האם אפשר לברך בלב בלי להוציא בשפתיים?

הוצאה בשפתיים

השולחן ערוך (או״ח רו, ג) פוסק לגבי ברכות הנהנין: ״וצריך להשמיע לאזניו, ואם לא השמיע יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו״. וכן בברכת המזון (קפה, ב) ובקריאת שמע (סב, ג).

הרהור

הרהור אינו כדיבור לגבי יציאה ידי חובה. מי שבירך רק בלבו – לא יצא, וחוזר ומברך בפיו.

כשאי אפשר לדבר

מי שנמצא במקום שאסור לברך בו, או שאינו יכול לדבר מסיבה רפואית – יש פוסקים שכתבו שיהרהר את הברכה בלבו, כדי שלא יאכל בלי שום ברכה, אף שאינו יוצא בכך לגמרי. מי שאינו יכול לדבר כלל – ישאל רב כיצד ינהג.

עצה

אין צורך לצעוק; לחישה ששפתיים נעות בה והאוזן שומעת – מספיקה ואף רצויה.