ספר הזוהר – חלק א, דף קנז ע״ב

״ויבא יעקב מן השדה בערב״ -- ויבא יעקב דא תפארת קדישא, מההוא שדה דנקיט כל ברכאן, דכתיב ביה אשר ברכו יהו"ה, בערב, אמאי בערב, אלא בערב דכתיב (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, בזמנא דאתער יצחק אבוי לגבי האי שדה, ונקיט ליה, דהא יצחק לא אתער לגבי האי שדה, כיון דאסתלק יעקב מתמן בערב, שביק האי שדה ליצחק אבוי, ואיהו סליק בההוא זמנא לגבי עילא.

מה כתיב ״ותצא לאה לקראתו״-- אמא עלאה לגבי ברא יחידא, ותאמר אלי תבוא תחות גדפאי, לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועדונין עלאין, הא עידן רעוא וענוגא למיהב לך נייחא דרוחא עילאה, לגבי ההוא שדה, עד לא יתוקד בתוקפא דיצחק. כיון דנקטא ליעקב תחות גדפהא, כדין וישכב עמה בלילה הוא, הוא דסתים מכלא, הוא דכל ברכאן וכל קדושין נפקי מתמן, יעקב לא כתיב אלא הוא, מאן דאתחזי לאתערא לגבה.

ועד דלא זמין לגבה תחות גדפהא, מאן דנקיט אינון קדישאן וברכאן, לא אתמלי אלא מנקודה טמירא דההוא עלמא עלאה, ועל דא דודאים מתערי כלא, וכלא כגוונא דרזא עלאה. ראובן, מאי ראובן, קודשא בריך הוא שוי שמהן בארעא, דכתיב (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות יהו"ה אשר שם שמות בארץ. (עד כאן סתרי תורה):