האם מותר ללמוד תוך כדי אכילה?

״אין משיחין בסעודה״

השולחן ערוך (או״ח קע, א) פוסק: ״אין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט״. הכוונה היא שלא לדבר בזמן הבליעה, כדי שהאוכל לא ייכנס לקנה הנשימה. הדין חל על כל דיבור, ובכלל זה לימוד בקול. לכן לא קוראים בקול ולא מדברים כשהאוכל בפה.

דברי תורה על השולחן

מצד שני, המשנה (אבות ג, ג) אומרת: ״שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה – כאילו אכלו מזבחי מתים... אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה – כאילו אכלו משלחנו של מקום״. לכן אומרים דבר תורה בין מנה למנה, או ״על נהרות בבל״ ו״שיר המעלות״ לפני ברכת המזון.

לימוד בעיון

יש שנהגו ללמוד בספר תוך כדי ארוחה כדי לנצל את הזמן. הפוסקים לא אסרו זאת כשהלימוד בשתיקה, אבל ספרי המוסר העירו שאכילה בדעת מוסחת אינה מכבדת את האוכל ואת הברכה, וגם עלולה להביא לשכחת ברכה אחרונה. כמו כן, יש לשמור על ספר הקודש שלא יתלכלך מהאוכל.

לימוד ופה מלא

אין להוציא דברי תורה מהפה כשהפה מלא. מי שרוצה לומר דבר תורה – יבלע קודם, ואז ידבר. זה גם כבוד לתורה וגם שמירה על הבריאות. וכך גם בשירה ובזמירות שבת: שרים בין המנות, ולא תוך כדי לעיסה.

ראו גם ברכת המזון וכמה זמן ללמוד תורה.