שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן תקע״ד

שנותנין בתענית חומרי מקום שיצא ושהלך לשם

5 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ודעתו לחזור צריך להתענות כל תעניות שקבלו עליהם:

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (א) שקבלו עליהם – בני עירו שכיון שדעתו לחזור צריך מדינא לקבל עליו חומרי מקום שיצא משם. ומיירי שהיה במקום שמתענין בשעת קבלת התענית דאל"כ ודאי לא חלה עליו גזירת קהל שלו כיון שלא היה אז שם. [ודוקא שהתענית הוא בשביל תשובה או על כל צרה שלא תבא אבל אם התענית נקבע על גזירה שעברה כמו כ' סיון בפולין וכדומה אז א"צ קבלה כלל דת"צ חשיב ויש לו דין ההולך ממקום למקום שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם אם דעתו לחזור] ואם קבל בעצמו התענית עליו אז אפילו אם אין דעתו לחזור צריך להתענות [אחרונים]:

2. סעיף ב׳

   ההולך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים יתענה עמהם אפילו דעתו לחזור ומיהו כיון שלא קבלו עליו תענית אם יצא מן העיר חוץ לתחום מותר לאכול ואינו צריך להשלים: הגה ודוקא שבא לשם ביום התענית אבל אם בא לשם מבעוד יום צריך לקבל עליו התענית וצריך להשלימו (טור) :

   משנה ברורה (4 סעיפים קטנים)

   (ב) יתענה עמהם – אף שאכל היום קודם שבא לעיר מ"מ משלים עמהן ואינו אוכל [א"ר]:

   (ג) אפילו דעתו לחזור – משום דצריך להשתתף עם הצבור בצרתם וע"כ אפילו בצנעא אסור לאכול. וכשמתענים על צרה שעברה כבר אפשר דמותר לאכול בצנעא אם דעתו לחזור [מ"א] והא"ר מצדד להחמיר אף בזה ע"ש:

   (ד) מותר לאכול וכו' – דוקא בשדעתו לחזור אבל אם אין דעתו לחזור אסור כיון שכבר בא לתוכה חל עליו חובת המקום ואם לא בא לתוכה והוא עדיין חוץ לתחום העיר מותר אפילו אין דעתו לחזור למקומו הראשון ויש מקילין בחזר ויצא חוץ לתחום אף כשכבר בא לתוכה:

   (ה) צריך לקבל וכו' וצריך להשלימו – עיין בט"ז שדעתו דאפילו לא קבל עליו בפירוש כיון שהיה שם בשעת קבלת הצבור ממילא חל עליו התענית אף שדעתו לחזור ואסור לאכול אפילו חוץ לתחום העיר וכן מצדד בא"ר:

3. סעיף ג׳

   שכח ואכל אל יתראה בפניהם כאלו אכל ואל ינהג עידונין בעצמו לומר הואיל ואכלתי מעט אוכל הרבה (ואפי' שלא בפניהם אסור לנהוג עידונין בעצמו) (מרדכי פ"ק דתענית) :

   משנה ברורה (2 סעיפים קטנים)

   (ו) אוכל הרבה – אלא צריך להפסיק באותה סעודה מיד כשנזכר ואפילו לא קבל התענית עליו [מ"א]:

   (ז) אסור לנהוג עידונין בעצמו – היינו אפילו במה שמקילינן לאכול חוץ לתחום מ"מ אל יתעדן באכילתו דאם יבא לעיר יהיה פניו צהובין [מ"א] ויש אחרונים שפירשו כפשטיה שלא ינהג עידונין בשאר דברים וכנ"ל בסימן תקס"ח סי"ב:

4. סעיף ד׳

   מצוה להרעיב אדם עצמו בשנת רעבון ואסור לשמש בו מטתו חוץ מליל טבילה ולחשוכי בנים (פי' ולמנועי בנים) מותר (וע' לעיל סי' ר"מ סעי' י"ב) :

   משנה ברורה (5 סעיפים קטנים)

   (ח) להרעיב וכו' – דהיינו שיאכל בצמצום:

   (ט) ואסור לשמש וכו' – דצריך האדם לנהוג צער בעצמו:

   (י) מטתו – ועיין לעיל סימן ר"מ סי"ב ובמ"ב שם:

   (יא) חוץ מליל טבילה – המ"א אוסר אף בליל טבילה אכן בנהר שלום ובבגדי ישע הסכימו שנוכל לסמוך להקל כדעת השו"ע ובפרט אם אינו שנת רעבון אלא שאר צרות בודאי יש לסמוך להקל בליל טבילה ועיין בשע"ת:

   (יב) מותר – עד שתתעבר [ב"י] ואם יש לו בנים מחללי שבת וכונתו רק כדי שיוליד בנים כשרים מסתברא דדינו כחשוכי בנים:

5. סעיף ה׳

   כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמתן וכל המצטער עמהם זוכה ורואה בנחמתן:

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (יג) הפורש מן הצבור – דוקא דבר שיוכל באולי להועיל הן בתפלה הן בתענית הן בממון:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה