מסכת נדרים דף נ״ו ע״ב

המיוחדת – ליתן עליה כלים והואיל ואין ישנים עליה אין צריך לכפותה:

רבן שמעון אומר אין צריך לזוקפה – אלא הוא האבל נוטל קרביטין והיא נופלת:

קרביטין – לולאות שבו:

קרביטין מי אית ליה – הכי קים להו דלא הוו להו קרביטין שאינה עשויה להתפרק אלא עומדת מוצעת לעולם:

דצלעי – מוכרי עורות:

ערסא דצלא – של עור שישן עליה אבל אינה חשובה כל כך ולהכי הואיל ואינה חשובה לא היה כופה אלא זוקפה ודיו והלכך אמרי' במתני' דמותר בדרגש שאינה מטה חשובה וערסא דצלא אית לה קרביטין ופליג רשב"ג בגמרא ואמר דבעי כפיה כל כך שמתיר קרביטין והעור נופל מאליו לפי שיש רצועות סביב לעור ומותחין אותו בין ארוכות המטה וקושרין הרצועות בארוכות ושוכבין עליו וכשמתירין הרצועות והעור נופל אין לך כפיה גדולה מזו:

דרגש מתיר קרביטיו והעור נופל – קרביטיו לולאות שמחוברין במטה וקשורין בעור:

ערסא דצלא – מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבים הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותם הוא נופל והם קרביטיו:

מטה מסרגין אותה על גבה – שכורכין הבגד או העור שישנים עליו סביב אותם עצים שעומדים מראשותיו ומרגלותיו נקובים ומכניסין המשיחות שבבגד או שבעור לתוך אותן נקבים:

משישופם בעור הדג – שמשפשף העצים של מטה הארוכות והקצרות בעור הדג כדי לעשותן צהובין וחלקים:

למה לי שיפת עור הדג – והלא העור מכוסה מן החבלים או מן הבגד או מן העור:

מטה מסרגין הסירוגין על גבה על הארוכות הלכך כשכופין אותו הסירוגין גבוהים ואין יכולין לישב עליו:

דרגש סירוגין מבפני' – תחת הארוכות הלכך כי נמי כופהו הוא נמוך לישב עליו כאילו אינו כפוי לכך אמר דאינו צריך לכפותו ואית דגרסי איתמר נמי דדרגש אינו בר כפייה:

ל"ל שיפת עור הדג – והלא אין יופיו נראה שהרי הן מכוסות בחבלים המסורגין על גבה:

הא והא – מסתרגין מגופן:

לעיולי ולאפוקי אבזיוני – שמכניסין ראשי המשיחות שבבגד דרך הנקבים וקושרים זה בזה:

אעולי ואפוקי באבקתא – שקושרין לו לאות בעצי המטה מראשותיו וממרגלותיו ומכניסין ראשי משיחות בנקבים וקושרין בלולאות והיינו קרביטין:

בבזייני – בבקעים ובנקבים שבארוכות מקצת ארוכות מגולות וצריכה שיפה:

באבקתא – לולאות שיש לולאות תלוין בנקבי ארכובותיו ובהם מכניסין ראשי הרצועות התלויות בשפת העור:

שנקליטיה יוצאין – כדאמרי' התם נקליטין שנים ואותה מטה אין אדם יכול לכפותה מפני נקליטיה אלא זוקפה על ב' מרגלותיה ומניחה ודיו:

הלכה כרבן שמעון – דאמר מתיר קרביטין:

שנקליטיה יוצאין – שנקליטיה קבועים בכרעי המטה כדרכה:

זוקפה – פורס בגד באותן לולאות שבראשי הנקליטין והוי כאילו כפוי שאינו ראוי לישיבה:

מתני' לתחומה – בתוך אלפים אמה:

לעיבורה – היינו פגום נכנס פגום יוצא של אותה העיר:

מותר ליכנס לתחומה – דעד התחום אינו נקרא על שם העיר אבל עיבור נקרא על שם העיר:

מן האגף – מקום הגפת הדלת:

גמ' אלא שמע מינה בעיבורה הוה קאי – וקרי ליה ביריחו:

אימא ואפילו בתחומה – הוי בתוך העיר והאי דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו בתחומה הוה קאי:

תחומה אקרי חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר:

אלא שמע מינה בעיבורה קאי – וקרי ליה יריחו:

ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה – אלמא תחום איקרי חוץ לעיר:

מן האגף ולפנים – מן סגירת הפתח ולפנים אגף כמו (יומא יח.) הגפת דלתות אבל מן האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור:

יכול ילך לביתו ויסגיר – ע"י שלוחו:

ת"ל אל פתח הבית – של מנוגע צריך לעמוד:

הכי גרסינן על השקוף – על עובי המפתן:

עד שיצא מן השקוף – דעל השקוף איקרי בית:

יכול ילך לביתו ויסגור – ע"י שליח או על ידי חבל ארוך תלמוד לומר אל פתח הבית אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר דליכא לקיומי בענין אחר שהרי צריך הוא לצאת מן הבית:

בצדי השקוף – מבחוץ מדקאמר עד שיצא מן הבית כולו אלמא דשקוף נמי הוי בית ואמאי הנודר מותר מן האגף ולחוץ:

שאני גבי בית וכו' – אבל גבי נדרים מותר מן האגף ולחוץ שקוף היינו אסקופה משקוף מה שעל הפתח: