דברי הימים א פרק כ״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

   מצודת דוד:למספרם. לכל מספר אנשיהם היו ממונים עליהם ראשי האבות וכו׳ ומתחלת ימי מלכותו היו הממונים בהם ועל שחשב כאן מנוי המשמרות סמך להם להזכיר את כל הממונים: ושוטריהם. ומהם היו שוטריהם של השרים הנזכרים הממונים מפיהם המשרתים את המלך בכל דבר המוטל על המחלקות לזרזם ולכופם לעשות בזמנו: הבאה והיוצאת. כל מחלוקת היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה בחוזר חלילה לכל חדשי השנה וכן בכל שנה ושנה ועל כל אחת היה מוטל בחדשה לעשות כל צרכי המלך: המחלוקת האחת. מספר אנשי מחלוקת האחת היו כ״ד אלף:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   המחלקות. מל׳ חלק:

   רש"י

   לכל דבר המחלקות. כל זה היה מתחילת מלכותו ואילך ואגב שנאמר מספר הלוים מספר והולך מי היו שרי מחלוקת דוד:

   הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה. שהיו ישראל חלוקים לשנים עשר חלקים וכל חלק וחלק שמש את המלך חדש והמלך נותן להם הוצאותם כדכתיב בספר מלכים ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו והם מזומנים ללחום מלחמתו ולכל עבודתו בזה החדש וכל זה תחילת מלכותו הי':

   עשרים וארבעה אלף. אע"פ שהיו ישראל יותר מי"ב פעמים כ"ד אלפים דוד לא בחר אלא אנשי חיל ועשירי העם אשר יוכל לעזוב עסקיהם ולעסוק בעסקי המלך אבל עניי העם הצריכין לפרנס עצמם לא לקח דוד:

   מלבי"ם

   ובני ישראל למספרם. המלך חלק את ישראל לי"ב חלקים, שכל חלק מהם יכלכלו אותו וישרתו אותו חדש בשנה, ויודיע כאן כמה שרתו אותו בכל חדש ומי היו הממונים עליהם. ומ"ש למספרם ראשי האבות, ירמוז ג"כ עמ"ש חז"ל בל"ב מדות של ר"א בנו של ריה"ג לישב סתירת הכתובים, שבשמואל כתיב שהיו ישראל שמנה מאות אלף, ובדה"י כתיב שהיו אלף אלפים ומאה אלף, שלש מאות אלף אלו מה טיבן, והשיבו שבשמואל לא מנה את המשרתים את המלך שהיו י"ב פעמים כ"ד אלף הם רפ"ח אלף וי"ב אלף נשיאי ישראל, וז"ש שצריך להוסיף על בני ישראל למספר הנאמר בשמואל שרי האלפים והמאות והמשרתים את המלך, שהם לא נמנו שם, שכל מחלוקה בכל חדש היתה של כ"ד אלף:

   רלב"ג

   המשרתים את המלך. והם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות והשוטרים היו גם כן מחלקות ישרתו כל אחת מהן חדש אחד ולזה היתה כל אחת מהמחלקות באה ויוצאת בחדש אחד והיתה המחלוקת האחת מאלו הראשים עם הנטפלים עמם מנעריהם ומשרתיהם עשרים וארבעה אלף ואפשר שאלו גם כן מכלכלים את המלך כל אחד חדשו ממה שהיו לוקטים מהמס כמו שמצאנו בשלמה לפי מה שזכרנו בספר מלכים:

2. (ב)עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן יָשָׁבְעָם בֶּן־זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

   מצודת דוד:על מחלוקת. הממונה על המחלוקת הראשונה המשמשת בחדש הראשון היה ישבעם: ועל מחלוקתו. מספר האנשים שעל מחלוקתו היו כ״ד אלף:

   עוד פירושים על פסוק ב: רלב"ג

   רלב"ג

   ישבעם בן זבדיאל. אפשר שזה הוא הגבור ראש הלישים שקרא שמו ישבעם בן חכמוני (למעלה י"א י"א) כי רוב אלו השרים היו מהגבורים אשר לדוד:

3. (ג)מִן־בְּנֵי־פֶרֶץ הָרֹאשׁ לְכָל־שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן

   מצודת דוד:בני פרץ. ישבעם היה מבני פרץ קרוב לדוד ולזה היה הראש לכל שרי הצבאות והם הממונים על המחלוקת:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   הראש לכל שרי הצבאות. ישבעם מבני פרץ היה והיה ראש לכל י"ב שרי צבאות ולפי שהיה מן בני פרץ מנהו דוד ראש:

   מלבי"ם

   הראש לכל. שהיה ממונה על כל השנים עשר:

4. (ד)וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ וּמִקְלוֹת הַנָּגִיד וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

   מצודת דוד:ומחלוקתו. המסייע לו בדבר מחלוקתו היה ומקלות הנגיד:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ומקלות. כן שמו בוי״ו:

   רש"י

   ומקלות הנגיד. בר מחלוקתו המסייע עמו ומקלות:

   מלבי"ם

   ומחלקתו ומקלות. הוא סייע לו בהנהגה, ווא"ו ומקלות הוא מן השם, כמ"ש למעלה ב' י"ח:

   רלב"ג

   דודי האחוחי. הוא דודי שזכר בגבורי' אלעזר בן דודו האחוחי למעלה (י"א י"ב):

   ומחלוקתו ומקלות הנגיד. אחשוב כי וא"ו של ומקלות נוספת והרצון בו ומחלוקתו מקלות הנגיד ר"ל שהוא היה שר הצבא הזה אחר דודי האחוחי. וכן הרצון באמרו:

5. (ה)שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

   מצודת דוד:שר הצבא. ועם כי כולם קרואים שרי צבאות מ״מ פרט בבניה לכבודו ואף קראו ראש:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שר הצבא השלישי. משום כבוד בניהו קורהו שר הצבא יותר מהשאר לבד מישבעם שהיה מבני פרץ שקורהו כמו כן ראש דכתיב הראש לכל שרי הצבאות מפני כבודו של דוד שהיה מבני פרץ כמוהו:

   הכהן ראש. שהיה ראש וי"א שהיה כהן גדול ואינו כן שהרי צדוק ואביתר היו כהנים גדולים:

   מלבי"ם

   ראש. שהיה ראש על הכרתי והפלתי כנזכר לעיל (יח, יז): גבור השלושים כנ"ל י"א כ"ד:

6. (ו)הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים וְעַל־הַשְּׁלֹשִׁים וּמַחֲלֻקְתּוֹ עַמִּיזָבָד בְּנוֹ

   מצודת דוד:גבור השלשים. היה הגבור שבשרים וממונה עליהם: ומחלוקתו. המסייע לו:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   השלישים. שרים וממונים כמו ומבחר שלישיו (שמות טו):

   רש"י

   גבור השלשים. כדלעיל דכתיב מן השלשים הנו נכבד וגו':

   רלב"ג

   ומחלקתו עמיזבד בנו. ר"ל כי עמיזבד היה על מחלקתו אחריו:

7. (ז)הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי עֲשָׂה־אֵל אֲחִי יוֹאָב וּזְבַדְיָה בְנוֹ אַחֲרָיו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

   מצודת דוד:אחריו. כי עשהאל הומת מיד בתחלת מלכותו והועמד בנו אחריו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   הרביעי עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו. שהרי עשהאל נהרג בתחלת מלכותו שהרגו אבנר (שמואל ב' ב') ונתן זבדיה בנו אחריו תחתיו על מחלוקתו:

   מלבי"ם

   אחריו. אחר שנהרג עשהאל (ש"ב ב):

8. (ח)הַחַמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   השר שמהות היזרח. הזרחי:

   מלבי"ם

   היזרח. הזרחי:

9. (ט)הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן־עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

10. (י)הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן־בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

11. (יא)הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

    מצודת דוד:לזרחי. מבני זרח בן יהודה:

12. (יב)הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי לַבֵּן וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

13. (יג)הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

14. (יד)עַשְׁתֵּי־עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר הַחֹדֶשׁ בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִן־בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

15. (טו)הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף

    מצודת דוד:לעתניאל. מבני עתניאל בן קנז השופט הראשון:

16. (טז)וְעַל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לָראוּבֵנִי נָגִיד אֱלִיעֶזֶר בֶּן־זִכְרִי לַשִּׁמְעוֹנִי שְׁפַטְיָהוּ בֶּן־מַעֲכָה

    מצודת דוד:ועל שבטי ישראל. לכל שבט העמיד שר מבני שבטו:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ועל שבטי ישראל. כבר אמרנו ראשי המחלוקת אשר לדויד ועתה מספר מי היו שרי שבטי הישראל שר כל שבט ושבט:

    רלב"ג

    ועל שבטי ישראל לראובני נגיד. הנה מנה עתה שמות הנשיאים לשבטי ישראל:

17. (יז)לְלֵוִי חֲשַׁבְיָה בֶן־קְמוּאֵל לְאַהֲרֹן צָדוֹק

18. (יח)לִיהוּדָה אֱלִיהוּ מֵאֲחֵי דָוִיד לְיִשָׂשכָר עָמְרִי בֶּן־מִיכָאֵל

    מצודת דוד:מאחי דוד. הוא הנשאר מאחיו כי כולם הרג מלך מואב:

    עוד פירושים על פסוק יח: רלב"ג

    רלב"ג

    ליהודה אליהו מאחי דוד. ידמה שהיה בן אחיו או היה הוא אחיו אליאב והיו לו שני שמות:

19. (יט)לִזְבוּלֻן יִשְׁמַעְיָהוּ בֶּן־עֹבַדְיָהוּ לְנַפְתָּלִי יְרִימוֹת בֶּן־עַזְרִיאֵל

20. (כ)לִבְנֵי אֶפְרַיִם הוֹשֵׁעַ בֶּן־עֲזַזְיָהוּ לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יוֹאֵל בֶּן־פְּדָיָהוּ

21. (כא)לַחֲצִי הַמְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה יִדּוֹ בֶּן־זְכַרְיָהוּ לְבִנְיָמִן יַעֲשִׂיאֵל בֶּן־אַבְנֵר

    מצודת דוד:גלעדה. היושבים בארץ הגלעד בעבר הירדן:

    עוד פירושים על פסוק כא: רלב"ג

    רלב"ג

    לחצי המנשה גלעדה. הוא אשר היתה נחלתו מעבר לירדן עם בני גד ובני ראובן:

22. (כב)לְדָן עֲזַרְאֵל בֶּן־יְרֹחָם אֵלֶּה שָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

23. (כג)וְלֹא־נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה כִּי אָמַר יְהוָה לְהַרְבּוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם

    מצודת דוד:ולא נשא וכו׳. ר״ל כל המנויין שמנה לא מנה בהם כחות מבן עשרים: כי אמר ה׳ להרבות את ישראל ככוכבי השמים. שאין למנותם כמ״ש הבט וכו׳ וספור הכוכבים אם תוכל לספור וכו׳ כה יהיה זרעך (בראשית טז) ולכן לא מנה הפחותים מבן עשרים לבל יודע מספר כל בני ישראל:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נשא. ענין מספר כמו כי תשא (שם ל):

    רש"י

    ולא נשא דוד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה. פתרון כבר אמרנו שמנה ישראל וחלקן למחלקות וגם הלוים מנה וישימם על עבודתם וכל אלו שמנה לא מנה אחד מהם פחות מבן כ':

    ככוכבי השמים. כמו שאין יכול איש למנות כוכבי השמים כך אין יכול למנותם:

    מלבי"ם

    ולא נשא. כבר בארתי בש"ב (סי' כד) שדעת דוד בצותו למנות את ישראל היה למנות גם הפחותים מבן עשרים ולכתוב שמותם בספר דה"י אשר למלך לדעת כמה יולדו וכמה יפקדו, כדי שבאם תקראנה מלחמה יהיו כולם מחויבים ללכת לצבא ובשם יקראון, וע"ז היה הקצף, ולכן נתבטל הדבר ולא נשא דוד עוד מספרם מבן עשרים ולמטה כי עי"ז חל הנגף, שעי"כ נודע כל פרטי מנינם, משא"כ אם מונה היה רק מבן עשרים, כמש"ש בארך. ועז"א שיואב החל למנות (גם הפחותים מבן עשרים), ולא כלה, כי בזה היה קצף וחל הנגף, וע"כ לא עלה המספר (של פחות מבן עשרים) כמספר דה"י למלך דויד, כמו שהיה ברצונו לעשות. וגם יכוין עמ"ש חז"ל שבמספר שמנה בס' שמואל חסרים לוי ובנימין, שיואב לא נתן לו כל המנוים מפני קצף שהיה על ישראל בעבור זאת:

    רלב"ג

    ולא נשא דוד מספרם וגו'. ר"ל שאע"פ שחשב דוד למנותם לא עלה בידו למנות אותם מבן עשרים שנה ולמטה כי לא הסכים ה' ית' בזה כי אמר להרבות את ישראל ככוכבי השמים שלא יוכל איש למנותם על השלמות כי אם בקושי נפלא כי יש מהם שתשלוט בו העין לראותו בקושי עצום. והנה יואב בן צרויה החל למנותם במצות דוד ולא כלה לספר אותם ולא עלה המספר שמצא והוא המספר שכתוב בזה בס' שמואל כמו המספר שכתוב מזה בס' דברי הימים למלך דוד וזה כי בס' שמואל עלה המספר אלף אלפים וחמש מאות ושבעים אלף:

24. (כד)יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל־יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי־הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד

    מצודת דוד:החל למנות. את היתרים מבן עשרים: לא כלה. לספור את כולם כי לא מנה אז שבט לוי ובנימין כמ״ש למעלה ועם כל זה היה בזאת קצף על ישראל ובא בהם הדבר כמ״ש למעלה: ולא עלה המספר. ר״ל לכן חדל מלמנות את הפחותים מעשרים ולא עלה המספר שלהם כמספר האמור בדברי הימים וכו׳ כי המספר האמור שם הלא המה מן היתרים מבן כ׳:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    החל. התחיל:

    ולא כלה. לא השלים:

    רש"י

    ולא כלה. פתרון ועוד אני אומר לך הלא יואב התחיל פעם אחרת למנות העם למעלה מעשרים ולא כלה:

    ויהי בזאת קצף על ישראל. מאותו קצת שמנה היה קצף על ישראל לפי שעלה במחשבתו למנות כל ישראל לעבור על הפסוק אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וגו' (בראשית י״ג:ט״ז) ולעבור הפסוק הבט נא השמימה וגו' (שם טו):

    ולא עלה המספר. פתרון אע"פ שאני אומר החל למנות ולא כלה ולא מנה כי אם מעט שהרי לא עלה מספר המנויין בספר שמואל כמספר המנויין כאן (בד"ה כאן) אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף ובשמואל (סוף) שמנה מאות אלף ויהודה חמש מאות אלף וא"ת שני מספרים היו שפעמיים מנאן א' בשמואל וא' כאן אלא כך הוא לא עלה המספר כמספר ד"ה כי אותו המספר שמנה לא כתב בשמואל כי אם קצת מן המספר משום צער ואבילות שנגפו אפי' על אותן מעט וכאן משום כבוד דוד אפילו אם היה המספר יותר היה אמרו לפי שהיה משמע שלא על חנם היה קצף על ישראל שהרי כבר מנה הרבה מישראל ועוד משום כבודו שהיו כולם לו לעבדים כאיש אחד:

25. (כה)וְעַל אֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ עַזְמָוֶת בֶּן־עֲדִיאֵל וְעַל הָאֹצָרוֹת בַּשָּׂדֶה בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּבַמִּגְדָּלוֹת יְהוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיָּהוּ

    מצודת דוד:ועל אוצרות המלך. הממונה על אוצרות המלך היה עזמות: בשדה בערים וכו׳. אוצרות התבואה וכלי מלחמה וכדומה:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ועל אוצרות המלך. אוצרות כסף וזהב, כל זה הולך ומספר לגדולת דוד ואפילו מי שהיה ממונה על האתונות שלו:

    ועל האוצרות בשדה. ועל מה שגדל בשדה, תבואות יין ושמן וכל מיני אוכלין ומשקין:

    בערים. לחמש הערים ולחמש ערי המלך ומגדלותיו:

    מלבי"ם

    ועל אוצרות. כסף וזהב

    ועל האוצרות בשדה. תבואה ופירות:

    רלב"ג

    ועל אוצרות המלך. הם האוצרות שהיו לו בבית ועל האוצרות בשדה. ידמה שהיו שם מגדלים בשדה לאצור שם תבואות השדה והנה מנה על כל דבר ודבר פקיד מיוחד כדי שתשלם השמירה וההנהגה הראויה בכל דבר:

26. (כו)וְעַל עֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה לַעֲבֹדַת הָאֲדָמָה עֶזְרִי בֶּן־כְּלוּב

    מצודת דוד:לעבדת האדמה. לחרוש ולזרוע ולקצור:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י

    רש"י

    ועל עשי מלאכת השדה לעבודת האדמה. לחרוש האדמה:

    עזרי בן כלוב. היה ממונה על כך לצוות לחרוש האדמה והוא נותן להם בקר וכל כלי המחרישה:

27. (כז)וְעַל־הַכְּרָמִים שִׁמְעִי הָרָמָתִי וְעַל שֶׁבַּכְּרָמִים לְאֹצְרוֹת הַיַּיִן זַבְדִּי הַשִּׁפְמִי

    מצודת דוד:ועל הכרמים. על העבודה אשר יעשה בהם עד אחר הבציר: ועל שבכרמים. על העבודה אשר יעבוד בהענבים עד להביא היין אל האוצרות והוא דריכת הענבים בגת וכדומה:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ועל הכרמים. לעדור ולזמור הכרמים:

    ועל שבכרמים. הוא אוצרות היין:

    מלבי"ם

    ועל הכרמים. מלאכת הכרמים

    ועל שבכרמים. לאסוף תבואת הכרם, וכן בפסוק שאחר זה:

28. (כח)וְעַל־הַזֵּיתִים וְהַשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה בַּעַל חָנָן הַגְּדֵרִי וְעַל־אֹצְרוֹת הַשֶּׁמֶן יוֹעָשׁ

    מצודת דוד:והשקמים אשר בשפלה. מין אילני תאנים הגדלים בעמק וכן כשקמים אשר בשפלה לרוב (דה״ב ט׳):

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ועל הזיתים. לנוטען ולמסוק:

    רלב"ג

    והשקמים. הם מין מה מהתאנים והנה זכר:

29. (כט)וְעַל־הַבָּקָר הָרֹעִים בַּשָּׁרוֹן שִׁרְטַי הַשָּׁרוֹנִי וְעַל־הַבָּקָר בָּעֲמָקִים שָׁפָט בֶּן־עַדְלָי

    מצודת דוד:בשרון. בארץ מישור ומקום שמן: השרוני. הרגיל לרעות בשרון וכן כל הממונים העמיד על כל דבר אדם הרגיל בה:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י

    רש"י

    ועל הבקר הרועים בשרון. שרטי השרוני הבקי בעניינם:

30. (ל)וְעַל־הַגְּמַלִּים אוֹבִיל הַיִּשְׁמְעֵלִי וְעַל־הָאֲתֹנוֹת יֶחְדְּיָהוּ הַמֵּרֹנֹתִי

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    הישמעלי. היודע בטוב עסקן של גמלים:

    מלבי"ם

    הישמעלי, המרנתי, ההגרי. בני נכר היו, וע"ד (ישעיה סא, ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם, הם היו בקיאים במלאכה זו:

31. (לא)וְעַל־הַצֹּאן יָזִיז הַהַגְרִי כָּל־אֵלֶּה שָׂרֵי הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד

    מצודת דוד:שרי הרכוש. מלת רכוש כולל כסף וזהב ומקנה וכל המטלטלין ושדות: אשר למלך. אשר הופקדו למלך דוד:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י

    רש"י

    ועל הצאן יזיז ההגרי. כי ההגרים יושבי אהל בשדה לכן מנהו על צאנו:

32. (לב)וִיהוֹנָתָן דּוֹד־דָּוִיד יוֹעֵץ אִישׁ־מֵבִין וְסוֹפֵר הוּא וִיחִיאֵל בֶּן־חַכְמוֹנִי עִם־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:איש מבין. בעל בינה: עם בני המלך. היו בתמידות עם בני המלך ללמדם חכמה:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וסופר. חכם ובדרז״ל סופר מברך ובור יוצא (חולין קח):

    רש"י

    ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך. מגדלן ואומן שלהם מלמדם תרבות:

    מלבי"ם

    עם בני המלך. מגדלם:

33. (לג)וַאֲחִיתֹפֶל יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעַ הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:יועץ למלך. הוא היה המיוחד לעצת המלך אבל יהונתן דודו לא היה מיוחד למלך: רע המלך. הוא היה יושב בתמידות עם המלך להשתעשע עמו:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    וחושי הארכי רע המלך. שושבינו קרית ספר תרגום קריתא דארכי, ומדרש רבה כשחטא דוד בבת שבע שאל לחושי הארכי אם ישוב בתשובה אם יקבלנו הקדוש ברוך הוא בתשובה לתת לו ארוכה לחטאו ואמר לו כן, למרעהו אשר רע לו דשמעון תרגומו שושביניה (שופטים י״ד:כ׳):

    רלב"ג

    כי אחיתופל היה יועץ למלך וחושי הארכי היה רע המלך והיה גם כן לו כמו יועץ וכבר יתבאר לך זה מדבר עצת חושי לאבשלום וסדור הדברים פה יורה זה ג"כ:

34. (לד)וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן־בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר־צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב

    מצודת דוד:ואחרי אחיתופל. אחר מותו לקח במקומו את יהוידע ואת אביתר: ושר וכו׳. המיוחד על כל הצבא אשר למלך היה יואב:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ואחרי אחיתופל. לאחר שמת לקח לו דוד את יהוידע ואביתר במקומו:

    מלבי"ם

    ואחרי אחיתופל. אחרי שמת היו יהוידע ואביתר במקומו:

    רלב"ג

    ואחרי אחיתופל וגו'. ר"ל שאחרי עצת אחיתופל היה נמלך בבניהו בן יהוידע שהיה מופלא שבב"ד ומסנהדרין והם הכרתי והפלתי שהיה הוא ראש להם. ואחר כך היה נמלך באביתר באורים ותומים ואחר כך נשתלמה העצה למלחמה והיה יואב שר צבא למלך: