ספר הזוהר – חלק א, דף קמז ע״ב

כיון דאלין אתכלילו דא בדא, אתחזון ביה כל גוונין, ארגמן איהו, כל חיזו דנהורין ביה כלילן, רצוא ושוב, אינון נהורין לא מתעכבן למחמי, חבורא חדא אתחברן בההוא זהר, בהאי זה"ר שארי מאן דשארי, שמא איהו לההוא דסתים דלא ידיע כלל, קול יעקב אקרי, בהאי אתחזי מהימנותא דכלא, ההוא דסתים ולא ידיע כלל, בהאי שריא יהו"ה, שלימו דכל סטרין איהו עלאה ותתאה, הכא אשתכח יעקב שלימו דאבהן דאחיד מכל סטרין.

זה"ר דא על ברירו דשמא דא אקרי, דכתיב (ישעיה מא ח) יעקב אשר בחרתיך, תרין שמהן אקרי יעקב וישראל, בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל, סתרא דסתרא דא, כד הוה בקדמיתא בהאי סופא דמחשבה, דאיהו פרושא דאורייתא דבכתב, ואיהי תורה שבעל פה, ועל דא אקרי באר, שנאמר (דברים א ה) הואיל משה באר את התורה, בא"ר איהו לההוא דאקרי שבע, דכתיב (מ"א ו לח) ויבנהו שבע שנים, והיינו קול גדול, ודא סופא דמחשבה בא"ר שבע איהו, ויעקב עאל בהאי רישא למהימנותא, כיון דאתדבק בהימנותא דא, אצטריך ליה לאתבחנא בההוא אתר דאתבחינו אבהן דיליה, דעאלו בשלם ונפקו בשלם.

אדם עאל ולא אסתמר, ואתפתא אבתרה, וחטא בההיא אשת זנונים נחש קדמאה. נח עאל ולא אסתמר, ואתפתא אבתרה וחטא, דכתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. אברהם עאל ונפק, דכתיב (שם יב י) וירד אברם מצרימה, וכתיב (שם יג א) ויעל אברם ממצרים. יצחק עאל ונפק, דכתיב (שם כו א) וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה, וכתיב (שם כג) ויעל משם באר שבע. יעקב כיון דעאל במהימנותא, אצטריך למיעל: