דברי הימים א פרק י״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיִּשְׁלַח חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר מַלְאָכִים אֶל־דָּוִיד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת

   מצודת דוד:ועצי ארזים. ובידם עצי ארזים: וחרשי. גם שלח לו אומנים הבונים קיר אבנים ובנין עצים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וישלח. חירם מלך צור מפורש בב"ר למוד היה האיש הזה להיות אוהב לשבט יהודה כן עשה חירה העדולמי ליהודה:

   וחרשי קיר וחרשי עצים. אומנים:

   מלבי"ם

   וישלח. בשמואל (סי' ה) נאמרו מעשים אלה שבפ' זו קודם להעלאת הארון, באשר שם רצה לספר מהבאת הארון בשני הפעמים בספור אחד, אבל עזרא גלה לנו שהעלאת הארון בפעם ראשונה זה היה תחלה ותיכף אחר שכבש את מצודת ציון ויחד לנו עיר דוד לשבתו, וכאשר ישב הארון בבית עובד, בג' חדשים אלה, היו הדברים הנאמרים בפ' זו, שחירם שלח מלאכים לכרות עמו ברית שלום, ועצי ארזים וחרשים לבנות לו בית, וע"כ אמר:

2. (ב)וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי־הֱכִינוֹ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל כִּי־נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:וידע דויד. במה שעם לא ידעו יעבדהו ידע שה׳ הכינו למלך: בעבור עמו. ר״ל גם ידע אשר בעבור ישראל נשאת מלכותו למעלה ולא תלה הדבר בעצמו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וידע דויד כי הכינו ה' למלך. כשראה ששלחו לו מלכי עמים תשורות:

   מלבי"ם

   וידע דוד. ר"ל מזה שנתאספו כל ישראל משיחור מצרים עד לבא חמת ע"פ פקודתו, ידע שהכינו ה' למלך על ישראל (כי תחלה לא באו עדיין כולם להמליכו). וממה ששלח חירם אליו מלאכים, ידע כי נשאת למעלה מלכותו, עד שמלכי גוים יאשרוהו:

3. (ג)וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויקח דויד וגו'. וכל זה חזקו של דוד:

   מלבי"ם

   ויקח. אז התחיל להוסיף לקחת עוד נשים להרבות בנים ובנות, ועמ"ש בשמואל שם, ולמעלה סי' ג':

4. (ד)וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ־לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב נָתָן וּשְׁלֹמֹה

   מצודת דוד:שמוע. הוא שמעא האמור למעלה ולא חשבם כסדר תולדותם כי שלמה היה הראשון:

   עוד פירושים על פסוק ד: רלב"ג

   רלב"ג

   ואלה שמות הילודים וגו'. הנה מנה בזה הספר מבני דוד שנים יותר ממה שנמנה מהם בספר שמואל והם אלפלט ונגה:

5. (ה)וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְאֶלְפָּלֶט

   מצודת דוד:ואלישוע. הוא אלישמע האמור למעלה:

6. (ו)וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ

7. (ז)וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט

   מצודת דוד:ובעלידע. הוא אלידע האמור למעלה:

8. (ח)וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי־נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל־פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִיד וַיִּשְׁמַע דָּוִיד וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם

   מצודת דוד:כל פלשתים. על כי ידעו מגבורתו לזה עלו כולם לבקשו ולהלחם בו:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו כל פלשתים. לפי שפלשתים היו מושלים כל הימים עד שבא שאול ודוד כדכתיב (שופטים ט״ו:י״א) בשמשון ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים וכן (בשמואל א ד׳:ט׳) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם וגו' וכן למעלה בפרשה זו ויראו כל איש ישראל וגומר ויעזבו עריהם וינוסו ויבאו פלשתים וישבו בהם באותן ז' שנים שמלך דוד בחברון לבד לא אמרו דבר ולא חששו על שמלך דוד על חברון כי אמרו מה לנו שמא נציב או שר מנהו לדוד על חברון אבל כשנמשח למלך על כל ישראל אז עלו כל הפלשתים לבקש את דוד שלא רצו שיהא מלך בישראל אלא שעוד הם יהיו מושלים עליהם:

   מלבי"ם

   וישמעו. באשר עד עתה היה בעל בריתם ולוחם מלחמת אכיש, רצו לראות אם יכנע להם, בשגם שהם היו עד עתה מושלים בישראל, עז"א שהלכו לבקש ולדרוש איך יתנהג כנגדם. ובשמואל (ה, יז) כתיב וישמע דוד וירד אל המצודה, ופי' עזרא שר"ל שיצא לפניהם, היינו שרצה להקדים אותם וליפול בארצם לבל יניחם להתפשט בא"י, ולכן הלך אל המצודה היא המצודה שבמדבר מעון, שהיתה קרובה לארץ פלשתים. אבל הם הקדימו א"ע בתוך כך וינטשו בעמק רפאים שהוא סמוך לירושלים:

   רלב"ג

   וישמע דוד ויצא לפניהם. ובספר שמואל כתוב (ש"ב ה') וישמע דוד וירד אל המצודה והבל אחד כי הוא ירד אל המצודה אשר אצלה היו הפלשתים:

9. (ט)וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּפְשְׁטוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויפשטו. מל׳ התפשטות ושטיחה וכדרך הנלחמים:

   רלב"ג

   ויפשטו. בספר שמואל וינטשו והכל ענין אחד:

10. (י)וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה עַל־פְּלִשְׁתִּים וּנְתַתָּם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה עֲלֵה וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וישאל דויד באלהים. ע"י אורים ותומים:

    מלבי"ם

    וישאל האעלה. כי ההולך מן המדבר לצד ירושלים הוא עולה:

11. (יא)וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל־פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת־אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל־כֵּן קָרְאוּ שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים

    מצודת דוד:בבעל פרצים. הוא עמק רפאים ואמר על שם סופו שקראוהו בעל פרצים: כפרץ מים. ר״ל פתאום כמים שוטפים פורצים גדר:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויעלו בבעל פרצים. שנקרא אחרי כן בעל פרצים על שם מעשה אשר פרץ האלהים את אויביו בידו שנסו ונפרצו זה מעל זה:

    כפרץ מים. כגלי מים שנפרצי' ממקומם ונופלים למקום אחר:

    מלבי"ם

    ויעלו בבעל פרצים. בשמואל (שם, כ) כתיב ויבא דוד בבעל פרצים, שנוכל לפרש שבבוא דוד בבעל פרצים הלכו פלשתים לקראתו ויתגרו בו מלחמה, ופירש עזרא שהפלשתים עלו בבעל פרצים, שעלו מן העמק אל ההר להתקרב אל ירושלים, ודוד בא שם מאחריהם ויכה אותם

    ע"כ קרא. בשמואל אמר ע"כ קראו, פירש עזרא שקראו השם ע"פ דוד שנתן שם זה:

12. (יב)וַיַּעַזְבוּ־שָׁם אֶת־אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויעזבו. בשמואל (שם, כא) כתיב את עצביהם, ופירש עזרא שעצבים אלה לא היו אצלם כעין טלמסאות, רק אלהות ממש. ועל מ"ש בשמואל וישאם דוד, שמשמע שנשא אותם לירושלים, פירש עזרא ששרף אותם, אחר שהיו עבודת גלולים, ופי' וישאם מענין משאת עשן, ששרפם, ועמ"ש עוד בשמואל שם:

13. (יג)וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק

14. (יד)וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים

    מצודת דוד:לא תעלה אחריהם. רצה לומר לא תלך בדרך המיומן אך הסב מהם ללכת בדרך עקלתון ותבוא עליהם ממול אילני הבכאים אשר גדלו שם:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הבכאים. הם אילני תותים וכן עוברי בעמק הבכא (תהילים פ״ד:ז׳):

    רש"י

    הסב מעליהם. אמרה מדת הדין לפני המקום רבש"ע למה העברת את שאול מלפני דוד אמר לה על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר צוהו אמר לה הקב"ה אנסה עתה את דוד הסב מעליהם וגו' וכל זה שמר דוד:

    מלבי"ם

    ויאמר לו האלהים. בשמואל (שם, כג) כתיב לא תעלה הסב אל אחריהם, ופירש עזרא, שר"ל לא תעלה אחריהם כמו בפעם ראשונה שנפל מאחריהם רק הסב אל הצד (ר"ל שמלת הסב בשמואל הוא מאמר מוסגר לא תעלה (רק הסב מעליהם) (לא תעלה) אל אחריהם). ויתר הדברים התבארו בפי' שמואל שם:

    רלב"ג

    לא תעלה אחריהם וגו'. ובספר שמואל כתוב לא תעלה הסב אל אחריהם ממול בכאים והנה הרצון בזה לא תעלה להלחם עמהם שיהיו פניך כנגד פניהם כמשפט הבאים להלחם כי יראו אותם בבואך ונשמרו ממך אך אחריהם הסב. ר"ל שתסב סביב מחניהם בדרך שתבוא להם מעליהם ותבוא להם ממול הבכאים כי אז לא ירגישו בך ותכם כרצונך וזה יהיה כשמעך בראשי הבכאים כמו קול צעדה כי אז יחשבו פלשתים בבואך כי קול הצעדה אשר בראשי הבכאים הוא ולא יהיו נשמרים ממך:

15. (טו)וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת־קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי־יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים

    מצודת דוד:כשמעך. כאשר תשמע קול צעדה וכו׳ אז תלחם כי אז יצא האלהים לפניך וכו׳ ר״ל אז שלח מלאכו להכות בהם (ועם שאין מעצור לה׳ להושיע מבלי תחבולות הסבוב ומבלי קביעות זמן מ״מ אמר כן לנסותו הישמור מצותיו בדבר המלחמה או יקל בעיניו כאשר הקל בהם שאול):

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון

    מצודת ציון

    הצעדה. מל׳ צעד ופסיעות:

16. (טז)וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים וַיַּכּוּ אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד־גָּזְרָה

    מצודת דוד:מגבעון. בדרך נוסם מגבעון עד בואם לגזר:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    מגבעון. ובשמואל ב׳ נאמר גבע והיא היא:

17. (יז)וַיֵּצֵא שֵׁם־דָּוִיד בְּכָל־הָאֲרָצוֹת וַיהוָה נָתַן אֶת־פַּחְדּוֹ עַל־כָּל־הַגּוֹיִם