דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת סנהדרין דף ק״ט ע״ב

תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י · מסכת סנהדרין בדף היומי · משנה מסכת סנהדרין

  1. דאית ליה תורא נשקול חד משכא דלית ליה תורא נשקול תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא כתחילת דינא מה תחילת דינא דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה תורי מרעי תרי יומי אף סוף דינא דאית ליה חד תורא לשקול חד דלית ליה תורא לשקול תרי

  2. דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר במברא ניתיב תרי דהוה ליה (תורא) [דרא] דלבני אתי כל חד וחד שקל' חדא א"ל אנא חדא דשקלי דהוה שדי תומי או שמכי אתו כל חד וחד שקיל חדא א"ל אנא חדא דשקלי

    רש״י (5)

    רש״י

    דעבר במברא – שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך:

    דלא עבר במברא – אלא בא דרך אחר:

    דה"ל דרא דלבני – מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן היה בא כל חד וחד ונוטל אחת:

    שדי תומי או שמכי – מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן כל א' וא' היה נוטל אחת:

    אומר לו – לנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן:

  3. ארבע דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא דמחי ליה לאיתתא דחברי' ומפלא ליה אמרי ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהליך דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבה ניהליה עד דקדחא דפדע ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא

    רש״י (4)

    רש״י

    זייפא – ומצלי דין:

    יהבה ניהליה – וישכב עמה עד שתהיה מעוברת:

    עד דקדחא – עד שתצמח אזנו:

    דפדע – עשה לו פצע כמו פדעת במסכת ע"ז (דף כח.) כפרדור"א בלע"ז:

  4. דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי דעבר במיא יהיב תמני זוזי זימנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ד' זוזי אמר להו אנא במיא עברי אמרו ליה א"כ הב תמניא דעברת במיא לא יהיב פדיוהו אתא לקמיה דדיינא א"ל הב ליה אגרא דשקיל לך דמא ותמניא זוזי דעברת במיא

    רש״י (1)

    רש״י

    דעבר במיא – עובר ברגליו במים:

  5. אליעזר עבד אברהם איתרמי התם פדיוהי אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא שקל גללא פדיוהי איהו לדיינא אמר מאי האי א"ל אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזוזי דידי כדקיימי קיימי

    רש״י (3)

    רש״י

    גללא – מקל ל"א אבן:

    א"ל – דיינא לאליעזר מאי האי:

    א"ל – אליעזר אגרא דמחייבת לי דשקלי לך דמא הב ליה לההוא גברא דשקל לי דמא וזוזי דידי כדקיימי קיימי ל"א ה"ג ולואי כדקאי קאי כך אמר ליה דיין מי יתן שהייתי כבתחילה:

  6. הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין כי מאריך גייזי ליה כי גוץ מתחין ליה אליעזר עבד אברהם אקלע להתם אמרו ליה קום גני אפוריא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא

    רש״י (2)

    רש״י

    כי אריך גייצו ליה – כשהאורח ארוך יותר מן המטה מקצרין אותו בסכין גייצי לשון גוץ כן שמעתי ואית דגרסי גיידי ליה:

    ומתחין ליה – עד דמתפרקי אבריו:

  7. כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מית אתי כל חד וחד שקיל דידיה

    רש״י (2)

    רש״י

    וכתיב שמיה עילויה – כדי שיכיר כל אחד וא' דינר שלו ויחזור ויטלנו:

    ורפתא לא ממטו ליה – התנו ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב וכשמת אזיל כל חד וחד ושקיל לדינרא דידיה:

  8. הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא לשלח גלימא הוי האי הילולא אקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למסעד אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמנך להכא א"ל לההוא [דיתיב] אתה זמנתן [אמר דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא] שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא וכן עבד לכולהו עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא

    רש״י (7)

    רש״י

    הכי אתנו בהדייהו כל מאן דמזמן – אכסניא לבי הלולא:

    לשלחו לגלימיה – יפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו:

    ואתא אליעזר – עבד אברהם:

    ויתיב אסיפא דכולהו – הלך וישב בסוף כולם:

    א"ל מאן אזמנך – להכא:

    א"ל – אליעזר למאן דיתיב גביה את זמנתני להכא:

    שקל גלימיה – דיתיב לגביה ורהט לברא שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה הלך וישב לו אצל השני ואמר כמו כן וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו ואכל אליעזר כל הסעודה:

  9. הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב (בראשית יח, כ) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עיסקי ריבה:

    רש״י (5)

    רש״י

    רביתא – נערה:

    בחצבא – בתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים:

    שפיוה – סכו אותה:

    איגר שורא – על גג החומה:

    כי רבה – על עסקי ריבה:

  10. מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא:

  11. עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר"ע רבי אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב (שמואל א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

  12. ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט, קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי:

    רש״י (2)

    רש״י

    רבי יהודה בן בתירא אומר ויאבדו הרי הן כאבידה המתבקשת – ובאין לעולם הבא שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעוה"ב:

    מצותיך לא שכחתי – שקיימו כל מצותיך כדכתיב (במדבר ט״ז:ג׳) כי כל העדה כולם קדושים:

  13. ויקח [קרח] אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו קרח שנעשה קרחה בישראל בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם

    רש״י (4)

    רש״י

    מקח רע – התחיל בקטטה:

    שעשה קרחה בישראל – שנבלעו:

    שהרתיח – שהכעיס:

    הקהה שיני מולידיו – שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים:

  14. וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים על עצמו שנאמר (בראשית מט, ו) בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח

    רש״י (2)

    רש״י

    בקש רחמים על עצמו – שלא יהא נמנה עמהם:

    אלו מרגלים – דלא כתיב בהן פלוני בן יעקב:

  15. דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר עצמו מעשות תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין

    רש״י (4)

    רש״י

    שאיבר לבבו – חזק לבבו כמו (ישעיהו מו) אבירי לב:

    שישב באנינות – שעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה:

    נעשו לו פלאות – (שפירש) [שניצל] מהם:

    ראה והבין – שאין מנהגן כשורה ופירש מהם:

  16. אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו דכתיב (במדבר טז, ג) כי כל העדה כולם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותבה על בבא

    רש״י (3)

    רש״י

    אי מר רבה – אם ינצח משה מכל מקום אתה תלמיד ואם קרח מנצח אתה תלמיד מה לך בשררה זו:

    הואי בעצה – אני הייתי עמהן בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם:

    דכולה כנישתא קדישין – כולם צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרועה:

מקורות הנוסח

חלוקת רש״י לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.