ספר הזוהר – חלק א, דף קסא ע״ב

״ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו'״ -- מתניתין רעותא דעובדא, קטרי דמהימנותא, קל קלא דקליא אתער מעילא לתתא, אנן פתיחין עיינין הוינן, גלגלא אסחר מעילא לכמה סטרין, קל נעימותא אתער, אתערו ניימין דמיכין דשינתא בחוריהון, ולא ידעי ולא מסתכלן ולא חמאן, אטימין אודנין כבדין דלבא, ניימין ולא ידעין.

אורייתא קיימא קמייהו, ולא משגיחין, ולא ידעי במה מסתכלן, חמאן ולא חמאן, אורייתא רמאת קלין, אסתכלו טפשין, פתחו עיינין ותנדעון, לית מאן דישגח, ולית מאן דירכין אודניה, עד מה תהוון בגו חשוכא דרעותייכו, אסתכלו למנדע, ויתגלי לכון נהורא דנהיר.

בזמנא דיעקב שלימא, מגו עאקו דארעא ורשו אחרא, בגו דרגין נוכראין, דחה לכלהו, ובריר חולק עדביה ואחסנתיה, נהורא מגו חשוכא, חכמתא מגו טפשותא, ואוקיר ליה למאריה כד הוה קאים בגו רשותא דאל זר, על דא כתיב (ישעיה כט כב) ״לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו״.

[כאן יש תוספתא שאולי הינו תוספתא של הסתרי תורה עצמה]