דברי הימים א פרק י״ח

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיַּךְ דָּוִיד אֶת־פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח אֶת־גַּת וּבְנֹתֶיהָ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ויהי אחרי כן ויך דויד. אחר שאמר דוד לבנות בית וא"ל הקב"ה לא תבנה אתה אמר דוד הואיל ואין עלי לבנות הבית אלא בני עתה אכינה ואסדר לו הכל לכשיבא בני לבנות הבית שיהא לו הכל מזומן ועתה מניח הכל והולך ומספר היאך זימן לו הבנין שנלחם עם אויביו והקדיש שללם לבנין הבית וכן דרך הפסוק לדברו ודוגמא באליהו ובאלישע מאחר שאמר יהי נא פי שנים ברוחך אלי מניח כל המעשה מן המלכים ומספר והולך מן נפלאות אלישע היאך היו פי שנים עד שישלים הכל:

   מלבי"ם

   ויהי. כל סימן זה מועתק משמואל סי' ח' עם הוספות ותקונים

   את גת. שם (ח, א) את מתג האמה, ופירש עזרא שכן קרא את עיר גת, וכמו שדרשו חז"ל טעם שם זה:

   רלב"ג

   ויהי אחרי כן. ויך דוד את פלשתים וגו' עד להושיע את בני עמון עוד (סוף קפיטל י"ט):

   ויקח את גת ובנותיה. ובספר שמואל (א' ח') כתוב ויקח דוד את מתג האמה וזה יורה כי שם המחוז שהיה כולל גת ובנותיה היה נקרא מתג האמה:

2. (ב)וַיַּךְ אֶת־מוֹאָב וַיִּהְיוּ מוֹאָב עֲבָדִים לְדָוִיד נֹשְׂאֵי מִנְחָה

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ויך. קיצר בכאן כי יראה הקורא יתר הדברים בס' שמואל:

   רלב"ג

   ויך את מואב. ובספר שמואל יבאר שעור ההכאה והוא שכבר מדדם בחבל ומדד שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות:

3. (ג)וַיַּךְ דָּוִיד אֶת־הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ־צוֹבָה חֲמָתָה בְּלֶכְתּוֹ לְהַצִּיב יָדוֹ בִּנְהַר־פְּרָת

   מצודת דוד:חמתה. הכהו בעיר חמת: להציב ידו. להציב מקומו לאחור להרחיב גבול ארצו:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויך דויד את הדדעזר מלך צובה חמתה. בחמת היתה המלחמה ובחמת הכם דוד:

   חמתה. כמו לחמת:

   להציב ידו. פתרונו כשהלך להציב כחו להשיב גבולו ולהציב בנהר פרת שהיה משיב לגבול נהר פרת ודוגמא (שמואל ב י״ח:י״ח) ואבשלום לקח ויצב לו בחייו וגו' ויקרא לה יד אבשלום שפתרונו כח גבול אבשלום, ד"א ויקרא לה יד אבשלום בתוך המצבה צר אבשלו' צורת אורך ידו כדכתיב באותו פסוק כי אמר זאת הצורה המצויירת אחר יד אבשלום, (מפי ר' יצחק בר שמואל בנרבונ"א שמעתי כן):

   מלבי"ם

   ויך. בזה גלה חדשות במה שהוסיף מלת חמתה, מזה מבואר שמלך צובה הלך אז למלחמה על חמת ללחום על תועי מלך חמת, שלכן שלח תועי מלך חמת מתנות לדוד בעבור זה, ושלכן אמר (בפסוק י) כי איש מלחמות תועי היה הדרעזר, כי יצא אז ללחום עם תועי, והטעם שהכה דוד אותו מפרש מפני שהלך להציב ידו בנהר פרת, שאם היה כובש את חמת היה לו יד וכח בנהר פרת שהוא מגבול א"י. ושם (ג) כתיב להשיב ידו, היינו שמן חמת היה משיב פניו לנהר פרת להתקרב אל א"י, ופירש עזרא להציב ידו:

4. (ד)וַיִּלְכֹּד דָּוִיד מִמֶּנּוּ אֶלֶף רֶכֶב וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִיד אֶת־כָּל־הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב

   מצודת דוד:ושבעת אלפים פרשים. ובש״ב נאמר אלף ושבע מאות כי לא זכר רק החשובי׳ שבהם: ויעקר. כי אסור להרבות סוסים כמ״ש בתורה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויעקר. הסיר העיקר והם הרגלים שהם העיקר בבהמה וכן ועשית סירותיו לדשנו (שם כז) ור״ל להסיר הדשן:

   רש"י

   ויעקר דויד. ומשום דכתיב לא ירבה לו סוסים כדכתיב (דברים י"ז) ואת סוסיהם תעקר (יהושע י״א:ו׳):

   ויותר ממנו מאה רכב. לא ירבה לו סוסים הא כדי מרכבתו מותר:

   מלבי"ם

   אלף רכב. ובשמואל (שם, ד) אלף ושבע מאות פרשים, ופירש עזרא שהיו אלף רכב, והפרשים הנזכר שם הם ראשי הפרשים, שכל פרש (רוכב סוס) היה מעשר סוסים, ואחד פרש ממונה עליהם, והיו א"כ שבעת אלפים פרשים:

   רלב"ג

   וילכוד דוד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים. והנה בספר שמואל כתוב אלף ושבע מאות פרשים וידמה שיאמר בזה כי בפעם אחת לקח ממנו אלף ושבע מאות פרשים ואחר כן כשבא לערי הדרעזר לקח המספר הנשאר מהפרשים:

5. (ה)וַיָּבֹא אֲרַם דַּרְמֶשֶׂק לַעְזוֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִיד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים־וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   ויבא ארם דרמשק. (בשמואל ב ח׳:ה׳) כתיב דמשק ודרך הפסוק לדבר כן כמו מן שבט שרביט שהרי אייסר אתכם בשוטים תרגום שרביטים גם זו אמר ר' יצחק:

6. (ו)וַיָּשֶׂם דָּוִיד בַּאֲרַם דַּרְמֶשֶׂק וַיְהִי אֲרָם לְדָוִיד עֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיּוֹשַׁע יְהוָה לְדָוִיד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ

   מצודת דוד:וישם דוד. ר״ל שם בהם דבר הראוי להשים במדינה הכבושה והם הנציבים האמור בשמואל ב׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וישם דוד בארם דרמשק. פתרון נציבים (ובשמואל שם) כתיב בפירוש וישם דוד בארם דמשק נציבים:

   מלבי"ם

   וישם. פי' שם (ו) ששם נציבים, ועזרא לא כתב כן כי יבואר בסימן י"ט שלחמו ארם עם ב"י, וע"כ פירש שרצה לשום ולא עלתה בידו:

7. (ז)וַיִּקַּח דָּוִיד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ עַל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   שלטי. כעין מגן:

   רש"י

   שלטי הזהב. בויכר"ש בלע"ז דוגמתו (בירמיהו נ״א:י״א) הברו החצים מלאו השלטים:

8. (ח)וּמִטִּבְחַת וּמִכּוּן עָרֵי הֲדַדְעֶזֶר לָקַח דָּוִיד נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד בָּהּ עָשָׂה שְׁלֹמֹה אֶת־יָם הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת־הָעַמּוּדִים וְאֵת כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ומטבחת ומכון. ובשמואל ב׳ נאמר ומבטח ומברותי ובשני השמות היו נקראות וכמוהו רבים במקרא:

   רש"י

   נחשת רבה מאד בה עשה וגו'. וזהו שאמר כיון שאמר דוד לבנות הבית ואמר הקב"ה לו לא אתה תבנה הבית כי אם בנך מספר והולך היאך זימן לו לבנות הבנין:

   מלבי"ם

   ומטבחת. ושם (ח) ומבטח ומברותי, בימי עזרא נשתנה שמם

   בה עשה שלמה. לא נזכר בשמואל, רק שם הוסיף במ"ש בפסוק י"א ומעמלק ומשלל הדרעזר מלך צובא:

   רלב"ג

   ומטבחת ומכון ערי הדרעזר. כבר אמר תמורת זה בספר (ש"ב ח' ח') ומבטח ומברתי והנה היו לאלו העירות שני שמות והנה באר בזה המקום כי מהנחשת ההוא עשה שלמה ים הנחשבת ועמודי הנחשת שהיה שם האחד יכין ושם השני בועז ושאר כלי הנחשבת כמו המכונות והכיורות ושאר מה שהיה שם מהכלים מנחשת:

9. (ט)וַיִּשְׁמַע תֹּעוּ מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִיד אֶת־כָּל־חֵיל הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ־צוֹבָה

10. (י)וַיִּשְׁלַח אֶת־הֲדוֹרָם־בְּנוֹ אֶל־הַמֶּלֶךְ־דָּוִיד לִשְׁאָל־לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ כִּי־אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעוּ הָיָה הֲדַדְעָזֶר וְכֹל כְּלֵי זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת

    מצודת דוד:כי איש מלחמות. הדרעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועו: וכל כלי זהב. ר״ל כל מה שהיו מזומנים בידו:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    כי איש מלחמות תעו. בעל מחלוקתו היה וכן מוכיח למעלה ויך דוד את הדרעזר וכי מה עניין להם לחמת לערוך בו מלחמה אלא הדרעזר מלך צובה הלך להלחם על תעו מלך חמת בחמת ובעוד כן בא דוד עליו והכהו וכל כלי זהב וכסף ונחשת הביא לדוד וכן (בשמואל ב ח׳:י׳) ובידו היה כלי כסף וכלי זהב וכלי נחשת:

    רלב"ג

    רישלח את הדורם בנו. והנה נקרא שמו בספר שמואל יורם:

11. (יא)גַּם־אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לַיהוָה עִם־הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נָשָׂא מִכָּל־הַגּוֹיִם מֵאֱדוֹם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק

    מצודת דוד:גם אותם. מה שהביאו לו למנחה הקדיש עם השלל אשר לקח בעצמו מכל הגוים והם אדום וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    נשא. נטל ולקח:

    רלב"ג

    מאדום וממואב. והנה בספר שמואל אמר מארם והנה קצר זכרון ארם בזה המקום:

12. (יב)וְאַבְשַׁי בֶּן־צְרוּיָה הִכָּה אֶת־אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף

    מצודת דוד:ואבשי וכו׳. ובשמואל ב׳ נאמר שדוד הכה בם כי כל נצחון המלחמה נקרא ע״ש המלך ובתהלים נאמר שיואב הכה בהם וארז״ל שב׳ מלחמות היו ולא זהו האמור כאן:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואבשי. עמ"ש בשמואל (פסוק יג), ששם אמר שהכה את ארם, וכן במ"ש בפסוק הקודם מאדום וממואב כתוב שם מארם וממואב, ועי' בפירושי שמה:

13. (יג)וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים וַיִּהְיוּ כָל־אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִיד וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת־דָּוִיד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    וישם באדום נציבים. שלטונים שלא רצה להמליך עליהם מלך:

14. (יד)וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיְהִי עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל־עַמּוֹ

    מצודת דוד:משפט. בין איש לאחיו: וצדקה. נתן משלו צדקה לכל עמו הנצרכים לקבל צדקה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י

    רש"י

    משפט וצדקה. משך עצמו מלהלחם עוד ומלצאת ולבא עוד במלחמה והיה יושב ושופט תמיד ישראל בצדקה:

15. (טו)וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה עַל־הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אֲחִילוּד מַזְכִּיר

    מצודת דוד:על הצבא. היה שר על קבוצת החיל: מזכיר. היה ממונה על ספר הזכרונות:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י

    רש"י

    ויואב וגו'. על הצבא לפי שמשך ידו מלצאת עוד בצבא הניח יואב על הצבא להלחם כל מלחמתו כל זה מוסב על עשה משפט וצדקה ומה שהפסיק ויואב על הצבא משום הכי הוצרך שלא תאמר הואיל ודוד עשה משפט אם כן לא היו ישראל עוד נלחמים לכך נאמר ויואב על הצבא:

    מזכיר. חוזר לראש שהיה מזכיר איזה דין בא לפני המלך תחלה דוגמא להביא את ספר הזכרונות דברי הימים (אסתר ו' א'):

16. (טז)וְצָדוֹק בֶּן־אֲחִיטוּב וַאֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וְשַׁוְשָׁא סוֹפֵר

    מצודת דוד:כהנים. ר״ל שרי הכהנים צדוק היה משיח מלחמה ואבימלך סגן ולא חשב את אביתר לכ״ג כי לא הועמד עתה כ״א מאז מלך על יהודה אבל יואב עם כי היה שר צבא מאז מ״מ נעשה עתה שר צבא של כל ישראל או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכ״ג לזה לא חשב את אביתר כי לא היה דבר המתקיים:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ואבימלך. הוא אחימלך הנזכר בשמואל ב׳:

    רש"י

    ושושא סופר. אחילוד מזכיר ושושא כותב על ידו:

    מלבי"ם

    ואבימלך. ושם (יז) ואחימלך, כי אביתר אביו היה הכ"ג וצדוק ואחימלך היו כהנים תחתיו כמו שמבואר לקמן סימן כ"ד, ועמ"ש בשמואל (כ, כה)

    ושושא. בשמואל שם ושריה סופר, ושם סימן כ' ושוא סופר, שאז מת שריה ונעשה שושא שהוא שוא סופר תחתיו:

    רלב"ג

    ושושא סופר. ובספר שמואל כתוב ושריא והנה היו ו שני שמות:

17. (יז)וּבְנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע עַל־הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי־דָוִיד הָרִאשֹׁנִים לְיַד הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:הראשונים. הם היו ראשונים למקום המלך ועל פיהם נעשה הכל:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הכרתי והפלתי. ת״י קשתיא וקלעיא:

    רש"י

    על הכרתי והפלתי. פתרונו אומות היו כדכתיב (צפניה ב') הוי גוי כרתים ומאומותם היו עם דוד אנשים גבורי חיל ובניהו עליהם ודוגמא (בשמואל ב' טו) וכל עבדיו עוברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי וכל הגתים וגומר:

    ובני דוד הראשונים ליד המלך. פתרונו ובני דוד היו תמיד ראשוני' אצל המלך לעשות כל צרכו:

    מלבי"ם

    ובניהו. בכאן העתיק כמו בשמואל סימן כ', שאז היה בניהו ממונה על הכרתי, משא"כ בתחלה לא היה ממונה עליהם כמו שנראה בסימן ח', ואז לא היו בני דוד כהנים רק הראשונים ליד המלך כמ"ש שם סימן כ':

    רלב"ג

    ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי. ובספר שמואל כתוב ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי והכונה בזה אחת כי הוא היה על שתי המשפחות האלו שהיו מהם סנהדרין:

    ובני דוד הראשונים ליד המלך. בספר שמואל כתוב ובני דוד כהנים היו והכונה אחת כי הם היו הראשונים אשר נתן להם המלך שררה שיהיה להם יד המלך וכחו והנה הרצון בכהנים שרים כמו שבארנו שם: