דברי הימים ב פרק י״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם

2. (ב)וַיֵּצֵא אֶל־פָּנָיו יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי יְהוָה תֶּאֱהָב וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה

   מצודת דוד:אל פניו. לקראתו: הלרשע לעזור. היתכן שהלכת לעזור לרשע והוא אחאב: ובזאת. ובעבור זאת יש עליך קצף מה׳:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   הלרשע. א"ל הנה חטאת בין בפעל ובין במחשבה, בפעל הלרשע לעזר, הלא בזה אתה מסייע ידי עוברי עבירה, ובמחשבה הלשנאי ה' תאהב. כי העזר יצויר גם שלא מתוך אהבה אם יעזור לו בעבור שכר או תועלת, אבל לא יאות לעזור לרשע, והאהבה הוא דבר שבלב ולא יאות שיאהב לשונאי ה', כמ"ש (תהלים קלט, כא) הלא משנאך ה' אשנא, וא"כ היה ראוי שישנא את אחאב וגם שלא יעזרהו

   ובזאת עליך קצף. והיה קטרוג עליך שתפול בחרב:

   רלב"ג

   הלרשע לעזור ולשנאי ה' תאהב וגו'. ר"ל כי מפני שבא לעזור לרשע והוא אחאב היה עליו קצף מאת ה' להביא עליו שרי הרכב אשר למלך ארם להמיתו אך הצילו ה' יתברך כי נמצאו עמו דברים טובים:

3. (ג)אֲבָל דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ כִּי־בִעַרְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת מִן־הָאָרֶץ וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:אבל דברים טובים. ר״ל אבל מ״מ לא יעזבך כי נמצאו עמך דברים טובים המגינים עליך:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   בערת. ענין הפנוי מן העולם וכן ובערתי אחרי בית ירבעם (מ״א י״ד):

   רש"י

   כי בערת האשרות. כדלעיל ועוד הסיר את הבמות וגו':

   לדרוש האלהים. כדלעיל (ב' יז) כי לאלהי אביו וגו':

   מלבי"ם

   אבל. רק שנמצא עליך מלאך מליץ

   הדברים הטובים שנמצאו בך. נגד החטא בפעל, בערת האשרות. ונגד חטא המחשבה, הכינות לבבך לדרוש האלהים:

4. (ד)וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד־הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם

   מצודת דוד:וישב יהושפט בירושלים. ר״ל נמנע מעתה לבוא לבית אחאב: וישב ויצא. ר״ל הלך פעם בפעם בין העם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וישיבם. במצות שבין אדם למקום, באמונות ודעות ומעשים:

5. (ה)וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויעמד שופטים. כשאמר לו החוזה דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות בא לו אצל סה"ת אם בערם כמשפט ומתחילה ראה כתיב אבד תאבדון עד ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ונזכר שכ' בכי תשא (שמות ל״ד:י״ג) ואת מצבותם תשברון וגו' תמה בעצמו על שהטיב בעיני ה' שבער האשרים אשירי ישראל שהרי לא הזהירם אלא על אשיריהם ושוב חזר בשופטים ושוטרים ומצא כתוב (דברים טו) לא תטע לך אשירה ואז שמח שבערם וגם ראה שם כתוב שופטים ושוטרים תתן לך (שם) מיד ויעמד שופטים מוחזקי' בכל ערי יהודה לעיר ועיר:

   בכל ערי יהודה הבצרות. העמיד מוחזקים להכריחם ולכופן לדין מתחילה ושוב העמיד שופטים שאינן מוחזקים כל כך לעיירות שאינן בצורות לפי שהן יראי' להיות סרבנים יותר מאותן היושבים בערים בצורות שבוטחים בערי מבצרם:

   מלבי"ם

   ויעמד שופטים. לדון בדברים שבין אדם לחבירו:

6. (ו)וַיֹּאמֶר אֶל־הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה־אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַיהוָה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט

   מצודת דוד:ראו מה אתם עושים. ר״ל מאד הסתכלו במעשה המשפט: כי לא לאדם. אין המשפט מצות אדם לשתוכלו לכחש ולומר לפניו כן היה הדעת נוטה ולא במעל יצא המשפט מעוקל: כי לה׳. ויודע הוא אם נעשה במעל אם בטעות הדעת: ועמכם. ה׳ עמכם בדבר המשפט לדעת תעלומות לב:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   כי לא לאדם תשפטו. פתרון אל תחשבו בלבבכם לומר מה לנו אם אנו מטים את הדין לזכות את אוהבינו להטות דין דלים ולישא פני עשירים הלא אין המשפט לה' לכך נאמר לה' שלו הוא אם חייבת את הזכאי כאלו נטלת ולקחת משל בוראך ודין שמים עקלת לתת משפט מעוקל לפיכך תראו מה שתעשו והיה לבבכם בכל דין ודין כאלו הקב"ה עומד לפניכם בדין וזהו ועמכם בדבר משפט ובסנהדרין מפורש מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ושמא יאמר הדיין מה לי ולצער הזה ת"ל ועמכם בדבר משפט כלומר מוטל עליכם לעשות ואין לו לדיין לעשות אלא מה שעיניו רואות:

   מלבי"ם

   כי לא. עפמ"ש (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל שהם הבע"ד, בקרב אלהים ישפוט הם השופטים, כי הוא בין השופטים ודן עמהם, ועז"א ועמכם בדבר המשפט, והוא ג"כ בין הבעלי דינים, כאלו הוא הנידון, והעול הנעשה לבעל דין כאלו נעשה אליו, ועז"א כי לא לאדם תשפטו כי לה':

   רלב"ג

   כי לא לאדם תשפטו כי לה'. ד"ל המשפט שתשפטו אינכם ממונים עליו בעבור אדם שתעמדו במקומו אך אתם בו בעבור ה' יתברך אשר ממנו המשפטים והוא עמכם בדבר המשפט כאמרו כי המשפט לאלהים הוא (דברים א' י"ז) ולזה מי שיעות המשפט הוא מורד בה' יתברך ולזה ראוי שתשמרו מלעשות עול ומלשאת פני איש ומלקיחת שחד כי אין עם ה' יתברך דבר מאלו הדברים הפחותים:

7. (ז)וְעַתָּה יְהִי פַחַד־יְהוָה עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי־אֵין עִם־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח־שֹׁחַד

   מצודת דוד:ועתה. הואיל והכל ידוע לפניו יהי פחדו עליכם: שמרו ועשו. כתורה וכמצוה: כי אין עם ה׳ וכו׳. אין חפצו במעשה העולה לעול את המשפט ולשאת פניו במשפט ולקחת שוחד ענש יענש עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ומשא פנים. נקרא כן על כי החייב מתבייש ונופלים פניו להטות כלפי הקרקע וכמ״ש ולמה נפלו פניך (בראשית ד׳:ו׳) והמסביר לו פנים הוא כאלו נושא הפנים שנפלו:

   רש"י

   אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד. והוא עמכם במשפט לפיכך אינו רוצה שתעשו עול במשפט:

   מלבי"ם

   ועתה יהי פחד ה' עליכם. אחר שהוא הדיין והנידון

   שמרו. במצות ל"ת, כמו (דברים טז, יט) לא תקח שוחד לא תכיר פנים

   ועשו. במ"ע, כמו (ויקרא יט, טו) בצדק תשפוט וכדומה. ומבאר אחר שאתם דנים ונדונים עם ה' והוא עמכם בדבר משפט, אין עמו לא עולה וכו', כי הטיית המשפט יהיה או ע"י עולה, או ע"י שנושאים פנים לאחד מן הבע"ד, או שיקחו שוחד והוא לטובת הדיין ובצעו, וכ"ז לא יתכן עם ה' אחרי שהוא כנידון לא יתכן משוא פנים, והוא הדיין ולא יתכן מקח שוחד. והנשיאת פנים יגרום לרוב שוא"ת שלא יזדקקו לדין אלם, נגד זה אמר עשו, ומקח שוחד יגרום קום ועשה להטות הדין, נגד זה אמר שמרו:

8. (ח)וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן־הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט יְהוָה וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:לישראל. של בני ישראל: למשפט ה׳. לשפוט משפט ה׳ בדבר המצות: ולריב. בדבר שבין אדם לחברו: וישובו. יהושפט ואשר עמו שבו אל ירושלים אחר שהעמיד שופטים בארץ (ואף ששב לירושלים עד לא העמיד בה שופטים מ״מ סמך העמדת השופטים בירושלים להעמדת השופטים בכל הארץ ואח״ז אמר ששב לירושלים עם ששב מקודם):

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וגם בירושלים העמיד. אע"פ שהוא בעצמו בירושלים:

   למשפט ה' ולריב. משפט נופל לומר על דיני ממונות דוגמא (במדבר כ"ו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט ולרוב נופל על דיני נפשות וחבלות דוגמת (שמות כ"א) וכי יריבון אנשים וגו':

   מלבי"ם

   וגם. כמו שהעמיד סנהדרי קטנה בכל עיר ועיר כן העמיד סנהדרי גדולה בירושלים, והיו בם לוים וכהנים (כפי הדין שימצאו כהנים בסנהדרין)

   ומראשי האבות. המופלאים, כמ"ש (דברים יז, ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, והם היו למשפט ה', בדברים שבין אדם למקום

   ולריב. בין אדם לחבירו (או ר"ל משפט ה' המשפט בענין גדול, ששם ה' בא לפעמים להגדיל, כמו רוח ה', שלהבת יה. וריב, ספיקות שיסתפקו חכמי ישראל)

   וישובו. כי בחר את אלה מכלל יהודה ושבו עמו ירושלים לשבת בלשכת הגזית:

9. (ט)וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת יְהוָה בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם

   מצודת דוד:עליהם. על שופטי ירושלים: כה תעשון ביראת וכו׳. כן תעשו את דבר המשפט עשו אותה ביראת ה׳ וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   כה תעשון. משום זריזות וזהירות ולחוזק הוסיף נו"ן כמו (רות ג׳:י״ח) עד אשר תדעין איך יפול דבר וכמו (בראשית ל״ב:ה׳) כה תאמרון לאדני לעשו וכה תדבקין וגו' אשר יקצרון (רות ב׳:ח׳):

   מלבי"ם

   כה תעשון ביראת ה'. שלא לעבור על ל"ת

   באמונה. בדברים העיונים

   ובלבב שלם. שלא לשם פניה חיצונית ושלא לשמה בעשיית המצות עשה:

10. (י)וְכָל־רִיב אֲשֶׁר־יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם בֵּין־דָּם לְדָם בֵּין־תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַיהוָה וְהָיָה־קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל־אֲחֵיכֶם כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ

    מצודת דוד:וכל ריב. כאשר יהיו שופטי הערים חולקין בדבר מה ויבואו לשאול את פיכם: בין דם לדם. בין יהיו מחולקים בדבר משפט רציחה אם הוא דם מזיד או לשוגג יחשב: בין תורה למצוה. רוצה לומר בין בדבר הוראה באחת ממצות ה׳ שבין אדם למקום: לחקים. הם המצות שהמה כחק מבלי טעם: ולמשפטים. בדברים שבין אדם לחבירו: והזהרתם אותם. לעשות כמו שתאמרון אתם: ולא יאשמו לה׳. לעשות כמו שאמרו הם: והיה קצף עליכם. אם לא הזהרתם אותם: ועל אחיכם. על שעמדו בדבריהם: כה תעשון. להזהירם בדבר: ולא תאשמו. הואיל ועשיתם את שלכם והם אם ישמעו ואם יחדלו:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    תורה. מל׳ הוראה ולמוד:

    יאשמו. מל׳ אשם וחטא:

    רש"י

    בין דם לדם. בין דם רציחת שוגג למזיד:

    והזהרתם אותם. אחיכם:

    והיה קצף עליכם ועל אחיכם. לפיכך כה תעשון והזהרתם את אחיכם:

    ולא תאשמו. אותם מכל מקום שאם תקבלו את האזהרה לא יהיה לכם קצף ואף לא יהיה בשום דבר אשם עליכם הואיל ועשיתם חובתכם המוטל עליכם לעשות:

    מלבי"ם

    וכל ריב. כמ"ש (שם, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט, ונגד בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, אמר בין דם לדם לחקים, בדיני נגעים, ומשפטים. שהם דינים

    ותורה. הוא החלק העיוני

    ומצות. הוא החלק המעשיי, וכולל גם כן תורה שבעל פה כמ"ש חז"ל התורה זו מקרא והמצוה זו משנה

    כה תעשון. ר"ל וגם אתם תעשו כן, כמ"ש (יבמות סג ב) יש נאה דורש ואין נאה מקיים וכו':

    רלב"ג

    וכל ריב אשר יבא עליכם מאחיכם וגו'. הנה השופטים שהעמיד בירושלים הם ב"ד הגדול ולזה שם בהם יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל והזהירם בדבר הדבר הנפלא במשפט בין דם לדם באחד השערים שישפטו בהם כמו שצותה התורה ויזהירו אותם מעבור על הוראותם ולא יאשמו לה' כמו שזכרה התורה בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט כי בזה יסוד התורה וקיומה כי אם יעשה כל אחד כהוראתו תהיה תורה כשתי תורות ויבא זה להפסד רב ולמריבות חזקות מפני חלוף הדעו' הלא תראה מה שקרה לישראל מהרע מפני דעות הצדוקין בימי בית שני:

11. (יא)וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר־יְהוָה וּזְבַדְיָהוּ בֶן־יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית־יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ וַעֲשׂוּ וִיהִי יְהוָה עִם־הַטּוֹב

    מצודת דוד:אמריהו. יתכן שהוא עזריה הנזכר (בדה״א ה׳) ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות: הראש עליכם. אשר הוא הראש עליכם הוא יהיה לכל דבר ה׳ וכל דבר הקשה מכם תביאו אליו: לכל דבר המלך. את פיו תשאלו בכל דבר הנוגע בחק המלוכה: לפניכם. מזומנים לפניכם לכל אשר תצום להכריח את העם על המשפט: עם הטוב. עם העושה הטוב והישר בעיני ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ושוטרים. הם הרודים ונוגשים לקיים דברי השופטים:

    רש"י

    ויהי ה' עם הטוב. עם עושה הטוב והישר:

    מלבי"ם

    אמריהו. לענינים הנוגעים לדבר ה'

    וזבדיהו הנגיד. להנוגע בדבר מלכות: