ספר הזוהר – חלק ב, דף צג ע״א

״כבד את אביך ואת אמך״-- בכל זיני יקר, למחדי לון בעובדי דכשראן, כמה דאת אמר (משלי כג כד) ״גיל יגיל אבי צדיק״, ודא איהו יקרא דאבוי ודאמיה:

״כבד את אביך״-- כמה דאת אמר ״כבד את יהו"ה מהונך״, "מהונך" - מממונך, "מהונך" - מחנך, בחדוה דנגונא למחדי לבא, דהא דא חדוה דלבא, כגוונא דא נגונא דכל עלמא, עובדין דכשראן דההוא ברא חדי לבא דאבוי ודאמיה. "מהונך"-- מממונך, לכל מה דאצטריכו, כגוונא דבר נש אוקיר לקודשא בריך הוא, הכי אצטריך לאבא ולאמא, בגין דשותפותא חדא אית לון בקודשא בריך הוא עליה, וכמה דאצטריך למדחל לקודשא בריך הוא, הכי אצטריך למדחל לאבוה ולאמיה, ולאוקיר לון כחדא בכל זיני יקר.

״למען יאריכון ימיך״-- בגין דאית יומין לעילא דתליין בהו חיי בר נש בהאי עלמא, ואוקימנא על אינון יומין דבר נש בההוא עלמא לעילא, וכלהו קיימין קמי קודשא בריך הוא, ובהו אשתמודען חיי דבר נש.

״על האדמה אשר יהו"ה אלהי"ך נותן לך״-- אבטחותא לאתהניא באספקלריא דנהרא, ורזא דא "על האדמה"-- דא אספקלריא דנהרא, באינון יומין עלאין דנהרין מגו מבועא דכלא.

מאי שנא באלין תרין פקודין דאורייתא דכתיב בהו "למען יאריכון ימיך", בדא ובשלוח הקן? אלא תרין פקודין אלין כלהו תליין לעילא, אבא ואמא, רזא דזכור ושמור כחדא, ובגין כך כתיב ״למען יאריכון ימיך״.

ובשלוח הקן דכתיב (דברים כב ז) ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך וגו'״-- רזא דעלמא עלאה, דלא אתייהיב ביה רשו לאסתכלא, ואצטריך לשלח מגו שאלתא ואסתכלותא ביה. ״ואת הבנים תקח לך״ דכתיב (שם ד לב) ״כי שאל נא לימים ראשונים וגו', מקצה השמים ועד קצה השמים״, אבל לעילא מקצה השמים שלח תשלח מרעיוניך למשאל. ובדא כתיב ״למען ייטב לך והארכת ימים״. "למען איטב לך" לא כתיב, אלא "למען ייטב לך"; "ויאריכון ימיך" לא כתיב, אלא "והארכת ימים" -- למען ייטב לך, ההוא אתר דאוטיב לכלא, ואיהו עלמא דסתים וגניז; ״והארכת ימים״--