דברי הימים ב פרק כ״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בֶּן־עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא־עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּדָוִיד אָבִיו

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   בן עשרים. התבאר במלכים סי' ט"ז, עי"ש בפירושי:

   רלב"ג

   . .:

2. (ב)וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   מסכות. פסילים יצוקים ממתכת וכן אלהי מסכה (שמות לד):

3. (ג)וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:ויבער את בניו. היא עבודת המולך:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון

   מצודת ציון

   ויבער. ענין שרפה:

   הוריש. גרש:

4. (ד)וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל־הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן

5. (ה)וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ־בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן וַיַּךְ־בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויתנהו ה'. לפי המבואר במלכים ובישעיה סימן ז' צרו תחלה כ"א בפ"ע על ירושלים ולא יכלו לכבשה, וז"ש במלכים (ב' יט) אז יעלו רצין ופקח ירושלים למלחמה ולא יכלו להלחם, היינו כ"א בפ"ע, וכן אמר בישעיה (ז), ושם אמר ולא יכול להלחם, בלשון יחיד, ר"ל כ"א בפ"ע, ובכ"ז הגם שלא יכלו לכבוש את ירושלים עשו הרג ואבדון בשאר ערי יהודה, וזה הנזכר פה. ומ"ש בישעיה ויוגד לבית דוד לאמר נחה על ארם אפרים, היינו שאח"כ התחברו ארם ואפרים יחד להלחם עליו, ואז שלח אל מלך אשור כמו שיתבאר, וז"ש ויתנהו ה' ביד מלך ארם, היינו במלחמה שלחם עמו בערי יהודה, וכן ניתן באופן זה ביד מלך ישראל:

6. (ו)וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי־חָיִל בְּעָזְבָם אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם

   מצודת דוד:בעזבם. בעבור עזבם ובעונש בא:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויתנהו. סיפר מפלתם בג' ענינים, א] שהרג מהם ק"ך אלף גבורים, על שעזבו ה'. ב] שגבור אפרים הרג את בן המלך וכו'. ג] ששבו מאתים אלף לעבדים ושפחות:

7. (ז)וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְאֶת־עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת־אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   נגיד הבית. פקיד הבית:

   משנה המלך. שני למלך:

   רש"י

   את מעשיהו בן המלך. אחז, הרג זכרי גבור אפרים:

   ואת עזריקם. ואת ואת דוגמא (בראשית ל״ו:כ״ד) ואיה וענה וכן נרדם ורכב וסוס (תהילים ע״ו:ז׳):

8. (ח)וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם־שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת־הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן

   מצודת דוד:בנים ובנות. ר״ל קטנים וקטנות:

9. (ט)וְשָׁם הָיָה נָבִיא לַיהוָה עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת יְהוָה אֱלֹהֵי־אֲבוֹתֵיכֶם עַל־יְהוּדָה נְתָנָם בְּיֶדְכֶם וַתַּהַרְגוּ־בָם בְזַעַף עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ

   מצודת דוד:לפני הצבא. לקראת הצבא: בחמת ה׳. בעבור שבערה חמת ה׳ על יהודה לזה נתנם בידכם ולא בעבור זכותכם: בזעף. בכעס רב וגדול עד שהגיע אל השמים לרוב גדלו והוא מלשון מליצה וכאומר והנה בזה קבלו די גמולם:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   הנה בחמת ה'. ר"ל מה שנתנם בידכם הוא עונש השגחיי ע"י חמת ה'. ויש הבדל בין איכות העונשים, שבעת תגדל החמה להשמיד, מוסר אותם ביד זדים ואכזרים. ובעת שהקצף מעורב ברחמים, מסר אותם ביד אחיהם, שמטבעם לרחם עליהם. וז"ש שמצד שהוא אלהי אבותיכם נתנם בידכם, שאב אחד ואל אחד לכולם

   ותהרגו בם בזעף. לא הרגתם באופן שאתם שלוחי ההשגחה, רק בזעף שיש לכם עליהם, לא ע"י חמת ה'. ולא בחמלה על אחיכם, רק בזעף, ולא במדת העונש שרצה ה' להעניש אותם, רק בענין שעד לשמים הגיע צעקתם כי לא חמלתם:

10. (י)וְעַתָּה בְּנֵי־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם הֲלֹא רַק־אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם

    מצודת דוד:ועתה. הואיל וקבלו די הגמול וכי מהראוי לכבשם עוד לעבדים ולשפחות: הלא רק אתם. ר״ל השביה ההיא לא לטובה לכם הבאתם עמכם רק אתם מביאים עמכם אשמות ופשעים:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    לכבוש. לאחוז בחזקה כמו ותכבשו אותם (ירמיה לד):

    מלבי"ם

    ועתה בני יהודה וכו' לכבוש לעבדים. מה שע"ז לא שלח ה' אתכם ולא חשב מחשבות שתחזיקו בם לעבדים שהוא נגד דת התורה, שגם הקונה עבד עברי שש שנים יעבוד, והגוזל עבד ענשו מבואר

    הלא רק אתם עמכם אשמות. הלא חטא יהודה כבר נתכפר וכבר קבלו ענשם, רק אתם עמכם נשארו אשמות לה' שעדן לא נתכפרו, ועתה אתם החייבים אצל ה' לא המה, ואיך אתם תכבשו אותם לעבדים:

    רלב"ג

    הלא רק אתם עמכם אשמות לה' אלהיכם. ר"ל הלא רק מה שאתם בו מזאת המחשבה לכבוש אחיכם לעבדים ולשפחות הנה עמכם אשמות לה' אלהיכם מדברים אחרים ותוסיפו על חטאתיכם זה הפשע (יא) ולזה שמעוני והשיבו את השביה מאחיכ' כי חרון אף ה' עליכם על מה שאתם מוסיפים על חטאתיכם פשע זה:

11. (יא)וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי חֲרוֹן אַף־יְהוָה עֲלֵיכֶם

    מצודת דוד:כי חרון. כי פן יהיה חרון אף ה׳ עליכם:

12. (יב)וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי־אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן־יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן־מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן־שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן־חַדְלָי עַל־הַבָּאִים מִן־הַצָּבָא

    מצודת דוד:על הבאים. לעורר לבבם לעזוב השבוים:

13. (יג)וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא־תָבִיאוּ אֶת־הַשִּׁבְיָה הֵנָּה כִּי לְאַשְׁמַת יְהוָה עָלֵינוּ אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל־חַטֹּאתֵינוּ וְעַל־אַשְׁמָתֵינוּ כִּי־רַבָּה אַשְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:הנה. אל שומרון: כי לאשמת ה׳. את אשמת ה׳ ר״ל דברי׳ הנחשבים בעיני ה׳ לאשמה אתם אומרים להוסיף עלינו עוד על חטאתינו אשר מאז: כי רבה. בדבר הזה יהיה לנו אשמה רבה וחרון אף מה׳ על ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי לאשמת ה' עלינו. ר"ל הלא כבר שמעתם מהנביא שיש עלינו אשמת ה', היינו עונות שאנחנו אשמים וראוים עליהם לעונש (שזה גדר האשם), ואיך אתם אומרים להוסיף, בין על חטאתינו שזה יגדל מספר החטאים, בין על אשמתנו שבזה יגדל עלינו חיוב העונש, בשגם שהבינו שמה שעשאם לשלוחים להכות באחיהם זה מרוב אשמותיהם אינה לידם שהם יהיו המכים ויענשו אח"כ על הרצח, וז"ש כי רבה אשמה לנו ועי"כ יש חרון אף ה' על ישראל:

14. (יד)וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת־הַשִּׁבְיָה וְאֶת־הַבִּזָּה לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכָל־הַקָּהָל

    מצודת דוד:ויעזוב וכו׳. לפני השרים עזבו הכל מידם והעמידם לפני השרים לעשות בהם הטוב בעיניהם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    החלוץ. אנשי המלחמה המזויינים:

    מלבי"ם

    השביה. מבני אדם

    ואת הבזה. מן הרכוש:

15. (טו)וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל־מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן־הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל־כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר־הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן

    מצודת דוד:אשר נקבו. עזריהו וחבריו הנזכרים למעלה: ויחזיקו בשביה. שיהיו תחת ידם וברשותם: וכל מערמיהם. כל מי בהם שהיה ערום מבלי לבוש הלבישו מן השלל: וינעלום. נתנו מנעלים ברגליהם: ויסכום. בשמן: וינהלום. הנהיגום על החמורים את כל מי שחלש כחו ונחלש ללכת ברגליו: אצל אחיהם. מבני שבט יהודה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כד):

    ויחזיקו. אחזו:

    וינהלום. ענין הנהגה כמו אתנהלה לאטי (בראשית לג):

    כושל. ענין תשות כח כמו כשל כח הסבל (נחמיה ד׳:ד׳):

    עיר התמרים. על שם שגדל בה תמרים הרבה:

    רש"י

    ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות. למעלה מי הם אותם אנשים שהם מראשי בני אפרים עזריהו בן יהוחנן וחביריו:

    וכל מערמיהם. לשון ערום ועריה:

    מלבי"ם

    ויחזיקו. כי הראשונים עזבו אותם מרשותם, והם החזיקו להטיב עמהם להאכילם ולהלבישם:

    רלב"ג

    וינהלום בחמורים לכל כושל. ר"ל כל מי שהיה חלוש ולא היה יכול ללכת ברגליו:

16. (טז)בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל־מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ

    מצודת דוד:בעת ההיא. שנלחם בו מלך ישראל:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בעת ההיא שלח. כבר בארתי שזה היה בעת שהתחברו ארם ואפרים ללחום עליו ביחד, ומבואר בישעיה סימן ז' שישעיה נבא לו אז שלא יירא מפניהם, והוא לא האמין ושלח אל מלך אשור:

17. (יז)וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ־שֶׁבִי

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ועוד אדומים באו. ארם היה ממזרח א"י, ופלשתים ממערב כמ"ש (ישעיהו ט׳:י״א) ארם מקדם ופלשתים מאחור, ואדום היה מנגב ליהודה ואפרים בצפונה, נמצא שבאו עליו אויבים מד' רוחות, וכאשר שלח אל מלך אשור הגם שהגלה את ארם (כמ"ש במלכים טז) וגם הגלה מעשרת השבטים, וסלק את האויבים מרוח צפון ומזרח, נתעוררו אויבים אחרים מרוח דרום ומערב, וז"ש ועוד אדומים באו ופלשתים פשטו, זה היה אחר ששלח אל מלך אשור, ועל אויבים האלה לא התנה עמו, והפלשתים היו נכנעים בימי עוזיה והאדומים בימי אמציהו ועתה הרימו ראש, וזה היה כי הכניע ה' את בני יהודה וכו':

18. (יח)וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת־בֵּית־שֶׁמֶשׁ וְאֶת־אַיָּלוֹן וְאֶת־הַגְּדֵרוֹת וְאֶת־שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת־תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת־גִּמְזוֹ וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם

    מצודת דוד:בערי השפלה והנגב. בהערים שעמדו בעמק ובערים הדרומים של יהודה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י

    רש"י

    ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב. שהוא כנגדם כדכתיב והכנעני יושב על הים:

19. (יט)כִּי־הִכְנִיעַ יְהוָה אֶת־יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּיהוָה

    מצודת דוד:כי הפריע ביהודה. הוא גלה מעשיהם הרעים כי ע״י עשו בפרסום רב: ומעול. וגם הוא עצמו מעל בה׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    הפריע. ענין גלוי כמו ופרע את ראש האשה (במדבר ה׳:י״ח):

    רש"י

    כי הפריע ביהודה. דוגמא (שמות ל״ב:כ״ה) כי פרעה אהרן בפרוע פרעות (שופטים ה'):

    רלב"ג

    כי הפריע ביהודה ומעול מעל בה'. ר"ל שכבר השבית ובטל ביהודה את מצות התורה והביאם לעבור על האזהרות שבה:

20. (כ)וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ

    מצודת דוד:ויצר לו. עם שהוא שלח אליו לעזרו היצר לו עוד ולא חזקו כאשר שאל ממנו ואף שנלחם בעבורו עם מלך ארם כמ״ש במ״ב מ״מ לא יחשב לעזור הואיל והוא היצר לו בסוף:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תלגת פלנאסר. הוא תגלת פלסר האמור במ״ב:

    ויצר. מלשון צר ודוחק:

    רש"י

    ויבא עליו. ששלח אחריו לעזור לו כמו שכתוב במלכים (ב' ט"ז) וישלח מלאכים אל תגלת פלנאסר:

    ויצר לו. ממה שחלק לו את בית ה' ואת בית המלך וגו':

    מלבי"ם

    ויצר לו ולא חזקו. ומפרש מ"ש ויצר לו, כי חלק אחז וכו', שאחר שכבר שלח את הכסף הנמצא בבית ה' ובאוצרות בית המלך כנזכר במלכים, א"כ בבואו לארצו הוצרך לחלק את בית ה' בעצמו לקחת הזהב של ציפוי ההיכל וציפוי בית המלך ולתת למלך אשור, ובזה הציר לו (ויצר הוא מבנין הפעיל). ומ"ש ולא חזקו, אמר ולא לעזרה לו, שלא עזר לו נגד האויבים החדשים שפרצו במדינתו:

    רלב"ג

    ויצר לו ולא חזקו. אמר זה כי כבר דמה אחז להתחזק עם יד מלך אשור ולזה שלח לו עבדך ובנך אני ולא היה לו ממלך אשור העזר שחשב:

21. (כא)כִּי־חָלַק אָחָז אֶת־בֵּית יְהוָה וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ

    מצודת דוד:כי חלק. אף כי חלק אחז את האוצרות הנמצא בבית ה׳ וכו׳ ונתן חלק אחד למלך אשור אעפ״כ לא היה לו לעזרה:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י

    רש"י

    ולא לעזרה לו. אף על פי שמצינו במלכים (שם) ויעל מלך אשור על דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית לא היה לו לעזרה כל כך לחזקו ולהשיב לו ערים שלקחו ממנו פלשתים:

22. (כב)וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּיהוָה הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז

    מצודת דוד:ובעת הצר לו. בעת שהיה צר לו לא שב לה׳ כי אם עוד הוסיף למעול יותר: הוא המלך. ר״ל כל ימיו הי׳ בהויתו ולא חזר בו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובעת הצר לו. הנה תכלית מה שיכה ה' את העם הוא כדי שישובו עי"כ בתשובה, אבל אחז שהיה כופר בה' היה בהפך שהוסיף למעול בה' עד שהוא המלך אחז, ר"ל נשאר ברשעו ובהוייתו מתחלה ועד סוף:

23. (כג)וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי־אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְהֵם הָיוּ־לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:המכים בו. הוא חוזר על אנשי דרמשק: להכשילו. כי בעבור זה הי׳ ה׳ מענשו עוד יותר:

    עוד פירושים על פסוק כג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויזבח. מפרש איך היה זה, שאחר שהכהו ה' ע"י ארם תלה שהסבה הוא מפני שאלהי ארם עוזרים לעובדיהם, ובמלכים נזכר שכאשר הלך לקראת תגלת פלסר לדמשק צוה לעשות בהיכל ה' את תבנית המזבח אשר בדמשק ובטל את מזבח הנחושת וקצץ כל כלי ה', וזה מפני שתחלה התחיל לזבח לאלהי ארם, ואחר שהגלה אשור את ארם קירה חשב שאלהי ארם עזר לו על שעבדו, ולכן בטל את מזבח ה' מפני מזבח המיוחד לאלהי ארם

    והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. שכאשר התחיל לבטל את מזבח הנחושת גמר אח"כ בכל הכלים:

24. (כד)וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת־כְּלֵי בֵית־הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת־כְּלֵי בֵית־הָאֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת־דַּלְתוֹת בֵּית־יְהוָה וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל־פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:ויקצץ. קלף וכרת מהם את הזהב: ויסגור. לבל יבא מי לבה״מ:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויקצץ. ענין חיתוך וכריתה כמו ויקצץ פתילים (שמות לט):

    פנה. זויות:

    רש"י

    ויסגר את דלתות בית ה'. כדי שלא יבואו הכהנים לעבוד עבודתם באהל מועד כי אם לבוא למזבחות שעש' בכל פינה בירושלים וחזקיה פתח דלתות בית ה' לפי שאביו סגר דלתות בית ה':

    מלבי"ם

    ויאסף את כלי בית אלהים. ולקחם לעצמו, והוציאם לחול, כי סגר דלתות ה' אח"ז ובטל העבודה, והוסיף לעשות במות להכעיס:

    רלב"ג

    ויסגור את דלתות בית ה'. ידמה שמשה זה למנוע עבודת ה' לגמרי כמו שנתבאר אחר זה ולזה גם כן ספר כי חזקיה פתח את דלתות בית ה' להעמיד העבודה על מכונה:

25. (כה)וּבְכָל־עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּכְעֵס אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו

26. (כו)וְיֶתֶר דְּבָרָיו וְכָל־דְּרָכָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי־יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל

27. (כז)וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלִַם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ יְחִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:כי לא וכו׳. בעבור גודל רשעתו: מלכי ישראל. כי גם דוד ושלמה נקברו שמה אשר היו גם מלכי ישראל: