דברי הימים ב פרק כ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת־זְכַרְיָהוּ

2. (ב)וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו

3. (ג)הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת־דַּלְתוֹת בֵּית־יְהוָה וַיְחַזְּקֵם

   מצודת דוד:פתח. כי אחז אביו סגרם כמ״ש למעלה ובא הוא ופתחם: ויחזקם. תקנם בבנין:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויחזקם. לפי שאחז קצץ את כל כלי בית האלהים:

   מלבי"ם

   בשנה הראשונה בחדש הראשון. למ"ש חז"ל שעבר אז את השנה קוראהו חדש הראשון למלכו (כי לפי סברתו היה זה חדש אדר)

   פתח דלתות. שהיו סגורים בימי אחז

   ויחזקם. כי נהרסו בעת שהפכו פניהם ממקדש ה':

4. (ד)וַיָּבֵא אֶת־הַכֹּהֲנִים וְאֶת־הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח

   מצודת דוד:לרחוב המזרח. העומדת בהר הבית:

   עוד פירושים על פסוק ד: רלב"ג

   רלב"ג

   ויאספם לרחוב המזרח. הוא עזרת ישראל:

5. (ה)וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת־הַנִּדָּה מִן־הַקֹּדֶשׁ

   מצודת דוד:עתה התקדשו. הואיל ופתחתי את הדלתות התקדשו בטבילה למען תוכלו לבא לבית ה׳: וקדשו וכו׳. והוציאו קדשו בזה מה שתוציאו ממנו את הנדה היא העבודת כוכבים הראויה להנידה ממקומה להשליכה חוצה כדבר הנמאס ומתועב:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   התקדשו. הטהרו:

   הנדה. מל׳ נדידה:

   רש"י

   והוציאו את הנדה. עבודת כוכבים, את המת לא נאמר כאן כי אם נדה ומאוס יותר מן המת המוטל שלם דוגמא כטומאת הנדה כי דם נדה מאוס ומוסרח:

   מלבי"ם

   ויאמר להם. א] התקדשו. בעצמכם

   וקדשו. מטומאת ע"ז, את הבית, מן הצורות שחקק אחז, והכלים לגנזם ולעשות אחרים, כמ"ש בפי"ט. ג] שיוציאו הנדה, שהיא ע"ז שמטמאה במשא כנדה:

   רלב"ג

   והוציאו את הנדה מן הקדש. ר"ל שיוציאו כל הטומא' הנמצאת בו:

6. (ו)כִּי־מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה־אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן יְהוָה וַיִּתְּנוּ־עֹרֶף

   מצודת דוד:ויסבו פניהם. חזרו פניהם ממנה לבל הפנות אליה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   עורף. הוא אחורי הפנים:

   מלבי"ם

   כי מעלו. תחלה מעלו ועשו הרע שעברו על התורה, ואח"כ הפכו ממשכן ה' הוא עבודת הבעל והשמש שהיו משתחוים לו למזרח, כמו שכתוב אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה:

7. (ז)גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת־הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא־הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:את הנרות. של המנורה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל. אבל לאלהים אחרים עשו במות לכל עיר ועיר לקטר להם:

   מלבי"ם

   גם. ואח"כ סגרו דלתות האולם ובטלו עבודת בית ה' לגמרי, שזה היה סוף מעשה אחז ורשעתו:

8. (ח)וַיְהִי קֶצֶף יְהוָה עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם וַיִּתְּנֵם לְזַעֲוָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם

   מצודת דוד:ויהי קצף. ובעבור זה היה הקצף: ויתנם לזעוה. נתנם לחרדה לכל השומע כי יחרד שלא יקרה לו כמקרם: כאשר אתם רואים. אשר כן הוא:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לזעוה. מל׳ זיע וחרדה כמו ונתתים לזעוה (ירמיה טו):

   לשמה. לתמהון:

   ולשרקה. כן יקרא הקול הנעשה בקבוץ השפתים ודרך בני אדם לעשותם על דבר חשוב שנחרב וכן ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה (שם יט):

   מלבי"ם

   ויהי קצף, והנה נפלו. חושב בענשם ג"כ ג' מדרגות, זעוה, ואח"כ שמה ושרקה, אח"כ נפלו בחרב, שכן יעד בתוכחה על חטא ע"ז:

9. (ט)וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל־זֹאת

   מצודת דוד:בשבי. הנה הם בשבי:

10. (י)עַתָּה עִם־לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    עתה עם לבבי לכרות ברית. ובזה יחדש גם ה' בריתו הקודם, כמ"ש (דברים ד, ל) בצר לך ומצאוך וכו' ושבת וכו':

11. (יא)בָּנַי עַתָּה אַל־תִּשָּׁלוּ כִּי־בָכֶם בָּחַר יְהוָה לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ מְשָׁרְתִים וּמַקְטִרִים

    מצודת דוד:אל תשלו. לא יהיה לכם שכחה ושגגה בדבר טהרת הבית: כי בכם בחר וכו׳. אם כן מהראוי שתהיו זהירים בעבודת המקום:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תשלו. ענין שכחה ושגגה כמו על השל (ש״ב ו):

    רש"י

    אל תשלו. לשון שגגה:

    מלבי"ם

    אל תשלו. מענין שגגה או שכחה

    לשרתו. הם הלוים

    משרתים ומקטירים. הם הכהנים:

    רלב"ג

    בני עתה אל תשלו. הוא מענין הסרה כמו ונשל הברזל מן העץ (דברים י"ט ה') ונשל גוים רבים מפניך (שם ז' א') והרצון בו והחזיקו במלאכה אל תהיו מוסרים מהעבודה הנכבדת אשר נתן ה' יתברך לכם למנה כי בכם לבד בחר ה' לעמוד לפניו לשרתו או יהיה הרצון בזה אל תתעצלו ויהיה מענין שלוה ומנוחה וכאלו זרזם שישתדלו בזריזות ובמהירות במה שצוה אותם כדי שתשוב העבודה על ענינה:

12. (יב)וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מַחַת בֶּן־עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן־עֲזַרְיָהוּ מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִי וּמִן־בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן־עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן־יְהַלֶּלְאֵל וּמִן־הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן־זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן־יוֹאָח

13. (יג)וּמִן־בְּנֵי אֱלִיצָפָן שִׁמְרִי וִיעִיאֵל וּמִן־בְּנֵי אָסָף זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ

14. (יד)וּמִן־בְּנֵי הֵימָן יְחִיאֵל וְשִׁמְעִי וּמִן־בְּנֵי יְדוּתוּן שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל

15. (טו)וַיַּאַסְפוּ אֶת־אֲחֵיהֶם וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת־הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי יְהוָה לְטַהֵר בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:בדברי ה׳. בדבר שהיא עבודת ה׳:

    עוד פירושים על פסוק טו: רלב"ג

    רלב"ג

    כמצות המלך בדברי ה'. ר"ל שהם עשו זה כמצות המלך שהיא בדברי ה' וזה כי דברי ה' בתורה יחיבו אותם לעשות כן כדי שתשלם העבודה באופן שצוה ה' יתברך:

16. (טז)וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית־יְהוָה לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל־הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְהוָה לַחֲצַר בֵּית יְהוָה וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל־קִדְרוֹן חוּצָה

    מצודת דוד:לפנימה. הוא ההיכל ולתוספת ביאור אמר בית ה׳: הטומאה. העבודת כוכבים: ויקבלו הלוים. בהחצר קבלו מיד הכהנים כי לא היו רשאים ליכנס להיכל: חוצה. שהוא מחוץ לעיר:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויבאו הכהנים לפנימה. כי לא על הלוים ליכנס פנימה:

    לחצר בית ה'. מקום מעמד הלוים כאומר ויקבלו הלוים וגו' ויחלו באחד לחדש:

    מלבי"ם

    ויבואו הכהנים לפנימה. כפי הדין בסוף עירובין שיכנסו כהנים לפנים, ולא לוים:

17. (יז)וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם יְהוָה וַיְקַדְּשׁוּ אֶת־בֵּית־יְהוָה לְיָמִים שְׁמוֹנָה וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ

    מצודת דוד:לקדש. לטהר את ההיכל: את בית ה׳. זה ההיכל: כלו. גמרו לטהר את כל המקדש:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויחלו. התחילו:

    רש"י

    ויקדשו את בית ה' לימים שמונה. לכך עכבו בטהרה לטהר כל כך לפי שאחז צייר כל הכתלים צלמי משכית כדכתיב (יחזקאל כ״ג:י״ד) צלמי כשדים חקוקים בששר ועכבו ח' ימים עד שהשחיתו דמות הצלמים מן הכתלים וביום י"ו לחדש כלו הכל הבית והעזרה:

    מלבי"ם

    וביום שמונה. תחלה קדשו הכלים והיה צריך הזיית ג' וז' ונשלם בשמונה לחדש, ואח"כ הטהרו הכהנים עצמם שנגעו בטומאה ונמשך עוד שמנה ימים, ובירושלמי אומר שמצאו גולגלתו של ארונה תחת המזבח שהיו טמאי מתים שצריך הזיה ג' וז':

18. (יח)וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אֶל־חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת־כָּל־בֵּית יְהוָה אֶת־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְאֶת־שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו

    מצודת דוד:פנימה. אל בית הפנימי מקום מושב המלך: המערכת. שעורכין עליו לחם הפנים:

19. (יט)וְאֵת כָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה

    מצודת דוד:הזניח. שעזב מהם עבודת המקום ושמש בהם לעבודת כוכבים: במלכותו. בימי מלכותו: במעלו. ברוב מעלו: הכנו. טהרנו להיות מוכנים לעבודה הקדשנום לה׳ כבתחלה, ורז״ל אמרו שגנזום והקדישו אחרים תחתיהם כי נמאסו לגבוה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הזניח. ענין עזיבה כמו זנח ה׳ מזבחו (איכה ב):

    רש"י

    הכנו והקדשנו. מפורש בעכו"ם בפרק ר' ישמעאל כלים ששמשו בבית חניו מהו כו' עד איתיביה אשר הזניח אחז הכנו והקדשנו מאי לאו הכנו דאטבלינהו הקדשנהו דאקדשינהו אמר לו ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי הכנו שגנזום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם:

    מלבי"ם

    הכנו. שהכנו אחרים תחתיהם מפני שהשתמש בם לע"ז, והקדשנו אותם לגבוה:

    רלב"ג

    אשר הזניח המלך אחז. ר"ל אשר הרחיק כי הוא הסיר זאת העבודה ובטלה:

20. (כ)וַיַּשְׁכֵּם יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֵת שָׂרֵי הָעִיר וַיַּעַל בֵּית יְהוָה

21. (כא)וַיָּבִיאוּ פָרִים־שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה לְחַטָּאת עַל־הַמַּמְלָכָה וְעַל־הַמִּקְדָּשׁ וְעַל־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לְהַעֲלוֹת עַל־מִזְבַּח יְהוָה

    מצודת דוד:על הממלכה. לרצות לה׳ לכפר להם שיתקיים בהם המלכות: ועל המקדש וכו׳. למען יעמדו ויתקיימו:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וצפירי עזים. ושעירי עזים וכן צפירי חטאת (עזרא ח):

    רש"י

    וצפירי עזים וגו'. הוראת שעה היתה:

    על מזבח ה'. ולא על אותן מזבחות שעשה אחז אביו:

    מלבי"ם

    ויביאו פרים. הוא כעין חטאת ועולה שמביאים על העלם דבר של ע"ז כמ"ש בפ' שלח, שמביאים פר לעולה ושעיר לחטאת, וכבר גלו ראובן וגד וחצי מנשה וזבולון ונפתלי, וחשב גלות חצי מנשה כאלו נבטל השבט ונשארו ז' שבטים, וס"ל דמה דפסקינן שגוררים אחריהם יתר השבטים הוא דוקא אם ישנם בא"י, וע"כ לא הביא רק ז' פרים, ע"כ אמר על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה. וחשב עונם כשגגת הוראת הסנהדרין, שהיו עם אחז בעצה אחת אחר שלא מיחו בידו, והאילים והכבשים היו נדבה:

22. (כב)וַיִּשְׁחֲטוּ הַבָּקָר וַיְקַבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם וַיִּזְרְקוּ הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הָאֵלִים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַכְּבָשִׂים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    וישחטו הבקר. אף שדם חטאת קודם לדם עולה, בהעלם דבר הדין הוא דעולה קודם לחטאת, ואגב הקדים גם האילים שהיו נדבה לבד:

    רלב"ג

    וישחטו הבקר ויקבלו הכהנים את הדם. למדנו מזה המקום כי קבלת הדם היא מהעבודות ושהיא לא תהיה כי אם על יד כהן בעת היותו בכיהונו ר"ל עם בגדי כהונה כי אז לבד הם כהנים כמו שנתבאר בתורה:

23. (כג)וַיַּגִּישׁוּ אֶת־שְׂעִירֵי הַחַטָּאת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַקָּהָל וַיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם

    עוד פירושים על פסוק כג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויסמכו. כמ"ש (ויקרא ד, טו) וסמכו זקני העדה, ויסמך המלך וב' מן הסנהדרין. ולדעת ר' שמעון חמשה סומכין, ולמ"ש התרגום יונתן וכן בירושלמי הוריות נשיאי השבטים סומכים:

24. (כד)וַיִּשְׁחָטוּם הַכֹּהֲנִים וַיְחַטְּאוּ אֶת־דָּמָם הַמִּזְבֵּחָה לְכַפֵּר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי לְכָל־יִשְׂרָאֵל אָמַר הַמֶּלֶךְ הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת

    מצודת דוד:ויחטאו. מתן הדם הנתון באצבע קרוי חטוי וכן וחטאת על המזבח (שמות כ״ט:ל״ו): כי לכל ישראל וכו׳. בעבור כל ישראל אמר המלך להקריבם: העולה. הפרים והאילים והכבשים הביאו לעולה וצפירי העזים לחטאת:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    לכפר על כל ישראל. שחטאו בעבודת כוכבים כן אמר המלך תהי העולה והחטאת עבור כל ישראל, בפרשת שלח לך (מדבר ט"ו) כתיב ועשו כל העדה פר וגו' וכתיב (ויקרא ד׳:י״ד) והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וכאן כתיב ויביאו פרים ואילים וצפירי עזים שבעה אלא הוראת שעה היתה:

    מלבי"ם

    ויחטאו. כי חטאת טעון חיטוי על ד' קרנות, ולמ"ש שהיו כעין קרבן העלם דבר היה צריך חיטוי על מזבח הזהב, ועז"א לכפר על כל ישראל:

25. (כה)וַיַּעֲמֵד אֶת־הַלְוִיִּם בֵּית יְהוָה בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה־הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד־יְהוָה הַמִּצְוָה בְּיַד־נְבִיאָיו

    מצודת דוד:במצות דוד. כמו שצוה דוד וכו׳: כי ביד ה׳. מצות השיר אמורה היא מה׳ ביד נביאיו ועם שלא הוזכר בפירוש בתורת משה:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    במצלתים וגו׳. שמות מיני כלי זמר:

    רש"י

    כי ביד ה' המצוה ביד נביאיו. לשורר הלוים בכלי שיר לא כתוב בתורה שיהא קרבן טעון שירה אלא מצות ה' שצוה ביד נביאיו לשורר על הקרבן ורבותינו פי' במסכת ערכין מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר דכתיב עבודת עבודה איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה הוי אומר זה השיר בכלי שיר, ועבודת משא (שם) נכון לפרש על השיר כדכתיב (לעיל א' ט"ו) וכנניהו שר הלוים במשא כי מבין הוא שהיה ממונה להרים קול הנגון של שיר:

    מלבי"ם

    ויעמד. היה זה אצלם כעין חינוך, כי כבר היתה העבודה בטלה ימים רבים, וע"כ העמיד הכהנים בחצוצרות כמו בעת חינוך שלמה ובית שני, ועז"א מלאתם ידכם לה', שהחינוך קרוי מילוי יד:

    רלב"ג

    ויעמד את הלוים בית ה' במצלתים וגו'. באר בזה כי מה שצוה דוד וסדר מענין המשוררים היה מצווה מגד ונתן הנביאים מפי ה' כי ביד ה' היתה המצוה הזאת ביד נביאיו:

26. (כו)וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י

    רש"י

    והכהנים בחצצרות. ככתוב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות (במדבר י'):

27. (כז)וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר־יְהוָה וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל־יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:החל העולה. העלאת העולה: ועל ידי וכו׳. חוזר על השיר לומר שהשיר היה ע״י כלי השיר שעשה דוד:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    החל. התחיל:

    רלב"ג

    ובעת החל העולה החל שיר ה'. למדנו כי הלוים היו משוררים בפה ובכלי יחד והכהנים מחצצרים בחצוצרות מעת התחיל העלאת העולה עד שתכלה העולה ותשלם העבודה ומזה המקום נלמד שלא היו משוררים בעת העלותם מנחתה ונסכיה:

28. (כח)וְכָל־הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה

    מצודת דוד:והשיר משורר. ר״ל השיר היה משורר ע״י בעלי השיר: הכל. לא פסקו המשוררים ותוקעי החצוצרו׳ עד שגמרו העלאת העולה:

29. (כט)וּכְכַלּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּרְעוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל־הַנִּמְצְאִים אִתּוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    כרעו. נפלו על ברכיהם:

30. (ל)וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַיהוָה בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד־לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ

    מצודת דוד:בדברי דויד. בהלולים שעשה דוד ואסף: עד לשמחה. מרוב הדבקות אל המקום ברוך הוא שהיה להם בעת ההלול באו אל השמחה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויקדו. ענין כפיפת הקדקוד:

    רש"י

    להלל לה' בדברי דוד. זה הודו לה' קראו בשמו ככתוב למעלה (א ט"ז) ביום ההוא אז נתן דוד בראש להודות וגו':

    רלב"ג

    בדברי דוד ואסף החוזה. ר"ל שאמרו מההודאות שאמר דוד בספר תהלים ומאשר אמר אסף שם שהיה חוזה דוד:

31. (לא)וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם לַיהוָה גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת לְבֵית יְהוָה וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת וְכָל־נְדִיב לֵב עֹלוֹת

    מצודת דוד:מלאתם ידכם. התחלת הדב׳ וחנוכו נקרא מלוי ידים כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ״ט:ט׳) ור״ל והנה עד עתה חדלתם מעבודת המקום ב״ה ועתה התחלתם לעבדו: זבחים. שלמים: ותודות. שלמי תודה: נדיב לב. לפי שהעולה כולה כליל ואין לבעליהן בהם כלום לכן קורא למביאיהן נדיב לב:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויען. ענין הרמת הקול כמו וענו הלוים וכו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):

    רש"י

    ויביאו הקהל זבחים ותודות. דבר המותר לבעלי' באכילה:

    וכל נדיב לב עולות. קצת מהם מי שהתנדב לבו הביאו עולות ולא כולם לפי שאין לבעלים היתר אכילה בהם:

    רלב"ג

    זבחים ותודות. הם שלמים אלא כי עם התודה היו באים לחמי תודה כמו שנזכר בתורה:

    וכל נדיב לב עולות. ר"ל שכל איש נדיב לב הביא עולות שהם כולם לה':

32. (לב)וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל בָּקָר שִׁבְעִים אֵילִים מֵאָה כְּבָשִׂים מָאתָיִם לְעֹלָה לַיהוָה כָּל־אֵלֶּה

    מצודת דוד:כל אלה. היו עולות ואמר לתוספת ביאור:

33. (לג)וְהַקֳּדָשִׁים בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת וְצֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים

    מצודת דוד:והקדשים. שאר הקדשים והם שלמים ותודות:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    והקדשים. קדשים קלים זבחי' ושלמים מה שהבעלים נהנים בהם:

    רלב"ג

    והקדשים. הם השלמים שהיו קצתם תודות:

34. (לד)רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת־כָּל־הָעֹלוֹת וַיְּחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד־כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים

    מצודת דוד:ויחזקום. רצה לומר היו מסייעין להם: המלאכה. מלאכת ההפשט: ועד יתקדשו הכהנים. ר״ל וכן בכל פעם היו מסייעין להם עד אשר נתקדשו הכהנים להיות די בהם לכלות המלאכה: כי הלוים ישרי לבב. המה היו ישרי לבב למהר לקדש עצמן יותר מן הכהנים אשר נתעצלו בדבר:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    להפשיט. להסיר העור:

    רש"י

    רק הכהנים היו למעט. כלומר אותן שהקדישו היו עדיין למעט ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים, וא"ת היאך יתקדשו הלוים ולא יתקדשו הכהנים ומפרש לפי כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים וישרו לבם הלוים להתקדש יותר מהכהנים והיו הכהנים והלוים וכל יראי השם מתחפשים ומתנכרים ואף מסתתרים כל ימי המלכים הרשעים וכשבא חזקיהו שהיה צדיק לא היו יכולים מיד להתקדש ולטהר שזה בשנה ראשונה היה למלכו והיו באים ומתקדשים על יד כדכתיב (משלי כ״ח:י״ב) בעלוץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם וכתיב (שם) בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים כלומר בקום רשע אחז יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים חזקיה וסיעתו:

    מלבי"ם

    ויחזקום הלוים. זה היה משני טעמים, א] מפני שהיה המלאכה רבה ביום ההוא, ועז"א הכהנים היו למעט וכו' עד כלות המלאכה. ב] מפני שרבים מן הכהנים לא נתקדשו, ועז"א ועד יתקדשו הכהנים. ומה שהקדימו הלוים להתקדש, כי הלוים ישרי לבב, שלענין הקידוש היו זריזים יותר שהם ישרי לבב נפרשים מן התאוות ולבם מושל ביראת אלהים ע"פ היושר הנטוע בלבם:

    רלב"ג

    ולא יכלו להפשיע את כל העולות. למדנו מזה שהפשטת העולות לא תחויב היותה בכהן:

    כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים. ידמה שרבים מהכהנים מעלו בע"ז בעת שחטאו מלכי יהודה ולזה אמר כי הלוים היו יותר ישרי לב מהכהנים להתקדש בזאת העבודה ולזה הוכרחו הלוים לעזור אל הכהנים בזה עד כלות המלאכה ועד שימצאו כהנים מתקדשים לזה מה שיספיק לעבוד עבודתם ואפשר כי קצת הכהנים לא היו יכולים להתקדש כי היו בעלי קרי אך הלוים היו יותר ישרי לב והיו יכולים לשמור עצמם מזה שהרי הטומאה הזאת באה מפני הרהור עבירה כמו שאמרו שהרי אדם מהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה (כתובות מ"ו):

35. (לה)וְגַם־עֹלָה לָרֹב בְּחֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים וּבַנְּסָכִים לָעֹלָה וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה

    מצודת דוד:וגם עולה לרוב. ר״ל לזה היו צריכים הלוים לסייע את הכהנים כי המלאכה היתה מרובה כי הקריבו גם עולות מרובות עם חלבי השלמים ועם הנסכים לעולה ולא יכלו הכהנים להקריב כל אלה ולהפשיט: ותכון. כי הלוים סייעו בעבודת ההפשט:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בחלבי. עם חלבי כמו הרק אך במשה (במדבר י״ב:ב׳) ומשפטו עם משה:

    ותכין. מל׳ הכנה:

    מלבי"ם

    וגם. טעם ג', שהכהנים היו עסוקים בהעלאת האיברים והקרבתם שהיו רבים, א] שהעולות שכולם כליל, ולכל עולה צריך כמה כהנים, היו רבים ב] שהיו צריכים להעלות חלבי השלמים ונסכי העולות שזה א"א בלוים:

    רלב"ג

    וגם עולה לרב וגו'. ועוד שהרי היתה שם עולה לרב שהיה מחויב שיעלוה הכהנים והיו צריכים בזה כהנים רבים והיו גם כן צריכים להעלות שם חלבי השלמים שהיו רבים והנסכים לעולה שהיו גם כן רבים ואפשר שקרא עולה חלבי השלמים והנסכים לפי שהיו עולים על המזבח:

36. (לו)וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל־הָעָם עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר

    מצודת דוד:על ההכין. על אשר הכין אלהים להעם להיות הכל בסדור נפלא ועם כי נעשה הדבר בפתאום:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    על ההכין האלהים לעם. לעבדו ולעשות רצונו דוגמא דלמטה (ל פסוק יט) כל לבבו הכין לדרוש וגו' וגם שמחו כי בפתאום היה הדבר עליהם בשנה ראשונה למלכו לשוב אל ה' ושבו מיד:

    מלבי"ם

    וישמחו על ההכין. אחר שהיה פתאום ובלי הכנה באתערותא דלתתא, הרגישו שהוא ע"י אתערותא דלעילא שהכין לבם לטהרת הקדש והכין להם ריבוי הזבחים כפי שמחת היום: