דלג לתוכן הראשי
כוונות

מסכת סנהדרין דף ק״ט ע״א

תלמוד בבלי, סדר נזיקין · מתחת לכל קטע: רש״י · מסכת סנהדרין בדף היומי · משנה מסכת סנהדרין

  1. מאן נשדר נשדר בהדי נחום איש גם זו דמלומד בנסים הוא

    רש״י (1)

    רש״י

    בהדי מאן – ביד מי נשלח:

  2. כי מטא לההוא דיורא בעא למיבת אמרי ליה מאי איכא בהדך אמר להו קא מובילנא כרגא לקיסר קמו בליליא שרינהו לסיפטיה ושקלו כל דהוה גביה ומלנהו עפרא כי מטא להתם אישתכח עפרא אמר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי אפקוהו למקטליה אמר גם זו לטובה אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו אמר להו דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו הוא דהוה שדי עפרא הוו חרבי גילי הוו גירי בדוק ואשכחו הכי

    רש״י (4)

    רש״י

    כי מטא לההוא דיירא – כשהגיע לאותו מלון:

    למיבת – ללון:

    שרינהו לסיטפיה – התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:

    אחוכי – מצחקי:

  3. הוה מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה שדו מההוא עפרא עליה וכבשוה עיילוהו לבי גנזא אמרי שקול דניחא לך מלייה לסיפטא דהבא כי הדר אתא אמרו ליה הנך דיורי מאי אמטית לבי מלכא אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם שקלי אינהו אמטו להתם קטלינהו להנך דיורי:

    רש״י (1)

    רש״י

    הנך דיורי – אותן בני הכפרים:

  4. דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו': מאי עבוד אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבא א"כ ליבנו אחד בטורא

    רש״י (1)

    רש״י

    א"כ ליבנו אחד בטורא – א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:

  5. (אלא) א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים (בראשית יא, ט) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ

    רש״י (5)

    רש״י

    הפיצם ה' – פיזרם בכל העולם:

    שדים – יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם:

    רוחין – בלי גוף וצורה:

    לילין – צורת אדם אלא שיש להם כנפים במסכת נדה (דף נד:):

    זו שאומרה נעבוד ע"ז כי שם בלל ה' – בלבל לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד ע"ז:

  6. תניא רבי נתן אומר כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו כתיב הכא (בראשית יא, ד) נעשה לנו שם וכתיב התם (שמות כג, יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים

  7. אמר רבי יוחנן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים אמר רב אויר מגדל משכח אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף אמר ר' אסי בור שאפי:

    רש״י (7)

    רש״י

    שליש [נבלע] – נבלעו יסודותיה משוקעת היא בקרקע עד שליש ושליש של מעלה נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא שיהא עומד באויר:

    אויר מגדל – מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו:

    משכח – שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו את לשונם:

    בבל ובורסיף סימן רע לתורה – שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל:

    סימן רע – כלומר שמם סימן שכחה היא:

    למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי – בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח האדם כל מה שלומד:

    שאפי – כמו (ב"מ דף ס.) השופה את היין לשון (ירמיהו מ״ח:י״א) הורק מכלי אל כלי ומפני מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם לשם לכך היא משכחת:

  8. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא וכו': ת"ר אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעוה"ז וחטאים לעולם הבא

  9. אמר רב יהודה רעים בגופן וחטאים בממונם רעים בגופן דכתיב (בראשית לט, ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וחטאים בממונם דכתיב (דברים טו, ט) והיה בך חטא לה' זו ברכת השם מאד שמתכוונים וחוטאים

    רש״י (2)

    רש״י

    רעים בגופם – שטופים בזימה:

    השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא – והיינו ממון:

  10. במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופן רעים בממונם דכתיב (דברים טו, ט) ורעה עינך באחיך האביון וחטאים בגופן דכתיב (בראשית לט, ט) וחטאתי לאלהים לה' זו ברכת השם מאד זו שפיכות דמים שנאמר (מלכים ב כא, טז) גם דם נקי שפך מנשה (בירושלים) הרבה מאד [וגו']

  11. ת"ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם (איוב כח, ה) ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל

    רש״י (2)

    רש״י

    ארץ ממנה יצא לחם – ארץ שבעה וטובה היא:

    ותחתיה נהפך כמו אש – ואחר כן נהפכה:

  12. אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו] בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר (איוב כח, ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו

    רש״י (5)

    רש״י

    וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם – שיש לנו שיפוע לחם למה לנו עוברי דרכים:

    ונשכח – שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:

    פרץ – הקב"ה נחל גפרית ואש:

    מעם גר – ממקום הליכתו שהיה הולך למעלה והשליכו עליהם הנשכחים מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון:

    גר – קוררט"ל בלע"ז כמו (שמואל ב יד) מים הנגרים:

  13. דרש רבא מאי דכתיב (תהלים סב, ד) עד אנה תהותתו על איש תרצחו כולכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלין את ממונו

    רש״י (2)

    רש״י

    תהותתו – תבקשו תרמיות ותואנות:

    תרצחו כולכם – ע"י קיר נטוי וגדר הדחויה:

  14. דרש רבא מאי דכתיב (איוב כד, טז) חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא (ראו) [ידעו] אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם לערב באים ומריחין אותו ככלב שנא' (תהלים נט, ז) ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון

    רש״י (2)

    רש״י

    יומם חתמו למו – היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור כלומר סותמין וחותמין:

    אפרסמון – שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון וחותרין שם מנהגו של מפקיד צורר וחותם:

  15. (איוב כד, י) ערום הלכו מבלי לבוש ואין כסות בקרה חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כא, לב) והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד

  16. דרש ר' יוסי בציפורי אחתרין ההיא ליליא תלת מאה מחתרתא בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבית אורחיה לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו גנבי כי קא נח נפשיה דרבי יוסי שפעי מרזבי דציפורי דמא

    רש״י (4)

    רש״י

    דרש ר' יוסי – בי מדרשא חתר בחשך בתים:

    איחתרו תלת מאה מחתרתא – ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם:

    מי הוה ידענא דאתו גנבי ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון:

    שפעי מרזבי דציפורי דמא – דאדם גדול הוה ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה כו' לאשמועינן דמצפורי הוה:

  17. אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומי ההוא יתמא בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעיה אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו

    רש״י (2)

    רש״י

    דאית ליה תורא. כך היה מנהגם של אנשי סדום מי שהיה לו שור אחד רועה כל בהמות העיר יום א' ומי שאין לו בהמה מגלגלין עליו לרעות ב' ימים:

    אמר להו – יתמי למרי דתורא דאית ליה חד תורא כו':

מקורות הנוסח

חלוקת רש״י לקטעי הגמרא נעשתה לפי הדיבור המתחיל; במקומות מעטים ייתכן שפירוש מופיע קטע אחד לפני או אחרי מקומו.