דברי הימים ב פרק כ׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי־מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל־יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה

   מצודת דוד:מהעמונים. שם אומה נקראת ע״ש מקומה וכן נאמר ויתנו העמונים מנחה לעזיהו (לקמן כ״ו) ואולי הוא הפוך מן המעונים שזכר שם ובמדרש אמר שהם עמלקים והם בני שעיר האמור למטה וקראם עמונים כי התנכרו ולבשו בגדי עמונים שלא יכירום בני ישראל כי כל בני אדום בכללם היו תחת ממשלת יהודה עד שפשעו בימי יהורם בן יהושפט:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ועמהם מהעמונים. זה עמלק ולמה נקראו עמונים לפי ששינה כסותו ולשונו כעמונים ונתערבו בהם ובא להלחם בישראל וכן מוכח למטה בענין ובעת החלו ברינה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון ומואב והר שעיר וגו' נמצא שהעמונים שנאמר כאן הם עמלקים ששינו לשונם וכסותם והוא שיסד הקליר בפרשת זכור זכור עריץ בעמונים נחבא פרץ כרמי עין גדי כהובא כלומר זכור מה שעשה עמלק העריץ שנחבא בין העמונים ובא לפרוץ כרמי ישראל באותו זמן כדכתיב והנם בחצצון תמר היא עין גדי ועין גדי סמוך למחוז של עמלק כמו שנאמר בלך לך (בראשית י״ד:ז׳) ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצון תמר:

   מלבי"ם

   מהעמונים. מבואר לקמן שהיו מיושבי הר שעיר, וצ"ל ששם ישבו עמונים בעת ההיא:

2. (ב)וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם מֵאֲרָם וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי

   מצודת דוד:מעבר לים. הוא ים המלח: מארם. בדרך מהלכם באו מעבר ארם: והנם. והנה הם עתה בחצצון תמר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   היא עין גדי. כלומר שאמרו לו כבר באו כל כך בקרוב לנו:

   מלבי"ם

   מעבר לים מארם. ארם הוא בצפון, והם היו מצד דרום ארץ ישראל, רק שהמגיד לא ידע איזה אומות הם וחשב שהם מארם:

3. (ג)וַיִּרָא וַיִּתֵּן יְהוֹשָׁפָט אֶת־פָּנָיו לִדְרוֹשׁ לַיהוָה וַיִּקְרָא־צוֹם עַל־כָּל־יְהוּדָה

   מצודת דוד:את פניו. ר״ל שם בטחונו לדרוש ה׳:

4. (ד)וַיִּקָּבְצוּ יְהוּדָה לְבַקֵּשׁ מֵיְהוָה גַּם מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה בָּאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־יְהוָה

   מצודת דוד:ויקבצו יהודה. מיושבי ירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   גם מכל ערי יהודה. שלא תאמר כשאמר בתחלה ויקבצו יהודה לבקש אלו יושבי ירושלים לבד הם אלא מכל ערי יהודה באו:

   מלבי"ם

   גם מכל ערי יהודה. כולל הערים מאפרים שהיו עתה תחת מלכות יהודה:

5. (ה)וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית יְהוָה לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה

   מצודת דוד:החצר החדשה. אולי תקנו אותה וחדשו הבנין:

   עוד פירושים על פסוק ה: רלב"ג

   רלב"ג

   ויעמוד יהושפט בקהל יהודה. מזה המקום למדנו שהקהל יאמר על אחד מהשבטים ומזה המקום למדנו שפר העלם דבר של צבור יקריבו אותו כל שבט ושבט שנאמר והקריבו הקהל (ויקרא ד' י"ד) וכל שבט ושבט מהם נקרא קהל:

6. (ו)וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה־הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב

   מצודת דוד:ואין עמך. אין מי להתיצב ולעמוד למולך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה. לנהוג ממשלתך עליהם לכך אנו מבקשים ממך לעזרונו מהם:

   ובידך כח. בעל כח וגבורה הרדי"ן בלע"ז:

   ואין עמך להתיצב. אין שום בריה יכולה לעמוד נגדך בכל ממלכות הגוים דוגמתו (יהושע א׳:ה׳) לא יתיצב איש לפניך וכן (מ"א) מי הוא לפניו יתיצב (כך פי' רבינו מנחם בר חלבו זצ"ל):

   מלבי"ם

   הלא אתה. ר"ל שא"א שתעזוב אותנו לא ע"י חסרון היכולת ולא ע"י שינוי רצון ולא ע"י חסרון ידיעה. ואמר נגד חסרון היכולת, שא"א שנאמר שמזל האומות האלה וכח השר שלהם בשמים חזק ולא תוכל לנצחו, כי אתה הוא האלהים בשמים. ולא שיתגברו מצד חזקם בארץ, כי אתה מושל בכל ממלכות הגוים. ולא מצד גבורתם כי בידך כח וגבורה, שלא נמצא כח ביד שום נמצא רק בידך, עד שכל גבורה וכח היא אצילות ושפע מכחך, כמ"ש (דהי"א כט, יב) ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל, וא"כ אין עמך להתיצב, א"א שיתיצב מי עמך, כי אינך צריך להתגבר עליו רק שלא תשפיע עליו כח וגבורה רגע והיה כאין:

7. (ז)הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם

   מצודת דוד:הורשת. גרשת אותם: ותתנה וכו׳. לעולם כאומר והנה מדרך הנותן מתנה לעולם לעזור להמקבל להשאר בידו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ותתנה לזרע אברהם. לפיכך עליך להחזיקה בידם ולגרש העמי' האלה כי אפי' מלך ואפי' שום אדם כשנתן מתנה לאוהבו ובא אחר לגוזלו הימנו דוחק בעצמו להחזיקה בידו כ"ש אתה ושמא תאמר לא נתתיה לכם אלא לפי שעה בשביל כך נאמר לעיל ירושת עולם נתת לנו:

   מלבי"ם

   הלא. ולא מצד שינוי רצון, שהלא אתה הורשת את יושבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל, ואם היית רוצה שישבו בה או"ה הלא כבר היו שם ולמה הורשת אותם, ואתה הלא בלתי משתנה ואם הורשת גוים מפני ישראל (כמ"ש) [כ"ש] שלא תטעם שם אחר שגרשתמו. ולא תאמר שאז היו ישראל זוכים לזה ע"פ מעשיהם ועתה נשתנה מעשיהם ונשתנה הרצון, כי הלא ותתנה לזרע אברהם אוהבך, שלא היה הנתינה מצד מעשי ישראל בעת ההיא כי הנתינה הובטחה לאברהם לתת לזרעו מבלי השקף על מעשה, וא"כ היתה הנתינה לעולם, וא"א שישתנה רצון זה:

8. (ח)וַיֵּשְׁבוּ־בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמֹר

   מצודת דוד:לאמר. ר״ל כי אמרו ע״י יהיו נושעים וכמ״ש במקרא של אחריו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר. שאם תבוא עלינו רעה חרב שפוט או שום דין ודבר ורעב:

   מלבי"ם

   וישובו. וא"א שיתגברו מצד חסרון ההשגחה, כי בעת ישבו בה בנו לך מקדש ששם תשכון בתוכם, והיה לשמך הגדול שיתקדש על ידו בראותם כי אתה משגיח ומושיע, לאמר:

9. (ט)אִם־תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה חֶרֶב שְׁפוֹט וְדֶבֶר וְרָעָב נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ

   מצודת דוד:שפוט. משפט פורעניות: ולפניך. ר״ל והמידה ההיא הלא תהיה לפניך כי שמך בבית הזה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ונזעק אליך מצרתינו. בבית המקדש:

   ותשמע ותושיע. כאשר התפלל לפניך שלמה והבטחתו לעשות כך כמ"ש (לעיל ב' ו') ואם ינגף עמך וכל הפרשה עד וסלחת ונתת לאיש ככל דרכיו ויעתר לו ה' כדכתיב (שם) וירא ה' אל שלמה ויאמר לו שמעתי את תפלתך וכל הפרשה עד ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ועתה אני מתפלל שתזכור אותה הבטחה שהבטחתו ותשמע ותושיענו מאויבינו הבאים עלינו:

   מלבי"ם

   אם תבא עלינו רעה נעמדה לפני הבית הזה. ובזה נעמוד לפניך, אחר כי שמך בבית הזה, וממילא שכינתך והשגחתך עלינו ע"י המקדש, וכן אתה מוכן להושיע ע"י התפלה במקדש (כמ"ש שלמה בתפלתו), וז"ש ונצעק אליך ותשמע ותושיע:

   רלב"ג

   אם תבוא עלינו רעה חרב שפוט. כבר נתבאר זה מתפלת שלמה בן דוד הנזכרת במה שקדם אחר בנין בית המקדש:

10. (י)וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי־עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא־נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם

    מצודת דוד:לבא בהם. לרשת את ארצם:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ועתה. על כל זאת שהבטחתנו להושיענו מאויבנו הבאים עלינו:

    הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם. להלחם:

    בבואם מארץ מצרים. ועליהם היה לזכור את החסד ולבא בעזרתינו והם לא די להם שאינן זוכרין לנו אותו החסד להיות עמנו בכל צרותינו אלא שגומלין אלינו רעה ובאין עלינו:

    מלבי"ם

    ועתה. ר"ל ולא תאמר שהעמים האלה באים עלינו בדין ובמשפט, עז"א הלא הם בני עמון ומואב ושעיר, שסרו ישראל מגבולם בעת שנכנסו לארץ, יען שאמר ה' שארצם (שכבשוהו מן הענקים שהוריש ה' מפניהם) ניתן להם ואין לישראל שם ירושה:

    רלב"ג

    אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים. כבר הזהיר ה' יתברך אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב' ט') ובזה הזהיר שם מעמון ובני שעיר ולזה סרו ישראל מעליהם ולא השמידום:

11. (יא)וְהִנֵּה־הֵם גֹּמְלִים עָלֵינוּ לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ

    מצודת דוד:והנה הם גומלים. ר״ל והנה ראה הגמול שמשלמים לנו לגרשנו וכו׳ וכי הוא הגמול הראוי:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גומלים. ענין תשלום שכר:

    הורשתנו. מל׳ ירושה:

    רש"י

    לגרשינו מירושתך אשר הורשתנו. אתה בעצמך ולפיכך מה יש להם לערער על ירושתינו:

    מלבי"ם

    והנה. ואיך יהיה זה הגמול לעשות לנו תחת זה לגרשנו מירושתנו, וא"כ אנו מבקשים משפט על העול הזה:

12. (יב)אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפָּט־בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה־נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ

    מצודת דוד:מה נעש׳. להנצל מידם: כי עליך עינינו. אלא עינינו עליך להצילנו מידם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כי עליך עינינו. להושיענו:

    מלבי"ם

    אלהינו הלא תשפט בם. ולא תאמר שאנחנו בעצמנו נכין עצה וגבורה למלחמה, שאין לנו גבורה, כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה. ולא עצה, כי אנחנו לא נדע מה נעשה, רק עליך עינינו:

13. (יג)וְכָל־יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי יְהוָה גַּם־טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם

    מצודת דוד:לפני ה׳. לפני בית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    גם טפם. כמנהג שהגדודים באים על הארץ בורחים מן הכפרים לערי מבצריהם טפם נשיהם ובניהם:

14. (יד)וְיַחֲזִיאֵל בֶּן־זְכַרְיָהוּ בֶּן־בְּנָיָה בֶּן־יְעִיאֵל בֶּן־מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן־בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה בְּתוֹךְ הַקָּהָל

    מצודת דוד:בתוך הקהל. בעמדו בתוך הקהל:

15. (טו)וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל־יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה־אָמַר יְהוָה לָכֶם אַתֶּם אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים

    מצודת דוד:לא לכם המלחמה. לא עליכם ללחום עמהם כי ה׳ ילחם לכם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תחתו. ענין פחד ושבר:

    רש"י

    אל תיראו ואל תחתו. מוסב על שאמרו אין בנו כח לפני ההמון והנביא אמר להם אף על פי שהם רבים מכם אל תיראו מהם:

    כי לא לכם המלחמה כי לאלהים. מוסב על ואנחנו לא נדע והשיב הנביא ודאי כאשר אמרתם שעל הקב"ה עיניכם ובטחונכם להושיעכם כן יעשה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים:

    מלבי"ם

    אל תיראו ואל תחתו. החתת הוא השפלת הרוח מצד שרואה א"ע חלוש נגד חברו הגם שאין ירא מרעתו, ור"ל אל תיראו שיעשו עמכם רעה ואל תחתו מצד שתחשבו שאתם חלשים נגדם ולא תוכלו לעשות להם רעה

    כי המלחמה הזאת היא לא לכם, רק האלהים ילחם עמם. וגם רצו לומר שהם אינם לוחמים עמכם רק עם האל (כמ"ש בתהלות סי' פ"ג שנוסד ע"ז (כמש"ש) כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו), וא"כ גם ה' ילחם עמהם:

16. (טז)מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל

    מצודת דוד:הנם עולים. עתה עולים הם במקום שעולים בה אל הציץ והוא שם מקום: ומצאתם. למחר תמצאו אותם בסוף הנחל לפני מדבר ירואל ונתן להם אות למען יחזק לבבם:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    במעלה הציץ. שם מקום:

    מלבי"ם

    הנם עולים. עתה

    ומצאתם אותם. בעת שתפגשו אותם:

17. (יז)לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יְהוָה עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַיהוָה עִמָּכֶם

    מצודת דוד:בזאת. בהמלחמה הזאת: התיצבו. עמדו ועל תתגרו בם מלחמה ולזרז כפל הדבר:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    התיצבו. מוסב על לא לכם המלחמה:

    וראו את ישועת ה'. מוסב למעלה הלא אתה אלהינו הורשתנו ואמר להם הקב"ה הדין עמכם עלי להחזיקה בידכם:

    מחר צאו. ואלחם בעדיכם והם האמינו ונזדרזו וישכימו בבקר:

    מלבי"ם

    לא לכם. ר"ל מה שאמרתי מחר רדו עליהם, אל תחשבו כי תרדו כדי להלחם, לא כן, רק תחלה התיצבו בחוזק, ואח"כ עמדו, שא"צ להתחזק רק לעמוד ולראות (כמ"ש כ"פ בהבדל שבין נצב ובין עומד) את ישועת ה'. ומה שאמרתי מחר רדו עליהם, היינו שמחר צאו לפניהם מבלי לעשות כל מאומה, כי ה' עמכם, והוא יעשה:

18. (יח)וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל־יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי יְהוָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לַיהוָה

    מצודת דוד:ויקוד. כפה הקדקד והשתחוה על פניו ארצה לפני ה׳:

19. (יט)וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן־בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן־בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה

    מצודת דוד:להלל לה׳. על בשורת התשועה: למעלה. ר״ל גדול מאוד:

20. (כ)וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ

    מצודת דוד:ותאמנו. ותתקיימו כמו והיה אמונת עתיך (ישעיהו ל״ג:ו׳):

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ותאמנו. ותהיו בני אמונה ותצליחו דוגמא (ישעי' ז') לא תאמינו:

    מלבי"ם

    האמינו בה'. לעומת שצריך עצה וגבורה למלחמה, על הגבורה שהוא לחזק לב העם, אמר אינכם צריכים גבורה וחיזוק רק האמינו בה', ובזה תאמנו, יאמין לכם ולא ישנה מה שהבטיח לכם. וכן האמינו בנביאיו, שאמר שלא תעשו מאומה, כי בזה תצליחו, בזכות האמונה:

    רלב"ג

    האמינו בה' אלהיכם ותאמנו. ר"ל האמינו ביעודי ה' יתברך ותהיו קימים ונאמנים ולא יפול בלבבכם ספק על דבר הנבואה כי אולי בסבת החטא תסור ממנו הטובה הזאת:

21. (כא)וַיִּוָּעַץ אֶל־הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַיהוָה וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת־קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

    מצודת דוד:אל העם. את העם: להדרת קדש. על המקום ב״ה יאמר שהוא מהודר ומפואר בקדושה: ובצאת. בעת שיצאו לפני החלוץ ישוררו ויהללו ויהיו אומרים הודו וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    החלוץ. האנשים המזוינים מכלי מלחמה:

    החלו. התחילו:

    מלבי"ם

    ויועץ. נגד העצה

    והעמיד משוררים לה'. מצד עצמו, שהוא בורא העולם

    ומהללים. מצד פעולותיו והשגחתו על ישראל בפרטות

    להדרת קדש. שמתראה לפניהם בהדרו

    בצאת. במה שהוא יוצא לפני החלוץ, להלחם עם אויביהם

    ואומרים הודו לה' כי טוב. שאינו יוצא כדי להרע לאו"ה, רק כדי להטיב עי"כ לישראל, כי לעולם חסדו קיים עליהם:

    רלב"ג

    ויעמד משוררים לה' וגו'. הנה נראה יהושפט כי אינו בוטח כי אם בה' יתברך ולזה כאשר היה יוצא לפני אנשי המלחמה העמיד משוררים לה' שהיו מהללים להדרת קדשו והיו מודים לה' יתברך על החסד שהבטיחם ובעת שהחלו לרנן ולהלל ה' יתברך נתן ה' לאויביהם רצון שהיו מארבים קצתם לקצתם ונתחדשה שנאה ביניהם עד שכבר עמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר שהיו עמם להחרים ולהשמיד ואחר שכלו להכות ביושבי שעיר סבב ה' יתברך לחדש שנאה בין בני עמון ובין מואב עד שכבר השחיתו איש את רעהו ובזה היו כמו עוזרים לישראל:

22. (כב)וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְהוָה מְאָרְבִים עַל־בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ

    מצודת דוד:נתן ה׳ מארבים. נתן בלב אנשים לארוב עליהם ולהכות בהם: וינגפו. הוכו מן האורבים ונחלשו:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    נתן ה' מארבים. נתן מארבים להשמידם ולהחרימם דוגמא באביה בן רחבעם (לעיל ב' י"ג) וירבעם היסב את המארב כמו כן הסיבם הקב"ה זה בזה ושוב חזר מואב ועזר לבני עמון וקמו שניהם על בני שעיר:

    מלבי"ם

    ובעת החלו ברנה. כמ"ש משוררים לה'

    ותהלה. כמ"ש ומהללים

    נתן ה' מארבים. הענין היה כך, כי באשר היו שם ג' אומות מפורדות, מואב ועמון ושעיר, שהם היו שונאים זל"ז רק שהתאחדו נגד ישראל, ונתן ה' בלב מואב שיחשב מחשבות להשמיד את עמון ושעיר שכניו, והתחבר בלאט עם בני שעיר להשחית את עמון, וז"ש שנתן ה' מארבים על בני עמון, שארב לו בערמה, ומי היו המארבים מואב והר שעיר, וינגפו. בני עמון, ואז אחר שראה מואב שנחלשו בני עמון, רצה להחליש גם את בני שעיר והשלים עם בני עמון הנותרים בתנאי שיעזרוהו נגד הר שעיר, ואז:

23. (כג)וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל־יֹשְׁבֵי הַר־שֵׂעִיר לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר עָזְרוּ אִישׁ־בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית

    מצודת דוד:על ישבי הר שעיר. כי חשבו שבני המארב הם מאנשיהם: ביושבי שעיר. להשמיד את כולם: עזרו איש ברעהו. האחד עזר את חברו להיות משחית את הבא כנגדו להלחם בו ואח״ז בא אחר לעזור לאחד מהם להשחית את השני וכן היה הולך וחוזר עד כלותם:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו. הסיבן הקב"ה זה אל זה להשחיתם עד כלותם עד שנפלו ההגרים לארץ לאין פליטה:

    מלבי"ם

    ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר. והרגו בהם להחרים ולהשמיד. כי מבני עמון לא הרגו רק מקצתם, כי רצה מואב שישאר מהם פליטה שהם יעזרו לו נגד בני שעיר, אבל את בני שעיר השמיד לגמרי, ועז"א וככלותם ביושבי שעיר, שהם כלו לגמרי, ואז לא נשארו רק הפליטה מבני עמון, ולנגדם היה יכול מואב לעמוד

    עזרו איש ברעהו למשחית. ר"ל שאז נודע שמה שעזרו איש ברעהו היה להם למשחית, שע"י שעזרו בני שעיר תחלה על בני עמון ובני עמון אח"ז על בני שעיר עי"כ נשחתו מיד מואב. וגם ר"ל שאז היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו והשחית כל איש לרעהו, כ"ז נראה מפשטות הכתובים. אולם בהשקפה הנכונה יפלא מאד איך היו אדום ומואב ובני עמון למחנה כבדה כ"כ עד שהתירא יהושפט מהם, והלא מואב היה תחת יד ישראל כל הזמן הזה ולא פשעו עד אחרי מות אחאב, כנזכר (מלכים ב' א, א; ג, ו), ואדום היה תח"י יהושפט ומלך אין באדום נצב מלך (מ"א כב, מח), ויהושפט ויהורם ומלך אדום הכו את מואב (מלכים ב ג׳:ט׳), ואיך התירא יהושפט מהם, ואם אסא שלא היה לו רק תק"פ אלף אנשי חיל נצח את הכושים שהיו אלף אלפים, איך התירא יהושפט שהיו לו חיל אלף אלפים וק"ס אלף? גם מ"ש בפסוק ג' ויגידו ליהושפט בא עליך המון רב מעבר לים מארם, פליאה מאד, שמואב ואדום ובני עמון היו בנגב יהודה, וארם בצפון, והים במערב? ומ"ש שהמגיד טעה הוא דוחק מאד. וע"כ כי מואב ואדום רצו לפרק אז עול שעבוד ישראל מעליהם והם שכרו גדודים רבים מעבר לים, והם האומות הנחשבים בתהלות סי' פ"ג שנוסדה על מלחמה זאת, פלשת עם יושבי צור באו מצד הים, וישמעאלים ובני אשור באו דרך ארם, והם התחברו ע"פ מואב ואדום ועמון להשחית את יהודה, ובאו מעבר לים מארם ומשם סבבו אל צד נגב א"י להתחבר עם בני עמון אדום ומואב, ובעברם דרך גבול מזרח א"י התחברו עמהם ההגריים שהיו שם (כמ"ש דה"א ה, י), ובחצצון תמר התחברו העמלקים עמהם (כמ"ש בראשית יד, ז), ועז"א שם אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים, מזכיר מ"ש בפסוק י"א לגרשנו מירושתך, ובעת המהומה עזרו לכל א' החיל שהיו מבעלי בריתו, ועי"כ היה מהומה ביניהם וחרב איש ברעהו:

24. (כד)וִיהוּדָה בָּא עַל־הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל־הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה

    מצודת דוד:על המצפה. על המקום שצופים בה אל המדבר מקום המחנה ההיא: ואין פליטה. לא נשאר בהם שארית:

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    על המצפה למדבר. זה היה מדבר ירואל (בפסוק טז):

25. (כה)וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז אֶת־שְׁלָלָם וַיִּמְצְאוּ בָהֶם לָרֹב וּרְכוּשׁ וּפְגָרִים וּכְלֵי חֲמֻדוֹת וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא וַיִּהְיוּ יָמִים שְׁלוֹשָׁה בֹּזְזִים אֶת־הַשָּׁלָל כִּי רַב־הוּא

    מצודת דוד:ופגרים. ר״ל מצאום פגרים מתים ואין מי מוחה מלקחת: וינצלו להם. עשו המקום ריק לקחת הכל לעצמם: לאין משא. עד שלא יוכלו לשאתם מגודל הרבוי:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ורכוש. הוא שם כולל לזהב וכסף ומטלטלין:

    וינצלו. ענין רקות כמו וינצלו את מצרים (שמות יב):

    רש"י

    לאין משא. מרוב:

    מלבי"ם

    רכוש. כסף וזהב

    ופגרים. הלבושים בכלי חמודות

    וינצלו. לא יכלו לקחת כל השלל, ונצלו והפרישו לאין משא, היינו דברים שאינם משא כבדה, ובכ"ז בזזו ימים שלשה יען שהיה השלל רב:

26. (כו)וּבַיּוֹם הָרְבִעִי נִקְהֲלוּ לְעֵמֶק בְּרָכָה כִּי־שָׁם בֵּרֲכוּ אֶת־יְהוָה עַל־כֵּן קָרְאוּ אֶת־שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק בְּרָכָה עַד־הַיּוֹם

    מצודת דוד:לעמק ברכה. אמר ע״ש סופו שקראו לה עמק ברכה:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    נקהלו. נאספו כמו ויקהל משה (שם לה):

    רש"י

    נקהלו לעמק ברכה. לאותו עמק שלאחר כן נקרא עמק ברכה על שם המעשה כמו שמפורש בסמוך כדאמר כי שם ברכו את ה' והודו על כל הטובה אשר עשה להם שעזרם מעכומ"ז:

27. (כז)וַיָּשֻׁבוּ כָּל־אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל־יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה כִּי־שִׂמְּחָם יְהוָה מֵאוֹיְבֵיהֶם

    מצודת דוד:מאויביהם. במה שעזרם מאויביהם:

    עוד פירושים על פסוק כז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    לשוב. גמרו בדעתם לשוב בשמחה, כמ"ש ויבואו בנבלים וכו'

    כי שמחם ה' מאויביהם. ראו שמה שבאו עליהם אויבים היה מאת ה' כדי לשמחם בישועתו:

28. (כח)וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל־בֵּית יְהוָה

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י

    רש"י

    ויבאו ירושלים בנבלים ובכנרות ובחצצרות. הרי ג' כלי שיר כנגד ג' כל איש יהודה וירושלים ויהושפט:

29. (כט)וַיְהִי פַּחַד אֱלֹהִים עַל כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת בְּשָׁמְעָם כִּי נִלְחַם יְהוָה עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל

30. (ל)וַתִּשְׁקֹט מַלְכוּת יְהוֹשָׁפָט וַיָּנַח לוֹ אֱלֹהָיו מִסָּבִיב

    מצודת דוד:ותשקוט מלכות יהושפט. לא היה מי מערער על מלכותו:

    עוד פירושים על פסוק ל: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ותשקט. תוך המדינה

    וינח מסביב. מאומות שסביב א"י:

31. (לא)וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט עַל־יְהוּדָה בֶּן־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְחִי

    מצודת דוד:וימלוך יהושפט. ר״ל קבלו מלכותו באהבה בראותם הצלחתו:

32. (לב)וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אָסָא וְלֹא־סָר מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה

    מצודת דוד:לעשות הישר. ר״ל בזה הלך בדרכי אביו לעשות הישר כמוהו אבל לא הלך בדרכו מה שלא בטח בה׳:

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י

    רש"י

    וילך בדרך אביו אסא. מאיזה דבר לא סר מלעשות הישר מדרך הטוב והישר של אביו לא סר אבל מדרכו הרעה של אסא סר כמו שכתוב (לעיל ב' טו) ויוצא אסא כסף וזהב וכל הפרשה אבל יהושפט לא עשה כן אלא בטח כל ימיו בהקב"ה:

33. (לג)אַךְ הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ וְעוֹד הָעָם לֹא־הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם

    מצודת דוד:הבמות. הנעשים לה׳ ואסורים הם משנבנה הבית: ועוד העם לא הכינו. ורק הוא לבד הכין לבו לה׳:

    עוד פירושים על פסוק לג: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    הבמות לא סרו. וזה לא היה מאשמת יהושפט שהוא לא הקריב בבמה כמו אסא אביו, רק מצד העם שלא הכינו לבבם, ואם היה מסיר הבמות היו מורדים נגדו, כי היה זה מצוה בעיניהם שיהיה מוקטר מוגש לשמו בכל מקום, וכמ"ש הלא הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו, ולא הכינו לבבם לדעת שהעבודה לאל המיוחד הוא רק במקום מיוחד:

    רלב"ג

    אך הבמות לא סרו. ר"ל הבמות שהיו לה' והם במות יחיד ואמר זה כי כבר נאסרו הבמו' אחר בנין ביהמ"ק כמו שנתבאר בתורה:

34. (לד)וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:אשר העלה. ספורי יהושפט העלה במכתב על ספר דברי הימים של מלכי ישראל:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בדברי יהוא בן חנני. שאמר אל המלך יהושפט (שם י"ט) הלרשע לעזור:

    מלבי"ם

    בדברי יהוא. שהוא כתב דברי הימים למלכי יהודה בעת ההיא

    אשר. כמו ואשר העלה, ר"ל הספור שנזכר במלכים ב' סימן ג':

35. (לה)וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת

    מצודת דוד:הוא הרשיע לעשות. אף כי אחזיה הרשיע לעשות הרע לא נמנע יהושפט מלהתחבר עמו:

    עוד פירושים על פסוק לה: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אתחבר. כמו התחבר ובאה האל״ף במקום ה״א:

    מלבי"ם

    הוא הרשיע. כי אחאב הסתה אותו איזבל אשתו, והוא הרשיע מעצמו:

36. (לו)וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר

    מצודת דוד:ויחברהו עמו. יהושפט חיבר את אחזיה להיות עמו לעשות יחד אניות וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק לו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויחברהו. תחלה עשו האניות בשותפות ונשברו, וזה פו' למ"ש במ"א (כב, מט) שיהושפט עשה אניות ונשברו, היינו בשותפות עם אחזיה. ומש"ש אניות תרשיש, פי' עזרא דהיינו ללכת תרשיש, להוציא מדברי הרי"א (שהבאתי בפי' מ"א י, כב)

    בעציון גבר. שם היה החוף, וישברו אניות בעציון גבר כמ"ש במלכים שם, ועיי"ש פסוק נ':

37. (לז)וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן־דֹּדָוָהוּ מִמָּרֵשָׁה עַל־יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם־אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ יְהוָה אֶת־מַעֲשֶׂיךָ וַיִּשָּׁבְרוּ אֳנִיּוֹת וְלֹא עָצְרוּ לָלֶכֶת אֶל־תַּרְשִׁישׁ

    מצודת דוד:בהתחברך. בעבור התחברך עם אחזיה פרץ ה׳ וכו׳ ר״ל תבוא פרצה ושבר במעשיך ולא תצלח בהם: ולא עצרו. לא עכבו אצלם הכח להתחזק ללכת עד תרשיש ובמ״א נאמר בענין אחר ואולי הנאמר שם היה בפעם אחר:

    עוד פירושים על פסוק לז: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ולא עצרו. פתרון לא עצרו כח האניות ללכת וישברו:

    רלב"ג

    בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך. באר בזה כי לולא התחברו באניו' עם אחזיהו לא נענש יהושפט שישברו אניותיו:

    ולא עצרי ללכת אל תרשיש. כי כבר נשברו ונתרועעו: