ספר הזוהר – חלק א, דף קנו ע״א

״וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וגו'״ -- תנן כוס של ברכה לא אתברכא אלא בסטר ימינא, ובגין כך בעוד דאתער ימינא לגבי כוס של ברכה, שמאלא לא תסייע תמן, דהא ימינא אשכח עילה בההוא כוס, לאתערא לגבי עלמא עלאה. וסתרא דא וילך ראובן דא סטרא דדרום, בגין כך דגליה בדרום, דאיהו רישא לתריסר תחומין, ותיאובתיה דסטר דרום לאשכחא עילה ותקרובא למטרוניתא לברכא לה, מה כתיב וימצא דודאים בשדה, אזל לחפשא בכל אינון גנזין דילה, ואשכח בהאי שדה אינון דודאים, ועלייהו אתמר (שיר ז יד) הדודאים נתנו ריח, ואינון תרין כרובים דאינון תקונין דילה, לאתערא אתערו לעילא, דהא בכל אינון תקונין דהאי שדה, לית תקונא דיתער לגבי עילא בר כרובים.

סטר דרום אימתי אתער לגבה, לאשכחא עילה לברכא לה? בימי קציר חטים, בזמנא דפליגת חולק שללא לאוכלוסהא, וכלהו חצדי חקלא, מיד ויבא אותם אל לאה אמו, סליק ריחא ואתערו דלהון לגבי עלמא עלאה עלמא דאתכסיא, בגין דאתער (נ"א דיתער) ברכאן לעלמא תתאה, וכד אתברכא, אינון דודאים נקטין ויהבין לכל עלמין, דכתיב הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים, כד אינון נתנו ריח, ההוא ריחא נקיט ליה סטר דרום, לאתערא לגבי עלמא עלאה, מיד ועל פתחינו כל מגדים, וכל טובא לא חסיר מעלמא.

עלמא תתאה