מסכת נדרים דף נ״ה ע״ב

חילקא – חטה שנחלקת לשנים:

טרגיס – לשלשה:

טיסני – לארבעה ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה:

אסור בכולן – דכולן גידולי שנה נינהו:

חילקא – חטין כתושין חלוקין לשנים:

טרגיס – חד לתלתא:

טיסני – חד לארבעה:

אסור בכולן – דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן:

מותר בכמהין ופטריות – שגדלין נמי על העצים:

אסור בכולן – דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו:

זומית – שלמור"א בלע"ז:

אומר שהכל נ"ב – מדקא חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו:

מאוירא ינקי – שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ:

והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ – והיינו כמהין ופטריות אלמא אפי' מירבא נמי לא רבו מארעא:

שאין יונק – דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי:

[מירבא רבו מארעא] – כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה:

מתני' חמילה – כעין יריעה היא:

קונם צמר עולה כו' – משמע מלבוש של צמר:

באניצי פשתן – דדייק ולא נפיץ:

שק יריעה וחמילה – אינן בגדים הם:

מותר להתכסות בגיזי צמר – שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג:

טעון צמר ופשתן והזיע – מחמת המשוי:

והיה ריחו קשה וכו':

ואסור להפשילן לאחוריו – לעשות משוי מאותן מינין דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות:

הכל לפי הנודר – פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר:

היה טעון – פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות:

מותר להתכסות – שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער:

רוחו קצרה – שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה:

גמ' פונדא – אזור חלול שחוגרין בו:

פסקיא – פיישול"א:

אסקורטיא – מפרש לקמן:

קטבליא – מלבוש של עור קשה שלובש על האסקורטיא:

אנפליא – הוש"ש בלע"ז של עור:

פליניא – סינר:

כיתונא דצלא – מלבוש של עור:

פונדא – אבנט חלול וככסות דמי:

פסקיא – פייש"א:

אנפליא – קלצו"ן:

כיתונא דצלא – פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים:

סגוס עבה – מין שק הוא עבה טפי מיריעה:

יוצאין בשבת -בכל אלו דברים:

אבל לא בתיבה – שלא יכוף תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי:

אבל לא בתיבה – קטנה שעל ראשו דמשוי הוא:

ומותר לטעון – שלא נדר אלא ממלבוש שהרי היה מצטער ממלבוש:

והזיע – מכובד משוי:

ואסור לטעון – שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש:

והזיע – מחמת כובד משאו וה"ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר: