַיַּעֲשׂוּ יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם

    מצודת דוד:ויעמד. העמיד כולם בברית: ויעשו. מאז והלאה עשו כדברי התורה הנתונה בברית:

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כברית אלהים אלהי אבותיהם. ככל אותן שכתוב שם אלהי אבותיהם לפיכך כתיב כאן אלהי אבותיהם שכרת לאבותם במדבר וכל ברית שלשם על עבודת כוכבים דכתיב (שם כט) ותראו את שקוציהם וגו' עד פונה היום מעם ה' לפיכך ויסר יאשיהו את כל התועבות וגו':

    מלבי"ם

    ויעמד. שהעמידם לעשות כברית, ובזה העביד אותם לעבוד עבודת ה' כל ימיו:

33. (לג)וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל־הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם כָּל־יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם

    מצודת דוד:ויעבד. העביד את כל הנמצא בישראל וחוזר ומפרש מהו העבודה ואמר לעבוד את ה׳:

    עוד פירושים על פסוק לג: רלב"ג

    רלב"ג

    ויעבר את כל הנמצא בישראל. ר"ל שכבר העביר כל הנמצא בהם מהתועבות והגלולים אשר לא בער אותו קודם זה וכבר האריך בזה הספור בספר מלכים לזכור מה שהעביר מאלו התועבות והגלולים: